שיעור בוקר 04.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "עיבור" - חלק 2

קריין: אנחנו קוראם בספר "כתבי רב"ש", כרך ב', בעמ' 1086 מתוך המאמר "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה". אנחנו נמצאים בטור א' למטה, שורה "ובהאמור יש לפרש".

"ובהאמור יש לפרש, מה שהזה"ק מתרץ, על מה שכתוב "אין צור כאלקינו". שפירוש הוא, "שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, דהיינו צורת העובר בתוך צורת אמו". ובהעבודה, מהו "צר צורה בתוך צורה". אלא כנ"ל, זה שהאדם מקדש עצמו, היינו שרוצה לעשות בעל מנת להשפיע, אין הקדושה באה מצד האדם, שהאדם עוזר משהו לה', שה' ישפיע לו קדושה כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". אלא שהכל עושה ה', "שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים".

וזה שכתוב "צר צורה בתוך צורה". דהיינו צורת העובר בתוך צורת אמו. שפירושו, צורת האם היא הבסיס, שעם צורה זו האדם נולד. וזה נקרא "צורת אמו". ואח"כ, כשהאדם מתחיל בעבודה, ורוצה ללכת בדרך של השפעה, מתחיל מקודם מהמדרגה הראשונה של קדושה. כידוע, שיש ג' בחינות הנקראות:

א. עיבור,

ב. יניקה,

ג. מוחין.

והתחלה הראשונה, שהאדם נכנס בקדושה, מתחיל מבחינת העובר. וזהו פירוש, שה' צר צורת השפעה בצורה הקודמת, שהיא האם, הנקרא "כלים דקבלה". ובכלים דקבלה האדם נולד. ואח"כ האדם עובר לבחינת קדושה, שהוא, שכל מעשיו יהיו לתועלת הבורא.

נמצא, מי נתן לו הכלים דהשפעה. כמו שאנו לומדים, שעביות דכתר נקראת "עביות דשורש", ונקראת "עביות דעובר". שפירושו של שורש היינו הבורא, שרצונו להטיב לנבראיו. ובזמן שהאדם מקבל את הבחינה הראשונה של קדושה, הוא שמקבל כלים דהשפעה. היינו שיכול לכוון בעל מנת להשפיע בכלים דהשפעה.

וזה נקרא, ש"ה' צר צורה", היינו צורת השפעה. שהוא, שנותן לו הכח שיוכל להשפיע בתוך צורת אמו, שהיא מצב הקודם, מטרם שבא להתחבר עם הקדושה. שהמצב הקודם נקרא "אם", ומצב הב' נקרא "עיבור".

ואחר העובר יש בחינת לידה, עד שמתגדל הוולד, ונעשה על ידי תיקונים לבחינת גדול, הנקרא, שזכה לבחינת מוחין דקדושה. כי יש לפרש "עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים.

נמצא, שעיקר הוא בחינת העיבור. כמו בגשמיות, בזמן שהאשה נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, שהאשה צריכה להתעבר. ואח"כ בדרך כלל האשה כבר תלד גם כן. אלא לפעמים יש יוצא מהכלל, שהאשה מפילה את העיבור, מסיבת איזה קלקול.

כמו כן בעבודה, עיקר שקשה לנו בעבודה להכנס לעובר, שפירושו, שהרצון לקבל יקבל בתוכו רצון אחר, הנקרא "רצון להשפיע". ובזמן שהאדם זוכה לבחינת עובר, היינו שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון להשפיע, זה נקרא ש"הקב"ה צר צורה בתוך צורה".

ויש להבין, מהו הפלאי הזה ש"צר צורה בתוך צורה". ולפי שפירשנו, זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק הקב"ה יכול לשנות את הטבע, ואין זה בידי אדם. וזהו החידוש, שהקב"ה צר צורת השפעה בתוך צורת האם, שהיא צורת קבלה. וזה נקרא "קדושה, מה שה' נותן".

וזהו כנ"ל "אין קדוש כה'", מטעם "כי אין בלתך". כי אין מי בעולם שיכול לשנות את הטבע, ולעשות בתוך הכלי שבא לאדם מצד הטבע, רצון לקבל, שיהיה לו אח"כ טבע אחר, הנקרא "רצון להשפיע". וזהו כל החידוש של "צר צורה בתוך צורה"."

יחסית זה מובן אני חושב.

שאלה: יוצא שכאילו הקדוש ברוך הוא הוא שצר צורה בתוך צורה והוא זה ששם אותנו במצב העיבור בסופו של דבר. מה אפשר לעשות כדי לעזור לו לייצר בנו כזאת צורה?

לבטל את הרצון לקבל.

תלמיד: לבטל את הרצון לקבל?

לבקש ממנו שאנחנו רוצים לבטל את הרצון לקבל. שאז במשך הזמן נקבל בהדרגה רצון להשפיע, צורה חדשה. אנחנו צריכים לסייע רק בזה שרוצים, מבקשים. אין יותר במה לסייע, רק בבקשה, בזה שניתן לנו לייצר חיסרון. וחיסרון אנחנו לא יכולים להוציא מעצמנו, כי אנחנו כבר נבראים על ידו, אלא חיסרון צריך להיות חיסרון חדש, זאת אומרת שאני מעצב אותו. זה יכול להיות רק זה מתוך שאנחנו לומדים זה מזה, מקבלים התרשמות מהסביבה ואת ההתרשמות הזאת מעלים למעלה, לפי זה אנחנו מתקדמים בשלבי העיבור. ולמה זה כך? כי על ידי זה שאנחנו מעלים את החיסרון, החיסרון שלנו הוא חיסרון כדי להתחבר, אז אנחנו מצטברים לפרצוף אחד ואז יוצא מטיפת זרע פרצוף.

תלמיד: אם אני מבין את התהליך נכון, הרצון לקבל בסופו של דבר רוצה לצאת מעצמו. איך רצון לקבל יכול לרצות לצאת מרצון לקבל?

אני לא יודע מה אתה אומר. אני מעלה חיסרון לרצון להשפיע.

תלמיד: מי זה אני?

אני.

תלמיד: אני זה רצון לקבל.

אני לא יודע, זו פילוסופיה, אני לא יודע איפה הרצון לקבל אצלי ואיפה הרצון להשפיע, אני רוצה להיות המשפיע. זהו. למה? למדתי מהסביבה. לא קיבלתי את זה מהבורא, למדתי את זה מהסביבה. מהסביבה אני נכלל ברצון להשפיע, נדמה לי שיש להם, יש בי קנאה, ואז אני מעלה את החיסרון הזה. גם איתם יחד, דרכם, אני מעלה את זה למעלה. כי אם זה רצון להשפיע הוא לא יכול להיות לבד, למי אתה רוצה להשפיע? איך?

תלמיד: אני רוצה לשאול איך אני מגיע למצב שאני באמת רוצה להשפיע, שהלב שלי רוצה להשפיע?

מתוך זה שאני נכלל עם הסביבה.

שאלה: כיצד להשתמש בחושך בשלב העיבור?

וודאי שעיבור הוא בחושך, אין עיבור באור, עובר נמצא בחושך ומתוך החושך הוא גדל. והוא מסכים אפילו להישאר בחושך רק להיות דבוק בבורא, בעליון, באימו. בעיבור אני לא מבקש לשנות את המצב שלי, אני מבקש לשנות את היחס שלי. יחס. אני רוצה לקבל את המצב שאני נמצא בו, מפני שאני עובר, אני נמצא בכוח העליון, בשליטת העליון, אני מבקש ממנו רק דבר אחד, תן לי יכולת לקבל את זה בצורה המושלמת. לא שיהיה טוב לי, אלא אני רוצה להסכים איתך למעלה מהדעת.

קריין: כתבי רב"ש, כרך ג', עמ' 1699, מאמר 223 "הכניסה לעבודה". כתבי רב"ש, כרך ג', עמ' 1699.

הכניסה לעבודה

"הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא יאמין בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, הנקראת אמונה, אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת.

נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג.

זאת אומרת שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, שתיה, שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עושה פעולות שאנשים יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא משיג תענוג.

אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות ואיכות. מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול.

ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.

כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

שוב.

קריין: שוב, "הכניסה לעבודה".

הכניסה לעבודה

"הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא יאמין בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, הנקראת אמונה, אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת." זאת אומרת, משיג עולם הבא, עולם הזה, מרחף בין העננים. זו כניסה לעבודה, זה נקרא "לא לשמה". עם זה מסכימים, יותר מזה זה כבר בעיה.

"נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג." כדאי לי לעסוק בחכמת הקבלה, נגיע למשהו. מה יש לי ליהנות ממה שכל העולם נהנה?

"זאת אומרת שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, שתיה, שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עושה פעולות שאנשים יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא משיג תענוג." כל אדם ואדם כך בעולם.

"אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות ואיכות." בזמן, במקום, בכל דבר. בסופו של דבר אני מת ומאבד אותם, או מזדקן אפילו ועובר. "מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות." אז כדאי לי. שוב, זו הכניסה לעבודה, אז כדאי לי. זאת אומרת האדם חושב שעל ידי זה שהוא ירכוש עכשיו אמונה, הוא משיג משהו מעבר להכול, כדאיות. "וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול." זו תחילת העבודה, כולם מתחילים מ"לא לשמה".

"ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת." זאת אומרת, על ידי השפעת האור עליו, על הרצון לקבל שלו, הרגיל, הוא מתקדם בלא לשמה, רוצה לרכוש את כל העולמות, איפה הבורא שישרת אותי וכולם, בקיצור אני רוצה, רוצה, רוצה להשיג ומוכן ועל ידי זה מתקדם ולומד והכול עושה, אבל מה? הרווח הוא בכלים דקבלה. כל זה נקרא "לא לשמה".

"כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך." עדיין זה על מנת לקבל, למי כדאי לשרת?

"אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו," תראו מה שקורה. אם הוא משייך את עצמו לבורא וכל הזמן דואג איך אני אשרת אותו כדי להרוויח יותר ויותר, יש כאן עניין של מאור המחזיר למוטב. זה באמת מצד הבורא שקר, זה לא טוב, כי האדם לא הולך על זה, אין הסכם בין האדם לבורא שהאדם ישנה את הטבע שלו, אלא כך זה בנוי. לכן "מלא לשמה, לשמה". רק על ידי זה שאני מקיים את כל התנאים ואני עובד לכיוון לקבל, אבל זה מה שקורה. "אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש." שהוא מרגיש. "נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

שאלה: האם יש תועלת בפעולות שאני עושה כדי לקבל תענוג מזה שהחברים יכבדו אותי?

תלוי איזה פעולות. אם אני עושה טובות לחברים, טובות לקבוצה, גורם לחיבור שלהם, לכל ההכנות שאנחנו עושים יחד כדי שיכבדו אותי, זה טוב. אני בינתיים לא יכול לעבוד עם שכר אחר אבל לפחות את זה ומלא לשמה באים לשמה. כמו שהוא אומר כאן כלפי הבורא, ככה גם כלפי החברים, זה עובד באותה צורה.

שאלה: כל זה שאנחנו רצון לקבל זה בסדר אבל אפשר לבקש כאילו תשלום אחר? נניח שאתה מבקש אבחנות.

מה שתרצה. תבקש מהבורא מה שתרצה, רק כל הזמן תבקש.

תלמיד: אבל לבקש הבחנות ומצבים שישתנו?

לא חשוב מה, אפילו כל רגע תחליף את הבקשה אבל כל הזמן תבקש, זה בשבילו הכי טוב.

תלמיד: מה לבקש?

מה שאתה רוצה, אבל כל דבר. תדבר אתו כל הזמן, בפנים, כל הזמן תדבר, מה שאתה עושה. "עכשיו אני הולך למכולת, עכשיו אני עושה לעבודה, אני עושה את זה וזה."

תלמיד: מאיפה אתה יודע שככה רץ לי בראש כל היום?

יופי, אבל איתו, כל הזמן עמו, עם הבורא. זה בסדר גמור, תתקדם מהר, כך צריך להיות.

תלמיד: ולבקש, לא לדאוג מזה?

לא לדאוג, תבקש כל דבר שאתה רוצה, כל דבר. לאט לאט הבקשות האלו יעברו עיבוד ותתחיל לבקש משהו יותר רציני ומשמעותי.

תלמיד: בקטע, "מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות." האם מדובר על מצב של לא לשמה?

כן. כאן קודם דאג לעולם הזה, עכשיו הוא דואג לעולם הבא, לעולם הרוחני, הוא רוצה להשיג. היה כאן איזה בחור איתנו יחד ועזב אותנו ואני שומע שהוא מצליח, איזו קנאה יש לי לזה. או אפילו לא עזב נמצא כאן אבל נעשה יותר חכם. אני מסתכל עליו ואיפה אני, מה קורה? כל הדברים האלה צריכים גם להשתמש בהם. כמה שיותר מהר, כמה שתשתמש בהם יותר, תעבור אותם יותר מהר ותגיע למצב שלא תרצה כלום.

תלמיד: לא ברור איך זה קשור לסגולת האמונה.

סגולת האמונה מביאה את האדם לתשלום, למטרות יותר גבוהות. אני רוצה את העולם הבא, נצחיות, להשיג את הבורא, במקום כל התענוגים בעולם הזה, שמזה מתחילים כולם.

שאלה: האם יש הבדל בין הבקשה שלי, כאילו על עצמי, לבין בקשה שלי כלפי הזולת וכלפי החבר?

כן, אבל אתה צריך לשאול מה שאתה רוצה ולא מה שאתה שמעת מהחברים או קראת בספר. אתה צריך לשאול על מה שאתה, להרגיש את הלב ולשאול.

תלמיד: על החברים, על הזולת, מי שמסביבי.

תלוי מה הלב שלך רוצה.

תלמיד: זה מה שאני רוצה.

אם אתה רוצה אז תדבר ככה עם הבורא, תשאל אותו כך.

תלמיד: שאלה על העשיריות. שלחנו אתמול סקר לכל החברים, שאלנו אם רוצים להמשיך כמו שהיה עד עכשיו כל שלושה ימים או כל שבוע, או לעשות לכל החגים עשיריה אחת קבועה. הרוב ענו שהם רוצים להמשיך עד סוף השבוע ואז כל שבוע להחליף.

פעם בשבוע.

תלמיד: פעם בשבוע.

תעשו, מה אתם רוצים ממני?

תלמיד: אנחנו מנסים להבין. בגלל שנכנסים לתקופה של החגים, זה קצת לא ברור מה עדיף.

אתם יכולים להחליף מתי שתרצו, רק שזה יהיה רציני לפי החלטה של התקדמות ברוחניות ולא מנוחיות סתם, זה הכול. אני משאיר את זה בינתיים בשבילכם. "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ".

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-04_lesson_ibur_n1_p3_cDYaZsRR