שיעור בוקר 11.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ביטול כהכנה לעיבור - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו עכשיו שמענו ניגון שהוא לפי המילים של דוד המלך "קווה לה' חזק". לפני שלושת אלפים שנה כתב אותו דוד המלך. זה בעצם מה שצריך להיות, הוא אומר מתוך עצמו, "קווה לה' חזק ותחזק את הלב שלך רק לזה, ושזו תהיה כל המגמה, כל החיים, כל המאמץ שלך".

זה מה שאנחנו צריכים מיום ליום, לחזק יותר ויותר, כי זה בעצם קובע את כל העלייה שלנו בסולם המדרגות מכאן ועד גמר התיקון. בכמה שאנחנו יותר ויותר את כול הרצונות, את כל המחשבות שלנו, אוספים יחד ומכוונים לכוח העליון שיתקן, שיחבר, שפשוט יאסוף אותם יחד כולם. ואז לפי עוצמת החיבור ביניהם, בין הרצונות והמחשבות שלנו, כמה שהם יהיו מכוונים לבורא, בהתאם לזה אנחנו נראה שנקבעה כל מדרגה ומדרגה בעלייתנו לגמר התיקון. בסך הכול זה בכמה שאנחנו יכולים את כול הרצונות וכל המחשבות שבכל אחד ואחד ובכולנו יחד לרכז רק לבורא.

לכן הביטול, עד שמגיעים לעובר, הוא חייב להיות רק בזה. וגם אחר כך כשכבר הגענו לביטול במידה שייקרא "עובר", שאז הבורא מתחיל לעצב ממנו צורת האדם העתידי הדומה לבורא לפי כוח השפעה שיתגלה בתוך היצור החדש הזה, אנחנו צריכים להבין מה זה יהיה. זה יהיה רצון לקבל שלנו, של כל אחד ושל כולנו יחד, שעושה עבודה של להתחבר כל אחד עם אחרים, בתנאי של "איש את רעהו יעזורו". כל אחד רוצה להשתתף עם האחרים כדי לעזור לאחרים לבנות מערכת, ליצור מערכת, להתחבר למערכת שהיא כולה מכוונת להשפעה לבורא. זו העבודה הרוחנית שלנו בסך הכול, מדרגות, עולמות, פרצופים, ספירות, כל מיני צורות עביות ומסך, אור ישר, אור חוזר, הכול נכלל בחיבור, בהתכללות שבינינו כדי מקסימום להידמות לצורת ההשפעה שזה הבורא.

נקווה שאנחנו נתחיל להרגיש איך אנחנו מייצבים את עצמנו בצורה כזאת. ובמידה שאנחנו נצליח לייצב את עצמנו כבורא, במידה הזאת נרגיש מה זה להיות הבורא בעולם הרוחני, במידת השפעה, בלראות את כל המציאות מקצה לקצה. זה כבר יבוא. בינתיים בואו נתקרב לזה עוד קצת. וחייבים אנחנו לבדוק האם אנחנו יכולים להגיד שכל יום ויום אנחנו עובדים על הרצון לקבל החדש, יותר גדול, יותר מורכב. ואנחנו לומדים כל יום ויום עוד יותר ועוד יותר איך אנחנו מהרצון לקבל הזה רוצים להגיע לצורת השפעה, להתחבר בינינו, לבטל את הפערים בינינו, להצמיד את עצמנו יותר ברצון שלנו המורכב, וכך נתקדם.

אין שום רגע דומה לרגע הסמוך ומכל שכן יום ליום הסמוך. אלא אנחנו צריכים להיות יותר ערים, יותר מודעים, עד כמה הכול משתנה בנו, ושאנחנו על כל השינויים האלה גם בעצמנו עושים עבודה, עבודת חיבור, תפילה. בואו נראה את זה. ובכל פעולה גם לזהות רצונות לקבל באופן חדש, גם לקרב אותם ולחבר אותם זה לזה, גם להפנות אותם לבורא. בכל זאת אנחנו צריכים לפנות לבורא שיעזור לנו לבצע את זה, גם בלחבר רצונות וגם מעל הרצונות לסדר כוונות. וכך יותר ויותר נתקרב לגילוי הרוחניות, לגילוי הכוח העליון שיתגלה מתוך החיבורים ברצונות שלנו. אנחנו צריכים לחבר את עצמנו כך שהחיבור בינינו הוא ייראה במשהו דומה לבורא, שהחיבור בינינו הוא ייקרא "אדם" הדומה לבורא.

קריין: קטע מספר 17.

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו. וכאן הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע.

ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני. 

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

רב"ש נותן לנו כאן כמה שלבים, כמה שלבי התפתחות. מה אדם מרגיש כשהוא לא מסוגל להגיע למידות השפעה, לרוחניות. הוא מתחיל להבין שהדבר הזה יכול לקרות רק בתנאי שהוא יקבל כוח רוחני, כוח השפעה מלמעלה. על ידי הרבה פעולות שהוא משתדל לעשות, הוא מתחיל להבין שכוח השפעה יכול להגיע אליו רק מהבורא, ואז הוא פונה לבורא. עד שהוא מסדר את התפילה הזאת, "אני מאוד רוצה להגיע לכוח השפעה" לא סתם לרוחניות מה שהוא יכול לדמיין לעצמו, אלא "אני מאוד רוצה להגיע לכוח השפעה. אני מבין שאין לי שום התחלה למצב הזה, אתה חייב לתת לי, אני מבקש ממך. תראה מה שאני עושה בקבוצה, במה שאני יכול להשפיע במשהו במצב שלי". ואז אחרי כל הפניות האלו הוא מגיע לפנייה נכונה, ובפנייה הזאת יש לו גם ניסיון להגיע לרוחניות. הוא מבין שרוחניות זה כוח השפעה, כוח החיבור, ואין לו ברירה אלא לפנות לבורא, כי רק הבורא מסוגל את זה לעשות. ואז לדרוש מהבורא "תן לי אפשרות להיות בהשפעה ורק בצורה כזאת אני רוצה להתקיים".

תתארו לעצמכם עד כמה זה יכול להיות עוד רחוק מאיתנו, אבל מצד שני זה קרוב, אלו ממש צעדים קרובים אלינו. בואו ננסה לבצע אותם ונצליח, אני רואה שמגיעים למימוש.

שאלה: אם נהרוג את הרצון לקבל, עם איזה רצון ניצור כלי של השפעה?

עם הרצון לקבל, רק שיעבוד כדי להשפיע, זה הכול. תגיד לי, אישה שמטפלת בתינוק ומוכנה לתת הכול בשבילו על חשבונה, לוקחת מעצמה ונותנת לו, היא עובדת עם הרצון לקבל שלה או לא? בטוח שעם הרצון לקבל. אבל היא נותנת הכול. זה לא נקרא שהיא נותנת, זה נקרא בסופו של דבר שהיא מקבלת, כי טיב הפעולה, מהות הפעולה, זה שהיא מקבלת. היא ממלאה את עצמה על ידי זה שהיא נותנת לו.

זה מה שאנחנו לומדים בפרצוף הרוחני. אנחנו בפרצוף הרוחני אומנם יש לנו צמצום, מסך, אור חוזר, שלעצמנו, כביכול לרצון לקבל שלנו המקורי, אנחנו לא מקבלים שום דבר. אבל אנחנו עובדים עימו כדי דווקא על ידו לבצע את כוח השפעה, פעולת ההשפעה, ואז אנחנו יכולים לקבל. ומה אנחנו מקבלים? אור אינסופי, האור העליון, האור הרוחני, חיים רוחניים. זאת אומרת אנחנו עובדים עם אותו רצון לקבל רק בדרגות עוד יותר גדולות, הרצון לקבל האמיתי מתגלה רק ברוחניות. וזה נקרא שאנחנו עובדים בהשפעה, כי הכול תלוי בכוונה. עם חשיבות הקבוצה, חשיבות הבורא מתחילים להיות יותר חשובים מהרצון לקבל שלי ואני עובד כדי למלא אותם, ומשתמש ברצון לקבל שלי כדי למלאות את הבורא, כדי למלאות את הקבוצה, נקרא שאני משפיע.

זה לאט לאט יתייצב בנו ויהיה ברור לנו יותר ויותר. הכול קשור לרגש שלנו. אם אנחנו נתחיל להרגיש את הדברים האלה בצורה נכונה, נעמיד כל דבר במקום שלו אז זה יסתדר.

שאלה: אמרת שאנחנו לא משתמשים ברצון לקבל שלנו, אלה משתמשים בו ברמות גבוהות יותר, מה זה אומר בדיוק?

אנחנו מוסיפים לזה כוונות על מנת להשפיע, משתמשים בטבע שלנו כדי להשפיע לזולת. זאת אומרת, הזולת הופך להיות בשבילנו יותר יקר מעצמינו. את זה אנחנו לומדים בקבוצה, בעשירייה, שאני יכול להגיע למצב שהעשירייה יותר חשובה לי מעצמי וכך מגיעים לפעולת השפעה.

תלמיד: ההשפעה לבורא מתוך העשירייה, באיזה שלב זה מתחיל?

אנחנו עדיין לא מדברים על זה שמכל עשירייה אנחנו נתחיל להשפיע לבורא. אנחנו מדברים על זה שאדם שרוצה להשפיע לבורא, מגיע למצב שדרך העשירייה, דרך היחס שלו האישי לעשירייה שהוא מתבטל כלפיהם, רוצה להתחבר איתם, רוצה ממש להיות כביכול במסירות, אז דרך זה הוא מגיע להשפעה לבורא.

איך שכל עשירייה עובדת ממש כולה בעיגול, ומרגישים כל אחד את האחרים, ומשתדלים לעלות בדרגת החיבור המשותפת ביניהם ולבורא, על זה אנחנו עוד לא יכולים לדבר, אבל זה יהיה. זו אחת מדרגות העיבור ויניקה ומוחין, רק במדרגות יותר גבוהות.

שאלה: כשאדם מתאמץ לצאת מהרצון לקבל של עצמו, מגיעה תחושה שאדם יכול להתגבר רק בעזרת הבורא. אחר כך מגיעה דרגה נוספת של אגו עוד יותר גדול. ואז הוא מאבד את ההחלטה שרק הבורא יכול לעזור. ואדם שוב נופל לחשוב שהוא בעזרת עצמו יכול לצאת מזה. אז מדוע זה כך קורה?

כל מדרגה מתחילה מאפס, מזה שמתגלה מהשבירה רצון לקבל יותר גדול ולכן כך אנחנו עובדים. כשמתגלה רצון לקבל חדש, הוא עוד לא היה בשום חיבור ובשום הבחנות משלו בקשר לקבוצה ולבורא, ולכן אנחנו מרגישים את עצמנו כשהרצון הזה מתגלה בנו שאנחנו מנותקים, ולא יודעים ובכלל שוכחים.

יכול להיות שישנה עשירייה, ויש בורא ואנחנו צריכים להגיע דרך העשירייה לבורא ולהשפיע. ישנם כאלה ניתוקים, כאלה מעברים בין המדרגות שאדם לגמרי מאבד את המצב הרוחני שלו ונופל לעולם הזה ורק המציאות הזאת נשארת לו. לכן העולם הזה, יש לו צורך להתקיים. כי אנחנו בין המדרגות נופלים בו.

אבל העיקר מה שאנחנו צריכים לראות מקטע 17 ש"ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה'," להגיע למצב כזה, זה מה שחשוב. לפנות לבורא, זה מה שאנחנו בסופו של דבר צריכים. לזה אנחנו צריכים לאסוף את כל העצות, סיבות, נחיצות, הכרחיות, שרק אליו לפנות, אבל עם תפילה אמיתית.

לא להיות כמו ילדים כאלה שסתם כל הזמן בוכים. אז אפילו שיבכו פעם בצורה רצינית, ההורים כבר לא יסתכלו עליהם. כך אנחנו. אנחנו צריכים להשתדל ליישם, לחבר בנו תפילות אמיתיות, בקשות רציניות, אז כשפונים יש לנו תקווה שבאמת בזה אנחנו יכולים לפתוח קשר בינינו לבין הבורא.

שהשאלות שלנו, הבקשות שלנו יהיו באמת להתקדמות הרוחנית ולא מתוך זה ש"רע לי, אני לא רוצה, נמאס לי" ועוד כל מיני בכיות כאלה שעליהם בדרך כלל הבורא לא מגיב וגם אנחנו בחיים שלנו לא מגיבים כל כך.

שאלה: איך מבקשים מהלב שהבורא שומע מהתפילה שאנחנו מבקשים השפעה?

תשתדל. תשתדל לגלות את הלב שלך, לראות מה יש בו ואיך אתה יכול מתוך הלב שלך להתחבר לבורא. מה אתה רוצה בלב שלך שישתנה. תתחיל לבדוק, ועם זה תפנה לבורא.

תלמיד: ואיך קושרים יותר את היחס אל החברים בעשירייה והקשר עם הבורא שיהיה ישיר, שלא יהיה פער בין זה שאני מבקש לאהוב את החברים לבין זה שאני בעצם מבקש קשר עם הבורא?

אתה צריך כל הזמן לחשוב עד שמגיע להחלטה, לידיעה, להרגשה שהם קשורים זה לזה. במידה שאתה קשור לחברים, במידה הזאת אתה קשור לבורא. רק הבורא הוא כולל, הוא נמצא כהכולל של כל היחסים שלך עם החברים.

תלמיד: ובמה החברים צריכים לעזור לי, אני צריך להיעזר בהם?

שאתם עובדים על זה. לתת דוגמאות.

שאלה: האם הביסוס של כוונה משותפת של הרצון להשפיע בעשירייה זה מה שמושך ומביא את אור האין סוף?

זה בדרך, כן. לא בזה הכול נגמר, אבל זה בדרך. אם אתה שואל, האם זה מביא אור אין סוף? אז צריכים עוד להמשיך אחרי זה, אבל זו כבר התחלה נכונה.

קריין: קטע מספר 18.

"האדם צריך להאמין, זה שהוא רוצה עכשיו להכנס לעבודת ה' בבחינת ביטול עצמותו, הוא קריאה מלמעלה, כי זה לא מחכמתו של האדם. והראיה לזה, כי בזמן הקריאה זו, כל הקושיות שהיה לו טרם שקראו לו מלמעלה, היה לו הרבה קושיות, וכל פעם שהיה רוצה לעשות משהו בעל מנת להשפיע היה הגוף מתנגד, ולא היה יכול להבין אם יש אדם בעולם, שכן יכול לבטל את עצמותו לה', ולא לדאוג כלל לתועלת עצמו, ותמיד היה שורה עליו איזה פחד אם הוא לבטל עצמו לה'.

ועכשיו הוא רואה שכל המחשבות והספקות נשרפו לגמרי, והוא מרגיש עכשיו תענוג גדול בזה, אם הוא יכול לבטל עצמו לה'. הלא הוא רואה עכשיו שכל הדעת שלו, כלום לא שוה, אעפ"י שקודם לכן היה חושב שאין מי שהוא בעולם, שיהיה בידו לשכנע אותו שצריכים לבטל עצמו לה', והיה אומר זה עבודה קשה שלא כל אחד ואחד יכול להכנס לתוך עבודה זו, ועכשיו הוא רואה שאין שום דבר שיהא לו למפריע מלהדבק ולהבטל לה'." 

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

סך הכול, הכול תלוי בעזרה ממלעלה. אם מאיר האור, מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב" מלמעלה, אז אדם נכנס לתוך העבודה הזאת, יכול לבטל את עצמו, יכול להידבק לדרגה יותר עליונה וכך להתקדם ממצב למצב. והכול תלוי האם מאיר עליו מלמעלה המאור המחזיר למוטב. לכן כל העבודה שלנו זה למאור הזה.

שאלה: רב"ש כותב שרק הודות לכך שיש קריאה מלמעלה אז האדם מוכן לבטל את עצמו בפני הבורא. הקריאה הזאת מלמעלה מגיעה בעקבות זה שאנחנו כבר מוכנים לכך או שפשוט ברגע שהבורא רוצה.

יש אתערותא דלעילא ויש אתערותא דלתתא. באתערותא דלתתא אנחנו מעוררים את הבורא ומבקשים ממנו בלי הקדם שהוא משפיע לנו מלמעלה. ודאי שגם כאן הוא משפיע לנו מלמעלה, אבל בצורה סמויה שאנחנו לא מרגישם ולכן אנחנו חושבים שאנחנו עכשיו רוצים, שאנחנו עכשיו חושבים. אבל אין דבר כזה. הכול מגיע מלמעלה.

אבל הבורא עושה את זה בצורה נסתרת. אנחנו מקבלים בטוח, ברור לנו, התעוררות מלמעלה. אנחנו פתאום מרגישים שמתעורר בנו רצון, מחשבה ואנחנו נמשכים לחיבור. יש כך ויש כך.

העניין הוא שאנחנו צריכים בתוך הקבוצה לשמור כל הזמן על האש שאנחנו נמשכים קדימה. וכמה שאנחנו ניקח התעוררות מהקבוצה, מחברים, זה נקרא "אתערותא דלתתא", התעוררות מלמטה. וזה בעצם החשוב. ואז הבורא במקרים האחרים נותן לנו התעוררות משלו.

שאלה: בקטע 18 בחלק האחרון כתוב שכל הספקות והתהיות נשרפו עד תום. למה רשום נשרפו, למה לא נעלמו?

כשתגיע למצב הזה אתה גם תסכים עם מה שאומרים המקובלים, שכשהם מגלים תופעות כאלה כך הם אומרים, דווקא נשרפו. נשרפו זה שאש החכמה, אור הגבורות פועל כך שזה גורם לשריפה. ושהם טובעים נגיד במים זה משהו אחר לגמרי, זו לא המדרגה הזאת. מים זה בינה, טובעים במים זאת אומרת שיש שם גבורות בתוך בינה, זאת אומרת, חכמה שמתעוררת בתוך בינה כמו מבול. יש בזה הרבה דברים. אנחנו צריכים לקבל מה שהם כותבים, אחר כך נבין עד כמה זה מדויק ועד כמה כל מילה היא במקום.

תלמיד: בהמשך הקטע כתוב שהוא מרגיש הנאה רבה מכך שזה קורה, מהתהליך?

גם מהתהליך.

שאלה: נראה שבעל הסולם מדבר כאן על השגה, על משהו שלאט לאט אנחנו משיגים ומרגישים בתוכנו את ההזדמנות הזו שניתנת לנו להתרחק מהרצון לקבל ולהשיג דבר שנראה לנו הרבה יותר גדול. אבל מה שקורה זה שאני שוכח מזה הרבה פעמים במהלך היום, וגם העשירייה לא עוזרת לי כי אני שוכח ממנה, ואני מרגיש שהיא רחוקה. אז איך אפשר להגיע למצב שבו אני שוב יכול להיות באותה השגה ולהישאר יציב בכיוון הזה?

שוב, זה רק על ידי חיבור בתוך הקבוצה וחיבור עם הבורא. שאתה כל הזמן צריך להחזיק בזה, ואז אתה מוצא איך להתקדם יותר ויותר. אתה שואל דברים שאין לי עליהם תשובה, אלא כרגיל כל התשובה שלנו היא שיש לנו שני אמצעים, זה העשירייה והבורא. כמה שיותר ויותר תחזק את עצמך בהם כך תתקדם.

שאלה: האם לאדם יכול להיות חיסרון או פנייה לבורא מעבר למה שהבורא מעורר בו? כי לפעמים אני רואה שהוא שומר אותי רגוע.

אדם צריך להשתוקק לפנות לבורא כל הזמן, ולעורר בתוכו רצון אפילו שמלמעלה את הרצון הזה כביכול לא מעוררים, אבל הוא כן רוצה לעורר מעצמו רצון לבורא, ועושה את זה דרך התחברות עם החברים. לכן ניתנה לך מערכת הקשר הזאת שלך עם החברים, שאתה כן יכול שם לעורר את עצמך, לגרות את עצמך וכך לפנות עם הקבוצה לבורא. "איש את רעהו יעזורו", וכך אתם פונים למעלה. זה העיקר.

תלמיד: פתחת ב"קוה אל ה' חזק", אז מה המצב שאדם צריך להיות, כל הזמן הוא צריך להיות סוער, בוער?

כן ודאי, זה נקרא אתערותא דלתתא ועל ידי זה דווקא אנחנו עולים, על ידי אתערותא דלתתא, על ידי העלאת מ"ן. "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן", לאלה שמספיק להם רק לפנות לבורא ומזה הם מרגישים שהם מלאים.

תלמיד: אז לא להיות מרוצה ממה שיש לי, תמיד אני צריך לחפש משהו נוסף?

אם יש לך אפשרות בכל רגע לפנות לבורא, אתה בזה צריך להתמלאות ולהיות מרוצה שיש לך קשר עם הבורא. לא במה שיש לך, אלא שיש לך אפשרות לפנות לבורא. ואז יוצא שכמה שחסר לך, יש לך יותר פנייה לבורא ואתה יותר מרוצה.

שאלה: איך העשירייה עוברת ביחד את התהליך שקראנו עכשיו?

זה לא פשוט אבל משתוקקים להגיע לחיבור כזה כי אחרת אנחנו לא נצליח. לא יהיה לנו כלי לגילוי הבורא, אם אנחנו לא נתחבר. אנחנו חייבים להתחיל לחבר את כל ההבחנות האלו בינינו ורק כך נתעלה. אני מסכים איתך ומרגיש את החיסרון שלך. טוב מאוד, יפה.

תלמיד: יש לי כל הזמן חשש בין לשתף את החברים במה שעובר עלי בפנים לבין לשמור לעצמי, כי לא תמיד נכון לפתוח את הכול. ממש חשוב לעבור את התהליכים האלה יחד, כי אחרת זו בעיה מאוד גדולה.

אתה צודק. יפה מאוד. אבל לומדים את זה מתוך הניסיון, אני לא יכול להגיד לך "כאן תעשה כך וכאן כך, האם בזה תשתף אותם ובזה לא" אני לא יכול, זה עניין שתלוי בהבחנות פנימיות, בעדינות הנפש. זה יבוא.

שאלה: יש הרגשה מיום ליום שאנחנו כמו שורה של עיוורים שמתקדמים ולא יודעים כל כך לאן. שרק חיבור בעשירייה גם לא מספיק, שצריך להתחבר סביב משהו וכרגע המשהו הזה הוא השיעורים איתך ודברי המקובלים. אבל איך מחזיקים את זה במהלך היום, ואיך בכלל הופכים את זה לפנייה לבורא?

חשבתי שאם מחזיקים זה בזה, צריכים להגיע למצב שדווקא שמחזיקים זה בזה אנחנו לא מפחדים שניפול בדרך מאיזה צוק לאיזו תהום, כי אנחנו מחזיקים זה בזה.

אנחנו צריכים להאמין שבכוח הקשר בינינו, הבורא נמצא בינינו ובו אנחנו אוחזים. מה צריך להיות עוד? רק זה. וההיפך, כמה שאנחנו מרגישים שאין לנו שום אחיזה בגשמיות, והכול נעלם ונאבד וכל העולם הזה הולך לאבדון עם הפנדמיה ועם כל מיני בעיות שיתגלו בקרוב, עוד תראו מה יהיה, הכול כדי שאנחנו נצטרך בצורה נחרצת לחזק זה את זה, ורק בחיבור בינינו, מתוך זה שבעצם בתוך החיבור בינינו אנחנו נרגיש אפס, חלל, אין כלום, אבל דווקא דרך זה אנחנו מגיעים למצב של עיבור ומתחילים לאחוז בבורא, מתחילים לגלות שאנחנו נמצאים בו. אז רק קדימה, וקצת יותר לשמוע מה שאומרים מקובלים.

תלמיד: אז מצד אחד צריך להגיע לאפס הזה, אבל מצד שני איך לא מגיעים למצב של חיבור של פושעים, שמהאפס הזה לא מגיעים לפניה?

אם אתם נמצאים בשיעור בוקר, אבל נמצאים כמה שאפשר בלב ומוח, אם אתם חוזרים על זה במשך היום, אם אתם מתקדמים, מכינים את עצמכם לשיעור של מחר אפילו, ויש לכם דאגה בכל זאת שלא את השיעור עצמו אתם לומדים, אלא אתם יום יום רוצים להיות באיזה חיבור יותר פנימי, יותר עמוק, יותר נחוץ ביניכם, אז הכול בסדר. הכול בסופו של דבר יתגלה בצורה נכונה.

שאלה: התפילה האמיתית, האם היא ייחודית עבור כל עשירייה או שיש רק תפילה אחת אמיתית אוניברסלית שעלינו ללמוד איך להעלות?

התפילה האמיתית היא שיוצאת מתוך הלב, מנוהלת על ידי המוח, ומגיעה לבורא, ליסוד שלו שנקרא כיסא הכבוד. זאת תפילה אמיתית.

תלמיד: אבל על העשירייה לשלב את כל הרצונות מכל הלבבות שלהם כדי ליצור תפילה אמיתית.

כן.

תלמיד: ואם הם מסוגלים לעשות את זה, אז הבורא ישמע.

כן, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", אתה צודק. יש לך מחשבה נכונה.

שאלה: במה אפשר לשכנע את הרצון לקבל כמו חמור שנותנים לו גרעינים טובים כדי שיסכים להתבטל?

בהפעלת החמור יש שני כוחות, מצד אחד אתה צריך להרכיב עליו עול, שהוא ידע שהוא בכל זאת צריך ללכת בצורה כזאת כמו שבעל הבית אומר לו או להסתובב. ואז כשאתה קובע לו את המצב, אתה גם מתחשב בטבע שלו, שצריך לתת לו שק עם גרעינים ומים, וזה מספיק לו כדי לעבוד. אם כך נתייחס לחמור שלנו, הוא בהחלט יעזור לנו להגיע למטרה.

תלמיד: אבל מה זה שק הגרעינים והמים כדי שהוא ימשיך?

כי אתה לא צריך לתת לו יותר, אבל את זה אתה נותן. מה זה? שאתה לא ממית את הגוף שלך, אלא משכיב אותו לישון, נותן לו לאכול, מרפא אותו, עושה כל מה שצריך, כמו שכתוב "ניתן לרופא רשות לרפאות". ואני בעצמי לא רוצה לקבוע את החיים הגשמיים שלי, כי זה עובד לפי התכונות הגשמיות, ולמעלה מזה אני כבר קובע בשביל מה קיים החמור הזה. זאת אומרת, עליו אני מעמיס את התורה שיסחוב.

תלמיד: וליהנות בדרך, לתת לו קצת הנאה?

ההנאה שלו היא בזה שהוא מסתפק במה שהוא צריך, כי זה בשבילו האוכל הכי בריא. תתחיל להאכיל אותו בעוגות, תראה מה שיקרה עם החמור, הוא יהיה חולה. אלא אתה צריך לתת לו מה שמהטבע מגיע לו.

שאלה: תמיד אתה נותן את הדוגמה על הרב"ש עם הגבינה, שהיה אומר לך, תקנה את הגבינה הכי טובה שיש, הכי יקרה.

כי אני לא ידעתי מה לקנות, אז הוא אמר "אתה לא יודע, תקנה הכי יקר". המחיר של הגבינה היה 3.60, משהו כזה, לא זוכר, אז קניתי. אז מה?

תלמיד: הוא לא הסתפק בגרעינים רגילים.

לא גרעינים רגילים, גם רב"ש כותב במאמר שלו, תן לו מים טובים צלולים, תן לו גרעינים טובים, שיהיה לו כוח לעבוד. אבל יותר מזה הוא לא זקוק, הוא לא צריך.

שאלה: האם לעולם הזה תמיד יהיה טעם מר באמת, והאם הוא מתמתק באותה אמת, כשהיא מטרתית לדבקות בבורא?

ודאי, ככה זה מסודר מלכתחילה.

שאלה: בקשר לשמחה בעבודה שלנו בעשירייה, יש ציטוט שאתה מרבה לומר, "כי בו ישמח לבנו". זה אומר שזה מרכז העשירייה, שאנחנו צריכים לשים את הבורא כמרכז שלנו, ולא משנה איך נראים ואיך מרגישים? האם הבורא הוא מרכז העשירייה שלנו?

אם אתה עושה את זה כך, אז הוא נמצא שם.

קריין: קטע מספר 19.

"אמרו חז"ל: "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". וזה הוא מטעם שעושה ב' רשויות. מה שאין כן כשהוא בבחינת אין, והוא מבטל את עצמו להשורש, היינו שכל כוונתו הוא רק להשפיע, דוגמת השורש, נמצא שאין כאן רק רשות אחד, היינו רשותו של הקב"ה. וכל מה שהוא מקבל בעולם, הוא רק בכדי להשפיע לה'. וזה פירוש מה שאמר: "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את קוני", לכן אני מוכרח לקבל כל המדרגות שישנו בעולם, מטעם כדי שאוכל להשפיע הכל לה', הנקרא "לשמש את קוני"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ז. "מהו, שהס"א נקראת, מלכותא בלי תגא")

אני זוכר שהייתי במקרה בחנות וראיתי איך שתי נשים צעירות בוחרות איזה בגד לתינוקות, לילדים קטנים. עד כמה הן חשבו רק על זה, "זה יכול להיות טוב, וזה לא יכול להיות טוב, ואולי זה ואולי זה". זאת אומרת, על מה היו כל הזמן חושבות? מה שהן רוצות מהעולם, מטעם שהטבע כך מדבר בהן, מה שהן רואות בעולם, זה רק עד כמה זה יכול להיות טוב לילד שלי, עד כמה זה יכול להועיל, לפי זה הן בוחרות.

כך אנחנו צריכים לראות את העולם, שאנחנו רוצים לקחת מהעולם רק אותם הדברים שאנחנו רוצים להביא אותם, לשייך אותם לבורא. עד שאנחנו באמת מרוקנים את כל העולם מכל וכל, במידה שאנחנו מתקדמים. שכל ההתקדמות שלנו היא שאנחנו מוצאים שבכל דבר שהבורא ברא בעולם, אין בזה שום העדפה [עודף], אין בזה שום דבר מיותר, אלא על ידי הכוונה שלנו, את הכול אנחנו יכולים להביא לו ולראות שאלה דברים נחוצים וטובים לחיבור. זה מה שבעל הסולם אומר לנו כאן, "וכל מה שהוא מקבל בעולם, הוא רק בכדי להשפיע לה", וכך אנחנו מגלים, שבכל העולם סך הכול זה מה שיש, שאתה יכול כל דבר ודבר לקחת כדי להשפיע לה', ולעצמך אתה לא צריך כלום. ובזה כבר מגיעים לתיקון, לגמר התיקון.

שאלה: האם המצב של לדרוש לתועלת הבורא בא מתוך זה שאני דורש לטובת החברים?

כן, אבל אחר כך אנחנו נלמד עד כמה צריכים להיות מאוזנים היחסים האלה, לטובת החברים ולטובת הבורא, שזה חייב להיות ביניהם קו האמצעי. כי כלפי החברים אני כל הזמן נמצא גם בתגובה מהם, שהתגובה שלהם פועלת עלי בכמה צורות. להעלות את האגו, החשיבות וכן הלאה מצד אחד, מצד שני פחד מלהיפגע, החשיבות שלי וכן הלאה. יש בזה הרבה דברים, הבורא כל הזמן משחק עם זה, לכן להגיד שחשיבות החברים וחשיבות הבורא זה ממש היינו הך, בזה שצריכים להתייחס אליהם בצורה שווה, זה לא [נכון]. יש בזה הרבה הרבה הבחנות.

שאלה: הקטע מתחיל עם זה שמי שמתגאה, אני והוא לא יכולים לדור במדור אחד.

כן.

תלמיד: למה הוא מתכוון בזה?

שנטייה לבורא ונטייה לרצון לקבל, לא יכולות להיות יחד. אני והרצון לקבל שלי, כמו שהוא הרצון לקבל, לא יכולים להיות יחד. אם אני הולך לקראת הבורא, אז גם הרצון לקבל יכול להיות אתי בדרך, במידה שהוא תומך ועוזר לי להגיע לדבקות.

שאלה: האם זה מוציא אותנו מהביטול, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה לשמור על הנקודה הזאת של הביטול?

כן. ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו יותר ויותר נמצאים במצבים מסוכנים, שמוציאים אותנו מלבטל את עצמנו, והכוחות האלה מסיטים אותנו לכל מיני כיוונים. אבל דווקא על ידי זה שאנחנו מצרפים אותם לאותה המטרה, אנחנו מתקדמים. אנחנו מתקדמים רק על ידי זה שיודעים לחבר למטרה כוחות מנוגדים, שונים, מתוכם אנחנו מתקדמים. לאסוף את כל הכוחות, את כל ההפרעות, ולכוון אותם לבורא זו בעצם כל העבודה הרוחנית שלנו.

אנחנו לא נקבל מלמעלה שום דבר, אף פעם לא נקבל כוח שמושך אותנו למטרה, תמיד נצטרך לעשות את הבירורים בכוחות האלה שמתגלים בנו, כמה שהם מנוגדים, מבלבלים אותנו, מושכים אותנו מהמטרה לכל מיני כיוונים, וזה קורה יום יום עם כולם. כמה שהאדם מצליח בכל זאת לחבר את הכוחות האלה שמפריעים למטרה, לאתר שהם מפריעים, לסדר אותם בכל זאת לכיוון המטרה, להתגבר עליהם ולשייך אותם יחד לכיוון המטרה, זו ההצלחה שלו.

הכול תלוי עד כמה הקבוצה יכולה להשפיע על האדם ולבנות סביב כל אדם ואדם אווירה כזאת שזאת העבודה שלנו, במשך כל היום. כי מקבלים כל מיני בלבולים, כל מיני דברים, ואפילו אם לא מקבלים, אנחנו בכל זאת נמצאים בבלבול, ברעש של כל העולם עלינו, ואז אנחנו צריכים לאסוף את כל הרעשים האלה, לחבר אותם יחד, לעשות מהם כוח אחד, המכוון למטרה.

זו צריכה להיות עבודת הקבוצה, כי כאן זה בטוח "איש את רעהו יעזרו". אנחנו חייבים לעזור אחד לשני, כל הקבוצה לכל אחד שבה, כי אחרת האדם יהיה שנים כל הזמן בכל מיני הרעשים האלה, זאת אומרת בלגן, רצונות שונים, מחשבות, ולא יוכל לקבץ אותם ולכוון אותם לבורא. זאת העבודה של הקבוצה, והעבודה העיקרית. ואם אנחנו יודעים איך לאסוף את זה ולעשות את זה, ולהיות בזה ולהתרשם בינינו מזה, אז אנחנו מהר מאוד מגיעים להתחזקות הדדית ולמטרה. תחשבו על מה שעכשיו דיברנו.

שאלה: נאמר בקטע שמי שמתגאה עושה שתי רשויות, למה הכוונה?

כי הגאווה שלו מבדילה אותו מהבורא, ואז זו רשות אחרת, על מנת לקבל של האדם, וזה מבדיל אותו מהבורא. זה נקרא שתי רשויות.

תלמיד: בכל אופן, כשאנחנו עובדים ואנחנו מתקדמים, יש לנו תחושה שהשגנו משהו, גם אם זה לא כעובדה, איך אנחנו אמורים להתייחס לזה?

כן, אתה משיג משהו אבל אתה משיג בצורה כזאת, שכל פעם אתה מגלה צורה שלילית, וחייב לחזור לצורה החיובית. זה לא פשוט.

שאלה: בנושא הזה, שאלה קצת עדינה, איך אפשר לעזור כשאתה רואה שחבר ממש פגוע, בכבוד שלו, בגאווה שלו? אתה יודע שזו כבר העבודה שלו, אבל מה עוד אפשר לעשות בשבילו? כי יש מצבים כאלה קיצוניים.

לעבור למישהו אחר ולתת דוגמה על מישהו אחר. נגיד אדם אחד, ראובן, פגוע ממשהו, אז אנחנו מעבירים את השיחה הזאת כאילו עבור שמעון, ומדברים כאילו זה קורה לשמעון, ובצורה כזאת נותנים דוגמה. בצורה ישירה ודאי שאסור לדבר עם החבר על מה שקורה לו.

תלמיד: וכשזה נמשך איזו תקופה, ורואים שהוא רוצה אבל הוא לא מצליח להתגבר, זה כל הזמן מושך אותו, יש לו איזו דעה, יש לו איזה משהו שהוא לא מצליח להתגבר עליו.

אלה בדרך כלל נשמות קשות, כבדות וגדולות יכול להיות, אבל הן דורשות טיפול מיוחד ואם הקבוצה מסוגלת היא צריכה לעשות את זה, וזה בסופו של דבר יהיה לטובתה. אבל רק אם היא מסוגלת ואם לא, לעזוב. לאט לאט הוא יבין ויתחבר אליהם ואם לא אז שיעזוב. ישנם כאלה שאין להם ברירה אלא הם צריכים ללכת בדרך אינדיבידואלית שלהם ואין מה לעשות.

בסופו של דבר לא כולנו יכולים להתקדם באותו קצב ובאותו הסגנון אלא ישנם בודדים שהם מאוד שונים מאחרים ולפעמים הם יוצאים ומתקדמים בקצב שלהם ואז קורה מה שקורה. אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, זה למעלה משכלנו בינתיים.

שאלה: שתי הרשויות זה מזכיר לי מוזיקה או תזמורת, שאני יכול להתבטל לגמרי כלפי כל התזמורת, עם זאת אני לא יכול להיות אפס כי עלי כל הזמן לוודא שהכלי המוזיקלי שלי מכוון, שהוא בהרמוניה עם יתר המוזיקאים, ולבטל את עצמי לגמרי יכול לגרום לזה שאני איעלם וזה יכול ליצור איזה פחד כזה. איך לחפש את הבלנס עם הביטול ומצד שני עם טבע האדם?

רק להתכלל בקבוצה בלי שום פחד, בביטחון שלם, כי בקבוצה אתה תגלה שבתוכה נמצא בורא. זה הדבר היחידי שאני יכול להגיד לך.

שאלה: מה המשמעות של מצב האין?

אַין זה ביטול, אפס. או שכל הכוחות נמצאים באיזון ומבטלים זה את זה או שהאדם נמצא לגמרי ללא הרגשה, לא מרגיש שום דבר וכך זה מרגיש, כך זה קורה.

שאלה: איך מפתחים תלות של חיים בעשירייה דרך התעוררות ולא דרך המכות?

תשתדלו להתחבר ביניכם לפני שתקבלו מכות, זה הכול. אין כאן שאלה, למדנו על זה. אנחנו נמצאים בהתקדמות אבל יכולים להוסיף בקצב שלנו יותר ויותר והכול תלוי במחשבה של כל אחד ובמחשבה הכוללת שלנו. אם אנחנו דואגים כולנו יחד להתקדם למטרה, שכולנו נמצאים שם יחד והבורא מתגלה בינינו, כוח ההשפעה ההדדי, בזה אנחנו מקצרים את הזמנים ומזרזים את עצמינו.

בואו נחשוב על זה ממש כדאגה העיקרית, תראו מה קורה עם העולם, תראו מה שקורה איתנו, אנחנו יכולים להתקדם בקצב הרבה יותר [מהיר] מאשר עכשיו. אז בואו נדאג יותר לחיבור בינינו וכמה שהבורא צריך להתגלות בינינו, בחיבור שלנו, סך הכול. בואו נחשוב על זה במשך היום כמה שיותר, שקודם חיבור בינינו ואחר כך חיבור עם הבורא בתוך החיבור בינינו ואז נצליח מהר.

שאלה: מה הכוונה "לשמש את קוני"?

לשמש את קוני, כמו שאתה שמש ואתה רוצה בכל הכוח שלך לשמש את בעל הבית שלך.

תלמיד: לא פעם אמרת שאנחנו צריכים להתנהג כך שהבורא יהיה שותף איתנו בתהליך, זו הכוונה פה בעניין הזה?

לא, כאן זה לא שותף. כאן זה לבצע כל מה שאתה חושב שיכול להיות להנאתו. ולהנאתו מפני שאין לו חיסרון, זה לראות אתכם מחוברים יחד ומוכנים לקבל ממנו גילוי כדי להשפיע לו נחת רוח. זאת אומרת שאתם רוצים להתחבר כדי שהוא יוכל להתגלות בכם, והכול יהיה כדי ולהשפיע לבורא נחת רוח, כדי שכל התהליך יהיה על מנת להשפיע.

שאלה: במשפט שלפני רשום שכל העולם נברא רק עבורי ואני כדי לשמש את קוני, מה זה אומר?

זה מפני שאני כך חייב לחשוב, שאני אחראי על תיקון של כל העולם וכל העולם תלוי בתיקון שלי, ולכן עלי לעשות הכול כדי לגרום לחיבור של כל העולם עד שהבורא יוכל להתגלות בחיבור שלהם, לזה אני נברא.

שאלה לגבי בנייה של תפילה מושלמת, אולי זה נשמע גדול מידי לשלב את כל הרצונות וההשתוקקויות שלנו. כשאנחנו מבוטלים זה קורה בצורה אוטומטית?

כן, ודאי, אבל זה בדרגה של ביטול, אחר כך אני צריך לפתוח את כל הרצונות שלי ולשייך אותם גם לחיבור, אבל זו כבר לא הנקודה הראשונה.

קריין: קטע מספר 20.

"רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו".

"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.

"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו".

"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו".

ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו."

(הרב"ש. 128. "רוממו ה' אלוקינו")

קריין: קטע 21.

"מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: שאלה על קטע מס' 19, מה זה אומר שבעשירייה אנחנו משיגים את רוממות ה'?

אנחנו את הכול מודדים לפי העשירייה, חוץ מהעשירייה אין לנו כלי כדי להתקיים, למדוד, להרגיש, שום דבר, אנחנו נמצאים באור אין סוף שאותו אנחנו לא מרגישים. כמה שאנחנו יכולים בתוך העשירייה לממש את תכונות האור בינינו, השפעה הדדית, תמיכה הדדית, לפי זה אנחנו מגלים את האור העליון. אתה ארכיטקט, איש טכני, אתה מבין, איך בנויים כל המכשירים שלנו, מכשירי מדידה, כשאנחנו מרגישים משהו ומודדים, על ידי זה שאנחנו מייצבים בפנים משהו שנמצא בחוץ ואז לפי ההשתוות כך אנחנו מודדים, לכן כאן העניין, אם אנחנו בקבוצה מייצבים מצב הדומה לאור העליון שממלא את כל החלל סביבנו כביכול, אנחנו לא מרגישים אותו אבל אנחנו בונים, מסדרים, בתוך הכלי שלנו, בתוך העשירייה, כאלו יחסים הדומים לטבע של האור העליון שנמצא מחוצה לנו.

לטבע הזה יש לנו, שורש א', ב', ג', ד' בחינות של עביות, כמה שאנחנו יכולים לחבר אותן יחד אז נכללים אלו באלו ואלו באלו ואנחנו בכל מכלול החיבורים בינינו, מייצבים מצב הדומה לטבע האור העליון וכך אנחנו מרגישים אותו. אנחנו לא מרגישים את האור עצמו, אנחנו מרגישים את התכונות שלנו שאותן אנחנו יכולים לדמות לאור העליון, כאילו זה האור העליון, אנחנו לא נוגעים באור העליון אף פעם אבל מתוך השינויים שאנחנו עושים על עצמנו, השינויים האלה דומים במשהו לאור העליון, ואותם אנחנו מודדים, מרגישים ולפי זה אנחנו יכולים להגיד "זו תופעה כמו האור העליון" אבל זה לא האור העליון אף פעם, אין לנו אף פעם נגיעה בבורא עצמו, באור העליון, אלא רק בתכונות שלנו המתוקנות, המשופרות ואותן אנחנו מודדים, בודקים, מרגישים וזה נקרא אצלנו "האור העליון", ככה זה.

לכן זו חכמת הקבלה, איך אנחנו מגלים את התופעות שמלכתחילה הנברא לא יכול לקבל אבל הבורא עשה, הכין לנו שבירה, את האגו שלנו עם התכונות האגואיסטיות שלנו, ואנחנו על ידי זה שמסדרים אותן ביניהן, בינינו בעשירייה, אנחנו יכולים להתחיל לגלות את התופעות שנמצאות בבורא, באור העליון, ואז נקרא שאנחנו משיגים את הבורא. רק בצורה כזו, אין לנו שום אפשרות לנגוע בו, בבורא עצמו, זה גם כתוב בהרבה מקומות.

תלמיד: לפניי יש חברים מהעשירייה, מהי הצורה הקרובה אלינו של השתוות כלפי הבורא כדי שניכנס איתה לאיזה מגע?

אתם מפילים את כל הגבולות ביניכם, מבינים שההתקיימות של כול אחד בפני עצמו זה רק דמיון, דמיון פרוע כתוצאה מהשבירה, מהקלקול שהבורא בכוונה עשה, ואם אתם מתעלים מעל הקלקול הזה, אז אתם מגלים תופעות בחיבור ביניכם הדומות לתכונות הבורא, דומות לתכונות העליון, לתכונות האור. אבל אתם תמיד מודדים את הכלים, את היחס בין הכלים, התופעות שבכלים, אתם קוראים לזה "תופעות האור", אבל זה אף פעם לא האור. כמו בעולם שלנו, אנחנו מודדים חשמל? לא. אנחנו מודדים תופעות שמשהו שנקרא "חשמל", מעורר בחוטים, בסלילים, בכל מיני דברים, אבל זה לא חשמל. על החשמל עצמו אנחנו לא יודעים, כמו שלא יודעים על הבורא, ממש. אנחנו מודדים את הכול אך ורק לפי היחסים בין הכלים דקבלה שבנו.

לכן כשאנחנו מגלים את העשירייה, אנחנו מגלים את המכשיר שדרכו בהתקשרות בינינו בכל מיני צורות, אנחנו יכולים לייצר דברים כאלה, זאת אומרת, לייצר כאלו מצבים שמהם אנחנו יכולים להשיג את כל תופעות האור, כי אנחנו שבורים, זאת אומרת, רחוקים זה מזה, ויש בכל אחד ואחד מאיתנו מידת ריחוק שהאור העליון עשה, ייצב בנו, וכשאנחנו מתחילים בינינו איכשהו להתקרב, לברר את המצבים בינינו, אנחנו מתוך זה מתחילים לברר תופעות מבין הכלים, אבל שהאור עשה אותן. לכן מזה יש לנו הרגשה והשגה באור.

יש בזה אורות, ניצוצין, כלים, יש הרבה מאוד הבחנות שאנחנו ממש מגיעים למצבים עמוקים מאוד בגילוי האור, זה מגיע אלינו על ידי בירורי היחסים של הכלים דקבלה. ושימו לב שגם בעולם שלנו, בכל מיני מכשירים, מדידות, בהשגה שלנו בעולם שלנו, תמיד אנחנו מדברים על החומר. נדמה לנו שאנחנו מדברים על איזו מהות, כוחות אפילו, אנחנו לא יכולים למדוד כוחות, אנחנו מודדים בסופו של דבר את החומר ומתוך זה אנחנו מדברים על הכוח. לכן, בדיוק כתוב "ממעשיך הכרנוך", שאנחנו יכולים להכיר את הבורא אבל מתוך המעשים שלנו, כי את המעשים אנחנו יכולים למדוד, להבין, ומתוך זה כבר בצורה עקיפה אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: בקטע הקודם הוא כותב "ההר פירושו הרהורים", כלומר קודם הוא מביא אותנו להרהורים, שנהרהר בקדושה שלו, אחר כך הוא כותב "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים". כלומר יש כאן שני מצבים. מה יכול להיות המעבר ממצב אחד לשני בעשירייה?

כמו שאתם מוכנים כל אחד לוותר על עצמו כדי להתחבר לחברים. כמה שהבורא, העולם הרוחני יקר לך לעומת העולם הגשמי, כך אתה מוכן להקריב, להרכין את עצמך כלפי החברים, ובזה אתה רק מרוויח. כמו שהרב"ש כותב על 0 לעומת 1 בקבוצה וכן הלאה. רק בצורה כזו אנחנו יכולים למדוד, לפי האפסים והאחד. בסך הכול אין יותר במציאות, יש או 0 או 1, וזה נובע מרוחניות, שיש רק בורא ונברא, ולפי כמה שהנברא יכול להרכין את עצמו כלפי החברים וכלפי הבורא, כך הוא מודד את הבורא. זה המכשיר שלנו. 0 ו-1 שעליהם רב"ש מסביר, זו רק ההתחלה הוא לא נוגע בזה יותר עמוק, אבל זה היסוד לכל המדידות שלנו ברוחניות, כי אין יותר. אחר כך בפרצופים אנחנו יכולים לראות את הרמות, את דרגות העביות, את האורות האלה שעולים, יורדים, אור חוזר ויורד, ניצוצין, כול זה לפי אותו עיקרון.

תלמיד: ההרהורים זה מצב קבוע או מה שעכשיו?

הרבה יותר מעכשיו, ולפני התיקונים הגדולים, שם לא תהיה בטוח בשום דבר.

שאלה: לפי המאמר הקודם שאומר שאנחנו רק צריכים להכניע את עצמנו למחשבות של קדושה. איך אנחנו יכולים כביכול לנהל את המחשבות שלנו?

רק על ידי זה שאני יותר ויותר מתחבר לחברים, על ידי זה אני יכול לייצב, לאפס את עצמי כך שמזה אני יכול להתחיל למדוד איפה אני נמצא, מה קורה לי, איך אני יכול להתחיל לעבוד, אבל זה קודם כל שאני נמצא באיזו עטיפה. נניח עכשיו אנחנו נמצאים באיזו עטיפה בינינו בכלי העולמי ויש כאן הרבה מחשבות, רצונות, כולם נמצאים באיזו אידאה אחת, באיזה כיוון אחד וכלפי זה אני עכשיו צריך לייצב את עצמי כמה שאפשר יותר ולהשתדל לספוג את ההרגשה הזו שתהיה איתי ותוביל אותי במשך היום עד השיעור הבא. ואחר כך במשך היום אני אשמע עוד פעם את השיעור, עוד אקרא חומר ששייך לזה וכך אני מתקדם.

שאלה: כשהאדם בליבו מחליט על ביטול שלם מתי זה קורה?

מתי האדם מוכן לכל שינוי שלם בלב? כשהבורא יסכים עם זה, ומתי הבורא מסכים עם זה? כשבאמת האדם רוצה את זה. אז קדימה תדרוש, תבקש, תתפלל.

(סוף השיעור)