שיעור בוקר 09.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 463

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 463, מאמר "השלום בעולם", כותרת "תקוות השלום".

אנחנו ממשיכים את מאמר "השלום בעולם". אנחנו לא יכולים להעריך את המאמר הזה, לשקול עד כמה הוא חשוב, אבל אם במשך הזמן תרצו לחזור עליו אתם תראו עד כמה הוא מדבר על האקטואליה בעולם שלנו ואיך הוא מסביר לנו לאן העולם שלנו נע, לאיזה כיון, למה, איזה שינויים צריכים להיות, ואם השינויים הם לא לפי תוכנית הבריאה אז עד כמה אנחנו סוטים מהם ואיך נצטרך לחזור אליהם, על ידי איזה מכות וכן הלאה. זאת אומרת, זה מאמר מאוד מאוד אקטואלי, אני לא רואה במאמרי בעל הסולם משהו יותר קרוב לזמננו.

לכן כדאי לנו ללמוד את המאמר, להיות שקועים בו, להרגיש ממש עד כמה אנחנו נמצאים בזה, וכל דבר שאנחנו רואים מסביב לראות דרך המאמר הזה ימין - שמאל, התקרבות - התרחקות, עמים וכל האנושות. בואו נראה מה קורה ומה נראה לנו שנמצא לפנינו.

קריין: פרק "תקווה השלום".

תקוות השלום

"ואחר, שהתנאים האלו הביאו את החברה לקטטות גדולות, שסכנו את כללות החברה - צמחו ונתגלו עושי השלום, בחברה, שנטלו את עוצם התקיפות והכח שבידיהם, וחדשו את חיי החברה על פי תנאים חדשים, אמיתיים לפי דעתם, שיספקו את קיום החברה בשלום".

את זה אנחנו רואים, אם אנחנו מסתכלים על כל פרלמנט ופרלמנט שיש בכל ממשלה בעולם, אז אנחנו רואים עד כמה יש שם ויכוחים, עד כמה יש שם אנשים שהם בדעות הפוכות זה מזה, וודאי שכל אחד מדבר מתוך האגו שלו, מתוך החשבון שלו, ועם כל זה כל אחד מדבר כאילו הוא דואג לאחרים ולכולם.

השקר הזה כבר מובן לנו, אבל למה אנחנו לא יכולים לצאת מזה? לפני 200 שנה האנושות התחילה עם כל מיני פרלמנטים, עם כל מיני ממשלות כאלה. קודם ההחלטות היו בידי שליט אחד, אחר כך קבוצת אנשים התחילה לנהל את המדינה, ועכשיו רוצים שאיזו קבוצת אנשים כמו האו"ם תנהל את העולם או איזה פרלמנט אירופאי ינהל את אירופה.

אנחנו רואים שהדברים האלה נפסלים פעם אחר פעם כי גם בהם משתמשים כל אותם האגואיסטים שנמצאים בכל הממשלות וסך הכול כל אחד רוצה לקבוע את הדעה הפרטית האגואיסטית שלו ורק מושך כביכול לצידו כל מיני קבוצות מהפרלמנט המקומי או אפילו העולמי.

"אמנם, עושי השלום האלו, הצומחים ובאים אחרי כל מחלוקת, הנה מצד טבע הדברים, באים ברובם רק מבעלי החורבן, דהיינו, ממבקשי האמת, מבחינת "שלי שלי ושלך שלך". והוא, לטעם היותם בעלי הכח והאומץ שבחברה, המכונים גבורים, אמיצי הלב, כי המה מוכנים תמיד להפקיר את חיי עצמם ואת חיי כללות הציבור כולו, אם לא יסכים הצבור לדעתם".

דווקא האגואיסטים ביותר, אנחנו יודעים מי מגיע לדרגות הגבוהות בממשלות הפרטיות בכל מדינה ומדינה, או בממשלה הכללית, באו"ם, אונסקו או הפרלמנט האירופאי וכן הלאה. ודאי שאלו האנשים הכי אגואיסטיים עם תקיפות פנימית גדולה מאוד שביכולתם לדחוף את האחרים, את כולם ולהגיע לכאלו משרות גבוהות. לכן ודאי שהם באים ממצב של "שלי שלי ושלך שלך", כך הם רוצים להיבדל מהאחרים ולכן הם נקראים "בעלי החורבן".

"מה שאין כן בעלי הבנין שבחברה, שהם אנשי החסד והצדקה, שיקר להם חיי עצמם, וגם יקר להם חיי הציבור - הם אינם מוכנים להפקיר את עצמם, ולא את הציבור, להעמידם בסכנה, כדי לכפות על הציבור להסכים לדעתם. ומכיון שכן, המה תמיד הצד החלש שבחברה, המכונים מוגי הלב והפחדנים".

הם מחברים לעצמם המון אנשים, יוצאים לרחובות, זאת אומרת זה לא שמישהו הולך לבד ומושך אחריו את המסות, אלא ההיפך, המסות יוצאות לרחובות ודווקא בכוח שלהן, בצעקות ואפילו בהתפרצויות הן קובעות את "סדר היום" מה שנקרא. זה המאבק שיש בין הפרט שרוצה לשלוט ובין הכלל שרוצה לשלוט, אבל שניהם נמצאים בכל זאת אך ורק בכוח השליטה. ומה לעשות הלאה?

"ומובן מאליו, שתמיד ידי המופקרים אמיצי הלב על העליונה, על כן טבעי הוא, הדבר, שכל עושי השלום - מ"בעלי החורבן" באים, ולא "מבעלי הבנין"".

אנחנו רואים עד כמה בזמננו הדברים האלה מתבהרים מהר, ושאין הבדל בין כל הקבוצות האלה ובין כל היחידים, מלבד באמצעי. זאת אומרת, יש מה שנקרא "גיבור בכמות" ו"גיבור באיכות". גיבור באיכות זה מרקל נניח וגיבור בכמות זה כאשר מגיעה מסה גדולה ומתחילה להתפרע בכל מיני רחובות ואין מה לעשות עימה אלא צריכים להתחשב במה שהם אומרים, אחרת אתה לא יכול לעשות עימם כלום. אתה לא יכול כמו לפני אלף שנה להוציא חיילים ולהרוג אותם בכיכרות העיר, אלא אתה חייב להתחשב בהם. אז יש גיבור בכמות וגיבור באיכות, אבל חייבים להתחשב בשתי התופעות האלה, אין ברירה.

"ומהאמור אנו רואים, איך שתקוות השלום, שכל בני דורנו מיחלים אליו, בכליון עיניים, הוא מחוסר ערך הן מצד "הנושא" והן מצד "הנשוא".

כי הנושאים, שהם עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, אותם שהכח בידיהם לעשות שלום בעולם - הרי המה לעולם קרוצים מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: "בעלי החורבן", להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת "שלי שלי ושלך שלך"". ובאמת כשכולם יוצאים ודורשים, הם לא אומרים "אני רוצה מה שיש לך" אלא "אני רוצה מה שמגיע לי ושאתה גם תקבל מה שמגיע לך ולא יותר".

"טבעי הדבר, שאותם האנשים עומדים על דעתם בתוקף, עד כדי להעמיד בסכנה את חייהם, וחיי הציבור כולו. והיא הנותנת להם תמיד את הכח להתגבר על אותו החומר האנושי, שהם בעלי הבנין, מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי להציל את בנין העולם, כי המה הפחדנים, מוגי הלב".

זו בעיה, מה שמבקשות המסות. אנשים צועקים שצריך להיות שוויון, אבל הם לא יכולים להבין ששוויון לא יכול להיות כי אחד לא שווה לאחר, ולכן לא ניתן לחלק בצורה צודקת לפי הטבע של כל אחד ואחד ולספק לו מה שהוא צריך. זאת אומרת, אין שוויון מצד הטבע, אלא אנחנו צריכים להגיע לטבע אחר למעלה ממנו, בעל מנת להשפיע, ושם בהחלט ניתן למלא כל אחד ואחד, לפי הרצון שלו דלהשפיע לתת לו אפשרות להשפיע, ובזה הוא ימלא את עצמו.

אבל בטבע שלנו זה בלתי אפשרי, ולכן נמצאים כולנו ב"שלי שלי ושלך שלך", כאילו רוצים להפריד אחד מהאחר, שזה בלתי אפשרי, זה לא לפי חוקי הטבע. אבל הם חושבים שזה הצדק העליון, וכשמתחילים בפועל אז רואים שזה לא הולך אלא כל אחד בכל זאת מקבל, סוחב, מנצל אחרים ככל שהוא מסוגל.

"המתבאר: שביקוש האמת וחורבן העולם - היינו הך", מי שמבקש את האמת זה ממש שווה לזה שהוא מבקש להחריב את העולם, כי העולם במישור האגואיסטי שלנו לא בנוי כדי להגיע לאמת, לשוויון "שלי שלי שלך שלך", שזו מידת סדום דרך אגב. "וביקוש החסד ובנין העולם - היינו הך. ולכן אין לקוות כלל מבעלי החורבן, שיבנה השלום על ידם.

וכן מחוסרת ערך תקוות השלום מצד הנשוא, כלומר, מצד התנאים של השלום עצמו. כי עדיין לא נבראו אותם התנאים המאושרים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי אמת המידה של האמת, שעושי השלום הללו חפצים בה. והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי מרוצים מהתנאים המוצעים להם, כמו שהוכחנו לעיל את חולשת האמת. והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ".

זה מה שאנחנו רואים בזמננו בכל העולם, איך כל העולם ממש כמו קדרה על האש שכולה בוערת ואין לה מנוחה ואין לה שום פתרון.

שאלה: למה בעלי החסד לא נלחמים על האמת שלהם ומוכנים להקריב את שלום הציבור? ולמי בכלל מופנה המאמר של בעל הסולם?

למי שמתעניין לאן החברה שלנו, הכללית, האנושות, צריכה לפנות ולהתקדם, לאיזה כיוון.

שאלה: למה עושי השלום הם בעלי החורבן ואת בעלי החסד מתאר בעל הסולם כפחדנים ומוגי הלב?

כי גם אלו וגם אלו לא מגיעים לאמת, לא מגיעים לקשר עם הבורא בפעולות שלהם, שרק זה מביא שלום.

תלמיד: הם לא נלחמים על האמת ובגלל זה הם נקראים פחדנים?

כן. אנחנו עוד ניגע בכל הנקודות האלה.

שאלה: אמרת שהפרט והכלל רוצים לשלוט ושכל עושי השלום הם בעלי החורבן. מה זאת אומרת שהם בעלי החורבן?

אם אתה לא משתמש בכוח השפעה אז כל מה שתעשה בכוח הקבלה, רק יהרוס לך את החברה ואת האדם, כל מערכת שתעשה. כי כל מערכת, אפילו מערכת פרטית, היא קיימת מפני שיש לה כל מיני חלקי מערכות שנמצאים בקומוניקציה מיוחדת, בהתקשרויות שונות ביניהם, ורק בגלל ההתקשרויות השונות הנכונות ביניהם היא קיימת.

אם אתה רוצה לבנות מחלקים שבורים, לא שסתם לא שייכים זה לזה, אלא אפילו שבורים, אם אתה רוצה לבנות מהם מערכת, אז השאלה היא מה אתה מבין בזה, מה אתה עושה, איך אתה מגיע. נניח מגיע איזשהו בחור, גבר לנהל את המדינה, להיות ראש הממשלה. איפה התוכנית שלו, מה הוא יודע, למה הוא רוצה להביא את הממשלה, איפה התוכנית שלו, מי האנשים שעובדים איתו יחד לעזור לו לחדש את התוכנית, לחזק אותה, מאיפה הוא צמח? אנחנו לא יודעים כלום. לפי מה אנשים יוצאים ושמים את הפתק שלו, לפי החיוך הנעים שלו?

אנחנו לא יודעים איך לנהל את העולם. אומנם ניתן לנו אבל אנחנו הולכים על זה ללא שום ידיעה במי לבחור, ובכלל אם יש במי, ומה הבוחרים שלנו ומה הנבחר שלנו צריכים לעשות. זו בעיה, העולם עדיין נמצא ממש כעולם כמו שרואים בסרטים שנעשו על תקופות עוד לפני הופעת הדינוזאורים, ככה אנחנו היום בחברה האנושית. יוצאים מיליוני אנשים וצועקים "אנחנו רוצים". זה לפי התוכנית, זה לפי המצב שיכול להתקיים בטבע, מחר יהיה לא כך אלא אחרת? אני לא יודע, האנושות לגמרי מבולבלת.

תלמיד: האם במשך מאות אלפי שנים מי שמבקש את האמת רוצה להחריב את העולם? הם באמת רוצים לעשות טוב.

אני רואה את זה לפי התוצאה.

תלמיד: אבל למה ציפית? זה כבר מאות שנים.

אני לא ציפיתי לשום דבר מהם. רק זה שהם חושבים שהם מסוגלים להביא לשלמות, לשלום, שלום מהמילה שלמות, זה כבר מעורר בי תגובה מאוד פשוטה, החבר'ה האלה לא יודעים על מה הם מדברים, הם לא יודעים איפה הם נמצאים, הם לא מכירים את חוקי העולם. ולכן לבוא עכשיו אלינו ולהגיד, "אני יודע מה צריך לעשות כדי להביא את כולנו לטוב", על סמך מה, מי אתה, מאיפה אתה יודע?

תלמיד: ומה יש לך להגיד על רפואה ועל הייטק?

אני חושב שכל הדברים האלה מתקדמים בסופו של דבר כדי לעורר מצבים רעים בתוך החברה ושהחברה על פניהם תגיע מהר יותר להכרת הרע, ובסופו של דבר זה ייצא לכיוון הטוב.

תלמיד: זאת אומרת שום דבר לא יעזור?

לא יכול להיות שמהאגו שלנו ייצא משהו טוב. רק הכרת הרע שיש באגו.

תלמיד: אז אתה אומר ששום התקדמות מבחינה טכנולוגית ורפואית לא תעזור לנו.

לא, כלום. זה יעזור לנו בזה שאנחנו נראה עוד מעט שאנחנו פירקנו את כדור הארץ מכל האוצרות שלו, מכל חומרי הגלם שלו ואין יותר מה לעשות.

תלמיד: ואיך לפי דעתך אפשר להציל את כל הסיפור הזה?

להבין למה כדור הארץ צריך להתגלגל. זה העיקר, מהו הסוף ואם אנחנו מתקרבים לזה או לא. אם אנחנו לא מקבלים את הגלובליות של העולם, שהוא חייב להיות במערכת אחת, בהתחשבות בכל פרט ופרט עם הכלל יחד, שכלל ופרט שווים, שאת זה אפשר לעשות רק במערכת שהיא כולה בעל מנת להשפיע זה לזה, וזה נקרא להשפיע לבורא, זה אותו דבר, אם אנחנו לא הולכים לקראת זה אז ודאי שאנחנו רק הורסים את החברה שלנו יותר ויותר.

תלמיד: לפי מה שאתה מרגיש, העולם הולך לכיוון הנכון?

העולם הולך לאבדון.

תלמיד: אז איך מצילים את המצב?

מצילים את המצב על ידי כך שקודם מחנכים את עצמנו לזה שאנחנו נבין מה צריך להיות, מי הוא האדם הנכון ומהו העולם הנכון, ואז איך מגיעים מהעולם הנוכחי לעולם הנכון.

תלמיד: אבל יש סיכוי שזה יקרה?

זה חייב להיות ובטוח שיהיה, השאלה היא רק מספר המכות שאנחנו צריכים לקבל כדי להתחנך. אבל ודאי שאנחנו נגיע למצב הנכון, אין לי ספק בזה, כי זה כבר קיים, אלא השאלה היא בכמה מכות.

תלמיד: השאלה אם אתה תזכה ואני אזכה ואנחנו נזכה לראות את זה?

יש לך מחשבות כאלה אגואיסטיות, קטנות.

תלמיד: בוודאי, אני רוצה לראות כבר גמר תיקון.

איזה תיקון, איזו דבקות אם אתה חושב על עצמך?

תלמיד: לא על עצמי, אני רוצה עבור הילדים שלי, הנכדים שלי.

אז זה לא לעצמך?

תלמיד: אפשר להגיד שהילדים והנכדים והנינים שלי זה גם לעצמי.

זה לא ש"אפשר להגיד", זה בטוח שכן. אתה לא חושב על הנינים שלי, אתה חושב על הנינים שלך.

תלמיד: אני חושב גם על הנכדים שלך. אבל יש סיכוי שבדור שלנו עדיין נשיג את זה?

תלוי איך אנחנו נתקדם. אתה רואה את הילדים שלך איתנו יחד בקבוצה?

תלמיד: בוודאי, הבן שלי בעשיריות.

אני גם רואה את הבן שלי בעשירייה בטורונטו.

תלמיד: נכון. אז אתה רוצה שהם גם יסבלו?

יסבלו או לא, זה לא שייך. אלא השאלה עד כמה הם יבינו מה צריך לעשות, עד כמה הם זקוקים לחיבור ודרך החיבור להרגיש את הכוח העליון, ועימו יחד, ככל האפשר, וזה אפשרי דרך מאמץ בחיבור יותר ויותר, כך להתקדם.

תלמיד: הבורא עוזר לנו?

הבורא לא יעזור לך יותר ממה שאתה עוזר לעצמך.

שאלה: אני מנסה להבין למה מקובלים כותבים שבעצם ישנו כוח אחד שמנהל את הכול?

אני לא מבין אותך. אם אתה רוצה להבין יותר אז תקרא יותר, אין לי מה להסביר לך. למה מקובלים אומרים אני לא יכול להגיד לך. "אומרים", כך כותבים. לא על השכל שלך להבין, למה הם כותבים כך.

תלמיד: אני יודע בשכל שלי אבל אני לא יכול להבין.

אז אתה לא יכול להבין, מה הבעיה? אתה לא צריך להבין, אתה צריך לבצע מה שכתוב. תקרא מה שכתוב ותבצע, ולא יותר. אין מה לדבר, כל עוד לא תעשה בפועל מה שכתוב. יש לך רצון טוב אבל אתה לא מכוון אותו נכון.

שאלה: מה זה מצב של שלום בתוכנו בעבודה?

שלום בתוכנו זה שלמות, שלמות בעבודה רוחנית בינינו, שכתוצאה מזה כולנו מתקשרים לבורא כדי לגרום נחת רוח לכוח המשותף הזה. הבורא לא קיים, אנחנו מייצבים את המושג הזה כשאנחנו מתחברים יחד ומדברים על התוצאה מהחיבור שלנו יחד.

שאלה: האם המידה הראשונה "אמת", זו המידה הנכונה בגלל שהיא מבוססת על הטבע שלנו, הרצון לקבל?

נכון. והכול מושתת על הטבע הזה, על הרצון לקבל. גם חכמת הקבלה מדברת על איך לקבל, כי אי אפשר לקבל אלא לפי חוק השתוות הצורה. לכן כל חכמת הקבלה מסבירה איך להגיע למצב שתוכל לקבל, באיזו צורה, באיזה תנאים. בסך הכול אנחנו לומדים איך לקבל מהבורא את כל הטוב שיש לו, כי הוא רוצה שנקבל ונמלא את עצמנו. ואילו אנחנו בעיניו כמו ילד חולה שלא יכול לקבל את מה שאימא רוצה לתת לו. יש לה ממש הכול, אבל היא לא יכולה לתת כי יש לו קלקול קיבה.

תלמיד: ולכן המידות האחרות לא פועלות, נכון?

ודאי שהן לא פועלות, אתה לא יכול להכניס בכוח איזו שיטה חוץ משיטת הקבלה, זה לא יעבוד. אתה רואה איך העולם מסתובב ועבר כבר את כל הפורמציות, שינה את כל המערכות, ושום דבר לא עוזר. לא "שלו שלו, שלי שלו", ולא "שלי שלי, שלך שלי", שום דבר לא עוזר, חוץ מהתיקון שעליו חכמת הקבלה מדברת. וזה תיקון כדי לקבל ללא הגבלה וכולנו יחד ושאף אחד לא יהיה נגד האחר בזה, אלא דווקא יעזרו זה לזה.

שאלה: בעל הסולם כותב שעושי השלום מוכנים להקריב את עצמם ולהפקיר את כללות הציבור. למה דווקא הם?

כי הם רוצים להגיע למצב שלפי חכמת הקבלה הם מסכנים את כל הקשר שיש לנו לפחות עכשיו בינינו. הם רוצים להיכנס לצורה עוד יותר גרועה בהתקשרות בין בני האדם.

שאלה: יוצא שצורות מודרניות של דמוקרטיה אינן יכולות לגרום לשלום בעולם.

חס ושלום. שום דמוקרטיה כמו שאנחנו מבינים ומכירים אותה לא יכולה להביא לנו שום שלום. בכלל המילה הזו באה מיוונית, ופירושה "שליטת העם", אין דבר כזה שליטת העם, וזה לא יקרה. אנחנו רואים במשך ההיסטוריה, לדמוקרטיה הזו יש ותק של יותר מאלפיים שנה, ובאף חברה היא לא יכולה ממש לשתול את השורשים שלה.

שאלה: איזו אלטרנטיבה צריכה להיות?

האלטרנטיבה היא מה שאנחנו צריכים עכשיו ללמוד, איך להגיע להשלמה בין כל הצורות האלה, היינו לשלמות. זה מה שבעל הסולם הולך ומסביר.

שאלה: היום שכבר יש לנו חברה כל כך גדולה של חברים ששואפים לאמת, מהי הפעולה החשובה ביותר עבור כל אחד מאיתנו להטות את הכף לכיוון התפתחות טובה ומהירה?

היום שיש לנו חברה כל כך גדולה ששואפת לאמת, אנחנו צריכים להסביר דווקא לחברה הזו מהי אמת אמיתית שאנחנו צריכים לשאוף אליה. זה עדיין לא מובן, לא מושרש, לא מורגש באף אחד ובחברה יחד.

שאלה: שמעתי ש"פרט וכלל שווים", מה זה אומר?

שאין הבדל בין פרט וכלל. פשוט מאוד, סכום הפרטים נותן לנו את מושג הכלל. כלומר, אתה לא יכול להעדיף את הכלל בזה שאתה מזלזל בפרט, יש להם אותה חשיבות אם אתה מדבר על רוחניות, על חיבור. ולא כמו אצלנו שיכולים להכניס אדם לבית הסוהר, "לא נורא, אחד, או עוד משהו", כי לא מתייחסים לאחד כמו לכלל. זה אפשרי רק אם משתדלים להגיע לחיבור שלם, לאהבה.

שלום ציבור מסויים, ושלום העולם כולו

"ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו.

כי הוכחנו לעיל את השיעבוד המוחלט של היחיד, להציבור שלו, כדוגמת גלגל קטן במכונה. כי הוא נוטל כל חייו ואשרו מאותו הציבור, ועל כן טובת הציבור, וטובתו הפרטית - היינו הך. וכן להיפך. ולפיכך, באותו השיעור שהאדם משועבד לעצמו - הנה בהכרח שנעשה משועבד לציבור, כמו שהארכנו בדברים לעיל.

ומהו היקפו של אותו ציבור. - דבר זה נבחן לפי מרחק יניקת היחיד מהם, כי למשל בתקופות ההיסטוריה הקדומות, היה המרחק הזה משוער רק בהיקף של משפחה אחת. כלומר, שהיחיד לא נצרך לסיוע כלשהו רק מבני משפחתו. אשר אז, ודאי לא היה מוכרח להשתעבד רק לבני המשפחה שלו.

ובתקופות מאוחרות יותר, נצטרפו המשפחות לעיירות ולגלילות, ונעשה היחיד משועבד לעירו. - ואחר כך כשנצטרפו העיירות והגלילות למדינות - היה היחיד מסתייע באושר חייו מכל בני המדינה, הנה נעשה עם זה משועבד לכל בני המדינה.

ועל כן בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה."

אמנם לא כל כך ברור במי אני תלוי, באמריקה, בסין, בברזיל, במדינות אירופה, במדינות באפריקה או באוקיאניה, מה יש לי מזה? אבל בכל זאת בחיים שלנו כולנו מקושרים יחד וכל אחד נעזר בכל העולם ועובר ממצב למצב בצורה כזו שאין גבולות. נניח את המעיל שאני לובש קניתי באמריקה אבל תפרו אותו במצרים. מהיכן העץ להכנת השולחן, מהיכן הפלסטיק, מהיכן המחשבים ומהיכן הקפה, כך כל דבר שאנחנו משתמשים בו, זה ברור לכולם.

אם כך מדוע לא ברור לנו שאנחנו צריכים לדאוג גם לכל העולם ממנו אנחנו מקבלים אספקה או אולי זה מובן מאליו שנקבל? עוד מעט נרגיש כמה אנחנו דואגים לזה שאותם המקורות מהם אנחנו מקבלים מזון הכרחי, ביגוד הכרחי, חשמל הכרחי ועוד כל שאר הדברים יתחילו להיסתם, ואז נרגיש כמה אנחנו באמת קשורים זה לזה. אנחנו הולכים לקראת זה, הבורא רוצה ללמד אותנו באילו מערכות קשר אנחנו קיימים.

והמערכות הללו יפתחו רק במידה שאנחנו נפתח אותן על חשבון היחסים טובים בינינו. ולא בגלל שאני משלם לך ואתה חייב לי, או שאני מגיע ומכוון אליך תותחים ואתה נאלץ לתת לי, אלא רק במידת היחסים הטובים בינינו אנחנו נפתח קשרים שעוד מעט יסתמו וממילא לא תהיה לנו ברירה אלא רק לשנות את עצמנו ביחס אחד לשני, במידה הזאת נצליח לשרוד בעולם החדש.

"ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו.

ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי, עם כל זה בני העולם עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי. ומדוע - כי כן מהלכי ההתפתחות בטבע, אשר המעשה מקדימה את הבנת הענינים. ורק המעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה."

אבל אנחנו שנקראים ישר אל, ישראל, בני ברוך דווקא חייבים לדבר על זה ולספר לכולם כמה ששינוי המצבים, היחסים בין כולם הם הכרחיים. אמנם ודאי שהם לא רוצים לשמוע אבל לאט לאט הם יגלו שזה כך.

כתבתי בשנות התשעים על השוק האירופאי, אמרתי שזו בדיחה ושום דבר לא יצא מזה וצריכים לעשות את זה בצורה אחרת, כי זה נגד הטבע. אבל כולם היו בהתפעלות מכך שאירופה מאוחדת, וכשהם יאחדו את כל היכולות בכל מדינה ומדינה הם יצליחו, ירוויחו וייתנו דוגמה לכל העולם איך להתחבר וכולם ירצו להתחבר כמותם. אמרתי שזה לא יקרה אלא להיפך זה יביא לפרוק ולשבירה ואירופה בכך קוברת את עצמה.

והיום אחרי שלושים שנה אנחנו מתחילים לראות שזה קורה, לא מפני שצדקתי אלא מפני שחוקי הטבע הם כאלה ואין מה לעשות. אירופה שרצתה כל כך להתחבר תצטרך להתפרק ולבנות פעם נוספת את עצמה בצורת קשר חדש,

דיברתי עם כמה נציגים מהשוק המשותף, היה לי ברור שלא יצא מזה שום דבר, אבל רציתי בכל זאת לשוחח עימם, לא כדי לשכנע את האירופאים, אלא רק כדי להקליט את ההסבר שלי שיהיה למי שרוצה להבין בעוד כמה שנים. ועכשיו כעבור שלושים שנה זה קצת יותר מובן ומורגש.

שאלה: האו"ם כל שנה מפרסם את המדד של המדינות המאושרות ביותר ויש ברשימה מספר מדינות אירופאיות שרוב האוכלוסייה מרוצה מהמנהיגים שלה, אף כי שולטים בהם בעלי החורבן.

אני לא קורא את הסקרים האלה, כי הכול כל כך לא רציונאלי, טמטום גדול מאוד. איך אפשר בכלל למדוד את האושר, ומי עושה את הסקרים האלה, האו"ם. תסתכל איך הם עובדים מה הם מחליטים ומה הם עושים, זה ארגון שכולו פוליטי, הנציגים של כל האומות באים לשם כדי "לאכול זה את זה". האם זה יכול להיות ארגון של האומות מאוחדות שרוצות להתאחד? הרי הם באים לשם כדי לתת אגרוף אחד לשני. הם מעבירים כל מיני סקרים ואתה מאמין בהם? אני לא מסתכל על זה בכלל, זה מראה עד כמה הם מעוותים. על ארגונים כאלה אני לא רוצה לשמוע, בעיני זה מלכתחילה פסול לגמרי.

תלמיד: בעל הסולם כתב את המאמר אחרי מלחמת העולם השנייה והוא ראה לפניו את תהליך ההתפתחות. הקטע שעכשיו קראנו אומר כך, שרק הפעולות יביאו את האנשים לסדר ויקדמו את האנושות קדימה. מדובר פה על מלחמת עולם שלישית או על הפעולות שלנו?

אחד מהשניים, זה מה שהוא רוצה להגיד, או שאנחנו מקרבים את האנשים לתיקון הבריאה לגמר תיקון או שאנחנו נצטרך להיכנס לצרות יותר גדולות שילמדו אותנו איך לסדר את החברה.

תלמיד: הוא קורא לזה בצורה עדינה, תקווה לשלום, זאת אומרת יש תקווה שיהיה שלום?

תקווה לשלום תמיד נמצאת והסוף ברור וקיים. אנחנו מדברים על השלבים שעל ידם אנחנו יכולים להגיע לאותו מצב טוב, הטוב בהחלט, יש דרך קצרה ויש דרך ארוכה ותלוי באיזו דרך נלך. או דרך שתי מלחמות אטומיות ולאחר מכן אולי קומץ קטן של אנשים שוב יתחיל את כל ההתפתחות, כמו שהיה לפני אלפי שנים על פני כדור הארץ, ממש נצא מהמערות ונתחיל להתפתח כמו החברה הפרימיטיבית שהייתה קיימת לפני אלפי שנים. או שנמשיך מכאן והלאה בהכרת הרע.

תלמיד: קומץ האנשים הזה יכול שוב להגיע למצב שלנו? תהיה מלחמת עולם חמישית?

לא, כי הרשימות שאנחנו עכשיו נעשה, גם טובות וגם רעות, הרשימות מהמכות, נמצאות בנו וכבר יעזרו לנו לא לעשות את אותן הטעויות, לכן כבר לא נעשה. אבל אנחנו יכולים לעשות זאת ללא מכות, אם נקבל על עצמנו התפתחות לפי חוכמת הקבלה, לפי החיבור, זה בסך הכול מה שאנחנו יכולים לעשות, אין לנו כאן הרבה דברים.

תלמיד: ולמה זה לא קרה אחרי מלחמת העולם השנייה?

כי עדיין החברה לא סידרה את עצמה בצורה כזאת, שהיא הגיעה לפחות למה שאנחנו היום מדברים על הרע ועל הטוב.

שאלה: מצד הטבע אין שוויון זה ברור אבל האם צריך להיות שוויון בתנאים החיצוניים ושוויון בהזדמנויות של כלל בני האדם?

שוויון יכול להיות רק בתנאי שאנחנו כולנו מתחברים, אז כל אחד כלול מכולם ומאבד את האני שלו האישי, אינדיבידואלי ובמקום זה יש לו את כל הכלי דאדם הראשון. בצורה כזאת כולנו שווים.

תלמיד: מה לגבי העיקרון של העדפה, הפלייה מתקנת שקיים באנושות? כשאנחנו נותנים איזו העדפה, או הפלייה מתקנת, בכל מיני תחומים בחיים, נגיד נותנים מקום לנשים, למיעוטים, לקבוצות מסוימות, האם זה חלק מחוקי הטבע או שזה צעד מלאכותי של האנושות?

תראה לפי חכמת הקבלה מה קורה בכל דבר ודבר. ודאי שאתה צריך לתת לכל קבוצה וקבוצה מה שהיא צריכה. אתה לא יכול לקחת אדם חולה ואדם בריא ולדרוש מהם אותו דבר למען החברה, כי אדם חולה חייב להבריא ואז הוא יוכל. ואם לא אז חברה צריכה בכל זאת לדאוג לו וכן הלאה וגם תינוקות ונשים. זה ברור לנו.

תלמיד: האם כולם צריכים לקבל אותה רמת חיים, אותו חינוך? תנאים שווים?

כן, לפי המערכת האחידה כן. אבל שוב, זה לא אותו דבר, כי אם תיתן לי את מה שאתה רוצה, אני לא ארצה את זה. כל אחד חייב לקבל לפי הרצון שלו בכמה שהוא חייב לקבל, כדי מעבר לזה להיות כולו בהשפעה.

תלמיד: יש משהו משותף שכולנו צריכים לקבל שהוא לא פרסונאלי, ייחודי, סקטוריאלי?

אנחנו צריכים לקבל מהכוח העליון הזדמנות להשפיע.

שאלה: אם ניכנס למלחמות ודיקטטורות, איך במצב שבו כולנו נהיה מדוכאים נוכל להפיץ.

אל תדאג, תהיה לנו תמיד אפשרות להפיץ ולהתקרב לבני אדם ואנחנו לא נהיה במצבים יותר גרועים. נתקדם יותר ויותר וצריכים לראות את העתיד כטוב. הכול תלוי בחיבור שלנו. אנחנו לא תלויים באף אחד, רק בעצמנו ובבורא. ולכן אנחנו לא צריכים להתחשב בכל העולם, אלא לעשות מקסימום הפצה לעולם מצדנו. וכמה שנצטרך כדי להפיץ נקבל מלמעלה ללא הגבלות. ואם נראה לנו במקום כלשהו שאנחנו מוגבלים בעזרה מהבורא, זה סימן שאנחנו לא מבינים איך להפיץ.

שאלה: שמעתי ממך שגם בינינו המידות הנכונות עדיין לא התבררו. מה חסר לנו כדי לברר את המידות? מה הפעולות והמאמצים שלנו?

נשים חייבות להתעסק בחיבור, יותר מאשר גברים. זה דבר אחד. יותר מזה, בין נשים צריכה להיות מערכת מאוד, מאוד חזקה, טובה של הפצה שהיא מעבר לעשיריות. בכל מיני צורות, בכל השפות, בכל השיטות והאופנים. ההפצה היא כמו לידה בעולם הזה. היא תלויה בנשים. גברים לא יודעים כל כך איך לפרסם, אפילו שירצו. מהם זה לא יוצא בדיוק לפי הטבע, אבל מנשים כן. אבל צריך שלקבוצות נשים שיפיצו יהיו גם מנהלים גברים שיודעים איך לעבוד איתן, לכוון אותן וכן הלאה. זה כמו גבר ואישה. גבר נותן את הזרע ואישה מפתחת אותו ומולידה. אותו דבר יש לנו כאן בצורה של הפצה. אני חושב שצריך מאוד, מאוד לעזור לנשים, בעיקר בעניין ההפצה. וזה לא מפני שאני צריך את זה, זה מפני שאתן צריכות את זה כדי להצליח ברוחניות.

שאלה: אם נשמר קשר בין נבחרי הציבור לבוחרים שלהם במדינה מסוימת, האם זה יספיק כדי לשמור על כוח האחדות באותה המדינה?

בזמננו, במצבנו ודאי שלא, אין קשר ולא נשמר קשר. אותה ממשלה חדשה שמתחילה לתפקד מיד משתנה, כי אז היא עבדה כדי שיבחרו ויתמכו בה, ועכשיו אחרי שבחרו בה היא הופכת למנהלת, וזה כבר משהו אחר לגמרי, לכן אי אפשר להשוות עם מה שהם הבטיחו ומה שהם עושים אחרי הבחירות. רק חכמת הקבלה שבה אנחנו נמצאים, באותה מערכת שהיינו לפני ואחרי הבחירות, ואנחנו רוצים להגדיל עוד יותר את אותם הערכים שלנו, את המטרות הרוחניות, אז זה מחזיק אותנו באותו כיוון. אבל אף מערכת אגואיסטית, לא חשוב מאיזה צד, שמאל או ימין בחברה, לא יכולה להישאר אחרי הבחירות באותו מצב כמו שהיא הייתה, תמיד היא מיד הופכת למערכת אגואיסטית פנימית. נדבר על זה אחר כך, אם כי אני לא יודע אם כדאי. זה בכל זאת לא יתקיים.

שאלה: האם אנחנו צריכים, או יכולים, להאמין בתיקון האנושות כולה?

אנחנו צריכים להאמין שהאנושות כולה חייבת להגיע לתיקון, אבל התיקון הזה יתגלה אך ורק על ידי כך שנגלה את שיטת ותהליך התיקון בחברה האנושית. לכל מקום בצורה, באופן ובמידה שהם מסוגלים לספוג לטובה. אני לא יכול להסביר את חכמת הקבלה כמו שאני מסביר לכם, לאלו שנמצאים באיזה מקום באוסטרליה, בטסמניה וכן הלאה. לכל אדם, לכל חברה צריך להתייחס בצורה הקרובה לה. לכן אנחנו צריכים להשתדל להיות בזה בכל מיני צורות. אני מאוד מבקש שוב מהנשים, להשתדל לטפל בקהל החיצוני כמה שאפשר ויותר מזה. כך אנחנו ממש מתקנים את עצמנו ואת העולם ועושים נחת רוח לבורא. אחרת אנחנו בעצמנו יכולים להגיע למצבים מאוד, מאוד מסוכנים בחיים שלנו.

(סוף השיעור)