שיעור בוקר 27.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

נמשיך. זו בעצם כל תמצית השינויים שעלינו לעבור, לכן ננסה לעשות את זה אפקטיבי ומהר ככל האפשר, הכול זה תלוי בחיבור בינינו.

קריין: קטע מס' 49, כותב הרב"ש:

"לפי שיעור החשיבות, שיקנה בזמן עבודת השלימות, יהיה לו אח"כ מקום להרגיש את החסרון, מצד עבודה שלו, שאינה על צד הטהרה אמיתית. היינו, שאז הוא יכול לצייר לעצמו עד כמה שמפסיד עם התרשלותו בעבודה, שהוא יכול לעשות השואה בין חשיבות הבורא לשפלות עצמו, שזה יביא לו כח לעבודה." זה העניין, האם ככל שיש הבדל בין שפלות עצמו וחשיבות הבורא זה נותן לו כוח עבודה, או להיפך, הוא נופל ואין לו שום כוחות, נמצא באפתיה, בחוסר כוחות. כאן אדם צריך לראות, אם מטרתו להגיע למטרת הבריאה, אז מזה שרואה פער, עד כמה הוא נמצא כאפס כלפי הבורא, זה נותן לו יותר כוחות.

"אבל האדם צריך לתקן את עצמו גם כן, אחרת הוא ישאר בחושך, ולא יראה אור אמיתי, המאיר על כלים המוכשרים לכך, המכונים "כלים דהשפעה". ותיקון הכלים נקרא "בחינת נוקבא", חסרון, שעובד לתקן את החסרונות שלו. וזה נקרא "ואמו נותנת האודם", היינו שרואה אז את האור אדום, שהם המחסומים העומדים לו על הדרך, ולא נותנים לו להגיע להמטרה.

ואז בא זמן התפילה, היות שהאדם רואה את שיעורי העבודה, מה שיש לו בעניני "מוחא וליבא", ואיך שהוא לא התקדם בעבודה דלהשפיע. וגם רואה, איך שהגוף שלו הוא גוף חלש, שאין לו כוחות גדולים, שיוכל להתגבר על הטבע שלו. לכן הוא רואה, שאם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד, כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו"." כאן העניין, ככל שאדם מתקדם ביגיעה, בחיבור, בכל מיני אמצעים שהוא רוצה להוסיף לעבודה שלו כדי להגיע למטרה, אז הוא רואה שהוא פחות ופחות מצליח. עד שהוא אומר, "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו".

"ומב' אלו, היינו מהשלימות ומהחסרון, שהם בחינת "אביו ואמו", כנ"ל, יוצא שהקב"ה עוזר לו, שהוא נותן לו נשמה, שהיא רוח חיים. ואז נולד ולד."

(הרב"ש. מאמר 23 "על משכבי בלילות" 1985)

כאן הוא צריך להגיע לשתי ההבחנות הללו – אומנם הבורא עוזר לו, אבל מזה שהוא עוזר לו הוא לא רואה שהוא יכול להגיע למשהו, והוא צריך לקבל ממנו רוח חיים. אחרי שהוא רואה במה ועד כמה יש לו עזרה מלמעלה, הוא מגלה מה בדיוק חסר לו. רוח חיים נקרא "לשמה", שאז הוא יכול לנשום בעולם החדש, יכול להיוולד ולקבל אוויר מהעולם החדש, והאוויר הזה נקרא "נשמה".

שאלה: לא כל כך ברור מה הם אותם אימא ואבא, אותן התכונות בעבודה, ואיך העזרה הזאת מגיעה לרך שנולד כתוצאה מהחיבור שלהם?

אבא ואימא אלו שני כוחות שמגיעים לאדם, הם עוזרים לו, מנענעים אותו, והאדם מתחיל לראות יותר ויותר עד כמה הוא לא יודע להיעזר בכוחות שהוא מקבל, להסתדר בהם, ואז הוא דורש, צועק שיהיה בו טיפול, ואפילו לפני שנולד יש לו דרישה לסדר את הכוחות האלה. האמת שהתהליך הזה הוא תהליך טבעי, הוא קורה גם בלי התערבות האדם, ואז הוא נולד.

תלמיד: אבל התכונה של האדום, של האם, מתוארת פה כהפרעה לא כמו עזרה מלמעלה.

זה תמיד כך שיש שני כוחות מנוגדים, והעובר, או אנחנו הגדולים, לא יכולים להתפתח אלא משני כוחות מנוגדים שפועלים עלינו, רק בצורה כזאת.

העיקר הוא להשתדל לאתר בחיים שלנו כוחות שמנהלים אותנו, שהם מנוגדים, שהם מפריעים, שאחד בעד ואחד נגד בכל מיני סיטואציות, ובצורה כזאת נתחיל להבין מה הבורא רוצה מאיתנו, איך הוא מחנך אותנו, מנהל אותנו, וכך נתקדם.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא בכל זאת עוזר?

מה שלא יהיה אנחנו מתקדמים. ככל שאנחנו משתדלים להבין את שפת הבורא, את פנייתו אלינו, מגיבים נכון או כביכול לא נכון, זה לא חשוב, אנחנו מתפתחים.

הבורא מראש יודע מה נעשה, הוא מראש יודע אם אנחנו מסוגלים לעשות משהו ועד כמה, והאמת, לא כל כך חשובה לו התגובה שלנו. אלא אנחנו צריכים לעבור את המצבים הללו כדי שיהיה בנו איסוף של אותם המצבים ומזה נדע איך לחיות בתנאים החדשים.

שאלה: איזה כוח זה אבא ואיזה כוח זה אמא?

זה לא חשוב, אתה עדיין לא יכול להבחין עכשיו איפה האבא ואיפה האימא, שאחד נותן לובן והשני נותן אודם, ומגיעה נשמה מלמעלה על שני אלה. עם כל הכוחות שפועלים עלינו העיקר הוא להתחזק בחיבור בינינו ובנטייה לבורא. הבורא הוא אחד, ולמרות כל הכוחות שפועלים עלינו אנחנו רוצים לאתר את הכוח האחד הזה שפועל עלינו.

תלמיד: האם האבא זה כוח שנותן והאמא זה כוח שמקבל?

נגיד שכך.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לאתר את הכוחות המנוגדים בינינו וכל הזמן לאתר את הקשר בינינו לבורא. מהי ההתרשלות בעבודה? כי לא תמיד אני מרוכז ויכול לעשות את זה בצורה הכי טובה.

התרשלות בעבודה היא שאתה לא מספיק מתקרב לחברים כדי להיות מוכן לאתר דווקא בקשר איתם מה הבורא רוצה מכם. מצד הבורא לא מגיעה שום פעולה שמתייחסת אליך לבד, בלבד, אלא רק כדי לצרף אתכם, ולכן אתם צריכים להיות מוכנים לזה.

תלמיד: איך אני מגיע למצב שבו אני כל הזמן מוכן ודרוך להיות עם החברים?

אתם צריכים לדון ביניכם על כל מצב שבו אתם נמצאים, להשתדל לצרף זה אל זה, ולראות עד כמה אתם מתקרבים או מתרחקים ומה יש ביניכם. העיקר הוא לנוע למטרת הבריאה, שכולנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד" ובתוך זה לגלות את הבורא. הבורא מסתתר מאחורי חוסר החיבור.

תלמיד: האם אני חייב לברר כל מצב שאנחנו מקבלים בקשר בינינו, לא משנה מה אני מרגיש בפנים, אלא לקחת את הבירור הזה ודרכו לבקש מהבורא את התוצאה מהבירור?

כן.

שאלה: מה זה חוסר זהירות?

שאנחנו לא שמים לב למה שעובר עלינו, לא מייחסים בצורה רגשית, נכונה לבורא את המצבים האלה שעוברים, לא פותחים את הלב כדי להתחבר עם החברים, כלומר לא עובדים עם הרצונות שלנו בצורה עמוקה, אמיתית, סופית.

שאלה: אם הבנתי נכון, בעל הסולם מדבר כאן על הדרך להגיע לחיסרון מושלם שבו הבורא עונה על התפילות שלנו. האם החיסרון הזה נוצר בעבודה בימין ובשמאל בתוך העשירייה?

אני לא רוצה לענות, כי מי יודע איך תתחיל לראות ולסובב ימין ושמאל בתוך העשירייה, ועוד תחשוב שזה בידיים שלך.

שאלה: איך מתוך ההבדל בין שפלות עצמו לבין חשיבות הבורא האדם יכול לקבל כוח לעבודה ולא ליפול לחוסר כוחות?

דווקא מזה שהאדם מרגיש את שפלות עצמו לעומת גדלות הבורא, חשיבות הבורא, דווקא מזה שרואה עד כמה המצבים האלה הם קוטביים, יהיה לו כוח לגשת הלאה. זה לא כוח הייאוש אלא כוח ההתגברות כמו לפני הקרב. הכול תלוי בסביבה עד כמה הם מכינים את עצמם להתקדמות.

בהתקדמות קדימה יש לנו שני מצבים, מצב ראשון הוא שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים לעשות אף צעד קדימה, כי המחסום הוא כזה גדול שאי אפשר לעבור אותו אפילו בדמיונות. המצב השני הוא שאנחנו רואים שהמחסום גדול וההפרעות הן מאוד משמעותיות, אבל אנחנו כן יכולים לעשות את זה אבל זה תלוי עד כמה אני מרגיש את הסביבה. כאן הוא העניין של הסביבה. לכן לפני שאנחנו הולכים קדימה או נותנים לעצמנו רשות להרגיש איזו הפרעה, אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו יחד, ואז ההפרעה אומנם נראית לי כהפרעה, אבל לא שאני לא יכול לעבור אותה יחד עם החברים. הכול תלוי בהסתכלות הנכונה על מה שיש לפנינו.

שאלה: האם אפשר להבין שהעשירייה היא כמו אימא?

כן, ודאי שאנחנו יכולים לקבל את העשירייה כמו אימא, כמו רחם, כמו בית, בכל מיני מצבים - עשירייה היא עשירייה. שם אני נפגש עם הבורא, שם אנחנו מתחברים בינינו ועם הבורא. עשירייה זה אותו מקום איפה שאנחנו יכולים לאתר את עצמנו, אחרת אנחנו נמצאים כמו באין סוף, בחלל.

שאלה: האם ההתקדמות שלנו נבנית, על פי היחס הנכון שאנחנו נותנים לרגשות שהבורא שולח לנו?

כן.

שאלה: אם כתוצאה מהמאמצים להתחבר, העשירייה מרגישה שהבורא נתן לנו מדרגה חדשה של חיבור, איך מודים לבורא?

מתוך הלב. אתה יכול לצעוק, אתה יכול לדבר, אתה יכול לשיר, אתה יכול לנגן, זה לא חשוב, העיקר שזה יהיה מתוך הלב, וככל שאנחנו מתחברים יחד ומעוררים בתוך ליבנו יחס לבורא כהודיה על מה שהוא עשה לנו וקידם אותנו בדרך לגמר התיקון.

שאלה: כתוב, "לפי שיעור החשיבות, שיקנה בזמן עבודת השלימות, יהיה לו אח"כ מקום להרגיש את החסרון". איך אנחנו קונים את השלמות הזאת?

שלמות אנחנו קונים רק מתוך הדבקות. ואם אנחנו מתחברים בינינו ומבטלים את האגו שלנו - כי אחרת אי אפשר להתחבר, אז מתוך החיבור בינינו, כשאנחנו מביאים את עצמנו לאיזשהו אפס משותף, אנחנו יכולים להידבק בבורא. ואז מזה אנחנו קונים שלמות, ומקבלים ממנו הרגשת שלמות, מידת השלמות, וכך מתקדמים.

תלמיד: איך מהדבקות עם החברים ועבודת החיבור אני מקבל מהם את החיסרון?

אם אנחנו מוכנים על הדבקות שלנו, על הערכת גדלות הבורא לקבל מדרגה חדשה, אז אנחנו מתחילים לגלות בתוך החיבור בינינו חסרונות, וכל מיני ליקויים. וכך אנחנו שוב צריכים להתקדם הלאה, עוד יותר ועוד יותר.

תלמיד: מההתקדמות הזאת החיסרון נבנה בנו, ואז התפילה שמעלים היא בשביל החברים? יש משהו שחסר לי בפעולה, כשאני בא להתחבר ואני מקבל חיסרון שעליו אני צריך להתפלל.

באיזה מקום חסר לך?

תלמיד: איך אני הופך את החיסרון שאני אמור לקבל, למשהו שהוא שלי, איזה תפילה שיוצאת ממני?

אתה צריך לחבר את החברים שלך בלב שלך. אתה צריך לאסוף אותם יחד.

תלמיד: האספה הזאת היא הדרך שאני קונה אותם, שאני קונה כל אחד?

אתה קונה אותם, אתה מקרב אותם, אתה מתקרב אליהם. אתה עושה כל מיני פעולות רק כדי שהם יתחברו בך.

תלמיד: הקנייה הזאת יכולה להיות במחשבה, או היא חייבת להיות בפעולה?

בינתיים טוב לעשות אותה בפעולה ואחר כך מספיקה הכוונה.

שאלה: הבורא מתייחס למצב של כל העשירייה. זה אומר שאין מצב פרטי ברוחניות?

יש. אבל הפרטי שלו הוא בזה שהוא מבטל את עצמו כלפי העשירייה. עד כמה שהוא באופן פרטי מבטל את עצמו כלפי העשירייה, זה בעצם המצב, המקום, המדרגה הרוחנית שלו.

תלמיד: אז אם אני מרגיש שאני מקבל מצב פרטי, איך אני פועל כלפי העשירייה?

להידבק אליהם כדי שיהיו עשירייה כאחד. אין יותר מה לעשות.

קריין: קטע 50 כותב הרב"ש:

""רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו". "רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.

"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו".

"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו".

ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו."

(הרב"ש. 128 "רוממו ה' אלוקינו")

אולי שוב.

קריין: שוב קטע מס' 50. כותב הרב"ש:

""רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו". "רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.

"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו"."

זאת אומרת, לא מקבלים בחשבון מה שאני חושב ומה שאני מרגיש. אני רוצה למעלה מזה, לקבל תנאים של קודש. מה הוא אומר:

""והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו." לא חשוב לי בכלל מה שקורה בו, "לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו"."

""הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו".

ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו."

(הרב"ש. 128 "רוממו ה' אלוקינו")

שאלה: נגיד אנחנו עובדים עם החברים, וכל פעם באים רגשות, מחשבות, וכאן בקטע כתוב שבכל מחשבה נמצא הבורא, נמצאת הקדושה ויכול להיות שאני לא מרגיש אותה. אז איך להרגיש את הקדושה שבכל מחשבה?

זה הכול תלוי בך, כמה שאתה משייך את כל הפעולות שלך ושל החברים לבורא, שהוא מנהל את כל הדברים ונמצא בכל הפעולות שלכם ובכל המחשבות שלכם. ואפילו שאתה לא חושב עליו ולא על החברים, אלא נמצא בצורה מנותקת מכולם, בכל זאת הבורא נמצא בכל המחשבות והרצונות שלך.

אז קודם כל להגיע לזה, כי בטוח שככה זה. כי הבורא הוא היסוד לכל החיים שלנו. ואחר כך להשתדל לחבר אותך, את הבורא והחברים, עד כמה הם גם נמצאים בזה וכמה שאתם יחד יכולים להתקרב אחד לשני כדי לגלות את הבורא, להרגיש אותו וממש להרגיש שהוא נמצא ביניכם. ובצורה כזאת הדרגתית, יותר ויותר השתחוויה אתם מגיעים למצב ומתחילים להרגיש איך הוא פעול בכם, איפה הוא נסתר ואיך אתם יכולים להתקרב אליו.

כך זה יקרה. זה הכול תלוי במספר התרגילים שאתם עושים. והתרגילים שיהיו נכונים או לא כל כך נכונים זה לא כל כך חשוב, זה כמו ילד קטן, שמה שהוא עושה, אם הוא מצליח או לא מצליח, אבל מספר הפעולות שהוא עושה בעצמו, הבורא מסדר אותן כך מלכתחילה, שהוא מחכים על ידי זה ומגיע לידיעת חכמת החיים.

אותו הדבר כאן, אנחנו כל הזמן צריכים כמה שיותר להשתדל להיות קשורים בינינו בכל מיני אופנים. נכונים, ולא נכונים לא חשוב - לשנות אותם כל פעם ולא לתת למצבים האלה להישאר באיזו המתנה, אלא כל הזמן לסובב אותם יותר ויותר ואז אנחנו מגיעים לזה מהר.

שאלה: מה יותר חשוב במצב הזה, בורא או חברים?

אני חושב שבכל המצבים האלו, המטרה היא הבורא והמקור לפעולות שלנו הוא הבורא והאמצעי זה החברים שבלעדיהם אני לא יכול לבצע שום פעולה. כך אנחנו צריכים להיות.

שאלה: מה זה להתחבר לחבריי מהלב?

אני רוצה להרגיש את הלב שלי יחד עם הלב שלהם - לב זה רצון - ושיהיה לנו רצון אחד. או לפחות אנחנו נרגיש איפה יש לנו אוסף של רצונות שעדיין לא הגיעו לחיבור ביניהם להיות רצון אחד. זה מה שאני רוצה.

אין יותר חשוב מלהגיע ללב אחד. לב זה הרצון, מרכז הבריאה, אותו ההבחן שהבורא ברא. אז אנחנו צריכים להגיע למצב כזה שנרגיש את הלבבות שלנו יחד. אי אפשר להגיע לזה בצורה מלאכותית או חיצונית, אלא אנחנו צריכים להשתדל להיות באיזה חיפוש פנימי, איפה שם בתוכי יש לי לב ובלב הזה אני מרגיש את הלבבות של החברים. בעצם עוד לפני שאני מגיע לחיפוש הקשר בין הלבבות שלנו, החברים שם נמצאים. ולאו דווקא נמצאים שהם הצליחו לפניי אלא הבורא הצליח את זה לפנינו, הוא מחבר אותנו יחד.

ולכן כשאני מגיע לחיפוש חיבור בין הלבבות אני מגלה את עבודת הבורא, הוא מחבר את הלבבות שלנו והוא בעצם מכין לנו את השטח לכלי הרוחני.

תלמיד: אנחנו יכולים להגיד שהחשוב הוא לא הצורה של הרצון של החברים שלי, אלא יותר להרגיש שיש להם את הכוח, את הרצון לבורא.

כן.

אני מקבל אחר כך כל מיני שאלות מחברים, שמחלק מהם אני רואה שהם נמצאים ממש ביחד בתוך השאלות והתשובות שאנחנו מדברים עליהן בשיעור. וחלק מהם מפני שאדם בעצמו לא שואל, אז מה אכפת לו מה שאנחנו מדברים. זה לא החיסרון שלו, לא השאלה שלו. וזה לגמרי לגמרי לא נכון. אנחנו צריכים כולנו להתחבר. לא שאני אבין בשכל איזו שאלה, אלא אני צריך להרגיש בלב על ידי השאלות והתשובות את הכישרונות, קשרים, מחשבות, רצונות של כולם. כמה אנחנו מתקרבים והופכים להיות קודם בנגיעה ואחר כך בחיבור יותר ויותר עמוק בינינו.

אנחנו צריכים להרגיש במשך השיעורים כמה אנחנו מרגישים זה את זה, כמה נכללים זה בזה. כך אתם צריכים לראות, להרגיש, לבדוק. ואם אתם לא מרגישים שאתם ממש נכנסים זה לתוך זה, לתוך הלב של החבר, זה צריך לכאוב לכם, להדאיג אתכם.

תלמידה: סיפרנו לך על חברה שנאבקת בקשיים והנחית אותנו לעטוף אותה באהבה וזה מה שעשינו. נפגשנו כעשירייה, עשינו סדנה ושיתפנו אותה ברצונות להיות כאחת, התפללנו יחד לבורא כקבוצה, כעשירייה. עשינו התקפה של 24 שעות. לשמחתנו הייתה תוצאה חיובית. שום דבר בגשמיות לא קרה אבל זה שינה את התחושה המשותפת בליבנו.

יפה מאוד. תודה רבה לכן שעשיתן כך. אתן בזה נתתן גם תוספת גדולה לכולנו.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שמחשבות הקבוצה זה מחשבות של קדושה, ואם הביטול בפני הקבוצה זה כמו הביטול בפני הבורא?

כן. גם זה וגם זה נכון.

שאלה: שני ההפכים האלה נותנים לי הרגשה של סחרחורת, של חוסר כוחות. איך אפשר להימנע מזה שהרצון יגדל כל כך עד שיהפוך להר כזה שמייאש אותי ונראה לי שאי אפשר להשיג אותו?

תפסיק לשלוט במצבים. פשוט תעזוב אותם ותגיד, "אני רוצה להיות רק בשליטת הבורא ובלב של החברים". זה הכול. ואז לא יהיה לך קשה ואתה לא תרגיש שאתה נמצא בחוסר כוחות, בחוסר אונים אלא הכול יסתדר. לעבור מאגו הפרטי לרצון הכללי של הכלי של אדם הראשון זה לוקח זמן ושינויים, והרבה עצבים.

שאלה: בטקסט יש שני שלבים כאילו, שהוא אומר קודם כל מגיעים לרוממות ה' ואז אחר כך יכולים להגיע לידי השגות ברוממות ה'. אם כבר הגענו לרוממות ה' אז מה זה ה"אחר כך" שיש בו עוד השגות ברוממות ה'?

זה הבדל גדול. אני עליתי פשוט למדרגה שאני מרגיש את רוממות ה'. אבל עכשיו אני הולך למדוד מהי רוממות ה' בעיני. זאת אומרת איך אני קונה כלים למדוד את רוממות ה', איך אני מזדהה עם רוממות ה'. בונה מדרגות בי לרוממות ה', זאת אומרת אני כבר מתחיל ממש לבנות את עצמי כמו הבורא בהתאם לזה. זה הבדל גדול, זאת עבודה גדולה וארוכה. עד גמר התיקון אנחנו סך הכול עולים למדרגות של רוממות ה'.

שאלה: אנחנו באופן קבוע משתתפים בשיעורים כי זה זמן של הזדמנות להתקדם ולהתפתח. האם הלימודים שאנחנו מקבלים בשיעור הם קדושה והם בונים את הגוף?

אנחנו בזמן הלימוד נכללים מהכוחות שפועלים במרחב הרוחני, ואנחנו מתקשרים לכוחות האלה דרך מה שרב"ש ובעל הסולם כותבים לנו. הכוחות האלה פועלים עלינו והם שמייצבים לנו את הגוף הרוחני. זאת אומרת, אנחנו בזה בונים את עצמנו וגם בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". והכול קורה על ידי זה שאנחנו מקבלים כל מיני תנאים ואת התנאים האלה אנחנו רוצים למדוד עלינו.

מה שאנחנו צריכים זה להשתדל כל הזמן ביחסים בינינו לבנות את הבורא. כמו שבונים בובה משלג או מפלסטלינה כך אנחנו צריכים לבנות את הבורא. ככל שאנחנו אוהבים אותו, מבינים אותו, מרגישים איך הוא צריך להיות, כך אנחנו צריכים לייצב את היחסים בינינו. אני צריך להתייחס לחבר כמו שהבורא מתייחס אליו. האם אני יכול לעשות זאת כך?

לכן אדמיין שיש לי כמה חברים ואני רוצה להתייחס אליהם כמו שנראה לי שהבורא צריך להתייחס אליהם. תבינו מה אני יכול לעשות כאן, אני בזה כבר משחק את הבורא כמו בתיאטרון, זאת אומרת מדמה את עצמי לבורא וכך מתייחס לחברים, ובזה אנחנו כבר בונים מערכות יחסים חדשות, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. את אנחנו עושים על פני שנאה, דחיה, תחרויות, כל מיני חשבונות, שהבורא בינתיים מעורר בינינו. והוא מעורר את זה בינינו בכוונה בכל רגע ובכל מצב כדי שנלמד מה ההבדל בין המצבים האגואיסטים שהוא מעורר בינינו, לבין המצבים שאנחנו צריכים ורוצים לראות בינינו, מצבים אלטרואיסטים של אהבה וחיבור. כך אנחנו מתקדמים.

תנסו לעשות את זה ותראו כמה זה נותן לכם עסק רוחני רחב, גדול וארוך, כך שאתם יכולים כבר להרגיש המון הבחנות רוחניות. וככל שתקבלו מהם זה יישאר בכם וייתן לכם אחר כך אפשרות להיכנס לעולם הרוחני, להרגיש את העולם העליון.

שאלה: האם אנחנו בונים את הגדלות דרך התוספת בחיבור בין החברים כל פעם צעד אחרי צעד?

כן. ודאי שאנחנו עולים במדרגות, רק שבכל מדרגה אתה צריך לאתר איזו ירידה, נפילה יכולה להיות כאן, מה הקושי לעלות למדרגה אחרת, איזה תומכים אתה צריך כדי לעלות למדרגה הבאה. אתה צריך לתפוס את המעקה, אתה צריך להחזיק את המקל, אתה צריך שיעזרו לך, זה לא פשוט. כי אנחנו כלפי המדרגה הבאה נראים כילדים, כזקנים, בחוסר אונים, בחוסר כוחות, בחוסר הבנה.

שאלה: המטרה היא הדבקות בבורא והאמצעי הוא החברים. אמרת שצריך לעבוד באופן אמיתי. איך לעבוד בצורה אמיתית כדי להגיע לשלמות?

אני חושב שאנחנו פשוט צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד" כמו שכתוב. אנחנו צריכים להתקרב זה לזה כולנו יחד כך שהבורא יוכל להיכנס ולא להרגיש בינינו מחיצות, ואז הוא ימלא את השטח הכללי הזה שבנינו בשבילו.

שאלה: איך נותנים תשומת לב לרגשות כשמרגישים בלמעלה מהדעת?

אני רוצה ברגשות האלה שהם למעלה מהדעת רק להרגיש את הבורא, רק להרגיש את ייחודו, שהוא ממלא את הכול, מסובב את הכול, מסדר את הכול ו"אין עוד מלבדו". דרך התבנית הזאת כך אני מתייחס לכולם, לכל העשירייה, ודרך העשירייה אני מתייחס ;לכל הכלי של "בני ברוך" העולמי. ובמידה שאנחנו בזה מתקרבים זה אל זה, אז הבורא מתחיל לסייע לנו להשיג את המצב הזה ואנחנו מגיעים לתיקונים. כי התיקון שאנחנו צריכים להגיע אליו הוא שכולנו, כל האנושות, נתחבר יחד, יש כאן ודאי עוד הרבה שלבי עבודה ותיקונים, אבל העיקר הוא היסוד שאנחנו רוצים לראות כך את העתיד.

שאלה: איך אפשר להשתמש במצבי החושך שיש ביני לחברים כדי להעשיר את הקשר? אני לא רוצה סתם לעבור מחושך לאור, אני רוצה להיות יותר קשור לחבר, תלוי בו, מרגיש אותו.

הכול תלוי איך אתה מגדיר את החושך ואת האור. אם אני מגדיר את החושך כמצב שבו אני לא רואה את החבר קרוב, ואת האור כשאני מרגיש אותו קרוב ואנחנו באמת מתקשרים בלב אחד וכך עם הבורא, אז בשבילי כל המצבים האלו הם חושך, אור, יחד או פירוד, זה מה שיש, אין דבר חוץ מזה. תן מקום בלב לכל האנושות ותבדוק כל פעם עד כמה הם נמצאים שם.

שאלה: איך אדם יכול לבדוק שהוא נכנע לדעת עליונה וקדושה ולא לדעת ערמומית בתחפושת של קדושה?

זה תלוי בו. כמה הוא עושה ביקורת על הרגשות שלו, המחשבות שלו, הכול תלוי באדם. ודאי שהבורא מרמה אותו ומסובב אותו, אבל האדם צריך יחד עם זה, להיות יותר חכם וגם יותר ערמומי כלפי הבורא.

תלמיד: מה זה להיות ערמומי כלפי הבורא?

לא לתת לבורא לרמות אותו. הבורא עושה את המשחקים האלה כדי לראות אם האדם יותר חכם, כמו שאנחנו עושים עם הילדים הקטנים. כך אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו.

שאלה: מה יותר נכון לעשות בזמן שחברים שואלים שאלות? להתחבר לשאלה ולנסות להבין אותה לעומק, או לנסות להרגיש מאיפה החבר שואל ולהתחבר לחיסרון שלו?

אני לא נכנס לתוך החבר לחקור מאיפה מגיעה השאלה. אני שומע את השאלה ורוצה לענות עליה. ואני כך נמצא עם כל חבר וחבר כי בעצם אני צריך לענות על השאלות ואני מאוד מצטער שאתם לפעמים נמצאים, לפעמים לא, בזמן שאני מתאמץ לענות על השאלות ולסדר את הקושיות. חבל, כי זה לא מביא לחיבור ביניכם ואתם מפספסים הרבה דברים, כי בזמן ששואלים ודנים באיזו בעיה, אתם נמצאים כאילו מחוץ לזה.

כשאני רואה את הדברים האלה, אני ממש מצטער מאוד. אני רואה את הפנים שלכם, יש לי מסך גדול. אני לא מבין למה, יש הרבה שמתייחסים בזלזול כלפי מי ששואל, ואפילו לגבי מה שאני עונה, כביכול מחכים שיהיה משהו מעניין עבורכם. זה ממש הפסד גדול.

קריין: כותב הרב"ש.

"בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. אז על כל מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, אלא רק הכל לתועלת עצמו. במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום דבר, אלא שהוא ריק מכל. וזה המקום ריק, הוא יכול למלאות רק עם רימון, היינו אם הוא ילך למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'. היינו, שיבקש מה', שיתן לו כח להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. כלומר, זה שהוא רוצה רוממות ה', אין הכוונה שהוא אומר, שאם אתה תיתן לי להשיג את רוממות וגדלות ה', אז אני מוכן לעבוד, אלא הוא רוצה, שה' יתן לו כח להאמין בגדלות ה', בזה הוא ממלא את מקום הריקנות, שבה הוא נמצא עתה. 

נמצא, שלולי הריקנות, היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע לדביקות, היינו בהשתוות הצורה, הנקרא בעל מנת להשפיע, אלא בבחינת הכלל, שמספיק להם בחינת המעשה שהם מקיימים, אין אלו אנשים מרגישים בעצמם בחינת ריקנית. אלא שהם מלאים במצות. אלא דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה'."

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

אמנם בעצמם הם לא מרגישים את זה, אבל הם רוצים שתהיה להם התפעלות כזאת. כמו שכתוב, "היזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה". שאין להם שום דבר בעצם, אבל בכל זאת הם מגיעים לתורה מפני שהם מרגישים את עצמם בני עניים.

שאלה: כתוב שהוא מבקש, לא שהבורא ייתן לו להשיג את גדלות ה', אלא שייתן לו כוח להאמין בגדלות ה'. מה ההבדל?

ההבדל הוא שאם אני מרגיש את גדלות הבורא אז אני מרגיש, זה מתוך ההרגשה שלי, אבל אם אני מאמין בגדלות הבורא, זה כבר מתוך האמונה שלי, כלומר אני לא משיג, אין לי את זה ביד, אבל אני קיבלתי מלמעלה הרגשה כזו. ולכן זה הרבה יותר מכובד ונקרא "השגה רוחנית".

מה שאני מקבל בתוך הכלים שלי, זה כאילו גשמי. נאמר שאני משיג, מרגיש בתוך הכלים שלי את גדלות הבורא, את כוח הבורא, איזו השפעה ממנו, אז יש לי הרגשה, כמו שאתם טועמים נגיד איזה משקה או משהו דומה. אבל אם אני לא מקבל את זה בכלים הרגילים שלי, אלא אני רוצה להתרשם מזה בכוח האמונה, אז זו כבר מדרגה יותר גבוהה. אני כבר צריך לעלות לדרגת העליון, להתכלל בו ולהרגיש איך נמצאת בו אותה התופעה וזה נקרא שאני השגתי אותה נכון, בצורה שלמה.

עוד נדבר על ההשגות האלו, אילו הבדלים יש בהן.

שאלה: מה היא הרגשת רוממות ה', במה היא מתבטאת בכלים שלנו?

רוממות ה' זו הרגשה שבה אדם מרגיש עד כמה הבורא ממלא הכול וסובב את הכול ושאין עוד מלבדו, כוח עליון אחד בלבד.

תלמידה: האם יש הבדל בין רוממות ה' לגדלות ה'?

אני לא יכול להגיד, נראה לי שכלפי האדם, גדלות הבורא ורוממות הבורא זה כמעט אותו דבר. מודדים רוממות בכלים אחרים מגדלות, גדלות היא לפי גודל ההתלבשות ורוממות היא למעלה מזה, והיא בהתכללות בעליון. צריכים לומר שגדלות הבורא היא בתוך הכלי התחתון.

שאלה: מה זה אומר להתייחס לחברות כמו שהבורא היה מתייחס אליהן, הרי הבורא מחנך אותנו, מתייחס אלינו במערכת השגחה מורכבת שיש בה גם שמאל וגם ימין?

עלינו להתייחס לחברות מתוך אהבה כמו לעצמנו, פשוט מאוד, כי אנחנו מתקרבים להיות כגוף אחד.

שאלה: ענית לחברה שאנחנו בונות את עצמנו ומודדות את עצמנו ביחס לגדלות הבורא, האם זה אומר שאנחנו צריכות תמיד לבדוק איפה היינו ואיפה אנחנו נמצאות עכשיו?

כן.

שאלה: אומרים "תפסת מרובה לא תפסת", בשיעורים יש כל כך הרבה הבחנות וברורים, הלב מתמלא עד אפס מקום, אחרי מעט זמן אני מרגישה שאני כבר לא יכולה להכיל את השיעור ואני מפספסת הרבה, גם אם אני שומעת במהלך היום, אבל זה לא בריכוז, ואז מגיע שיעור צהרים. איך לפנות מקום בלב לכל ההבחנות והברורים האין סופיים שיש בשיעור?

אני זוכר את עצמי שהייתי רושם, הייתי שומע שיעור מוקלט, הייתי מעביר אותו לכתב, אחר כך הייתי מחלק אותו לחלקים, ממש עשיתי עבודות גדולות על כל שיעור ושיעור, ממה הוא מורכב ואיך להתייחס אליו.

אין לי אפשרות להמליץ לכם איך להתייחס לשיעור, כל אחד צריך לראות עד כמה הוא יכול להיות קרוב לשיעור כדי למלא בזה את עצמו, את הנשמה שלו.

אני צריך לפתוח את עצמי ושהשיעור יכנס פנימה, לא לדאוג לשכל אלא לרגש. ואחר כך שגם הרגש ילך, למרות שהרגש לא הולך, הוא נשאר בי.

אנחנו עוברים כל מיני מצבים וזה נשאר. תנסו להתרגש מכל שיעור, תיראו כמה זה עובד וכביכול אתם עושים מאותו בצק או פלסטלינה כל פעם צורות חדשות.

שאלה: מה נותן לאדם את הכוח לבחור ללכת למעלה מהדעת, מאיפה הוא שואב את הכוחות האלה?

הנקודה הפנימית ללכת למעלה מהדעת נמצאת בליבו של אדם, כך הוא נולד. יש אנשים שנולדים עם הנקודה הזאת והיא דוחפת אותם להתפתחות הרוחנית ולאחר מכן לפי מה שהבורא מסדר להם חברה, סביבה, מורה, לימוד וכן הלאה. הכול מנוהל מלמעלה. אנחנו צריכים רק להשתדל להוסיף לזה עוד ועוד יגיעה.

יש לי שאלה לאשה מתורכיה שיושבת שם, למה היא לא שואלת? היא מסתכלת ובולעת את השיעור בצמא גדול וכל כך רוצה לשמוע, להבין, לראות, לספוג אבל לא שואלת. למה?

תלמידה: החברות שלי לא יודעות אנגלית והן מאוד רוצות לשאול שאלות בטורקית אבל אני חושבת שאסור לנו לשאול בטורקית, אז למרות שהן בוערות ברצון להתחבר אתכם ולשאול שאלות, הן לא מסוגלות לעשות את זה כי הן לא מסוגלות לשאול באנגלית.

קודם כל אין איסור לשאול בטורקית. בשבילנו טורקית היא כמו כל השפות ואנחנו מאוד מכבדים גם את העם הטורקי וגם את השפה הטורקית וגם את התרבות הטורקית והכל. זה לא נכון שאסור לכן לשאול בטורקית. מה פתאום? בכלל אין איסור לשאול באף שפה. אין דבר כזה. אז תשאלו. יש לנו כאן כמה אנשים שיודעים טורקית והם בשמחה יתרגמו אתכן.

נתחיל קשר יותר הדוק. אני פשוט ראיתי את האישה הזאת כבר מזמן, בזמן האחרון, והיא שומעת את השיעור בצורה כזאת שהיא באמת רוצה להבין ולהיכנס פנימה אבל היא לא שואלת כלום. ולכן פניתי אליה, שאלתי. שיהיה לך בהצלחה.

שאלה: בציטוט שקראנו ב51 נבנה איזה קשר בין רימון לבין אמונה מעל הדעת. אם תוכל להסביר את זה?

כן. רימון זה מהמילה רוממות, ועל זה הוא מסביר אז מה זה נקרא רוממות ה' בינינו שצריכה להיות. זה הכול.

שאלה: אמרת שהבורא גורם לנו לרצות יותר את המצב שבו אין לנו שום דבר, אבל איך ייתכן שמצד שני יש לנו חוסר יכולת לתפוס את המצב הזה?

זה לא שיש לנו חוסר יכולת, נגיד שיש לך בידיים חוט אחד ואתה רוצה לתפוס דג, אתה לא יכול, אבל אם יש לך עשרה חוטים, אז אתה קושר אותם כרשת, עם החברים שלך וכך אתם תופסים. זאת אומרת, הכול תלוי איך אנחנו עובדים. לאף אחד מאתנו אין כלי לתפוס את הבורא ולגלות אותו, הכלי הנכון לגילוי הבורא הוא החיבור בינינו לעשירייה, וכך ודאי אנחנו בטוח תופסים אותו והוא שלנו. אז נלמד איך לתפוס, איך לעשות רשת כזאת שהבורא יתגלה בתוך הרשת. שהיא עשר הספירות.

שאלה: כדי לבנות את הרשת שבה תופסים את הבורא, האם צריך להתייחס לחברות כמו הבורא שמתייחס אליהן כטוב ומיטיב, להתרכז במקביל גם על האחריות הגדולה, שכל פעולה, כל מילה שלי החברות תופסות כפעולה של הבורא דרכי, האם התכווננות כזאת, או תחושת אחריות כזאת שצריכה להיות מאוד זהירה בכל פעולה יכולה לעזור כאן?

זה יעזור וגם יעזור אם תדברי פחות. את צריכה להתכונן לומר את הכול מקסימום בשני משפטים ועדיף במשפט אחד.

שאלה: האם הבורא מתגלה ביחסים מתוקנים בינינו או שאנחנו ממש מייצבים אותו כמו בובת שלג או פלסטלינה?

זה אותו דבר. זו אותה עבודה מצדו ומצדנו, שאנחנו צריכים להגיע למצב שהצורה שלנו והצורה של הבורא, אחת מהצורות שהוא יכול לקבל, יהיו בהזדהות וכך הבורא מתלבש בנו, מתגלה בנו.

שאלה: האם זה נכון לומר שלהאמין זה למעלה מהדעת, ולהרגיש זה בתוך הדעת?

נכון.

תלמידה: איך לא ליפול באמונה או להאמין למטה מהדעת?

אם אני נמצא יחד עם החברים אז לא יכול להיות שאני אפול למטה מהדעת. זה דבר אחד. דבר אחר, למעלה מהדעת נקרא שאני בתוך הדעת לא מסוגל להשיג את הבורא אלא בזה שאנחנו מזדהים אחד עם האחר, שאנחנו רוצים להרגיש אחד את האחר והבורא שיתגלה בנטייה בינינו, אז זה יהיה כבר למעלה מהדעת.

(סוף השיעור)