שיעור בוקר 07.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 340, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "יציאת רבי שמעון מהמערה", סעיפים 185-188

קריין: "זוהר לעם", כרך א', עמ' 340, "הקדמת ספר הזוהר", "יציאת רבי שמעון מהמערה", סעיף 185.

ולפני שנתחיל את השיעור נזכיר שכולנו מתחברים במחשבה על החבר שלנו, אחמט מטורקיה, שהוא ומשפחתו נמצאים מתחת ההריסות. יש לנו גם חברים מקבוצת טורקיה שהמשפחות שלהם מתחת להריסות. יש הרבה לכודים באופן כללי מתחת להריסות. אנחנו רוצים לכלול את כולם בתפילות שלנו ומבקשים מהבורא שיסדר את הכול.

נכניס את התפילה שלנו לתוך הלב. נחבר את הלבבות ללב אחד וכל התפילות שלנו לתפילה אחת, שכל החברים שלנו בתוך העם הטורקי בכלל, יצאו מזה ברחמים עליונים. ובכוונה הזאת נלמד.

קריין: "הקדמת ספר הזוהר", "יציאת רבי שמעון מהמערה", סעיף 185.

יציאת רבי שמעון מהמערה

.185" רבי פינחס היה מצוי לפני רבי רחוּמַאי, בשפת הים של כנרת. ואדם גדול ושְׂבע ימים היה רבי רחומאי, ועיניו כָּהו מראות. אמר לרבי פינחס, שמעתי בוודאי, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. והסתכלתי באור המרגלית ההיא, שהוא יוצא כהארת השמש מנרתיקה, ומאיר את כל העולם.

ביאור הדברים. המלכות בכל תיקוניה, נקראת אבן טוב, ונקראת מרגלית. ואמר, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. שכבר זכה במלכות, בכל תיקוניה וקישוטיה. והסתכל ברוח הקודש, באור של המרגלית, שהיא מאירה כאור השמש, ביציאתה מנרתיקה, שהוא תיקון העתיד של המלכות, שתהיה אור הלבנה כאור החמה, שאז היא מאירה כל העולם כולו.

והנה, אחר שאור המלכות נעשה לאור החמה, ועלה עד השמיים שִׂיאה, הנה האירה מהשמיים עד לארץ, בעמוד אחד של אור, לכל העולם כולו. והיה מאיר והולך, עד שהספיק רבי שמעון לתקן כיסא דעתיק יומין כראוי.

והרמז הוא, שכבר זכה לשני הגילויים שבגמה"ת, שהם:

א. ששת הפסוקים, מהפסוק, השמיים מספרים, ועד הפסוק, תורת ה' תמימה,

ב. וששת השמות הכתובים, מהפסוק, ואין נסתר מחמתו, עד סוף המזמור.

כי הנאמר, האור עומד מן השמיים עד הארץ, ומאיר כל העולם, רומז על ששת הפסוקים. ועד שיבוא עתיק יומין, ויישב על הכיסא כראוי, רומז על ששת השמות."

שאלה: המונחים כמו "שמש", "ירח", מה זה בשבילנו בעבודה שלנו ולמה כל כך חשוב הקשר הזה בין הירח לשמש כדי שהירח יחזיר את אור השמש?

אנחנו נמצאים בעולם המעשה, ורואים כאן את התוצאה ממחשבת הבריאה, מחשבת הבורא עלינו, ולכן כך מסבירים לנו חכמי הזוהר מה זה "חמה", מה זה "לבנה" ו"אור החמה כאור הלבנה". מה צריך לעשות אדם שנמצא בעולם הזה בהשגה, בעבודה, בתפילה. איפה עיקר העבודה שלנו שהיא בתפילה ושכך אנחנו נתקדם.

וההתקדמות שלנו לפי מה שאנחנו רואים, בינתיים היא לפי הפסוקים שאנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה שם, בפנימיות הפעולות, אבל לאט לאט הוא יסביר לנו יותר.

שאלה: איך מתייחסים בכזה אסון, לבורא, לעולם, לעצמנו, לחיבור?

אני מרגיש עליך שאתה לא יכול להתנתק מזה ולהיות בשיעור, עד כדי כך זה משפיע עליך. זה באמת נכון וכך אני מרגיש. אני חושב שכולנו מרגישים, בעיקר אלו שנמצאים באזור טורקיה, או הרוחני או אפילו הגשמי.

אנחנו לא יודעים למה הבורא מעורר אותנו על ידי כאלה פעולות חדות וקשות, אבל כנראה שיש לזה גם שכר וגם עונש. ואת העונש שלנו אנחנו יכולים להפוך לשכר, "ונהפוך הוא". נשתדל.

נשתדל לחשוב על זה שעל ידי החיבור בינינו, שוב אני מדגיש, על ידי החיבור בינינו, שזאת בעצם הפעולה היחידה שאנחנו יכולים לעשות, אנחנו יכולים לרדת לאותם המצבים שבהם נמצאים החברים שלנו, שהאסון פגע בהם פיזית. ואנחנו רוצים להוציא אותם מכל המקומות הלאה, מכל המצבים הללו ולהעלות אותם ממש מעל לראשינו.

אנחנו מכירים אותם כחברים נאמנים, קרובים לנו, משתוקקים להגיע לדבקות בין כולם ועם הבורא, ואנחנו נשתדל. נשתדל כל הזמן להרגיש אותם שהם בפנים. אנחנו צריכים להבין שהבורא עושה את זה בצורה כזאת שאנחנו כולנו נכללים.

זאת אומרת הוא כבר עשה חלק מהעבודה, כי על ידי פעולה כזאת מיוחדת הוא מחבר בינינו וקושר אותנו על ידי האסון יחד, ואנחנו נשתדל שכל המקרה הזה באמת יחבר אותנו. יותר מחיבור אנחנו לא צריכים. במידה שאנחנו מתחברים, אז האור שהבורא מאיר עלינו, על כל האנושות הוא באותן הקבוצות או חלקי האנושות שהם מתחברים, מאיר יותר.

לכן ככל שנרגיש את עצמנו יותר מחוברים וצמודים, יותר מתחבקים, במידה הזאת יהיה לנו יותר הכוח העליון, אור הבורא, ואנחנו נוכל על ידו לצוף מעל כל הצרות.

אז נחבק במיוחד את כול החברים שלנו מאותם האזורים שהאסון פגע בהם וכך נצליח בעזרת ה'. אז אנחנו ממלאים בזה גם את המוח וגם את הלב, ונמשיך בשיעור.

.186" ואותו האור עומד מן השמיים עד הארץ, ומאיר כל העולם, עד שיבוא עתיק יומין, הכתר, ויישב על הכיסא כראוי. כלומר, עד גמה"ת. ואותו האור כלול כולו בביתך, כלומר בבִתו. כי בתו של רבי פינחס, הייתה אשת רבי שמעון בן יוחאי. ומהאור שנכלל בביתך, יוצא אור דק וקטן, שהוא בן בתו, רבי אלעזר. ויוצא לחוץ, ומאיר את כל העולם. אשרי חלקך. צא בני, צא. לך אחרי אותה המרגלית, המאירה את העולם. כי השעה עומדת לך.

פירוש. כי בתו של רבי פינחס בן יאיר, הייתה אשתו של רבי שמעון. ונמצא, רבי שמעון כלול בביתו של רבי פינחס בן יאיר. הכוונה היא על רבי אלעזר, שיצא מהאור שנכלל בבית רבי פינחס בן יאיר, שהאור הוא רבי שמעון ואשתו, ורבי אלעזר יצא והאיר כל העולם כולו."

אנחנו לא מדברים על בני אדם. אנחנו מדברים על תופעות רוחניות. יש מדרגות, אז המדרגה הקודמת הייתה אשתו של רבי שמעון וכתוצאה מהזיווג שלו עם אשתו יוצאת לנו המדרגה הבאה שהיא רבי אלעזר בנו. וככה זה ממשיך.

.187" יצא מלפניו, ועמד להיכנס באונייה. והיו עימו שני אנשים. ראה שתי ציפורים, שהיו באות ועפות על הים. הרים קולו ואמר, ציפורים ציפורים, הרי אתן מעופפות על הים. הראיתם את המקום, שבן יוחאי שם? חיכה מעט. אמר, ציפורים ציפורים, לכו והשיבו לי. עפו והלכו. נכנסו בים והלכו להן.

פירוש. כי רבי שמעון ברח מפני המלכות, שציוותה להורגו. והסתתר הוא ובנו במערה אחת, ולא ידעו איפה הוא. וע"כ יצא רבי פינחס בן יאיר לבקשו באיי הים."

אנחנו רואים שהיחס הזה למי שעוסק בחכמה העליונה הוא במקצת נשאר אפילו עד היום כזה שצריך להסתתר, להיזהר וכך להמשיך.

שאלה: אנחנו רחוקים מהאמת, איך אנחנו יכולים לקבל את כל מה שקורה בעולם מהבורא דרך החיבור שאנחנו מייצרים יום יום בינינו?

כל מה שעושה ה' הכול לטובה. אנחנו לא מבינים את זה, אנחנו רוצים שהכול יעבור לפי הכוחות שלנו, הרצונות, ההבנה שלנו, אבל בהחלט אנחנו צריכים לקבל מה שקורה, כמו שכתוב, חייב אדם להודות על הרע כמו על הטוב, ואין שום הבדל, אם לא ברצון האגואיסטי שלנו אז לקבל את כל הדברים שקורים כיד הבורא, והכול מקדם אותנו לגמר התיקון, לטובה. וחייב אדם להתפלל על הרע כמו שמתפלל על הטוב. לכן אנחנו צריכים להחזיק את המחשבה שלנו, שהיא כדי לעזור לחברים שלנו שחס ושלום יכולים שם להיפגע מהאסון בטורקיה, ונקווה שבזה אנחנו עוזרים להם.

זה שעוזרים זה בטוח, אנחנו משתדלים, אפילו עכשיו כשאנחנו קוראים, מה אנחנו קוראים? שיש אילו אסונות, מכות שהכינו לבני אדם, מערכות כוחות הטבע מלמעלה, כמו לרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, ואנחנו רואים שבכל זאת אפשר לסדר ואפשר להמתיק את הדין וכך אנחנו נשתדל לעשות את זה.

כול מה שקורה לא קורה במקרה, אלא אנחנו צריכים לקבל שכול הדברים האלה קורים בשבילנו, זאת אומרת שאנחנו ניתן כוחות ונתפלל ועל ידי זה דווקא ייצא תיקון לכל החברים ולכל העולם.

שאלה: יש הרגשה כאילו אנחנו בונים תיבת נוח. זה נכון?

כל פעם, כל רגע ורגע אנחנו בונים את החיבורים שלנו מחדש, זה נקרא "תיבת נוח".

שאלה: בכנס הקרוב אנחנו נתחבר ככלי, כלב אחד, הכלי העולמי, ועם כל המאורעות שקורים עכשיו מורגש בעיקר שהחברים מהכלי הטורקי ובכלל כל מה שכאילו מחוץ למסגרת של העשירייה שלך, איך, כשאנחנו נמצאים עכשיו בקריאה הזאת, מתוך הקשר עם העשירייה שלך, להתחבר עם כל יתר הכלי ובפרט עם הכלי הטורקי?

אנחנו מבינים שתוכנית הבריאה היא לחבר בין כולנו, שכל בני האדם כמו שהם היו לפני השבירה היו כגוף אחד, כאיש אחד, במחשבה אחת, רצון אחד, הכול אחד, ועל ידי שבירת הכלים או מה שנקרא אצלנו "חטא עץ הדעת" הכלי הזה נשבר ל-600,000 חלקים ועוד ועוד חלקים חוץ מ-600,000. 600,000 זה בשבירה הראשונה ואחר כך היו עוד ועוד שבירות, ואנחנו צריכים על ידי המאמץ שלנו לחבר אותם יחד. החיבור התחיל לא מזמן, מרבי שמעון כמו שהזוהר מספר לנו וכן הלאה. לא שזה היה לפני מיליוני שנה או באין סוף פעולות, זה היה לא מזמן מה שנקרא.

אנחנו נמצאים ממש בתוך ליבו של עניין החיבור והזמן שלנו, הקבוצה שלנו ואנחנו בעצמנו, שהבורא מחבר אותנו עם כל העולם, כולנו אנחנו מרגישים שיש כאן איזו מין מטרה, איזו הכוונה, איזו יד המכוונת שכולה מגיעה ומחברת אותנו יחד ואנחנו כן רוצים להתחבר ורוצים על ידי "איש את רעהו יעזורו", לעזור זה לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשלב את כל הרצונות הרוחניים האלה, עם הרצונות שאנחנו יצרנו, כדי שנוכל לבנות חיסרון לחיבור עם הבורא?

שאלה טובה. אנחנו קראנו הרבה וניסינו כבר במשהו להתחבר בינינו. עכשיו אנחנו צריכים להבין שמה שקורה נגיד בטורקיה ובעוד כמה מקומות, חס ושלום זה יכול להתרחב לכל כדור הארץ, ולכן אנחנו צריכים להשתדל להיות יותר מחוברים, כי רק על ידי חיבור בינינו אנחנו מונעים אסונות נוספים, וכך מגיעים לתיקון במהרה בימינו אמן ולגמר התיקון.

אנחנו לא צריכים להסתובב בעולם הזה עוד ועוד, לעשות כל מיני תיקונים וחיבורים, אנחנו יכולים לעשות את זה ממש בקפיצה אחת. זה הכול תלוי בכמה שנרצה להתקבץ בינינו ולהתקן על ידי החיבור. אז נשתדל.

שאלה: אם הבורא שולח לנו רק טוב, אז למה אומרים, לברך על הטוב כמו שמברכים על הרע?

מדובר כלפי האדם, איך הוא מרגיש מהפעולות. כתוב "לא הם ולא שכרם", וזה לא שאני רוצה להרגיש רע, אני רוצה להרגיש רק טוב ושזה יגיע מהבורא בצורה גלויה, ולהתחבר עם הפעולה הזאת בלב ונפש בצורה כזאת, שהלב שלי פתוח וכולי נמצא בפתיחות כלפי כל מה שקורה בעולם, כלפי כל בני האדם והפעולות שבינינו.

אבל בינתיים אנחנו לא מסוגלים, ולכן על זה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש שהבורא יעשה תיקונים כאלו, שאנחנו נוכל לפתוח את עצמנו, את ליבנו ולהתחבר בליבנו כך, שנגיע שוב ללב אחד כמו שהיה לפני השבירה.

שאלה: אנו אסירי תודה על כך שאנחנו בשיעור ושולחים כוח לכל החברים. ושאלתנו היא, האם בני ברוך והסביבה יכולים להיחשב כמערה שלנו, בה אנחנו תומכים בכל מה שקורה מבחינה חיצונית, כדי לתת כוח להתמודד עם החיים?

כן, אמרת יפה, שזה יכול להיות כל קבוצת בני ברוך, שהם כמו מערה ששם אנחנו יכולים להסתתר כולנו יחד בחיבור בינינו ואז יהיה מקום לכולם, לכל העולם. זה כמו תיבת נוח, שאנחנו יכולים לתת מקום לכל העולם להיות מחוברים אלינו וכך אנחנו מזמינים את כולם ובחיבור אנחנו נמשוך מאור המחזיר למוטב וכך נגלה בינינו את גמר התיקון.

שאלה: מי אלה "באי הים"?

אלה שמגיעים אחרי שחצו את הים והיו בכל מיני מצבים קשים, ועכשיו הם באים לחוף מבטחים וכבר זכו לזה שהם יוצאים מהאונייה אל החוף. זה בדרך כלל מאוד מורגש בבן אדם שהיה הרבה זמן באוניה ויוצא לחוף, והוא מרגיש עד כמה הוא נמצא על הקרקע ובזה יש לו עוד יותר הזדמנות לקבוע את התלות שלו בבורא. יש לו עכשיו ביטחון והוא יודע מה לעשות, הוא שולט במצבו, ובכל זאת הוא הולך באמונה למעלה מהדעת וזה נקרא שהוא יוצא לחוף - וזה אחרת ממה שאנחנו חושבים.

איפה שיש לו יותר ביטחון ותמיכה בזה שהוא עכשיו יוצא לחוף, על זה הוא רוצה ללכת למעלה מהדעת. כאילו שאין לו שום תמיכה ושום ביטחון, אלא הכול הוא מוסר לבורא.

שאלה: למה הבורא מעורר אותנו בצורה כזאת קשה וכואבת?

אנחנו לפי ההיסטוריה שלנו יכולים להגיד שזה לא המצבים הקשים ביותר, ויש מצבים עוד יותר קשים, גם בכמות גם באיכות. ולמה זה קורה דווקא לטורקיה ועכשיו, את זה אנחנו לא יכולים עדיין לפתוח ולגלות. אבל לפי מה שמגולה לנו, אנחנו צריכים רק יותר להתחזק ולהתפלל על שלמות הכלי שלנו, להבין שזה הכול נעשה רק בשביל זה.

שאלה: אמרת שאין צורך במצבים הקשים האלה, אבל החיים שלנו מלאים באותם תנאים קשים. במקרה שכזה, זה אומר שאנחנו לא מבצעים את חלקנו בצורה נכונה בתיקון?

זה לא אומר שאנחנו לא מבצעים את התיקון, אלא זה אומר, שבאמת יש אפשרות תיאורטית להגיע לתיקונים אפילו בלי מקרים כאלו. למרות שאם זה קורה, אז אחרי הכול אנחנו צריכים להגיד שזה מה שהיה צריך לקרות וזה קרה.

למה זה קרה בזמננו, למה זה קרה דווקא בטורקיה אנחנו לא יכולים עכשיו לפרש, אבל אנחנו נדע את הדברים האלה. אנחנו רק צריכים להבין שעל ידי התפילה, על ידי שאנחנו מכוונים את ליבנו יחד, אנחנו מתקנים ואז יוצא שכל המצבים שאנחנו עוברים אפילו בצורה כזאת קשה, זה הכול פועל כדי לזרז את התיקון שלנו ולכוון אותנו למצב הסופי, הטוב.

שאלה: למה זה קורה דרך ייסורים, למה לא דרך האור? אנחנו עושים מה שביכולתנו. מה חסר?

קודם כל יש כאן כמה דברים שאני צריך בכל זאת להאיר אותם קצת. מה שנראה לנו ייסורים, יכול להיות שזה לא ייסורים אלא זה פרסים, וזה על כל הדברים שקורים מסביבנו. בעולם אין רע, אלא כך אנחנו רואים את זה כרע, אבל בעצם אין רע וכל הפעולות הן פעולות הבורא שכך הוא מסובב אותנו כדי להביא אותנו לחיבור ולתיקון.

אנחנו עוד נדבר על זה, יש בזה הרבה מה ללמוד ועוד נראה וגם נקרא בזוהר, שם כתוב הרבה על זה, שמה שנראה לנו כרע זה לא רע ומה שאנחנו מקבלים כמכות זה לא מכות. לא שהזוהר רוצה להרגיע אותנו, אלא באמת זה תלוי רק בכמה שנתקן את כלי הקליטה שלנו.

שאלה: אנחנו מבינים את חשיבות התפילה, התיקון, אבל אנחנו מגיעים לזה שחסרה לנו צעקה להעלות את התפילה הזאת מעומק הלב. איך להעלות את התפילה לבורא, כדי שהוא יענה עליה?

אנחנו רואים אפילו במשך השנים שאנחנו קיימים בעולם הזה, שהכול תלוי עד כמה האדם עובר מצבים, עד כמה הוא סופג את הצרות והבעיות שבעולם, עד כמה הוא עבר, מבין ומרגיש מה קורה באמת. זה הכול תלוי בניסיון החיים, עד כמה הוא סופג את הדברים שעוברים עליו, עד כמה הוא מתחבר עם האנושות וסופג מכל האנושות מה שקורה.

זה כמו שהוא תופס את האנושות, לוחץ עליה וסוחט אותה ומה שיוצא ממנה, את כל הצרות האלה הוא מוכן לקבל, רוצה להרגיש ואז מתוך זה הוא מגיע לתיקון מהיר וגדול.

תלמיד: אבל עכשיו יש חמישים, מאה, אלף אנשים שמוכנים, איך לעשות את זה ביחד, לעלות את הצעקה?

אנחנו נתאסף וננסה לעשות את זה ביחד בזמן הכנס.

שאלה: בזמן האחרון יש לי תהיה, אם אוכל לנצח את השכל, להתגבר על מצב הרוח הרע?

אתה לא תצליח בכלום, אבל אם תתחבר, אם תדבק בחברים שלך, אז תצליחו בכול.

תלמיד: או שכל הזמן אטלטל במדבר הזה.

זה תלוי בך עד כמה תדבק בהם.

שאלה: איך אנחנו יכולים לוודא שאנחנו לא אגואיסטים בתפילה שלנו? כיון שאני בתוך הרצון לקבל שלי והתפילות שלי נראות כרעות ולא מועילות. מה עלי לעשות?

לכן הבורא שבר את הרצון האחד שנקרא "אדם" להרבה מאוד חלקים ואנחנו צריכים לחבר אותם יחד. כל אחד יכול להתגבר על האגו שלו הפרטי, להיות מחובר עם האחרים. וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לבקש מהבורא יחד "איש את רעהו יעזורו" שהבורא יחבר בינינו. ומתוך הכלי שהולך ומתחבר, ככל שאנחנו כן יכולים לבקש כל אחד עבור האחרים ואז אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מחבר אותנו ועושה לנו תיקונים.

שאלה: כשאנחנו שומעים ממך שצריך להתחבר, מה הסיבה שהבורא לא מגלה בצורה ישרה את התוצאה אם אנחנו מצליחים להתחבר או לא?

זה גם כדי לא להכשיל אותנו, כדי שאנחנו נוכל לעבוד באמונה למעלה מהדעת. הכול מסודר כך שאנחנו נגיע לצורת השפעה.

תלמיד: אז האדם יכול לפתח אמצעי להרגיש אם הוא פועל נכון או לא?

אדם צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת ואז הוא יבקש מהבורא שיסדר את הכלי בצורה נכונה.

שאלה: לקראת הכנס יש יותר ויותר אפשרויות לחיבור ויש כל מיני מקומות שמזמינים אותנו כעשירייה. איך לעשות חשבון בעשירייה האם להשתתף באירוע מסוים או לא, להתחשב בזה שבמפגשים שלנו במהלך היום אנחנו גם לזה לא מגיעים.

אני חושב שאנחנו צריכים להיות קשורים בינינו, בעיקר בתוך הקבוצה העולמית שלנו - בני ברוך ולא להתפזר לדברים נוספים. עכשיו לפני הכנס אנחנו חייבים להיות מה שיותר קרובים זה לזה, להרגיש זה את זה. תראה איזה בעיות הבורא יוצר בינינו, שדוחף אותנו לחיבור כללי. נשתוקק כמה שיותר ואז נצליח בכל.

תלמיד: כל האירועים שאני מדבר עליהם הם בתוך בני ברוך, במערכת שלנו. מזמינים, יש קבוצות שאפשר להשתתף בפגישה אחת, יותר גדולה יותר קטנה, יש כל מיני יוזמות ויש הרבה מאוד אפשרויות ולפעמים אנחנו מאבדים את הכיוון בתוך העשירייה איפה להשתתף, איפה לא. אנחנו רואים שלפעמים זה מחליש את החברים או שצריך עוד יותר להגיע כעשירייה.

אני חושב שאין צורך לדלג ממקום למקום, מפעולה אחת לאחרת. אני חושב שצריך איכשהו בכל זאת ליצור גבולות, להיות קצת יותר סגורים בתוככם. לא לבנות גדרות מאחרים, אבל גם לא להתפזר. לכן הדבר החשוב ביותר בשבילנו בכל זאת להרגיש שאנחנו כל הזמן כל הזמן מתקרבים, הופכים קרובים יותר ויותר זה לזה, מרגישים יותר זה את זה, רואים פנימית יותר זה את זה וכן הלאה. זה מאוד חשוב.

שאלה: תודה על התפילות שלכם. איך אני יכול להתגבר על הכאב ועל הייסורים שאנחנו עוברים עכשיו ולעזור לחברים שלנו?

אנחנו לא צריכים להתגבר על הלב ועל הייסורים, אנחנו צריכים לקחת את ליבנו ואת הייסורים שלנו ויחד כולם דווקא בתוך הרגשת הצער, להתחבר ולהבין שהכול בא מהבורא כדי לתת לנו אפשרות לגלות את הלב, להוריד ממנו את כל הקליפות, ובלב פתוח - בלב בשר- לחבר אותו ללב אחד גדול וכך אנחנו נגיע לתיקון, גברים, נשים, כולנו יחד.

שאלה: כתוב "רבי שמעון ברח מפני המלכות, שציוותה להורגו." אנחנו רואים שגם במדרגות גבוהות כל כך יש עדיין גזרות ודינים כאלה. מה זה אומר שהמלכות ציוותה להרגו?

לא נותנת לו אפשרות לעבור ממדרגה למדרגה.

תלמיד: ואיך מסתתרים? כתוב שהוא ובנו הסתתרו. מה זה אומר להסתתר?

"מערה" אנחנו נלמד. בכמה מקומות בזוהר אנחנו נלמד מה זה מערה. יש שם תנאים מיוחדים ואפשר להסתתר ולהתחבא מהכוחות הזרים ולכן אפשר לעשות שם תיקונים.

שאלה: איך לעבוד עם הסתירה הפנימית שמצד אחד אתה לא מסכים עם מה שמתגלה ומצד אחר אתה מבקש מהבורא שישנה את מה שמתגלה?

לא. אני מסכים שזה מתגלה. אני לא מסכים כי לפי דעתי, אמנם אני חייב להגיד שזה מגיע מהבורא. אבל מה שמתגלה - מתגלה בצורה שלילית ואז אני חייב להפעיל את התפילה ובקשות וחיבורים בינינו, כדי להתעלות למעלה מהדין ולעורר את כוחות הרחמים.

תלמיד: במה בדיוק הדבקות עם הבורא, אם אתה מבקש ממנו שישנה?

אני מבקש במקום דין שייראו הרחמים, להוסיף אור חסדים לכל אותם הכוחות שמתעוררים בעולם ולהגיע להמתקה.

תלמיד: מה זה נקרא שאתה דבוק בבורא כשאתה מבקש ממנו שישנה את הדין לרחמים?

אני לא מבקש שישתנו פעולות הבורא אלא שאני אשתנה, שאקבל את הפעולות האלה בצורה יותר נכונה.

שאלה: המחשבות והתפילות העמוקות ביותר שלנו נתונות לחברים מטורקיה. והשאלה היא, כשהזוהר כותב על רבנים שונים כמו רבי שמעון, רבי פנחס, מה ההגדרה הקבלית לכך, מה הם מסמלים?

אלה כוחות רוחניים, לא בני אדם. נקווה שעוד מעט נתחיל להכיר אותם כפועלים בעולם.

תלמיד: את השמות בעצמם לא טבעי להבין.

נמשיך ונבין את הכול. סבלנות. חלק מהתיקון שלנו הוא סבלנות.

שאלה: איך נוכל לעבוד באחישנה לא כדי לקבל פרס, אלא כדי להגיע לצעקה משותפת? האם אפשר להימנע מהמכות אבל לא כפרס? איך להגיע לתפילה הנכונה הזו?

"להימנע מהמכות" נקרא שאני לא מתחשב במכות שאני מרגיש, אלא ביחס שלי אליהן. אני מבין את הפעולה הטובה שיש בכך, כמה המכות מעוררות אותי לתיקון, ולכן אני לא מבקש שהן ייעלמו מן העולם, אלא שאלמד מהן כמה שיותר.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו צריכים לקבל שהמכות יכולות אפילו להתגבר?

אנחנו לא עושים חשבון עם המכות עצמן, אנחנו רוצים להיות במצב בו לא חשוב לי יותר או פחות מכות, חשובה לי התוצאה מהמכות, באיזו צורה אני רוצה לצאת מהן. זה הפרס שלי, שאלמד מהן ואעשה על פניהן תיקונים יותר ויותר גדולים.

תלמיד: באיזה צעדים עלינו לנקוט עכשיו, ומה הדרך הנכונה להתפלל ביחד כדי להגיע לצעקה הזאת?

הדרך הנכונה היא אחת, להתחבר יותר בינינו ולפנות לבורא בצורה יותר מרוכזת. לבקש ולדרוש ממנו שישמע אותנו ויתקן לנו את התפילה, שנלמד איך נכון להתפלל. מתחילים בפנייה אליו ובירור מה לבקש בדיוק.

שאלה: אנחנו לא יכולים לבקש מהבורא להסיר את המצב, אבל כן יכולים איכשהו למתק אותו על ידי חסדים. איך לרכך את הדינים על ידי כוח החיבור הנשי בכנס?

יש זמן עד הכנס, עוד נדבר על כך ונראה איך אנחנו משתנים. גם בכנס עצמו נדבר על זה. עכשיו עלינו פשוט להיות בזרימת השיעור.

שאלה: כתוב ב- 188 "אמר לו רבי שמעון, אשרי חלקי, שראית אותי בכך. כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך." האם אדם תלוי באופן בו מסתכלים עליו אחרים?

אני לא יודע, כך כתוב בספר הזוהר. אני רוצה שתקראו, שתראו מה כתוב בספר, מבינים, מבינים. לא מבינים, אחר כך נבין. יש גבול כמה לשאול וכמה לרצות להתקדם.

".188 מטרם שיצא לאונייה, והנה באו הציפורים. ובפיה של אחת מהן מכתב אחד. וכתוב בתוכו, אשר רבי שמעון יצא מהמערה עם רבי אלעזר בנו. הלך רבי פינחס אליו. ומצא אותו שהשתנה, וגופו מלא נקבים ופצעים, מרוב הישיבה במערה. בכה עליו, ואמר, אוי שראיתיך בכך.

אמר לו רבי שמעון, אשרי חלקי, שראית אותי בכך. כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך. פתח רבי שמעון במצוות התורה ואמר, מצוות התורה, שנתן הקב"ה לישראל, כתובות כולן בתורה בדרך כלל."

מי שרוצה להתקדם, להגיע לדבקות בבורא, והוא נקרא "ישר-אל", "ישראל", עליו לקיים אותן הפעולות כמו שכתוב.

"פירוש. כי מרוב שנים שישב במערה, היה מוכרח לשבת שם בתוך החול, כדי לכסות עירומו ולעסוק בתורה. מחמת זה נוקב ונפצע בשרו." ודאי שלא מדובר על הבשר ועל החול ועל כיסוי הגוף אלא מדובר בדברים רוחניים.

"בכה עליו רבי פינחס ואמר, אוי לי, שראיתיך בכך. ענה לו רבי שמעון, אשרי חלקי, אשר ראיתני בכך. שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך. כלומר, שלא הייתי זוכה לגילוי סודות התורה. כי כל רוממות חכמתו הגדולה, זכה באותם י"ג (13) שנים, שהיה מוסתר במערה.

פתח רבי שמעון ואמר, כל המצוות שבתורה, שנתן הקב"ה לישראל, הן כתובות כולן בדרך כלל, בפסוק, בראשית ברא אלקים, עד המאמר, ויהי אור. כמו שביאר הזוהר הפסוק בראשית ברא אלקים, שהיא מצוות היראה ועונשה. ובה כלולות כל המצוות שבתורה."

עד כאן בינתיים המאמר הזה "יציאת רבי שמעון מהמערה".

שאלה: מדוע הבורא כביכול בוחן את הקבוצה דווקא כלפי החבר שנראה שהוא הכי מתאמץ להגיע לדבקות בבורא?

כן, אפשר להגיד שהחבר הכי מצליח בקבוצה מציב איזו רמה או גובה, קו, משקל שכלפיו כבר מודדים את הקבוצה, וכל אחד מהם.

תלמיד: הכוונה לחבר שנמצא מתחת להריסות וזה החבר שהשקיע הכי הרבה. למה דווקא כלפיו זה קרה?

זה גם ברור. תמיד כל התיקונים מתחילים מהטובים ביותר, לכן גם למי שעוסק בחכמת הקבלה יש יותר בעיות, צרות, לחצים והוא סובל יותר. בסופו של דבר הוא מרוויח יותר, מצליח יותר, אבל בזמן העבודה, עד שגומר את התיקונים, הוא סובל יותר.

תסתכל על כל עם ישראל כדוגמה. אין דבר כזה עם ישראל, לא היה דבר כזה בכלל בעולם, אלא איזו קבוצה החליטה לפני כך וכך שנים ללכת בדרך של חיבור ביניהם, והם קראו לעצמם ישר-אל, ישראל, ובמידה שכיוונו את עצמם כלפי הבורא והחליטו ללכת בדרך הזאת, הם התחילו לקבל בעיות, צרות, מכות, שמזרזות אותם לתיקון.

שאלה: איך נגיע לכנס עם הלב הכי ממותק? כי עכשיו הלב הוא ממש קשה. אני לא מרגיש את החברים, אני לא מרגיש את הדחיפה של הנשים, ועם המצב בטורקיה הלב הפך להיות הרבה יותר קשה.

כל הדברים האלה מסודרים כך שאנחנו נרגיש אותם ושנכוון את עצמנו לתיקון על פני כל מה שקורה. לפי זה אנחנו צריכים לסדר את עצמנו לחיבור ואחר כך נראה עד כמה החיבור שלנו ממש ממתיק את המצבים ומביא אותנו יותר מהר לתיקון, לחיבור, לתמיכה הדדית, ובזה נרוויח כולנו, ונימצא ב"איש את רעהו יעזורו"¹, כל אחד יעזור לחברו, וכך כולנו נצליח. כך אנחנו נראה.

שאלה: האם הקשיים מחזקים את האמונה שלנו מעל הדעת?

ודאי. כל הקשיים, כל המכות, כל הבעיות הם אך ורק כדי לחזק אותנו ולהעלות אותנו למעלה מהדעת.

תלמידה: כתוב כאן, "אשרי חלקי, שראית אותי בכך. כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך".

זאת אומרת, אם לא הייתי סובל כל כך מהחול, מהחלודה, מכל הפצעים, לא פצעים חיצוניים, פיזיים אלא פנימיים יותר, אם לא הייתי סובל מהם, אז לא הייתי מתרפא, לא הייתי מתקן אותם, ואם כך ודאי שלא הייתי במצב שאני קרוב לתיקון.

תלמידה: זה מובן, אבל כתוב, כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך.

כן. כפי שהחבר רואה אותי זה מעיד על כך שאני נמצא במצב הזה.

שאלה: אם אני רואה שבירה בחבר שלי, או אם החבר רואה שבירה בי, האם זה אמור להיות טריגר לעבודה?

וודאי שכן. ככל שאני רואה את החבר שבור, שעליו לעשות הרבה תיקונים, כך אני מתחבר אליו ועוזר לו לעבור את התיקונים האלה מהר יחד.

שאלה: האם הדברים הרעים שקורים לחברים שלנו מהווים בשבילנו מראה לרע שנמצא בתוכנו?

כן. אבל זה לא בצורה אישית, זה בצורה כוללת. אבל זו שאלה טובה, שאלה כללית.

שאלה: בכאלה נסיבות חיצוניות כמו מה שקרה בטורקיה, האם זה מספיק פשוט להעלות תפילה? כי בכל זאת צריך לעזור בצורה פיזית, לעזור לאדם חולה ולא רק להתפלל.

אני חושב שעל אף שבכל העולם מתארגנים לעזור לטורקיה אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו ויש לנו קבוצה שמתעסקת בזה. אני מקווה שבסוף השיעור הם ידברו עוד על זה, ואתם תחליטו יחד במה אפשר לעזור. וודאי שבמה שאנחנו מסוגלים אנחנו נעזור, ללא שום ספק.

שאלה: אמרת שהנגעים שבגוף תואמים להשגות רוחניות, אבל האם לנגעים שמופיעים בגוף עם השנים יש איזשהו יחס להתקדמות הרוחנית?

בוודאי שכן. "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", זה החוק. בדרך כלל למי שהבורא אוהב יותר, הוא נותן יותר מכות, כדי לקדם אותו במהירות לדרגה עליונה יותר בתיקונים.

שאלה: מה עלינו להבין ביחס הכיוון החדש שקיבלנו כלפי הכנס? האם זה אומר שלא היה חיבור ושהבורא מכוון אותנו מחדש?

כן. וודאי שאנחנו יכולים לחשוב שכנראה לא היה מספיק חיבור בינינו וכדי לעורר את החיבור בינינו הבורא מעביר עלינו מקרה כזה כמו בטורקיה. אנחנו כן יכולים לחשוב גם כך, כי אין מקרה בחיים.

תלמידה: ולגבי המעבר מכנס במדבר לכנס במרכז, של גברים ונשים, האם גם זה בשבילנו סימן לכך שאנחנו לא עושים את העבודה?

כן, הכול סימן לכך שאנחנו רוצים לעשות כנס גדול יותר, כנס מחובר יותר, כנס עוצמתי יותר, ולכן אנחנו משנים ולא יוצאים למדבר אלא נמצאים אצלנו במרכז שלנו, גברים ונשים יחד, לא במעורב אבל בכל זאת במתחם אחד, וכך אנחנו נעשה.

שאלה: מרגע שהתחלנו בקריאת הזוהר הזמן חולף במהירות גדולה יותר, כאילו שאנחנו באיזושהי חללית. מה הסיבה לכך?

השפעת ספר הזוהר שאנחנו לומדים. אנחנו חושבים שאנחנו קוראים איזה סיפורים, אבל אנחנו לא מבינים. זה כמו ילדים קטנים ששומעים איזה סיפור ולא מבינים מה התוכן הפנימי שלו, כך גם אנחנו גם בקריאת "הקדמת ספר הזוהר".

שאלה: האם באופן מסוים מה שאנחנו חווים כיום באנושות זה למעשה לראות את האחוריים של הבורא? ואם כן, מה עלינו לעשות בשביל לראות את הפנים של הבורא?

להימשך לתיקון שלנו להיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: בתחילת השיעור נתת לנו לחוש שהכלי שלנו הוא בעצם המערה. מה המשמעות של לשבת בחול כדי לכסות את עצמנו וללמוד תורה בעבודה שלנו?

אנחנו עדיין לא יכולים לדבר על תיקון כזה, אבל זה תיקון מאוד גדול. כשאנחנו לוקחים את החול, את הקרקע, את האדמה, ומכסים את הפצעים שלנו שיצאו כתוצאה מתיקון התורה עלינו, על בשרנו. זה תיקון מאוד גדול, ומאוד מיוחד שנלמד אותו לחוד. עכשיו אנחנו צריכים לזרום עם הזוהר, שומעים מה הוא אומר, מדברים, וממשיכים.

שאלה: אמרת לחבר שאנחנו לא מבקשים מהבורא שישנה את המציאות, אלא מבקשים שאנו נשנה את היחס למציאות. בו זמנית אמרנו שבסוף השיעור נעשה פעולה לעזור לחברים שלנו בטורקיה. אנחנו אומרים שהגשמיות של החבר זו הרוחניות שלי, אז באיזו כוונה צריך לעשות את הפעולות האלו אם אני לא רוצה שהמציאות שהבורא מגלגל תשתנה? מה לבקש בפעולה שלי, איזו תפילה אני רוצה לעלות, מה יקרה לחבר, ומה יקרה ליחס שלי?

על פני כל מה שאני מרגיש במוח ובלב, וכל מה שקורה לי עכשיו, אני רוצה לגלות את הבורא כטוב. זאת אומרת, יש לי בפנים כל מיני ספירות שבהן אני מקבל כל מיני השפעות, ואני מסדר אותן כך ממה שיש בי, ולכיוון שהבורא כולו טוב. אז אני משנה את כל ההבחנות שבי, כאילו שאני מרגיש את הבורא כטוב, מסתכל בכמה הייתי צריך לשנות כל ספירה וספירה, כל נתון ונתון בי, ולפי זה אני רואה איזה תיקונים עוד חסרים לי.

נניח יש לי 10 כפתורים, ואני צריך לסובב כל אחד מהם כדי שהבורא יראה לי כטוב מוחלט. ולפי כמה שסובבתי, לפי מה שהרגשתי קודם, וכמה עוד אני צריך לתקן את עצמי, אולי כך אני יכול לתאר לעצמי במשהו את גודל התיקון, איפה אני נמצא, ולאיזה כיוון אני באמת צריך לסובב את עצמי.

תלמיד: הנקודה מאוד ברורה. עכשיו נכנסת פה פעולה פיזית. אנחנו מאוד רוצים לעזור לכלי הטורקי, למה אנחנו עושים את הפעולה הזו?

מה זה למה?

תלמיד: אם אני משנה את היחס, אני מסובב את הספירות בתוך ליבי, מנסה להתפלל לראות את המציאות כטוב ומיטיב. מה אנחנו דורשים בשביל להתקרב למצב הזה של טוב ומטיב? מה אנחנו דורשים בפעולה הפיזית של עזרה לאותו חבר, לכלי הטורקי כדוגמה?

במה שאנחנו דורשים, אנחנו כוללים בתוכנו את אותו חבר, את כל קבוצת טורקיה, או את כל מדינת טורקיה. ואנחנו כוללים אותם בתוכנו בפנים, ויחד איתם רוצים להרגיש את הבורא כטוב ומיטיב, רוצים לחיות בזה, להיות בזה. אנחנו לוקחים את כל החברים שלנו בתוך ליבנו, ומביאים איתנו לבורא שהוא טוב ומיטיב. ואז החברים שלנו יחד איתנו מתמלאים בטוב ומיטיב של הבורא.

שאלה: היום כולם מדברים על האסון שקרה בטורקיה, אבל האסון קרה גם בסוריה, ולמרות שאין לנו הסכם שלום עם סוריה. קראתי באינטרנט שהם פנו דרך רוסיה בבקשה שישראל תעזור להם, וישראל מוכנה לעזור גם לסוריה, למרות שזו מדינה עוינת לנו. האם אתה יכול להתייחס לנושא הזה?

אני לא מתייחס לזה. אין לי שום קשר לסוריה, ואין לי שום מחשבה עליה. בטורקיה יש לי חברים, תלמידים, יש לנו קשרים, הייתי שם לפני כחודשיים, ומקווה להיות שם שוב. זו מדינה שיש בה חברים שלנו, אנחנו נמשכים אליהם, והם אלינו. אני רואה עכשיו לפני במסך הרבה תלמידים ותלמידות מטורקיה, וממש נעים לי לראות אותם. לעומת זאת עם סוריה אין לי שום קשר, אני מצטער שזה ככה, אבל זו האמת.

שאלה: החבר שנפגע ברעידת האדמה, הוא חבר מאוד חזק בעשירייה שלנו. כואב לנו מאוד לחשוב באיזה מצב הוא נמצא עכשיו, ולא לדעת מה קורה איתו כרגע. זה כנראה שיעור הבוקר הראשון שהוא לא נמצא איתנו, אנחנו מרגישים מאוד את החוסר שלו, שהוא לא נמצא, ואנחנו כעשירייה במצב מאוד קשה.

האם אנחנו יכולים לקבל כוח מהקבוצה? ואיך אנחנו צריכים לפנות לבורא, באיזו פנייה משותפת?

כולנו מתחברים יחד, כדי להשתדל להרגיש אותו בליבנו, כדי להכין בלב המשותף, הכללי שלנו מקום בשבילו. אני מאוד מקווה שזה שאנחנו לא שומעים אותו עכשיו, לא רואים אותו, זה בגלל חוסר הקשר עם אותו אזור שבו הוא נמצא. נקווה מאוד שהוא יוכל להגיע לקשר איתנו. היינו שמחים לקבל אותו כאן אצלנו בישראל, ואני חושב שבכל מקום בעולם. נקווה שבקרוב נדע מה עימו, ונראה אותו.

שאלה: אמרת שאין דבר כזה "צירוף מקרים". היו שתי רעידות אדמה חזקות, ובאותו זמן אנחנו למדנו זוהר בשיעור. סליחה, מה המשמעות של זה שבזמן רעידת האדמה למדנו זוהר?

אנחנו לא יודעים לפרש את זה. אתה יכול להגיד שבגלל שלמדנו זוהר הייתה רעידת אדמה, ואתה יכול להגיד שבגלל שהייתה רעידת אדמה ואנחנו למדנו זוהר, אז סך הכול קיבלנו מה שקיבלנו ולא יותר. אתה יכול לפרש ולסובב את זה לכל מקום. לכן אנחנו לא עושים ספקולציות לכל מיני כיוונים, אלא פשוט לומדים כמו שאומרים לנו המקובלים, שאנחנו יכולים להמתיק את כל המצבים על ידי לימוד, לכן אנחנו לומדים.

שאלה: אמרת שאנחנו משנים את הספירות הפנימיות שבנו בכדי להצדיק את הבורא, ולהעביר לחברים תיקון, ואור. מה התכונות הפנימיות האלה שאליהן אנחנו מכוונים?

שאנחנו רוצים לשנות את עצמנו, כדי להיות טובים בעיני הבורא והאדם.

(סוף השיעור)

---

1. "איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ”א, ו’).↩