שיעור בוקר 01.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב',

עמ' 66, דף ס"ו, "הסתכלות פנימית", פרק ה', אותיות נ"א – נ"ז

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 66, דף ס"ו, "הסתכלות פימית", פרק ה', אות נ"א.

אות נ"א

הפרש שבין צמצום לבין מסך.

"ואחר שכבר ידענו היטב, את ד' המדרגות שברצון לקבל זו למטה מזו, בשיעורן המדויק, נבאר עתה, את דבר הצמצום והמסך, וההפרש שביניהם. והנה הצמצום כבר נתבאר היטב בחלק הא', גם באו"פ כאן, ואין להכפיל הדברים. והעיקר מה שצריך לעניננו, הוא ענין ההשואה שהיתה שם (עי' לעיל באו"פ ח"א פ"א אות צ' ד"ה הצמצום וד"ה עגול), עי' שם היטב."

אין לי כאן מה להוסיף, זו הקדמה.

אות נ"ב

ד' הבחינות קבלו בצמצום, ענין סבה ומסובב.

"ונתבאר שם. לפי שאור א"ס שוה בהשואה גמורה, הוכרח ג"כ שיצמצם עצמו בהשואה אחת מכל הבחינות, כלומר, שכל ד' הבחינות שנצטמצמו הן שוות במעלה אחת, בלי הבחן זכות ועביות העושים לד' מדרגות זו שפלה מזו, עד בחי"ד, העבה מכולן והשפלה מכולן, אלא שהן בהשואה אחת. וכל מה שנתוסף בצמצום, להבחין בה יותר מבא"ס ב"ה, הוא רק, ענין ד' הבחינות, מבחינת מה שהן מסובבות ומשתלשלות זו מזו, על דרך סבה ומסובב: שבחי"א היא סבה וגורם לגילוי בחי"ב, ובחי"ב סבה לבחי"ג, ובחי"ג סבה לבחי"ד, אלא הן בהשואה א' מבחינת זכות ובמעלה כנ"ל."

גם כאן אין שום דבר חדש.

אות נ"ג

סבה ומסובב שבד' בחינות, לא היו בא"ס.

"וענין סבה ומסובב זה, שמחלק אותן על כל פנים לארבע בחינות, לא היה נגלה בא"ס ב"ה קודם הצמצום, כי שם, אפילו בחינת כללות הכלי אינה ניכרת, אלא כולו אור, כמ"ש בחלק א', אלא אחר שנסתלק אור א"ס מאותן הבחינות, אז הוכרו הבחינות הללו ונגלה הדבר, שיש עתה להבחין: את האור בפ"ע, דהיינו, בבחינת מה, שהיה בהן מקודם הצמצום, וד' הבחינות בפני עצמן, נשארו ריקות מאור, כי אחר הצמצום נגלה, שאין הבחינות הללו דבר אחד עם אור א"ס ב"ה, כמו שהיה נראה מטרם הצמצום. וזה הוא כדוגמת הנר הכלול באבוקה, שאינו ניכר, וכשהפרישו אותו מהאבוקה, אז הוא ניכר לכל, והבן היטב."

שאלה: למה ד' הבחינות נשארו ריקות? הרי הצמצום היה רק במלכות.

כן, אבל המלכות היא רצון לקבל שמקבלת אור מכל הבחינות, לכן האור שמאיר בכל הבחינות האלה הוא מגיע לבחינה ד'. בחינה ד' נמצאת בכל הבחינות, אבל אם היא מצמצמת את עצמה כי היא לא רוצה לקבל, אז אנחנו אומרים שאין אור בכל הבחינות כי מי מרגיש, מי מגלה את האור אם אין רצון אליו.

שאלה: כתוב "כי אחר הצמצום נגלה, שאין הבחינות הללו דבר אחד עם אור א"ס ב"ה,", למה אחרי הצמצום כך זה קרה?

כי לפני הצמצום האור היה ממלא את כל המציאות, לא חשוב איזה רצון, וממלא בצורה שווה. אחרי הצמצום אנחנו כבר יכולים להגיד שבכל רצון ורצון, בכל מדרגה ומדרגה, בכל הבחנה והבחנה יש רצון אחר, לכן יש בו צמצום אחר ובהתאם לזה אור אחר.

תלמיד: האם הרצון הוא לא אותו רצון? איך פתאום מגיע רצון אחר לכל אחד?

הרצון מלכתחילה היה אחר, אחרת לא היו בחינות. מה הן בחינות? אלו בחינות הרצון - רצונות של כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, או שורש, א', ב', ג', ד' - רצונות שונים. אבל הרצונות השונים האלה לא פעלו מעצמם כי הרצון שלהם לא השפיע על כלום. עכשיו כשהרצון השפיע על האור כי בכל בחינה ובחינה נגלה רצון משלה, אז הייתה הסתלקות האור, וכשמגיע האור הוא גם לפי הרצון.

תלמיד: מה זאת אומרת "הסתלקות האור"? מה מהות הפעולה הזאת?

הרצון לא רוצה להרגיש. אנחנו לא מדברים על האור עצמו, אנחנו מדברים על הרצון שכך הוא פועל, כך הוא מרגיש. אתה נמצא עכשיו בעולם אין סוף, אתה יודע?

תלמיד: כן, אני יודע.

אתה לא מרגיש אבל אמרו לך. אז יש חברים שיודעים, יודעים פחות, יודעים יותר, כל אחד לפי הדרגה שלו, אבל כולנו נמצאים באור אין סוף.

תלמיד: ואיך בסוף זה מתגלה?

אנחנו נגלה את זה עד הסוף, עד בלי סוף.

תלמיד: זה נקרא "גמר תיקון?

כן.

אות נ"ד

"ולכאורה יש להקשות, אחר שעיקר הצמצום לא היה אלא בבחי"ד, הרי נגלה, שאין הבחינה ההיא ראויה לקבלת האור, אמנם ג' הבחינות הראשונות, שלא היה עליהן הצמצום נגלה שהמה ראויות לקבלת האור, וא"כ הרי יצא לנו מזה, הבחן של מעלה וחשיבות זו על זו, דהיינו שבחי"ד שפלה היא, מג' הבחינות הראשונות."

לפני הצמצום לא היה שום הבדל בין בחינות שורש, א', ב', ג', ד'. אחרי שנגלה הצמצום רואים שבחינה ד' היא נגד הצמצום כי היא רוצה לקבל את האור, וכל יתר הבחינות אין בהן רצון לקבל, אלא מופיע רצון בלבד אבל לא שהוא רוצה לקבל. לכן יש הבדל בין כל הבחינות לבחינה ד'.

שאלה: אמרת שבכל בחינה יש את בחינה ד'.

זו מלכות הפרטית של אותה הבחינה, אחרת הבחינה לא הייתה מתקיימת. כל בחינה גם כוללת את כל עשר הספירות שבה.

תלמיד: וכשבחינה ד' מצטמצמת, האם אותן מלכויות פרטיות גם מצטמצמות?

ודאי. יש קשר ביניהן, ובחינה ד' הסופית היא הקובעת את כול הבחינות שלפניה. כל עוד האור לא מגיע אליה, לא נבנות כל הבחינות הקודמות.

שאלה: האם כשהאור יוצא הבחינות נשארות במקומן?

אנחנו לא יכולים לדבר על זה אבל נלמד עוד מעט, אתה גם תבין את זה מעצמך. הכול עושה האור שנכנס ויוצא מכל בחינה ובחינה, ובזה הוא בונה בכל בחינה ובחינה רצון. כך בונים ספירות משניות, תוספות.

אות נ"ה

הצמצום לא היה מחמת פחיתות בחי"ד,

אלא מחמת קישוט בלבד.

"אמנם הענין הוא, כי הצמצום של האור מבחי"ד, לא היה מחמת הפחיתות שבה ח"ו, כי עדיין עוסקים במלכות דא"ס ב"ה, ששמה היתה הבחי"ד, בבחינת אור א"ס ב"ה עצמו, ואיך אפשר אפילו להרהר, שהצמצום היה מחמת פחיתות בחינה ד', אלא שהצמצום היה מטעם קישוט בעלמא, שחשקה המלכות הזאת, לבחינת דבקות, בעילוי האפשרי ביותר, להדבק כולה במאציל, שהוא ענין השואת הצורה ביותר אל המאציל (כמ"ש לעיל ח"א פ"א אות צ' ד"ה הצמצום עש"ה), וע"כ לא נפלה מעלתה של הבחי"ד, גם לאחר הצמצום."

בחינה ד' היא הכי חשובה. לא חשוב אם היא נמצאת בצמצום, תחת הצמצום או למעלה מהצמצום, החשיבות שלה נשארת החשיבות של הבחינה העיקרית, זה בעצם הנברא.

שאלה: מה הקשר בין עשר הספירות לד' הבחינות של התפשטות האור?

ארבע בחינות דאור ישר אלו הבחינות שבאות מלמעלה, מהבורא, שכך מפתח את הרצון לקבל עד בחינה ד'. כשבחינה ד' מתחילה להרגיש שהיא מקבלת את האור והאור נכנס בה ובונה בה כל מיני הבחנות, אז מזה נעשות עשר ספירות במקום ארבע בחינות ובחינה ד', ואחר כך כבר מדברים על ספירות, זה ההבדל. כל עוד הרצון לקבל לא נגלה בנברא, זו "בחינה". כשהרצון לקבל נגלה זו כבר "ספירה". לפי הרצון לקבל האור מאיר בו, ואז הרצון לקבל מאיר ולכן הוא נקרא "ספירה".

שאלה: כשאנחנו בעשירייה משתפים פעולה, עובדים על חיבור, מה מסייע לנו לפתח את הרצון מלמטה למעלה? איך מעצבים את העשירייה בצורה כזאת שיש לה התפתחות של הרצון?

אנחנו רוצים בפעולות שלנו זה כלפי זה להיות דומים לאור. יוצא שבזה שאנחנו דומים לאור זה נותן לאור להאיר בנו יותר, ואז אנחנו משפיעים זה על זה במידת האור שכל אחד מאיתנו משיג, אפילו במידה הקטנטנה ביותר. כך אנחנו כבר מתחילים להתקרב ולהתחבר.

שאלה: מהו הקישוט?

"קישוט" הוא כשבחינה ד' רוצה להידמות לבורא. אומנם היא רוצה לקבל, אבל זה שהיא עושה על עצמה צמצום, מסך, אור חוזר, את כל הפעולות האלה, זה נקרא "קישוט". התלבשות של בחינה ד' של הרצון לקבל בכל מיני פעולות השפעה נקראת "קישוט".

תלמיד: הרצון להידמות לבורא זה הקישוט.

כן, ודאי. כי הרצון נשאר רצון לקבל, אבל כשהוא מכסה את עצמו ומציג את עצמו כאילו שהוא רצון להשפיע זה ה"קישוט". כמו "קישוטי כלה" וכן הלאה.

שאלה: למה זה נקרא "קישוט"? כי קישוט הוא לא דבר הכרחי, והצורך של המלכות להידמות לעליון זו מטרת הבריאה, זה המימוש, זה ההכרחי, היא חייבת לעשות את זה.

זה לא לפי הטבע שלה. לפי הטבע שלה היא רצון לקבל. רק כשהיא רוצה להידמות לחתן, מה שנקרא שהיא סובבת את הגבר, אז בזה היא יכולה להתקרב אליו, להתחתן עימו ולקבל ממנו מאור. לפי הטבע יש בה רק רצון לקבל, ולפי הרצון להתחבר עם החתן היא מקבלת ממנו יכולת להיות משפיעה, דומה לו. במידה הזאת היא דומה לו, מתקרבת אליו, ובמידה הזאת נעשה זיווג ביניהם.

שאלה: כתוב באות נ"ג - סיבה ומסובב שבד' בחינות לא היו באין סוף. זה אומר שבעצם כל ההשתלשלות שאנחנו לומדים בד' בחינות דאור ישר אובחנה רק אחרי הצמצום?

כן. אם אנחנו לא נעשה צמצום, אנחנו לא יכולים להגיע לשום פעולת השפעה. כי הצמצום הוא על הרצון לקבל על מנת לקבל. אחרי הצמצום אפשר כבר לעשות פעולות עם הרצון לקבל שיהיה במשהו להשפיע, לפחות להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: וכל הבירור על בחינה א', בחינה ב', כל ההשתלשלות הזאת, התבררה רק כשהאור יצא?

ודאי. יש בירורים שהאור נמצא בתוך הכלי, בתוך הרצון, ויש בירורים שאי אפשר לראות אותם אלא רק אחרי שהאור עוזב את הכלי, אז מתגלה העביות האמיתית.

אות נ"ו

המשכת הקו היתה תחילה בבחי"ד, וע"כ היה

צריך כח מעכב על בחי"ד, שלא יכנס בה האור.

"עתה נבאר ענין מסך שנעשה על בחי"ד, שהיא מלכות, כי בעת שעולם הצמצום דהיינו מלכות דא"ס ב"ה שנתלבשה שם כנודע דכל מדרגה מתחלת ממלכות דעליון שלה הנעשה לבחינת חומר ראשון שלה (כנ"ל אות כ"ז), והנה כשהמלכות הזאת המצומצמת, חזרה והמשיכה אור עליון על ג' בחינות בלבד, הנה ההמשכה הזאת היתה בהכרח, עם ההשתוקקות שבבחי"ד שבה, כי ג' הבחינות הראשונות, אינן כלל כלי קבלה והמשכה כל עיקר. ולפיכך הכרח הוא, שהמשיכה האור העליון מתחילה, אל כל ד' הבחינות, דהיינו אפילו אל בחי"ד שלה, אלא כדי שלא יגיע האור לבחי"ד, הוכרחה להוסיף כח חדש, לעכב את האור שלא יתפשט לבחי"ד."

זאת אומרת, האור מתפשט בתוך הרצון ומשפיע על הרצון ומגדל את הרצון יותר ויותר ויותר עד שהרצון הזה מתחיל להרגיש שהאור שמפתח אותו וממלא אותו הוא הפוך ממנו. זאת אומרת, הרצון מתפתח בצורה פנימית, מהותית, הוא מתחיל להרגיש למרות שהאור נעים לו, אבל הוא הפוך ממנו. עד שמגיע למצב שהוא מגלה שהוא לגמרי הפוך מהמאציל ולא יכול לסבול את זה ולכן עושה צמצום אחר כך.

לכן כדי שאנחנו נגיע לכלי הנכון שדוחה את האור, אנחנו צריכים שבכלי הזה תהיה התפשטות האור מהמאציל בצורה מספקת. זאת אומרת שיעברו כל הבחינות שהכלי ירגיש בו שהוא מקבל ושהוא רוצה לקבל ושהוא הפוך מהמאציל ושלא יכול, לא מסוגל ממש לסבול את ההפכיות מהמאציל, ואז הוא עושה צמצום על עצמו.

שאלה: למה הוא מציין את העובדה שמלכות דעליון נעשה לבחינה החומר הראשון שלה תמיד בכל מדרגה?

ככה זה כשמלכות דבחינה מסוימת הופכת להיות לכתר לבחינה הבאה.

תלמיד: למה הוא מציין את זה פה?

זה מה שמעניין. אותו הרצון לקבל במדרגה העליונה, הופך להיות לרצון להשפיע לכתר במדרגה התחתונה יותר.

תלמיד: אבל כתוב על הצמצום. הצמצום הוא השלב הקודם להמשכת האור. אז איך המלכות של הצמצום הופכת עכשיו להיות מושכת את האור?

לא. זה לא מלכות של הצמצום. אפילו בלי שום צמצום. מלכות דעליון הופכת להיות לכתר לתחתון.

שאלה: למדנו כבר בהתפתחות של ד' הבחינות. אבל עכשיו יש צמצום ואחרי הצמצום המשכת האור. איך הצמצום הוא כתר להמשכת האור עכשיו, לקו?

הצמצום לא יכול להיות כתר. אלא החלטה לצמצם את עצמה, זה נקרא לא לקבל על מנת לקבל. אחרי ההחלטה הזאת היא יכולה להתכלל באור העליון, אבל כבר לא בכוונה שאני רוצה לקבל. ואז עם ההחלטה שלה מהצמצום לא לקבל, היא מקבלת מהאור העליון כוח להיות ולהשפיע ואז הוא הופך אותה להיות לכתר לתחתון.

באור העליון יש לך כוח. ומלכות תמיד מקבלת מהכוח הזה מה שהיא צריכה כדי להמשיך הלאה לפי התוכנית. זה שהיא קיבלה עכשיו את כל האור כולו לתוכה, זה דוחף אותה להפטר מכל האור ואחר כך לעשות פעולה הפוכה ולהשפיע. וזה הכול בא לה מהאור.

תלמיד: אותה ההשתוקקות שבבחינה ד' לקבל - אחרי הצמצום הופכת להשתוקקות שלה להשפיע?

כן, ודאי. אותו כוח הרצון לקבל - על ידי קבלת האור הופך להיות לכוח הצמצום. וכוח הצמצום אחר כך הופך להיות לכוח ההשפעה.

אות נ"ז

כח המעכב שנתוסף על בחי"ד, נקרא מסך.

"וזה הכח החדש שהוסיפה, נקרא בשם "מסך", שהמסך הזה הוא הגורם השורשי, בדבר המשכת אור הקו על ג' הבחינות: כי הצמצום שעשתה, דהיינו שסילקה את רצונה מלקבל בבחי"ד, היה מספיק רק להסתלקות האור העליון ממנה בלבד, אמנם אח"כ שחזרה והמשיכה את האור, הנה הוכרחה לעורר שוב את בחי"ד שלה, כדי להמשיך את ההמשכה החדשה, וא"כ לולא עשתה כח חדש כלפי התפשטות האור, היה שוב האור מגיע גם אל בחי"ד, הרי שעיקר הגורם להמשכת אור הקו על ג' הבחינות, הוא רק, כח "המסך", שעשתה מחדש כלפי האור. והבן היטב את ב' הבחינות הללו דהיינו הצמצום, והמסך, שהם היסודות לכל ההמשך שבחכמה הזאת."

שאלה: האם הרצון להידמות לעליון זה הכתר של כל מדרגה או בכלל לא איזו ספירה כלשהי?

זו כבר תוצאה מהשפעת האור בתוך הרצון לקבל. הרצון לקבל מתפתח על ידי השפעת האור, ואז הוא רוצה להיות כמו המשפיע. זה לא מיד.

תלמיד: האם כל הרצון כולו משתוקק לזה או איזה חלק מסוים?

זה מתפתח רק בבחינה ד'. לפני כן זה לא מורגש. מרגישים שיש אור ומתפתח וממלא וכולי, אבל שאתה רוצה להיות גם כמוהו, זה כבר בבחינה ד'.

שאלה: לפי הכתוב, אור הקו נמשך לשלוש דרגות בכוח המסך. דרך המסך אנחנו מושכים את האור רק לג' הבחינות הראשונות או גם ד'?

דווקא על ידי בחינה ד'. אנחנו מושכים על ידי בחינה ד', אבל לא נותנים לאור להיכנס לתוך בחינה ד'. אבל בחינה ד' זה הרצון לקבל שמושך את האור.

תלמיד: כלומר, אנחנו תמיד מקבלים בג' בחינות ראשונות בהשפעה?

כן.

שאלה: מה זה המושג "צמצום"? הוא אומר שסילקה את מצבה מספירה ד'. מה הפעולה של המהות של הצמצום?

אני לא רוצה ליהנות ממה שבעל הבית נותן לי.

תלמיד: אפשר לומר שצמצום זה כוח התגברות?

ודאי שזה כוח התגברות על הרצון לקבל. הכול מדובר כלפי רצון לקבל.

אני מרגיש שהרבה אנשים נשארים אדישים כלפי החומר שאנחנו לומדים, לא כל כך רוצים להיכנס לתוכו. אבל את העקרונות של האור, הרצון, הצמצום, אתם צריכים איכשהו להשתדל להבין, להרגיש, ולכן לא לגמרי לדחות את הלימוד עצמו. עוד מעט נגמר החלק הזה ואז אנחנו ממשיכים לכיוון קצת שונה.

(סוף השיעור)