שיעור בוקר 08.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה -

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

קריין: מנצחים את המלחמה - לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם, קטע מספר 33.

המלחמה הזאת היא נגד הרצון לקבל שלנו שחושב רק על עצמו, כי זה הטבע שלו, ובזה הוא מנוגד לבורא, לכוח ההשפעה והאהבה, ובעצם הכוח הזה חייב לחשוב על כולם ולכלול את כולם יחד וכך להתייחס למציאות. כי המציאות היא לא כפי שנראית לנו, לכל אחד ואחד בצורה אגואיסטית שהרצון האגואיסטי שולט ואני צריך לחזק אותו וללכת עימו ולשלוט בכולם, אלא ההיפך צריכים אנחנו להגיע למצב שאנחנו מנצחים את היצר הרע שלנו ומה שיש בכל אחד ואחד זה להתחבר עם האחרים כדי להיות איתם בדבקות, להכניע את היצר הרע שלנו כך שהוא יהיה כיצר הטוב, הגיבור שמתגבר על היצר הרע.

ויש עוד דרגה "גיבור שבגיבורים", שאנחנו משתדלים ומצליחים להכניע את היצר הרע שיהיה כיצר הטוב, שגם "חשכה כאורה יאיר" ואז באמת מגיעים לניצחון האמיתי, כי אין רע בעולם אלא רק הבורא שהוא המקור לשני הכוחות האלה ונותן לנו אותם כדי שאנחנו נלמד בהתמודדות זה כנגד זה, להשיג אותו, את המקור האחד לכול, ואין רע ואין טוב בעולם אלא שליטת הבורא שנמצאת למעלה מזה. לזה אנחנו צריכים להגיע, ונקווה שלניצחון הזה אנחנו נגיע, שגם "מלאך המוות יהיה מלאך הקדוש" וכל הכוחות שיש במציאות כולם יעבדו בעד החיבור וההשלמה ההדדית. כל הזמן אנחנו צריכים לנצח כביכול את היצר הרע, אבל לנצח את האגו שלנו כדי להכניע אותו שיעבוד כיצר הטוב, זאת אומרת שהכול יעבוד רק לצורך החיבור.

לכן אנחנו לא צריכים למחוק את היצר הרע, אם כי כך אנחנו מדברים, אבל בעצם מתכוונים לכוונה על מנת לקבל שתיהפך לטוב. זו המטרה שלנו. שניהם יוצאים מהבורא הן היצר הטוב והן היצר הרע ובכלל אין יצר טוב ויצר רע, אלא הם מגיעים ומתחלקים כלפינו בשני קווים כדי שאנחנו נלמד אותם, נעבוד איתם, ונבין שצריך להכניע רק את הכוונה על מנת לקבל לעומת הכוונה על מנת להשפיע, זה מה שאנחנו צריכים לעשות ולא יותר. יש גיבור שמתגבר על רצונו לקבל ויש גיבור שבגיבורים שהופך את היצר הרע שלו, הרצון לקבל שלו לקבלה על מנת להשפיע, זה בעצם התיקון.

לכן במלחמות האלה אנחנו צריכים להבין שלהרוג, להרוס, למחוק, לשלוט, לשרוף, זה לא מה שאנחנו צריכים, אלא לחשוב איך לאחר מכן נתקן את היצר הרע, ש"חשכה כאורה יאיר", ולא יהיה חושך ולא יהיה אור, אלא אנחנו קיימים רק בהבדל בין זה לזה. אנחנו לא יכולים לראות את האור ולא יכולים לראות את החושך, לא יכולים להרגיש את האור ואת מה שהפוך מהאור, מהבורא, אלא רק בפער ביניהם, שם אנחנו קיימים.

לכן ככל שאנחנו יכולים להיות כלולים נכון מרע וטוב, מחושך ואור, אנחנו מעמידים את עצמנו ואז יש לנו קיום.

לכן מה שאנחנו צריכים לעשות עם רצון לקבל שהבורא ברא למרות שהוא מגדל אותו ומטפח אותו כל הזמן, זה רק לצמצם אותו ולעשות שהשימוש שבו יהיה בעל מנת להשפיע, שדווקא על ידי זה שיש בנו רצון לקבל הפוך מהאור, אנחנו יכולים להאיר את האור, אנחנו יכולים להגדיל אותו, להבהיר אותו, ובצורה כזאת לעבוד.

זאת אומרת, הניצחון האמיתי במלחמה נגד כל הכוחות האגואיסטים הוא בזה שאנחנו משנים את העבודה שלהם, את התפקיד שלהם, ואז על ידי הניגוד שביניהם אנחנו עוד יותר מבליטים את האור, את הבורא.

כך אנחנו יכולים לגלות את הבורא בכל המציאות, דווקא אחרי שאנחנו מבטלים את על מנת לקבל, אנחנו ממשיכים לעבוד עם כוח הקבלה בעל מנת להשפיע, ואז הבורא גדל ומתגלה לפני כל הנבראים פי תר"ך פעמים ביחס לקודם, זאת אומרת בכל הכלים המתוקנים שלנו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה תפקידנו.

לכן המלחמה לא נגמרת בזה שאנחנו הורסים לגמרי את הרע, אי אפשר להרוס אותו, אפשר רק להכניע אותו ואחר כך לאט לאט להחיות אותו דווקא בעל מנת להשפיע, בכיוון הטוב כדי שהוא יעבוד יחד עם כוח האור וייתן עוד יותר, פי תר"ך פעמים שיגדל הבורא ויתגלה לפנינו. זה מה שאנחנו צריכים.

כלומר, "עשיתם אותי", הכוונה היא, שנעבוד נכון עם האגו שלנו, עם יצר הרע שלנו, למרות הטבע שלו שהבורא נתן לו תוקף. למרות זאת, אנחנו כן הולכים ומגדילים את הבורא דווקא על ידי יצר הרע, דווקא על ידי האגו. ואחרי שאנחנו ממיתים את העל מנת לקבל שלו אנחנו רוצים שהוא יעבוד בעל מנת להשפיע כמו האור, כמו הבורא.

התפקיד שלנו במלחמה הזו הוא לעבור את השלב של הכנעת היצר הרע בזה שאנחנו מוחקים את העל מנת לקבל, את הכוונה על מנת לקבל, ואחר כך במקום הכוונה הזו על מנת לקבל אנחנו מעמידים את הכוונה על מנת להשפיע, ובזה אנחנו מעוררים, מדליקים את כל הגחלים האלו, את כל האור הקטן הזה שקיבלנו רק כניצוץ בלב מהבורא. את כולו אנחנו יכולים עכשיו להדליק מתוך הלב שלנו שכולו אגואיסטי, שיעבוד כחומר דלק להאיר ולהבעיר את העל מנת להשפיע, את כוח הבורא במציאות. אין לי מילים כל כך, אבל אנחנו נמצא יחד.

לכן אנחנו צריכים גם לראות במלחמה הזו שמתרחשת, שכמו כל המלחמות אלו בירורים גדולים מהשמים בכל מיני שכבות, אבל הכול סביב עניין אחד, בסך הכול לברר את האמת. וכל הכוחות שיש משני הכיוונים, תמיד במלחמה יש שניים, כל הכוחות האלו יתקרבו לאט לאט לכיוון אחד, כולם יחזרו בעצם למקור שלהם, לבורא כי הוא "גיבור המלחמה". ועד כמה המלחמה הגשמית תתקרב למלחמה הרוחנית זה תלוי בנו, באלו שקצת קשורים, איכשהו מבינים את השורש הרוחני שבזה.

לכן אנחנו נקראים "יהודים" מהמילה "ייחוד", לכן אנחנו נקראים ישראלים, "ישר-אל", לכן אנחנו נקראים "מקובלים" שבונים כלי קבלה לגילוי הבורא לכל הנבראים. צריכים להשתדל להסביר את העניין הזה לעצמנו, לדבר איך אנחנו רואים לא חצי מלחמה, שאנחנו כאילו, חס ושלום, רוצים להרוג ולהרוס את הכול כמו הצד השני או שני הצדדים במלחמה, אלא אנחנו רוצים להגיע להכנעה של כל הרצונות האגואיסטים ושכולם יתהפכו, כולם, שלא יעלם אף אחד, אחרת זה יחסר לגמר התיקון, שכל הכוחות הרעים האלה יהפכו לטובים.

שאלה: אפשר בכלל להגיע לאותו גבול של המהפך בלי ההרגשה שזה כבר בלתי נסבל וכל כך קשה?

דווקא מפני שכל כך הרבה זמן עבר עלינו בכל מיני מלחמות וגם במלחמה הזו שעוד לא הסתיימה, אנחנו יכולים עכשיו להתחיל לדבר מה זה נקרא "סיום המלחמות". שנוכל להכריע למצבים שדווקא מגיעים להשלמה זה עם זה, ולא על מנת להפסיק את ההשמדה, לא כדי שאגו אחד ישלוט על האגו האחר, אלא שכולנו נכנע כלפי הכוח העליון, כוח החיבור והאהבה והשפעה הדדית. ולא רק בין שני הצדדים, אלא שהחיבור, הפסקת המלחמה, יהיה למען חיבור של כל באי עולם, ושכולם יהיו מכוונים בסופו של דבר לחיבור עם הבורא. וכך באמת ננצח ונבצע את כל מה שמוטל עלינו.

שאלה: דיברת על רצונות קודם, ונראה שכדי להשתמש ברצונות לטובת החברים אני צריך להקדיש להם את הזמן במקום לעצמי. אבל יש רצונות שאני לא יודע איך להשתמש בהם לטובת החברים, נניח אם אני הולך לטייל עם אשתי המון רצונות פועלים בי, או אם אני רוצה לשתות או לאכול. איך אני משתמש ברצונות האלה לטובת האחרים?

אני לא יכול להגיד לך. איפה שאתה נמצא עם אשתך זה העסק הפרטי שלך, "אשתו של אדם כגופו", אבל כשאתה מסתכל על המציאות, על העולם, איפה שאתה מתקיים, אפילו המעגל הכי קרוב למשפחה שלך, אליך, אז אתה כבר צריך לחשוב על זה שאתה חייב להגיע למצב שאתה נמצא איתם בחיבור למעלה מהאגו שלך, ואיך אתה יכול להשפיע לכולם.

עכשיו אנחנו נמצאים במצב שנקווה שעוד מעט המלחמה תסתיים, והשאלה היא איך נעמיד את עצמנו אחרי המלחמה. יש כאלה שמאוד רחוקים וכמעט ולא שומעים על זה, וברוך ה' שזה כך ואנחנו לא צריכים לפוצץ איזו תחנת כוח גרעינית כדי שכולם ידעו וכולם ישמעו ויסבלו, מספיק לנו כך. אבל כשהמלחמה תיפסק, ואני מקווה שהיא תיגמר מהר מאוד, עלינו לדעת למה צריכים להגיע.

וכאן צריכה להיות קודם כל הבנה והכרה בתפיסת העולם של "בני ברוך", שכל החברים והחברות שלנו ידעו מהי המלחמה נכונה, שהיא בין שני הכוחות האלה טוב ורע שהבורא ברא בכוונה, כדי שאנחנו נבחין מהו הטוב ומהו הרע, שטוב זה השפעה ואהבה וחיבור, ורע זה פירוד ושנאה וריחוק, ונשתדל להכניע את כל כוחות הפירוד תחת כוחות החיבור. לא להרוס אותם, זה בלתי אפשרי, הבורא לא ייתן להרוס את היצר הרע. את הכוונה על מנת לקבל כן, אבל לא את הרצון לקבל, ואנחנו צריכים לנקות את הרצון לקבל מכוונה על מנת לקבל ולשנות אותה קודם לדרגת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע. זו העבודה שלנו.

ועכשיו בימי המלחמה הזאת, אם אנחנו מבינים שהדברים האלה קורים דווקא בשבילנו, כדי שאנחנו נלמד מזה, כדי שנרצה לתקן את הפירוד ברצונות שלנו, בכוונות שלנו, אז אנחנו צריכים רק על זה לחשוב, איך להכניע את הרע, את הפירוד, את השנאה תחת כוחות החיבור, כוחות ההתקרבות ואפילו אהבה. זה בעצם הקרב החשוב ביותר שכל אחד ואחד יכול לבצע.

תלמיד: אני רוצה לדייק את השאלה. מעבר לכל מה שאני יכול לעשות עבור חברים יש רצונות שאני לא מצליח להשתחרר מהם. למשל אם אני אוהב לשתות או לאכול הרבה, אלו רצונות שאני לא מצליח להתנתק מהם. אם אני רוצה לעשות הכול למען החברים, איך אני יכול לעבוד עם סוג כזה של רצונות?

תעבוד בינתיים עם מה שאתה מסוגל, מקל לכבד. ואחר כך לאט לאט תוכל להוציא מעצמך עוד ועוד רצונות שבהם תהיה מחובר עם החברים למטרה אחת ואז תהיו מחוברים בזה עם הבורא.

שאלה: במלחמה הרוחנית נגד יצר הרע העיקרון והגישה שעכשיו הסברת ברורים יחסית, לא למחוק כלום אלא לתקן את הכוונה. אבל מה לגבי המלחמה הגשמית בין העמים, אנחנו רוצים שהיא תפסיק?

אנחנו יודעים שבמלחמות שהתקיימו בזמן דוד המלך ובעוד כל מיני מלחמות שהיו בעבר, לא היה נשק חי, אש חיה, אלא כל הקרבות התנהלו על ידי כידונים וסכינים, מקלות ואבנים. ולכן עשרת אלף איש נלחמו כנגד עשרת אלף איש בקרב מגע, כך היו נלחמים. לא היו עוד אמצעים חוץ מזה, אלא אתה רואה מולך את האויב שלך, אתה נוגע בו והוא נוגע בך ואתם רוצים להרוג זה את זה, כך היו המלחמות. כשאנחנו מדברים על מלחמות דוד המלך לפני כמעט 3000 שנה, כך זה היה, בצורות כאלה.

לכן אנחנו נמצאים במצב קצת אחר, זו כבר לא מלחמה שאתה רואה את השונא, שאתה נוגע בו, שאתה קרוב אליו פיזית. עוד מעט, אם חס ושלום יהיו עוד מלחמות, אז הן יהיו דרך מחשב, אתה בכלל לא תראה את מי אתה הורג ומי הורג אותך. אנחנו נצטרך להעביר את היחסים שלנו למצב יותר רוחני ולהבין שבאמת המלחמה מתרחשת בכוונות שלנו, ביחסים הפנימיים שלנו זה כלפי זה, שבמידה שאני שונא או אוהב את האנשים, בזה אני נמצא איתם במלחמה.

תלמיד: אז כשאני רואה בעיניים שלי מלחמה בין עמים, בין אנשים, אני לא רוצה שהדבר הזה ייפסק? אני רק רוצה לעבור לרובד הרוחני?

ודאי, מה השאלה? בזה שאני נמצא בהתנגשות כזאת עם האחרים, אני לא מנצח שום דבר, אני לא גומר את המלחמות, אנחנו רואים שהמלחמות לא מסתיימות. אנחנו צריכים להגיע למצב שנדע מה שורש המלחמה, שהבורא מעורר בינינו את המצבים האלו כדי שנבין שבאמת מה שאנחנו צריכים זה להגיע לחיבור בינינו, שסוף כל המלחמות הוא דווקא בזה ש"על כל פשעים תכסה אהבה". שנברר שבלי שאנחנו מתקשרים ובצורה חזקה ביותר, אנחנו לא מסיימים את כל המצבים האלו שעוברים עלינו. ומה אנחנו צריכים לעשות? דווקא האנשים שנקראים "ישר–אל", שמבינים מה הסיבה שהבורא מעורר אותנו כך, האנשים האלה, היינו "בני ברוך" קודם כל, הם צריכים להסביר לכל האנושות מה הסיבה לכל המלחמה, ומה הפתרון האמיתי.

תלמיד: אז על מה המלחמה?

המלחמה היא לעורר אותנו כדי שנמצא דרך נכונה לחיבור. ולכן בכל המלחמות בצורה נסתרת יותר או פחות, תמצא שהיהודים נמצאים פה ושם ומתגלים בכל מיני תפקידים. העיקר עכשיו בשבילנו, שאנחנו סוף סוף נמצאים בדור האחרון ולכן הצלחנו לחבר קבוצה שהיא למעלה מכל העולם של היום שנקרא "בבל", ואנחנו כאותה קבוצה שחיבר פעם אברהם על ידי כך שאסף מכל הבבלים אנשים שמבינים את מטרת החיים, את מהות החיים, ואם לא מבינים, אז לפחות ליבם דואג בקרבם. וכך אנחנו צריכים לעשות, להתחבר בינינו ולהסביר לכל העולם שזאת מטרת כל הקיום וכל מה שנעשה.

תלמיד: איך אנחנו בני ברוך צריכים להעמיד את עצמנו אחרי המלחמה שתסתיים בטח בקרוב?

אנחנו צריכים גם עכשיו להשתדל לפרסם את האמת ככל שאפשר בכל השפות ובכל העמים, ולהיות מוכנים לתת את ההסברים שיידרשו מאיתנו. וכמו שאברהם היה אומר "מי לה' אלי", כך אנחנו צריכים להגיד לכל אומות העולם. מי שרוצה להגיע להשלמה, לשלום, לאמת, לגילוי האמיתי של המציאות, זה אפשרי רק על ידי החיבור בינינו, לנו יש את שיטת החיבור. וגם אנחנו נוכל להגיע לחיבור במידה שנטפל בכל העמים, אחרת בשביל מה שנתחבר? אין תפקיד לישראל אלא להיות ישר-אל, גם כלפי הבורא וגם מהבורא כלפי כל הנבראים.

תלמיד: כשהתחילה המלחמה במזרח אירופה אמרת שאם נתפלל נכון, אם נתחבר בינינו, אנחנו נגרום למלחמה להפסיק ביום למחרת. עכשיו אני שומע שאנחנו לא מחפשים שהמלחמות האלה יסתיימו, אנחנו מחפשים להשתמש בזה כדי להתעלות, כדי להשלים. זה לא ברור לי.

לא, אין מה להתפלל סתם שהמלחמה תיפסק, כי הבורא עושה את כל המעשים האלו ויש לו מטרה בזה. ולכן אנחנו צריכים לאתר את המטרה שלו, וככל שאנחנו מתחברים בינינו, כך מתוך החיבור בינינו יותר ויותר נגלה מה הוא רוצה. אז העיניים שלנו יראו ויגלו לנו מה הוא רוצה, מה האמת. וכשאנחנו נגלה את זה יותר ויותר, בהתאם לזה נוכל להתקדם ולדרוש מעצמנו ולפנות לאחרים ולהבין שזה שייך לכל בני האדם. לכן לא התחלתי לפתוח את הדברים כבר ביום הראשון למלחמה, וגם מה שאני אומר היום הוא מדוד. מה שאפשר להגיד ואפשר להתחיל לממש אני אומר, ומה שעוד אי אפשר, אז עוד לא.

גם לי הבורא נתן יכולת כלשהי לגלות ולדבר בצורה מאוד מוגבלת אפילו בעברית, בכל דבר, זה מפני שצריכים לעבוד בהתאם להתפתחות בני האדם, להתפתחות מהמקרים שמתגלים. אתם רואים איך הבורא לא מגלה בבת אחת את כל מה שהוא רוצה לעשות עכשיו, אלא דרך המון פעולות, זמנים, ימים ולילות.

תלמיד: יוצא שבעצם מטרת המלחמות היא להביא לחיבור.

אין שום פעולה בעולמנו, אלא רק לצורך חיבור.

תלמיד: אף פעם אין צד אחד שמנצח במלחמה?

ודאי שלא.

תלמיד: איך אתה גורם לאנשים שנלחמים זה בזה לרצות להתחבר?

אני מסביר להם מה התוצאה שצריכה להיות, והתוצאה שתתגלה תשלוט על כולנו. אבל אם נדע איך להתקרב אליה, נוכל לזרז את הפעולות ונלך בדרך האור ולא בדרך הייסורים.

תלמיד: אבל מה שקורה בין הצדדים שנלחמים זה בדיוק ההיפך.

זה בינתיים מפני שאנחנו לא מצליחים עדיין לצאת ולהסביר להם את העניין. אבל עכשיו זה ממש הזמן שחייבים לבצע את זה.

עכשיו זאת נקודה מאוד חשובה, אנחנו צריכים להסביר איך מכניעים את כל המאבק הזה למצב שהכוח השולט, כוח הבורא, המטרה שלו היא שנגיע אליו ונתקרב אליו, אפילו לגילוי שלו לכל הנבראים, זו המטרה שלו. ונעשה את זה בדרך תורה, בדרך טובה ולא בדרך ייסורים, חושך. אחרת כמו שבעל הסולם כותב, עלולה לבוא מלחמת עולם שלישית ורביעית. לאיזה צורך? אנחנו יכולים להגיע לזה בצורות נעימות, טובות, מהירות, בהבנה, בהכרה, בחיבוק בינינו.

תלמיד: הצדדים שנלחמים ביניהם יכולים להגיע לחיבור, או שצריך להביא להם עוד גורם שיעזור להם להתחבר?

צריכים לעזור כי זה שייך לכולנו. כולנו נמצאים במלחמה בין אם רוצים לבין אם לא, כל באי העולם. זה כמו שסיפר לנו החבר שלנו מאוסטרליה, שישב עם אשתו בבית קפה. כולנו נמצאים במלחמה רק כל אחד נלחם במשהו אחר וצריך להסביר את זה לכולם.

תלמיד: זה הפן ההסברתי שצריך ללכת לכיוון החיבור, אבל במה אנחנו מבחינה פנימית מביאים את ההתנגשות הזאת לקשר?

בזה שאנחנו מסבירים לכולם מהי המטרה הסופית שעכשיו צריכה להיות מושגת ויותר קרובה, ואם נלך לקראתה, נעלה לדרגת בני אדם ולא נהיה כחיות, כבהמות. נתנהג נכון זה עם זה ולא נשחק במשחקי כבוד ושנאה, בזה אנחנו בעצם נגיע לחיבור. זאת כל הסיבה למלחמות, עלינו לברר את הרע, וברגע שנברר אותו, אנחנו נוכל להתגבר עליו ולהכניע את כל העולם לטוב.

אנחנו עוד לא מבינים כמה העולם יסבול מתוצאות המלחמה הזאת, היא עוד לא הסתיימה, ויש לה המשך, אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה אבל זה יכול להיות יותר גרוע מצ'רנוביל.

תלמיד: אנשים מרגישים בעיה קיומית על בשרם ורוצים שהמלחמה תיפסק. איך אפשר לפתוח את אזניהם כדי לשמוע על המטרה הסופית, איך זה ייתן להם תקווה, חזון לחיים ?

זה עניין של הסברה. אתה מבין יותר מכלל האנושות מפני שאתה לומד, מרגיש ומשתתף בכל הפעולות, אבל האחרים לא, לכן אנחנו צריכים להסביר להם. ובמיוחד במצבים שכל אחד מרגיש איום, אם הוא לא סובל כמו למשל באוקראינה, שם האנשים שסובלים ובורחים מהמלחמה, אבל איום מפצצות אטום יכולים להרגיש בכל קצות העולם.

ולכן אנחנו צריכים לפנות לכל באי תבל, לכל האנשים, ואנחנו יכולים לדבר איתם, יכולים להסביר להם כי זה שייך לכולם. אם יתחילו, בפצצות, בנשק אטומי, זה לא יהיה כמו שהיה אז במקום רחוק כמה קילומטרים מהפצצה שלא שמעו ולא הרגישו כלום, אלא יכול להיות שאנחנו נמצאים בסכנה. לכן אתה יכול לפנות לבני האדם שרחוקים מעל מנת להשפיע, מלדבר על הכוח העליון, לפנות לרצון לקבל שלהם כי מפחדים מהסבל, מהמוות.

תלמיד: מה אתה מסביר להם, שאתה צריך להתחבר עם הצד שמעבר, שעכשיו נלחם בך ואתה מכוון אותו לכיוון יותר גבוה מזה, לכיוון הבורא?

לא לבורא ולא למי שנלחם נגדי.

תלמיד: אז מה זה חיבור?

עכשיו אני לא יכול לחשוב שאני ממש מתחבר לצד שמנגד, אלא מסבירים מהיבט יותר רחוק איך האנושות מתקיימת ולמה אנחנו צריכים את זה בכלל, חוץ מהמצב שקורה עכשיו, שאני נמצא למשל מול האויב, אלא איך אנחנו צריכים בכלל להגיע לחיבור בינינו? כי כך זה נמצא בתוכנית הבריאה, וכל הבריאה היא קבוצה אחת ואנחנו חייבים להגיע כמחוברים בכוח הטוב.

תלמיד: אני מתחבר עם כל הבריאה?

כעקרון אתה צריך לפנות לכל האנושות. ואל אלה שיש ביניהם מצב מלחמה וגילוי שנאה, צריכים להגיע בצורה מאוד עדינה ולחשוב איך לדבר איתם כדי שישמעו, ולא יזרקו אותך ולא יסגרו אותך.

שאלה: המלחמה הזו עוררה תחושה כזו שאנחנו כבר לבטח רואים ויודעים ממה מורכב הרע והחיבור בינינו התגבר מאוד. לפעמים נראה כשאנחנו מתאחדים יותר ומתקשרים יותר עם החברים, אז גם ההשלכות של המלחמה הזו מבפנים יש הרגשה כאילו המצב משתפר, משהו טוב קורה. האם יש איזו משמעות ישירה מהדברים האלו?

כן, ודאי ככל שאנשים סובלים יותר הם יותר רגישים ואפשר לדבר איתם, זה מצד אחד. ומצד אחר, אנחנו לא צריכים לחשוב על כך ולהשתדל להתגבר על אטימת האוזניים ואטימת הלב על ידי ההסבר שלנו. לא צריך לחכות שזה יתרכך מבפנים על ידי הייסורים, אלא שאנחנו נעבור את המחסום הזה שיש באוזניים, בכל החושים שלנו שהאגו שלנו סותם אותם, שנפתח קצת את החושים האלה לאור העליון.

שאלה: אמרת שהמלחמה הזו יכולה להסתיים בצורה טובה, כלומר נתקן את מה שאנחנו צריכים לתקן, את מה שהבורא נתן לתקן, ויכולה להסתיים בצורה שבה היא תתעורר פעם נוספת. איך בכלל אפשר להבין שאם המלחמה הזו תסתיים, אנחנו עשינו מקסימום העבודה שלנו. איך להבין את זה?

לבצע את העבודה שלנו בשלמות אנחנו צריכים להשתדל לעשות בכל רגע ורגע, אפילו שאנחנו כמו ילדים קטנים. שהילד רוצה לבצע איזו פעולה, אנחנו רואים איך זה יוצא לו, אבל הוא משתדל, וזה העיקר. ההשתדלות הזאת היא זו שמחנכת אותו ועושה ממנו אדם גדול, מומחה. לכן אנחנו צריכים להשתדל.

אני מגלה מיום ליום כמה שני הצדדים, רוסים ואוקראינים נמצאים במצב שלא יכולים לשמוע זה את זה. הרוסים מדברים בצורה תקיפה נגד האוקראינים והם חושבים שיש להם הצדקה לכל דבר והאוקראינים ודאי שיש להם הצדקה לכך שהם שונאים את הרוסים והם לא מסכימים איתם. אני לא מסתכל על העמים, "נחמו נחמו עמים", אלא אני מסתכל על הבורא שמעורר אותם, שמכוון אותם לגילוי היצר הרע שביניהם.

ואם דיברנו במקצת בשיעורים הקודמים מתחילת המלחמה הזאת על פעולות הבורא, אנחנו עכשיו צריכים לדבר על כך יותר. עוד ועוד לגלות את השורש העליון שהוא בצורה כזאת ממש מגיע ומקרב את שתי הקבוצות האלה, הרוסים והאוקראינים, והוא מגלה ביניהם את השנאה כדי למהר את התיקון. ואנחנו יכולים לזרז את התיקון בצורה עוד יותר טובה ומהירה על ידי כך שנסביר מה קורה כאן ואיך אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהשנאה.

שאלה: האם אפשר לומר שהתוצאה שעשינו את העבודה שלנו בחיבור בצורה נכונה, ולא שצד אחד ינצח, אלא נראה איזו תוצאה נכונה, שנמצא איזה פתרון אחר ונראה את זה גם ברמה הגשמית?

ודאי שאנחנו צריכים לראות גם בחומר איך המלחמה מסתיימת, כי סיום המלחמה זה לא שמישהו מכניע את מישהו אלא שני צדדים מגיעים לאיזו הסכמה הדדית, "על כל פשעים תכסה אהבה", השלום הוא יותר משתלם מכל תוצאה אחרת. מה הוא השלום? לפתוח את הגבולות, לחיות נורמאלי כמו באירופה. זה יכול להיות גם בין רוסיה לאוקראינה ובכלל בכל המערב לפתוח את כל הגבולות ושכולם יחיו בעולם שהכול פתוח. זה מה שאני מבין לפחות צריך להיות סימן של תוצאה יפה, נכונה מהמלחמה הזאת. אחרת אנחנו באמת הולכים לקראת מלחמת העולם השלישית האטומית.

שאלה: האם העבודה שלנו צריכה להיות או תהיה עם שורשים ולא עם ענפים?

אתה צודק. אנחנו צריכים לעבוד עם השורשים שהם למעלה, שהם מנהלים אותנו ואת כל העמים ואת כל האנושות. זה נכון, אבל כדי להגיע אליהם אנחנו צריכים להתחיל מהענפים שבעולם הזה ולכן היום בשיעור הזה אני מדבר כל הזמן איך לקשור את עצמנו יותר לשורשים הרוחניים.

שאלה: עכשיו אנחנו הולכים בדרך של חיבור לא נכון, אנחנו הולכים מתוך פחד. אם אני מבין נכון אז הפחד צריך להפוך ליראה, ליראת ה'. צריכה להיות איזו תחושה של התפעלות, של התרוממות, של פליאה, של התפעלות איך הכול בנוי ואיך הכל פועל. איך אפשר לעבור ממצב הפחד לגישה אחרת כזו של השתוקקות לקראת הרצון להשיג, להבין באמת? ואיך אפשר להעביר את התחושה הזאת?

אפשר לעשות רק על ידי החיבור בינינו. במידה שאתה תתחבר עם החברים אז אתה כבר עובר מהפחד שלך הפרטי ליראה, וזו כבר התוצאה מהחיבור. זה הבדל בין פחד ויראה, שהיראה מגיעה מהחיבור בינינו. מה שעובר דרך החיבור שלנו הוא הרוחני ומה שעובר דרך החושים שלנו הפרטיים הוא הגשמי. ככל שאפשר להרגיש יותר את כל התופעות דרך החיבור עם החברים ואז יהיו לך הגדרות אחרות והרגשות חדשות.

שאלה: דיברנו לא מזמן על החלפת הכוונה. איך מקובל יכול להבין או לראות שהכוונה שלו התחלפה? האם אפשר לתת דוגמה.

גם דרך החיבור. מקובל הוא אדם שמשתדל לראות את המציאות דרך חיבורו בקבוצה. בקבוצה נמצא הבורא, בקבוצה נמצאת כל האנושות, כל המציאות, כל העולם בתוך הקבוצה. כי שם המקובל באמת מגלה אותם כך הוא צריך לראות את המציאות וכך הוא צריך לראות מה קורה.

שאלה: במהלך המלחמה הזו היו הרבה אנשים שקראו לשלום. כל מיני מנהגים. אבל נראה לי שאנשים הרבה יותר מעוניינים להאשים צד אחד או צד אחר, או לקחת צד אחד או אחר. ואנשים שקוראים לשלום הם לא תמיד נלקחים ברצינות. איך אנחנו יכולים להעביר את המסר שלנו? איך אנחנו גורמים לאנשים לקבל אותו?

תחשבו על זה יחד. לי אין מה להגיד. כמו משה במצרים טען ש"כבד לשון אנוכי", אני לא יכול לדבר הוא אומר לבורא, אני לא יכול לדבר עם העם שלי הם לא ישמעו אותי. אין לי יכולת. ואז הוא קיבל יכולת. אבל צריכים להתחיל. לפני שאדם קופץ לאיזו משימה, הוא מקבל אותה אפילו שלא נראה לו שהוא מסוגל, רק אחרי שהוא לוקח אותה אז הוא מבקש מהבורא והבורא עוזר. ולא לפני שהוא מבקש מהבורא אם הוא מקבל עזרה אז הוא הולך ומבצע.

שאלה: אם אני הרע, הרע מתקיף את הקול שמושך את ההסבר על החיבור. איך אנחנו בארגון מתכוננים לזה שהמלחמה הזאת תתחיל להתבצע, שינסו להשתיק אותנו כארגון? אנחנו לא צריכים להתכונן ולהכין כמה מרכזי שידור בעולם?

אני לא יודע. אתה תדבר עם החברים, תדבר עם ההנהלה. אני לא הולך לסדר את כל הדברים האלה. אני מסביר לכם את הכיוון. ואיך לבצע אותו, לחלק אותו, לסדר אותו, לצאת עם כל המסר הזה אני לא יודע. אתם צריכים לדעת. אני את שלי עשיתי וסיימתי בזה שאני מסביר לכם מה שצריך לבצע וכבר את הביצוע, התכנון וכל הדברים האלה זה יהיה עליכם.

לכן אל תחזרו אלי ואל תחכו שאני אמשיך חוץ מההסבר שלי עוד לפרט אותו ולהביא לכם תוכנית עבודה וכל מיני מסרים וקשרים לכל מיני מקומות, קבוצות, אנשים שאתם תתחילו לבצע. אני לא נכנס לזה. אתם צריכים להבין בדיוק איפה אני נמצא. אתם צריכים לקחת מה שאני אומר ולהמשיך, אם אתם רוצים באמת להיות קיימים ברוחניות אז רק בצורה כזאת אתם יכולים להיות קיימים, שאתם תמשכו את המסר הזה לכל באי העולם.

שאלה: האם יש משקל לביטחון בהסבר שאנחנו במדינת ישראל, האם יש קשר בין זה שההסבר יוצא מכאן לבין ביטחון שההסבר יצא תמיד?

אנחנו תמיד היינו בהסברים האלו, רק עכשיו אנחנו יכולים לחדד את ההסברים האלו מפני שאנחנו נמצאים בימי מלחמה שהיא נוגעת לרוב אוכלוסיית העולם, והיא עוד לא נגמרה. יהיו מצבים עוד יותר קשים, וכל אחד ואחד ירגיש במשהו שזה גם נוגע בו.

שאלה: נראה שהציבור עייף מכל החולי והעוני, מחוסר הצדק. ויש אומרים שאנחנו צריכים איזו מנוחה, הפסקה מכל הסבל הזה. איך אפשר לכלול כזה חיסרון, ואם אנחנו צריכים לקחת אותו בחשבון?

אנחנו צריכים קודם כל לבנות חיבור ובחיבור אנחנו יכולים לבלוע את כל הצרות. ודווקא על ידי הצרות האלה אנחנו נראה איך אנחנו מתעלים.

שאלה: סיפרת שבעל הסולם, בזמנו, היה דיין בפולין. וכמו כל דיין הוא אחראי על צדק. הוא לא בוחר כיוון או צד. הוא אחראי על האמת.

האם אותו דבר אפשר לומר גם על כללי הטבע. התפילות שאנחנו מעלים לבורא, הבורא עונה רק על האיזון בטבע והוא לא יכול להיות אף אחד מהצדדים?

שאלה: איך אפשר לא לבקש את הבורא להפסיק את המלחמה כשילדים מתים ויש כל כך הרבה סבל שהלב שלנו מדמם?

נכון. אנחנו יכולים להתפלל שהמלחמה תסתיים, אבל אנחנו צריכים גם לדעת שהיא לא מסתיימת בזה שאנחנו רוצים רק הפסקת אש. המלחמה מגיעה מלמעלה. היא מגלה לנו עד כמה אנחנו אגואיסטים. אם אנחנו נתקן במשהו את האגו שלנו אז כך המלחמה תסתיים, או במשהו תעבור לאיזו פאזה אחרת. את זה אנחנו צריכים לדעת.

סתם להתפלל על זה שיהיה הפסק מלחמה, כך כל אדם ואדם בעולם יכול לעשות. אנחנו צריכים לבצע את הפעולה הזאת בדרגה יותר גבוהה, בדרגת החיבור.

שאלה: האם צריך לפחד שמחר פשוט תסתיים המלחמה הזו והכול יישאר במקומו, הבורא ייקח מאתנו את האפשרות של התיקון, מאיזה פחד צריכה להיות תפילתנו?

בפחד האם אנחנו עושים את התפילה שלנו בצורה כזאת מספקת שהבורא ישמע אותנו ויבצע.

שאלה: זוועות המלחמה שוברות את ליבי. אבל למה ליבי לא נקרע באותה מידה מחוסר הרצון להתאחד עם החברים?

כי שם יש לך פחד שהמלחמה יכולה לגעת בך, באגו שלך, וכלפי החברים אין לך פחד. לכן שם אתה נמצא ברוגע.

שאלה: איזה רצון מגיע אלי ביחס לחבר, מהם הצעדים שלי כדי לתקן את הדברים?

אנחנו צריכים לחפש כל מיני דרכים איך להתחבר, איך להתקרב זה אל זה בלב. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך בעצם נכון להכניע את כוחות הפירוד תחת כוחות החיבור?

רק על ידי זה שאנחנו מתחברים יחד ומדברים ומחליטים משהו לבצע בפועל, ומבצעים את זה ורואים, ביצענו או לא?

שאלה: איך אפשר לצאת להסברה על מטרת האנושות בזמן שאנשים סובלים מהמלחמה ורואים רק הרס ומוות סביבם?

אם אתם שואלים על המצב, במקומות איפה שאנשים ממש סובלים פיזית מהמלחמה, אז שם צריכים להיות מאוד מאוד זהירים איך אנחנו מדברים אליהם, אם בכלל לדבר.

אדם יכול לשמוע בתנאי שיש לו איזה חופש שמיעה. ואם הוא נמצא תחת איום הוא לא מסוגל לשמוע כלום, רק איך לצאת מהאיום. לכן צריכים לדעת למי פונים ואיך פונים.

שאלה: שמעתי את רב אומר שהמלחמה בין רוסיה ואוקרינה מסתיימת כשהאהבה מכסה על כל השפעים. מה הסיכוי שזה יהיה בקרוב כשאנחנו עדיין לא מסוגלים להגיע למצב הזה בינינו?

אם אתם לא מסוגלים אז זה לא יקרה.

שאלה: איך נוכל לראות מאחורי כל הסבל של האנשים בעולם הזה סבל גדול עוד יותר של הבורא מהעובדה שהוא לא יכול להתגלות לנו?

על ידי זה שאנחנו "איש את רעהו יעזורו" להגדיל את הרגש שלו, ואז להגיע לגילוי החיסרון באותו הרגש.

שאלה: התגלות כה עוצמתית של הבורא בכלי לא מוכן - מורגשת בינינו כמלחמה וחושך. כיצד עלינו לבנות את הכלי היום כדי שלא נתפוס את יום הבורא כלילה?

אנחנו צריכים רק חיבור. אם היינו עכשיו מחוברים - היינו רואים את היום. אם אנחנו היינו מחוברים עוד יותר - היינו רואים את עצמנו נמצאים בשמחה ובמצבים יפים מאוד.

הכול תלוי באיזו מידה אנחנו נוכל לחבר את הלבבות ולחדור מהצורות האגואיסטיות שמתגלות לנו לצורות חיבור פנימיות יותר. ואז היינו מגיעים לכאלה צורות שנמצאות בתוכנו, בפנים, בעמקי הבריאה שנקראות "גן עדן".

שאלה: מה צריך להוסיף לאחדות ולתפילה עם החברים כדי שהרצון לאחדות יבער בדיוק כפי שהוא כואב ליקירים במלחמה?

אין לי כאן מה להוסיף. פשוט צריכים לעבוד על האחדות שהרב"ש כותב.

קריין: קטע מספר 33 מהמסמך "מנצחים את המלחמה", אומר הרב"ש.

"האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. 

כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו". 

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

קריין: קטע מספר 34, אומר הרב"ש.

 "האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה. 

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין". 

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

בואו נתאר בינינו איך היינו רואים את העולם כשכל הזמן היינו מרגישים שאנחנו נמצאים במגע עם הבורא, במקום דומם צומח חי מילא, במקום בני אדם. שבכל מה שקורה לי עם בני אדם זה הבורא מתייחס אלי, פונה אלי, רוצה להיות איתי בקשר.

איך אני אז מתייחס למציאות, לבני אדם, לאנושות? אני כבר לא מדבר על חברים. איך אני מחזיק את עצמי בצורה כזאת כשכל הזמן אני נמצא מול הבורא שמתגלה אלי? שעומד מאחורי כל בני האדם, וכך בכל רגע ורגע הוא מתייחס אלי ובזה מזמין אותי לתקן את היחס שלי אליו, שכל הזמן דרך בני האדם שאני רואה אני פונה לבורא.

מכאן, מהתנאי הזה אנחנו מבינים עד כמה אנחנו צריכים לקיים את החוקים של הבורא. איך לדבר עם בני אדם, איך להתייחס אליהם, מה לעשות איתם וכן הלאה.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים להרגיש את הבורא ואיך שהוא פועל שזה גן עדן, אבל גם כשמרגישים כך זה לא מבטל את העולם שלנו. מצד אחד בעיניים רואים דבר אחד, מצד אחר גם מרגישים את הפעולה הטובה של הבורא, מה עושים עם שני הכוחות האלה כשהם אחד מול השני?

משתדלים להצליב ביניהם, עד שאתה מרגיש שיש לפניך רק "שדה אשר ברכו ה'", רק אותה הרגשת הבורא בלבד. וכשאתה נמצא במגע עם בני אדם, אתה בעצם מרגיש דרכם קשר, אתה מרגיש קשר עם הבורא.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים את הקשר הפנימי זה לא משנה את העובדות בשטח, זה לא מעלים את המלחמה. גם בעל הסולם שראה את הפנימיות שבדברים עדיין פעל כדי להציל אנשים, והמלחמה לא נעלמה לו. גם אם אנחנו חווים את הפנימיות ורואים שהכול טוב, זה רק מצד אחד, מצד הבורא, וכשאנחנו שוב מסתכלים מצידנו אנחנו רואים שהמציאות לא משתנה. האם היא צריכה להשתנות?

היא צריכה להשתנות, היא צריכה להתקרב למצב שאתה תראה את זה כמו הבורא.

תלמיד: אבל עדיין אנחנו רואים שתי דרגות. אנחנו רואים מצד אחד את הטוב, שהבורא עושה באהבה, אבל התמונה הגשמית לא משתנה. אני לא רואה שהצורה הגשמית היא טובה אלא אני הולך ופועל כדי להציל אנשים כמו שבעל הסולם עשה.

אבל אתה מבקש דרך התמונה הזאת לראות את הכוח הטוב והמיטיב.

תלמיד: נכון, אבל איפה ההצלבה, איך זה מתבטא?

חכה, אתה עוד לא הגעת למצב שהעולם מתוקן בעיניך, אתה עדיין מקבל סרט שבו יש לך הבדל בין מה שהטוב והמיטיב עושה לבין מה שאתה מקבל ברגשות האגואיסטיים שלך. אז לאט לאט הם מתקנים, ואתה תתחיל להרגיש את האמת, שיש לפניך רק שכינה קדושה.

שאלה: איך לראות מאחורי כל מה שקורה שהבורא מוביל אותנו להיכלו, מהי העבודה שצריכה להתבצע מצידנו לשם כך, כשזה כל הזמן חומק מבין הידיים?

רק חיבור בינינו, אני לא יכול להגיד יותר, רק חיבור בינינו ולברר את כל הדברים גם רוחניים וגם גשמיים מתוך החיבור. העבודה בעשירייה הופכת להיות עוד ועוד יותר נחוצה וחשובה.

שאלה: כשמרגישים חוסר דאגה לחברים בצרה, חוסר רגש ואכפתיות, איך בזה הבורא רוצה לקרב את האדם?

שיתפלל עבור החברים.

שאלה: איך אנחנו מאיצים את המעבר מהמלחמה הגשמית למלחמה רוחנית בכוונה, בתדר שונה, איך אנחנו מאיצים יותר את התהליך הזה, כדי שלא נרגיש את הסבל?

בזה שאנחנו משתדלים לראות בכל מלחמה גשמית מלחמה רוחנית. ולהשתדל להיות דבוקים בכוחות רוחניים, לסדר קשר נכון ביניהם, דרך צמצום, מסך, אור חוזר. שאז יהיה קשר בין כל הספירות שבפרצוף, שכל ספירה וספירה הפוכה מחברתה, אבל על ידי זה שהן רוצות לעבוד יחד לכתר אחד אז כולן מתחברות, וכך עושות את הפעולה ביחד בצורה אחידה. ומזה נבנה הפרצוף.

תלמיד: אפשר להתקדם בדרך הרוחנית ללא מלחמות פיזיות, ללא סבל כל כך רב?

זה תלוי באיזו רמה אנחנו נמצאים. אם אתה נמצא ברמה פיזית אז אתה מרגיש את זה פיזית, ואם בצורה רוחנית אז אתה מרגיש בצורה רוחנית. זה הכול תלוי באדם.

שאלה: אצלנו בעשירייה המלחמה היא פנימית מול כוחות פירוד שמתגברים, אנחנו ממש בהשתוקקות ומתח מהבוקר עד הלילה. אז איך אנחנו נעורר את האהבה של הבורא עד שהיא תתפרץ בינינו, ממש מכל הלב?

איך? על ידי חיבור ביניכם. על ידי זה שאתם מבררים את קולות המלחמה, על ידי זה שאתם מחברים לקולות המלחמה האלה שאתם שומעים מרחוק את קולות המלחמה שביניכם. על ידי זה שאתם מבררים ומרגישים שכל מלחמה שמתרחשת באיזה מקום בעולם היא תוצאה מהמלחמה ביניכם, בעשירייה, אחרת לא הייתה מתגלה, וכך אתם מנצחים.

קריין: קטע מספר 35 אומר בעל הסולם:

"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'".

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

שאלה: מידי יום אנחנו ממשיכות להיפגש לתפילת נשים הכוללת מעל אלף נשים. אתמול היתה הרגשה שהגענו לתקרה מסויימת, איך אנחנו יכולות לפרוץ את התקרה הזו?

במיוחד כשמדובר על נשים, אתן צריכות לארגן סביבכן ולבקש מכל הנשים אפילו שלא שייכות לבני ברוך להיות מחוברות סביב הקבוצה המיוחדת שלכן שאנחנו רואים עכשיו על המסך, ועוד יותר, שגם הן יתחברו, ישמעו ויתכללו יחד עם קבוצת הנשים הזאת, וכך אתן תתקדמו. תנסו לספוג, לקלוט כל מיני נשים וקבוצות נשים שבעולם. אתן מדברות בכל השפות, אז זה מתאים לכולן, תנסו. אתן צריכות להיות קבוצה הרבה הרבה יותר גדולה ממה שאתן, שתצליחו.

שאלה: אנשים כבר מפחדים ממה שיכול לקרות, זה כל הזמן בחדשות, ולכן אנשים מתחילים להימנע מלהאזין לחדשות. מה לעשות, איך אנחנו יכולות לדבר על החיבור כך שהם ישמעו שהחיבור זו התשובה?

אני לא חושב שלהאזין לחדשות כל הזמן זה דבר טוב, אני לא הייתי עושה כך. רק בתנאי שבאמת יש ממש צורך, נחיצות, אבל אם לא הייתי נמנע מזה. הייתי יותר שקוע בחומרים שלנו, תנסו לבצע את זה ותראו עד כמה זה עוזר ומרגיע. סתם עצבים ופחדים אין בהם שום תועלת. התועלת העיקרית היא בנחיצות לחיבור ביניכן, ואתן צריכות ממש לבצע את זה.

שאלה: האם אחדות והאהבה זהים בתחושות?

זה קרוב אבל לא זהה.

שאלה: האם מי שיעסוק באחישנה במטרת הבריאה יסבול כמו כל האנושות?

אנחנו נסבול עם כל האנושות עד שכל האנושות תהיה מתוקנת.

אני רוצה להביע את ברכותיי לכל הכלי הנשי, כי היום הוא יום האישה. נקווה שמהיום הזה והלאה כוח נשי, כוח חזק, יתגבר על כל כוחות הפירוד ויביא לנו לעולם שלנו כוחות שלום, שלמות, חיבוק גדול מאוד בין כולנו, ושלב האישה ישלוט בעולם. אישה היא מרכז הבריאה, היא נותנת את החיים, היא מקור החיים. הבורא שומע יותר את לב האישה, נקווה שאתן תביאו לנו התקרבות לבורא, ויחד כולנו בראשות נשים נעלה ונתחבר לבורא יחד.

אז נשים תשתדלו, אני מדבר מצד הגברים, אנחנו מאוד מצפים שאתן הקרובות לבורא, תציעו לנו, תסדרו לנו, תקיימו את הקשר הזה בינינו, בין כולנו לבורא. תודה לכן, שהיום הזה יהיה לכן יום שמח וטוב, ושנגיע ליום שכולו אישה, שהנוקבא הכללית תהיה מתוקנת. תודה לכן, לחיים.

(סוף השיעור)