שיעור בוקר 25.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 394

אותיות כ"א-כ"ב

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394. מאמר "הערבות", אות כ"א.

אנחנו מציינים את יום "מתן תורה", את הדבר הכי גדול שיכול להיות. שאותם בני אדם שחיו את החיים הרגילים שלהם, ללא ידיעה בשביל מה ולמה, הם קיבלו הדרכה איך להבין באיזה עולם הם קיימים, מיהם בני האדם, ואיך לצאת, אם הם רוצים, מאותה המסגרת הצרה שבה הם מרגישים את העולם הזה ולהתרחב בכל החושים לעולם החדש, לתפיסה חדשה, למשהו מעבר למה שהם תופסים בחמשת החושים הגופניים שלהם, למציאות הרבה יותר עשירה, רחבה, נצחית, שאפשר לגלות אותה, להרגיש אותה ולהתייחד עימה. את כל זה נותנת לנו התורה, אותה השיטה שמרחיבה את קליטת האדם ועוזרת לו להתייצב במציאות האמיתית, חוץ מהמציאות הצרה שבה הוא מרגיש בגופו הגשמי.

לכן החג הזה הוא מאוד מאוד מיוחד, הוא שמבדיל בין החיות שבעולם הזה ובין החיים הרוחניים, בין בני האדם שיכולים לצאת מהרגשת החיים האלו, ולהוסיף לזה קיום אמיתי, נצחי, שלם, מעבר לחושים הגופניים.

לכן אנחנו צריכים לכבד את החג הזה בצורה הכי פנימית, אז בואו נלמד מה כותבים על זה בעל הסולם ורב"ש, כל יתר האנשים שהרגישו אותו בפנימיותו בצורה אמיתית, שיכלו לעבור מהרגשת העולם הזה בלבד, להרגשה השלמה, ונקווה שגם אנחנו על ידי המאמצים שלנו, על ידי ההמלצות שלהם, נוכל להגיע לזה.

אם יהיו שאלות, תשאלו, יש לנו זמן, אנחנו צריכים לברר את הנושא הזה ככל שמסוגלים.

אות כ"א

"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת."

זאת אומרת, יש איזה מעבר מהרגשת העולם הזה שתופסים אותו בחמשת החושים הגופניים שלנו, כמו כל היצורים שבעולם הזה, לתפיסת המציאות בחוש נוסף. החוש הנוסף הזה הוא חוש להשגת הבורא, תכונות הבורא, תכונת ההשפעה, והוא מושג על ידי המאמצים בחיבור בינינו.

וככל שאנחנו משתדלים, כך פעם אחר פעם, אנחנו מגלים שכל אחד, גברים, נשים, אפילו ילדים, לא חשוב מיהם ומהם, אם הם משתדלים להתרחק מהרצון לקבל שלהם ולהתקרב להשפעה, לחיבור, לאהבה ביניהם, הם מתחילים להרגיש דרך התכונות האלה את העולם בצורה חדשה, ומי שאין לו את החוש הזה, חוש הרגשת הזולת, לא יכול לתאר את זה אפילו.

וודאי שזה לא פשוט, כי כל הגדול מחברו, מלכתחילה יצרו גדול ממנו, זאת אומרת, יש לו יותר יצר הרע, דחייה, כל מיני תירוצים, סיבות למה הוא לא צריך את זה, יש לו ביקורת על כל השיטה הזאת לעבור מהרגשת העולם הגשמי דרך חמישה חושים גופניים להרגשת העולם הרוחני דרך חמישה חושים רוחניים, אבל נשתדל.

אפשר לשאול בדרך מה שאתם רוצים בהתאם למה שאנחנו מדברים פחות או יותר.

"ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'."

שאלה: איך עשירייה צריכה להכין את עצמה לקראת קבלת התורה?

עשירייה היא מין דוגמה של האומה. יש שם כעשרה אנשים, יכול להיות שלא עשרה אלא פחות, רצוי לא יותר, כי קשה להסתדר עם כמות של יותר מעשרה, אבל צריכים להשתדל להגיע למה שהמקובלים מספרים לנו, להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות בתמיכה, להיות בהבנה שאני צריך להגיע למצב שאני חייב להיות מחובר עם כולם, לדאוג לכולם, להיכנס לתוך העשירייה שלי בלב ובכל הרגשות שלי ככל האפשר, כדי שאותה הקבוצה, העשירייה תהפוך בעיניי למשהו אחד. שאני לא אבדיל בין החברים, אלא כולנו נרגיש את עצמנו קיימים ממש בלב אחד.

אומנם כמו שבאדם יש הרבה מאוד מחשבות, רצונות והחלטות שהם בניגוד זה לזה, והוא נמצא בכל מיני חילוקי דעות בתוך עצמו, וכך אנחנו יכולים להיות גם בעשירייה, אבל עם זאת, זה דווקא התנאי ואנחנו יכולים לעלות למעלה מהניגודים ולהתקדם יותר.

שאלה: אז הרגשת הפרט הופכת להרגשת הכלל?

הפרט נשאר בזה שהוא רוצה לכלול בתוכו את הכלל. הוא רוצה להתקרב לכלל, להתחבר עימו, להתכלל עימו ובהתכללות שלו עם הכלל הוא לא נעלם, אלא אז הוא מרגיש את עצמו כפרט חדש.

תלמיד: מהו הפרט החדש הזה?

הפרט החדש הזה הוא שהוא נכלל מכולם וזו הצורה החדשה הרוחנית שלו.

תלמיד: למה הרגשת הכלל לא בולעת את הרגשת הפרט?

הם לא מפריעים אחד לאחר, הפוך, הם רק עוזרים זה לזה, וכשכל אחד ואחד רוצה לכלול בתוכו את כולם, להתכלל בכולם, לשרת את כולם, אז הוא מוסיף להם את הכוח הכללי ובכוח הכללי הזה הם כולם רוצים להיות מחוברים.

תלמיד: במה אנחנו צריכים להתמקד בימים הקרובים, בחג השבועות, זמן מתן תורה, כדי להגיע להרגשת הכלל הזו?

בימים האלו במיוחד אנחנו צריכים להבין שאם לא היינו מקבלים את שיטת החיבור שנקראת "תורה", אז היינו נפרדים זה מזה לעולם ועד, ולא הייתה לנו שום אפשרות להבין מהו העולם הרוחני, מהי אותה התכונה שבה קיים הבורא ומזמין אותנו להצטרף אליו, היינו נשארים כמו חיות.

תלמיד: אנחנו קיבלנו את השיטה או שאנחנו עתידים לקבל אותה?

לא, השיטה קיימת, יש כבר הרבה אנשים, נשמות, חלקי אדם הראשון, שכבר אימצו אותה על עצמם, ואנחנו צריכים להשתדל גם לעשות זאת.

שאלה: מה זה נקרא "לקבל את השיטה"?

מיד נדבר על מה השיטה דורשת מאיתנו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעלות מדרגת החי בעולם הזה לדרגת האדם הרוחני.

תלמיד: התחלת עם זה שאתה מקווה שנצליח להרגיש בצורה הכי פנימית את החג הזה כמו המקובלים שהשיגו. מה בדיוק אנחנו רוצים להרגיש פנימית?

אנחנו רוצים להרגיש מהי תורה, זאת אומרת מהו אותו כוח שמעלה אותנו מדרגת אדם שבעולם הזה לדרגת האדם בעולם העליון. כלומר שנעלה את עצמנו מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון, שנעלה מחמש התכונות שיש לנו בחמישה חושים לחושים עליונים רוחניים. אנחנו מצפים מהתורה שהיא תבצע בנו שינויים גדולים.

תלמיד: מהי ה"תורה", האם היא מערכת, כוח?

זו שיטה איך להתחבר לכוח הטבע העליון שישפיע עלינו וישנה אותנו.

תלמיד: למה המעמד הזה נקרא "מתן תורה"? מה בדיוק נותנים לך?

נותנים לך שיטה שאיתה אתה יכול לעלות מדרגת האדם בעולם הזה לדרגה רוחנית.

תלמיד: ועד המעמד הזה אין לך שיטה?

לא.

תלמיד: מה יש לך?

שום דבר.

תלמיד: מה זה "שום דבר"?

אתה חי לפי החושים שלך ולפי הרצון לקבל האגואיסטי שלך.

תלמיד: מהי התוספת שעכשיו יש לך שיטה? האם עד מתן תורה אין שום דבר?

עד מתן תורה אין שום דבר. יש איזו הכנה לאותה קבוצה שעתידה לקבל את התורה, אבל זאת לא התורה.

תורה היא אותו המאור המחזיר למוטב שממלא אותנו, כוח שמעלה אותנו מדרגת קיומנו כאן בעולם הזה שאנחנו מרגישים עכשיו, לעולם הרוחני שבו נרגיש את תכונות ההשפעה וכתוצאה מכך את הכוח והמקור שלהם שהוא הבורא.

תלמיד: יוצא שמתן תורה הוא מעמד גורלי, מכריע. עד שאין לך מתן תורה אתה לא נכנס לעבודה, כי אין שיטה.

נכון.

תלמיד: מה התנאי שיהיה מתן תורה?

אני יכול להגיד שהעיקר הוא שורש הנשמה. האדם הראשון הוא מערכת שכוללת בתוכה את כל באי העולם, את כל בני האדם, והתורה היא אותו אור עליון שמגדל את הרצון לקבל באדם ומתקן אותו עד שהוא נעשה על מנת להשפיע, עד שהוא נעשה הרצון הרוחני. במידה הזאת הוא מגלה באיזה עולם חדש באמת הוא חי.

תלמיד: כדי שיקרה מתן תורה, על מה להקפיד, לשים לב? כי אחרת אתה לא מתחיל לעבוד באמת עם מה שמתקן אותך.

אנחנו רואים כמה התהליך הזה הדרגתי, איטי, קרה במשך ההיסטוריה, בעיקר בבבל, כשבהדרגה התחברו ביניהם אנשים שלא ידעו בשביל מה ולמה ואיך, אבל זה כבר היה כצעדים לקראת קבלת התורה. היה תרח, אחר כך אברהם ועד היציאה מבבל, כל התהליך שאנחנו קוראים עליו בתורה, וכך בהדרגה מספרים לנו על השלבים בהם חלק מהאנושות מתחיל להתעורר.

תלמיד: אבל מה איתנו היום? אנחנו רוצים להתחיל לעבוד עם השיטה.

היום אנחנו נמצאים כבר אחרי שהשיטה התגלתה, קיבלנו אותה בזמנים קדמונים ואנחנו צריכים להמשיך אותה היום לתנאים שלנו.

תלמיד: האם אנחנו כבר קיבלנו תורה? לנו כבר יש תורה?

אומרים שכל יום צריך אדם לתאר את עצמו שהוא עומד על הר סיני ושומע את עשרת הדיברות. זאת אומרת שיש מתן תורה בכל יום, בכל רגע, ואנחנו צריכים לסדר את עצמנו כדי לקבל את השיטה הזאת, להבין אותה ולהתחיל לממש.

תלמיד: מה זה במציאות של היום לקבל תורה?

שאנחנו מתחברים בעשיריות, ברצון להתקשר בינינו, כדי להשפיע על החיבור שלנו אור עליון, לעשות פעולות כדי שהאור העליון ישפיע עלינו ויעלה אותנו לחיבור שבו נתחיל להרגיש את הכוח העליון. מטרת מתן התורה היא לגלות את הבורא לנבראים בעולם הזה ולכך אנחנו נמשכים.

שאלה: אנחנו קוראים פה שהתורה לא ניתנה לאבות, אלא היה צורך לחכות שהם יהפכו לאומה שלמה כדי לקבל את התורה. מה קורה לאדם מהרגע שהתעוררה לו הנקודה שבלב, מה צריך לעבור עליו, לקרות בלב שלו, עד שהוא מוכן לקבלת התורה?

ראשית, הוא צריך להיות בצורה כלשהי קשור למטרת החיים, זאת אומרת לשאול על המטרה שלו בחיים. הוא צריך להבין שהוא חי בתוך העולם הזה בין אנשים ואיכשהו רוצה לייצב את עצמו איתם יחד, אבל בסופו של דבר השאלה הגדולה ביותר היא "בשביל מה אני חי?".

תלמיד: בעל הסולם כותב שהם הגיעו למצב שהם אומה שלמה, ואז אפשר היה לקבל ולקיים את התורה. החיפוש של האדם בלמצוא בשביל מה הוא חי, איך זה מביא אותו להיות לאומה שלמה? האם זה מכריח אותו להתקשר עם החברים האחרים?

הוא לא בונה את זה, הוא מוצא את עצמו קיים באיזו קבוצה שלא יודע איך היא פתאום התעצבה, הוא מרגיש שהקבוצה הזאת נמצאת באותו כיוון בחיים כמו שהוא מכוון, והוא רוצה יחד איתם להגיע לאותה המטרה, למטרת החיים, עבור מה חיים, מה סוד החיים.

תלמיד: מתגלה לו שהוא חלק מקבוצה, מעם, והוא רוצה להתחבר איתם. זו התגלות שהוא חלק ממשהו גדול.

כן.

שאלה: דיברת על חוש הרגשת הבורא. מה זה החוש הזה?

חוש הרגשת הבורא זה שיש משהו בינינו שקושר אותנו, מחבר אותנו, שאליו אנחנו שייכים, ודרכו אנחנו יכולים להתחבר זה עם זה. החוש הזה נמצא בכל בני האדם אבל באלה יותר, באלה פחות, ואנחנו צריכים לפתח את החוש הזה עד כדי כך שנרגיש שייכים ללב אחד.

תלמיד: איזה מין חוש זה?

בכללות אפשר לומר שזה חוש של אהבה. אם אנחנו נמצאים בנטייה הזו, אז אנחנו עוברים כל מיני מצבים בהם אנחנו דוחים, שונאים, מזלזלים זה בזה, עד שאנחנו מגלים שבאמת אנחנו קשורים איש לרעהו, כי כל דבר מתפתח מהיפוכו. כשאנחנו מתחברים בצורה כזאת, יוצא שאנחנו הופכים בכך להיות אומה חדשה שלא הייתה קיימת לפני זה על פני כדור הארץ, כי כולנו רוצים להיות בקשרי אהבה למעלה מכל התכונות.

תלמיד: האם החוש הזה קיים בכל אדם?

החוש הזה קיים בכל אדם רק תלוי באיזו עוצמה. לכן בסופו של דבר כולם יגלו אותו וככל שנכנסים לפתח את החוש הזה, כך הם משפיעים גם על אחרים ואז נמשכים לזה יותר ויותר.

שאלה: לאחר שהגענו לשלב שאנחנו מוכנים לקבלת התורה, איזה אלמנט נוסף בשינוי צריך לעבור האדם כדי שהוא והקבוצה שלו יהיו מוכנים לקבלת התורה?

אנחנו נלמד. אבל בעצם נקרא שהאדם מוכן כבר להיכנס לאהבת החברים ולאהבת הבריות בכלל, ממש בעיניים עצומות.

תלמיד: מה נוסף עכשיו שלא היה לו לפני השינוי?

לא הייתה לו קבלת המטרה, קבלת השיטה. לא הייתה לו חובה להתחבר ולעלות למעלה מהאגו שלו.

תלמיד: האם האדם לא גילה שהוא יצא ממצרים, שהוא צריך לברוח מהאגו שלו?

הוא מגלה כאילו שמתעלה במקצת למעלה מהאגו שלו אבל זה עדיין לא מחייב אותו שהוא עכשיו הולך ומקבל את כל הדרך עד גמר התיקון. הדברים האלה מתגלים כל הזמן בהדרגה. מדרגות, מדרגות, מדרגות.

תלמיד: מה נולד חדש במדרגה הזאת?

במדרגה הזאת כשהוא מקבל את התורה הוא מקבל על עצמו חוב, שיטה, הכרחיות לעבוד למען הזולת. זה מעבר מהרגשה אינדיבידואלית - אישית של כל אחד ואחד להרגשת האומה, עשירייה שמרגע זה והלאה אני - עשרה.

שאלה: האם אחרי כל מה שקורה כשאנחנו נקבל את העול, זה כבר לא יהיה עול?

לא. העול נשאר ועוד מתחזק אבל אנחנו נוכל לקבל אותו על עצמנו ולהמשיך.

תלמיד: כי הוא אומר שהעול הוא בעצם האהבה העצמית שלי.

כן.

תלמיד: האם לא נצא מאהבה עצמית?

לא. רק מתעלים מעליה כל הזמן יותר ויותר. והיא גם גדלה בינינו יותר ויותר לפי הכלל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"¹.

שאלה: מה זה אותו מצב כשהלב של אדם רוצה את התורה?

יש לו רשימו בתוך הרצון - לב נקרא רצון - אז מתעורר בו הרשימו ברצון שדורש את ההתפתחות הבאה. לא לכולם זה קורה ולא בבת אחת לכולם, אבל במי שקורה הם מתאספות, מתאספים לקבוצה.

תלמיד: לגבי הקבוצה, דיברת על הפרט שמתכלל עם הכלל שהופך להיות פרט חדש?

כן.

תלמיד: מה החדש הזה?

החדש כשהוא מתחבר עם אנשים כמוהו והם ביחד נכנסים לערבות.

תלמיד: אמרת בתחילת דבריך היום שתורה מרחיבה את הקליטה של האדם.

כן, ודאי. במידה שהוא מתקדם הוא משתדל להתעלות למעלה מהאגו שלו ולהתחבר עם אחרים, מה שהאגו לא נותן, אז הוא מבקש, מתפלל, ובזה הוא מעלה את עצמו מעל הרצון לקבל שלו. ואז בסידור של הכוחות, הרצון לקבל והרצון להשפיע, שנאה אהבה, הוא מתחיל להבין יותר, להרגיש יותר - זה כנגד זה - כוחות הקבלה כנגד כוחות ההשפעה.

שאלה: מה זה אדם שמחובר לבורא לעומת אדם בדרגת חי?

לא ברור כי לא רואים, לא מבינים.

כן.

שאלה: האם נכון לומר שאני סופג את האחרים או שאני נעלם בתוכם?

נעלם - אי אפשר להגיד. יותר נכון סופג, אם כבר מדברים על מילים כאלה.

שאלה: שמעתי שלא חשוב אם הם גברים, נשים וילדים שמשתדלים להתרחק מהרצון לקבל שלהם להתקרב להשפעה. האם יש הבדל בסוג המאמצים שצריכים לעשות כל אחד מהם?

לא גברים ולא נשים ולא ילדים אלא אנחנו מדברים על הרצונות. אני חושב שבילד לא יכול להיות רצון להתעלות מעל האגו שלו הקטן. נשים וגברים כן. אם מקבלים התעוררות הרשימות אז הם חייבים לעבוד עם הרשימות האלה, להזמין את הכוח העליון שישפיע עליהם ויפתח אותם עד כדי כך שהם יכנסו להרגשת העולם העליון, להרגשת כוחות ההשפעה.

שאלה: האם הגיע הזמן שעלינו לארגן את עצמנו בצורה כזאת שנתחיל לפתח מערכות חינוך שמבוססות על שיטות החיבור?

לא, עוד לא הגיע זמן, אבל אני מקווה שיבוא.

שאלה: האם האירוע הגדול של העשירייה לפני מתן תורה זה יציאת מצרים?

כן.

שאלה: מה היחיד מהעשירייה לא אמור לעשות מרגע שיצא ממצרים, כדי לא לחזור למצרים?

קודם כל לא התחברו בעשירייה, זה היה כמו עדר שפשוט ברח משליטת ה"פרעה" והגיע לקריעת ים סוף, עבר אותו והגיע להר סיני. עדיין שום דבר לא מאורגן אלא כל אחד נמצא תחת שליטת הכוחות שפועלים עליו וכך דוחפים אותו קדימה.

שאלה: מה גרם לכך שנכנסו כביכול יחידים למצרים ויצאו ביחד, מהו ה'יחד' הזה שלא חוזרים אליו יותר?

בגלל הלחץ החיצון, הפחד להישאר תחת שליטת פרעה, כי כבר התחילו לגלות עד כמה כוח האגו ששורה ושולט ביניהם הוא באמת רע.

שאלה: וזה מוביל אותם למקום הזה שכל אחד כבר רואה את עצמו כעשירייה שלמה?

כן.

שאלה: ב'מתן תורה' יש מצב שהקבוצה צריכה להיות בחיבור מסוים, ולמרות שאין כרגע משהו שמחבר אותה מלמעלה היא צריכה להביע הסכמה למטה, ולשלוח את משה למעלה. אבל אין כוח שמחבר ביניהם, ולצורך העלייה דרושה ביניהם הסכמה פנימית, אז מה מחזיק אותם ברגע הזה?

הכוח העליון. זה קורה, כמו שכתוב "היינו כחולמים" שהם לא יודעים עדיין איך הם פועלים, על ידי איזה דחפים שנולדים בהם פתאום ומכוונים אותם. אלא ככה זה קורה להם. אי אפשר להסביר את זה במילים, מרגישים את זה אחר כך, שכל אלה שנמצאים במצב שבו הם מרגישים גלות, מוכנים לברוח מזה.

שאלה: האם צריכה להיות איזו הסכמה של כולם לקבל את אותו כוח ביחד?

לא, לא. עדיין אין הסכמה ביחד, יש בעיות צעקות וטענות מהם למשה ולאהרון, אנחנו קוראים על הדברים האלה. זה לא פשוט ולא ביחד. עדיין אין להם חיבור על ידי הכוחות העליונים.

שאלה: איזה כוח צריך להגיע ומה השינוי שצריך לקרות בנו כדי שאני באמת ארגיש את העשירייה במקום את עצמי?

זה צריך להיות כוח עליון, הבורא, שמחבר ומתקן את כולם ואז כולם מרגישים שהם באים משורש אחד, ושרק הבורא הוא השורש הכללי בינינו. וכך אנחנו מתחילים להכיר מה בין היחיד לעשירייה לאומה, ולבורא.

שאלה: אנחנו חיים בתוך מערכת אדם הראשון, אז איך אנחנו יכולים להגיע לחושים כאלה שייצרו בנו חיסרון לחשיבות של השגת התורה? איך להגיע לחיסרון כזה?

את זה אנחנו צריכים ללמוד מאחרים, כל אחד מאחרים. כמו בחיים שלנו, שאם אנחנו כחיות בלבד, בדרגת חי, אז אנחנו מרגישים את הרצון שלנו. אם אנחנו בדרגת מדבר, אנחנו מתחילים להרגיש את הרצון זר, ואז הקנאה תאווה כבוד, כל מיני הבחנות כאלה, דוחפות אותנו להתעלות, להתפתח, כך זה קורה. לכן בני אדם מתפתחים מדור לדור, בניגוד לדומם צומח חי.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו צריכים להסתכל על החיבור כחוש רוחני, לאיזה עוד חושים עלינו לשאוף?

אנחנו צריכים רק לרצות לפתח בינינו קשרי אהבה, קשרי כוחות שמחזירים אותנו להיות לגוף אחד, כמו באדם הראשון. לא לשכוח, זה צריך להיות לפנינו, שכולנו נמצאים באותה מערכת שנקראת 'אדם'. כמו שעכשיו כל אחד נמצא בגופו, כך אנחנו כולנו צריכים להיות בגוף אחד שנקרא "אדם", לזה אנחנו צריכים לחזור. ודאי שזה לא הגוף הגשמי, הביולוגי, אבל אנחנו חייבים לחזור לאותה המערכת.

שאלה: איך אני יכול לתמוך בחברים שלי כדי לקבל את השיטה ולהגיע לגילוי הבורא?

איך צריכים לעשות את זה אנחנו לומדים בכל החומר שבו מדובר על התפתחות החברה, התפתחות העשירייה. אבל בזה כבר מדובר בבניית העשירייה כחברה הרוחנית.

שאלה: איך אנחנו יכולים להזכיר לעצמנו ולאחרים לנסות ולהרגיש את החשיבות של ההזמנה של הבורא עבורנו?

על ידי שכל אחד מזכיר את זה לשני ונותן דוגמה עד כמה הוא נמצא בתשומת לב לקיים את זה, להבין, להרגיש, לפתח בו את הדברים האלה.

שאלה: האם לבורא יש עוד תפקיד בחיים שלנו מלבד לעורר את הנקודה שבלב כדי שנתעלה לדרגה גבוהה יותר?

תפקיד הבורא זה לא לעורר אלא להביא אותנו להתפתחות השלמה שזה נקרא "גמר תיקון", שאנחנו נהיה כמוהו, בהבנה, בהשגה, בחיבור בתכונות וכול זה נמצא בהתפתחות שלנו בתורה.

שאלה: מה ההבדל בין הכוח הזה שיכול לחבר בינינו ובין התורה שאנחנו רוצים לקבל?

אנחנו רוצים לקבל כוחות כדי להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולחיות ברמה שהיא אמיתית, שלמה, נצחית, וזה אפשרי רק על ידי השיטה הזאת שנקראת "חכמת הקבלה" או "תורה" אם אפשר להגיד, זה הכול, אין לנו יותר מה לעשות. להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהשתדל להתחבר בינינו עד כדי כך שאותו הכוח העליון ייפתח בנו.

שאלה: אמרת שצריך להיות כוח שיחבר בינינו כדי שנוכל לקבל את התורה, אבל לא ברור מהו הכוח הזה שיכול להביא אותנו לחיבור מעל האגו שלנו, ומה ההבדל בין הכוח הזה לבין התורה עצמה?

אנחנו לא ניכנס לברור של הדברים האלה. תורה זה שיטה, והכוח העליון זה כוח עליון, זה לא לברור עכשיו ובינתיים גם לא יהיה מובן לגמרי.

שאלה: איך נתגבר על חטא האהבה העצמית?

רק על ידי זה שאנחנו משתדלים להיות יחד ומבקשים שאותו כוח עליון יחבר אותנו, בזה החטא נעלם, והדחיה לרצון לקבל ולאהבה עצמית מתחילה אז להתגלות בינינו.

שאלה: האם כל עוד אין הסכמה של כל העשיריה, אין קבלת התורה?

לא, גם כתוב אפילו "מיעוט הרבים שניים", אבל בכל זאת הכמות האופטימלית זה עשרה.

שאלה: למה מתכוון רבי אלעזר ב"העולם נידון אחר רובו"? כיצד העיקרון הזה קשור לעיקרון שאומר שכל אדם יכול להכריע את כל העולם לכף זכות?

'העולם מתנהג אחר רובו', זאת אומרת שלא יכולים 'להפיל' על העולם תנאים שבני האדם באותו דור לא מסוגלים לקיים, אלא רק אחרי שרוב האנושות יוכלו איכשהו להחזיק בזה. אבל מצד אחר קיימת קבוצה קטנה, שמתעורר בה רצון לבורא והיא מקבלת תפקיד להתחבר, לסלק את הרצון לקבל האגואיסטי שמפריד ביניהם ולעלות לדרגת החיבור.

קריין: אות כ"א במאמר "הערבות".

אות כ"א

"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה." קודם כל אנחנו רואים שמדובר כאן על חובת הקבוצה הזאת שעכשיו מקבלת את התורה להמשיך אותה לכל העולם, לכל הנבראים. "שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.

ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.

וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.

ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.

והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."

שאלה: ההכרעה שהוא כותב עליה, במה בדיוק הייתה ההכרעה?

הכרעה לכף זכות?

תלמיד: כן, לכף זכות. אבל הוא כותב שהם הגיעו כמה פעמים להכרעה.

אנחנו רוצים, כל אחד בעשירייה שלו, להגיע למצב שכולנו מחוברים כמו שצריכים להיות מחוברים כל בני העולם יחד.

תלמיד: הוא כותב שהם "נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע"." מה זה המעמד הזה? מה זו הנקודה הזו שאומרים "נעשה ונשמע"?

"נעשה ונשמע" פירושו שקודם אנחנו מוכנים לעשות את כול מה שנדרש מאיתנו, וכתוצאה מזה נגיע לכוח השפעה, נשמע.

תלמיד: האם קודם לכן הם לא היו מוכנים לעשות את כל מה שנדרש?

התנאי הזה לא היה ידוע להם.

תלמיד: מה מיוחד בתנאי הזה? מאיפה הוא פתאום מגיע?

הוא מגיע מלמעלה, מהשמיים - אם תעשו, אז כאן תהיה עליה, ואם לא, אז כאן יהיה מקום קבורתכם.

תלמיד: מה הדגש של "נעשה ונשמע"?

הדגש הוא שאנחנו חייבים לעשות לפני שאנחנו מבינים ומרגישים תוצאה.

תלמיד: למה רק במעמד הזה הם ניצבים מול תנאי כזה?

כי הם יכולים להשפיע זה אל זה ולהיות דוגמה זה לזה.

תלמיד: מה זה נותן ברגע שהם מקבלים על עצמם נעשה ונשמע?

הם קשורים יחד, נעשה ונשמע, הם חייבים להיות קשורים יחד, ובצורה כזאת הם יכולים להשפיע זה אל זה את כוח החיבור.

תלמיד: מה קורה ברגע שהם מקבלים על עצמם "נעשה ונשמע"?

כל אחד מרגיש שהוא אחראי על כולם.

תלמיד: האם קבלת התורה היא אחרי שמקבלים על עצמם נעשה ונשמע?

ודאי, כן.

תלמיד: למה זה כך?

איך יכול להיות שהם יקבלו תורה לפני שיש ביניהם כזה קשר?

תלמיד: מאיפה הכוח לקבל כזה תנאי? כי זה תנאי חמור "נעשה ונשמע".

הכוח מגיע מלמעלה מפני שהם רוצים לקיים "נעשה ונשמע". הם בעצמם אמרו קודם כל "נעשה ונשמע", הם מרגישים שהחוק הזה חייב להתקיים בהם.

תלמיד: "נעשה" נניח שהוא ברור, אבל מה זה בדיוק "נשמע"? מה בדיוק מצפים לשמוע?

שנוכל לשמוע את הבורא, את כל החוקים שלו ולקבל אותם.

תלמיד: איך בדיוק אנחנו שומעים אותו?

בלב. הכול בלב.

שאלה: לפי מה שהוא כותב, האם תפקיד האומה הישראלית הוא להעביר לעולם את האור, או להעביר את שיטת החיבור לאור?

אני חושב שגם וגם. גם השיטה וגם האור עצמו צריך לעבור דרכם.

קריין: אות כ"ב.

אות כ"ב

"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.

כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.

שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.

וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."

שאלה: כתוב "לא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת", וגם "לא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה".

אפילו אותו היחיד שלא יכול להתגבר על תאוותו הקטנה הוא משפיע על כל העולם.

תלמיד: מה הוא יכול לעשות אם הוא לא יכול להתאפק, לא יכול להתגבר?

עליו להתבטל כלפי כולם.

תלמיד: מתעוררת בו אהבה עצמית מזוהמת, מתעוררת בו תאוותו הקטנטנה, זה התעורר. מה הלאה?

באיזו צורה לתקן את זה?

תלמיד: כן. כתוב שהוא לא יכול להתגבר, לא יכול להתאפק.

הוא לא יכול אבל אחרים כן יכולים. כאן השאלה, למה הבורא מעורר בו כאלה רצונות, מחשבות, תכונות, שהוא מרגיש גם חלש בהם וגם שאין לו מה לעשות איתם. אז יש לו מה לעשות, הוא חייב להרכין את ראשו, להתחבר עם כולם ולקבל על עצמו את השליטה שלהם. ואז הם כן יכולים להשפיע עליו ולהכניע אותו.

שאלה: בקבלת ערבות בקבוצת אנשים, האם יש עניין של מסה קריטית, או שזו מלחמה עד האדם האחרון, עד הסומסום האחרון?

בקבלת הערבות אנחנו נדרשים להיות בערבות לפי הדרגה שלנו. כמו שילדים גדלים, כך גם אנחנו.

שאלה: לגבי ההכרעה, כפי שהוא כותב כאן. בגשמיות כשאתה משלם אפילו על משהו קטן, אתה דורש תמורה, אתה לא תוותר אלא תילחם על התמורה. ופה בדרך אנחנו משקיעים הרבה שנים, הרבה שעות, הרבה מאמצים, ולא דורשים מספיק. למה אין לנו את הדרישה הזאת?

תשאל את עצמך.

תלמיד: אני שואל, אני לא מצליח להבין למה אין את זה באותה רמה כמו בגשמיות.

כי בגשמיות אתה עובד עם היצר הרע, ואז אתה יכול לדרוש עד שאתה ממלא אותו לגמרי. ואילו ברוחניות אין לך כוח, מה תדרוש ברוחניות, "תן לי עוד כוח להשפיע"?

תלמיד: אז מה אנחנו רוצים? הרי אנחנו משקיעים, עושים מאמצים לקבל מזה משהו.

אנחנו משקיעים ולא דורשים, זו הבעיה.

תלמיד: למה אנחנו לא דורשים? למה לא יוצאת דרישה באופן טבעי?

כי זה לא אגו, מתוך האגו היה יוצא בצורה טבעית. אבל זה לא אגו, זה לא הכוח האגואיסטי, לכן אומנם אתה משקיע, אבל אחר כך אתה לא חוזר לדרוש.

תלמיד: האם בסוף, אחרי הרבה מאוד מאמצים, לא מצטברת דרישה כזאת באופן טבעי?

הדרישה מצטברת, אבל לפעמים היא יוצאת ולפעמים לא.

תלמיד: במה זה תלוי?

זה כבר תלוי באדם, בנשמתו.

שאלה: כתוב "ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה". הוא לא מדבר פה על פעולות אלא על הבנה גבוהה. ואחר כך הוא כן אומר שצריך לעשות פעולות לטובת הזולת, או להתגבר ולא לעשות נזק לזולת. למה ההבנה נחשבת ככף זכות?

כי היא עוזרת לך להחליט ולדרוש.

תלמיד: האם להבין זו גם פעולה?

הבנה מביאה לפעולה.

שאלה: כתוב במקום אחר שגם לפני קבלת התורה אבותינו קיימו את התורה, היו דבקים בבורא, עמדו במבחנים גדולים, הייתה להם יראה. ואז מגיע אירוע כזה שמגלה שבעצם המפתח איך לעלות מלמטה למעלה הוא על ידי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". בכלל הזה האדם לא יכול להתגבר לבד ולקיים אותו, הוא לא יכול לקיים אותו בשביל עצמו אלא בשביל כל העולם, הוא לא יכול לקיים אותו אלא רק בעזרת הכוח העליון, והוא לא יכול לקיים אותו כי מספיק חוטא אחד שמפרק את כל החבילה. כביכול התגלה מפתח איך לעלות, אבל זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית להשתמש בו. מה התוספת היפה של מתן תורה עם הכלל "ואהבת לרעך כמוך" שהוא התנאי אבל שאי אפשר לקיים אותו?

אפשר לקיים אותו בסופו של דבר. למה לא? זה שלא יצא להם זה כדי לדעת מה צריך עוד להוסיף כדי כן לקיים אותו.

תלמיד: צריך עזרה מכוח עליון, צריכה לבוא תפילה ותשובה, צריכה להיות תלות הדדית אחד באחר, כי אם אחד עושה חור בסירה, אם יש חוטא אחד, אז כבר אי אפשר שיתקיים הכלל הזה, זה נגד הטבע של האדם, והוא צריך לדרוש את זה לא בשביל עצמו אלא בשביל כולם.

כדי שזה יהיה באמת על מנת להשפיע. כל זה תנאי של על מנת להשפיע.

תלמיד: זה כמו לתת לילד איזו משימה שאין לו סיכוי בחיים להצליח בה.

זה לפי מצב הרוח שלך.

תלמיד: מה כן אפשר לעשות?

לתפוס את החברים ולא לעזוב אותם. מה שאתה עכשיו אומר זה דבר נכון וטוב, וזה שהגעת לזה זו גם כבר השגה טובה. עכשיו צריכים רק לדעת שיחד עם כולם אני מגיע למטרה.

שאלה: האם הבנה גבוהה היא אולי מילה אחרת למצב פנימי גבוה, מדרגה שהוא מאבד אותה ונופל ממנה?

נניח שכן.

תלמיד: כשהוא אומר ש"גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו", זה בתפיסה שלו, זה פגם שפגם בעצמו, זה לא איזה נזק שעכשיו אנשים מסביבו מרגישים, אלא הוא פגם בעצמו ובעיניו כל העולם עכשיו כאילו נסוג.

כן.

שאלה: כשהבורא עובד, האם יש ערך להבנה של בן אדם? איזה ערך יש להבין או לא להבין?

הבורא רצה שאדם יבין ויעלה ממש לדרגה שלו, שהם יהיו בדבקות.

תלמיד: אבל דבקות היא תכונה, לא סתם לדעת יותר מדי כמו איזה נודניק.

גם לדעת. "ודע את ה' אלוהיך".

תלמיד: וההמשך זה "ועבדהו".

זאת אומרת, לדעת, להשיג, להרגיש, להבין, לדבר עימו פנים בפנים.

תלמיד: אבל ההבנה שהוא כותב עליה כאן היא לא בדיוק מצב של לעמוד מולו פנים אל פנים ולדעת. אם זה משהו הפוך מאיתנו, אז איזה ערך יש ל"לדעת" הזה, ל"להבין" הזה שלנו, שהוא כותב פה.

זה לא שלנו, אנחנו מבינים אותו. אנחנו מתקרבים לבורא כדי להבין אותו וזו המטרה שלנו.

שאלה: הוא כותב פה על התפעלות. מה הפקטור הזה כהוכחה שנקראת התפעלות?

התפעלות היא כוח שנותן לאדם לעלות מדרגה לדרגה.

תלמיד: במה תלויה מידת ההתפעלות שאדם מרגיש?

מידת התפעלות היא במידה שאדם מעריך את המדרגה היותר עליונה, את הבורא מעל עצמו.

תלמיד: אם אדם לא מרגיש התפעלות בעת שהוא עוסק במצווה?

אז הוא לא יכול לבצע אותה.

תלמיד: אני לא יכול לבצע, אבל בדרגה שלנו אנחנו יכולים לעשות פעולות. פעם מרגישים התפעלות, ופעם לא מרגישים. אז במה זה תלוי?

לא, אם לא מרגישים התפעלות, לא יכולים לבצע. ביצוע בלי התפעלות, זה לא נקרא ביצוע.

תלמיד: בעה"ס כותב "וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו." למה אנחנו כמעט לא משתמשים בבחינה הזאת שנקראת התפעלות. פה הוא משתמש בזה כשאתה רוצה לוודא שזה אותו דבר, אז אתה יכול להשתמש בהתפעלות.

כשאדם מתפעל מזה שיש לו עסק עם הבורא, זה צריך להיות באותה מידת התפעלות כשיש לו עסק עם החבר.

שאלה: אם אני לא מגיע להשפעה, איזה פעולות עליי לעשות על מנת להיות אחראי כלפי החברים והעשירייה?

אז אנחנו דואגים למה שאנחנו יכולים לקיים. זאת אומרת, אנחנו צריכים לסדר את עצמנו כך, שכל אחד יהיה בכל זאת ערב עבור השני, מחזיק את האחרים, וכך כל עשירייה מחזיקה עשיריות אחרות. כי זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות.

שאלה: אני מבולבלת. אני מבינה שלקבל את התורה זו הדרגה הרוחנית הראשונה. אבל לפני כן הבנתי שתורה זה אור, והשיטה היא כיצד להגיע לערבות על מנת לקבל את התורה. ועכשיו אמרת שהתורה היא השיטה, שמקבלים את השיטה. האם אתה יכול להסביר בבקשה?

תורה זה האור העליון, שמגיע אלינו ועוזר לנו להיות למעלה מהרצון לקבל, להתחבר יחד, ולהיות בהשפעה. התורה היא כל האור שמגיע מהבורא לנבראים.

תלמידה: האור נמצא במנוחה מוחלטת. האם על ידי המאמצים שלנו לחיבור וערבות, אנחנו מעוררים את האור שיגיע אלינו?

כן. האור נמצא במנוחה מוחלטת מפני שיש לו כל הזמן רק כיוון אחד, לעזור לנו, לעלות אותנו, ולתמוך בנו.

שאלה: נראה שיש סתירה. כתוב "כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו". יחד עם זה במקום אחר הוא כותב שיש שכר מאוד גדול בקיום המצוות. האם תוכל להסביר.

בואו נקיים את זה, ואז נראה. יש אורות שמגיעים כאורות של מצוות, ויש אור שמגיע לנו כאור התורה. כשנקיים, נראה מה הקשר ביניהם, ובמה הם יכולים להוסיף זה לזה.

שאלה: איזו תכונה אני מקבלת במעבר המחסום כדי להיכנס לעולם העליון?

את תכונת ההשפעה.

שאלה: איך להרגיש שהשכר שלנו הוא בחוסר השכר?

תתקדמי, ותרגישי.

שאלה: שמעתי שאמרת קודם שהבעיה היא שאנחנו לא דורשים את השכר עבור היגיעה שלנו. מה התוכן, מה צריכה להיות דרישה נכונה מהבורא?

מהבורא אנחנו צריכים לדרוש רק לעלות בתכונות ההשפעה, כלומר כמה שאנחנו מתקרבים בינינו, וכמה שאנחנו מתקרבים אליו.

תלמידה: אז על היגיעה האדם צריך לדרוש לעלות בתכונת ההשפעה, והוא צריך לבקש שזה יהיה השכר עבור כל העשירייה שלו?

האדם צריך לבקש שיהיה לו כוח לעשות פעולות השפעה, ושזה יהיה בשבילו כשכר.

תלמידה: הוא מבקש את זה על עצמו, או על כל העשירייה שלו?

גם על עצמו, וגם על העשירייה.

תלמידה: שמעתי שאמרת קודם שאין לנו כוח לדרוש בגלל שזה רוחניות ולא גשמיות. מאיפה הוא לוקח את הכוח לדרוש?

וודאי שאנחנו מבקשים עבור כולם.

תלמידה: כן, אבל מאיפה הכוח לעמוד מול הבורא ולדרוש שכר עבור היגיעה ולא להגיד "בסדר. אני עושה יגיעה. הבורא כבר רואה. יהיה בסדר".

זו את שאומרת כך. אנחנו לא אומרים כך. אנחנו מבקשים, אנו פונים לבורא שייתן לנו כוחות שנוכל להתגבר על היצר הרע שלנו, ולהיות בעזרה הדדית עם כולם.

שאלה: אני רוצה לנסות להסביר את עצמי יותר טוב. הכוונה שלי שאם אתה עוסק בהבנה, אתה גורע מהאמונה. אתה לא מתקדם באמונה. אם אתה מבין, בסדר, אבל נשארת במדרגה שלך. קיבלת איזה בירור למדרגה שלך עצמה, אבל אתה לא מתקדם באמונה. והאמונה היא זו שמביאה לדבקות.

אני מבין אותך. יש בזה משהו. נמשיך ונראה איך זה מתקיים יחד.

תלמיד: שהם מוסיפים זה לזה?

כן. גם אמונה וגם ידיעה.

תלמיד: אבל תמיד אמונה צריכה לגבור, לא?

נכון. אבל גם ידיעה צריכה להיות.

שאלה: מה זה אומר "להבין את הבורא"?

במידה שאנחנו רוכשים אותן התכונות אנחנו מבינים אותו, מרגישים אותו, כמו שכתוב, "דע את ה' אלוהיך ועבדהו".² שאז אנחנו מקבלים על עצמנו כל אותם התפקידים שכביכול הבורא היה מבצע אותם.

תלמיד: איך להתחיל בדבר גבוה כזה?

פשוט להתחיל. עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. לנסות, לנסות, לנסות. ככל שאתה מסוגל. כמו ילד קטן שמנסה ומנסה ואחר כך יודע לעשות. אין אחרת. הבורא בעצמו מלמד אותנו.

שאלה: אני עושה הכול בשביל העשירייה שלי שהם יקבלו את התורה. אני מתפלל בשביל שזה יקרה ככל שאני מסוגל. האם אפשר לזרז איכשהו את התהליך? מה אני יכול לעשות עוד?

תזרז את התהליך כמה שאפשר, תזרז את התהליך, אדרבא. זה אפשרי. זה נמצא בידיך.

שאלה: האם נכון לומר על התורה שהיא גם מערכת הקשר וגם האור שזורם במערכת?

כן.

תלמיד: האם נכון גם לומר שהמערכת של הקשר זה אמונה והאור שזורם זאת הידיעה שזורמת בפנים?

כנראה שאפשר כך להגיד, אבל לא קראתי ולא שמעתי.

תלמיד: כן. גם אני לא קראתי. לכן אני שואל, כי זה מורגש שהכלי זה האמונה שאנחנו בונים בינינו ובזה יכול לזרום האור שהוא הידיעה.

נחשוב כך בינתיים.

תלמיד: בקשר למשל הזה של השומשומין, כשאני מסתכל על מה אני עושה, אני כל היום לוקח שומשומין. לא שם, עד שבסוף אולי מצליח לשים משהו. איך זה עובד? כי אומרים גם, "אלף פעמים ייפול צדיק וקם" ואין צדיק שעשה טוב ולא יחטא. אז מה, אנחנו כל היום לוקחים ושמים אותו השומשום כל הזמן, או לוקחים אלף ושמים אחד?

לוקחים ומחזירים, לוקחים ומחזירים?

תלמיד: לי נראה שאנחנו כל הזמן לוקחים. אני לא אדבר על האחרים, אני כל היום לוקח. אולי בסוף מצליח לשים איזה אחד. אז מתי יקרה מצב שאפשר להוסיף משהו? תמיד חוטאים לפני שעושים משהו טוב. אז אני לוקח את הסומסום, אולי אחר כך אני מחזיר אותו?

זה רק החברים. איך אתה יכול לעשות את זה לבד?

תלמיד: ברור שזה על ידי החברים וברור שהוא מדבר פה על העבודה בקשר בינינו. אני פשוט לא מבין את המשל הזה. נגיע אי פעם למצב שבו נעשה יותר מצוות מחטאים?

זאת שאלה.

שאלה: כשעם ישראל קבל את התורה הם פעלו לפי "נעשה ונשמע" וקבלו את התורה הכתובה ממשה. במצב שלנו מה זה אומר שאנחנו עכשיו מקבלים את התורה?

שהאור העליון מתלבש בנו, בכלים שלנו, ומאיר לנו באותם הכלים ואנחנו מבינים איך הוא ממלא את כול הרצונות שלנו ואז הרצונות האלה מתחילים להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: צריך לחכות לאיזו הוכחה או עדות שקבלנו את התורה?

אנחנו עדיין לא מצאנו, לא קבלנו, לא רכשנו את התורה מפני שתורה זה האור הכללי, שאנחנו אז מבינים נכון וטוב מה לעשות, ומה לא לעשות ובאיזו צורה אנחנו מתקדמים לגמר התיקון.

שאלה: לגבי השומשומין. האם יש דרך שאנחנו יכולים לבדוק האם אנחנו מוסיפים לכף המאזניים או לוקחים, גורעים?

ודאי שאתה יכול לבדוק את זה, בהתאם להתקשרות לחברים.

שאלה: איך אנחנו בודקים את הקשר עם החברים? כי האגו שלנו כל הזמן מרמה אותנו, הוא אומר "אנחנו קשורים", על אף שאנחנו לא.

איך אנחנו בודקים? אך ורק על ידי זה שאנחנו כל הזמן חושבים על כולם ולא על עצמנו.

תלמידה: מה זה הר סיני בדיוק? אנחנו צריכים עכשיו עזרה פה באירופה, אני מרגישה תחושת כבדות. מאז פסח מספר החברים שנמצאים בשיעור קטן בצורה משמעותית, אנחנו צריכים עזרה.

אנחנו מתפללים, ודיברנו, קצת התכתבנו, ואנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה. יש תחושת כבדות. לפעמים אני באה לשיעור ואני לא מקשיבה באמת לשיעור עצמו אלא אני מתפללת כי יש כבדות גדולה מאוד עכשיו. איך אפשר להתקדם מהמצב הזה?

מה רע לך?

תלמידה: יש הרגשה שעכשיו יש הזדמנות להשפיע, להתחבר, להיות עם החברים. זה לא שרע, אבל מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתחבר בדרגה עמוקה יותר, לעלות גבוה יותר ממה שהיינו קודם? אנחנו יודעים שקבלנו את המצב הזה מסיבה כלשהי, יש הרגשה שאנחנו נמצאות במצב הנכון עבורנו, אבל איך אפשר להשתמש במצב הזה כדי לעלות עוד יותר גבוה?

מה חסר לך כדי לעלות עוד יותר גבוה?

תלמידה: אני מרגישה שצריך לעשות כנס באירופה ושניפגש שוב. בפעם האחרונה שהיה כנס באירופה הוא היה בבולגריה ואני מרגישה שאולי צריך להיות כנס נוסף באירופה.

מי מפריע לכם לקבוע כנס ולקיים אותו ושיבואו כולם?

תלמיד: כולנו שמענו, נדבר עם כל צוות אירופה, נדבר גם עם המנהל וננסה להוציא לפועל התכנסות כזאת באירופה שתחזק את החברים. מה אתה חושב?

אין לי מה לחשוב, הכול פועל לפי הרצון שלהם. אני לא קובע מהיום למחר שנעשה כנס.

תלמיד: אבל החברה אומרת שמאז פסח היא מרגישה הידלדלות באירופה. האם כנס זה הפתרון שיעזור לחזק את החברים באירופה? יש משהו שאפשר לעשות עכשיו?

שיעשו כנס קרוב אליהם כך שהרבה אנשים יוכלו לבוא פיזית, ואנחנו נתמוך בזה וגם נבוא. היא גרה באנגליה?

תלמידה: כן.

אז נבוא למקום קרוב לשם.

תלמיד: מעדכנים שבכנס אסיה שמתקרב ויתקיים באחד ביולי, יהיו מספר התאספויות גדולות מתוכננות. זאת אומרת מתכננים לאסוף את כל החברים באירופה בתחילת יולי בכנס העולמי שלנו שמארגנות קבוצות אסיה.

בסדר גמור.

תלמיד: זו כבר הזדמנות.

כן. אנחנו צריכים להתחזק ולהיות עוד יותר בקשר בינינו.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ”ב ע”א).↩

2. דברי הימים א', כ"ח ט'.↩