שיעור בוקר 03.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 461, מאמר "השלום בעולם"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 461, מאמר "השלום בעולם", כותרת: "ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה".

ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר.

ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי.

כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא.

לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא."

כל אחד יכול לעשות חשבון לעצמו איך חסד, אמת, צדק ושלום, פועלים בתוך החברה שלו, בתוך המדינה שלו, בתוך הגושים שבמדינות, שבאנושות. זה באמת דבר מאוד מעניין מה קורה מיום ליום במערבולת הזאת שאנחנו נמצאים בה בעולם, ואיך ארבע המידות האלה מפעילות את כל האנושות.

קריין: כותרת "הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"".

מה מניע אותנו, את כל החברה האנושית.

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה"", למעשה, "ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר", גם לתת וגם לקבל, אם כל אחד יעשה זאת כלפי החברה בצורה נכונה לפי חוק מסוים שנמצא בטבע, אז ברור שנהיה מסודרים לגמרי בצורה שלמה. אז מה הבעיה? "כל זה אינו אלא דבר "אמת"" שכל אחד נותן וכל אחד מקבל לפי איזו נוסחה שהיא נוסחה צודקת. "אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם." כנראה שאותו הפגם הוא הטבע שלנו. כל אחד לא רוצה לקבל ולתת לפי מה שהוא חייב, אלא כל אחד עושה מין סיבוב, כיפוף, הוא רוצה לקבל יותר ולתת פחות.

"וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו.

שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור.

אבל כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על לב הציבור. למשל, אם נדון בדבר לפי העבודה הגלויה, כלומר, לפי מספר השעות, ונחייב את כל אחד ואחד לעבוד מספר שעות שווה - עדיין לא תתגלה לנו כלל מדת האמת.

ואדרבה - יש כאן שקר גלוי, משום ב' דברים: הא' הוא משום הצד הפיזי, והב', משום הצד הנפשי של העובד.

כי מצד הטבע, אין הכח לעבודה שוה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר.

וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר. ולפי השקפת מדת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק האחר, לספוק צרכי חייהם.

ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת, כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה.

ואם נקח עוד בחשבון את החוק הטבעי של "אחרי רבים להטות", הרי, מין אמת כזו, שתקבל כבסיס את מספר שעות העבודה הגלויה, - אינה בת קיימא כלל, כי החלשים והעצלים, המה תמיד הרוב הניכר בתוך החברה, והמה לא יאפשרו למיעוט הזריזים והגבורים לנצל את כחם ויגיעתם.

הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם.

ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה.

ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו."

שאלה: יש טעויות בעולם הזה, וכאן כתוב שאפשר להשתמש בתכונת האמת רק בגמר התיקון. האם זה נכון?

כן.

תלמיד: האם כל הטעויות הגשמיות הן רק יתחזקו, יחזקו אותנו, או שהן לא יהיו בכלל?

אנחנו נראה שכולן הופיעו כדי שנלמד על פניהן, שבעזרתן נבין נכון יותר את האמת ואת הסוף.

שאלה: למאמר הזה יש אופי מאוד מעשי. האם אנחנו צריכים להסתכל עליו בצורה גשמית או שיש לו משמעות רוחנית? איך לפרש אותו?

הוא קושר עבודה רוחנית וגשמית יחד. לכן הוא נקרא "השלום בעולם", מצד אחד שלום זו מערכת נכונה המתפקדת באיזון שלה, ומצד אחר העולם כולו שבור וניתן לנו לתיקון.

שאלה: הכותרת היא, "הקשיים המעשיים בקביעת האמת". ואז כתוב, ""למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם". על איזה פגם הוא כותב?

הוא כותב שכולנו נמצאים ברצון לקבל לעצמנו, וכשאומרים לנו שאנחנו צריכים לדאוג לזולת כדי להיות במערכת מאוזנת, שכל אחד יקבל לפי מה שמגיע לו וייתן לפי מה שהוא מסוגל כדי שיהיה איזון בין חלקי המערכת, אז זה לא לפי הטבע שלנו. על זה הוא כותב.

תלמיד: אבל הוא כותב, "שאינו דבר אמת, אלא מחיסרון". זאת אומרת, גם לנו וגם לציבור הרחב אין שום ידע מהי האמת.

נכון. אנחנו צריכים ללמד את הציבור הרחב מה הם "אמת" ו"איזון" מצד הטבע הכללי, מצד היקום.

תלמיד: האם הוא מתכוון שנעשה הפצה, ואז אנשים ידעו את האמת?

כן. ככל שנדבר על האמת האמיתית, מה הטבע מעמיד לפנינו, אז נבין יותר שאנחנו הולכים לכיוון הלא נכון ומתרחקים מהאמת, ולכן נספוג מכות ובעיות כדי ללמוד את מערכת הטבע המאוזנת.

תלמיד: האם אתה רואה שמתקדמים היום?

אני רואה שמתקדמים רק על ידי המכות, אבל מתקדמים. האנושות מתחילה להבין יותר שהיא לא מבינה איך הטבע מתקיים, איך הטבע בא לאזן אותנו, איך אנחנו צריכים לשנות את עצמנו כדי להיכנס לאינטראקציה נכונה עם הטבע, ובסופו של דבר איך נמצא את האיזון.

תלמיד: הוא כותב "מהקטן עד הגדול, כולם ידעו אותי". לי באופן אישי קשה לראות שכל העולם פתאום יודע את האמת, את כל הטכנולוגיה של הקבלה. איך אתה רואה את זה?

אני רואה שלאט לאט אנחנו בכל זאת לומדים, והמכות שאנחנו עוברים עכשיו הן הרבה יותר מכוונות לחנך אותנו. אנחנו מוכנים יותר להתחנך כי רואים מפעם לפעם עד כמה אנחנו לא מבינים את חוקי הטבע.

שאלה: האם תכונת האמת היא בעיקרון שלי שלי שלך שלך?

כן.

תלמיד: וגם לומר כל אחד לפי יכולתו ולפי צרכיו?

כן.

שאלה: בעל הסולם מפרט ומסביר מדוע מידת האמת היא בלתי אפשרית. מה אפשר ללמוד מזה?

שאנחנו בשכל שלנו לא יכולים להגיע לקביעת מידת האמת.

תלמיד: האם הדברים האלה של מידת האמת יכולים אי פעם להתקיים בעולם גשמי?

זה יתקיים בטוח, כי העולם העליון שולט על העולם הגשמי ללא שום בעיה.

שאלה: האם יוצא שלפי האמת בעצם לא צריך לשנות כלום?

חוץ מאשר את היחס שלנו.

תלמיד: כי כבר היום אנחנו רואים שהזריזים והגיבורים עושים את מה שצריך לעשות, את הרוב.

האם זה נכון או לא נכון?

תלמיד: זה נכון.

למה זה נכון?

תלמיד: כי יש להם יותר כוח.

האם הם צריכים להשתמש בכוח שלהם כדי לשלוט על כולם?

תלמיד: לא לשלוט. אולי לקבל את זה שזו הצורה, שהגיבורים והזריזים צריכים לעשות את העבודה וכל השאר לפי מה שהם יכולים.

לא. כל אחד חייב לתת לפי המידה שהוא יכול, לפי מידת הכוחות שהוא קיבל מהטבע, בשכל, ברגש ובגופו, כל אחד חייב לתת את זה לכולם, וכולם צריכים להתחלק בצורה שווה.

תלמיד: זה גם היום קורה כך.

איפה אתה רואה שזה קורה היום?

תלמיד: הגיבורים והזריזים נותנים את כל מה שהם יכולים וגם העצלים נותנים את כל מה שהם יכולים, פשוט ההערכה היא שונה.

הם מקבלים בהתאם למה שהם נותנים, וזה לא בסדר.

תלמיד: מה צריך להשתנות כדי שזה יהיה בסדר?

שכולם ירגישו שהם שייכים למערכת אחת. כמו במשפחה, אם יש ילדים קטנים, אז קודם כל חושבים עליהם, ואם יש גדולים יותר, אחר כך חושבים עליהם.

תלמיד: האם היחס צריך להיות הפוך?

לא. צריך להיות כזה יחס, ככל שהם קטנים, אז הם יותר חשובים.

תלמיד: אז היחס הוא הפוך, החלשים והעצלים הם יותר חשובים.

כן.

שאלה: מה יאפשר לנו לאמץ את החוק האלטרואיסטי שבטבע?

זה שנבקש. נבקש את הכוחות האלטרואיסטים שיתלבשו בנו ויתנו לנו אפשרות לממש אותם.

תלמיד: אנחנו נמצאים בדרך התיקון, אבל איך כל הציבור יוכל לכופף את עצמו תחת החוק הזה של השפעה?

בטח שהוא יוכל לעשות כך. אם הוא יראה לפניו מכות או חיים טובים, אז במה הוא יבחר? בחיים טובים.

שאלה: גם החלש ביותר בתוך הטבע שלו מצדיק את החזק כי הוא יודע שזה גם הטבע שלו. איך בכל זאת יכולים לצאת מהמצב הזה כדי לקיים חיים נורמאליים?

מאין ברירה זה יקרה. כי החוק הכללי של הטבע הוא צדק עליון ולכן הוא ימשול על כולם.

תלמיד: זה משהו שיבוא רק מלמעלה לא מתוך המעגל שלנו.

ודאי.

שאלה: בכותרת הקודמת בעל הסולם כתב, "מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו," איך עושים את זה?

אנחנו מעבירים את הצדק שיש בשמים לצדק בארץ.

תלמיד: האם הצדק והאמת נקבעים על ידי היחס שאנחנו נותנים להם?

מה זה אנחנו?

תלמיד: מהעבודה שאנחנו עושים יחד אנחנו בונים בתוכנו יחס מסוים כלפי המציאות, והיחס הזה קובע אחר כך את האמת ואת הצדק שאנחנו רואים.

זה לא ייתכן אף פעם. אתה תצטרך לקבל את החוק שיש בטבע העליון ואת החוק הזה אתה תקבע בין כל בני האדם.

תלמיד: איך אני אמור לתפוס את המאמר הזה?

נמשיך ותראה, אנחנו נעצרנו באמצע.

שאלה: הוא כותב שהאמת היא בעצם החיסרון, האם כי זה בא ממני וזו לא האמת המוחלטת?

כן.

שאלה: לגבי הרעיונות שבעל הסולם מתאר, כשאגו היה קטן יותר לאנושות היה קל יותר כביכול לממש את הרעיונות האלה. אם אני מבין נכון האנושות הייתה באיזה סוג של ניסיון כזה. מה התועלת מהסיבוב הארוך שאנחנו כל כך מתרחקים מהעקרונות פה?

האגו שלנו כל הזמן גדל, הרצון לקבל גדל יותר ויותר ולכן יותר קשה לנו להתאים את עצמנו למערכת הגשמית שלנו. וזו כל העבודה שלנו, אנחנו נמצאים בעולם שבו מתגלה המערכת הגשמית האגואיסטית ואנחנו צריכים לשנות את המערכת הזאת למערכת נכונה, אלטרואיסטית רוחנית.

תלמיד: ולמה כביכול הרעיונות האלו נולדו עוד כשהאגו היה קטן ועכשיו אנחנו נמצאים במרחק שנות אור מהם שזה נראה בלתי אפשרי ושקר גמור?

זה אפשרי ואנחנו רואים שזה שקר גמור, וזה טוב מאוד, אחרת לא היינו רואים.

תלמיד: למה?

כי שקר קטן אי אפשר לראות.

תלמיד: ומה התוספת, שאנחנו צריכים עכשיו להוסיף כדי לגשר על כל התהום בינינו לבין הרעיונות האלו של בעל הסולם?

אנחנו יחד יכולים לדלג על התהום הזה ולהתחיל להעמיד את היחסים בינינו לפי חוקים רוחניים.

תלמיד: מה היה חסר כשהיה אגו קטן כביכול והיינו קרובים לרעיונות האלו?

היתה חסרה הכרת הרע.

תלמיד: למה זה כזה קריטי העניין של הכרת הרע?

כי בלי זה אני לא יכול לתקן שום דבר. רק לפי מידת הכרת הרע, שאני לא תואם למערכת האמיתית, מאין ברירה אני הולך ומתקן את עצמי.

שאלה: היה קודם עקרון, כלל קטן וכלל גדול מתקיימים זה לצד זה, אחד לא מכחיד את האחר, ואמרת שלצורך מעבר לאלטרואיזם נצטרך לעסוק בחינוך הציבור. אבל מתברר שהאנושות הולכת ומאבדת סבלנות, אנשים נהיים מאוד קצרי סבלנות בגלל גידול האגו. זה אומר שהאנושות נידונה לסבל והיא לא תוכל ללמוד?

היא תוכל ללמוד רק לא בצורה שהיא חושבת. היא תצטרך לספוג מכות והמכות האלה יעמידו אותה מול הבעיות שהיא צריכה לפתור, אחרת היא תמשיך לקבל מכות. זה מה שאנחנו רואים.

שאלה: אני לא מצליח להבין את מידת האמת. תוכל לתת איזו דוגמה לאיזה מערכת גשמית שאולי עובדת כך כדי שנבין קצת מהי האמת הזאת?

אין לנו דוגמאות כאלה. עדיין לא.

תלמיד: טבע החי לא עובד כך?

טבע החי הוא טבע חי, הוא אינסטינקטיבי, אין לו החלטות ואין לו אפשרויות, הוא עובד לפי אינסטינקטים, לפי פקודות פנימיות.

תלמיד: אז איך אפשר להבין קצת יותר מהי האמת הזאת?

האמת הזאת היא שאנחנו צריכים להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ומה יקרה כשנעשה את ההתעלות הזאת ונהיה קצת יותר בעל מנת להשפיע, אז פשוט נדאג לאלה שצריכים לדאוג להם?

אז אנחנו נשנה ונעשה תיקון במערכת, נכניס למערכת נתונים חדשים, "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: ואז מה ישתנה בין החלקים, מה יקרה?

ישתנה היחס בין החלקים. איך אנחנו מקבלים אותם כדי לקשור אותם יחד. מיד נגיע לזה.

שאלה: בעל הסולם מדבר פה על הקושי ביישום ומדידה של תכונת האמת. זה לא מובן, כי לכאורה נראה שאנשים שהאור פעל עליהם והם מרגישים בפנים את המערכת הנכונה יפעלו בצורה נכונה, ואלו שהאור לא שינה אותם והם אגואיסטים, בשום צורה לא יכולים לפעול לפי הדרך הנכונה. אז מה העניין של יישום ומדידה?

אנחנו עוד לא נמצאים במצב שאנחנו כבר יכולים ליישם את זה ולכן לא רואים את זה.

תלמיד: אז למה בעל הסולם מדבר על כל הקשיים האלה אם ברור שזה בלתי אפשרי?

לא נאמר שזה בלתי אפשרי, אלא עדיין הדברים האלה לא מבוררים כל צרכם.

תלמיד: אני שואל למה הוא נכנס לפרטים האלה כשאי אפשר למדוד לפי כמה שעות הבן אדם עבד ולפי המאמץ הפסיכולוגי שלו, הוא כאילו מקדיש פה הרבה זמן לכל העניין הזה?

כן, כדי שאנחנו נראה שאנחנו לא יכולים לעשות חשבון אמיתי.

תלמיד: בסופו של דבר השינוי חייב לקרות מבפנים מלמעלה?

השינוי חייב לקרות כי אנחנו לא יכולים אף פעם להשוות מאמצים שנותן אחד לעומת מאמצים שנותן האחר, ולכן אף אחד לא יהיה צודק, לא יהיה שווה לזולת, אלא אם כן נקשור את עצמנו בקשרי אהבה. אם אני קושר את עצמי בקשרי אהבה אז ככל שאני נותן יותר לזולת כך זה ייחשב אצלי כקבלה ולא כהשפעה.

תלמיד: גם בהפצה שלנו מאוד ברור לאנשים שהעולם דפוק ולא יודעים מה לעשות. מפה והלאה איך העולם צריך להתקדם?

אחרי שאנחנו רוכשים יחס של השפעה, יחס יפה זה לזה, אז כל עניין החשבון מי נותן ומי מקבל נעלם, פשוט אין חשבון. החשבון הוא שכל אחד נותן במידה שהוא מסוגל לפי היכולת שלו כי כך טבע ההשפעה מחייב אותו.

תלמיד: איך שמונה מיליארד בני אדם שנולדו, נוצרו וקיימים בטבע ההפוך פתאום ירכשו יחס של אהבה והשפעה?

כמו שהטבע מחייב אותנו עכשיו לחשוב רק על עצמנו, כל אחד על עצמו, כך הטבע יחייב כל אחד לחשוב על אחרים.

תלמיד: את זה הטבע יכול לעשות גם עכשיו אם הוא ירצה.

לא, אבל אין בזה הסכמה והחלטה משלנו.

תלמיד: מה אותו שינוי שחייב לקרות בשמונה מיליארד בני אדם? מהי אותה השתתפות עצמית?

שאנחנו נרצה שכך זה יהיה.

תלמיד: מאיפה נרצה?

נרצה מהכרת הרע בטבע הנוכחי.

תלמיד: אני חושב שבשכל מאוד ברור לאנשים שהמצב הוא רע.

זה לא שהמצב הוא רע, אלא זו הכרת הרע בטבע שלנו, ולא שהמצב רע בגלל יוקר המחיה ועוד, על זה לא מדובר.

תלמיד: האם כל אחד משמונה מיליארד האנשים צריך להגיע למסקנה שכל המצב הוא רע בגללו?

כן, ככל שהוא משתתף היום בכלל בחברה האנושית, בהחלטות שלה.

שאלה: אמרת קודם שהמכות שאנחנו עוברים עכשיו הן הרבה יותר מכוונות לחנך אותנו ואנחנו מוכנים יותר להתחנך. איפה אתה רואה באנושות עכשיו מוכנות לחינוך?

אני לא חושב שהאנושות מוכנה להתחנך, אבל היא מבינה שהיא נמצאת במצב שאין לה פתרון לשום בעיה שעומדת לפניה. לכן זה כבר במשהו הכרת הרע הנוכחי שבו אנחנו נמצאים, ולכן יש תקווה שיחסית במהירות ובקלות נגיע למצב הבא ונהיה מוכנים לקבל על עצמנו סגנון מערכת חדשה.

תלמיד: איזה מכות פועלות הכי הרבה על האנושות כרגע, מזרזות אותה לתיקון שלה?

אני חושב שאלו יהיו מכות אקלים, מזון, חוסר שלום וכן הלאה.

תלמיד: האם הכרת הרע היא תהליך ממושך, תהליך שצריך לכלול הרבה עמים?

אני לא חושב שזה יהיה תהליך ממושך, כי את הרע בן אדם יכול להרגיש מהר.

תלמיד: איזה אחוז באנושות צריך להרגיש את הרע הזה כדי להתעורר?

קשה להגיד. יש באנושות חלק שהוא יותר מבין, פעיל, מבצע, וחלק שהוא יותר פסיבי, ואנחנו צריכים להתחשב בשניהם.

שאלה: מה זה אומר הכרת הרע כתוצאה מכל אותן הבעיות והצרות?

הכרת הרע של האגו שלנו, שאנחנו לא יכולים להשיג בלעדיו שום דבר טוב, אנחנו צריכים לתקן אותו, להפוך אותו לאלטרואיזם.

תלמיד: יש לנו המון צרות מכל מיני סוגים, אקולוגיות, כלכליות, צבאיות, מה אדם צריך להבין בסופו של דבר, האם שהוא אשם במשהו, שהטבע שלו לא בסדר? אני מדבר על ההמונים.

כן, ודאי שאתם צריכים להבין איך לתקן את הטבע שלכם.

תלמיד: כשאדם נתקל בבעיות שדיברת עליהן הרבה שנים, ועכשיו בשנים האחרונות הן מתגלות בעולם בזו אחר זו, אנחנו לא רואים ממש הכרת הרע כתוצאה מהבעיות האלה. למשל אותה הקורונה, אנחנו ראינו מה אנשים עברו, אבל מה אדם צריך להבין כתוצאה מזה? איך מגיעים להכרת הרע?

אנחנו לא יודעים. אני חושב שאנחנו גם לא מבינים דרך איזה תהליך אנחנו צריכים לקבל תיקון, או שאנחנו מקבלים תיקון מזה שרע לנו, או מזה שטוב לנו. למשל הקוביד, הוא בסך הכול לא כל כך השפיע, אלא אנשים התרגלו לשבת בבית, היו מערכות קשר בינינו שהתפתחו, מערכות אחרות נסגרו, וכל מיני דברים כאלה שעשו שינוי בעולם, אבל מה בדיוק נעשה אנחנו לא מבינים, זה יתגלה במשך שנים רבות. לכן אי אפשר לדבר על משהו שעכשיו קורה, אלא ידובר על זה עוד עשרים, שלושים שנה לפחות. ואז נראה שבגלל אותו קוביד השתנה משהו במערכות בינינו, בעבודה, במכירה, בנסיעות, בכל מיני דברים, והעולם השתנה ודווקא בהרבה. לי נראה שהמחלה הזאת עשתה הרבה שינויים.

שאלה: יוצא שהקהל הרחב מייצר עכשיו תוכן פרימיטיבי יותר, התרחקו מהתרבות, מהדת, אנשים יותר אגרסיביים, פרימיטיביים, נראה שאנחנו יותר מתקדמים להיות כחיות. איך אנשים כאלה יכולים להבין דברים כאלה? בעל הסולם כותב עבור אנושות מפותחת ואנחנו כאילו מתדרדרים אחורה. האם אנחנו צריכים להגיע עד הקרקעית?

אנחנו צריכים להבין את עצמנו ואת הטבע שלנו בצורה אמיתית, ולכן טוב שאנחנו יורדים לכאלו מצבים שבהם רואים עד כמה אנחנו חיות, וזה נכון, כי מה פתאום שנחשוב על עצמנו כעל בני אדם? לפי חכמת הקבלה אנחנו נמצאים בדרגות דומם, צומח, חי. דרגת המדבר היא כבר מי שנמצא ב"לשמה" ודבוק בבורא, לכן נתקן את ההסתכלות שלנו.

שאלה: האם זה נכון שכל רגע בחיים שלי הוא הרגשת המצב שלי כלפי האור מקיף?

כן.

תלמיד: אם כן, כשאתה מגיע לזה שאתה מרגיש כמה אתה הפוך וזה הכרת הרע, ואתה רוצה להתפלל, לבקש תיקון, איך לבקש כדי שזה יהיה דרך החברים?

אני לא יכול להגיד, תבקש.

שאלה: האם כולנו נגיע מלא לשמה ללשמה כדי שיהיה התיקון הסופי או רק מעטים יעברו את זה? דברת על כך שאנשים לאט לאט מבינים מה קורה בטבע האנושי, אבל נראה שעכשיו נוצרות יותר דתות בהמשך לכל המצב. איך ניתן להגיד שמה שאנחנו רוצים להשיג זו דבקות? ואיך אפשר להישמר ולהגיע לדבקות ולא להימשך לכל מיני מתודות אחרות?

אנחנו צריכים להסביר את השיטה שלנו, שהיא לא שייכת לדתות, היא מדברת על החיבור בין בני אדם למעלה מהטבע של דומם, צומח, חי. אנחנו צריכים להסביר שהטבע של אדם, הדומה לבורא, הדרגה הרביעית, נמצא בעל מנת להשפיע, בכך שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו. זו העבודה שלנו, את זה אנחנו צריכים להסביר לאנושות, ולתת לאנושות כל פעם דוגמאות שאם אנחנו לא מתקדמים להיות בני אדם, להשפעה, אז אנחנו מתקדמים למכות, לייסורים. זה מה שאנחנו צריכים שבוע אחר שבוע להסביר.

שאלה: במאמר הקודם למדנו שכלל בעשירייה וכלל בחברה לא צריכים להתבטל אחד בפני האחר כי יש להם אותם הערכים. ואם לוקחים את זה למה שקראנו פה לגבי האמת, שצריכים להביא 8 מיליארד למודעות הזאת, אז זה בלתי אפשרי. מה מונע מאיתנו בעשירייה להביא את העולם לגמר תיקון אם אנחנו נאחד את העשירייה? איפה זה משתלב? כי בכל אופן יש שוני.

זה לא העניין שלנו ולא העבודה שלנו ולמה אתה נכנס לזה. יש לך עבודה בעשירייה ובהפצה קטנה שאתה יכול לעשות סביב העשירייה. למה אתה דואג לעולם ולכל הדברים האלה שאתה מתבלבל בהם? תטפל במה שיש לפניך.

שאלה: כשאנחנו עושים הפצה יש הרבה ספקות שעולים, האם אנשים יקשיבו לנו, האם הם מוכנים להתחבר, עם איזה חסרון נחבר אותם ואיך ניתן להם תענוג. מה היחס הנכון שאנחנו צריכים לקבל כשעולים הספקות האלה?

אנחנו צריכים להמשיך בדרך לחיבור, להבין שעל ידי הנטייה שלנו לחיבור אנחנו מושכים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, הוא מתקן אותנו והוא בסופו של דבר זה שעושה שינוי לטובה בכל האנושות.

שאלה: איך אפשר להמשיך להסכים לחיות בחוקים, בתנאים של העולם המקולקל הזה?

אנחנו מסכימים, אנחנו ממשיכים, אנחנו לא רוצים שום שינוי לטובה. כי טובה היא שאני דואג לאחרים, ואת זה אני לא רוצה.

תלמיד: מה צריך לעשות אדם שלא מוכן להמשיך לחיות ככה?

אנחנו צריכים להגיע למצב שיש לפנינו רק שניים, או למות או לחיות לפי חוקי הטבע העליון.

שאלה: אמרת שדרגת האדם היא תכונת ההשפעה. למה כל כך קשה לאדם שלומד חכמת הקבלה להגדיר איפה הוא נמצא?

אין לו בינתיים שום הבחנות רוחניות. נניח שאתה נוסע באיזה כביש ואין לפניך מפה, אין תמרורים ואין כלום, איך תדע איפה אתה נמצא ולאן אתה בכלל נוסע? יש כאן בעיה. אנחנו צריכים לקשור את עצמנו לחומר של העולם ולדעת על ידי איזה מעשים אנחנו פונים ימינה, שמאלה, ממשיכים קדימה וכן הלאה, אז נדע איפה אנחנו נמצאים ולאן מתקדמים.

שאלה: האם בכל אדם באופן טבעי, אחת המידות מתגלה יותר מהמידות האחרות?

כן. לפעמים זה קורה ככה.

שאלה: יוצא מהמאמר, שהבורא ברא את העולם כך שהאמת נסתרת, והבסיס הגלוי כולו הוא שקר ולא מדויק. אז למה דורשים מהאדם לפעול לפי מידת האמת?

האדם חייב להגיע לזה שהוא לא רק פועל לפי מידת האמת, אלא הוא מתקן את המציאות לפי מידת האמת.

שאלה: האם אנחנו לא יכולים להגיע לקביעת האמת?

אנחנו יכולים להגיע, כי הבורא עושה לנו את זה במידה שאנחנו כן רוצים.

תלמיד: מה כל אחד מחויב לקבל מהחברה, כאשר הוא יפעל נכון לפי חוק ההשפעה?

כשהוא ירצה לדאוג לכל הזולת בעולם, אז הוא ירגיש את עצמו שהוא נמצא בדבקות בבורא.

תלמיד: וכאשר זה יקרה, כולם יקבלו בצורה שווה?

כולם יקבלו את הרגשת הבורא ושהם נכללים בו, מפני שהם דואגים לכולם.

שאלה: האם מידת האמת, היא התגובה לעבודה שלנו, המעבר מלא לשמה הבניין?

כן.

תלמיד: האם מתוך הניסיון שלנו, נוכל לעזור לעולם לזרז את הזמנים?

גם נכון.

שאלה: מה לעשות אם אני לא מצליחה לממש את החלק שלי במערכת?

את מרגישה כך, כדי שתהיה לך אפשרות עוד יותר להתכלל במערכת.

שאלה: שמעתי שמפגש עשירייה שבועי זו חובה. האם משנה אם המפגש הוא פיזי או וירטואלי, ובמה המפגש הזה שונה מהסדנאות שאנחנו עושים ביום יום?

אני לא יודע בדיוק מה ההבדל בין סדנאות למפגש שבועי.

תלמיד: הזכרת קודם שמפגש שבועי של העשירייה הוא חובה.

כן לגבי מפגש שבועי, אבל אני לא יודע במה אתן עוסקות במפגש היומי שאתן עושות.

תלמיד: עושות סדנה וקוראות קטעים.

אז זה לימוד, ומפגש שבועי בינינו זה המבנה שלנו, התקרבות והתחברות בינינו, כי אנחנו רוצים להתחבר יחד. זה מפגש של חברות והוא הכי חשוב מכל המפגשים האחרים.

קריין: עמ' 462 ד"ה "טעם הדבר".

"וטעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור.

וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו."

שאלה: האם אנחנו מתקרבים לשלום בעולם, כפי שבעל הסולם מתאר אותו, וזה תלוי בנו, או שרק אני צריך תיקון?

לא, כל העולם צריך תיקון ואני לא יכול לתקן את עצמי, אם אני לא רואה את העולם מקולקל. זה בצורה הדדית זה עם זה, כי סך הכול מה שאני רואה בתוכי, זה תפיסת המציאות שאנחנו לומדים, והעולם שאני רואה בתוכי הוא נקלט בתכונות שלי, ואם התכונות שלי הן לא מתוקנות, אז העולם נראה לי לא מתוקן וזה משום שאני מקולקל.

"וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".

ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון."

זאת אומרת, אין אדם בעולם חכם, טיפש, חזק, חלש, עצבני, רגוע, לא חשוב באיזה צורה הוא נמצא, שהוא יכול להסכים עם חוק הבריאה, שכולם שווים, כולם מחוברים, כולם משפיעים זה לזה, ושאין ביניהם שום הבדל - אלא הכול זה כאדם אחד כאיש אחד בלב אחד. זה פשוט לא ניתן לביצוע, אנחנו לא ראויים לזה, לא מוכנים לזה, ומאוד מאוד הפוכים ממה שהטבע או הבורא - "א-להים" בגימטריה - דורש מאיתנו.

מה יהיה? נמשיך, בינתיים אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר.

שאלה: לפני כמה פסקאות קראת לאמת, כשכל אחד נותן ככל יכולתו ומקבל לפי הצרכים שלו מהמערכת וכולם כך פועלים. עכשיו הוא אומר שהאמת המוחלטת, זה שכל אחד הוא אגואיסט שחושב רק על עצמו ואיך לנצל את כולם עד כמה שהוא יכול.

כן.

תלמיד: אז זו אמת וזו אמת.

האמת שלנו הגשמית, שכל אחד רוצה לנצל את כולם לטובת עצמו, והאמת הכביכול רוחנית, שכל אחד נמצא בחיבור יפה וטוב באיזון עם כולם. רק אנחנו לא יודעים, איך אנחנו יכולים להגיע מחוק אחד לחוק השני.

תלמיד: אז למה יש פער כזה, ואיך אפשר בכלל להתחיל לחלום לגשר עליו?

אני לא יודע, אנחנו עוד נקרא. יש עוד כמה דפים לפני שאנחנו מסיימים את המאמר ואז אנחנו נבין מה הוא מתכוון, איזה פתרון הוא נותן לנו.

בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות

"ועתה - לענין ג' המדות הנשארות, שהן: חסד, צדק, ושלום. שלכאורה, לא נבראו מתחילתם. אלא לקחת מהם סימוכין, להסמיך בהם את האמת החלש מאד בעולמנו, ומכאן התחילה ההיסטוריה ההתפתחותית לטפס על דרגותיה האיטיות והנחשלות ביותר בהתקדמותה לסידור חיי הציבור.

כי להלכה, הסכימו כל בני החברה, וקבלו עליהם בכל תוקף, לבלתי נטות מהאמת אף משהו - אבל למעשה נהגו הם עצמם בהיפך גמור מהאמת, כמוסכם. ומאז, נפל גורלו של האמת להיות בחלקם של השקרנים ביותר, ואינו מצוי לעולם אצל החלשים והצדיקים, שיוכלו אפילו להסתייע במדת האמת, לא מיניה ולא מקצתיה.

כאשר לא יכלו להנהיג את מדת האמת בחיי הציבור, נתרבו הנחשלים והנעשקים בתוך החברה - - - ומכאן יצאו וצמחו מדות "החסד והצדק", לפעול פעולתם בסדרי החברה, כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה, לפיכך היו נוהגים עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה.

אמנם, מטבע הדברים, בתנאים שכאלה מתרבים הנחשלים והנעשקים, עד שמספיקים למחות במוצלחים, ולעשות מריבות וקטטות - - - ומכאן יצאה ונתגלתה מדת "השלום" בעולם. - הרי, שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת.

והיא שגרמה להתפלגות החברה לכתות כתות, מהם תפסו את מדת החסד והצדקה, דהיינו, לוותר מרכושם לאחרים. - ומהם שתפסו את מדת האמת, דהיינו, שלי נתבו, ושלך שלך.

ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.

אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז במדת האמת, דהיינו, "שלי להיאחז ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן."

נמשיך את זה בשיעור הבא ונראה לאן זה מסובב אותנו. כדאי להתעמק במאמר הזה יותר ויותר, מפני שהאנושות בתקופתנו עוברת סיבוב מאוד מאוד אופייני למה שהוא כותב, שהבורא הכין לנו.

שאלה: אנחנו בטח נקרא את זה בעשיריות, במהלך היום ואני קולט איך תוך כדי קריאה חשבתי, מי אלה בעלי "הבנין", מי הם בעלי "החורבן", וזה התחלף לי ארבע פעמים תוך כדי הקריאה. אז במה להיאחז, לאיזה נקודה חשוב לשייך אותנו, איך לעשות את זה נכון?

אני לא יודע, אני מאחל לך לחקור וגם לכולם.

(סוף השיעור)