שיעור בוקר 08.04.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"בניין החברה העתידית" – קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

קריין: שיעור בנושא "בניין החברה העתידית". נקרא קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם, כותרת "צורת החברה העתידית", קטע מספר 43.

אין לנו מאמר שלם סגור מבעל הסולם או מרב"ש או בכלל מהמקובלים על מבנה החברה העתידית אלא רק קטעים, ולכן בוא נתייחס אליהם ברצינות ונשתדל לחבר אותם הקטעים לאיזו תמונה אחידה. מאוד חשוב לנו איכשהו להבין למה הם התכוונו כי בעצם בעבודה שלנו אנחנו צריכים לראות איזו צורה עתידה שאליה אנחנו צריכים להימשך והם בכל זאת מורי הדרך שלנו.

קריין: קטע מספר 43.

"א. יש להם הרבה ספרי חכמה שיטתיים וספרי מוסר, המוכיחים את התפארת והרוממות של ההצטיינות בהשפעה לזולתו, אשר כל העם מקטנו ועד גדלו עסוקים בהם ראשם ורובם."

כן, לכל עם יש ספרי מוסר משלו.

"ב. כל מקבל משרה חשובה גבוה, מחויב לגמור מקודם קורס מסוים בחכמה האמורה."

זאת אומרת, חייבים ללמוד איך להשפיע לזולת בהתאם לעם, בהתאם לתקופה אולי, בהתאם לכל התנאים, אבל לימוד ההשפעה לזולתו בדרגה העממית, את זה חובה שידעו כולם. כמו שהוא כותב בתחילה, שכל אחד בעצם חייב.

"ג. הבתי משפט שלהם עסוקים בעיקר בנתינת תוארי כבוד, המציינים מדת הצטיינות כל איש בהשפעה לזולתו. ואין אדם, שלא יהיה מזויין בתואר כבוד על שרוולו, ועבירה גדולה היא לקרוא שם אדם בלי התואר כבוד שלו. גם עבירה גדולה יחשב לאיש המוחל על כבודו הראוי לו לפי תואר הכבוד."

זאת אומרת, כל הזמן לרומם בעיני הקהל עד כמה חשובה לנו התרומה של האדם לחברה ועד כמה אנחנו מכבדים את זה ובלי זה אנחנו לא מתחשבים באף אחד. אם הוא לא משפיע הוא כאילו לא קיים בשבילנו. אלא כלפי כל אחד ואחד כמו בצבא יש לנו ממש איזה כינוי לתפקיד שלו, לתרומה שלו לסביבה. זה מאוד חשוב.

"ד. התחרות גדולה נמצאת להם בהשדה פעולה של השפעה לזולתו, עד שמרביתם מביאים את עצמם בסכנות נפשיות, כי דעת הקהל מחשיב ומכבד מאד, בהתפעלות יצאה מהכלל את התוארי כבוד ממדרגות הגבוהים בהשפעה לזולתו."

כמו בצבא, אם אתה הולך ממש לבצע איזו פעולת גבורה, שאתה מסכן את עצמך ופועל בכל הכוח, כך גם כאן, בהשפעה לזולתו אתה פועל בכל הכוחות שלך אפילו בסכנה, וזה מכובד. מעניין שבעל הסולם כותב שזה עד כדי כך, ולא "חי בהם ולא ימות בהם", כל מיני הקלות.

תלמיד: אני לא יודע מה זה סכנה נפשית.

שלא אכפת לך מעצמך, שאתה לא מתחשב עם עצמך, רק עם תועלת הזולת.

תלמיד: אבל מה זה סכנה נפשית בניגוד לסכנה גשמית?

אם אתה צריך להציל אותם אז אתה אפילו הולך על קידוש ה'.

שאלה: האם במקרה הזה החברה לא מפתחת באדם "להשפיע על מנת לקבל", כלומר אכפת לאדם מתואר הכבוד יותר ממעשה ההשפעה?

אנחנו מדברים על האדם עצמו. איך שהוא צריך על ידי החינוך, על ידי דעת החברה להגיע למצב שהוא לא חושב על עצמו אלא חושב על החברה עד כדי כך שלא אכפת לו מהחיים שלו.

תלמיד: אני שואל על אותות כבוד, שחובה לתת אותות כבוד ואסור לו לזלזל באותות כבוד. האם זה לא מפתח באדם רצון להשפיע בשביל לקבל את הכבוד הזה?

לא. הוא מקבל את אות הכבוד והולך עם זה כך לפני כולם. כי הוא יודע בשביל מה הוא עושה את זה, כדי שכולם ילמדו. הוא מרבה בזה שלום בחברה, מרבה דוגמאות טובות בחברה. החינוך צריך להיות כזה שהוא לא מקבל את אות הכבוד לעצמו, שום דבר לא לעצמו. נניח שעשית איזה דבר מיוחד בחברה ויתנו לך עכשיו איזה אוטו, למבורגיני, ומהיום אתה נוסע בפתח תקווה בלמבורגיני. בסדר?

תלמיד: אני מסכים.

אתה מסכים. למה אתה מסכים? כדי שכולם ישאלו מי זה, תראו איזה פרצוף, מה פתאום הוא נוסע בלמבורגיני? ואז כולם ידברו, מה קרה לו? מה פתאום? הוא הרוויח בפיס, משהו? לא, הוא עשה דבר מיוחד לחברה וקיבל פרס גדול מהחברה או מהממשלה, לא חשוב, שזה ממש אות כבוד.

תלמיד: ולא יעשו לי פנצ'ר בגלגלים?

לא חשוב. בוודאי שעל ידי קנאה אנחנו מתקדמים. אנחנו לומדים מחכמת הקבלה, רק על ידי קנאה, הרי מה משפיע יותר על הרצון לקבל? ואז מחר כולם יחשבו, אפילו ירצו לשרוף את האוטו שלך, יהיו כאלה שידקור להם בעיניים, אבל הם בכל זאת ילמדו מזה.

למה נתנו לך את זה? כי החברה מכבדת דברים כאלו. יכתבו על זה בכל מקום ואתה תהיה כך ליד האוטו שלך, הכול צריך לעשות. לא שאתה צריך את זה, אבל אתה תצטרך לשחק כדי לעורר בהם קנאה.

שאלה: אתה מפתיע אותי. באמת מקבלים פה מכוניות כאלה, למבורגיני?

אני חושב שאני הייתי עושה את זה ככה. כי זה מיד מקפיץ את כל החברה. במקום כל המילים, זה בפועל.

תלמיד: מה בעל הסולם מראה לנו בעצם, חברה מתוקנת?

שהולכת להיתקן, לא מתוקנת, אלא בדרגות.

תלמיד: אנחנו צריכים להגיע למצב כזה כמו שבעל הסולם מתאר, אנחנו צריכים להגיע לחברה מהסוג הזה, להתנהג בצורה כזאת? או להיות כאלה?

כן, למה לא?

תלמיד: כי אני רואה מה קורה, ערכים הפוכים בדיוק.

למה שאתם הגעתם עם העם הזה, עם המדינה הזאת, אין לי אפילו על מה לעשות ביקורת.

תלמיד: זה לא בקורת, העניין הוא שאתה רואה מצב הפוך לגמרי. קודם כל, למדנו היום על דומם. זה נקרא "דומם"?

גם המצב ההפוך הזה הוא מצב שעם ישראל צריך לעבור כדי להכיר את שפלותו שממנה כבר אין ברירה אלא לצאת, רק למעלה מהדעת.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על זה, באיזה מצב צבירה אנחנו נמצאים היום במדינה?

אני מקווה שאנחנו נרגיש את עצמנו כאן כמו במצדה, שהשנאה מכל העולם ממש מקיפה אותנו, וכל אחינו היהודים שבכל מקום ומקום שבעולם גם סובלים כל אחד בגטו שלו, ואנחנו חזרנו בזה ממש לימי הביניים, כמו שהיינו בספרד, בצרפת, בגרמניה, באנגליה, בכל המקומות האלו בזמן הגלות. שאנחנו נרגיש את זה, ואז אולי נשאל את עצמנו, למה זה שוב חוזר.

אבל עכשיו יש כבר את "בני ברוך" שיכולים להסביר, קודם לא היו, בדורות הקודמים, ולכן אולי קצת ישמעו, מחוסר ברירה. זאת אומרת אני לא יכול להגיד לך, אבל אם אותם אנשים היו נכנסים לקרונות לנוע לכיוון מחנה ההשמדה, אני חושב שהם היו שומעים. אולי, גם לא בטוח, אבל אולי.

תלמיד: זאת אומרת, אם אנחנו רואים כזה מצב של תוהו ובוהו במדינה היום, אז אנחנו צריכים להיות שמחים בזה?

אני לא שמח, אני אהיה שמח כשיהיה תיקון. ובשביל מה אני צריך צרות, בשביל מה? יש הכרת הרע בצורה הגשמית, שזו באמת בצורה נוראית. אבל ישנה הכרת הרע בצורה רגשית, רוחנית, ששם מספיק שקצת רע, ואדם כבר מבין, ומרגיש ותופס את זה בצורה גדולה מהותית, ולא כמותית. לכן הכרת הרע יכולה להיות גם כך וגם כך.

בשביל מה לנו לרדת למכות גשמיות, ולצרות נוראות, אם אנחנו יכולים לעשות תיקון בצורה כזאת ש"או הבנתי, הבנתי, אני לא צריך יותר. עכשיו אני מבין, עכשיו אני מוכן להשתתף." אני מקווה שזה יקרה בצורה כזאת בכל זאת, לכן אנחנו צריכים להפיץ יותר.

תלמיד: מה זה הכרת הרע בצורה רגשית במקום גשמית? מה זאת אומרת, להרגיש את הכרת הרע?

נגיד אבא ואימא נתנו לך מכות, כדי שאתה תהיה ילד טוב, כי אתה עשית כל פעם משהו לא טוב. כמה מכות הם היו צריכים לתת לך, עד שמתוך המכות הבנת שזה לא בסדר? אתה לא אמרת שזה לא בסדר, אלא "מה הם רוצים ממני, ומה קרה, ואני לא רוצה כבר להיות בזה, והם רעים כאלה". לכן זה שאתה מקבל מכות, זה מאוד רחוק מקבלת הנימוסים הנכונים האלה.

מה שאין כן, אם אתה מבין אפילו בזה שהם אמרו לך רק מילה אחת. הם הסתכלו עליך ואמרו, "אתה לא ילד מוצלח," וזה כל כך פגע בך, שאתה מרגע זה והלאה השתנת. יש הבדל?

תלמיד: נכון, אבא שלי אמר לי "אף פעם לא תהיה בן אדם".

אנחנו מסכימים עימו.

שאלה: מה זה "להשפיע לזולתו"? מה בדיוק חסר לזולת, שאני יכול לבוא ולהשלים? מדובר על חומר, מדובר על יחס, על מה בדיוק הדבר הזה להשפיע?

לעזור לזולת, זה לקחת אותו ולכוון אותו לבורא. להכניס אותו לקבוצה, למשהו שיחזיק אותו כבר בדרך.

תלמיד: אז כשהוא מדבר פה על חברה מתוקנת, זו חברה שעוסקת בעצם בלחנך את עצמה להתכוון לבורא, ולא בדיוק מאכילים אחד את השני באוכל שלא צריך, או נותנים אחד לשני איזה הטבות.

בשביל מה לדבר על זה בכלל? מה הבעיה בעולם שלנו היום, איזה להאכיל? איזה מה? אתה צריך לכוון את האדם למטרת הבריאה. אנחנו הגענו רק לזה.

תלמיד: לא צריך להתפתח בזולת איזה חיסרון לזה? כי אחרת זה כמו שאני לוקח איזה זקנה שלא רוצה לעבור את הכביש, ואני מעביר אותה בכוח. אני יכול לבוא ולעזור לאדם להתכוון להשפעה, אם אין לו חיסרון לזה? אם הוא רוצה בית גדול, אוטו, ואתה נותן לו השפעה.

הוא בוכה?

תלמיד: חסר לו בית, אוטו, חופש.

אז להראות לו שזה יכול להיות, רק בתנאי שהוא יהיה בהשפעה.

תלמיד: להגיד לרצון לקבל, אני אלמד אותך ליהנות מלתת, זה נראה כמו עונש. כאילו אתה רוצה לקחת ממנו משהו.

ואז אתה תקבל את מה שאתה רוצה.

תלמיד: מרגיש שכאילו צריך..

לא חשוב מה שאתה מרגיש, אני אומר לך מה. זהו.

שאלה: אני רוצה לשאול על אותות הכבוד. לפי מה שבעל הסולם כותב, הבנתי שיחלקו בבתי משפט אותות כבוד.

כן, ודאי שצריכים לדון על זה. בית משפט זה לא בית משפט שנותן לך עונש בפנים, זה בית משפט שאומר, אתה צריך ללכת עם מדליה כזאת, כמו צלחת על הכתף, ושכולם יראו שהיא כולה חשובה מאוד.

תלמיד: אבל תסביר את המשפט "גם עבירה גדולה יחשב לאיש המוחל על כבודו הראוי לו לפי תואר הכבוד." מה זה, אתה יכול להסביר?

איך להגיד את זה בצורה פשוטה?

תלמיד: שצריך לפרסם את זה שהחברים יראו, ולא להסתיר את זה בהצנע לכת.

כן. זה כמו עם הלמבורגיני שאני מסכים לקבל אותה. מה אתה חושב, אם עכשיו ייתנו לי אוטו כזה, אני אסע בזה או לא? מה אתה חושב, כמו שאתה מכיר אותי?

תלמיד: לא נראה לי.

לא נראה. אבל אני אהיה חייב לנסוע בזה, ולהראות לכולם.

תלמיד: לתת דוגמה.

כן.

שאלה: אז פה השאלה, האם זה מוקדם עוד בקבוצה? למה אנחנו לא עושים את זה, לא משתמשים באותות כבוד?

אתם יודעים מה, אני לא רוצה שתתחילו בזה לעסוק, כי מזה יהיו מריבות. נניח לחבר אחד ייתנו אות כבוד, ולחבר השני לא יתנו, ואז תהיה ביניהם מריבה.

תלמיד: אז תהיה קנאה. אתה כל הזמן אומר שזה טוב.

כן. תביא איזו מדליה לאחד, אז יבוא השני וייקח לו.

שאלה: זה עוד מוקדם או מה? למה לא?

בטח. עוד מוקדם. אין עדיין הכרת חשיבות המטרה שבשבילה כולנו קיימים.

תלמיד: אבל בתור משחק, מתחילים מהמשחק אני מבין.

משחק יכול להביא לכזה ריב. זה כמו שבעל הסולם כותב על רוסיה, שהתחילו לעסוק בקומוניזם, בזמן שבכלל לא היו מבינים במה מדובר.

תלמיד: אבל באמת, איך אפשר לקבוע? נניח לי יש זמן פנוי בערב ואני כל ערב יוצא ומפיץ, ולחבר שלי אין זמן פנוי, הוא צריך לשבת עם משפחה, או כל מיני דברים. אז לי ייתנו אותות כבוד, ולו לא יתנו. אבל זה לא פייר.

לכן זה בית משפט. זאת אומרת, בית המשפט מחליט לפי יכולת האדם, בצורה סגולית כלפי כל אחד.

שאלה: יש להם יכולת לבדוק?

כן, ודאי. לכן את זה בית משפט צריך לקבוע, ולא סתם בני אדם. זה אנשים שיושבים ודנים למי כן ולמי לא, למה, עד כמה שזה טוב ולא, עם כל הסיבות, הנתונים והתוצאות.

"ה. אם מכירים באיזה אדם, שעשה לצרכיו איזה עבודה כדי להטיב מעט לעצמו ביותר ממה שנקבע לו מסדרי החברה, נעשה בזה ביזוי גדול בעיני החברה עד שבושים לדבר עמו, וגם פוגם כבוד כל המשפחה שלו במדה מרובה מאד. ואין תרופה למכתו זולת לבקש עזרת בית המשפט שיש להם אופנים מסוימים איך לעזור לאומללים כאלו שאבדו עמדתם בהחברה, אשר עפ"ר משנים לו את מקומו, כי דעה קדומה, כי אין לשנות דעת הקהל."

עד כדי כך. כדאי שיעבור מקום, כי הציבור עד כדי כך יגנה אותו שזה יישאר אולי ממש לעתיד. אז כדאי שיקבל את דעת החברה עד כמה שמזלזלים בו, עד כמה שלא מקובל מה שעשה, ויעבור למקום אחר, ושם יצמח בצורה חדשה.

שאלה: זה לא ברור, זה נראה כאילו שזה סותר את דרך ההתפתחות שלנו, שאנחנו רגילים לראות את הפגמים כל הזמן ולכסות עליהם באהבה.

כן, אבל מדובר על הציבור הרחב, שעוד לא כל כך כנראה יכול להתעלות למעלה מהפגם הקודם. אז הוא אומר, שעד כדי כך שאולי הוא צריך לעבור מקום.

תלמיד: אז הוא מדבר פה בכל הקטעים האלה, על הציבור הרחב. הוא לא מדבר על קבוצת מקובלים שמתפתחת?

לא.

תלמיד: זה רק על הציבור.

על הציבור. אבל ציבור שכבר משתדל איכשהו להעלות את עצמו לדרגה הרוחנית. הוא עוד לא נמצא, הוא בדרך בכל מיני מצבים. דווקא יש מה ללמוד מזה.

תלמיד: יש מה ללמוד מזה לנו?

כן. זו בכל זאת התרשמות מהמצב העתידי. גמר תיקון, זה לא שהחיים שלנו נגמרים. כשמגיעים לגמר התיקון יש שם עוד התפתחות עד שהחומר נעלם מהרגשתנו, כלא קיים.

"ו. אין מלת עונש מצויה כלל בחוקי בית המשפט כי לפי החוקים שלהם נמצא תמיד שהנאשמים ביותר הם מרוויחים ביותר. למשל אם הנאשם עבר שאינו ממלא את שעות העבודה אז או שמפחיתין לו את הזמן עבודה או שמקילין לו או שמשביחים את אורח הספקתו, ולעתים מקציבים לו זמן טיפול בבית החינוך ללמדו מעלתה הרבה של "השפעה לזולתו". הכל לפי ראות עיני השופטים."

כן. יגידו לך, "אל תבוא מחר לעבוד". אתה עשית היום עד כדי כך מצב רע, שאל תבוא. תקבל משכורת, תשב בבית. ואתה תקבל את זה כמכה שהיא ממש פגיעה בכבוד, פגיעה בכול. החברה לא צריכה אותך.

תלמיד: לגבי המימוש. נניח בעוד עשר שנים, או אפילו היום אנחנו יושבים עם הקטעים האלה ורוצים לממש אותם. השאלה היא כזאת, הגישה לפסקה הזאת שקראנו, האם אנחנו צריכים לקבל אותה כלשונה, או שצריכים לקבל אותה כאיזו עיקרון?

לא. את זה בערך הוא מסביר לך, מה אתה יכול. גם את מה שהוא כותב הוא כתב בקצרה, הוא כתב לעצמו, כתב שהתכוון לכתוב אולי עוד עשרה דפים ולא כתב. לכן אתה לא יכול לקחת את זה כתורה וזהו, שאתה לא יכול לשנות כאן אות ומילה. אלא זה כדי להתרשם מהמושגים, מהמונחים, מהמוסר שיהיה בדור האחרון.

שאלה: אז אנחנו צריכים להתרשם, לנסות ליישם איזה עיקרון שאנחנו מבינים מפה? לדוגמה, אותות כבוד או ביזוי. בושה וכבוד.

כן.

תלמיד: אנחנו מנסים ליישם את זה, אבל בפועל יוצא לנו משהו שהוא אחר. אמנם יש בתי משפט, אבל הם פועלים אחרת ממה שהוא כותב פה. לא מחלקים למבורגיני, לא יודע מה שעושים, עושים משהו אחר. יכול להיות כזה דבר?

כן.

תלמיד: אבל איך נדע שאנחנו עושים נכון?

נחיה ונראה.

שאלה: האם אפשר לקיים את כל מה שכתוב אצל בעל הסולם, בלי לקיים את מה שכתוב אצל רב"ש?

לא, זה אותו דבר. אני לא רואה הבדל. אני רואה שרב"ש רק יותר מפרט את מה שכתוב בבעל הסולם. אין לך מקובל שכתב בצורה כל כך פתוחה, רחבה, שממש פתח את כל העניין של עבודת האדם עם עצמו, עם הקבוצה, עם הבורא. זה לא הכול, אפשר להוסיף לזה עוד הרבה, ואנחנו גם מוסיפים. אבל אני לא רואה הבדל.

גם דיברתי עם רב"ש על זה. אני לא הכרתי את בעל הסולם, אבל אמרתי לרב"ש שאני לא רואה כל כך [הבדל]. רק בעל הסולם הוא יותר קלסי, הוא יותר מדעי, ורב"ש הוא יותר חברתי, יותר קרוב לנו. כי הייתה לבעל הסולם מטרה אחרת, הוא היה חי בתקופה אחרת. מטרתו הייתה שכולם יתחילו להיכנס לעבודת ה', ואז הוא כתב מאמרים בהתאם לתקופה, בהתאם לאיפה שהוא היה חי שלא יפסלו אותם, שמי שירצה שיבין בהם משהו. הוא היה מוגבל מכל מיני צדדים.

(סוף השיעור)