שיעור בוקר 04.04.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 16.04.2022
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/pSdeS4DA?activeTab=downloads&mediaType=video
יציאת מצרים נקראת לידה - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: קטעים נבחרים בנושא – יציאת מצרים נקראת לידה.
אנחנו ממשיכים באותו נושא בהדרגה, משתדלים להיכנס בו, להבין יותר מה עלינו לבצע כדי להיות בזה ממש בלב ובנפש כולנו יחד, כמו שכתוב בפסוקים האלה, לבצע אותם ככל האפשר במלואם. החומר הוא מאוד חשוב, רגיש, הייתי אומר הקצה של עוצמת התפתחות האדם, כי הוא מדבר על איך לעבור מדרגת הבהמה, שכולה תלויה בכוח עליון למצב שהבהמה הזאת, המבנה הזה, הרצון הזה מתחיל לקבל איזו עצמאות ויכול מעצמו להידמות לבורא.
זו העבודה שלנו, ונלמד על זה שוב עוד ועוד לעומק ולרוחב ככל האפשר. נדבר על זה, נשתדל להתכלל, לא נשכח שאנחנו נמצאים יחד, ובמידה שאנחנו מרגישים לא כאחד אבל כולנו יחד רוצים לגלות במערכת אחת את הקשר בינינו, אז סוג הקשר הזה כבר יהיה חדש. זו תהיה ממש יציאה מהאגו שלנו להתעלות, לחיבור, להרגשת הערבות, לזה שבמקום "אני" כל אחד יתחיל להרגיש את המושג "אנחנו". ובתוך ה"אנחנו" נגלה את הבורא במידת הדבקות שלנו בו.
זאת אומרת, ככל שאנחנו משתדלים לצאת כל אחד מעצמו ולהתכלל באחרים, במידה הזאת אנחנו יוצאים ממצרים.
קריין: אז קטעים בנושא - יציאת מצרים נקראת לידה, קטע מס' 1.
"כמו שיש לידה לפרט, מצד בנין הגופים - כן יש לידה לכלל, והיא, על-ידי חידוש כח רוחני, דהיינו, התפתחות השכליים היא לידה לכלל, כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה, ולידה זו פירושה, לבוא בעולם התיקון."
(בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
שוב.
"כמו שיש לידה לפרט," זאת אומרת, הרצון לקבל פשוט מתפתח ומקבל צביון, צורה חדשה, "מצד בנין הגופים – " מהרצון לקבל לעצמו שמתפתח יותר יותר, "כן יש לידה לכלל, והיא, על-ידי חידוש כח רוחני", זאת אומרת, אם חלקים זרים מתחילים כנגד הטבע להתחבר ביניהם להיות כאחד, אז הם מגיעים למצב שנולד ביניהם כוח חדש, רוחני. למעלה מהדחייה הטבעית שיש ביניהם הם מגיעים למצב שמתחילים להרגיש שיש ביניהם משהו מעבר לזה, יש מהות כללית שמחברת אותם, והמהות הכללית שמחברת אותם נקראת "בורא", בוא וראה.
המושג הזה לא קיים, אבל הם בונים אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". קודם הוא לא היה בינינו, אלא אנחנו מתחברים ובחיבור הדדי, בתמיכה הדדית, בנטייה הדדית אנחנו מתחילים להרגיש שיש בינינו משהו שאנחנו מחזיקים אותו, אנחנו מולידים אותו. וכאשר אנחנו עושים זאת, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", זה נקרא בורא.
ננסה להמחיש את זה, ננסה להרגיש את זה, שזה לא קיים בלי שכל אחד ישתוקק לחיבור עם האחרים, ואת ההרגשה הזאת בינינו, את הכוח הזה שיחיה בתוך הרצון שלנו להיות מחוברים יחד, וכל הזמן יחזק אותו, אנחנו נגלה ככוח העליון, כוח הבורא. את זה אנחנו בונים, את זה אנחנו עושים. יש ודאי שורש עליון שהוא בונה אותנו, עושה אותנו, מוליד אותנו, אבל מצידנו אפשר לגשת אליו רק בצורה כזאת שאנחנו מתחברים.
זה מה שבעל הסולם אומר, "כמו שיש לידה לפרט, מצד בנין הגופים - כן יש לידה לכלל, והיא, על-ידי חידוש כח רוחני", אומנם כל אחד נמצא בתוך האגו שלו, אבל אם הוא רוצה לצאת מתוך עצמו ולהיות מחובר עם האחרים, על אף שהוא לא מרגיש, לא יודע מה החיבור הזה, ויש כוח שמפריע לו שנקרא "פרעה", אם בכל זאת כל אחד משתדל להתרומם מעל המצב שלו, בנטיות כאלו שהן כמו לצאת מבית סוהר לחופש, אז יש התפתחות הכוח הרוחני, חידוש הכוח הרוחני. "דהיינו התפתחות השכליים היא לידה לכלל," על ידי המאמץ שלנו אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב שאנחנו מחוברים למעלה מהדחייה, למעלה מההרגשה האישית, האישיות של כל אחד ואחד, "כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה," שינוי צורה, "ולידה זו פירושה, לבוא בעולם התיקון".
למעלה מהשינוי שבינינו, שינוי שהוא מכל וכל, למעלה מהפירוד, אנחנו משתדלים להתחבר בינינו. והפירוד נשאר, הוא ייקרא אחר כך "עביות" של הפרצוף, של העולם, אבל אנחנו רוצים למעלה מהפירוד הזה לבנות כוח חדש, קשר חדש. וזה יהיה כוח רוחני ובו נתחיל להרגיש על פני העביות, על פני הפירוד, על פני הדחייה, נטייה לחיבור, נטייה להחזיק את זה את זה, לערבות, וכך נבנה את עולם התיקון ובו נחיה.
(בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
שאלה: כתוב כאן בקטע, ש"התפתחות השכליים היא לידה לכלל". מה הקשר בין השניים?
ככל שאנחנו מרגישים נפרדים, כך אנחנו יכולים לעשות מאמצים בעזרה הדדית, בעזרת הכוח העליון, המקור שלנו, ולהצליח להתחבר עד כדי כך שנבנה מבנה חדש מכל הרצונות והתכונות שלנו בקבוצות הקטנות האלה שהבורא סידר מלכתחילה. כמו שכתוב במאמר "הערבות", שהבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר "קח לך", אנחנו מתחברים כך בינינו, משתדלים להתחבר לפי חוקי הטבע העליון הרוחני, חוקי ההשפעה, במידה שמבינים אותם, וכך אנחנו מתקדמים לחיבור יותר ויותר איכותי, עוצמתי, ובזה מגיעים לגילוי המבנה החדש שבינינו שנקרא נשמה.
שאלה: יוצא שאנחנו כל פעם משיגים צורה יותר שלמה?
מפני שאנחנו מתחילים להתחבר בינינו למרות, נגד, בניגוד לרצון שלנו שדוחה אותנו זה מזה, אז על פני זה אנחנו מתחילים להשיג מציאות חדשה. כמו שבכל מצב שבו אנחנו מרגישים את עצמנו, אנחנו לא מרגישים את עצמנו אלא אנחנו מרגישים את ההבדל בינינו לסביבה, בינינו לבין משהו שמחוץ לנו. כך כל הזמן הנברא לא מסוגל להרגיש את הדבר עצמו, הוא קיים ומרגיש רק את המעבר בין משהו למשהו.
כך אנחנו מגלים את הקיום שלנו. אומנם יש בינינו ניתוק שאנחנו לא מרגישים אותו, אבל כשאנחנו גדלים, מלמדים אותנו איך להתחבר בינינו. אנחנו לא רוצים בזה, אבל מסבירים לנו שכוח הדחייה וכוח החיבור שאנחנו צריכים לסדר, לייצב בינינו, אלו בדיוק שני הכוחות שאנחנו צריכים. כי כוח הדחייה יהיה כוח העביות וכוח החיבור יהיה כוח ההתלבשות, וכששני הכוחות האלה יהיו מיוצבים נכון לפי דרגת האדם בכל פעם, אנחנו נרגיש בין שני הכוחות האלו מציאות עליונה. בזה אנחנו בונים חוש חדש.
וכך אנחנו מתקדמים עוד ועוד. יהיה לנו כוח עביות יותר גדול, כוח דחייה, וכוח חיבור יותר גדול שאנחנו נייצב בינינו, וכל פעם יהיה לנו מבנה חדש, שבו, במבנה החדש הזה, מדבר והיפוכו, מניתוק וחיבור שיתקיימו זה על פני זה כעביות וזכות, אנחנו נגלה את מהות הכוח העליון, את השורש שלנו. לזה אנחנו מגיעים עכשיו, לכן תחילת הבנייה הזאת נקראת "לידה רוחנית".
תלמיד: מה זה אומר התחלת הבנייה?
התחלה זה נקרא שאנחנו מתחילים להתייחס לכוחות הדחייה שלנו בצורה רציונאלית. אנחנו לא מסתכלים סתם על זה שהם דוחים אותנו, שהם כאלו, אנחנו לא זורמים עם האגו שלנו כמו שהיה קודם ורוצים לממש אותו, אלא אנחנו רוצים להוסיף לכוחות הדחייה שמתגלים בינינו, את כוחות החיבור שיתגלו בינינו. ואז ביחס רלטיבי כזה בין הדחייה לחיבור כל פעם אנחנו בונים מנות כאלו של כוח הדחייה וכוח החיבור. במצב אחר שוב כוח דחייה וכוח חיבור, וכך אנחנו בונים "פרצופים" מה שנקרא.
תלמיד: אנחנו הרי כל הזמן נמצאים בעבודה הזאת, של פירוד וחיבור אבל זה עדיין לא נקרא לידה. מה הכרחי כאן כדי שזה ייקרא לידה?
לא, אם אנחנו מגיעים למצבים האלו בצורה הכרתית, רגשית, בלרצות, בלבנות את זה, בהבנה לעשות את זה כך שמזה תהיה לנו מציאות חדשה, שאנחנו בעצמנו מגיעים למבנה הזה, אז מדובר כבר בפעולות רוחניות וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: לגבי התפתחות השכליים, שצריך שלכל אחד תהיה הכרה ממש עמוקה ואי אפשר אחרת?
אני לא יודע מה צריך להיות לכל אחד. אם אנחנו נעשה לפי המלצת המקובלים כמה ומה שהם ממליצים לנו לעשות, אז כל אחד יתפתח במה שהוא לפי מה שהשורש שלו צריך להיות. גם לפי העביות וגם לפי הזכות, לפי הגודל ולפי האופי. אנחנו נראה את זה בדרך. אנחנו נכנסים עכשיו לעבודה הזאת.
תלמיד: כתוב "כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה", מה זה נקרא?
אלה צורות המציאות, אנחנו נגלה בעצמנו את צורות העביות, את היחסים, שכל החלוקות האלה יבואו מתוך המבנה הפנימי שלנו. כך הוא כותב בכללות, שאין לנו עדיין שום הבחנות, לא בעולמות ולא בחלוקות, אבל זה יבוא ואנחנו נראה.
שאלה: האם התפתחות ההבנה של הכלל תלויה יותר בקשר בינינו או בהפצה?
בקשר בינינו. העיקר זה הקשר בינינו, והקשר בינינו חייב להיות רוחני. זאת אומרת, הוא צריך לקבל צביון, צורה, כוח, מהות רוחנית. מה שאין כן הפצה היא לקהל החיצוני לפי היכולת של הקהל לקלוט את המסרים שלנו וגם להתקרב. אבל בינתיים להתקרב מבחוץ, אנחנו בינינו, בקשר בינינו בונים כבר תשתית לנשמה פרטית וכללית.
קריין: קטע מס' 2.
"אם אנו מדברים בסוד הריבוי במהות הרוחני, הריהו בדומה לעניין הגשמי שנולד מבטן אמו, שהוא עולם חשוך ומקולקל בכל מיני לכלוך ואי נעימות, אל עולם הנאור בכל השלימות - עולם התיקון."
(בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
ככה מקובלים מתארים לנו את שני המצבים האלו שאנחנו צריכים לגלות, וככל שאנחנו משתדלים לגלות את העולם הרוחני, עולם ההשפעה, עולם האהבה, עולם החיבור שזה הרוחניות, בזה אנחנו יותר ויותר מבינים מה המצב הנוכחי שלנו שאנחנו נמצאים בו בחושך ובחוסר כל הכוחות הרוחניים האלה וכך מתקדמים.
זה נקרא שגדלים. אנחנו נלמד את הדברים האלה בצורה יותר מדויקת ונראה מה זה, מהו החושך שאנחנו מגלים במצבים של קבלה ומה הוא האור שאנחנו מגלים במצבים של השפעה וחיבור. לא כדאי לצייר כל מיני דברים שנראים לנו שזה "בתוך הרחם" ו"מחוץ לרחם", אלה ממש דוגמאות חיצוניות, אלא היחסים בינינו, השינוי שביניהם, המהות שבין היחסים בינינו, צריכים להביא אותנו להבנה מה זה נקרא רוחניות.
שאלה: ככל שאנחנו מנסים להתחבר מורגש יותר המרחק והשוני בינינו. זה נראה כמשהו שלא ניתן לגישור. איך עובדים נכון עם הרגשת התסכול?
לא עובדים עם הרגשת התסכול, עובדים עם הרגשת השמחה, שככל שאנחנו מתפתחים מתגלים מידת השוני שבינינו, הריחוק, ההפכיות. וזה מתגלה יותר ויותר. זה כמו שאתה מתקדם לקראת משהו, ואתה מגלה יותר ויותר פרטים, זה מה שקורה.
לכן בהתקדמות שלנו אנחנו נגלה עד כמה כל אחד הפוך מהשני, מנוגד לשני, שנוא בהתאם לזה, בהרגשה יהיה מורגש כשנוא על כל אחד ואחד. וככה זה, זה כמו שכתוב על תלמידי רבי שמעון שהיו מוכנים להרוג זה את זה. תראו מה שכותב זוהר. הזוהר לא מפחד ולא מסתיר מאיתנו את המצבים שעוברים אנשים שמתקדמים ברוחניות.
תלמיד: בעולם הרגיל אני בודק את התוצאות על ידי שאני רואה שהדברים משתפרים. כאן בחיבור איך אני בודק את זה, על ידי זה שאני מרגיש יותר מרוחק? זה אומר שאני מתקדם יותר?
לא, זה לא שאתה מתקדם. זה שאתה מרגיש שאתה מרוחק, בזה שנותנים לך הזדמנות להתקדם, אבל לא שאתה מתקדם. אתה יכול להגיד שאתה מתקדם בקו שמאל, אבל זאת לא התקדמות רוחנית. כי מגלים לך מהשמיים כיסוד, כהכנה, כהזדמנות להתקשר מעל הריחוק הזה ולהגיע להבחנות רוחניות אמיתיות.
תלמיד: העבודה במרחק הזה היא בעצם להמשיך להתאמץ בחיבור בכל מקרה?
בכל מקרה אין לנו שום כיוון אחר. אם אני לא יודע מה לעשות אני צריך לקחת דוגמה מהחברים אם יש, יכול להיות שאין, אבל אני צריך לחשוב רק על הגברת החיבור.
שאלה: אז אנחנו מגלים כל הזמן כמה אנחנו יותר שונים, רחוקים, אבל מה זה גילוי שאנחנו מחוברים יותר?
על פני זה אתם צריכים לגלות את המאמץ שלכם להיות מחוברים. על פני הריחוק להיות מחובר. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".
תלמיד: במצב שלנו היום אנחנו כל הזמן רואים שהחיבור, הערך הזה הוא משתנה. מה זה עכשיו החיבור בינינו?
אתם צריכים לבדוק ולראות, אבל על זה צריכים כל הזמן לעבוד. שהחיבור יהיה כמה שיותר צמוד, כאיש אחד בלב אחד לפי עבודתכם, לפי הרגשתכם בכל מדרגה ומצב.
שאלה: מה זה אומר בקטע 2 שכתוב ש"במהות הרוחני, הריהו בדומה לעניין הגשמי שנולד מבטן אמו, שהוא עולם חשוך ומקולקל בכל מיני לכלוך ואי נעימות". למה זה צריך להיות חשוך, מקולקל בכל מיני לכלוך ואי נעימות?
כך אנחנו מגלים שאנחנו יוצאים מהמדרגה הקודמת למדרגה הבאה, שאנחנו עולים במדרגות. ולכלוך וכל מיני אי נעימויות זה מה שנראה לחושים שלנו, להבחנות שאנחנו בינתיים נמצאים בהן, אבל אחר כך כשאנחנו מתעלים, אנחנו רואים שבכל הדברים האלה יש הכרחיות ושהם מתקיימים, ודווקא אחר כך אנחנו צריכים להרכיב מהם את המציאות הרוחנית. שום דבר לא נברא ללא צורך.
שאלה: לכל אחד יש משהו אישי, איך לזהות את השורש האישי של כל אחד כדי שתהיה יכולת להתחבר?
אנחנו לא יכולים בינתיים להרגיש את השורש כי אנחנו עדיין מתחילים ולא נמצאים בשום חיבור. צורת החיבור שאנחנו מגלים לפי המאמצים שלנו תיתן לנו הבנה והרגשה באיזה כלי כל אחד נמצא, ואם לא נתאמץ, אז לא נגלה את הנשמה.
שאלה: איך אנחנו הופכים להיות מודעים לכך שחסר לנו הכוח הרוחני? ואיך אנחנו מגיעים להבנה שהרצון לקבל שלנו מגיב בצורה חיובית לכל דבר?
זה שאני רוצה להגיע לגילוי הנשמה שלי זה מביא אותי להכרחיות להתחבר עם אחרים, כי הנשמה נבנית מכך שאני משתוקק להיות מחובר אליהם. מה שמתגלה בחיבור שאני משתדל לייצב בינינו ייקרא נשמה. ואז אני אוכל לחיות בצורה רוחנית נצחית ושלמה, להבין במערכת הזאת את האמת ולא לראות זאת כעולם המדומה שלנו. הכול תלוי בכמה אני מתעלה מעל הרצון לקבל האגואיסטי שלי ומתחיל להתכלל עם החברים שלי ככל האפשר.
כך אני מגלה את הכלי החדש - החיבור. במידת החיבור, לפי העוצמה שלו שתלויה באיזה כוחות מנוגדים אני משתמש כדי להיות מחובר מעליהם, אז מדבר והיפוכו, מדחייה וחיבור עד שנאה ורצון להרוג כמו שכתוב בזוהר, עד שאני מתחבר למעלה מזה ובונה בי את צורת האהבה ולא סתם כך איכשהו סוגר את הדברים, אלא ככל שאני מתעלה מעל השנאה לאהבה, במידה הזאת אני בונה את הכלי הרוחני שלי, בפער בין שנאה לאהבה, וכך אני מגיע לגילוי העולם העליון. בסופו של דבר מתגלה הפער בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע וזה היסוד של המצב.
שאלה: האם הלידה הרוחנית מתרחשת כאשר אנחנו מתחילים להזדהות עם הקשר בינינו וקיימים רק בו, ומפסיקים להזדהות עם העצמי?
זה נכון, בערך.
קריין: קטע מספר 3.
"ענין לידה הוא כענין "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". היינו, כל פעם שמקבלים את בחינת אמונה מחדש, נקרא "לידה חדשה". וענין הקבלה של בחינת מוחא, הוא למעלה מהדעת."
(הרב"ש. 3. "בעל כורחך - א'")
כל פעם כשאני מקבל תכונת אמונה נוספת זה נקרא שאני נולד. כך יש לי כל פעם עוד לידה ועוד לידה של כוח השפעה שאני מוסיף לעצמי, וזוהי "לידה רוחנית". זה לא כמו שבעולם שלנו, נולד וזהו, אלא כל פעם ופעם בכל הבחנה והבחנה יש לנו לידה חדשה. למה? כי אנחנו פותחים את העיניים ואת החושים שלנו ומתחילים לראות מחדש, להבין מחדש. אנחנו פותחים את העיניים, רואים עולם חדש, קודם לא ראיתי לעומק, למרחק ואת היחס בין הדברים, ופתאום מתגלה משהו שלא היה קודם, והוא מתגלה בכל הפרטים מאפס עד מאה אחוז, לכן זה ממש כלידה חדשה. זה מה שקורה לנו ברוחניות.
שאלה: רק התחברת עם החברים, ניסית להרגיש אותם במקום את עצמך, ופתאום אתה מוצא את עצמך במחשבות אחרות לגמרי, חיצוניות, ושוב צריך להתחיל את העבודה מחדש. האם כל פעם זוהי לידה מחדש מתוך נפילה?
כן, אנחנו עוברים כך כל פעם ממצב למצב. ולמה זה נקרא לידה חדשה? כי כל תוספת מתחילה מאפס ועד מאה אחוז שמתגלה, ואחר כך שוב. מאה אחוז שמתגלה זה "עיבור, יניקה, מוחין". אחר כך נראה ששלושת השלבים האלה חייבים להיות בכל מצב ומצב שמתפתח, כך זה יקרה לנו.
תלמיד: הלידה עצמה ברוחניות, האם יהיה מצב שאתה נכנס לתוכו ולא יוצא, או שכל הזמן יהיו כניסות ויציאות?
לא יכול להיות שאתה מגיע לאיזשהו מצב חדש בלי שאתה מזדכך, מתפטר מהמצב הישן, או מת במצב הישן. אם אתה לא עוזב את המצב הקודם, אז איך אתה יכול להיוולד במצב החדש? אתה חייב לעבור כל פעם מהפכות כאלה, שמה שהיה לך כתר דתחתון הופך להיות למלכות דעליון. אתה מתהפך כל פעם, אחרת אין חידוש, אין לידה חדשה, אלא אתה ממשיך כמו רוב האנשים שבעולמנו.
תלמיד: האם הטווח של כל המצבים האלה גדל, אנחנו כל הזמן נכנסים יותר לעומק?
אנחנו נראה אחר כך איפה כאן הכמות ואיפה האיכות, אנחנו עכשיו עוד לא יכולים להבין את זה. כמו שאתה נותן משהו לילד קטן, הוא לא מבין והוא לא יודע להשוות בין המצבים, אבל אחר כך כשיגדל קצת יותר, אז יהיה לו ניסיון בכל מצב ומצב, זיכרון כלפי כל מצב ומצב. כך גם אנחנו נוכל לזהות את הצעדים שאנחנו עושים.
שאלה: אמרת שאם כבר מתחילים להתחבר חלקים זרים ביניהם להיות כאחד נגד הטבע, אז הם מגיעים למצב שנולד ביניהם כוח רוחני חדש. האם הלידה היא תוצאה מהחיבור בעשירייה, או מהתחדשות בעבודה הפרטית של האדם, כלומר בתפיסה שלי?
אנחנו מדברים רק כלפי האדם המשיג.
תלמיד: מהי "לידה בעשירייה"?
לידה בעשירייה היא שאני נמצא בעשירייה ומתחבר איתה, מגיע איתה לאיזשהו חיבור חדש במהותו, ומרגיש בתוך החיבור שלנו עולם חדש, פרצוף חדש עם כל הנתונים שבו. זוהי "לידה חדשה".
תלמיד: מהי "יציאת מצרים" שנקראת "לידה"?
יציאת מצרים היא שאנחנו מתנתקים מהרצון לקבל על מנת לקבל, בורחים ממנו, ומקבלים על עצמנו רק את ההתפתחות הרוחנית, רוצים לאסוף רק כוחות השפעה.
קריין: קטע 4.
"כשנולד "אדם", פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו שצריכים להיות אדם, ואדם נקרא, שרוצה ללכת בדרך של ירא ה', זאת אומרת שכל עשיות יהיו לשם שמים בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו, כבהמה, שאין לה הרגש הזולת. אלא רוצה ללכת דוקא בעמ"נ להשפיע, הגם שעדיין לא זכה לזה, אלא "הולדה" נקרא, שהתחיל על יסוד של אדם, היינו שרוצה לבנות את עבודה שלו על יסוד של ירא ה', הנקרא בחינת אדם, כנ"ל. והתחלה נקראת "הולדה"."
(הרב"ש. מאמר 16 "ההבדל בין עבודת הכלל והפרט" 1987)
מה קורה כאן? כל אחד מאיתנו שמסוגל להחליט שהוא רוצה לעשות רק את רצון הבורא ככל האפשר, ופועל רק לפי הרצון הזה, לכיוון הזה, זה נקרא שהוא מגדל מעצמו את המושג "אדם". מי שלא מסוגל, משתדל אבל עדיין לא מסוגל, הוא נקרא "בהמה". בהמה היא לא סתם אדם שהולך ברחוב, אומנם כתוב "כולם כבהמות נדמו"1, אלא אלו שתי דרגות - אלו שנמצאים במאמצים אבל עדיין עוד לא הגיעו לעל מנת להשפיע, הם נקראים "בהמה". ואלו שכבר יכולים לבצע פעולות בעל מנת להשפיע, אז לפי עוצמת הפעולות נקראים "אדם".
קריין: קטע 4.
"כשנולד "אדם", פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו שצריכים להיות אדם, ואדם נקרא, שרוצה ללכת בדרך של ירא ה', זאת אומרת שכל עשיות יהיו לשם שמים בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו, כבהמה, שאין לה הרגש הזולת. אלא רוצה ללכת דוקא בעמ"נ להשפיע, הגם שעדיין לא זכה לזה, אלא "הולדה" נקרא, שהתחיל על יסוד של אדם, היינו שרוצה לבנות את עבודה שלו על יסוד של ירא ה', הנקרא בחינת אדם, כנ"ל. והתחלה נקראת "הולדה"."
(הרב"ש. מאמר 16 "ההבדל בין עבודת הכלל והפרט" 1987)
מובן לנו העיקרון. אם אני מעכשיו והלאה רוצה להידמות לבורא, אז מהנקודה הזאת והלאה שאני מתחיל לעבוד כך, נולד האדם.
שאלה: מהקטע נראה שרוחניות זה תהליך בלתי פוסק, אין עצירה, או הפסקה, ולנו יש תמיד מטרה להגיע לגמר התיקון ואנחנו לא רואים מעבר לכך. זה לא עוצר אותנו מלהמשיך?
שום דבר לא עוצר אותנו. השאלה שלך נובעת מתוך זה שאתה לא רואה את הדרך, הדרך היא בקודם ונמשך, שכל פעם מתגלגל ומתגלגל ונפתח עולם חדש.
שאלה: איך מתגלה לנו הלידה החדשה, האם תמיד היא מתגלה עם מצבים של פחד וייאוש?
כן ולא, לאו דווקא פחד וייאוש חייבים להיות כל הזמן. אבל כדי לזרז את ההתפתחות שלנו אנחנו מרגישים לפעמים מצבים של פחד וייאוש, אבל הכול כדי לעורר ולקדם אותנו, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". אף אחד לא רוצה לעצור אותנו ולהכניס אותנו לאילו הרגשות שליליות, אלא אם אין ברירה ואנחנו לא בונים לעצמנו מערכות שיקדמו אותנו נכון ומהר, אז באות כאלה צורות התעוררות לא נעימות והן עושות את זה, אבל אלו בכל זאת כוחות ההתפתחות שלנו.
תלמיד: האם ניתן לומר שההבדל בין הרצון הכללי שיש לנו לשרות הבורא לבין הצורך לשרת אותו זה עניין של מיקום המסך?
כן, ודאי.
שאלה: מה זה אומר לפי המקובלים לחיות בדרגת אדם גם מחוץ לעשירייה בחיי היומיום ולאן אני צריך לכוון את המחשבות שלי, הלב שלי?
אם אתה רוצה להיות "אדם", הדומה לבורא, אתה חייב כל הזמן ללכת עם הרעיון הזה ולהשתדל בכל מקום לעשות חשבונות מה זה נקרא להיות אדם לפי המצבים שמתגלים בך. זה לא שאתה חייב להראות את זה לכולם, ודאי שלא, אלא בתוכך אתה צריך כמה שיותר להיות בחשבונות האלו, איך אני במצבים שמתגלים בתוכי בכל רגע ורגע משתדל להיות דומה לבורא, לפחות במשהו.
שאלה: האם כשאנחנו משפיעים, נותנים לקבוצה בזה אנחנו משפיעים על הקבוצה, והאם אנחנו יכולים למדוד את ההשפעה הזאת?
את ההשפעה שלי על הקבוצה אני יכול למדוד, עוד לא עכשיו, אבל אחר כך אני אוכל למדוד זאת ביחס של החברים אלי ולקבוצה. הכול נמדד לפי התחברות הכוחות בעד ונגד, כך אנחנו מודדים. רשת הקשר שנבנית בינינו נותנת לנו את הרגשת היחס בינינו גם באיכות וגם בעוצמה.
שאלה: יראת שמיים שהיא התשתית לבניית האדם לא מתחברת אצלי לדמיון לבורא, יש איזו תלות בו, אבל לא משהו זהה לבורא, איך להבין את זה?
אתה עוד לא עשית פעולות שבהן אתה תהיה דומה לבורא כדי להרגיש שמה שמתרחש בך אלה הן תכונות הבורא האמיתיות, אתה צריך לגלות את התכונות האלה בך ואז להגיד זה הבורא.
שאלה: כתוב בתחילת הקטע, "כשנולד "אדם", פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו שצריכים להיות אדם". נשמע שזה כאילו בא לו מאיזה גורם חיצוני מחוץ לאדם. במי תלוי שיבואו לאדם כאלה מחשבות ורצונות?
זו התוכנית העליונה להביא כל נשמה וכל חלק וחלק שבכל נשמה לתכלית, לתיקון, לגמר התיקון, לכן כך אנחנו מתקדמים. האדם מקבל את הדברים האלה מלמעלה, מגמר התיקון יורד אלינו כל מצב ומצב, רק בצורה כזאת.
שאלה: בלידה יש את הכוח שדוחף את התינוק החוצה או שהוא מת, וגם במצרים יש את פרעה שרודף אחרי ישראל, מאלץ אותם לחצות אם הים. איפה הכוח שיעזור לנו, ל"בני ברוך", יאלץ אותנו?
יש כוח עליון אחד והוא אחראי על כל הפעולות של כל אחד לחוד וכולנו יחד. אנחנו מדברים עליו בכל מיני צורות פרטיות שלו, אבל זה כוח אחד, רצון אחד שפועל מגמר התיקון עלינו ועל כל אחד כדי להביא אותנו לחיבור שלם, הדדי של גמר התיקון.
קריין: קטע 5.
"בהקדמה לספר הזהר, (אות מ"ג) אומר וזה לשונו, "והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תיכף נפש דקדושה, ולא נפש ממש, אלא בחינת אחוריים של הנפש, שפירושה, בחינה אחרונה שלה, המכונה בעת קטנותה בשם נקודה. והיא מלובשת בלב האדם".
וזה יש לפרש כנ"ל, ש"נקודה" זו, שהיא עדיין חושך, מתגלית כל פעם ומאירה, כפי עבודתו בטהרת לבו, שאז הנקודה מתחילה להאיר. זאת אומרת, שכל פעם שהאדם מתחיל לעלות שוב לאחר הירידה, האדם צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, כלומר ממה שהיה קודם בזמן עליה, שכבר העלה אותה לקדושה, ומתחיל כל פעם בחינה חדשה.
היות שבכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים."
(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)
נקרא שוב.
"בהקדמה לספר הזהר, (אות מ"ג) אומר" בעל הסולם כך, "[וזה לשונו,] "והנה האדם, בעת שנולד", הכוונה שנולד בצורה רוחנית, "יש לו תיכף נפש דקדושה, ולא נפש ממש, אלא בחינת אחוריים של הנפש, שפירושה, בחינה [אחרונה]" אחוריים "שלה, המכונה בעת קטנותה בשם נקודה. והיא מלובשת בלב האדם". ברצון הכללי למטרה, לחיים, לבורא. זהו רצון כללי, שהאדם עדיין לא יודע, לא מברר אותו.
אומר רב"ש: "וזה יש לפרש כנ"ל, ש"נקודה" זו, שהיא עדיין חושך, מתגלית כל פעם ומאירה, כפי עבודתו בטהרת לבו, שאז הנקודה מתחילה להאיר" ככל שהאדם מתאמץ לטהר את הלב שלו, כלומר להביא אותו לצורת השפעה. "זאת אומרת, שכל פעם שהאדם מתחיל לעלות שוב לאחר הירידה, האדם צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, כלומר ממה שהיה קודם בזמן עליה, שכבר העלה אותה לקדושה, ומתחיל כל פעם בחינה חדשה". עלינו להבין שכל הירידות והעליות מביאות לנו התקדמות, ולא יכולה להיות עלייה בלי ירידה, ודווקא הירידה בונה כלי, מגלה את הכלים שאותם אחר כך אנחנו הולכים ומתקנים וכך אנחנו מתקדמים.
"היות שבכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים", מה זו מלכות שמיים? שהוא מבטל את עצמו כלפי הבורא, שהוא ישלוט עליו. "ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'". כשביטל את עצמו כלפי הכוח העליון. "לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה", למצב חדש, למדרגה חדשה, הוא מתחיל מאפס חדש. "היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי", שעדיין לא תיקן אותו. כל הכלי הרוחני שלו הוא החלל הפנוי, והוא כל פעם מקבל ממנו איזשהו פרגמנט, חלק קטן, "שהיה ריק ממלכות שמים", מזה שקבע על זה את מסירות הנפש שלו, "ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים". בצורת השפעה שלמה וטהורה ככל האפשר, שזו שליטת הבורא שתהיה על כל החלל שמתגלה לאדם.
שאלה: מהי הצורה הנכונה להעביר את הבירורים החדשים כלפי החבר?
להראות לחבר שאתה אוהב אותו וזה בטוח יגרום לתיקון, זה מה שמומלץ. אומנם אנחנו לא רוצים לשמוע עצות כאלה, אני זוכר גם את עצמי, האגו לא נותן לשמוע, אבל זה מה שחייבים.
שאלה: אם אין לנו בחירה להיוולד בעולם שלנו, אז מהי הבחירה שלנו להיוולד ברוחניות?
אין לנו בחירה להיוולד ברוחניות, אף אחד לא שאל אותך לפני שהגעת לחכמת הקבלה אם אתה רוצה או לא, אף אחד לא שואל אותך אם אתה רוצה להיוולד רוחנית או לא. אלא הבורא שם ידו של אדם על הגורל הטוב ואומר "קח לך, זה לטובתך". אם אתה רוצה, אז אתה לוקח וממשיך, ואם אתה לא רוצה, אז הוא בכל זאת לוחץ עליך עד שתרצה. השתתפות האדם היא בזה שהוא משתדל להבין שהוא חייב לקבל את זה, ועם הכוחות שלו ללכת יחד עם הבורא, להיות שותף עם הבורא, הבורא מברר את הדברים והאדם מקבל, מודה ומתקדם.
שאלה: הלידה היא משהו שקורה לאדם באופן פרטי או לכל העשירייה יחד?
גם באופן פרטי.
שאלה: איך לחזק את העשירייה בתהליך הלידה, כך שכל העשירייה תעבור את המצב הזה ולא רק חלק קטן ממנה?
אומנם לידה קורית לכל אחד באופן פרטי, אבל במידה שאנחנו משתתפים בינינו, אז אנחנו מזרזים את תהליך הלידה ואת הלידה עצמה באופן פרטי ואישי של כל אחד. לכן מאוד כדאי לנו להשתתף בהתפתחות לפני הלידה ובלידה עצמה. כמו שאנחנו קוראים בתורה על תפקיד הנשים המיילדות שהן עוזרות ללידה ולכל מה ששייך לזה, זה תפקיד חשוב מאוד וכל חברי הקבוצה צריכים להיות כמיילדות שעוזרות להיוולד.
שאלה: מה חסר לנו בשביל להגיע ללידה רוחנית?
אנחנו צריכים קודם להיכנס להריון, להתעבר. מה זאת אומרת להתעבר? שכל אחד ירגיש שיש לו בפנים משהו מהבורא והוא רוצה לפתח את ההבחנה הזאת, להגדיל אותה, להוליד אותה, שהיא תהייה קיימת, שהוא יהיה בתוך מה שנולד. יוצא שכביכול האדם מוליד את עצמו.
שאלה: מה הצורה המטרתית והנכונה של השנאה שתתגלה בינינו כדי שלא נהיה שקועים בה?
אנחנו צריכים לשנוא את כל כוחות הפירוד בצורה כללית כי הם מפריעים לנו לכוון את עצמנו לכיוון המטרה. אנחנו צריכים לכבד את כוחות האיחוד שעוזרים לנו, שתומכים בנו, ושנותנים לנו אותה הצורה שממנה אנחנו יכולים להיוולד. במיוחד נשים יכולות להרגיש התאמה כביכול בין מה שעוברים בלידה בגשמיות לבין הלידה הרוחנית. זה לא ממש דומה אלא התהליכים זהים.
שאלה: איך אפשר שהשנאה לא תשלוט בנו כשהיא מתגלה? מה צריך לעשות בשביל זה?
חשיבות המטרה. זה לא חשוב מי נמצא לפניי, מה האופי הארצי הגשמי שלו, מה הן התכונות הגשמיות שלו, ושהצורה החיצונית שלו דוחה אותי. אם הבורא אסף אותנו יחד, אז כנראה שאנחנו שייכים לאותה נשמה, לאותו מבנה הכי פנימי שיש במערכת אדם הראשון, ואנחנו צריכים להיות כקומנדו ולהפוך להיות ממש כ"איש אחד בלב אחד". לכן אין לי ברירה אלא אני מקבל אותו, ואני מבין שבמה שאני לא רוצה לקבל אותו זה רק האגו שלי שנגדו אני חייב לעבוד. וככל שהאדם הזה דוחה אותי, כך אני צריך לעבוד נגד הדחייה הזאת ולהשתדל לקבל אותו. כך העבודה שלנו.
שאלה: למה אני רק רואה את החברות שלי שמתרחקות אבל אני לא מרגישה את הריחוק שלי מהן? יש לי תמיד הצדקות לעצמי אבל את החברות מאוד קשה להצדיק, מה לעשות?
לתאר לעצמך שזה שאת רואה שהן מתרחקות זו את שמתרחקת. בצורה כזאת הבורא רוצה להראות לנו עד כמה אנחנו מתרחקים ולא שהחברים מתרחקים. זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל", שאם אני רואה שהחברים מתרחקים, אז זה אני שפוסל במומי, אני מתרחק.
שאלה: אם שני חברים רוצים להשפיע, אז איך יכול להיות שמתגלה ביניהם שנאה?
כי כל אחד נמצא עדיין ברצון לקבל שלו ומפרש מה זה נקרא "להשפיע" בסגנון אחר, לכן יכולה להתגלות ביניהם שנאה גדולה מאוד. בתלמידי רבי שמעון שרצו להשפיע התגלה רצון לקבל כל כך גדול עד שרצו להרוג זה את זה. איך זה יכול להיות? כי אנחנו מתקדמים בשתי רגליים.
שאלה: מה נותנים לנו השוני, הריחוק והשנאה שמתגלים בינינו?
זה נותן לנו יכולת להתחבר ולהפוך את השוני לעוצמה גדולה של חיבור, להפוך את ההתנגדות לחיבור, וכך להביא את עצמנו לכלי יותר מועיל, מסיבי, אפקטיבי, גדול. גם בעולם שלנו אם אנחנו רוצים לבנות משהו חזק, אז אנחנו צריכים כוחות מנוגדים גדולים שיעבדו יחד.
שאלה: האם מצב היראה הוא מצב פרטי, או שאני צריכה לדמיין שזה משהו שמורגש בכל העשירייה? האם אני צריכה לבדוק את עצמי דרך החברות שלי כל הזמן?
גם וגם, תלוי באיזה מצב האדם נמצא.
שאלה: איך אפשר להגיע להרגשת היראה בפני הבורא?
לחשוב יותר אם אני רוצה לגרום לו תענוג דרך העשירייה שלי או לא, עד כמה כן ועד כמה לא, ואיפה אני נעצרת ואומרת "עד כאן ודי". זו המדידה שלי איך אני מודדת את עצמי כלפי הבורא, עד כמה אני מרשה לעצמי להתקרב אליו, שלא תהיה מדי קירבה שהיא למעלה מהכוחות שלי. אדם צריך לשים לב איפה הוא נעצר ברוחניות, ואם הוא מסוגל להתקדם או לא כדאי לו, כך הוא רואה עד כמה הוא שומר על עצמו.
שאלה: כשאדם רוצה להגיע ליראה מהבורא, מה הפעולות הראשונות שהוא צריך לעשות בדרך?
זה לא יכול להיות כלפי הבורא אם זה לא עובר דרך החברים. זה יכול להגיע רק דרך החברים, ולכן אנחנו צריכים להביא זאת בחשבון. אין שום מדידה כלפי הבורא, אלא רק כלפי החבר אנחנו מודדים, כלומר כלפי החברים, כלפי הקבוצה. הכול נמדד רק ביחסים בקבוצה.
שאלה: בתהליך השתוות התכונות עם הבורא בתחילת הדרך אנחנו מתעלים מעל הדחיות, האם צריך גם להתעלות מדברים שהיינו נמשכים אליהם קודם?
אם הם לא מפריעים להתחברות שלנו, אז לא צריכים. אנחנו צריכים לחשוב רק איך אנחנו נעשים יותר ויותר קרובים בלבבות, ואז אנחנו מיד מגלים עד כמה יש כאן כל הזמן מעצורים שלא נותנים לנו להתחבר.
שאלה: מה יעזור לנו לא לפחד מאותו החלל הריק שמתגלה?
רובכן הנשים עברתן לידה, יש בלידה כל כך הרבה כאבים, כל כך הרבה סכנה, דם, מצבים לא נעימים, אבל מישהי מתחשבת בזה כשהיא רוצה להוליד? לא. היא עברה כל כך הרבה סבל בלידה הקודמת, האם היא מפחדת שוב להיכנס להריון ולהוליד? לא. למה? הרי זה לא הגיוני, זה לא רציונלי, איך יכול להיות שבן אדם הולך לכזה סבל ולפעמים זה מקום של סכנת חיים, והוא בכל זאת הולך ונמשך לזה? אנחנו רואים שיש כוח בטבע שהוא יותר גדול מכל הסכנות - הרצון להיוולד.
אותו דבר ברוחניות, אם אנחנו מעוררים את הכוח להיוולד בעולם הרוחני, אז אנחנו לא מפחדים, אנחנו יכולים ללכת על הכול ולהיכנס ללידה ולהוליד ממש מתוכנו, מהחיבור בינינו, נגד כל הטבע שלנו, רצון חדש, רצון של חיבור, של אהבה. אנחנו בעצם מולידים בורא.
שאלה: איך לקבל נכון שנאה שמתגלה כלפיי?
את השנאה שמתגלה כלפיי אני צריך לקבל שהיא מגיעה אלי מהבורא. לא שהוא שונא אותי, או דרך האנשים האלה מעביר אלי שנאה, אלא דרך האנשים האלה הוא מעביר מקום, הזדמנות לתיקון. אני חייב להכניע את עצמי, לא שאני מסכים עם אותם אנשים או עם אותם תנאים, אלא אני צריך להביא בחשבון שזה בא מהבורא ואני צריך בסבלנות להתמודד עם זה, למדוד את זה, לחיות את זה.
שאלה: מה עוצר אותנו כשאנחנו מנסים להתקרב אחד לשני מתוך הלב, בלבבות?
הטבע שלנו, הבורא הוא שמפריע לנו. אני רוצה להתקרב לחבר, ואני רואה שיש מישהו בינינו. הרב"ש היה אומר, "אתה רואה שזה הבורא ששם לך רגל, לא נותן לך להתקדם, לא נותן לך להתקרב". למה? אחרת אתה לא תזדקק לעזרתו, וכך אתה צריך לראות שאתה חייב לפנות אליו.
אתה בוכה ואתה הולך עם הראש בקיר, אבל בסופו של דבר אתה רואה שהקיר זה הבורא, אתה שכחת ממנו, לא הבאת אותו בחשבון, אתה לא פונה אליו. תפנה אליו, תראה עד כמה הוא פותר לך את כל הבעיות, אצלו אין בעיות, אבל תפנה אליו.
זאת אומרת, כל הבעיה שלנו, בכל המצבים שלנו, בכל העולם שלנו, היא להתכופף ולפנות לבורא ולתלות בו את כל החיים, את כל ההתקדמות, את כל ההצלחה.
שאלה: איך בדיוק השנאה הופכת לאהבה?
ההתעוררות העליונה עוברת משורש עליון, מהאור העליון דרך שתי מערכות, קדושה וקליפה. ולכן אנחנו רואים אפילו בעולם שלנו, ששנאה ואהבה קרובות זו אל זו, שאותה עוצמה יש גם בזו וגם בזו, רק תלוי איך עובדים עם זה, בעד או נגד. ולכן אנחנו צריכים רק לדעת איך אנחנו רוכבים על שתיהן, זה נקרא "בחירה חופשית", איך אני בוחר מה ישלוט בי או על מה אני אשלוט, או שנאה או אהבה, אין יותר משתיים.
מהבורא יוצאת רק אהבה, אבל הטבע שלנו עושה עליה היפוך, מביא אותנו לשנאה. ואם אנחנו מבינים את זה, אז הופכים את השנאה לאהבה ומקבלים גמר תיקון. אבל זו צריכה להיות עבודה עקבית, וכל פעם להיות בזה.
שאלה: למה צריך להתעלות גם מעל האהבה?
בדרך כלל אהבה שמתגלה בנו זו אהבה מצד הקליפה, ואת האהבה לקדושה אני צריך לבנות בעצמי נגד הרצון שלי, אהבה להשפעה, לא אהבה לקבלה. בכל דבר, בכל תופעה, יש דבר והיפוכו.
שאלה: האם ההפרעות שהבורא שולח לנו הן כמו מבחן לראות אם אנחנו באמת זוכרים לפנות אליו לעזרה?
ההפרעות שהבורא שולח לנו הן לא כמבחן. אפשר להגיד מבחן, אבל אותן ההשפעות באות עלינו כדי שאנחנו נגדל על פניהן. כמו שאנחנו נותנים משהו לילד ורוצים שהוא ישקיע בזה כוח פיזי, כוח שכלי, ואז הוא יוכל לעלות ולהצליח עם אותה בעיה שאנחנו נותנים לו לפתור, כי זו הדרך לרכוש משהו בעולם שלנו, לעלות מדרגה לדרגה, כך מתקדמים. לכן כל חכמת הקבלה נבנית כך, וכך אנחנו הולכים.
ולא שהבורא בודק אותנו, אין לו מה לבדוק, הוא מכיר אותנו ועושה אותנו ומחזיק בנו את כל הנתונים שלנו. זה צחוק להגיד שהוא הולך לבדוק עכשיו איך אנחנו, באיזה מצב אנחנו נמצאים, הוא הרי בורא בנו את כל המצבים הללו, אז אין לו מה לבדוק, הוא מלכתחילה יוצר אותנו.
ולכן זה לא שאני צריך להראות לבורא מי אני, אלא בזה אני בונה את עצמי, ורואה מי אני. כלפי הבורא אין לנו מה להראות, כלפיו אנחנו פתוחים וגלויים מכל וכל.
שאלה: האם זה שנדמה לנו שאנחנו נפרדים זה מזה, שהתפיסה שלנו היא כזאת, זה מה שמונע מאיתנו לצאת ממצרים?
מה שמונע מאיתנו להיות ביציאה ממצרים זה שאנחנו מרגישים את עצמנו יותר בנוח לבד ולא בלב משותף ששם מתגלה הבורא, ואנחנו בורחים כל פעם לאותו מצב של בדידות. אני התרגלתי, אני מרגיש טוב אם אני עם עצמי, וכאן אני צריך דווקא ההיפך, אני צריך להרגיש את עצמי טוב אם אני מחובר לאחרים, אם אני משרת את האחרים ובצורה כזאת אני יכול להביא להם דרכי מילוי. לאט לאט ובעדינות צריכים להשפיע כאלה דוגמאות זה לזה.
שאלה: מהו החלל הריקני הזה, החלל החדש שאנחנו מגלים בעשירייה?
זה החלל שבינינו, שאנחנו צריכים למלא אותו באור החסדים ואחר כך באור החכמה. המרחק הרוחני, המרחב הרוחני, המקום הרוחני מתגלה בינינו, ברצונות, ביחסים בינינו. אם אנחנו שמים לב, אז אנחנו מגלים אותו כחלל ריק בינינו. ואחר כך במידה שאנחנו בכל זאת רוצים למלא אותו, ואני פונה לחבר ולא יכול להגיע אליו, לחדור לתוכו ולהרגיש תגובה ממנו, אז אני פונה לבורא. אני מבקש מהבורא שיפתח את ליבי ואת לב החברים בצורה כזאת שהלבבות האלה יתחברו. ככה זה, רק על ידי תפילה.
שאלה: איך אני יכולה לצאת ממצרים, להבין שלא יכול להיות טוב בלי רע, אם אפילו לבני ישראל זה לקח עשר מכות להבין ולצאת?
את עשר המכות אנחנו מרגישים כשאנחנו רוצים להתקרב ויש בדרך הפרעות. ואת ההפרעות האלה הבורא מעמיד בכוונה כדי שאנחנו נתחזק ונבין מה המהות של ההתקרבות. זה כמו שבלימודים שלנו בבית ספר או באוניברסיטה אנחנו צריכים לפתור בעיות, כי על ידי הפתרון אנחנו מתחילים להבין מה בעצם קורה. ולכן אין לנו ברירה אלא אנחנו חייבים להגיע לאיזו בנייה שלנו בעשר מדרגות, ועשר המדרגות האלה הן בדיוק המבנה של הנשמה שלנו. לכן אסור לנו לזלזל בהן ולא לקבל אותן, לברוח מהן, אלא אנחנו חייבים להיות בתוך ההתפתחות הזאת עד שנבין ממה מורכבת ההתקדמות שלנו וכך נתקדם. זה מאוד חשוב, בלי עשר המכות אנחנו לא יכולים להכין את עצמנו ליציאה מהרצון לקבל לעל מנת להשפיע, מהעולם הזה לעולם הרוחני. אלו לא סתם מכות, אלו מכות על האגו שלנו.
כשמדברים על בני ישראל במצרים שמקבלים מכות, אז פעם מדברים על זה שכביכול פרעה מקבל מכות, פעם מדברים שכביכול בני ישראל מקבלים מכות, פעם שהמצרים מקבלים מכות, הכול בעצם מדובר על האדם שרוצה לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, והמכות האלה עוברות על הרצון לקבל שלו כשהוא עדיין נמצא בשליטת מצרים, בשליטת פרעה, ומתוך זה שהוא מבין שהוא מקבל את אותן מכות מפני שהוא עדיין ברצון לקבל, אז הוא גם מבין שהמכות האלה מכוונות אותו נכון ליציאה. אין מה לעשות, זה כמו צירי לידה, אי אפשר ללדת בצורה נכונה, בריאה, בלי צירים.
שאלה: אז האדם צריך לבקש מכות כדי להתפתח?
לא, אנחנו צריכים רק להיות עם נכונות לזה. לא שאני מוכן לקבל אותן, אלא אני מבין שזה צריך להיות ואני הולך על זה. זה מאוד דומה לצירי לידה.
שאלה: מהו החוש החדש שאנחנו בונים, האם זה איזון בין הלב והמוח כשהמוח והלב שווים?
זה לא איזון בין הלב והמוח שלנו שהיו קודם, זה כוח השפעה שמתגלה בתוך כוח הקבלה וכך מתחיל להתפתח.
שאלה: איך מזה שאנחנו בונים מבנה רוחני, אנחנו בונים את הנשמה הכללית?
כתוב "ויתעבר ה' בי למענכם", זאת אומרת מתחיל להתגלות בנו מצב חדש, מדרגה חדשה שזה חלק מהאלוהות שמתעבר באדם, מתחיל להתפתח באדם, והאדם עוזר לו להתפתח, על אף שהוא סובל, כי הוא צריך לצמצם את האגו שלו, לתת מקום לכוח חדש שיתגלה בו. וכך אנחנו מתחילים להיכנס, עוד לא ללידה אבל לפחות לעיבור, ושם יש תהליך גדול מאוד שנלמד אותו עוד מעט, תהליך של עיבור.
שאלה: האם המיילדת, מצב המיילדת הוא כמו מצב משה, איך אנחנו יכולות להיות מיילדות ביציאת מצרים?
לא, זה לא אנחנו. אבל כל אחד צריך להיות כלפי החברים בתפקיד הזה, גם גברים וגם נשים, זה לא שייך למין הגשמי, זה שייך לתפקיד הרוחני, אנחנו צריכים לעזור זה לזה, "איש את רעהו יעזרו". איך איש את רעהו יעזרו? בזה שנותן דוגמה מה לעשות. אומנם יכול להיות שהחבר לא מבין ולא רואה ולא מגיב או הפוך אולי, עוד יותר מזה, מקבל את זה בזלזול, לא שם לב לזה או מתייחס אליך עוד יותר גרוע מקודם, אבל אתה צריך להמשיך להיות ככל שאתה מסוגל בצורה יפה, ולתת לחבר את כל האפשרות להתפתח. "חוץ מצא", אם הוא עדיין רוצה להגיע למטרה רוחנית, אפילו שהוא הולך כביכול הפוך ממנה, אנחנו חייבים לשמור עליו ולתת לו מקום להתפתח, רק בתנאי שהוא לא מזיק ממש בפועל לעשירייה.
שאלה: מה הן המכות בקשר בינינו ומה הן עשר המכות על האגו שלי?
שאנחנו מגיעים למצב שאני רואה שאם אני נשאר עם הרצון לקבל, אפילו במקצת, אני לא מסוגל להגיע לרוחניות ואני אף פעם לא אגיע לרוחניות. אלא מה שאין כן, זה יכול לקרות אם אני קורע את כול הקשר עם הרצון לקבל וזה בעצם התיקון שאני חייב לבצע. עשר מכות זאת אומרת, שבכל עשר התכונות, עשר הספירות, אני קורע את הקשר עם המלכויות הפרטיות שלהם וכך אני נשאר בט' ראשונות בלי מלכות, והמלכות מתחלפת למלכות שמיים, למלכות מתוקנת, מלכות של בינה, זו הלידה הרוחנית.
שאלה: מה נדרש מאיתנו לעשות כשהבורא מייצר ריחוק בינינו?
רק לבקש, אבל בלי הפסקה.
שאלה: תמיד יש פחד לפגוע בעשירייה עם האגו שלי ולכן אני רוצה לבטל את עצמי, אבל התוצאה היא שהעשירייה לא מתחברת. איך להתבטל נכון?
את חייבת להשקיע את כל הכוחות עד שהעשירייה תתחבר, כי זה הכלי שלך וזה ניתן לך ואת חייבת לעסוק בכך יום ולילה, כמה שאפשר יותר, כי זה המפתח להצלחה שלך.
שאלה: כתוב על פרעה שלא ידע את יוסף, מה זאת אומרת?
לא ניכנס לפרעה שלא ידע את יוסף, אני לא אוהב פירושים כאלה שסתם שואלים בלי שום יסוד. אנחנו צריכים להבין שחוץ מחיבור ככל האפשר בצורה רוחנית, אנחנו לא מגיעים להתפתחות הנשמה. מי שרוצה להשיג את הנשמה היא חייבת להיות מחוברת עם החברות שלה לפחות במשהו, וכל הזמן להשתדל להגיע לחיבור.
שאלה: מהי הלידה שכל הכלי העולמי צריך להגיע אליה?
הלידה שכל הכלי הרוחני צריך להגיע אליה היא שכל הכוחות מתחברים ומתוך החיבור ביניהם נולד מצב חדש.
שאלה: כשמתגלה לי הטבע שלי פתאום מתגלה לי גם פחד מעצמי, מה לעשות?
זה דווקא טוב. ולמה זה טוב? כי אין לך ברירה, את לא תוכלי למצוא את כוחות ההתפתחות הנכונים בעצמך, אלא רק אם את פונה לבורא, שם הפתרון.
שאלה: במה נוכל לתמוך בתהליך הלידה?
לתמוך בתהליך הלידה אנחנו יכולים רק בחיבור בינינו ובבורא. כרגיל, אין לנו יותר מזה.
שאלה: באיזה מנגנון של עבודה רוחנית נולד השלם?
השלם נולד בחיבור בינינו כך, שאנחנו משתוקקים להיות "כאיש אחד בלב אחד", באותו רצון שאנחנו מייצבים בינינו, משם והלאה נולד הבורא, מתגלה הבורא. אם יש בינינו קשר כזה, אנחנו נזהה שם את הבורא שמופיע. אם לא נוכל להגיע לקשר כזה, אז לא תהיה הופעת הבורא, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".
שאלה: מה הכוונה בפסוק: "קורע קשר בכל המלכויות"?
לא הייתי מפרש זאת, אני לא אוהב לברר פסוקים אם לא למדנו את זה ממש.
שאלה: כתוב, שמי שעובד על טהרת הלב הנקודה שלו מאירה יותר, מה זה אומר נקודה מאירה?
נקודה שהבורא נמצא בה במרכז הלב - היא מאירה יותר אם האדם דואג לטהרת הלב. טהרת הלב זה נקרא כמה שבעל מנת להשפיע הוא מוכן לסדר את כל הכוחות שלו.
שאלה: כיצד אנחנו מעלים תכונות חדשות שמתגלות בנו לקדושה?
אנחנו לא צריכים להעלות את התכונות החדשות האלה, זה נעשה מלמעלה. המערכת הכללית מבררת מפתחת ומעלה את התכונות לתיקון.
שאלה: מה זאת אומרת שהנקודה מתלבשת בלב?
הנקודה מתלבשת בלב, זאת אומרת, ברצון לקבל שלנו יש נקודה שזה רצון להשפיע שמגיעה לנו מהבורא והיא נמצאת בלב שלי, שלך, שלו, של כל אחד. אם הנקודה הזאת מתעוררת אז אדם מתעורר לרוחניות, אם לא מתעוררת קשה מאוד לעורר את האדם לרוחניות. אפשר להביא אותו לחברה ועל ידי האור המקיף מהחברה הנקודה שלו בלב גם תתעורר, אבל זה כבר בצורה לא ישירה.
שאלה: האם לידה נוצרת שיש לנו תפיסת מציאות חדשה?
ודאי, לידה רוחנית היא שהאדם מתחיל להרגיש שהוא נמצא בעולם חדש, במציאות חדשה שבה פועל רק כוח עליון ואין עוד מלבדו, והאדם מרגיש את עצמו עד כמה הוא שייך לזה ומשייך את עצמו לזה.
שאלה: אם חבר מסתבך עם החוק, עד כמה אנחנו יכולים לעזור לו והיכן עובר הגבול שיש לכסות על הקשיים שלו באהבה?
אני לא יודע, אפשר לעזור במסגרת החוק אבל לשמור על שלום הקבוצה, שזה לא יפגע בכולם. ובנוסף זה בהתאם להיכן שאנחנו נמצאים, באיזו חברה, באיזו מדינה וכן הלאה. אני ממליץ מאוד להיזהר, אם אפשר לעזור, לעזור, אבל גם בצורה כזאת שלא יהיה קשר בינו לבין הקבוצה.
שאלה: מה זה אומר שהאדם מוליד את עצמו, איך זה אפשרי?
האדם לא יכול לעשות שום דבר, חוץ מכך שהוא נותן לבורא הזדמנות לעשות. לכן זה לא שהאדם מבצע משהו, כל שכן שהוא מוליד את עצמו למצב חדש, איך הוא יכול? רק על ידי תפילה, התעוררות שנותנים לו מלמעלה, הזדמנות ואותה הוא מממש.
שאלה: אם נתקרב לבורא האם צריך להרגיש את גדלותו ובכך לרצות יותר לדבוק בו מאשר להזדקק לו?
הכול זה התקדמות לבורא, התקרבות לבורא.
שאלה: האם את התשובות לנשים יש לקחת וליישם גם אצל הגברים, מאחר ולפעמים נראה שיש תשובות שמתאימות רק לנשים?
לא, אין תשובות לנשים ולגברים, התשובות הן אותן תשובות, זו אותה מערכת וכל אחד ואחד יכול לקחת ולממש אותן. נשים יכולות לממש את התשובות לשאלות הגברים, והגברים יכולים לממש את התשובות לשאלות הנשים.
שאלה: מה ההבדל בין העבודה שלנו שאנחנו מגיעים לרוחניות, נולדים באופן עצמאי לבין זה שאנחנו מובאים לשם במכות?
לא הבנתי מה אתה שואל, מה זה שאנחנו מגיעים להיוולד בעצמנו ולא בתוך הקבוצה?
תלמיד: כן, לפי הרצון שלי, הרי יש לי רצון קטן, נקודה קטנה.
אתה לא יכול על ידי הרצון הקטן שיש לך להגיע ללידה רוחנית.
(סוף השיעור)
-
"כבהמות נדמו" (תהילים מ"ט, י"ג)↩