שיעור בוקר 07.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1539,

אגרת ס"ט

קריין: ספר "כתבי רב"ש," כרך ב', עמ' 1539, אגרת ס"ט.

אגרת ס"ט

ב"ה ד' אדר תשכ"ד

"שלום וכל טוב סלה לידידי איש היקר באנשים ...

הנה חז"ל אמרו: "כתיב, אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. וכתיב, ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. לא קשיא, הא בדברי תורה הא במילי דעלמא [אל תענה לטיפש על פי איוולתו פן תהיה כמוהו. ענה לטיפש על פי איוולתו פן ייראה חכם בעיני עצמו אין קושי, זה בדברי תורה, וזה בדברי חול]". ופירש רש"י, "בדברי תורה, מותר לענות כאולתו" (שבת ל, ב). ויש להבין, מהו האיסור לענות במילי דעלמא בדברי חול], מה יש לחשוש? הסברא נותנת להיפך, דבמילי דשמיא [בדברי שמיים] יש לחשוש משום שלא כדאי להכנס בויכוח עם הכסיל, אבל למה יהיה איסור לענות במילי דעלמא [בדברי חול]?

וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל על הפסוק: "הודיעני נא את דרכיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו. אמר לו: משה, צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע" (ברכות ז, א).

וזה לפי פשוטו קשה להבין, הלא אנו רואים גם רשע בן רשע שטוב לו וכמו כן צדיק בן צדיק שרע לו.

אלא יש לפרש שאין הכוונה כאן על דרכי ההשגחה מה שנראה לעינינו, כי על זה כתיב: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". אלא מה שאמר "הודיעני נא את דרכיך" היינו דרכי עבודת ה'.

כי ידוע שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. היינו שכל זמן שהאדם לא הגיע למצב שטוב לו בעולם הוא צריך לדעת שעדיין לא הגיע למטרה שבשבילה נברא האדם. עוד כלל צריכים לדעת, שבעניני עבודה נקרא אב ובן - סיבה ומסובב, היינו, המצב הקודם גורם למצב השני, ומצב הראשון נקרא אב ומצב השני נקרא בן.

ובזה נבין כל הנ"ל. הנה אדם מן השוק שאינו עוסק בתורה ומצוות, אם רואה איזה צדיק שעוסק בתורה ובא ושואל לצדיק: "מה העבודה הזאת לכם" - בטח שבא להתלוצץ מהצדיק שעוסק בתורה ומצוות, וודאי שאין הוא רוצה שהצדיק יענה לו תירוץ אמיתי, היינו שיחייב אותו גם כן לעסוק בעבודת ה', כי אין כוונתו לזה. לכן אל תענה לו כי גם הוא בעצמו לא רוצה שאתה תענה לו. וזה נקרא רשע.

ומי שנמצא במצב כזה, היינו שהרשעים שבעולם משפיעים לו במוחו מחשבות כאלו - אל תענה לו, היינו שהאדם לא יתחשב עם מחשבות כעין אלו. וזה נקרא רשע בן רשע. וזה "רע לו" לאדם אם נפלו לו במוחו מחשבות כעין אלו. "אל תענה" פירושו שאסור לאדם לתרץ קושיות כאלו, כמו שכתוב: "פן תשוה לו גם אתה". לכן נקרא "רע לו", משום שזה רע לגמרי ולא יצמח מזה שום טוב.

ויש אדם שעוסק בתורה ומצוות, ובזמן שמתחיל לעסוק רק לשמה ולא לשום כוונה לטובת עצמו, אז באות לו השאלות: "מה העבודה הזאת לכם" - מה יהיה לך מזה שאתה עוסק "בלתי לה' לבדו". אז בטח אדם זה, שהכוונה שהוא רוצה שיהיה לשם שמים היא זו שגרמה לו את המחשבות האלו - זה "טוב לו", היינו משום שזה הוא סימן שרוצה באמת לעסוק לשם שמים, כי בשביל זה הגוף שלו לא מסכים איתו ללכת בדרך הזו.

לכן האדם הזה משתוקק שהצדיק יתן לו תשובה ברורה בכדי שידע מה לענות לגוף שיהיה לו במה לשכנע אותו, לכן תענה לו. וזה נקרא שבדברי תורה מותר לענות, משום שהוא רוצה באמת תשובה.

ומי שנמצא במצב כזה הוא נקרא רשע בן צדיק, משום שטענת הרשע "מה העבודה" באה לו על ידי שהוא עוסק בתורה ומצוות; נמצא, שנקרא צדיק, ומעשה הצדקות מה שהוא רוצה שיהיה לשם ה' זה מוליד לו השאלה של "מה העבודה הזאת", לכן הוא נקרא "רשע בן צדיק". וזה "טוב לו" משום שזהו סימן שהולך על דרך האמת.

וזהו מה שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". רק ה' יכול לעזור לאדם שתהיה לו היכולת לכוון לשם ה'. וכשהקב"ה עוזר לו הוא נעשה צדיק וזוכה אז לאמונת ה' בקביעות. וזה נקרא בדברי חז"ל: "הלומד תורה לשמה", היינו שכל כוונתו היא לשם ה'.

אבל זה עוד לא הגיע למטרת הבריאה, כמו שכתוב: "אם צדקת מה תתן לו", כי אין הקב"ה בעל חסרון שנצטרך לעבוד בשבילו, כי רק כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא ניתן לנו התיקון שנעבוד לשמה. לכן מצד אחד נקרא המצב הזה צדיק בן רשע, משום שהמצב הקודם מטרם שה' עזר לו היה רשע, ולאחר שה' עזר לו הוא נעשה צדיק, לכן הוא נקרא צדיק בן רשע. אבל עדיין "רע לו", משום שעוד לא הגיע למטרה שבשבילה נברא.

ואחר כך הוא בא לבחינת תורה, שנקרא "ומגלין לו רזי תורה וכו' וכל העולם כולו כדאי הוא לו", שענין תורה נקרא מתנה, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק: "ממתנה נחליאל", משום שזוהי מתנת ה'. היינו לאחר שהאדם זכה לבחינת אמונה אז הוא יכול לזכות למצב הב'.

והנה מצב השני נקרא תורה. וההבדל בין אמונה לתורה הוא, כידוע שיש לנו ב' ענינים בדרכי ה': א) נקרא עבודה, ב) נקרא תורה. וההבדל בין תורה לעבודה: כי עבודה נקרא בזמן שאין האדם נהנה מהעשיה שהוא עושה, רק עושה כדי שיתנו לו שכר. והיות שהאדם צריך לעבוד שלא על מנת לקבל פרס לכן נקראת עבודתו בשם צדקה, ולכן נקרא מצב הא' שהוא אמונה בשם צדקה, כמו שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ותורה נקראת מתנה, משום שהוא נהנה מזה, אחרת לא נקרא מתנה, כי בזמן שהאדם מקבל מתנה מחברו לא יבקש ממנו שכר בשביל זה שהוא מקבל ממנו מתנה.

לכן כשהאדם זוכה לבחינת תורה זה נקרא שהגיע למטרתו, לכן "טוב לו". והיות שבמצב הקודם היה לו אמונה, שהוא בחינת צדיק, לכן הוא נקרא צדיק בן צדיק. וזהו "צדיק וטוב לו" משום שהגיע למטרת הבריאה, שכבר מרגיש אז את בחינת להיטיב לנבראיו. ואז הוא נקרא אורח טוב, כמו שאמרו חז"ל: "אורח טוב מהו אומר. כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי".

וה' יעזור לנו שנזכה למה שמוטל עלינו ולגאולה שלמה.

מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב

ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל הסולם זי"ע"

שאלה: הוא כותב בסוף "אורח טוב מהו אומר. כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי". מצד אחד אנחנו צריכים לתפוס את הכול כאין עוד מלבדו, ומצד אחר צריך לתפוס שטרח הכול בשבילי. איך עושים את זה בצורה נכונה?

פשוט מאוד, מחזיקים לפנינו את שתי המטרות האלה ורוצים שהן יהיו כאחת.

תלמיד: צריך אמונה בשביל זה, זה לא משהו שנתפס בהגיון.

הן לא מנוגדות. ודאי שלאדם תמיד יש קושי לכוון את עצמו לאיזו מטרה, אבל לא. הוא כותב כאן. אם הוא מקבל את כל הבריאה מלכתחילה שהבורא הוא המנהיג ועשה את כל הפעולות שעוברות על האדם אך ורק כדי לתקן את האדם, לקרב אותו, אז האדם לא מרגיש שהוא נמצא מבולבל וזרוק, אלא הוא מרגיש שיש בעל בית ובעל הבית עושה הכול בצורה עקבית כדי שהוא יכיר אותו.

שאלה: במצבים שאדם מתרץ את הקושיות אבל רע לו, זה מצב רשע.

אז איך הוא מתרץ?

תלמיד: הוא אומר "אין עוד מלבדו" "לך לאומן שעשני".

שהכול בסדר חוץ ממני.

תלמיד: אבל בפנים הוא לא מרגיש טוב. יש הרבה מצבים שאנחנו שומעים "למה זה כך? למה אני מרגיש לא טוב?", אלו מצבים של רשע.

הוא לא מצדיק את הבורא.

תלמיד: הוא מצדיק. אתה יכול כביכול לתרץ ולהגיד למשל במצבים בין החברים, "אין עוד מלבדו", "אלו המצבים שאני מקבל", אבל בפנים האדם סובל, ההרגשה לא טובה.

כן. ואז השאלה מה לעשות?

תלמיד: כן, כי הוא כביכול רשע. המצבים האלה משתנים, רשע בן צדיק, או צדיק בן רשע. מתי זה נכנס למצב שבאמת אתה משתוקק לעבודה כי אתה יודע שזה התנאי לרכישת התורה?

זה בכל רגע בחיים. בכל רגע בחיים יש לך תנאים כאלה.

תלמיד: האם תמיד זה יהיה בין רשע לצדיק, כך זה הולך?

לא רשע ולא צדיק.

תלמיד: אלא?

יש תנאים. אם אתה משתמש בכל תנאי כדי להצדיק את הבורא, להודות לו, אז אתה תהיה צדיק. ואם לא תשתמש נכון בהזדמנות, אז אתה רשע.

תלמיד: כלומר העניין הוא להשתמש בהזדמנויות האלה.

כן.

שאלה: אדם יכול לשייך את הדברים לבורא, הוא יכול להגיד, "זה קורה לי כי הבורא רוצה כך וכך", אבל הלב שלו לא מרגיש טוב במצב הזה, הוא מקבל את המצבים לא בלב שלם. זה לא שהוא מקבל תענוג מזה שהוא משייך דברים לבורא.

אז מה לעשות?

תלמיד: לכאורה אם אנחנו משייכים לבורא, אז איכשהו הכלים אמורים להתהפך, ואתה אמור להרגיש טוב בזה.

אני עושה שינוי בכלים כדי להרגיש טוב בעולמו של הבורא.

תלמיד: איך אני עושה שינוי בכלים?

מתפלל.

תלמיד: זה אולי העניין, שלא יודעים עדיין איך להרגיש טוב בעולמו של הבורא, באמת להרגיש טוב. אולי יכולים להרגיש שזה עולמו של הבורא, אבל אין תענוג מהמצב הזה, אלא הלב עדיין מרגיש סבל, הוא לא מקבל הרגשה שזה לטובתו.

אין כאן חוץ מאשר תפילה.

שאלה: הוא מתחיל את האיגרת בזה, שאם פונה אליך כסיל, אז אל תענה לו פן תשווה לו, ואם פונה אליך כסיל, אז כן תענה לו. ואחר כך במהלך האיגרת הוא כותב שתלוי מאיפה בא הכסיל הזה. אם הוא סתם בא כדי להקניט אותך, אז תעזוב אותו, אבל אם הוא באמת רוצה להתקדם ולהגיע לרוחניות, אז כן צריך לענות לו. איך אדם מבחין בתוכו מאיפה באה השאלה הזאת אם היא באה?

הייתי אומר כך, אם אתה מרגיש שזה בא אליך דרך הקבוצה, אז כנראה זה משהו רציני, ואם לא, אז לא, אתה יכול לזלזל בזה. כך נראה לי.

תלמיד: זו השאלה שהיא "מה העבודה הזאת לכם", כן?

כן.

שאלה: צדיק הוא אדם שמצדיק את ה', מלשון מצדיק, לכן אמור להיות לו טוב אם הוא מצדיק את ה', אז מה זה צדיק ורע לו?

צדיק ורע לו, אומנם הוא רוצה להצדיק את ה' ומבין שהבורא הוא טוב ומיטיב ושולח רק דברים טובים, אבל אדם מרגיש רע בעולמו של בורא, שזה רע, ולא יודע איך להתייחס לבורא, לכן רע לו.

תלמיד: האם צדיק הכוונה שהוא מנסה להצדיק, אבל עדיין לא מצליח?

כן.

שאלה: הבורא רוצה שהנברא יהיה דומה לו והנברא מבקש להיות דומה לבורא. האם המצב הזה מחייב את כולנו?

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים לשנות את הכלים שלנו רק כתוצאה מתפילה. איך אנחנו משנים את הכלים כתוצאה מהתפילה?

תפילתנו עולה לבורא, ומשם מגיעה אלינו עניית התפילה, ועניית התפילה הזאת מעלה אותנו ומשנה לנו את כל היוצרות. כך אנחנו מתחילים להבין, להרגיש, מאיפה באה השאלה, התשובה, עם מי אנחנו נמצאים בקשר.

תלמיד: איך נכון להעלות את התפילה כדי שבצורה מקסימלית תהיה תואמת למה שהבורא רוצה להוריד לנו?

גם על זה אנחנו צריכים להתפלל, לשאול, לבקש מהבורא שהוא יסדר אותנו. שיחבר אותנו לגוף אחד, לקבוצה אחת, וייתן לנו הבנה מה להגיד, מתי להגיד, איך להגיד, ואיך לכוון את עצמנו כדי להרגיש את מה שאנחנו צריכים לקבל ממנו.

שאלה: הוא כותב על שני מצבים. מצב ראשון "וכשהקב"ה עוזר לו הוא נעשה צדיק וזוכה אז לאמונת ה' בקביעות. וזה נקרא בדברי חז"ל: "הלומד תורה לשמה", היינו שכל כוונתו היא לשם ה' ", זה מצב אמונה. ואז הוא כותב, "ואחר כך הוא בא לבחינת תורה,... שענין תורה נקרא מתנה", זה מצב תורה. מה ההבדל בין שני המצבים האלו, האם גם הראשון מתנה וגם השני מתנה?

לא, הראשון זה מצווה, והשני זה מתנה.

תלמיד: במצב הראשון הבורא נותן לו כוונה לשמה ולהיות תמיד במצב לאמונת ה' בקביעות. זו מתנה מהבורא, נכון?

כן.

תלמיד: והמצב השני הוא גם מתנה?

תורה לא. תורה הוא מקבל וכאילו מתלבש בזה. זה ההבדל, הבדל גדול.

שאלה: קבלת התורה ומימוש התורה, האם יש ביניהם הבדל?

כן, קבלת התורה זה רק לקבל אותה, ומימוש זה כשהוא כבר יודע איך לבצע, לאן הוא הולך איתה.

תלמיד: ושמות של ה', האם יש במימוש התורה כמה שמות או רק אחד?

הרבה.

(סוף השיעור)