שיעור בוקר 28.10.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 22.12.2002
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/TMGY8LW9?activeTab=downloads&mediaType=video
ספר "כתבי רב"ש", כרך א', "מהו נסתר ונגלה בעבודה ה'"
שמענו את המאמר "מהו נסתר ונגלה בעבודת ה'". מכרך ד', "שלבי הסולם", שבו רב"ש מתאר לנו איך יוצאים מהנסתר לנגלה. דברים מאוד צנועים יש במאמר הזה. הוא מתחיל מזה שבכוונות יש כוונה שעושה מצוות ה', וכוונה על הסיבה שמחייבת לשמור את המצווה. ואחר כך קיום מיראה, קיום מאהבה, קיום בכפיה.
איך שלא יהיה, כשאנחנו מתחילים להתקדם לדבקות, הדבקות מתבצעת על ידי מצווה. היינו שבכלי עם הכוונה על מנת להשפיע נכנס האור שממלא אותו לפי השתוות הצורה בין הכלי לאור. ובתוך הכלי מתבצע מצב שנקרא "דבקות", בתוך הנשמה. שם שוכן השוכן, בתוך הנשמה, וממלא אותה, ושם הדבקות שמושגת על ידי המצווה. מה זו מצווה? זיווג דהכאה וייחוד על ידי אור חוזר שנעשה כלבוש לאור ישר, ובא האור הפנימי שבו יש מעשה הדבקות.
איך זה מתבצע? מזה שמתחילים עבודה מהשכבה העליונה שברצון לקבל, עובדים בו בעביות הקטנה על ידי יראה, ואחר כך מיראה עוברים לאהבה. יראה ואהבה הן שתי דרגות מעבר למחסום בגילוי היחס לבורא. מעל המחסום יש לנו עניין של "שכר ועונש" ו"אהבה נצחית", ולפני המחסום יש לנו "הסתר כפול" ו"הסתר רגיל", עניין של שגגות ועניין של זדונות. קודם מתחילים מהזדונות, מתוך זה שנמצאים בהסתר כפול, אחר כך עוברים לשגגות, מתוך זה שנמצאים בהסתר רגיל. עוברים מחסום, נכנסים להשתתפות בהשגחת שכר ועונש שזה כבר נקרא "יראה". לא יראה כמו שרבי שמעון מפרש לנו ב"פקודין דאורייתא" בהקדמת הזוהר, שזו יראה מכל מיני דברים בעולם הזה, אלא שם מתחילה להיות יראה מעל מנת להשפיע, וגם השכר מתבטא ביכולת על מנת להשפיע.
זה נקרא "שכר ועונש", רכישת היראה, י' ראשונה דהוי"ה. אחר כך ה' ראשונה דהוי"ה, זה כשמשיגים בחינת אהבה, זה השלב הבא, שכבר מקבלים על מנת להשפיע. וכשמקבלים על מנת להשפיע, מה שמתרחש בכלים נקרא "בחינת ו'", כי כשמקבלים בעל מנת להשפיע, זה עדיין בחינת ו' של הפעולה. אחר כך ה' תחתונה, שזו כבר מצווה, שמגיעים באמת למצב שהוא המצב הסופי, והתוצאה מהפעולות האלו היא הדבקות. אז האדם רוכש את י-ה-ו-ה, את השם המלא.
יש לנו קצת בלבול עם השמות. הבלבול מתחיל מזה, שמה זה "שמות"? השמות האלה י-ה-ו-ה הם שמות של הכלים. שורש זה קוצו של י', אין לו סימן חוץ מנקודה, ואחר כך י-ה-ו-ה אלו בחינות א' ב' ג' ד', או בספירות, כתר זה קוצו של י', י-ה-ו-ה הם חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אבל כשאנחנו לומדים מבחינת ההשגה, אנחנו לומדים שטעמים, נקודות, תגין ואותיות הם י-ה-ו-ה. ולפני הטעמים, כשיש לנו חשבון והכול, זה קוצו של י', זה מבחינת השגת התחתונים.
אם נלך לפני השגת התחתונים, איך האדם הולך להשגה הזאת, מתקרב אליה ומשיג, אז יש לנו י-ה-ו-ה בצורה אחרת. זאת אומרת, יש י-ה-ו-ה באור ישר ממעלה למטה, ויש י-ה-ו-ה כביכול מאור חוזר מצד תחתון ממטה למעלה. כשאנחנו באים להשגה, אנחנו לא באים לטעמים, נקודות, תגין ואותיות, אלא מהאותיות אנחנו באים אחר כך לשלמות, לדבקות.
האדם מלכד את האותיות מהעולם הזה ומעתיק אותן לרוחניות, וברוחניות כשהוא מתחיל לעבוד, כל האותיות שלו מתקבצות לרשימות של האותיות. אחר כך מהרשימות של הכלים הוא עובר לרשימות של האורות, מאותיות לתגין. ואחר כך מהחסרונות לנקודות, שחסרים לו האורות האלה, למה הייתה מקודם הסתלקות ושבירה, והוא משיג את הסיבות, את החסרונות, מה שחסר לו להגיע לקדושה. ואחר כך עד שהוא מגיע לטעמים, שזוכה לטעמי תורה. זאת אומרת, הדרך שלנו היא אחרת.
לא מדברים על מבנה הכלי י-ה-ו-ה הספירות, אלא מדברים על ההשגה. מלמעלה למטה זה בא בטעמים, נקודות, תגין ואותיות, ומלמטה למעלה זה כאילו בצורה אחרת. יש בזה הרבה הבחנות.
גם הרב'ה אומר כאן שיש מצווה, תורה, אהבה ויראה, אז איך יכול להיות שמצווה זה מלכות, זעיר אנפין זה תורה, אהבה זה בינה ויראה זה חכמה? הרי מלכות נקראת "יראת ה'". הוא מסביר את זה גם ב"זהר", "יראת ה' ראשית חכמה". יראת ה' היא מלכות, מלכות שמתקנת את עצמה, היא הראשונה, ראשית להשגת החכמה, עד שמלכות מתמלאת עם אור החכמה כמו ספירת החכמה. וכאן הוא מתחיל ממצווה שהיא הדבר האחרון. אז הוא מסביר, שפעם אנחנו מדברים מלמעלה למטה, ופעם ממטה למעלה, איך זה מתגלה ואיך אנחנו משיגים. אלו שתי דרכים שבאות זו לקראת זו.
תלמיד: כשאדם יוצא לגילוי ורואה את השגחת שכר ועונש, הוא מתחיל לעבוד ביראה. למה הוא מתחיל לעבוד ביראה? מה זה אומר עבודה ביראה?
עבודה ביראה זה נקרא שהבהמה יכולה לזוז, הרצון לקבל הגולמי יכול לעבוד, לזוז, לעשות איזו פעולה, שינוי בתוך עצמו, רק מתוך החשבון אם הוא חסר או מלא, ללא כוונות למשהו זר, אלא בכוונה יחידה, שאני אהיה יותר מלא. הפחד הזה להתרוקן, לאבד את המילוי, נקרא "יראה בהמית".
לבן אדם יש כל מיני יראות, תלוי בהתפתחות שלו. או שהוא מפחד רק על עצמו, או על הקרובים שלו, על המשפחה שלו, או כבר על החברים שלו, על העיר שלו, על המדינה שלו, על כל העולם. בעל הסולם כותב על זה, זה תלוי בהתפתחות האדם. אבל בסופו של דבר, בתוך ההתפתחות הזאת יש רק הכרה שהמילוי שלי תלוי בהם. רק מידת ההכרה נותנת לאדם כביכול את גודל היראה. למה אני מפחד על העולם? אני מפחד מפני שאני תלוי בו, אמנם נראה לי שאני באמת חושב על העולם. זו כל היראה הבהמית שלנו, האנושית, בוא נגיד כך.
אחר כך הוא אומר שיש כבר יראה כלפי הבורא, היא כבר תלויה באמונה שהבורא הוא מנהיג. ואז כמו שהייתי מתיירא שיחסר לי משהו מלקבל מהסביבה בעולם הזה, אני מתחיל כבר לתלות את עצמי בבורא, שיחסר לי משהו מלקבל ממנו. אני כבר מתחיל להיות תלוי בו.
אז האם כדאי לי לקיים תורה ומצוות? אם אני אעשה לו טוב, הוא יעשה לי טוב. אם זה רצונו, אני אעשה. למה? הוא משלם למי שעושה את רצונו. זה נקרא כבר שמצפה לתשלום, לשכר. או שבעולם הזה יהיה לי טוב, או כבר גם לעולם הבא, גם עצם לעתיד. או שבכלל הוא מזניח את העולם הזה ורק לעולם הבא, זה נקרא צדיק גדול. הוא לא רוצה כלום בעולם הזה, רק בעולם הבא. זה רצון לקבל גדול מאוד, כי שם יש נצחיות ושלמות, וכמה יש כאן ליהנות בעולם הזה? בפרט שמזדקנים, מה נשאר מהחיים? מתוק אני לא יכול לאכול, אסור לי, שומן גם לא, לשתות גם אסור, לתענוגים בהמיים כבר אין משיכה, ומה יש? אז נשאר רק לדאוג לעתיד, וזה נקרא צדיק.
סוג אחר של יראה, זה כמה אני פועל לבורא, מה יש לו ממני ללא שום חזרה אלי, וזה כבר יכול להיות רק אחרי הצמצום. כי צמצום אומר שאני לעצמי לא מחזיר שום דבר ממה שאני גורם לבורא. והבדיקה היא בזה, שאני לא רואה את התוצאות שלי. אני עושה משהו, אני לא יודע אם הוא מקבל או לא מקבל, אני לא יודע אם הוא מכיר אותי או לא מכיר, אני לא יודע אם הוא בכלל מרגיש שממני הוא מקבל או לא. אז מאיפה אני אקח חומר דלק לעשות? כאן דורשים שהבורא יתגלה, רק לצורך זה שתהיה לי אפשרות לעשות כך, וזה נקרא צניעות.
תלמיד: מה זה נקרא צניעות, הצנעת לכת ברוחניות?
זה נקרא הצנעת לכת, שאדם לא יודע למי הוא עושה ומה הוא עושה בדיוק. איזו השפעה יש ממנו, והאם מי שמקבל מרגיש שהוא מקבל ממנו את ההשפעה. זאת אומרת כל מיני נסיבות שאני יכול לפרש אותן בחזרה, כאילו לטובתי.
כשאנחנו מתעמקים בזה, אז מרגישים שזה דבר בלתי אפשרי, גם בלתכנן אותו, כל שכן באמת לבצע. ולזה צריכים גם למוח, גם ללב, גם לתכנון וגם לביצוע, כוח מלמעלה. אבל לפני זה צריכים להגיע לנחיצות שבדבר הזה. הנחיצות שבדבר הזה נמצאת מעל המחסום, ולעבור למצב כזה זה נקרא לעבור את המחסום. זאת אומרת לצאת למצב שהוא לגמרי לא יהיה תלוי בי או מחזיר לי משהו. עד כדי כך שהבורא לא מכיר אותי, לא מכיר שאני עושה לו משהו, וגם אני גם לא רואה את זה, לא רואה אותו ולא רואה שאני עושה לו משהו.
תלמיד: איך אדם יכול להגדיל את החיסרון שלו להיכנס לרוחניות ובאמת להגדיל קצב?
איך אנחנו יכולים להגדיל את הרצון שלנו? קודם שיהיה, אני לא יודע מה זה להגדיל. אם יש משהו, אז אתה כבר יכול לתאר לעצמך מה זה יותר גדול. אבל אם אין שום דבר, אז אנחנו לא יודעים מה זה קטן ומה זה גדול. להגדיל זו כבר בעיה אחרת מלרכוש משהו.
אומרים כך, שמתוך שלא לשמה, שאנחנו חושבים רק לטובתנו ויש שם גם קצת כלפי הבורא, שרוצים לטובתו, במידה שהאור המקיף נותן לנו לזה קצת מין הבנה שכדאי, מתוך זה שמשתוקקים כמו אחרי תאווה גדולה לבורא שימלא אותי, מתוך זה נותנים מלמעלה ישועה. מביאים לאדם רצון אחר, כוונה אחרת, ניתוק מעצמו, שיוכל בהחלט לצאת מתוך עצמו ולהתנתק מהמחשבות האלה, מהרצונות האלה על עצמו. זה דבר שאנחנו לא מרגישים מה זה, זו פשוט בריאה אחרת. אלו לגמרי מחשבות, חשבונות אחרים, גישה שונה לכל החיים ולכל המציאות.
תלמיד: מה אני צריך לעשות בשביל להסתכל על עצמי מהצד?
בשביל להגיע לזה ולהסתכל על עצמך מהצד, אתה צריך כוח עליון שיעשה לך את זה. אם אני כולי רצון לקבל, איך אני יכול לצאת מהרצון לקבל? האור הוא מחזיר למוטב, מוציא אותי מתוך הרצון לקבל ומעמיד אותי בצד.
תלמיד: כדי שתבוא דרישה, מה אני צריך, איזה פעולות?
אני לא יכול להגיע לדרישה לזה אם אני נמצא בתוך הרצון לקבל. הדרישה לזה קצת מתחילה להתרקם אצלי בתוך הרצון לקבל שלי מהלימוד, כשבתוך הלימוד אני בכל זאת חושב להגיע למשהו כזה. כל הרצונות הם עדיין בתוך הרצון לקבל, אבל מתוך זה שאני מתאמץ, מתוך זה שאני כאילו עושה מאמצים, מתוך זה מושכים אותי החוצה מעבר למחסום.
תלמיד: אני מבין שאין שליטה, אבל בכל זאת איך אפשר?
אין, אני אומר לך שזה המקסימום שאתה מסוגל לעשות. בתוך הרצון לקבל לעשות כל מיני מאמצים לרצות רק מה שנראה לך שזה רוחניות. אבל לרצות רק את זה, להגיע לרצון לקבל המקסימאלי. כמו שהוא כותב, בדומה לבעל תאווה שממש משתוקק למה שהוא מתאווה, רוצה רק את זה. המטרה הזאת לא סרה מנגד עיניו לא ביום ולא בלילה, ממש מסתובב סביר הקוטב הזה כל החיים, והוא לא רואה שום דבר שיש לו ויכול להיות משהו חוץ מזה. זה כמו משוגע באהבה.
תלמיד: אז אולי נצייר איזו תמונה יפה.
זו התמונה, אתה לא מכיר את זה קצת מהחיים שלנו? קח דוגמה של אהבה ותראה מה זה. לכן יש לנו דוגמאות כאלה מהעולם הזה, כי מהן אנחנו צריכים ללקט את כל האותיות, ההבחנות, כדי לדמיין רוחניות. ברוחניות ודאי שזה אחרת, אבל להתחיל בזה, מתוך שלא לשמה, לכן אנחנו צריכים להיות בעולם הזה. כדי להתחיל רוחניות יש לנו אותיות זה נקרא, דוגמאות בהמיות שבעולם הזה, אבל בכל זאת אנחנו יכולים איכשהו לתאר לעצמנו שיכול להיות שזה זה, אומנם זה לא אמיתי. לכן זה נקרא לא לשמה.
תלמיד: אני שומע אבל אני לא מרגיש.
אתה שומע אבל אתה לא נוגע בדבר.
תלמיד: אני לא שם.
יופי, זה בדיוק כמו שאתה אוהב מישהו ורוצה להיות איתו, אבל אתה לא מגיע אליו. יפה. טוב מאוד שרוצים לתפוס, עכשיו צריכים רק להגדיל.
אתה שאלת איך להגדיל את הרצון, אז עכשיו תעבוד על הגדלת הרצון. הגדלת הרצון צריכה לבוא אליך מהחברה, קודם כל שיגידו לך שרק זה חשוב, וחוץ מזה אין כלום. וגם מתוך עצמך אם תתפלל בזמן הלימוד שאתה רוצה רק את זה, ושיהיה לך ברור שאתה רוצה רק את זה.
תלמיד: אנחנו אומרים שאתה צריך להתקדם מגדלות ומחיוב, ואתה לא יכול להתקדם משלילה. אבל פרעה לא רואה גדלות וחיוב, הוא ממכות נותן ללכת, אחרת הוא לא נותן ללכת. ולי אסור לקוות למכות, אבל פרעה לא נותן ללכת מחיוב.
הדוגמה שלך היא חלקית, היא לא תופסת את כל התמונה. הקדוש ברוך הוא אומר למשה ולאהרון, לשתי הבחנות שבתוך האדם, כשנגלה לפניהם עוד במראה הסנה, אני מוציא אתכם ממצרים, אבל לא לבד. אומנם אתם זוכים עכשיו לכול, אתם כבר ראויים לכל ארץ ישראל, זאת אומרת, לעלות לדבקות אליי בלי שום בעיה, אבל התכונות האלה זה לא מספיק שאני אציל אותן. אומנם המחשבות האלה או הכוונות האלה הן טובות, אבל באדם יש עוד המון המון דברים שנקראים פרעה, מצרים, וגם יהודים, גם עם ישראל.
אנחנו צריכים לערוך מלחמה, מכות על פרעה, לפני כל המצרים, ובעיקר לפני כל היהודים, כדי שהיהודים ירצו להשתחרר מפרעה הזה ולברוח ממנו. פרעה בעצמו הוא ל"ב האבן, היהודים וקצת חלק מהמצרים, ערב רב, כל מיני דברים כאלה, זה מה שיכול להצטרף למשה ואהרון בתוך הנשמה. כלים מתוקנים, כוונות מתוקנות, יש רק שניים, משה ואהרון, בכל היתר אין, כל היתר הם יהודים שנמצאים בשליטת פרעה. רק משה ואהרון כבר מרגישים את עצמם חופשים ובאים כנגדו, בדרישה "שלח את עמי".
לא שהבורא לא מתגלה כלפי האדם, הוא מתגלה, רק על האדם יש עכשיו עבודה באמת להתייחד עם כל הרצונות שלו, לרצות בכל הרצונות שלו לעבור את המחסום. זה נקרא להיות משוגע מאהבה, להגדיל את האהבה עד כדי כך עד שיחפוץ, שאין חוץ מזה שום דבר. זו עבודה.
הבורא מגלה את עצמו כלפי משה ואומר לו, "בוא אל פרעה", ומתחיל את כל הדברים האלה, אבל צריכים לעמוד כנגד זה. וזה שפרעה עובר מכות זה לא אנחנו, זה פרעה שבנו בלבד. יש חוץ ממנו עוד הבחנות שלהן המכות דווקא עוזרות להתנתק מהעולם הזה ולרצות רוחניות. המכות באות כדי להראות לך את הנבזות שבמצב שלך, הן באות על ההבחנות שבהן אתה קשור לעולם הזה, כדי שתתנתק מהן ולא יהיה כדאי לך להיות קשור. מכות עוזרות להתנתק מדבר שלא היית יכול להתנתק ממנו.
הטענה שלך היא לא נכונה. המכות עוברות רק על חלק מהרצונות שלנו. ויחד עם כל מכה מתבררים לך דברים כנגד המכה, עם ישראל מתחזק, הם רוצים לצאת ממצרים, פרעה מכביד על כולם. הוא אומר לא לתת להם לְבֵנִים, שיעשו בעצמם, שיבנו את הבתים אצלי, שמהבניינים האלה אני אהנה ולא הם. הם מתחילים לראות יותר טוב ויותר טוב מהמכות. מהמכות האלה המצרים שבתוך האדם מתחילים לסבול כל פעם בכל מכה ומכה, וגם היהודים שבתוך האדם, אלו שלא ראו קודם שהם יהודים, אלא ראו קודם שהם עבדי פרעה. הם קשרו את עצמם לפרעה, לעבוד אותו, הם לא קשרו את עצמם להיות עובדי ה', להתחבר לרוחניות, הרצונות האלו. עכשיו על ידי המכות יש כבר הבדלה בין פרעה, המצרים והיהודים. בלי מכות איך אפשר?
תלמיד: יש כוח שמושך, שסוגר, שלא נותן לכלום להיפתח. על בסיס מה הוא מחזיק, מוצא חומרי דלק למשוך אליו? הוא כבר רואה שיש מוות, רואה שאין כלום, ועדיין הוא לא נותן להתקדם, עדיין הוא לא נותן לעוד משהו לזוז. הכוח הזה שמושך אליו, ממה הוא ניזון, איך אתה מנתק אותו?
אתה מדבר על פרעה עצמו שזה ל"ב האבן, שאיתו אין מה לעשות, והוא גם לא מת, פשוט בורחים ממנו. אין מה לעשות, הבורא שנותן מכות לפרעה, הוא נותן לו מכות רק כדי לשחרר את היהודים, והמצרים נשארים שם לחיות במצרים שלהם, כל ההבחנות האלו נשארות. רק היהודים עוברים לארץ ישראל ומגיעים לתורה ולתיקונים, ויתר הרצונות עדיין חסרים, אלא רק אחר כך, בגמר התיקון.
אבל לא לרדת יותר למצרים, אסור לאדם לרדת למצרים מארץ ישראל, גם לחו"ל אסור, כל שכן לרדת למצרים. זה איסור גמור לרדת למצרים לפי ההלכה. כי נשארות במצרים אותן הבחנות שלנו שאותן עד גמר התיקון אי אפשר לתקן, לנגוע בהן, והן חיות.
תלמיד: איך אתה יכול לברוח ממנו? לאן אתה בורח ממנו? אין לך לאן לברוח ממנו, הוא מושך, הוא סוגר הכול מסביב.
הבעיה של פרעה שהוא לא מסוגל להבין שיש לו דרך אחרת, כי הוא נכלל מניצוצות של בינה. זה ל"ב האבן שלא יכול לקלוט, להבין מה זה נקרא על מנת להשפיע, הוא לא יכול להרגיש את זה, לא נכנסות בו שום תכונות הבורא. זו מידת הרצון לקבל ד' דד', שכך הוא. עד כדי כך שהם יכולים לעשות מהגוף את המומיות האלה, שאפילו שהוא מת הוא לא מת, הוא חי כביכול. תראה מה שהם עשו.
תלמיד: איפה הנקודה שדרכה אתה בורח ממנו, שאתה יכול לצאת?
אני יכול לצאת רק דרך אותו רצון שמביאים לי אותו מלמעלה. הבורא מגלה לי מלמעלה רצון אחד קטן, חלש, שכביכול דרכו אני קשור אליו. זה נקרא נקודה שבלב, נקודה סך הכול. אני צריך את הנקודה הזאת לקחת כדבר הגדול, ולהגדיל אותה עד גודל של כל העולם, שתהיה לפניי רק הנקודה הזאת, רק המטרה הזאת צריכה להיות.
תלמיד: דרך איזה רצונות היא יכולה לגדול?
הנקודה הזאת נקראת משה. ואומרים שחוץ ממשה יש עוד שש מאות אלף גברים. סך הכול שלושה מיליון יהודים, אבל בתוכם שש מאות גברים. אלו שש מאות אלף נשמות סביב הנקודה הזאת שאני יכול לצרף אליה, ואז אני יוצא ממצרים. עד שאני לא מצרף את הנקודות האלו, את הנשמות האלו אליי, שהן יהיו כלולות בי, אני לא יוצא ממצרים. משה לא יכול לצאת לבד. הוא רצה לברוח אחרי שהרג מצרי אחד, אבל החזירו אותו בחזרה.
תלמיד: איך הוא מזהה את השש מאות אלף האלה בתוך מצרים? איך הוא מזהה אותם בתוך מצרים כשאין לו שייכות למצרים?
הוא מזהה אותם על ידי זה שחוזר למצרים ומתחיל את כל המערכה הזאת איך לצאת. איך לגלות את פרעה ואיך לדבר איתו. והבורא מסדר לו את כל התהליך הזה, הבורא אומר לו, "בוא אל פרעה".
משה לא רוצה. הוא אומר, אין לי מה להגיד, אין לי מה לדבר, אין לי מה לשכנע. איך אני אשכנע אותם? הוא לא מדבר על לשכנע את פרעה, הוא מדבר על לשכנע את היהודים. אין לו מה להגיד להם, הוא לא יכול לברור אותם. אז הבורא אומר, אתה רק תהיה נוכח. תשתתף בניסים האלו, המטה הופך לנחש, הנחש למטה. כל הדברים האלה מתקיימים באדם שנמצא בדרך ליציאה מהעולם הזה דרך המחסום.
תלמיד: איפה האח"פ דעליון במצרים? איפה המדרגה הבאה של היציאה נמצאת במצב הזה שנקרא מצרים? איפה זה נמצא שם, באיזה דברים?
משה בעצמו זה חלק מארץ ישראל. התכונות שלו, אהרון ומשה, אלו תכונות שלא שייכות לעם ישראל כביכול שנמצא במצרים, זה משהו שהתגלה מלמעלה. כך הוא גדל בבית פרעה על ידי בתיה, על ידי בת פרעה. כך גדל וזהו.
תלמיד: את ההבחנות האלה אתה עושה בהסתרה או שאתה יכול לעשות אותן רק בדיעבד?
האדם מגלה את זה רק כשזה מגולה. לאט לאט, עוד מעט פסח, נדבר על זה יותר. זה לא יעזור לנו, כל עוד לא נמצא בתוכנו קליק על כל שם ועל כל פעולה שאנחנו קוראים בהגדה. אנחנו צריכים כנגד זה לראות בנו את כל ההבחנות. זה מה שאתה בעצם רוצה, על זה אתה שואל.
אתה רוצה לשאול כך, איפה בי נמצא כל דבר ודבר, שאני אקח אותו בידיים, ואנהיג אותו כך כמו שאני מבין איך אני צריך להנהיג, ואז זה כמו שאני יודע לנסוע, מתיישב באוטו שלי וכך נוסע. אני יודע את החוקים, אני נוסע לפי החוקים, אבל אני רואה, אני בכוח ואני יודע והכול.
זה מה שאתה שואל, איך אתה תסתובב שם בתוך הנשמה, בין כל הרצונות והכוחות, ומתי שאתה צריך תיקח את הכוחות, את הרצונות והתכונות ותעשה מהם מה שצריך. הרצון הוא טוב, אבל הבורא עדיין לא נמצא בתוך כל התהליך הזה, זאת הבעיה.
הגישה עוד מעט תשתנה, אני מקווה. אתה תראה שלא אתה מתיישב באוטו ומנהיג ונוהג ומסדר שם את כל הדברים, אלא אתה רוצה שהוא יעשה את זה. ואתה רוצה רק להסכים מראש עם כל הדברים שייראו לך הפוכים לגמרי ממה שצריך.
תלמיד: אבל זה לא עובד ככה, הוא עובד בצורה שהוא מכניע אותך.
זה יעבוד. במה הוא מכניע אותך? הוא מראה לך לא אותך, אלא את הרצון לקבל שלך. את הרצון לקבל שלך הוא מכניע. זה נקרא שהוא נלחם עם פרעה לנגד עיניך. הוא מראה לך את כל הדברים הרעים והטובים, בעד ונגד בכל המלחמה הזאת, כשאתה רוכש את שני הצדדים. הוא אומר למשה "בוא תראה מה אני עושה איתו". אבל תראה איזה גיבור פרעה, אילו חכמות, אילו דברים הוא יודע לעשות.
תלמיד: אז מה הזירוז פה, אם הוא צריך עכשיו להביא לי משהו כדי שאני אתבשל בזה, אראה כמה זה רע ואאסוף על זה את כל הדברים, ואז הוא ממילא מכניע אותי כי הוא לא מקבל את הכלים שאני חושב שאני רוצה, כי מה שאני רוצה זה מתוך הרצון לקבל. אז הוא ממילא מזמן לי דברים אחרים לגמרי ומכניע אותי בסוף, ולא עוזר לי בכלום.
למה? מה זאת אומרת לא עוזר לך בכלום? הוא עושה, הוא בונה בך רצונות כאלה, כך שבסופו של דבר אתה תרצה מה שצריך. אף דבר לא יכול להתקיים בתוך האדם נגד רצונו. אחרת זה לא לפי הכלים שלך, אין כפייה ברוחניות. אלא קודם צריכים לשנות את הרצונות, ואחר כך לפי הרצונות החדשים יש ביצוע.
תלמיד: אני שואל לגבי זירוז התהליך, למה צריך כל פעם לתת לרצון לגדול עד הסוף, ואז לנתץ אותו, ואי אפשר לעשות לו איזה שינוי בזמן שהוא גדל, לזרז את הזמן?
לזרז את הזמן זה נקרא לסייע לרצון לגדול ככל האפשר. להתברר, לגדול, לממש אותו, למצות, להשתמש בו מהר ככל האפשר.
תלמיד: אז איך אתה מזרז את הרצון הזה, איך אתה נותן לו לגדול מהר ככל האפשר?
אנחנו לומדים שזה בעיקר על ידי האור בזמן הלימוד. תתפלל, אם כל כך קשה לך עכשיו, אנחנו נלמד משהו שמשם יבוא המאור. תתפלל שהמאור הזה יבוא רק לצורך זה. אם אני יודע שאני מאוד חולה, רק במחלה אחת, ומכל היתר בחיים לא אכפת לי כלום, אז רק על זה אני חושב, ואז זה באמת עוזר.
תלמיד: איך אני יכול להיות בפיקוח על המצבים שלי, שאני מחכה למכה, ואחר כך אני מרגיש את המכה, מכה לרוחניות או מכה לגשמיות, איפה יש לי בחירה חופשית, להרגיש בזה או להיות בזה, בהבחנה?
עוד חכם כמוך.
תלמיד: האם צמצום זה מצב שאדם לא רוצה להשתמש ברצונות שלו, או לא רוצה לקבל תענוגים ברצונות שלו?
זה אותו דבר. הרצונות נשארים, אני מאוד רוצה. כמו שכתוב, מה זה צמצום? משתוקק, עוצר את עצמו, המעכב רצונו אף על פי שמשתוקק מאוד. זאת אומרת, את הרצון אי אפשר לשנות, רק את השימוש בו. וזו הבעיה, אנחנו לא מבינים, אני רוצה ואני מעכב את זה. כי בעולם שלנו אם אני מעכב סימן שאני לא רוצה, סימן שאני רוצה משהו אחר במקום. וברוחניות לא. אני נשאר בתוך הרצון לרצות אותו, אלא הבעיה היא הכוונה.
אם זה היה רק בתוך הרצונות, עוד רצון, עוד רצון, עוד כל מיני חשבונות, היינו מבינים את זה. אבל כאן יש עניין של כוונה, זה דבר אחר לגמרי, חדש לגמרי. בתוך הכוונה הזאת אני מתחיל לראות את העולם הרוחני. מה שאני מרגיש בתוך הרצונות שלי זה נקרא העולם הזה, מה שאני מרגיש בכוונה זה נקרא העולם ההוא, הרוחניות, וזו באמת תוספת שאי אפשר לתאר מראש.
תלמיד: כשאנחנו עובדים בעבודה רוחנית לשם ה', יכול להיות שאנחנו לא יודעים למי אנחנו עובדים, אבל האם הבורא לא יודע שאנחנו עושים בשבילו?
זה שאני לא יודע למי אני עובד מילא, זה אני. אבל איך הבורא לא יודע שאני עושה בשבילו? יש כאן איזה טריק. בטח שהוא יודע. זאת אומרת חסר גילוי שבאמת אני יכול לעשות כך, שהוא לא ידע שזה ממני, ואני מסכים לזה ואני רוצה להגיע למצב שלא יישאר לי שום פתחון פה להגיד שיש לי כאן איזה רווח. זאת אומרת, אני באמת מבקש שתהיה לי בחינת בינה ממש בצורה מושלמת, טהורה.
תלמיד: איך אדם יכול לבדוק שהוא הולך בדרך אמונה, ולא נופל ללימוד בשכל בלבד?
איך אדם יכול לבדוק שהוא הולך בדרך אמונה, ולא בשכל? תלוי מה הוא דורש מהלימוד, לפי זה הוא יכול לבדוק. מה הוא דורש מהלימוד? אמונה נקרא, מחשבה על הבורא, בוא נגיד. אנחנו לא יודעים מה זה "על מנת להשפיע", אבל אני רוצה שהבורא ישלוט. או שתהיה לי מחשבה על הבורא אפילו שזה יהיה על מנת לקבל, לא לשמה, אנחנו לא מדברים על לשמה.
לא לשמה, אני רוצה פשוט כל הזמן לחשוב עליו, לא לשכוח אותו אף רגע. אם אני דואג לזה, וזו באמת התפילה שלי בזמן הלימוד, נקרא שאני לומד לשם אמונה, זה מספיק. אחר כך האור יבוא ויחזיר אותי למוטב, מי יודע מה הוא עושה שם, אבל לפחות את זה.
תלמיד: האם צריך לקבל חומר דלק מהחברה רק דרך גדלות המטרה ולא להסכים לקבל ממנה כבוד?
האם טוב לקבל מהחברה כבוד או לא? אסור לנו לסגור את עצמנו מלקבל השפעות נעימות. קודם כל הן מגדילות את הרצון לקבל, אני מדבר על השפעות בדרך. בנוסף, אדם לא יכול לחיות משלילה, רק מחיוב. איך ילדים גדלים, נותנים להם לאכול וזהו. הוא לא צריך לעבוד, הוא לא צריך לסבול כדי שיתנו לו אוכל או משהו. ילד יכול לגדול רק מזה שהוא מתמלא.
ולא מין הסתם יש סימנים כאלה גם ביהדות שהרב'ה מחלק לחם, או איזה סימנים של כבוד לאנשים וכל מיני דברים. בחסידות במיוחד. וצריכים לדבר על אנשים שעשו טוב לחברה, ותורמים הרבה, נגיד לבית כנסת, אלה מנהגים. כל המנהגים, בסופו של דבר, בטוח שצמחו מתוך פעולות רוחניות. הנהיגו אותם מקובלים, אין בזה שום ספק.
איך האדם מקבל אותם? זו כבר בעיה של האדם, זו העבודה שלו. אנחנו מדברים על גילוי האור העליון. הבורא בכבודו ובעצמו צריך להתגלות בתוך האדם, למלאות את כל הנשמה שלו, הוא צריך להיות בו. הבורא צריך למלאות אותי, את כל הרצונות שלי, כל הכלים שלי, כל המחשבות שלי, כל הכוונות שלי, בתוכי, כולי כולי בורא.
זאת אומרת, אתה מסתכל עליי, מה אני עושה, מה אני חושב, מה אני מתכוון, כול מה שיהיה זה הבורא. מי אני? אני רק מזיז את הידיים והרגליים בהתאם למה שהא קובע בפנים. לי עצמי אין שום דבר. אז כשדבר כזה מתגלה באדם, זה לא סוחב אותו לכבוד וממש חשיבות עצמית גם כן? הוא מלא וגדוש. וכאן כבר הבעיה היא אם זה על מנת להשפיע או על מנת לקבל.
אבל התוצאה היא שבאמת הבורא ממלא את האדם, את הנשמה, את האדם. מה זה נשמה? רצונות על מנת להשפיע, זה נקרא נשמה. בפשטות.
(סוף השיעור)