שיעור בוקר 01.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 11,

מאמר "מטרת החברה – א'"

בואו נראה עד כמה פעם שמענו את המאמרים האלו כמו איזה משהו תיאורטי, יפה, משהו ליפי נפש, לסדר חברה אולי יותר סוציאליסטית, יותר יפה, ושכביכול מדובר על ילדים קטנים, איזה שיחות מוסר, ועד כמה שאנחנו עכשיו מבינים שבלי לממש את ההכרחיות הזאת, החיבור הזה באמת בחברה, אין לנו שום תקווה להגיע לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 11, מאמר "מטרת החברה – א'"

מטרת החברה - א'

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י."

עכו"ם הכוונה שבאמת הולך [עקום], עכו"ם זה עובד כוכבים ומזלות, שתולה את עצמו בכל מיני מצבים אחרים ולא באין עוד מלבדו, שהולך אחריו בלב ונפש, באמונה למעלה מהדעת. מי שלא הולך בדיוק לבורא, לבטל את האגו שלו ולעלות למעלה מהאגו בכל וכל, בכל האמצעים, הוא נקרא עכו"ם, כי סוטה מהדרך.

"ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'"."

אדם זה מי שמגיע לדרגה שנקרא "יראת ה'" ועל ידה הוא מתקדם הלאה, עד שמקיים כך את כל הדרישות שיש אליו מצד השגת הבורא, שזה נקרא "מצוותיו", כי הבורא נתן לנו מקום, ציווי, שאנחנו נגיע לגילוי שלו.

"וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה."

אנחנו רואים עד כמה שכתובים כאן הרבה פרטים שאנחנו עדיין יכולים להתבלבל בזה, וגם רב"ש לא הולך כל כך לפתוח אותם מפני שיש כאן באמת עבודה גדולה כדי להבין אותם. אבל אנחנו צריכים לקחת את סוף המאמר שקשור, שייך אלינו, שאומר כך, כדי להשפיע לה' אנחנו צריכים להשפיע לזולת.

אתם רואים, הפסוק השלישי לפני הסוף, "לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".", אהבת חברים.

אז אנחנו מתאספים ורוצים להגיע לאהבת חברים כדי מתוך זה להגיע לאהבת הבורא. כי אהבה זה הקשר הכי חזק שיכול להיות בין כל חלקי הנשמה הכללית הזאת, נשמת אדם הראשון, ואנחנו צריכים לחבר אותם יחד ואז אנחנו מגלים את הבורא במלואו כדי לעשות לו נחת רוח.

אני ממשיך, "ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו." זאת אומרת, אני צריך להגיע למצב שאני מבטל את עצמי כלפי הקבוצה. "שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד." כלפי האחרים בעשירייה, "ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"." שהבורא יתגלה בינינו במידה שאנחנו יכולים לבטל את האגו שלנו ולקשור את עצמנו כאחד. זה נקרא "חד מקבל חד".

"ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה," שאנחנו עד כדי כך קשורים, שהבורא יכול להתגלות בינינו ולשמוח מהעבודה שלנו, "אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה." הזאת. גם זה שיש לך רצון "זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך." אפילו שעוד לא התחלנו להתחבר בינינו כדי לתת מקום לבורא להתגלות, אבל אנחנו נמצאים בהבנה, בזה שאנחנו נמשכים לזה, כבר צריכה להיות מזה שמחה. כי דווקא בשמחה הזאת שהיא מגיעה מתוך המאמץ שלנו להיות קשורים יחד, דווקא בשמחה הזאת הבורא מתגלה. "אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה." זה מה שאנחנו צריכים.

סך הכול מה אנחנו צריכים מהמאמר הזה? אולי שנקרא אותו אלף פעם, השאלה עד כמה שאנחנו נוכל להבין על מה שהוא כותב, [כי אלה] דברים שעוד לא עברנו, אבל ברור לנו משלושה או ארבעה הפסוקים האחרונים שאנחנו צריכים להשתדל לבנות כזאת עשירייה, ולהיות כאן כמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד", זאת אומרת להתחבר בינינו עד כדי כך שכמעט ולא יהיה הבדל בינינו ומתוך זה אנחנו נתחיל להשפיע לבורא.

מה זה, להשפיע לבורא? לתת לבורא מקום, כי הוא אמנם כלול מהחלקים השבורים, אבל [אנחנו] החלקים האלה, רוצים להתחבר בינינו כדי שיהיה כלי שלם.

פעם כשהיה כלי שלם זה נקרא "נשמת אדם הראשון", אחר כך הכלי הזה נפל ונשבר ואנחנו, החלקים האלו, התאספנו לכן "אנחנו נתאספנו כאן" כדי לקשור בינינו כאלה קשרים, כדי שהכלי יהיה שלם, שלא יהיו סדקים, שלא יהיה שום דבר בין חלקי הכלי, שאנחנו נתקרב עד כדי כך זה לזה, שאנחנו נעשה בזה כלי שלם.

ודאי שאנחנו לא מסוגלים לזה בעצמנו אבל עם הבורא יחד, עם האור העליון, אנחנו כן נעשה את זה. זאת בעצם עבודה שלנו. במידה שאנחנו כן יכולים כך להתקשר, אז האור העליון בא וממלא אותנו ומתגלה בנו. ואז ודאי שאנחנו נהיה באמונה למעלה מהדעת ובידיעה וקו ימין ושמאל, אז אנחנו נשיג הכול, מזה שאנחנו מתחברים ומזה שהאור העליון ממלא אותנו.

לכן בעצם העבודה שלנו היא עבודה הפשוטה, לגלות את הלב לכל העשירייה ולהשתדל להתחבר בלב אחד. ואז בתוך הלב הזה הבורא יתגלה ומתוך הגילוי שלו יהיה לנו ברור מה אנחנו משיגים, מה אנחנו עושים, איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: עד כמה שאני מבין, כמו שהוא כותב, שכדי להשיג את המצב הזה שעליו אנחנו מדברים, הוא כותב כאן על כך שהאדם צריך להימנע מקבלת התענוג ושתהיה לו היכולת להתגבר. על מה הוא בדיוק כותב כאן? על מה צריך להתגבר בכדי להגיע למצב הזה שאנחנו מדברים עליו?

על האגו שלנו. איך אני יכול להתחבר איתך, עם הקבוצה? אתם רואים כמה כאלו חברים יש בינינו שלא רוצים להתחבר לקבוצה, הם לא מבינים בשביל מה. אני הייתי ליד הרב"ש ואני לא הבנתי בשביל מה אני צריך כל כך להתחבר איתם. אני רוצה לגלות את הבורא, לכן הגעתי לרב"ש, אני מוכן להשקיע כוחות בלימוד, במה שתגיד, אבל חיבור, מה זה חיבור? מה, אנחנו נמצאים באיזה גן ילדים, שאומרים לנו להחזיק בידיים ולשיר איזה שיר? מה העניין הזה להיות ילדים טובים, להגיע לחיבור, לאהבה, לתמיכה, למה? אני לא הרגשתי הרבה זמן שזה שייך לתיקון של הנשמה. אני שומע ולא שומע. הרוחניות היא כזאת שאתה יכול לשמוע עליה, אבל אם אתה לא מרגיש במקצת, לא מתעורר בך איזה כלי פנימי כזה, אתה לא שומע, זה עובר ליד האוזן, לא נופל אליך, בתוכך, בהרגשה, בכלל. ולכן אנחנו צריכים הרבה שעות לשמוע כל מיני דברים כאלה.

וכאן העניין הוא, שאם אדם בא לתוך עשירייה, העשירייה צריכה לעבוד על כל אחד ואחד, להסביר לכל אחד ואחד עד כמה כדאי לו להיות יחד איתם, כי אחרת לא יהיה לו מקום לגילוי הבורא. תציירו לכולם את הכלי הזה כמו שהיה באדם הראשון ונשבר, וכל חלק וחלק מהכלי השבור הזה זה אנחנו, כל אחד מאיתנו, ואנחנו צריכים להתחבר יחד, שיהיה כלי בחזרה. אז דורשים מאמצים בינינו, שאנחנו בצורה גשמית ככה נתחבר בינינו, פנימית בכמה שאנחנו מסוגלים, ומה שנקרא "ה' יגמור בעדי", האור העליון יעשה את ההלחמה בינינו. אנחנו צריכים רק לחבר בינינו, כמה שיותר לקרב בינינו את החלקים השבורים והבורא יעשה הלחמה בינינו עם האור שלו, ואז כל החלקים האלה הם יהיו מחוברים לכלי אחד. במידה שכל עשירייה מחברת את עצמה בצורה כזאת, היא הופכת להיות יחידה בתוך הכלי הגדול הזה של אדם הראשון שנקרא "פרצוף". וכך אנחנו מחברים את כל הפרצופים האלו, הרבה הרבה הרבה, עד שיהיה לנו כלי שלם. זו כל העבודה שלנו.

לכן מי שנמצא בעשירייה ולא מרגיש שהוא נמצא בעשירייה, להשתדל, אין מה להתבייש, להשתדל להיכנס לעשירייה ולהגיד להם, "אני לא מרגיש אתכם, תעזרו, תעבדו עלי, תנו לי דוגמה איך אתם מתחברים". "כי כל הגדול חברו יצרו ממנו", זה שאני לא מבין למה אני לא מתחבר לעשירייה ולא רוצה להתחבר בעשירייה, זה נקרא שהיצר הרע שלי גדול. ואם היצר הרע שלי גדול, אני יכול להיות גדול אם אני אתעלה מעל היצר הרע שלי, אם אני אעבוד איתו לחיבור. אמנם אני אגואיסט גדול עכשיו ודוחה את עצמי מהחיבור, אבל אם אני אחייב את עצמי לחיבור, אני ארכוש כלי גדול. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

לכן בואו נבין שחיבור הוא הכרחי, ונדאג מתוך כל הקבוצה שלנו, ועכשיו יש לנו התעוררות גדולה בגלל הווירוס, בגלל כל הדברים האלה, ונשתמש בכל המעמד הזה שיש לנו עכשיו, בכל המצב, כדי לאחד את השורות שלנו, לחבר את עצמנו קצת יותר, ואז נרגיש בקשר בינינו את הבורא שמתגלה. כי אנחנו צריכים בזה לבטל את האגו שלנו כדי להתחבר, אז הבורא יתגלה. קדימה, רק את זה צריכים. אמונה למעלה מהדעת, כל הדברים האלה, זה תיאורטי, זה מאוד סתום, זה מאוד גבוה, נעלם. אנחנו בקושי לרגע אחד אולי תופסים משהו ושוב זה בורח. אבל זו עבודה פרקטית, ואת זה כל אחד ואחד מסוגל לעשות, במקצת. וכך יותר ויותר ויותר.

ובזה "איש את רעהו יעזורו", כל אחד חייב לעזור לאחרים. אם אני נמצא בעשירייה ובעשירייה הזאת ישנם חברים כאלה שהם לא משקיעים מספיק כוחות, אני צריך לעזור להם, אני צריך לתת דוגמה, אני צריך לדבר איתם. אין ויתור, אנחנו חייבים בכמה שאפשר, בצורה עדינה, אבל כמה שאפשר בלחץ בכל זאת, לחייב את כולם לתת את כל הכוחות לחיבור. כי זה מה שעומד לפנינו, רק חיבור, שום דבר חוץ מזה, רק חיבור לעשיריות.

שאלה: בעשירייה שלנו כבר התחלנו לברר את מאמרי החברה בהמלצתך, לקבוע עקרונות ולנסות לממש. כיצד אתה ממליץ לעבוד עם המאמר שלומדים בשיעור במהלך היום ובמפגשי העשירייה שלנו היום?

אני ממליץ לקרוא את מאמרי החברה של רב"ש, ואפילו לא יותר. המאמרים האלו הם היסוד לכל הדרך הרוחנית שלנו. אם אנחנו נממש אותם, נתקדם הלאה, תראו בעצמכם איך נתקדם. אבל אם לא נממש אותם, כל העבודה שלנו, כל הקריאה שלנו בכל יתר החומרים, היא ממש לא לעניין. זה מה שאני ממליץ.

שאלה: הרב"ש כותב במאמר שצריכה להיות מטרה אחת בלבד בעשירייה, "שהשכינה תשרה בינינו". מה זו השכינה, איך מגיעים למטרה הזאת ואיך בדיוק השכינה מתגלה בינינו?

"שכינה" זה נקרא שכוח ההשפעה והאהבה, שזה הבורא בעצמו, מתגלה ברצון לקבל שנמצא עם הרצון להשפיע שזה הבורא, בהשתוות הצורה. אם אנחנו מתחברים בינינו, כך שכל אחד כלפי השני מגלה את תכונת ההשפעה, אז מזה שאנחנו מתקשרים בינינו אנחנו מגיעים למידת ההשפעה המשותפת, מידה קטנה מאוד, אבל זה מספיק כדי שהאור העליון כבר יהיה בהשתוות עם התכונה הזאת של השפעה שלנו.

הוא נמצא בהשפעה ואנחנו נמצאים בהשפעה. אנחנו נמצאים בהשפעה הדדית זה לזה במישור הקשר בינינו והאור העליון נמצא מלמעלה גם באותה מידת ההשפעה, ואז הוא מתחיל להאיר לנו ואנחנו בקשר בינינו מתחילים להרגיש שיש גם כוח עליון. וכך אנחנו מתחילים להתקשר מתוך הקשר בינינו לבורא. זה נקרא מ"אהבת הבריות לאהבת ה'", זה העיקרון.

שאלה: יש פה עוד נקודה שהיינו רוצים לברר. הבדיקה שאני נמצא באמונה למעלה מהדעת היא עד כמה אני רואה את החברים כגדולים בעשירייה, ואם אני תופס את עצמי שאני לא רואה את זה, לא מרגיש את זה, אלא להיפך, רואה שהם צריכים, זקוקים להתעוררות, מה אני צריך לעשות באותו הרגע? לבקש מהבורא שיתקן אותי או להתחיל להראות להם דוגמה של ביטחון, מצב רוח מרומם? במילים אחרות, מאיזו נקודה צריכה להיוולד בי הדרישה כלפי החברים להתעוררות ומאיזו נקודה התפילה?

יש לך כאן עבודה משותפת, מצד אחד אם את רואה שאתה יכול לעזור לכולם בביטוי של אהבה אז אתה צריך לעשות את זה, מצד שני אתה יכול להגיד "עיניים להם ולא יראו", שמה שאתה עכשיו רואה, שחסר להם חיבור ואהבה, זה בגלל שאתה בעצמך אולי לא נמצא בחיבור ואהבה ויכול להיות שבגלל זה אתה לא רואה שזה נמצא ביניהם, ואם כך אתה צריך לעשות חשבון על עצמך.

יש פה הרבה פעולות גם כלפי עצמו וגם כלפי הקבוצה, גם כלפי הבורא, ובכל המשולש הזה יש לנו הרבה עבודה. אז טוב מאוד שאתה כל הזמן תתעסק בזה, כי בכל הדברים האלה גם תראה איך בהתאם לזה שאתה משנה קצת במשהו את עצמך, הבורא משתנה. אתה תרגיש שהבורא משתנה ובהתאם לזה אתה תשתנה, וכך זה גם בעשירייה עם כל אחד ואחד. אבל זאת העבודה שאנחנו צריכים כל הזמן לעבוד על עצמנו, בזה אנחנו מגלים את התרופה לווירוס שלנו, שבא מצד אחד להסביר לנו שאנחנו קשורים זה לזה כאנושות אינטגרלית ומצד שני שאין בינינו קשר ולכן אנחנו צריכים להיות במרחק זה מזה כי אחרת פועל עלינו הווירוס.

וכאן אנחנו מתחילים כבר לעבוד לא רק בקשר בינינו בעשירייה אלא עם הבורא שמופיע כך בינינו בצורת ווירוס, שזה השליח שלו. כך אנחנו נגלה.

שאלה: מה זה לגלות את מידת ההשפעה זה לזה, מה זה אומר בפועל?

שאני מראה לכולם עד כמה אני מוכן ללכת על הכול, שלא אכפת לי שום דבר מהפרטי שלי רק כדי להיות מחובר אליהם. אני מוכן להקריב את עצמי, רק להיות מחובר אליהם. וזה לא בגלל שאני מבין ומרגיש את החשיבות, כי אם אני מבין ומרגיש חשיבות אז אני פועל מצד האגו, אלא אם אני עושה את זה בגלל שזה הבורא מצווה, המורה מצווה, אז אני עושה את זה בכל זאת במשהו באמונה למעלה מהדעת. אז כדאי לנו לעשות את זה.

שאלה: במאמר 46 הוא אומר שכשאנחנו הולכים מעל הדעת אנחנו מסתכלים בתוך הדעת.

לא, אנחנו מדברים עכשיו על משהו אחר, למה אתה מבלבל אותנו? לא, זה לא בסדר. אנחנו קראנו עכשיו מאמר ודיברנו על זה, למה אתה מחזיר אותנו למשהו אחר? איך אתה מתייחס לחברים, החברים עוסקים עכשיו במשהו אחד, ואתה מסיט אותם לדבר שטוב לך, זה לא בסדר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בפגישות העשירייה בשביל להגיע למטרה העליונה שהיא אהבת הבורא, ושאלו לא יהיו רק דיבורים או סיפורים?

אי אפשר לדרוש מהחברים שהם יתייחסו לחיבור בינינו בצורה רגשית אם עדיין הרגש לא עולה. הרגש צריך להגיע אלינו על ידי השפעת האור העליון. האור העליון כשהוא בורא רצון לקבל בתחילת הבריאה ואחר כך משפיע על הרצון לקבל ומעורר ברצון לקבל כל מיני רגשות, זו השפעה מהאור העליון, אחרת הרצון לקבל לא היה זז.

ולכן אם חסרה לנו איזו הבחנה ברצון לקבל שאני רוצה להרגיש משהו כלפי חבר, אז אני צריך להתפלל לבורא. אני לא אמצא את הרגש הזה שאין לי שיהיה בי, מאיפה זה יכול להיות? אני רק יכול לקנא בחברים שיש להם את זה ולי אין, וזה טוב. אני מקנא שיש בהם, מהדוגמה שלהם אחד לשני, ואז אני מבקש מהבורא שייתן לי. וזו עבודה גדולה, כי אני מבקש מהבורא שייתן לי רגש, קירבה לחברים ואני לא צריך את זה, אני בעצמי לא צריך את זה, אז כבר מה שאני מבקש זה למעלה מדעתי, כבר נגד האגו שלי, זו כבר עבודה רוחנית.

אני לא רוצה בזה, ודווקא בגלל שאני לא רוצה את זה, זו כבר עבודה רוחנית, אני נמצא למעלה מהאגו שלי שנמצא בעולם הזה, אני כבר רוצה להתרומם, והקבוצה, החברים הם רק אמצעי שאני אתרומם.

אנחנו התחלנו את מאמרי רב"ש, אנחנו נעבור על זה קצת כל פעם, גם היום בצהרים, וכך נתקדם. אני מאוד שמח שזה יהיה, אתם תראו את זה כיותר מעשי, ובואו לא נעזוב. אנחנו יכולים לקרוא את כל המאמר הזה אבל בעיקר ארבעת הפסוקים האחרונים, או שלושת הפסוקים האחרונים אפילו, "לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאיתנו נלך ברוח הזה, "להשפיע לה'". ובכדי להשפיע לה' מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת"."

לכן אני הולך להשפיע לחברים כי זה דוגמה, זה תרגיל, שעל ידי זה אני בונה את עצמי להשפיע לבורא, "ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנחנו צריכים להתגאות בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שכל אחד מאיתנו יש לו רק מטרה אחת, "שהשכינה תשרה בינינו"." שיתגלה הבורא בקשר בינינו, זאת המטרה. הבורא רוצה שאנחנו נקשור את עצמנו כך שהוא יוכל בינינו להתגלות, הוא מצפה, הוא מחכה.

"ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה," להתחבר עד כדי כך שהבורא יתגלה בינינו, "אבל יש בנו רצון להגיע להמטרה." קצת שקיבלנו ממנו, מלמעלה, "גם זה צריך להיות חשוב אצלנו" כי קיבלנו את הרצון הזה מלמעלה, זה נקרא ניצוץ, נקודה שבלב. "אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך." אף על פי שאנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך, "אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה." שנתחבר בינינו בעשירייה כך שהבורא יתגלה בינינו וכל העולמות וכל הפרצופים, ספירות, עולם אין סוף, הכול יתגלה, אבל רק בקשר בינינו, עד כמה שנצמיד את עצמנו יותר ויותר. אני מקווה שאתם מבינים, למרות שלא רוצים, האגו שלנו נגד זה, רק נגד זה, אבל אנחנו חייבים לדרוך עליו ולהתחיל מעליו להתחבר. בהצלחה.

(סוף השיעור)