007_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/cu/JzIRrPxK?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ג'

שלוש דקות אחרונות שומעים חלש מאוד לא ניתן להקליד 

שם בעקודים, אנו אומרים, שנזדכך המסך על ידי המקיף, ביטל את המסך שלו, והוא אומר, על מנת לקבל אני לא רוצה. לכן, אור הסתלק וכלי נשאר על מקומו, לא עשה שום חטא, לא רוצה לקבל. 

ויש כלל, ברשי... האור מסתלק, נשאר רשימו.

ויש כלל, כמו שהאור ישר מתלבש באור חוזר, כן אחר כך, לאחר הסתלקות האור, מטעם שנאבד לו המסך, האור מסתלק ונשאר רשימו מהאור, הרשימו הזאת שנשאר מאור ישר נקרא אור הזך. והוא גם כן מתלבש בחלק מאור חוזר.

נמצא, כמו שכללות אור ישר היה מלובש בכללות אור חוזר, עכשיו שאני מדבר, מרשימו נשאר חלק מאור ישר, הנקרא אור הזך שברשימו, וחלק אור חוזר הנקרא אור העב שברשימו. ולמדנו, שהן אור הזך והן אור העב שברשימו מתלבשים איפה? בכלים. מיהם הכלים? אור העב שנשאר למטה. פירוש הדבר, הוא אומר, הרב, בזמן שאור ישר היה מאיר באור חוזר, אין שם היכר כלים. שניהם משמשים לתפקיד אחד.

כמו שאמרנו משל: בזמן שאדם נהנה מאיזה סעודה, יש לו סעודה טובה ויש לו תאווה גדולה לסעודה, אז אני אומר: תאווה, אוי, אוי ווי, יש לי חיסרון אחר, יש לי תאווה לאכילה. אדרבה, זה כלי של כל התענוג של הסעודה. לכן, התיאבון, החיסרון, שהוא רעֵב, נקרא חיסרון, אדרבה. מתי נקרא רעֵב חיסרון? אין לו סעודה, הסעודה הסתלקה, ונו, רעֵב? אז חיסרון ח... ואז ה... אז הרעבון נקרא חיסרון. שיש לו סעודה ואין לו תאווה, לא כל כך נורא. אבל שיש לו תאווה, רעבון, ואין לו סעודה, אז נקרא חיסרון.

הנמשל: בזמן שאור ישר מאיר מאור ח... מאיר בתוך אור חוזר, אומר הרב, אין הבדל להכיר שזה יותר חשוב מזה. שניהם משתמשים לתפקיד אחד. אבל אחרי הסתלקות האור, נשאר אור עב הזה של אור חוזר, לא עולה למעלה, הוא נשאר, הכוח הזה שהיה מתגבר מקודם ואז הוא לא יכול להתגבר, עכשיו נקרא זה כלי. בכלי הזו מתלבש הרשימו. מי הרשימו? כמו מקודם, אין היכר, בין אור ישר בין אור חוזר, כמו כן ברשימו אין היכר בין אור הזך לאור העב. ברור עד כה?

אבל, בזמן שאור הזך מסתלק מאור העב, שכמו באופן כללי למדנו שאור העב מקבל שֵם כלי, הניכר שאור הזך שברשימו מסתלק מאור העב שברשימו, גם כן אור העב מקבל שֵם אחר. אבל לא כלי, רק ניצוץ. מה זה ניצוץ? ניצוץ אור. מדוע לא נבחן לשֵם כלי? שָם האור העב לא מקבל שום דבר מהאור, אבל הני... אבל הרשימו דאור העב מקבלת מהרשימו דאור הזך, הרשימו לא מסתלקת. אז... נקרא רק ניצוץ.

עכשיו, מתי אני לומד, שאור הזך מסתלק מאור העב של הרשימו? יש כלל, שלמטה מפרסא בבי"ע, לא יכול לרדת רשימו דאור ישר. אי לזאת, בעולם העקודים, שהכלים נשארו על מקומם, נשאר רשימו שמורכבת מאור הזך, מאור העב בתוך הכלים. מה שאין כן בעולם הנקודים, שכלים רצו לקבל בעל מנת לקבל, שעל ידי זה ירדו לבי"ע, איך רשימו יכול לרדת לבי"ע? אם לא יהיה רשימו, מי מחיה את הכלים? לכן, אור הרשימו, אור הזך שברשימו נשאר באצילות, ואור העב שברשימו, שיש שם יניקה, ואור הזך, הם נקרא ניצוצים והם ירדו להחיות הכלים בבי"ע. ברור?

עכשיו נלמד בפנים. פירוש, אור חוזר בכלל של הכלים. אומרים, הכלי של הרצון לקבל, היה לו רצון להשפיע הנקרא אור חוזר. וכוח הזה נאבד לו. איך הוא נקרא הכוח הזה? הכוח הזה שהייתה מרים את הכול דבר מהידיים, ידיים נחלשו. אז זה לא נקרא ידיים עכשיו? ידיים שנחלשו. אם נאמר שהם יכולים לקבל, אני יכול לכנות את זה רגליים, בשביל שאין הם... היות שהם כבר לא יכולים להרים שום דבר עם הידיים, הם נקראים רגליים. אור חוזר נקרא כוח שהיה מקודם מתגבר, עכשיו לא יכול. אם היה יכול, היה מקבל על מנת להשפיע, אבל בשביל זה לא ייקרא ידיים?

ואומרים, כמו שהיה מקודם כללות אור חוזר, באופן כללי, הוא אומר, נשאר קצת, משהו. נמצא, אור חוזר זה, נקרא הכוח של התחתון, לא של העליון. והיות שאור חוזר הזה נקרא בחינת חסדים, זה מכוח של התחתון, אז הם כן יכולים לרדת למטה בבי"ע. והיות שיש קשר מאור העב של הרשימו עם אור הזך, שם אור ישר נסתלק לגמרי מאור חוזר, אבל רשימו נשארה באצילות, אז היא מקבלת איזה הארה. לכן נקרא אור העב הזה בשם ניצוץ המאיר, ועל ידי זה נפלו למטה, להחיות הכלים.

הוא מביא הזוהר, זוהר הקדוש אומר: ניצוצין שירדו לכ... להחיות את הכלים, זה דומה להבל דגרמי. שלאחר שנפטר האדם, על ידי הבל דגרמי הזאת, יכול הגוף לקום לתחיית המתים. מה הוא מסביר על זה באור פנימי? שעל ידי ניצוץ הזה שמחייה הכלים, הכלי לא נתבטלה.

מה אכפת לנו שכלי כן נתבטלה? אז צריכים להשתמש מהמשל שנתתי פעם. הוא שואל, שאלה: מדוע צריכה הקדושה לתת חיות לקליפה, בזמן הקליפה הוא השונא לקדושה, בהופכיות לקדושה? הקדושה מחייב... מחיים אותה, מקיים אותה. הוא מביא על זה פסוק: ורגליה של המלכות יורדות מוות בתוך הקליפות. בשביל מה? 

זה יכולים להבין מהמשל שנתתי פעם. דיברנו כבר הרבה פעמים מזה. אם נגיד על דרך הציור, רצונו להיטיב לנבראיו מאה קילו תענוג. למדנו, היה צריך לברוא יש מאין רצון לקבל. כמה יהיה גודל של רצון לקבל? מאה קילו. שמאה קילו שפע התפשט במאה קילו רצון לקבל, נקרא ממלא כל המציאות. אין עוד כלי שיהיה, אין עוד חיסרון שימלא אותה.

רק אחר כך, שנעשה צמצום, נגיד על דרך משל, שלא יכול לתקן רק עשרים אחוז, נגיד, אז הכלים האלו שנשארו שם, אם יבטלו, אז האור לא יהיה לו איפה להתפשט. לכן כל הכלים שנשארו אחר כך, אם מאבדים אותה חלק מהר... חלק מהרצון לקבל, יחסר חלק בלהיטיב לנבראיו.

לכן הוא אומר, מדוע נקראת קליפה? כמו קליפה שומרת לכלי, לפרי. הוא אומר את זה בהקדמה, הוא אומר. בדומה למי ששולח לשני תפוח, אז הוא מוכרח להיות קליפה לתפוח הזה, שהוא לא יתלכלך עד שהוא מגיע לבן אדם שאוכל אותה. שאם הוא לא יכול, הוא לא אוכל מה שהוא שולח. נמצא, הקליפות מקבלים חיות, עד שיהיה ראוי לאכול אותה. מה לאכול אותה? עד שהאדם יהיה מתוקן, שיכול לקבל על מנת להשפיע. גם אם אני אתן... יכול לתת לך משל על זה, גם כן אתה תבין.

אנו לומדים, מתוך שלא לשמה בא לשמה. אם נגיד, בשלא לשמה לא יהיה שום חיות, מי יכול לעשות משהו? מוכרח להיות ניצוץ המחייה את הכלים האלו. עד שנהיה ראוי ונוכל ל... ניכנס לקדושה, היינו לשמה, אז נוכל לקבל. אבל אם לא יהיה חיות בהתחלה, איך יהיה אפשר להגיע? זה נקרא, הקדושה המחייה את הקליפות. וזה נקרא שלא לשמה, הקליפה השומרת על הפרי, שנקרא לשמה. הוא אומר את זה, לא אני.

הוא אומר לנו, בזמן שנסתלקה בחינת הטעמים, קומת כתר, נשאר רשימו של קומת כתר. ואחר כך נעשה זיווג על בחינה ג' של נקודות. יש כלל, האור הבא מחדש, הוא ירצה להשלים, למלא את הכלים הריקניים. לכן לומדים, הזיווג שנעשה בכלי דזעיר אנפין, רוצה להאיר בבחינה ד' דכלי דמלכות שנסתלקה עכשיו מהאור. אז הוא אומר, הרשימו לא רוצה לקבל אותו. הוא מבחינה יותר גבוהה, הוא בחינת קומת כתר, מה פתאום לקבל מדרגה יותר קטנה של בחינת חכמה? אל תקבל. מה זה? בטישה.

יש עוד, יש עוד מעלה באור שבא עכשיו, וזה אור, זה רק רשימו. לכן לומדים, האור חוזר, היורד, שהוא אור ממש, כאילו מתגבר על הרצון שישיג את הרשימו. נבחן, הרשימו יוצא מעל הכלים בסוד תגין על האותיות. ואור העב שברשימו גם כן נשאר בתוך הכלי. יכול לעלות, זה אור העב. 

ואחר כך לומדים שנזדכך גם כן בחינה ג', ומאיר רק בחינה ב', בחינת בינה. אם כן, מה נשאר מאור של בחינה ג'? רק רשימו. לומדים עוד הפעם להיפך. הרשימו דבחינה ד' יוצא, נכנס בפנים, והרשימו בחינה ג' יוצא לחוץ, וגם אור העב נשאר שם. אם כן, גם שם אנחנו לומדים, מצד אחד אני יכול לומר, עתה גם היו עוד... נשאר ניצוצין בפנים, וכאן מדברים ניצוצין אחרים.

מה זה ניצוצין כאן מדברים? שבאים אור ממש, לא רשימו, שם אנחנו מדברים ניצוצין שירדו להחיות הכלים. רק רשימו שנשאר, מאור העב, שהוא מקבל הארה מרשימו דאור ישר. וכאן ניצוצין פירוש הדבר? האור שמאיר עכשיו על זיווג דבחינה ג', קומת חכמה, האור הזה הוא מכנה ניצוצין. זה שם אחר לגמרי, הבנה אחרת לגמרי. אתה מבין? הוא לא מקבל מרשימו, הוא מקבל מאור ממש.

ר ועיין בהם, בערך, בערך הוא אומר, יחס, בחינת הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים של עולם הנקודים כשנשברו.

ר) דבר גדול משמיענו בזה, כי נודע, שבחינת הרפ"ח ניצוצין, שנשארו בהכלים אחר שנשברו ומתו, היו הגורמים להחיות את הכלים, כמו שדיברתי מקודם. משום שהניצוצין האלו היו בסוד שיתוף רחמים בדין, כמ"ש במקומם. הנה כן הניצוצין שבכאן שנפלו מאו"ח היורד, מקומה דבחינה ג' נניח, גם המה הם מסוד שיתוף מדת הרחמים בדין אלא בסוד ההתחלה. 

מה הוא אומר לנו? תסתכלו הלאה. הוא נותן כאן כלל: 

כי כל בחינה עליונה, נחשבת למדת הרחמים כלפי בחינה שלמטה הימנה. וכיון שניצוצין דבחינה עליונה, שנקרא בחינה ג', נפלו ונתערבו ונתחברו עם בחינה התחתונה, של בחינה ד', הרי זה נחשב לעירוב מדת הרחמים בדין, בשוה, בשווה לרפ"ח ניצוצין הנ"ל.

עוד נקודה. 

ותדע שזה כל שבחה של הסתלקות דהתפ"א, שנקרא פרצוף גלגלתא, כי בסבתה, שהיה הסתלקות, ירדו ניצוצין הנז' ונעשה השורש לשיתוף מדת הרחמים בדין. וזה שמציין הרב לקמן על הסתלקות זו, שהיא בחינת קלקול על מנת לתקן. והיינו בדומה לשבירת הכלים אשר ג"כ הוא היה שם השבירה על מנת להחיות. והיינו השיתוף של מדת הרחמים בדין שממנו התחיה וממנו כל תיקון העולם. והבן זה. ויתבאר עוד במקומו.

הוא כאן מקצר מאוד מאוד. כאן קשה להבין מה זה דין? שאנו צריכים לשיתוף הזה, ודווקא על ידי שיתוף הזה יתקיים העולם. אם אנחנו נלמד, שכל מה שאנו לומדים הוא לצורך הנשמות, נקרא דין, שקשה יותר מדי בשביל הנשמות שיקבלו אור הזה. מה זה רחמים? שיותר קל לקבל את האור הזה.

נמצא שהמסך דבחינה ד' נקרא דין, שקשה להם להתגבר עליהם. בחינה ג' שנפלו לכלים לבחינה ד', יותר קל. בס"ג שהיא בינה, יותר קל. עד שנצטמצמו כל המדרגות, עד שירדו לבי"ע, והנשמות מקבלות לבי"ע, בטח מכל התיקונים, עד שהם עולים לאצילות.

נמצא, הוא אומר, וזה שם בפתיחה, נ"ז או אות נ"ו, נ"ז: היות שהאדם הראשון היה צריך לב… היינו השורש שהוא מלכות, שנקרא מקבל על מנת לקבל. אם לא, לא היה התיקונים האלו שמלכות עלתה לבינה, שזה נקרא בפסוק "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה". שעליית עפר נקרא מלכות, האדם הוא נקרא בינה, עליית מלכות לבינה. היינו שבשורש שלו, שנקרא מקבל על מנת לקבל, יש בחינת כעין ניצוצין של השפעה גם כן. אבל בשביל התורה ומצוות יש מציאות שאדם יכול להגיע, שיכול לעשות על מנת להשפיע, אחרת לא היה שום אפשרות.

זה שאומר כאן, שכל השבחה... של הסתלקות, שהוא כל פעם נצטמצמה ונצטמצמה, היינו, בשיעור שהתחתון יוכל להתגבר ולקבל עתה בעל מנת להשפיע, ואחר כך הוא עולה ממטה למעלה. כאן מדברים סדר, איך שתצא הנשמות ושהם יוכלו לקבל. לכן היה הסדר הזה, כל פעם היה רחמים בדין, רחמים בדין, רחמים בדין, עד שהגיעו לבחינת רחמים, שהתחתון יוכל לעלות שוב בסדר המדרגה.

זה למדנו, רל"א, וצריכים להתחיל רל"ב. דף רל"ב, אות א':

א) ודע, כל הט' אורות כשחזרו ועלו, השאירו רשימו במקומם, בכלים שלהם, אבל המלכות עלתה כולה, ולא הניחה במקומה שום רשימו. וז"ס מ"ש בספרי הזוהר והתיקונים, כי המלכות נקראת אספקלריא, דלא נהרא מגרמה כלום. מדוע? וכבר נתבאר ענין זה למעלה, בבחינת כלי המלכות, א שלא חזר לירד האור שלה בכלי שלה, אלא נשאר בכלי היסוד.

הוא נותן כאן טעם אחר. שם, הוא אומר, כבר הסברנו, מדוע נקרא מלכות אספקלריא שלא, דלא נהרא? משום שמלכות לא קיבלה אור. בפרצוף הב' היה אור הכת... אור החכמה בכלי דכתר, ואור המלכות בכלי דיסוד, לכן נקרא מלכות אספקלריא דלא נהרא. כאן הוא אומר עוד הסברה, מדוע נקרא אספקלריא לא דנהרא? שהיא לא הניחה רשימה בכלי שלה. מה שאין כן, כל האורות שהסתלקו הניחו רשימו בכלי שלהם.

א'. בבחינת הכלי מלכות, א שלא חזר לירד האור בכלי שלה, אז הוא מפרש, מתי היה דבר כזה? היינו בהתפשטות ב', שהוא פרצוף ע"ב, שיצא הזווג רק בקומת חכמה, וע"כ נתחלפו האורות, שבא אור החכמה בכלי דכתר ואור הבינה בכלי דחכמה וכו', אז שיצא אור המלכות בכלי דיסוד ונשאר כלי המלכות בלי אור. לכן נקרא מלכות אספקלריא דלא נהרא. כך הוא אומר.

ב) גם הוא באופן השני. מדוע מלכות לא נש..., לא הש... נקראת אספקלריא דלא נהרא? שם נתבאר מטעם שאור המלכות עלתה במקום יסוד, ולפי זה אין אור במלכות. גם יש אופן שני, כמו שלמדנו עכשיו, כי בעלות אור שלה למעלה, מי? אור המלכות, לא הניח בה שום רשימו כלל, אבל הרשימו, שנשאר בכלי היסוד לצורך עצמו, הוא היה מאיר משם, מיסוד, גם בכלי של המלכות.

גם זה צריך קצת, צריכים קצת להסביר. אנו למדנו, עניין הסתלקות האורות, שהם מניחים רשימו במקומם, היא משתי סיבות. אחד, להחיות את הכלי, האור מסתלק, מי מחיה את הכלי? הרשימו שנשאר מחיה את הכלי. ויש עוד סיבה, המסך שנכלל מהרשימות האלו, על ידי זה ממשיך האור בחזרה.

אם כן, מצד אחד אני צריך, להחיות את הכלי המלכות אני צריך רשימו. ומצד השני, אני צריך על רשימו של מלכות הנקרא בחינה ד' להמשיך עוד הפעם. כאן יש קצת תסבוכת. קודם כל למדנו, רשימו דהתלבשות כן נשארה. רשימו דהתלבשות, אצל מי? אצל המלכות. מה זה מלכות אינה מנחת רשימו?

ב'. רשימו דהעלאת הכלים הוא יכולים לתרץ. וגם כאן קשה. אם אני אומר, מלכות נסתלקה, צריכים לומר מקודם, בחינה ד', כן? אור נסתלק. מי מאיר בה? אחר כך שיבוא אור היסוד, אור היסוד יסתלק, אז אני אומר, הרשימו של יסוד מאיר בו. בינתיים? מי מחיה אותה?

וגם זה יכולים כבר לתרץ. מה יכולים לתרץ כאן? הוא אומר ככה: אנו רואים, כתר נכנס בסוף, לשון הרב. מלכות יצא בראשונה ונכנס באחרונה. כתר יצא באחרונה, שבא אור הכתר לכלי דכתר, ונזדכך המלכות, כתר מסתלק. נמצא, יצאה אח... אוי, נכנסה אחרונה ויצאה ראשונה. זה עם זה, גם כן שני דברים. מדוע? שם מדבר, בזמן שבחינה ד' הזדככה, עדיין אור המלכות נשארת.

מה מתבלבלים? אני אסביר לך. מצד אחד אני אומר, אור היחידה נמצא בכלי דכתר, אז אני אומר שהמלכות נזדככה מבחינה ד', כבר אין אור הכתר. רק מה יכול להיות? בחינה ג', חכמה, כמו שלומדים, טעמים, נקודות. אם כן, מה הפירוש מלכות? מה יש למלכות אז? אור המלכות עוד לא נסתלק. אם כן, איזה אור, עם איזה אור ממלכות אני מדבר? מאור המלכות. איפה הוא נמצא? בכלי המלכות לא. הוא מראה אור, אור וכלים זה מתערבבים. 

הוא אומר שכל זמן שיש אור המלכות במדרגה, נקרא שמלכות עוד לא נסתלקה. ואחר כך הוא אומר, אור הכתר יצאה אחרו... נכנסה באחרונה, לבסוף, ויצאה ראשונה. כבר אני מדבר מכלי המלכות שנזדככה. צריכים לסדר את זה, נראה אחר כך מה שהוא אומר. 

מלכות אינה מנחת רשימו, מה כוונתו? אם הכוונה על פרצוף הטעמים שיצא, שאור יצא על בחינה ד', מה שאם כן ג' נקרא נקודות, מזה כן נשאר רשימו. אם כן נשאר לנו מדרגה שלמה של עשר ספירות של טעמים, שאני צריך לומר, שמשם נסתלק כל האור. לאו דווקא במלכות. כל עשר ספירות צריכים לומר אותו דבר כזה. ורשימו דהתלבשות, עוד הפעם, כן נשארה. אתה מבין את ההבדלים?

וכאן הוא אומר, תסתכלו מה, מה הוא אומר. אות ב': 

ב) גם הוא באופן שני, כי בעלות אור שלה למעלה, שהוא מלכות ומלכות הסתלקה, לא הניח בה, האור, שום רשימו כלל. אבל הרשימו, שנשאר בכלי היסוד לצורך עצמו, הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות.

נשאלת השאלה, מה הפירוש שבכלי היסוד, אם כוונתו היסוד של הטעמים, או כוונתו היסוד שנעשה זיווג על בחינת נקודות? צריכים לומר נקודות, זה יסוד, הכול אותו... אותו דבר.

אות ג) כשעלה אור המלכות אל היסוד, מה כתוב כאן? היה היסוד מאיר ב בכלי של המלכות דרך אחורים שלו של היסוד, כנ"ל, בסוד אור חוזר, מה כתוב כאן? תסתכלו. מה הפירוש של אור המלכות, מתי זה היה?

אל היסוד, הוא היה היסוד מאיר ב בכלי של המלכות דרך אחורים שלו של היסוד, כנ"ל, בסוד אור חוזר. הלאה. ואז אור חוזר היורד ממי? בכלי של היסוד לכלי המלכות, ג פוגע באור עצמו הראשון של המלכות העולה למעלה, איך? מתי עלה למעלה? ובטש דא בדא, ד וירדו ניצוצין מן האו"ח היורד ה בכלי של המלכות. 

מה? זה כולו מוקשה. תסתכלו עוד הפעם, אות ב'. מה כתוב באות ב' למעלה?

כשעלה אור המלכות אל היסוד, שמלכות עלתה ליסוד, היה היסוד מאיר ב בכלי של המלכות. 

למטה:

ב) כבר נתבאר, שכל הקומות היוצאות בדרך הזדככות, הן נבחנות לאו"ח ודין, ואע"פ שיש בהן גם או"י, מדוע נקרא אור חוזר? אלא כיון שנמשכות דרך אחורים, דהיינו בדרך הזדככות העביות, שהיא פנים, ע"כ גם האו"י נבחן לבחי' דין.

מה הוא מסביר לנו? מדוע אור הנקודות, אור ישר, שנעשה זיווג בראש, ומתפשט בגוף, רק הבחינת הטעמים נבחנים לאור ישר, ועכשיו נקרא לו אור חוזר? אז הרב אומר, משום שנמשכות דרך האחוריים. מה כאן אחוריים ברוחניות? אז הוא אומר כאן, פנים נקרא חשוב. אחוריים לא כל כך חשוב.

אם מדברים מהמסך, מקודם היה מאיר בבחינה ד', זה חשוב. עכשיו מה הוא מאיר? כל פעם שהמסך מזדכך, אז יש כל פעם מדרגה יותר קטנה, זה נקרא אחוריים. אז היות שאור מאיר עכשיו דרך אחוריים, היינו שכל פעם המסך נעשה יותר קטן, על שם זה הוא מכנה את האור ישר בשם אור חוזר, זה שאומר כאן.

נראה הלאה.

וזה אמרו, "היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחורים של היסוד", אשר כל הע"ס האלו, האו"י והאו"ח יחד, הן בחינת אחורים ודין. אפילו אור ישר נקרא בשם אחוריים ודין. אמנם, מלבד זה, שהוא מכנה אור חוזר על שם אור ישר, אפילו אור ישר היות שמאיר בזמן הזדככות, יש להבין, אשר כל האור היורד מהיסוד לכלי מלכות, הוא כולו או"ח ואין בו מאו"י כלום.

מה כתוב כאן? אתם רואים? אתה עייף, בסדר. מדוע נקרא אור, או איך שהוא אומר, אור חוזר, אור חוזר ממש, מדוע? אז מסביר: 

כי בהיות מקום הזווג והמסך בכלי היסוד, דהיינו בבחי"ג, הרי המסך הזה מעכב על האו"י, שעולה בטבור על מקום הזיווג, שלא יתפשט ממנו כלום מבחי"ג ולמטה, כמו שיורד ... שלומדים כל למטה מטבור נקרא אור חוזר. ונמצא שכל מה שיורד מהיסוד לכלי המלכות הוא רק או"ח ולא או"י, וזה שמוסיף הרב ומדייק "בסוד או"ח" כוונתו על אור חוזר ממש.

עוד הפעם. הוא אומר כך: כלל, כי בהיות מקום הזווג והמסך בכלי היסוד היינו בבחי"ג, נשאלת השאלה, מאיזה בחינה ג' אני מדבר? הזיווג הייתה בראש בבחינת... הסיום הייתה כאן, איפה? בגוף. משמע מכאן, שהסיום שהוא בבחינה ג', בכלי דיסוד, מאירה בכלי המלכות.

רגע אחד. עכשיו, מה כוונתו שהוא אומר כלי המלכות? או כשלמדנו כאן משמע כמו שלמדנו מקודם. הוא אומר, יש עשר ספירות של הטעמים, ואור מאיר עד היסוד, נמצא רק כלי מלכות לבד אינם באור. לכן הוא אומר שכאן הוא מסתיים כל היסוד, מאיר למטה רק בחינת אור חוזר.

זאת אומרת, מה שקומת בחינה ג' צריכה להאיר לכלי המלכות, אינו ממלא אותה באור ישר, רק באור חוזר. וגם זה אף פעם לא למדנו, לא למדנו בשום מקום, אם הנקודות מאירות, שממלא את המקום הזה, אז הוא אומר מה? שלא יורד להתפשטות למטה. 

זה ברור, מבחינה ג' לא יכול להתפשט לבחינה ד', אני מבין. אבל מה, כנראה כאילו שהוא, שהוא לומד באופן כללי, היינו, כאילו, נגיד, שהכלי דטעמים עד היסוד מקבלים מנקודות אור ישר. רק כלי מלכות לבד, שהיא למטה מכלי היסוד, היא לא מקבלת. כך הוא לומד.