סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 20.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 443
אותיות מ"א – מ"ד
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 443, "הקדמה לספר הזוהר". אות מ"א.
אות מ"א
"ועדיין נשאר לבאר: סוף סוף, למה לו לאדם, כל אלו עולמות העליונים, שברא ית', בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם בהם?
וצריך שתדע, שמציאות כל העולמות, נחלקת לה' עולמות בדרך כלל, ונקראים:
א. אדם קדמון,
ב. אצילות,
ג. בריאה,
ד. יצירה,
ה. עשיה.
אמנם, בכל אחד מהם, יש פרטים עד אין קץ. והם, בחינת ה' הספירות כח"ב תו"מ, כי:
עולם א"ק - הוא כתר,
ועולם האצילות - הוא חכמה,
ועולם הבריאה - הוא בינה,
ועולם היצירה - הוא תפארת,
ועולם העשיה - הוא מלכות.
והאורות, המלובשים באלו ה' עלמות, נקראים יחנר"נ:
שאור היחידה - מאיר בעולם אדם קדמון.
ואור החיה - בעולם אצילות.
ואור הנשמה - בעולם הבריאה.
ואור הרוח - בעולם היצירה.
אור הנפש - בעולם עשיה.
וכל אלו העולמות, וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י"ה ו"ה וקוצו של יוד, כי:
עולם הא', שהוא א"ק, אין לנו תפיסה בו, וע"כ מרומז רק בקוצו של יוד של השם. וע"כ, אין אנו מדברים ממנו. ואנו מזכירים תמיד, רק ד' עולמות אבי"ע:
והי' - היא עולם אצילות,
וה' - עולם הבריאה,
ו' - עולם היצירה,
ה' תתאה - היא עולם עשיה".
כאן בעל הסולם מחלק לנו את כל הבריאה, כול מה שקיים, לחמש דרגות, קורא להן חמישה עולמות או חמש ספירות, חמישה סוגים בכל דבר ודבר. זה נובע מזה שהאור העליון שהוא מתפתח כדי לברוא את הכלי המתאים לו, הוא צריך להשתכלל ולרדת עד ההיפך מעצמו, הוא רצון להשפיע, עד הרצון לקבל, לכן הוא צריך לעבור חמש דרגות. לכן בכל ההבחנות שאנחנו נמצאים, בעולמות, בפרצופים, בספירות, במה שלא יהיה, תמיד יש לנו אדם קדמון, אצילות, יצירה, עשייה, בעולמות, או כתר, חכמה, זעיר אנפין, מלכות, בתוך הפרצוף, וכולי וכולי. הכול תמיד מתחלק לחמש, כשההבחנה העליונה היא השורש, הדומה לבורא, או הבורא בעצמו, שאנחנו קוראים לו בורא מתוך שממנו יוצאות כל ההבחנות היותר תחתונות, והאחרונה היא המלכות, שזו כבר שליטת הרצון לקבל שמוכנה לקבל כול מה שמגיע מהבורא. זה מה שהוא אומר לנו כאן.
שאלה: אנחנו צריכים להתייחס לשמות של העולמות, שלמשל עולם היצירה זה אומר לתקן את הנטייה שלנו?
לא, אנחנו עוד לא נכנסים לדברים האלה ולא מבינים על מה מדובר. אנחנו פשוט צריכים לראות מכאן את המבנה הכללי של המציאות. העולם הכללי הוא העולם הרוחני. העולם הגשמי לא קיים בכלל, העולם שלנו לא סתם נקרא העולם המדומה, כי הוא לא קיים. אלא אנחנו צריכים להכיר את כול המציאות כחמישה עולמות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, והעולם שלנו, נגיד שהוא שייך לדרגה האחרונה של עולם העשייה, כדי שיהיה לנו לאן לשייך אותו.
שאלה: אנחנו מדברים על כך שאת הכלי הרוחני, את עשר הספירות האלה אנחנו בונים בחיבור בין החברים. מה הם אותם האורות?
את זה עדיין הוא לא מסביר, למה אתם קופצים לכל דבר? הוא נותן לכם כאילו סקירה כללית מה קורה, אור החיה, אור הנשמה, אור הרוח, אור הנפש, אור היחידה, ואחר כך הוא גם ידבר בצלילים ובצבעים, באותיות ובמספרים. הכול שייך לחמש ההבחנות שיש לנו. בואו נתאפק ונקבל תשובה במקום. אם זה לא כתוב למה אתה שואל אותי? אנחנו צריכים להגיע למקום שבו זה יהיה כתוב.
אות מ"ב
"והנה נתבארו ה' עולמות, שהם כוללים כל המציאות הרוחנית, הנמשכת מא"ס ב"ה עד עוה"ז. אמנם, הם כלולים זה מזה. ויש, בכל עולם מהם, כללות ה' העולמות, כנ"ל ה' ספירות כח"ב תו"מ, שבהן מלובשים ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה' העולמות, כנ"ל.
ומלבד ה' הספירות, כח"ב תו"מ, שבכל עולם ועולם, יש גם ד' בחינות, דצח"מ רוחניים, אשר:
א. נשמת האדם - היא בחינת מדבר אשר שם,
ב. ובחינות החי - הן המלאכים שבאותו עולם,
ג. ובחינות הצומח - נקראות בשם לבושים,
ד. ובחינות הדומם - נקראות בשם היכלות.
ונבחנות כמלבישות זו את זו.
כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם - מלבישות על ה' ספירות, כח"ב תו"מ, שהן אלקיות, שבאותו עולם (וענין י' הספירות, שהן אלקיות, יתבאר להלן, ב"המבוא לספר הזוהר").
ובחינות החי, שהן המלאכים - מלבישות על הנשמות.
והצומח, שהם הלבושים - מלבישים על המלאכים.
ובחינות הדומם, שהן היכלות - מסבבות על כולם.
וענין ההתלבשות הזו, משוערת בענין, שהם משמשים זה לזה, ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז (לעיל, אות ל"ה-ל"ח). וכמו שאמרנו שם, שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד, להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם.
וע"כ, אין תפקידן, אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות, דומם צומח וחי, אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל, את בחינת המדבר, אשר שם, שהיא נשמת האדם. ע"כ נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו".
זה העיקר, במשפט האחרון, שכולם מלבישים על נשמת האדם, לתועלתו. שכל ההבחנות שאנחנו לומדים כאן בנשמות, בפרצופים, בלבושים, בהיכלות, בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, בכל מה שלא יהיה, ויש עוד אלפי אלפי הבחנות בכל דרגה ודרגה, כל זה כדי סך הכול להשפיע על האדם שהוא יוכל להגיע לתיקון. ואז מנקודת התיקון שלו כל ההבחנות האלה יתחברו יחד למערכת אחת שלמה, ויתגלה בתוך השלמות הזאת של כל המערכת הכוח העליון השלם, המקור שלהן.
שאלה: בהתחלה נראה שזה מובן עניין חמישה עולמות, חמישה אורות, אחר כך כשיש פירוט של דרגות ותכונות אז המכאניקה הזאת אינה מובנת. מה אפשר להבין מזה ולמה הוא כל כך מפרט את זה?
זה לא שהם מסודרים בצורה כזאת שהם הרבה, זה לא הרבה, זה כלום. יש אלפי אלפי פרטים במערכות האלו, כל פרט מתחלק לעוד מערכת ועוד מערכת וככה עד אין סוף. וחוץ ממערכות הקדושה יש מערכות הטומאה, "זה לעומת זה ברא אלוקים"1. לכן אנחנו כאן לא רואים את כל המערכת הזאת בכלל. הוא מחלק לחמש ועוד חמש ועוד חמש כמה פעמים וזהו, אבל באמת יש בזה הרבה. זה מצד אחד.
מצד שני, זה לא צריך להפחיד אותנו שזה כל כך הרבה, כי הכול אנחנו מקבלים, נכללים דרך הרגש ולא דרך השכל. אם נשתדל לעכל את כול הדברים האלה בשכל שלנו, אנחנו לא נוכל לעשות את זה אף פעם, כי כל ההשגה היא באה דרך הרגש, דרך הרצון. וככל שהרצון הוא נכלל מחיובי ומשלילי, מדבר והיפוכו, אז בו, בתוך הרצון הזה אנחנו מגלים את התכונות, התמונות, ההבחנות. ולא בצורה טכנית, כמו שחושבים בדרך כלל המתחילים, שהם יכולים להגיע להבנת הרוחניות על ידי זה שהם ידעו את הפרטים ואיך הם מחוברים, ומתוך הידע בראש, אפילו גדול, הם יוכלו להשיג רוחנית. אף פעם. כי הכול בכלל לא מתרחש בראש אלא ברצון, וברצון המתוקן לפי גובה תיקון הרצון על מנת להשפיע. לכן "לא החכם לומד" כתוב.
שאלה: מה הכוונה שדרגת החי הם המלאכים שנמצאים בעולם הזה?
ככה זה נקרא. אלה כוחות שכך הם נקראים. אין בזה שום ציור וצורה כמו שאנחנו אולי פעם שמענו או ראינו איך שמציירים מלאכים או לבושים, היכלות. גם נשמת האדם זו בחינת מדבר שבכל עולם ועולם, מה זה בחינת מדבר? מדובר רק על כוחות שכך הם נקראים בלבד ללא שום צביון חיצוני. אין לזה שום צורה, שהם מלאכים עם כנפיים, וגם הזוהר ככה מדבר. מאיפה זה נובע? מאיפה זה מגיע בכלל? זה מגיע מחכמת הקבלה, אבל הבינו את אותן ההבחנות בצורה גשמית ואז התחילו לחשוב שלמלאכים יש כנפיים, ולבושים זה שיש להם כיסויים כאלה, והיכלות זה משהו גדול כמו היכלות, היכל. לא, זה בכלל לא כך. מדובר על כוחות שכך הם נקראים, ולכוחות האלה אין שום ציור גשמי, אין שום ציור. לכן תתנזרו מכל הצורות האלו, הן לא קיימות. רוחניות היא רק כוח ללא צורה.
שאלה: הכוחות האלה, חלקים מהמערכת שמתאר בעל הסולם, ברגע זה הם פועלים או לא? כי אין זמן ברוחניות, האם הפעולות של הכוחות האלה תלויות בנו?
כן. ודאי. כל מה שיש בכל המציאות זה נמצא, שום דבר לא נעלם, נאבד. אין דבר כזה שלא עובד וכן עובד, אלא הכול פועל מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, זאת אומרת לתמיד למעלה מזמן, תנועה ומקום. לכן אין לשאול מתי הם פועלים מתי לא פועלים. אלה פשוט חלקים מהמערכת שהם כולם, כל החלקים האלה נמצאים מקושרים ביניהם ופועלים רק לכיוון אחד, כדי לגדל את הרצון לקבל בדרגת האדם, שהוא יגדל יותר ויותר עד שיגיע בהשגתו להשגת הכוח העליון שנקרא בורא. זו בעצם כל המערכת שכך היא בנויה, שהיא רוצה לקשור בין שני הקצוות, הקצה התחתון ביותר שזה אנחנו, והעליון ביותר שזה הכוח העליון, הבורא, וששני קצוות האלו יהיו כאחד.
שאלה: הקשרים שהעשירייה מנסה לבנות בתוכה, האם המטרה בסופו של דבר היא להגיע לקו האמצעי, או שאנחנו נשיג את כל המבנה הארכיטקטוני הזה שבעל הסולם מתאר כאן?
אנחנו נמשיך ללמוד ואתם תראו עד כמה זה מסתדר בצורה שלא שייכת לשום צורה גשמית. זה העיקר. לא לקשור את מה שאנחנו לומדים עם שום צורות גשמיות. זו הבעיה הגדולה, שמקובלים כתבו לעצמם, ולכן כך הם תיארו את ההתפעלות הרוחנית שלהם מהעולם העליון, ואנשים אחרים שהתחילו לקרוא את זה ללא השגה, הם תיארו לעצמם דברים גשמיים. ומזה באות לנו דתות, אמונות, כל מיני דברים שאנשים מתבלבלים בזה.
שאלה: האם דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, מופיעות רק בבחינה ד' בספירת מלכות, או הדרגות האלה נמצאות בכל חלק, בכל בחינה של האור?
בכל חלק ובכל בחינה יש בחינה ד' משלה ושם מתגלות כל ההבחנות. אם אני מדבר על בחינה ב', אני לא יכול לדבר על בחינה ב' ממש אלא על בחינה ד' שבבחינה ב', כי שם מתגלה בחינה ב' בכל עוצמתה.
שאלה: האם אנחנו נמצאים ממש בתחתית של עולם העשייה?
אנחנו נמצאים בדרגה האחרונה של עולם העשייה, כן.
תלמיד: משמע שאנחנו כבר נמצאים במקום רוחני, כן?
לא. הדרגה האחרונה של עולם העשייה היא כביכול נופלת מעולם העשייה בזה שהיא לא שייכת לאותם החוקים של עולם העשייה, אבל עדיין פועלים בה אותם הכוחות של עולם העשייה, רק הכוחות האלה לא יכולים להצטבר, להצטרף, להתקשר בצורה רוחנית ביניהם. זה עוד נלמד, זו הבחנה כזאת שאנחנו צריכים להשיג.
אבל שוב, מדובר על הבחנות רוחניות, זאת אומרת בתוך הרצון, רצון שכך מגלה ומרגיש. מה שאם כן אנחנו נמצאים בעולם הזה, ואנחנו לא מגלים את הרצון הזה, ואנחנו לא מגלים את עולם העשייה, אלא אנחנו נמצאים בעולם המדומה, שאין בו שום דבר לא מרוחניות ולא מכלום. אלא כך אנחנו נמצאים בקיום כדי ממנו להתרומם להרגשה אמיתית, ואנחנו נמצאים ממש בצורה שאין בזה שום אמת, אלא "היינו כחולמים" מה שנקרא.
שאלה: מהי הגישה הנכונה שאנחנו צריכים להביע ברצונות שלנו כאשר אנחנו מרגישים את הכוחות הללו?
כשאנחנו נרגיש את הכוחות הללו אנחנו כבר נביע את עצמנו, את התגובה שלנו בצורה נכונה, אל תדאג. בינתיים אנחנו לא מרגישים אותם ולכן התגובה שלנו היא תגובה אגואיסטית, קטנה, גשמית.
שאלה: הוא מדבר כאן על חמש ספירות, חמישה עולמות וארבע תכונות, לעיתים אנחנו מדברים על חמש תכונות, למה ארבע?
תקרא כמה פעמים ואתה תמצא מה חסר.
שאלה: הוא כותב בסוף הפסקה הראשונה ש"ומלבד ה' הספירות, כח"ב תו"מ, שבכל עולם ועולם, יש גם ד' בחינות". אלו שתי מערכות נפרדות?
אתם לא מבינים, יש סך הכול חמש הבחנות, תקראו לזה שורש, א', ב', ג', ד'. בכל אחת מהן יש עוד חמש, ובהן עוד חמש, ועוד חמש, ועוד חמש, וככה עד אין סוף. אבל תמיד זה חמש הבחנות, ובכל מקום ביחס אחת לשנייה אנחנו קוראים שאלו עולמות, אלו ספירות, אלה פרצופים, אלו אורות, אלו כלים, וכן הלאה, אבל תמיד הן חמש הבחנות בלבד, זה הכול.
אתם יכולים להתבלבל עם השמות ודאי, ואין בזה שום בעיה. אתם יכולים להגיד עולם האצילות או עולם החכמה, עולם אדם קדמון או עולם הכתר, או בחינה א', או בחינה ב', לא חשוב, כי אנחנו יודעים שבסופו של דבר זה סך הכול חמש.
תלמיד: הוא פשוט כותב פה שבחינת המדבר מלביש על ה' ספירות. נראה כאילו שכל הדצח"מ נפרד מה' ספירות, או שלא הבנתי את זה נכון.
ישנן ספירות, ובספירות ישנן הבחנות, וההבחנות האלו כל אחת גם מתחלקת לעוד חמש, ולעוד חמש, ועוד חמש, זה הכול, אין בזה יותר. במה אתם מתבלבלים אני לא מבין, זה מבנה כל כך פשוט. האור כדי להגיע לכלי, לרצון לקבל, לבנות רצון לקבל שיקבל אותו, יתמלא וייהנה ממנו, האור צריך להגיע בבניית הרצון הזה דרך חמש הבחנות, ארבע בדרך וחמישית זו המלכות שנקראת "בחינה ד'", שהיא יכולה לקבל את האור וליהנות ממנו. אז ההבחנה הראשונה היא הבורא, וההבחנה האחרונה היא המלכות, הנברא, ובאמצע יש כמה דרגות, שמתכונות, מרצונות, מכוחות של הבורא, מגיעים לתכונות, רצונות, כוחות של הנברא. קוראים לזה בצורה גלובלית "עולמות", ופחות מזה זה "ספירות", "פרצופים", כל מיני הבחנות. נותנים להם גם שמות, לבושים, היכלות, בני אדם, וכן הלאה, אבל אלו שמות. אל תתחילו לשייך את זה לעולם הזה בכלל, אין קשר למה שאנחנו בעולם הזה מדברים.
שאלה: אנחנו לא צריכים להתייחס לדברים בעולם הזה, החיות הן לא מלאכים. אבל איך אני צריך לדמיין את הכוח הזה? אני לא מצליח לדמיין אותו.
אתה לא צריך לדמיין שום דבר. איך אתה מדמיין את כוח החשמל, כוח מגנטי, איך אתה מדמיין אותו? אתה מדמיין אותו לפי הפעולות שלו. אתה לא רואה כוחות, אתה רואה את הפעולות של הכוח. אז גם כאן, כשאנחנו קוראים לרוחניות בכל מיני שמות, מה אתה יכול לראות מזה? כשאתה תראה איך זה פועל בך, בך ממש, אז אתה תבין מה זה הכוח הזה, או כוח אחר, וכך תכיר, לא יותר.
תלמיד: כי אני מבולבל, אני מרגיש שאני אבוד, אני לא מצליח אפילו לראות, להבין, ממש ככה, לא מצליח.
תירגע, שום דבר לא יקרה. אתה תבין בסופו של דבר הכול. הנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו מיועדת לכלול את כול המציאות, להרגיש אותה, להבין אותה, והכול יהיה בסדר, אבל זה לוקח זמן. העיקר שאנחנו לא נתבלבל בין הגשמיות לרוחניות. הגשמיות שאנחנו מרגישים אין לה שום קשר עם מה שאנחנו לומדים, אין, פשוט אל תתחילו לקשור.
שאלה: אם אנחנו לא אמורים להבין בשכל את הנושא הזה, אז איך להוציא ממנו חיסרון לעבודה בעשירייה?
לבקש, לבקש.
אות מ"ג
"והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תכף, בחינת נפש דקדושה. ולא נפש ממש, אלא בחינת אחורים של הנפש, שפירושו, בחינה אחרונה שלה, המכונה, מפאת קטנותה, בשם "נקודה".
והיא מלובשת בלב האדם, כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו, בלבו של אדם.
ודע הכלל הזה, שכל, הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם, ואפילו בכל חלק קטן, שאך אפשר להפרט, שיש באותו עולם. באופן, כמו שיש ה' עולמות בכלל המציאות, שהם ה' ספירות כח"ב תו"מ, כנ"ל, כן יש ה' ספירות כח"ב תו"מ בכל עולם ועולם. וכן יש ה' ספירות, בכל חלק קטן, שבאותו עולם.
והנה אמרנו, שעוה"ז נחלק על דצח"מ. והם, כנגד ד' הספירות חו"ב תו"מ כי:
א. דומם - נגד מלכות,
ב. וצומח - נגד תפארת,
ג. וחי - נגד בינה,
ד. ומדבר - נגד חכמה,
ה. והשורש של כולם - הוא נגד כתר.
אמנם, כאמור, שאפילו פרט אחד, מכל מין ומין שבדצח"מ, יש בו ג"כ ד' בחינות דצח"מ. באופן, שגם בפרט אחד, שבמין המדבר, דהיינו אפילו באדם אחד, יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה."
אות מ"ג
"והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תכף, בחינת נפש דקדושה." לא מדברים על האדם שזה אנחנו. אלא מדברים על האדם שנולד ברוחניות, אז יש לו נפש דקדושה. "ולא נפש ממש, אלא בחינת אחורים של הנפש, שפירושו, בחינה אחרונה שלה, המכונה, מפאת קטנותה, בשם "נקודה". זאת אומרת שיש לו חיסרון מגולה לרוחניות. הוא עדיין לא יודע מה זה, לא מבין, לא מרגיש, אבל הוא מרגיש חיסרון לזה, נטייה לזה, זה נקרא ש"נולד אדם". במה? בתוך הגוף החלבוני שלנו מתעורר רצון לאלוהות. והנקודה הזאת
"והיא מלובשת בלב האדם," מה זאת אומרת בלב האדם, הבשר שלנו שנקרא "לב", שום דבר כאן לא קובע. אלא "כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו, בלבו של אדם." זאת אומרת שאדם מרגיש שם את החיסרון שלו אבל לא שזה ממש בבשר הזה.
"ודע הכלל הזה, שכל, הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם, ואפילו בכל חלק קטן, שאך אפשר להפרט, שיש באותו עולם. באופן, כמו שיש ה' עולמות בכלל המציאות, שהם ה' ספירות כח"ב תו"מ, כנ"ל, כן יש ה' ספירות כח"ב תו"מ בכל עולם ועולם. וכן יש ה' ספירות, בכל חלק קטן, שבאותו עולם." זאת אומרת סך הכול מה שהבורא ברא, הוא ברא חמש הבחנות. מהבחינה שלו עד בחינת הנברא. כמו שאנחנו לומדים בארבע דרגות דאור ישר, ארבע בחינות דאור ישר. והכול, כל היתר מתרחש בתוך כל הבחינות דאור ישר מבחינת שורש עד בחינת מלכות.
"והנה אמרנו, שעוה"ז נחלק על דצח"מ. והם, כנגד ד' הספירות חו"ב תו"מ כי:
א. דומם - נגד מלכות,
ב. וצומח - נגד תפארת,
ג. וחי - נגד בינה,
ד. ומדבר - נגד חכמה,
ה. והשורש של כולם - הוא נגד כתר." זאת אומרת גם אותן הבחינות, אותן ההבחנות, רק הן נקראות דומם, צומח, חי, מדבר והשורש שלהם, או כנגד כתר, חכמה, בינה, תפארת, מלכות. רק שמות, אבל בעצם חמש בחינות בכל דבר ודבר, זה מה שאנחנו צריכים להבין שכך כל הבריאה מתחלקת. למה? כי מהבורא עד הנברא בכל דרגה ודרגה, בכל הבחן והבחן יכולות להיות לא יותר ולא פחות רק ארבע הדרגות האלו. או מה שכתוב עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. אנחנו מחלקים את ארבע דרגות האלו גם לעשר בחינות.
"אמנם, כאמור, שאפילו פרט אחד, מכל מין ומין שבדצח"מ, יש בו ג"כ ד' בחינות דצח"מ. באופן, שגם בפרט אחד, שבמין המדבר, דהיינו אפילו באדם אחד, יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה."
שאלה: מאוד ברור שלא צריך לסבך את החומר הזה, ממש להידבק למה שכותב המקובל. למה אנחנו כל הזמן מסתבכים ולמה כל הזמן עובדים עם זה לא לפי מה שכתוב?
אתם לא רוצים לשמוע את העיקרון ומושכים לזה כל מיני דעות קדומות מכל מיני ספרים ולימודים אחרים שלכם. אבל בעצם הוא מסביר לנו בצורה מאוד מאוד פשוטה מה קורה. חכמת הקבלה היא מאוד מאוד פשוטה. אם אנחנו יודעים איפה אנחנו לומדים, בשביל מה לומדים, באיזו צורה צריכים ללמוד, הכול ברור לפנינו. אבל אם אנחנו מתחילים לקשור את זה לכל מיני שמועות ותיאורים שיש לנו מכל מיני דעות קדומות שבלבלו אותנו, אולי במשך החיים, אז ודאי שאנחנו לא נצא מזה.
שאלה: בתחילת סעיף מ"א כתוב "סוף סוף למה לו לאדם כל אלו עולמות העליונים שברא יתברך בשבילו ואיזה צורך יש לו לאדם בהם". איזה צורך יש לנו בעולם אדם קדמון שאין לנו בו השגה בכלל?
אנחנו משם מקבלים את האורות שמעלים אותנו בדרגות ומביאים אותנו למטרת הבריאה. אנחנו בזה מגיעים למטרת חיינו, קיומנו.
שאלה: הוא כותב "ודע הכלל הזה, שכל, הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם". למה הוא מתכוון ב"מציאות" ומה הוא מבדיל עם "עולם"?
הוא אומר שכל פרט ופרט הגדול ביותר שזה כל המציאות, והקטן ביותר לא חשוב באיזה הבחן, כולנו נמצאים באותו מבנה של חמישה חלקים. בכל חלק וחלק שאתה תיקח מהבריאה יש בו חלק מהבורא וחלק מהנברא וכמה דרגות שקושרות את הבורא לנברא, ונברא לבורא.
תלמיד: למה אנחנו יכולים להתייחס בתור מציאות, ולמה בתור עולם?
אנחנו שייכים למלכות.
שאלה: מהו הכתר של ד' הבחינות הרוחניות?
כתר של ד' בחינות רוחניות זה "פינת השורש" כלפיהם. כך זה נקרא.
שאלה: האם דרגת המדבר שייכת למודעות של האני או של האדם?
דרגת המדבר הרוחני לא שייכת לדרגת האדם בעולם הזה. אדם בעולם הזה בכלל לא שייך לרוחניות.
שאלה: עדיין זה מבלבל כשבעל הסולם מדבר על העולם הזה, האם העולם הזה הוא גם עולם הרוחני או שאנחנו מדברים על מה שאנחנו רואים מול העיניים שלנו?
לא, מול העיניים שלנו זה העולם המדומה, זה לא העולם הזה הרוחני, רוחניות זה רוחניות, "העולם הזה" זה הבחנה רוחנית.
תלמיד: בלי להבין מה זה העולם הזה, כל הזמן יש נטייה להתבלבל. האם יש איזו דרך להסביר מה זה העולם הזה?
יש לנו אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, והעולם הזה. "העולם הזה" זה נקרא הדרגה הקודמת להשגת עולם העשיה, זה מה שאני יכול להגיד.
תלמיד: בעל הסולם אומר שיש בכל העולמות את כללות כל חמש הספירות. למה הוא מציין פה שוב את העולם הזה, למה הוא מדבר עליו עוד פעם כאן? מה הוא מנסה להגיד בהבחנה הזאת?
כי זאת הבחנה שהיא לפני השגה רוחנית מלמטה למעלה. הוא רוצה להגיד שגם כן בדרגה הזאת "העולם הזה" זה בני אדם שעוד לא הגיעו לתיקונים שלהם ממש, אבל בכל זאת הם נמצאים כבר בתיקונים. אמנם לא במודעות שלהם, בהשגה שלהם, אבל כבר הם נמצאים בתיקונים, והדרגה הזאת היא שייכת כבר לרוחניות. זה שאני עדיין לא נמצא בהשגה רוחנית אבל אני לומד, משתדל, מתחבר ומעלה איזו בקשה ממני, זה נקרא שאני כבר שייך לרוחניות.
תלמיד: האות הבאה מ"ד מדברת על י"ג שנה, שלפני זה לא יצויר שום התגלות של הרוחניות. האם "העולם הזה" זה אומר שזה לפני י"ג שנה, זאת הכנה למציאות הרוחנית?
לא. י"ג שנה זה כבר הבחנות הרבה יותר גבוהות, וכאלה שאלות יבלבלו את כולם.
אות מ"ד
"ומטרם י"ג שנה," י"ג שנה אל תחשבו שזה 13 שנה, שזה איזה סימן, זה סתם סימן שהמקובלים לוקחים בלי שום קשר לגיל, בלי שום קשר לשום דבר. מטרתם שהאדם זוכה לאיזו הבחנה רוחנית זה נקרא לפני, מטרם י"ג שנה.
"ומטרם י"ג שנה, לא יצויר שום גילוי, אל הנקודה שבלבו. אלא לאחר י"ג שנה, כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כונה, דהיינו בלי אהבה ויראה, כראוי למשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו, להתגדל ולהראות פעולתה."
קריין: שוב אות מ"ד.
אות מ"ד
"ומטרם י"ג שנה, לא יצויר שום גילוי, אל הנקודה שבלבו. אלא לאחר י"ג שנה, כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כונה, דהיינו בלי אהבה ויראה, כראוי למשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו, להתגדל ולהראות פעולתה.
כי מצות אינן צריכות כונה.
ואפילו המעשים, בלי כונה, מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו. אלא רק בשיעור דרגה הא' שבו, המכונה "דומם"". זאת אומרת, ישנן כל מיני פעולות שאנחנו עושים בינינו, ואומנם הפעולות האלה הן עדיין בכוונה על מנת לקבל, להשיג, להרוויח, ולהרגיש בכוונות האגואיסטיות, אבל כשאנחנו משתדלים לעשות את זה אנחנו כבר מתחילים את התיקונים. "ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא הולך ובונה את התרי"ג אברים של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה. וכשנשלם בכל תרי"ג מצוות, מבחינת המעשה, נשלמו בזה כל תרי"ג אברים, של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה:"
זאת אומרת, אפילו פעולות שהוא עושה ללא כוונה רצויה על מנת להשפיע, אלא הכול כדי להצליח, להרוויח, עדיין באותו רצון אגואיסטי שהיה לו, רוצה ודאי להגיע למשהו יותר אבל עדיין לא נמצא בזה, כבר הפעולות האלה הן משפיעות עליו. ואז הוא מפתח את הנשמה שלו, נקודה שבלב מה שנקרא.
"שרמ"ח איבריה הרוחניים - נבנים ע"י קיום רמ"ח מצות עשה.
ושס"ה גידיה הרוחניים - נבנים ע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה."
יש לנו בסך הכול פעולות שעל ידן אנחנו מתחברים בינינו, ויש פעולות שאסור לנו להפעיל את הרצונות שלנו, כי זה יגרום לנו לפירוד. אז כל העבודה שלנו היא להגיע לחיבור, יש פעולות שהן מביאות אותנו לחיבור, ויש כאלו שדוחות אותנו מהחיבור. אז יש לכן פעולות תעשה, תגיע לחיבור, ופעולות לא תעשה כי זה דוחה אותך מהחיבור.
"עד שנעשית לפרצוף שלם דנפש דקדושה. ואז הנפש עולה ומלבשת את ספירת המלכות, אשר בעולם עשיה הרוחני." ואיפה אנחנו נמצאים, איפה נמצא אותו האדם? בעולם הזה. זה מה ששאל דוד, ואז כבר אנחנו שייכים לעולם הרוחני, במשהו, בנקודה אחת.
"וכל פרטי דומם צומח חי הרוחניים, שבעולם ההוא, הנמצאים כנגד ספירת המלכות ההיא דעשיה, משמשים ומסייעים את פרצוף הנפש דאדם, שעלה שם, דהיינו בשיעור שהנפש משכלת אותם, שהמושכלות ההן נעשות לה מזון רוחני, הנותן לה כח, להתרבות ולהתגדל, עד שתוכל להמשיך, אור ספירת המלכות דעשיה, בכל השלמות הרצויה, ולהאיר בגוף האדם. ואור השלם ההוא, מסייע לו לאדם, להוסיף יגיעה בתורה ומצות, ולקבל יתר המדרגות.
וכמו שאמרנו, שתכף, עם לידת גופו של האדם, נולדה ומתלבשת בו, נקודה מאור הנפש, כן כאן, כשנולד לו פרצוף הנפש דקדושה, נולדת עמה גם נקודה, ממדרגה העליונה ממנה, דהיינו בחינת אחרונה מאור הרוח דעשיה, המתלבשת בפנימיות פרצוף הנפש.
וכך הוא הדרך בכל המדרגות: שכל מדרגה, שנולדה, יוצאת בה תכף בחינה אחרונה, ממדרגה העליונה אליה. כי זה כל הקשר, בין עליון לתחתון, עד רום המעלות. וכך בסגולת נקודה זו, שיש בה מעליונה, היא נעשית מסוגלת לעלות למדרגה העליונה. ואכמ"ל."
יש כאן הרבה דברים, כדאי לכולם לקרוא את זה כמה פעמים, ונקווה שאתם תקראו במשך היום את הסעיפים האלה שעליהם עברנו. זה לא חשוב כמה שמובן לנו או לא, אלא זה צריך להיות ככה שעברנו על זה, זאת אומרת יודעים שזה קיים. בינתיים זה מספיק לנו.
ולאט לאט נתחיל לגלות. הדברים האלה אומנם נראים לנו מאוד רחוקים, מאוד גבוהים מצד אחד, מצד שני אנחנו למדנו אתכם שהם כולם בנויים לפי סיסטם אחד, חמש מדרגות, בכל מדרגה ומדרגה עוד חמש, בכל מדרגה ומדרגה עוד חמש, ושום דבר חוץ מזה. אנחנו יכולים מהר מאוד ממש לעוף בכל המדרגות האלה ואין בזה שום בעיה. זה הכול תלוי באותו האור העליון שאנחנו מושכים אותו מלמעלה ורוצים שהוא יעבוד עלינו ויטפל בנו, יתקן אותנו, וכך אנחנו בהתאם לזה נעלה, זה הכול.
שאלה: אז מה היא הנקודה הזאת שמקשרת תחתון לעליון?
הנקודה שמקשרת תחתון עם העליון, בעצם הוא כותב על זה, זה קשר עם הבורא, נקודת האינסוף, אין יותר מזה, אנחנו נקרא על זה יותר. הנקודה שקושרת תחתון עם העליון, נקודת המלכות של העליון שהופכת להיות לכתר תחתון, נקודת הכתר לתחתון שיש לו הכול אבל הוא מתהפך לחיסרון לדרגה יותר עליונה, את זה אנחנו עוד נלמד.
שאלה: מה הם אותם המעשים בלי כוונה שאיתם מתחילים, איך עובד המנגנון הזה שהוא כמו סטרטר לפני שהמנוע עובד, אתה יכול לתאר את זה קצת יותר?
כמו שאתם כולכם, זה נקרא מעשים ללא כוונה. אתם רוצים להתחבר אבל בלי כוונה אמיתית רוחנית, לכן זה נקרא בלי כוונה.
תלמיד: הרבה פעמים אתה אומר לנו שאם רוצים להתחבר בלי כוונה זה כמו כל חבורת פושעים, איפה בדיוק ההבחנה?
אז לכן כך אנחנו מתקדמים, אבל מזה כולם יוצאים. מתחילים במצוות ללא כוונה זה מה שהוא כתב, עד י״ג שנה שאנחנו פועלים, ואפילו כמצוות שלא צריכות כוונה, ואפילו כשהכוונה לא רצויה בכל זאת אנחנו מתקדמים, אם אנחנו עושים פעולות כלשהן.
תלמיד: זה מה שאני מנסה להבין, כי אנחנו לומדים שלא עוברים מלא לשמה ללשמה אלא אם כן יש כוונה לעבור ללשמה?
אין לנו כוונה עבור לשמה, כי אנחנו עוד לא יכולים את הכוונה הזאת לממש.
תלמיד: המעשים שמדובר בהם זה מעשים בידיים וברגליים או ברצון?
גם וגם, כמה שיותר, בתוך העשירייה.
שאלה: בעל הסולם כותב, "וכך הוא הדרך בכל המדרגות: שכל מדרגה, שנולדה, יוצאת בה תכף בחינה אחרונה, ממדרגה העליונה אליה. כי זה כל הקשר, בין עליון לתחתון". בעצם לא צריך כוונה בכלל, מה אנחנו צריכים לעשות כשאנחנו קוראים חומר שאנחנו לא מבינים, מה צריך לעשות?
אנחנו צריכים לעשות גם במעשים וגם בכוונות כל מה שאפשר, כל מה שבידך ובכוחך לעשות תעשה. לא חשוב איפה אתה נמצא, כאן, בקנדה, בצפון דרום אמריקה, ולא חשוב עד כמה אתה מלומד וחכם, אלא תעשה מה שאתה מסוגל ואתה תראה הצלחה.
תלמיד: מה נכון לעשות בעת קריאת חומר שאנחנו לא באמת מבינים אותו, על מה צריך לחשוב?
להתבטל כלפי החברים ובתוכם כלפי הבורא, שום דבר חוץ מזה לא חשוב. זה מה שניתן לך בביטול היש שלך. להתבטל כלפי הקבוצה וכלפי הבורא, ומזה אתה תתחיל להיכנס לסולם המדרגות.
שאלה: אחרי כמה שנים האדם יכול לקבוע בן כמה הוא?
אין דבר כזה. מה זה כמה שנים יש לו ברוחניות? עד כמה שהוא משיג ככה יהיה לו.
שאלה: מתי מגיע "חיל בלע ויקיאנה" אחרי שהאדם נכנס לרוחניות?
זה בסוף התיקונים.
תלמיד: זה "חיל בלע ויקיאנה" או המאמצים שאנחנו עושים אחרי שאנחנו בתורה ומצוות?
זה שהסיטרא אחרא בולעת, בולעת, בולעת את כול הפעולות שלנו שעדיין לא מתוקנות ואחר כך היא מקיאה לנו את זה בחזרה ואנחנו משתמשים בזה. היא שומרת את כל הקלקולים שלנו כדי להחזיר לנו אותם אחר כך לתיקון.
שאלה: ההתאמה של דומם, צומח, חי, מדבר לארבע הספירות זה עוזר להבין את מהות הספירות?
שום דבר אנחנו לא יכולים להבין, אלא מתוך שמתקרבים זה אל זה, במידה הזאת הבורא מתקרב אלינו, ובמידה הזאת אנחנו מתחילים להבין בכלל מה קורה לנו וכך נתקדם.
שאלה: בתחילת השיעור דיברת על חיסרון שעלינו לעורר, האם הנקודה הזו של העליון שנמצאת בנו היא החיסרון שעלינו לעורר, ואם כן איך לעשות את זה במשך היום?
במשך היום אתם צריכים לעשות מאמצים ולהזכיר זה לזה ולהזכיר כל אחד לעצמו אבל בשיעור אנחנו עושים עבודה גדולה מאוד ואני מאוד שמח שהשיעורים עוברים בצורה שכל פעם יש לנו התקדמות. אנחנו עולים במדרגה, ועוד מדרגה, ועוד מדרגה, ככה זה.
שאלה: לפי החלק הראשון של השיעור, אם אנחנו עוברים נושא אחד בזמן השיעור, האם ניתן לשמוע את השיעור של היום הקודם במקום של היום, אם למשל הייתי פחות כלול בו האם זה יכול להביא תועלת?
תעשו מה שאתם רוצים, העיקר שאתם תשמרו על הקשר ביניכם. זהו.
שאלה: האור יוצר וממלא את הכלי, איפה ההשתתפות שלנו במצב הזה?
שאתם מעוררים את הבורא מקור של האור שהוא ישפיע עלינו בעוצמה יותר גדולה. אנחנו בדרך הייחוד שלנו, בבקשה לבורא ממש מפעילים אותו, לא האור עצמו ולא, לא יודע מה, אלא המקור של האור ממש. זהו. יפה.
(סוף השיעור)
-
"ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה" (קהלת ז', י"ד).↩