שיעור בוקר 09.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מתן תורה", עמ' 390,

אותיות ט"ז, י"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 390, "מתן תורה", אות ט"ז.

אות ט"ז

"ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל (אות ג' וד') בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?

אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?".

ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות.

כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", בכל אותם התנאים המבוארים באות ג' וד'. כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך", כמבואר באות ג' וד'. ולפיכך לא ניתנה להם התורה."

שאלה: כתוב, "לא בעד תאמין, לא דברה תורה אלא באדם אחד". איך אנחנו מבינים את הפיצול הזה, שמדובר על כמות אנשים, שהיו אברהם, יצחק ויעקב יחידים בארץ, האם זה קורה בתוך אדם אחד, ומה זה אומר שיש עכשיו שש מאות אלף איש?

גדל הרצון לאדם, לכן הוא מתחיל להימצא כבר בין כל הרצונות האלה.

תלמיד: כתוב שבמעט אנשים אי אפשר היה לקיים את "ואהבת לרעך כמוך". מה זה אומר שעכשיו יש מספיק אנשים שאז אפשר לקיים את המצווה?

כי בכל זאת, "ברוב עם הדרת המלך". אנחנו יודעים שיש כאלו פעולות שאנחנו לא מסוגלים לקבוע בהן שום דבר מבחינת היחיד, אלא אנחנו חייבים שיקיימו אותן כולם.

תלמיד: אז פה אנחנו מתייחסים לזה כהכוונה למספר אנשים.

כן. זה מה שהוא כותב, שבמספר קטן כמו שהיה לפני מתן תורה אי אפשר היה לקיים.

תלמיד: אנחנו לומדים שבכל עשרה השכינה שורה. לכאורה עשרה אמורים להספיק, כך גם לימדת אותנו, שבעשרה אפשר להשיג את כל המדרגות.

כן. בעשרה אפשר להמשיך את מאור התורה ולקבל אותן הבחנות שהתורה רוצה למסור לנו.

תלמיד: וגם להגיע לגמר התיקון.

כנראה. אני לא יודע.

תלמיד: האם את "ואהבת לרעך כמוך" ניתן לקיים בעשרה אנשים, והאם היחידה הזאת מספיקה?

אני לא יודע. אני יכול לדבר רק באותם הגבולות שאנחנו נמצאים בהם.

שאלה: מה זאת ההרגשה ששש מאות אלף איש עומדים בעדך? למה המספר הזה, האם זה מספר מוחשי?

כנראה שזה כן צריך להיות.

תלמיד: איפה אני אמצא שש מאות אלף איש כאלה? איפה זה מתגלה לי במציאות החיצונית, שאני אראה שיש שש מאות אלף איש שנמצאים אתי בחברותא, עושים את הפעולה הזאת ומשתדלים לקיים את המצווה הזו, או שזו הרגשה אחרת?

אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים כלום, וודאי שלא יכולים להגיד שכך התורה מתכוונת. לצערי, זה כך.

שאלה: מה זה לעמוד על המשמר תמיד שלא יחסר שום צורך לחבריהם?

פשוטו כמשמעו, כמו שאתה שומע. אתה נמצא באיזו קבוצה, יחסית מצומצמת, אפילו שש מאות אלף, ואתה דואג לזה שכולם יקיימו את תנאי החיבור במלואם.

תלמיד: זה נשמע התחייבות לרמת אהבה.

כן.

תלמיד: מה זה "לא יחסר שום צורך לחבריי"? איך אני יכול להרגיש כל רגע מה חסר לחבר?

נראה, אולי זה תלוי רק בך, ואז אתה לא תלוי בשש מאות אלף אלא אתה תלוי רק בך עצמך.

תלמיד: איך אני יכול להרגיש שלא חסר שום דבר לחברים, אפילו לאחד?

יש כאן הרבה שאלות, אבל אני אומר לך, נקרא ונלמד. המאמר כולו על זה.

תלמיד: איזו עוצמה או רמה של אהבה צריכה להיות כשנמצאים במצב כזה, כשמרגישים שלא חסר כלום לחברים? כי זה בעצם מה שמטריד את האדם, רק שלא יחסר כלום לחברים.

כנראה שהם מגיעים לקשר כזה שהם יכולים להגיד מה יש בלב החבר, ועד כמה הם יכולים להיות ערבים זה לזה.

תלמיד: האם החברים צריכים להגיד מה חסר להם, או שאדם מרגיש מה שחסר לחברים?

זה גם לא כתוב, אבל כנראה שזה לפי ההרגשה שלהם.

תלמיד: זה נשמע משהו נפלא, משהו נהדר.

יכול להיות, אני לא יודע מה להגיד. אם תגיד שזה לחיוב, אז אני לא אגיד שזה נפלא.

שאלה: למה צריך אומה כדי לקבל את התורה?

כך כתוב. זה התנאי.

תלמיד: יש גם תנאי "מיעוט הרבים שניים"?

על זה אני לא חותם שזה התנאי.

תלמיד: שני אנשים.

כך לא כתוב. כתוב ששש מאות אלף זה התנאי.

תלמיד איזו הסכמה מביאה לקבלת התורה?

הסכמה שאתה יכול להגיע לאהבה לשש מאות אלף.

תלמיד: האם ברגע שאדם מסכים לפעול כך, אז הוא מקבל תורה?

כנראה.

שאלה: אנחנו יודעים שבתורה יש כל מיני מושגים, ופה יש את המושג של שש מאות אלף איש. בטח שהיא לא מדברת בדיוק על המספר. מה קרה בתוך מצרים שאחרי זה היינו מסוגלים לקבל את התורה?

כנראה שקיבלנו איזה שינוי פנימי.

תלמיד: מי קיבל, האם הנשמה, האנושות? איך לתאר את זה?

אני לא יודע. נראה את זה בעתיד.

שאלה: כל הסיטואציה מרגישה כמו התרנגולת והביצה. רק אם הם יסכימו לכלל הגדול, אז הם יכולים לקבל את התורה, אבל בלי לקבל את אור התורה, איך הם יוכלו לקיים את הכלל הגדול הזה?

בינתיים לא ידוע. אז האם לא נעשה צעד אחד קדימה?

תלמיד: האם זה רק באמונה שהבורא יטפל בזה?

כן.

תלמיד: בכל המאמר בעל הסולם מסביר שכדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" צריך לקבל טבע שני, וכמו שאני עכשיו קיים אי אפשר לעשות את זה.

כן.

תלמידה: זה לא מובן. כי בבן אדם יש שני כוחות שפועלים, כוח לנצל את הזולת, והוא מבין שאי אפשר לעשות את זה כך, אלא צריך להגיע לאהבה לזולת. כדי להגיע לאהבת הזולת אני צריך עזרה מהבורא, הוא ייתן כוחות לאהוב את הזולת. איך במשולש הזה אני, חבר ובורא, מגיעים להסכמה לקבלת התורה? מה התנאים להסכמה הזאת?

נחיה, נשתדל, נראה. יש הרבה שאלות, אם לא עכשיו, אז יהיו בעוד רגע, בעוד יומיים וכן הלאה. אנחנו צריכים להבין שהדברים האלה יתבהרו לאט לאט, זה לא תלוי בכמה אנחנו נשאל, זה תלוי עד כמה נרצה להיות בתוך אותם המצבים שהתורה מתכוונת לזה.

אות י"ז

"ובהאמור נתרחבנו להבין מאמר אחד, מהיותר מתמיהים שבמאמרי חז"ל, דהיינו במה שאמרו, אשר "כל ישראל ערבים זה לזה". שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית. כי היתכן, אם מי שהוא חוטא איזה עבירה ומכעיס את קונו, ואין לי שום הכרות ושייכות עמו, יגבה הקב"ה את חובו ממני? ומקרא כתוב: "לא יומתו אבות על בנים וגו', וכן איש בחטאו יומת וגו'?" ואיך אומרים, אשר אפילו הנכרי לי לגמרי, שאיני מכיר לא אותו ולא את מקומו, נמצאתי ערב בחטאיו?

והמעט לך זה, קח וראה (במסכת קידושין, דף מ' ע"ב), וזה לשונם: "רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה, שנאמר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". עכ"ל.

והנה עשאוני ר' אלעזר ברבי שמעון ערב גם בשביל העולם כולו. שנמצא לדעתו, אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד במעשיו יגרום זכות או חובה לכל העולם כולו, שזהו תמיהא על גבי תמיהא.

אולם לפי המתבאר לעיל, הרי דבריהם ז"ל מובנים ומוסכמים בתכלית הפשיטות. כי הנה הוכחנו לעינים, אשר כל פרט ופרט מהתרי"ג מצות שבתורה, סובבים על קוטבה של המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך". ונתבאר, שקוטב זה אינו בגדר של קיום זולת באומה שלימה, שכל חבריה מוכנים לדבר."

זה בעצם התנאי כדי להתחיל לקיים, שכולנו מסכימים לקיים.

שאלה: מה זה "אומה"?

"אומה" זו קבוצה שיש לה איזה חיבור ראשוני.

תלמיד: כי היום אנחנו רואים שיש לנו אומה בין לאומית של תלמידים שאתה יצרת בכל העולם. לעומת זאת בלאהוב חבר, הדבר היחידי שאני יכול לתת לו זה את חשיבות המטרה, אין לנו משהו חומרי לתת, ואנחנו כן נותנים לכל חבר בכלי העולמי את חשיבות המטרה. האם צריך להגיע למצב של אומה שיכולה לדאוג להכרחיות גם ברמה הגשמית, או רק על הכרחיות רוחנית מדברים פה?

אנחנו צריכים לדאוג כנראה גם לזה וגם לזה, כן.

תלמיד: כי אנחנו רואים שהבורא יצר אומה וירטואלית.

כן.

תלמיד: האם היא פעם תתקבץ במקום פיזי אחד כדי להתחיל שם את אותם שש מאות אלף?

אני לא יודע, אלו כבר ספקולציות.

שאלה: היום, במצב הנוכחי, על מה צריכים להתמקד בשביל להשיג את הערבות הזאת בדרגה כזאת שהיא תעלה אותנו?

רק בהסברה כללית, כוללת, מתאימה לכולם.

תלמיד: כלומר הערבות בינינו היא אותה ערבות שאנחנו צריכים להסביר לעולם?

כן. אולי לא כל כך, אבל רצוי.

תלמיד: מה המהות של אותה ערבות שאנחנו צריכים לשדר לעולם?

שכל אחד ערב עבור הזולת, ולא יכול להיות שהעולם יתקיים אלא אם כן בהשגת הערבות.

תלמיד: אנחנו רואים שעדיין גשמית אנחנו לא יכולים לדאוג זה לזה. במה עוד מהות הערבות? במה הערבות שלי עכשיו לכל חבר פה באולם ובעולם?

נראה. אנחנו צריכים להתפתח בעצמנו בתוך המסגרת שלנו, ואז מתוך זה נבין גם במה אנחנו נמצאים בערבות, במה אנחנו צריכים להתקשר בערבות, מה הגבולות של הערבות, וכך נדע איך ובמה לחייב את עצמנו. אבל בטוח שזה כתנאי לפנינו.

(סוף השיעור)