שיעור צהריים 13.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 652, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר ר"ז, "ענין קבלה להשפיע"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 652, "שמעתי" ר"ז "ענין קבלה להשפיע".

בבריאה יש שני כוחות, כוח קבלה וכוח השפעה, ואנחנו צריכים לעבוד עם שניהם ולסדר אותם כך שעל ידי שניהם נגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא ולכל מה שתלוי בזה. לכן כותב לנו בעל הסולם "ענין קבלה להשפיע", כביכול שני דברים סותרים, קבלה ולהשפיע. נשמע מה זה.

רז. ענין קבלה להשפיע

שמעתי י"ג טבת שבת

"הנה בני העולם הולכים על שני רגלים, הנקרא תענוג ויסורים." כביכול דברים שסותרים זה את זה תענוג - ייסורים, תענוג - ייסורים, אבל כנראה שעל ידי שניהם מתקרבים למטרה. "שלמקום התענוג רודפין תמיד," אנחנו רוצים להתקרב למקור התענוג, זה לפי הטבע שלנו, הרצון לקבל. "וממקום היסורים בורחין תמיד." גם זה לפי הטבע שלנו. אז איך יכול להיות שעל ידי שניהם, שרוצים להתקרב ורוצים לברוח, דווקא כשפועלים נכון בשניהם מתקרבים למטרה? "לכן בזמן שהאדם זוכה לטעום טעם בתו"מ, כמ"ש "טעמו וראו כי טוב ה'", אז הוא רודף אחר עבדות ה'. ובזה נמשך, שזוכה לדרגות בתו"מ תמיד, כמ"ש "ובתורתו יהגה יומם ולילה"."

שאז הוא לא חושב אם הוא הולך בדרך תענוג או בדרך ייסורים, לא זה החשבון שלו, אלא החשבון שלו הוא להתקרב לבורא.

"והלא, איך שהאדם יוכל לצמצם את מוחו לדבר אחד? אלא שענין אהבה ותענוג קושר תמיד את מחשבות של האדם, שיהא ראשו וגופו דבוק באהבה ותענוג, כמו שרואין באהבה גשמיות." כך אנחנו בנויים, אין מה לעשות, לפי הטבע אנחנו נמשכים לתענוגים. "וזהו דוקא בזמן, שהאדם כבר זכה לבחינת התפשטות הדעת המוליד אהבה. ובחינה זו נקראת בחינה "תוך הדעת". ותמיד צריך האדם לעבוד בבחינה למעלה מהדעת. כי זה נקרא בחינת "אמונה והשפעה"."

אם אנחנו רוצים להתקרב לאמת, לבורא, לגילוי מחשבת הבריאה, תכלית הבריאה, אז אנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת כי לפי הדעת שלנו אנחנו תמיד רוצים להתקרב לתענוגים ולהתרחק מהייסורים.

"מה שאין כן תוך הדעת, שאז כל האיברים מסכימים לעבודתו, משום שהם מקבלים גם כן אהבה ותענוג. לכן נקרא זה תוך הדעת. ובזמן כזה האדם הוא במצב קשה, כי לפגום בבחינה אסור, כי היא הארה אלוקית בו, זהו שפע ממרום. אלא הוא צריך לתקן את שניהם, היינו בחינת אמונה ובחינת הדעת." ששניהם נמצאים בניגוד זה לזה. "ואז הוא צריך לסדר כך, שכל מה שהשיג עכשיו, היינו התורה שהשיג עכשיו, והשפע שיש לו עכשיו, מאין זה לכל זה? הוא רק מטעם, שהיה לו הכנה מקודם, על ידי זה שקבל עליו את הלמעלה מהדעת." זאת אומרת הוא יכול להתקרב למטרה רק כשהולך בצעדים למעלה מדעתו. "זאת אומרת, שע"י שעסק בדביקות והדביק את עצמו מהשורש, על ידי זה זכה לבחינת דעת. זאת אומרת, שהדעת שהשיג בבחינת אמונה, היתה נגלה אמיתית. נמצא מזה, שמחשיב בעיקר את הלמעלה מהדעת, וכמו כן מחשיב את הדעת, שזכה עכשיו לגלוי שמותיו להמשכת שפע."

כי אם לא היתה לו אפשרות ללכת למעלה מהדעת גם לא היה מתקדם למטרה. זאת אומרת, הוא מחשיב גם אותם הנתונים שהם נגד דעתו, כי הם עוזרים לו ללכת למעלה מהם.

"לכן צריך עכשיו להתחזק יותר על ידי הדעת. ולקבל עליו בחינת למעלה מהדעת היותר גדולה. והיינו, משום שעיקר דביקות בשורש הוא רק ע"י האמונה. וזה כל עיקר מטרתו. וזה נקרא קבלה, היינו הדעת שהמשיך על מנת להשפיע. שעל ידי זה יוכל לקבל עליו בחינת אמונה למעלה מהדעת, בשיעור היותר גדול בכמות ובאיכות."

זה כל המאמר, בואו נראה האם אנחנו איכשהו מבינים אותו.

שאלה: לא ברור מהמאמר איך בכל זאת למשוך תכונת אמונה למעלה מהדעת כשהדעת מגיעה.

נקרא שוב.

קריין: שוב, מאמר ר"ז בחלק מאמרי "שמעתי" בתוך "כתבי בעל הסולם".

רז. ענין קבלה להשפיע

שמעתי י"ג טבת שבת

"הנה בני העולם הולכים על שני רגלים, הנקרא תענוג ויסורים." זאת אומרת, אנחנו צריכים שתי הבחנות. הבורא לא ברא תענוג כדי שאנחנו נזלזל בו, ולהימשך לייסורים אנחנו ודאי לא יכולים, אלא אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו משתמשים בשתי ההבחנות הללו, גם בתענוג וגם בייסורים, והולכים על ידי שתיהן. "שלמקום התענוג רודפין תמיד," כי זה בטבע שלנו, "וממקום היסורים בורחין תמיד." גם זה בטבע שלנו. "לכן בזמן שהאדם זוכה לטעום טעם בתו"מ, כמ"ש "טעמו וראו כי טוב ה'"," זאת אומרת, הוא כבר יודע איך ללכת נכון גם על ידי תענוגים וגם על ידי ייסורים, "אז הוא רודף אחר עבדות ה'." הוא מבין שכל העבודה שהבורא נתן לנו דווקא מקדמת אותנו לאמת. "ובזה נמשך, שזוכה לדרגות בתו"מ תמיד," הוא יותר ויותר מבין מה הבורא רוצה מאיתנו ואיך הוא יכול להתקרב לבורא, "כמ"ש "ובתורתו יהגה יומם ולילה"." על ידי זה שעובד נכון גם כלפי התענוגים, וגם כלפי הייסורים, בסופו של דבר הוא מתקרב לבורא.

שאלה: מהו הכוח שיש באהבה ובתענוג שקושרים את הלב ואת המחשבה?

האהבה מושכת אותנו מפני שמבטיחה לנו תענוג.

שאלה: אמרת שאדם עובד באמונה למעלה מהדעת גם ביחס לייסורים וגם ביחס לתענוג. מה זה לעבוד באמונה למעלה מהדעת ביחס לשני הדברים האלה?

שאני לא מסתכל על התוצאות חוץ מאשר על כמה שאני אוכל להשפיע לבורא ולהתקרב אליו.

תלמיד: בזה אני מרגיש טעם תורה ומצוות?

כן.

שאלה: מה זה לעבוד נכון מול התענוג ומול זה לעבוד נכון מול הייסורים?

שאני לא מסתכל על תענוג או ייסורים אלא אני מסתכל איך אני מתקדם למטרת הבריאה. זו העבודה הנכונה. ודאי שזה מתבצע בחיבור.

שאלה: בלא לשמה אנחנו עובדים באמונה למעלה מהדעת, בלשמה אנחנו עובדים באמונה בתוך הדעת. אבל יחד עם זאת אמונה בתוך הדעת הזאת אנחנו צריכים כדי להעלות למעלה מהדעת לדרגה איכותית יותר גבוהה. יוצא שבהמשך אנחנו ממשיכים באמונה בתוך הדעת עדיין לעבוד באמונה למעלה מהדעת. אני מבינה נכון?

כדי להתקדם אנחנו צריכים תמיד להשתדל לאתר ולבצע הליכה באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם אתה יכול להיות בעבדות כשאתה יודע או לא יודע?

לא, אתה יודע באיזה מצב אתה נמצא, בעבודת או לא בעבדות.

תלמיד: אבל הבורא עובד עליך וגורם לך לעשות דברים שאתה יודע או שאתה לא יודע, האם זה נכון?

כן.

תלמיד: אז האם אפשר להגיד שאם אני לא יודע שאני משפיע, יכול להיות שאני כן בכל זאת עוזר ומשפיע על העשירייה שלי?

לא, ההשפעה האמיתית היא רק אם אתה מתעלה מעל הרצון הטבעי שלך.

שאלה: אם הטבע שלנו זה לרוץ לקראת תענוגים ולברוח מייסורים אז איך אנחנו יכולים להגיע לעבודה למען הבורא?

אם אני מעריך את העבודה שלי כלפי הבורא יותר מהתענוג הבהמי הגשמי, אני יכול לבצע, לעשות את זה.

שאלה: אני אוהב את העניין של ללכת מעל הדעת אבל אני אוהב את זה בתוך הדעת, למה זה קורה, האם זה קורה בגלל שמיציתי את כל התענוג שיש ברצון לקבל או בגלל שאני נמשך לאותן רשימות שמתעוררות?

זה בגלל שאתה עוד לא יצאת מהתכונות שלך ולכן אתה לא יודע, לא מרגיש מה זה להיות למעלה מהדעת.

שאלה: "טעמו וראו", לחיות לפי תורה ומצוות זה יכול להפוך לצורך טבעי שלנו, האם זה נכון?

כן.

שאלה: האם אני צריכה להחליף את כל הסקאלה שלי, במקום לבחור בין תענוג לייסורים אני צריכה לבחור בין למעלה מהדעת או בתוך הדעת, זה נכון?

זה נכון.

תלמידה: ואיך משכנעים את הסקאלה הזאת, איך אני מחליפה את הסקאלה הראשונה בסקאלה שנייה?

תנסי לעשות זאת.

שאלה: איך נכון להשתמש בייסורים להתקדמות הרוחנית?

שאני מסתכל על הייסורים ואני מאתר אותם כך שהם מכוונים אותי נכון למטרה.

שאלה: כשהחבר שלי סובל, האם אני יכול לעזור לו לעלות למעלה מהדעת? כשאני מדבר איתו אני רואה שזה לא עוזר, בסוף הוא צריך להתמודד לבד עם הבורא?

לא, על זה כתוב ש"אין אדם מוציא עצמו מבית האסירים", אלא רק החברים, אנחנו צריכים תמיד לעזור זה לזה כדי לצאת מהירידה, מהנפילה. בלתי אפשרי לצאת לבד.

שאלה: האהבה בתוך הדעת היא תוצאה של השכל, ואהבה למעלה מהדעת היא תוצאה של האמונה שקשורה למטרה. האם האהבה מעל הדעת אנחנו מגדילים רק על ידי התענוג מהשפעה?

אנחנו צריכים עוד ללמוד. נניח שזה על ידי תענוג? צריכים לדעת איך להשתמש בתענוג, אבל אם יודעים איך להשתמש בו אפשר להגדיל את האהבה מהשפעה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיע בסוף לנקודה שנגיע לאמונה בלי שתהיה התנגדות כשמגיעים לאמונה?

לא יכול להיות. זה נגד הטבע שלנו. אני לא יודע מה קורה בגמר התיקון, אבל עד גמר התיקון בטוח שאנחנו תמיד צריכים להיות בצמצום, במסך, באור חוזר, ואז לעשות חשבון. ורק בתנאים האלה שאנחנו עושים, אנחנו יכולים לקבוע באיזה יחס לכוח האמונה אנחנו נמצאים.

שאלה: מהקטע מובן שהוא צריך לתקן גם אמונה וגם דעת. איך אנחנו מתקנים תכונת אמונה?

אנחנו לא צריכים ללכת לפי מה שאנחנו מרגישים, אלא ככל שאנחנו יכולים להתקרב בינינו ומביננו לבורא ולא לעשות חשבון עם הרגשות שלנו, אלא רק עם העובדה, איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: אם תוכל להסביר את הקטע שקראנו עכשיו ש"כל האיברים מסכימים לעבודתו משום שהם מקבלים גם אהבה ותענוג ולכן נקרא זה תוך הדעת"?

זה כרגיל כמו שאנחנו עושים בחיים שלנו, אם אנחנו יכולים לעשות איזו פעולה והיא מביאה לנו תענוג, אנחנו ממשיכים את הפעולה הזאת. זה נקרא "פעולה בתוך הדעת". אז התענוג שאני מקבל נקרא "תענוג בתוך הדעת". דבר פשוט. כולם עושים כך וזה נקרא שאני מתקדם קדימה בחיים שלי בהרגשת התענוג ואפשר ללכת בקו הייסורים.

ואנחנו כאן רוצים לא לקבוע את ההתקרבות שלנו לפי תענוג וייסורים אלא להתקרב לאמת ולהתרחק מהשקר ואז אנחנו צריכים לקבוע כאן יחסים חדשים, אחרים, מה בשבילי צריך להיות תענוג ומה בשבילי צריך להיות ייסורים, שתענוג בשבילי זה שאני מתקרב לבורא למרות שזה לא נעים ואין בזה שום תענוג, ולהתרחק מהתענוג בתנאי שזה מביא אותי למטרה. זאת אומרת לא הולכים לפי תענוג או ייסורים אלא לפי אמת או שקר.

שאלה: איך ביחסים בעשירייה אנחנו יכולים לעזור לחברים לצאת מהתכונות הטבעיות ולהגיע להשפעה?

על ידי דוגמה, שכל אחד יכול לתת לחברו דוגמה נכונה איך להתגבר על הבעיות שהבורא מציב לפנינו כדי להתקדם.

שאלה: אני מרגיש את הכאב של החברים כשהם עוברים ייסורים, זה טוב לחיבור?

כן זה עוזר.

שאלה: איך נכון לקבל תענוג, ואם בכלל קיים דבר כזה שאנחנו מקבלים תענוג על ידי אמונה למעלה מהדעת?

אתה צריך לקבל תענוג מזה שאתה מהנה את הבורא. כשאתה מעביר תענוג לבורא, שאתה גורם לו תענוג מזה שיהיה לך כל התענוג. אבל רק מזה. לכן אתה עושה צמצום על כל צורות התענוג שיכולות להיות ועושה חשבון איך אני יכול להשפיע תענוג לבורא וזה מה שיגרום לך תענוג, ואז לא חשוב מה שאתה מרגיש בכלים הרגילים שלך, אלא העיקר שאתה גורם תענוג לבורא. לכן חשובה לך גדלות הבורא. שהוא יקבע לך מה תעשה.

שאלה: אני אישה רגישה, אני מקבלת הכול רק דרך הרגש. יוצא שאני מקבלת איזו מכה ממישהי בעשירייה שלי, אז לא חשוב המכות האלה, הן באות רק מהבורא, באיזו צורה אני מראה לעשירייה שבשבילי המכות זה לא משהו חשוב, רק חשוב שהבורא נתן לי את המכות האלה?

זה לא טוב. הבורא נותן את המכות?

תלמידה: ועוד איזה מכות.

זה לא הבורא. מהבורא לא יכול להיות שמגיעות מכות.

תלמידה: נגיד שקבלתי מהאגו אבל המכות מגיעות? מה אני עושה איתן?

את חייבת לכוון את עצמך כך שאת מבינה שאת המכות האלה מרגיש האגו שלך, והן מגיעות לא מהבורא אלא מהאגואיזם. כשתתעלי מעל האגו, תפסיקי להרגיש מכות.

שאלה: נניח שהאגו שלי סבל, אני מודה לבורא, "תודה שאתה מראה לי שאני צריכה לצמצם את האגו שלי", איך אני מעבירה את זה לעשירייה, הרי אנחנו צריכות להתחלק בזה? או לא חייבים?

תעזרי לאחרים.

שאלה: אם הבנתי נכון את המאמר יש פה דגש על זה שאני בעצם רוצה את תכונת ההשפעה גם מתוך הדעת וגם מעל הדעת, זאת אומרת כתוב פה שברגע שאני מרגישה טעמו וראו כי טוב השם, את הטעם הטוב של ההשפעה, אז אני מתחילה לרצות את זה גם בדעת וכל פעם צריכה לעלות מעל זה. האם זה נכון? והאם רק אם אני עובדת בתכונת ההשפעה שלא על מנת לקבל תענוג, מגיע לי התענוג, אם אני אחפש את התענוג אז הוא אף פעם לא יגיע?

נכון. נכון.

שאלה: אני לא מצליח להבחין בין ביטול לבין למעלה מהדעת. יש פעולה שהחברים קבעו, אני לא רוצה לעשות אותה אבל בכל זאת עושה אותה. הפעולה הזאת לא נקראת פעולה למעלה מהדעת, כי למדנו שלמעלה מהדעת זה לגלות את הבורא, זה להיות בעולם שלו. מה עוד צריך להוסיף מעבר לביטול כדי שהפעולה תהיה למעלה מהדעת?

קודם כל, שהיא תהיה נגד הטעמים שלך.

תלמיד: לדוגמה החברים קבעו לשבת באיזה מקום ואני לא רוצה לשבת איתם במקום הזה ובכל אני הולך ואפילו עוזר להם לארגן את המפגש. האם זה נקרא למעלה מהדעת?

אתה לא הסכמת איתם, אז למה אתה הולך?

תלמיד: אני הולך כי אני רוצה להיות איתם, כי אני רוצה להתחבר איתם. אומנם אני אישית לא רוצה את זה אבל הם שם, אז אני חייב להיות איתם.

זאת אומרת אתה הולך נגד הרצון שלך?

תלמיד: לגמרי, כן.

ולמה אתה עושה את זה?

תלמיד: אני עושה את זה כי אנחנו לומדים שהחיבור הוא המדרגה שכולנו צריכים להגיע אליה ואם אני לא אהיה איתם אז וודאי שאני לא אהיה איתם בחיבור.

אז מה אתה מרוויח מזה שאתה הולך איתם?

תלמיד: כשאני הולך איתם, בסופו של דבר אני מגלה הרבה פעמים שזה טוב להיות עם החברים. אבל באמת כמו שאני רואה את זה, הדרך שלנו היא כולה רק לחיבור, ואם החברים קובעים איזו פעולה אז אני צריך להיות שם אם אני רוצה או לא.

זה עדיין לא שלא לשמה או לשמה, זה עדיין "בין שמיים וארץ" מה שנקרא.

תלמיד: אז איך מעבירים את זה ללא לשמה לפחות?

אתה צריך להחליט שהעיקר בשבילך להשפיע לחברים, שדרכם אתה יכול להשפיע לבורא. וזה שעכשיו מסדרים לך כזה מצב, אז אתה צריך להיות שמח.

תלמיד: זאת אומרת שמה שצריך להוסיף שם זה את הכוונה להשפיע לחברים ובגלל זה לעשות את זה.

כן.

שאלה: אנחנו יודעים מה זה תענוג, אנחנו יודעים מה זה ייסורים, מהי האמת האבסולוטית?

מהי האמת האבסולוטית אנחנו נדע בסוף.

שאלה: אמרת לחברה שאנחנו צריכים לעזור לאחרים. איך אנחנו עוזרים לאחרים?

אני מתלבש ברצון של החבר ואני עוזר לו לממש את הרצון הזה.

אף אחד מאיתנו לא יכול לעשות פעולת השפעה מתוך הרצון שלו. רק בזה שאנחנו מתחברים לחבר, לחברים, אז אנחנו יכולים לממש את הרצונות האלו במקומם. כך קורה במערכת האינטגרלית.

שאלה: איך אני יכולה לעזור לחברות?

את יכולה לעזור לחברות בזה שאת שומעת מה הן רוצות ואת מתקרבת אליהן כדי לעזור להן לבצע מה שהן רוצות. זה הכול, מה קשה בזה?

ואם את לא רוצה, זה עוד יותר טוב, אז את משתדלת לעשות למעלה מהרצון שלך.

תלמידה: אז העיקר זה להקשיב לחברות ולעזור להן.

נכון.

שאלה: איך אני יכול לדעת האם אני נותן תענוג לבורא? איך אני יכול להגיע לכזו רגישות שאני יכול לתת לכוח העליון?

אם אני מגיע למצב שאני רוצה להשפיע נחת רוח לחברים, אז דרך זה אני מגיע גם להשפיע נחת רוח לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

שאלה: יש תהליך תיקון שהבן אדם שומר שהוא לא יקבל תענוג ברצון לקבל לא מתוקן, אחרי שהרצון מתוקן יש תהליך דבקות, נפתח ערוץ בין האדם והבורא והוא מקבל את האור. בתהליך הזה יש שוויון בין קבלת האור ובין אמונה?

כן, זה תלוי בזה.

תלמיד: נתת מספר פעמים דוגמה שברגע ששייכת הכול לבורא אז התענוג נעלם.

בדוגמה הזאת דיברתי לא על למעלה מהדעת, אלא דיברתי בתוך הדעת.

תלמיד: זאת אומרת, בדבקות זה כביכול דבר אחד, גם בדעת וגם למעלה מהדעת.

כן.

שאלה: מה לעשות עם מחשבות של שנאה שמתרוצצות בראש? העצות לייחס את הכול לבורא, לחברים לא עוזרות, מה לעשות עם זה?

שב ליד השולחן, קח דף נייר, נייר יותר טוב ממחשב, ותנסה לכתוב למה אתה שונא. אבל תכתוב ברור, כל מילה ומילה, ואחר כך תראה מה שכתבת.

תלמיד: אני אנסה.

יופי, אחר כך תספר לנו, לכולנו.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת זאת משיכה דרך החברים לקשר?

כן.

שאלה: כשבן אדם מנסה למלא את הרצונות של החברים ומקבל הרגשה טובה בפעולה כזאת, האם אנחנו צריכים לבטל את ההרגשה הטובה ולנסות לדרוש כוחות לעשות את זה, או זה בסדר שאנחנו מקבלים הרגשות טובות כשמנסים לצאת מעצמנו ולמלאות את הרצונות של החברים?

השני הוא הנכון.

שאלה: כתוב שהנברא אוהב רק דעת כי בה הוא יכול למשוך תענוג עליון. האם זה גילוי תכונות הבורא בתוך הנברא?

כן.

שאלה: האור המחזיר למוטב או האור החוזר תמיד מחדש אותנו ומנתק אותנו מהאגו. האם האור הזה פועל הכי טוב על החיבור או האם התפילה פועלת הכי טוב על החיבור?

התפילה פועלת כדי להזמין את האור והאור כבר מחזיר למוטב.

שאלה: קורה שלראשך מגיעה מחשבה שלילית שמנתקת אותך מהבורא וברגע הבא מחליפה אותה מחשבה טובה שמחברת אותך לבורא. ולפעמים להחלפה הזאת לוקח לא שנייה אלא יום, חודש. במה זה תלוי? איך אפשר לצמצם את הזמנים האלה ולא ליפול לאגו לזמן ארוך?

זה תלוי רק במידת הקשר שלך עם החברות, רק בזה.

שאלה: האם נכון להתייחס לייסורים שמקבלים בעבודה בקבוצה ולמחשבות שליליות על החברות שהם תמיד סימן שאנחנו במאמץ לא נכון, בכוונה לא נכונה, וצריך להתחזק באהבה לחברות ודאגה אליהם?

כן. אהבה לחברות, הגדלת הקשר עם החברות, הן תמיד מוצא נכון מכל מצב.

שאלה: אנחנו מתגעגעות ליחס שנתת לחברות שלנו מצרפת, מאיטליה, לזה שאתה מוסר את היחס שלך העדין לכל הבנות בכלי.

אני מפחד לעשות את זה. בזמן האחרון אם אני רוצה להביע את היחס החם שלי, אז אני מזמין הערות שליליות, בגלל זה אני נזהר מלדבר כמו פעם. יש יותר מדי צדיקים סביבי שאוסרים עליי להגיד דברים חמימים לחברים ולנשים במיוחד, אבל אין מה לעשות, אני מחכה שהם יתחכמו.

שאלה: אם הרצון לקבל שלנו ליהנות גדל, אז האם אנחנו בכוונה כנגד מכפילים עבודה רוחנית?

נכון.

שאלה: כשאני מתלבשת ברצונות של חברים, האם זה אומר שאני מתחילה להרגיש את הרצון שלו כשלי?

יותר משלך.

תלמידה: ההתלבשות ברצונות של כל העשירייה, האם זאת כבר דרגה מתקדמת יותר שבאה אחרי התלבשות ברצונות של החבר?

כן.

תלמידה: האם אז אני מתחילה להרגיש את הרצון הכללי של כל העשירייה יותר מהרצון שלי?

וודאי, זה כבר רצון אמיתי רוחני.

שאלה: היום יש כנס נשים ולנו בכלי העולמי יש את בנות הזוג שלנו שלומדות. מה אנחנו הגברים צריכים לעשות כדי לתמוך בצורה המרבית בנשים שלנו?

אני חושב שהגברים במיוחד צריכים להיות גם בכנס הזה ולהתכלל עם הנשים בצורה כזאת שאנחנו מאוד שמחים שיש לנו כאלו חברים, אני אומר ממש חברים, גם על נשים אני אומר חברים, ויחד כולנו נחשוב איך להגיע לחיבור בינינו כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", ולזה אנחנו רוצים להגיע. לכן תנסו גם במשהו להתכלל עם הנשים בכנס הזה. אם אני חייב להיות שם ואני עוד צריך לדבר, אז למה שאתם לא תהיו, אתם תראו איזה כוח אנחנו יכולים לקבל.

שאלה: האם אתה ממליץ להתכלל בכנס של הנשים מעבר לשיחה איתך, גם בפעילויות שלהן?

בפעילויות לא.

תלמיד: כלומר רק בשיחה שלך איתן.

כן. כולנו יחד הגברים נתחבר בינינו ועם הנשים ונהיה בחיבור חצי שעה או כמה זמן שזה ייקח. אני חושב שזה כדאי כי באמת זה דבר שיכול לעזור לנו, למשוך אותנו קדימה. אנחנו בכל זאת יודעים עד כמה בלי אישה אנחנו לא מסוגלים לנהל שום דבר בעולם, לכן נקוה שעל ידי החיבור בינינו נעשה קצת יותר סדר בארגון שלנו ובעולם שלנו.

שאלה: אם שמחה והודיה הן מפתח ללב הבורא, האם קיים מפתח אוניברסלי שיתאים ללב של כל חברה כדי לפתוח את הלבבות היום בכנס ולחבק את הבורא?

אני חושב שאם אנחנו קושרים את כל החברות יחד עם הבורא, רוצים לחבק את כולן יחד עם הבורא ולמלא אותן בכל מה שיש בלב שלנו, אז אין יותר גבוה מזה. וכמו נס זה ימלא את הלבבות שלכן ויוביל אותנו לדבקות עם בורא.

אני מאחל לכולכן יום טוב וערב מצוין. והכי חשוב שכתוצאה נגיע לדבקות בינינו ועם בורא.

(סוף השיעור)