שיעור בוקר 03.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: איחוד מעל הכול - קטעים נבחרים מהמקורות

זה החומר שבעצם צריך להיות קרוב לכולם. הוא לא שייך לקבלה נטו, אלא למבנה החברה, לקשר בין האנשים, שזה מה שאנחנו צריכים לסדר בינינו כדי להתקרב למטרת הבריאה, שהיא בעצם צריכה להיות מושגת באדם המתוקן, בחברה מתוקנת. עד שאנחנו מגיעים, כמו שבעל הסולם כותב בכתבי "הדור האחרון", שזה לא בשמים יהיה אלא בארץ זה צריך להתרחש.

אתמול בשיעור דיברנו שאנחנו לא צריכים לתקן מישהו מחוצה לי, אלא אני צריך לתקן את עצמי, עד שאני רואה שמי שמחוצה לי הוא שלם. זה גם כלפי כל אדם ואדם וגם כלפי הבורא, וכך גם כלפי כל החברה וכלפי כל העולם. ש"כל הפוסל, במומו פוסל"¹, כי בסך הכול אני רואה את ההעתקה שלי מחוצה לי, רק אני לא מודע לזה שכל מה שנמצא מחוצה לי מראה לי בכל מיני צורות מי אני. אמנם זה לא כל כך נעים, אבל אנחנו צריכים לעמוד על זה ולאט לאט להסכים עם זה ולקלוט את זה, ולהשתדל לדעת מה עושים. כדי שבמקום שאני אראה את עצמי בחוץ כל כך מקולקל, כל כך נורא כמו שאני רואה את העולם, במקום זה אני אתקן את עצמי כך, שאני אראה מחוצה לי עולם אין סוף ואת הבורא. ואז אני אבין שמה שאני רואה עכשיו זה את האגו שלי מחוצה לי. וכך הבורא עשה בכוונה שנוכל לזהות אותו, שנוכל לגשת ולתקן אותו, עד שאני אראה כל דבר ודבר מחוצה לי מתוקן. בהתחלה זו רק העשירייה, ואחר כך עד שכל העולם כך ייראה לי. כך אנחנו לאט לאט נתרגל שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו, ונתרגל לראות בכל אחד ואחד מחוצה לנו את ההעתקה שלנו.

וכך האדם יראה שכל העולם נברא בשבילי², כך הוא צריך להגיד. למה? כדי שהוא יתקן את עצמו. זה נקרא ש"כל העולם בא לשמשני". ואני בזה שמתקן את עצמי על פניהם, זה כדי להגיע למצב של הבורא. שבסך הכול כל התמונה הזאת שמתחברת יחד על ידי העבודה הפנימית שלי, אני בזה מגלה את הבורא יותר ויותר, שממלא את העולם, וסובב את כול המציאות. לכן יוצא שלא החברה ולא משהו מחוצה לי דורש תיקונים, אלא אני דורש תיקון ביחס אליהם, לדומם, צומח, חי, מדבר, שנמצאים מחוצה לי. לכן "כל הפוסל, במומו פוסל" בלבד, עד שאנחנו נראה את כול העולם ממש כעולם שלם, אין סופי.

בואו נלך לאט לאט לפי הפסוקים. אנחנו חייבים את זה, כי עכשיו עד כמה שעברנו קצת עם הפנדמיה הזאת, עם הווירוס הזה, אנחנו יותר ויותר מרגישים קשורים זה לזה סביב כל כדור הארץ. ולכן כדאי לנו לדעת שהתיקון לא נמצא בזה שאנחנו נהיה קשורים זה לזה, אלא במידה שכל אחד ירצה להצדיק את האחרים ולתקן את עצמו עד שהוא יראה את האחרים מתוקנים, בזה אנחנו מתקרבים לתיקון הכללי שלנו. כי מה שאני רואה בעולם, זה כל מה שמתרחש בי, בתוכי בלבד. ואז אנחנו בצורה כזאת נתחיל לראות עולם הפוך, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי"³. מה זה "הפוך"? שזה הכול העתקה ממני, זה הכול נמצא בי, ובמידה שאני מתקן את עצמי, אני רואה את התיקון הזה שמתרחש מחוצה לי, והעולם נעשה כולו עולם שלם.

אנחנו לא מוציאים כל מיני תיאוריות מהראש שלנו, אלא אנחנו מקבלים אותן מהמקובלים שהשיגו את הצורה הזאת של העולם, והם מעבירים לנו את התמונה הזאת וממליצים לעבוד על עצמנו, כל אחד על עצמו כלפי העשירייה, כדי לקבל תגובה נכונה ולהיות בצורה יותר הדדית. וכך אנחנו מגיעים למצב שבסך הכול אנחנו לא נדבר מתוך השכל שלנו, אלא מתוך זה שאנחנו נראה. אנחנו משיגים את העולמות, אנחנו מרגישים אותם, וכך אנחנו רואים את עצמנו כחלקי האדם ומשיגים מערכת כולה שנקראת "אדם".

בואו נתחיל אם כך לקרוא ותוכלו לשאול, ואני מקווה מאוד שאנחנו נראה את זה. זה מאוד חשוב לנו עכשיו מפני שאנחנו רואים שבאמריקה יש בחירות, גם בישראל כנראה יהיו בחירות וגם בכל העולם. אנשים חושבים שהם יכולים לשנות את החברה, שהם יכולים לשנות בכלל את המדינה ושבזה תלוי העתיד שלהם. וכמה שעברנו בהיסטוריה אנחנו רואים שאיכשהו זה מתגלגל אבל לא כל כך תלוי בבני אדם. אלא אנחנו צריכים להבין שהכול תלוי עד כמה האדם מתקן את היחס שלו לאחרים ולעולם, עד כמה הוא תופס את העיקרון הזה שהוא נמצא במערכת אחידה, באדם הראשון. המערכת היא שלמה, ורק היחס בינינו לעצמנו, איך אני מתייחס לאחרים, זה קובע עד כמה המערכת הזאת בגילוי שלי תעבוד עלי, תיתן תגובה, ואני ארגיש שאני נמצא בעולם השלם. זאת אומרת הכול תלוי בכל זאת בתיקון האדם הפרטי.

אנחנו לא צריכים לחכות לכל העולם, אנחנו צריכים אך ורק לתקן את עצמנו. בעשירייה אנחנו עוזרים זה לזה, מגיעים למצב שכל אחד צריך לראות את העשירייה בצורה המושלמת, שכולם פועלים לחיבור ולתיקון. במידה שאנחנו כך עושים את הריכוז הפנימי שלנו, "ריכוז הראייה" מה שנקרא מכל החושים שלנו, מפני שהראיה זה החוש הגבוה ביותר אז אנחנו אומרים "ראייה".

אם אנחנו נסתכל כך אחד על השני בתוך העשירייה ועל העשירייה, שאנחנו יחד וכל אחד צריך לתקן את עצמו, אנחנו כך בעצם נעשים קבוצה, תא נכון במערכת הכללית ואז אנחנו נראה שגם המערכת הכללית הזאת היא לא נמצאת, הכול מתקבץ לעשירייה אחת, לעשר ספירות המקוריות.

אז הכול יוצא ממערכת אדם, שבו אנחנו לא צריכים לתקן אף אחד, אלא כל אחד אדם בתוך עצמו הוא חי, עם הרשימות שלו והוא צריך לתקן את הרשימות שלו עד שהוא יגלה את עולם האין סוף, העולם המתוקן.

כך גילו המקובלים במשך ההיסטוריה את כל המצבים האלו עד גמר התיקון, כי זה לא תלוי במה שאנחנו רואים עכשיו, אלא זה מתגלה כלפי כל אחד ואחד בצורה אישית, אינדיבידואלית.

אם אתה רוצה לראות את העולם המושלם, אתה לא צריך לעבוד כל כך מחוצה לך כדי לתקן אותו, אלא רק בפנים. וגם ההפצה שאתה עושה מבחוץ, זה גם כדי שאתה תשתנה בפנים ואתה תתכלל מכל החסרונות, מכל המצבים שכביכול נמצאים מחוצה לך וכך אתה תגלה שהכול זה בך.

העולם נמצא בך. את זה אנחנו קראנו כמה פעמים, לא כל כך הבנו את זה קודם, עכשיו אנחנו יכולים להבין את זה יותר. ואנחנו לא צריכים לחכות עוד אלף שנה, או כמה אלפי שנים עד שיהיה גמר התיקון הכללי ואנחנו כולנו נראה את זה, אלא הכול תלוי בתיקונים שלנו [אם] נראה את זה או לא נראה את זה, סך הכול אנחנו נמצאים באור האין סוף.

שאלה: עד לפני זמן קצר התאמצתי כדי להיות תלמיד לדוגמה, אבל אני מבין שאני לא מצליח ולא רק שאני לא מצליח, אני נופל בקלות, למרות שאני עושה גם מאמץ להיות עדין כבן אדם, להיות בכל המפגשים, להתחבר עם כל החברים ולהתעלות מעל האגו. האם זאת הדרך הטובה ביותר לתיקון?

הדרך הטובה לתיקון, שאני כל הזמן נופל ואני רואה שכולם מקולקלים, כל אחד צריך להשתנות במשהו כדי שאני אקבל אותו כך בכל לב ונפש, גם כל אדם ואדם, גם כל העולם. אז ברגע הראשון אני רואה מרחק בינינו, דחייה, לא מקבל אותו כחלק ממני, חלק מהנשמה שלי ממש. ואחרי זה אני עובד על זה, אני מחזיר את עצמי לתפיסת המציאות האמיתית, שכל מה שיש מחוצה לי נמצא בי, כמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות.

וכך אנחנו מתקדמים, עד שאני אראה פעם אחר פעם, בכל פעם בתרגילים שהבורא מסדר לי, את העולם המתוקן שכולו נמצא בי בתוכי ולא באיזה מקום מחוצה לי, עד כדי כך קרוב, שזה הכול נכלל בנשמה שלי.

שאלה: דברת על העשירייה כתא אחד, כיחידה אחת, כשאנחנו כמו תא אחד ויש בזה כל כך הרבה עוצמה כל כך הרבה ביטחון והשתוקקות להפצה. איך אנחנו יכולים שלא לעזוב את המצב הזה אף פעם? איך אנחנו יכולים לשמור על הזיכרון הזה ולעבוד מתוך זה?

אין לנו מה לעשות חוץ מלהשתוקק כל הזמן לקשר כזה, לתמונה כזאת ואנחנו צריכים להסכים שכל פעם הבורא יעלה בינינו אגו עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר גדול, ואנחנו נגלה עד כמה שאנחנו עדיין רחוקים זה מזה, שונאים, רוצים להרוג זה את זה כמו תלמידי רבי שמעון וכך אנחנו נתקדם.

כתוב, "אלף פעם ייפול צדיק וקם" וכך כל פעם אנחנו נתקדם, כשאנחנו פעם אחר פעם מעוררים רשימות ומתקנים אותן בחיבור בינינו, עד שאנחנו כך נסדר את כל הרשימות שהן יהיו מתוקנות וכל פעם אנחנו מגלים רע בינינו. אנחנו לא עושים בעצמנו שום דבר חוץ מהתארגנות ופניה לבורא.

אנחנו בעצמנו לא יכולים לתקן ואנחנו צריכים רק לזהות שהקלקולים הם בנו ולא מחוצה לנו וזה על פני הרשימות שיתגלו בנו בקבוצה, זאת אומרת בעשירייה, זאת אומרת בפרצוף ואנחנו מבקשים מהמאור המחזיר למוטב ופונים לבורא שהוא יתקן אותנו, עד שאנחנו נהיה מחוברים, עד שאנחנו נרגיש שאנחנו ממש בלב אחד ומתוך זה אנחנו מרגישים לעת עתה את העולם השלם ובאיזו צורה הבורא אתנו. ועד שאנחנו לא מגיעים לזה, אנחנו לא מורידים ידיים, לא מפסיקים.

זה נקרא ממש "דורשים כמו ילדים קטנים", שכך יכולים לנדנד לנו ולדרוש. זהו. זאת כל הפעולה, כל הזמן לפנות לבורא ולדרוש. אנחנו עושים לו בזה נחת רוח והוא מתקן אותנו, אבל בדרך אנחנו צריכים לברר שאנחנו לא צריכים לתקן מישהו, אלא רק את עצמנו.

יש כאן הרבה שאלות, אז מה זה שהמתפלל עבור חברו זוכה תחילה? איך אנחנו צריכים להסתכל על [היחסים] בין המדינות, בין האנשים? זאת אומרת הכול תלוי בתיקון האדם עצמו בלבד, אם אנחנו רוצים.

נגיד עכשיו רצים לבחירות גם באמריקה, גם בישראל, גם בעוד מדינות ויהיה עוד מעט עוד בלגן ויחליפו ממשלות בכל מיני מדינות, סתם. אז רק חיבור אנחנו צריכים, רק חיבור, זה לא שזה תלוי במישהו שיהיה בממשלה, זה תלוי במה שאנחנו נבין איך לשנות. בשביל מה אנחנו צריכים ממשלה? כדי לשנות את הצורה שלנו, האווירה שלנו, העולם שלנו שבו אנחנו חיים, אז אותו אנחנו יכולים לשנות רק על ידי זה שנמשכים לאיחוד הדדי בין כולם.

שאלה: אמרת שרק על ידי שינוי עצמי אני אראה תמונה שלמה בחוץ. אבל ביחס לעשירייה, כשאני מבטל את עצמי בפני החברים, נכלל בהם האם אני יכול להגיע לזה, יש איזו הבנה איך עושים את זה, אבל איך עושים את זה כלפי כל העולם?

בהדרגה. אני לא יכול כך סתם להגיד. אבל אם בעשירייה יחד אנחנו משתדלים. פחות מעשירייה אין על מה לדבר, אנחנו צריכים להקים עשירייה, אבל מתוך העשירייה כשאנחנו מתחילים להתייחס כך לעולם, גם העולם כלפינו הוא נעשה מחולק בעיגולים. נגיד אנחנו, העשירייה שלנו במרכז והעולם סביבנו בעיגולים, אז עיגול אחרי עיגול.

כך אנחנו משתדלים להסביר לעצמנו שהיחס לכל עיגול ועיגול תלוי בתיקון הפנימי שלנו ואז אנחנו לא יכולים להגיד שיש בעולם איזה [דבר] רע. כי בקלקולים הפנימיים שלנו אנחנו נראה קלקולים שהם פנימיים ולא חיצוניים, וכשאנחנו נתקן את עצמנו בתוך העשירייה אנחנו מגיעים לראייה שכל העולם הוא מתוקן. אנחנו בעצם לא צריכים לצאת מחוצה לנו, אלא התיקון הזה טמון רק בתוכנו.

תלמיד אני צריך להסתכל על העולם דרך העשירייה ואז אני אוכל לראות אותם?

כן בטח, אנחנו לא יכולים לראות לבד. כל אדם ואדם אין לו מה לראות, אלא הוא תמיד יראה את זה מעצמו. אבל אם הוא מחובר עם העשירייה, זאת אומרת, הוא תיקן כבר באיזו מידה את האגו שלו, שיצא מהרצון לקבל לאיזשהו רצון להשפיע, זה נקרא שהוא "מחובר לעשירייה", שמקבל את האחרים כמוהו, וכך דן את העולם מתוך העשירייה.

ומה ההבדל בין העולם והעשירייה? העולם זה סך הכול גם אותה התוספת שצריכה להתחבר לעשירייה. היא מגיעה לעשירייה. סך הכול אנחנו נגלה בגמר התיקון אותה עשירייה רק שהיא כוללת את כל הדצח"ם.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לראות את החיסרון מפנים בתוכנו.

תחשוב על כל הדברים האלה. אני לא יכול עכשיו להסביר לך, אבל תחשוב עד שהכול יסתדר. אתה צריך לראות, לחשוב. אנחנו עוד נדבר על זה היום.

קריין: בעל הסולם אומר כך,

"חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית [צילום photographic], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.

כן הדבר בחפץ אלקי, במושכלות האלקיות, אע"פ שכל אלו השינוים, נעשים בפנימיות הנשמות, המקבלות, מ"מ הן רואות, את הכל, במשפיע עצמו. כי רק בדרך הזה, הן זוכות לקבל, כל המושכלות וכל הנועם, שבמחשבת הבריאה."

אנחנו צריכים לחזור על הקטע הזה הרבה פעמים ולהשתדל להתרגל לתפיסת מציאות כזאת יותר ויותר, ולדבר על זה הרבה בינינו, בכל עשירייה ועשירייה תשתדלו לעשות את זה, עד שאתם תתקרבו לתפיסת המציאות הזאת, שזו באמת תפיסת המציאות האמיתית, עד כמה שאנחנו עכשיו הפוכים ממנה, רחוקים ממנה.

כי הכול נמצא בתוכנו, סך הכול אין יותר מעשר ספירות כמו שאנחנו מדברים. לכן אנחנו לאט לאט נתקרב. אבל להתקרב לזה אפשר בעיקר על ידי התרגיל שאנחנו למדנו אתמול והיום. אני לא רואה שיש מחוצה לי מישהו מקולקל, אלא אני צריך להביא את עצמי למצב חיבור עם האחרים, עם העשירייה או עם כמה קרובים, או לפחות לדעת שמה שאני רואה כקלקול אני רואה את זה בקלקול שלי, "כל הפוסל במומו פוסל".

שאלה: איך אני יכול להשתמש בעשירייה כאמצעי לתיקון הפרטי שלי, האם אני יכול להתקדם ללא עזרת העשירייה?

אני לא יכול להתקדם לאף כיוון, אם זה להתקדם, אלא רק בתוך העשירייה, רק בצורה כזאת. ושאני עם החברים מחזקים את עצמנו יותר ויותר, שכולנו רואים רק באגו שלנו, ולכן דרך האגו שלי, שזה כולי אני, אני לא יכול לראות משהו מתוקן או מקולקל, אלא רק במידה שהאגו שלי מתוקן או מקולקל, זה החוש הכללי שלי.

ולכן כל המטרה שלי על ידי החברים שהבורא סידר לנו כך, לכן הוא שבר את הכלי דאדם הראשון לחלקים, שתהיה לי אפשרות להתקרב למרות האגו שלי לחברים, ובצורה כזאת לראות שאני מתקן את התפיסה שלי. עד כמה שכל החברים יעמדו בליבי, ואני אראה שאחריהם ישנו הבורא, והם כולם מולי כתכונות המתוקנות שלי, אבל אני באגו שלי רואה אותם מקולקלים, בצורה כזאת, כשאני משתדל להכניס אותם בליבי, ממש לליבי, בצורה כזאת אני מתקן את עצמי.

יש כאן כל מיני כיוונים שמסבירים לנו מקובלים איך זה מסודר, וכל אחד צריך לעבור על כל מיני גיחות כאלו, גישות, פעולות, עד שהוא יתחיל להבין בסופו של דבר, כל אחד בסגנון שלו, שהעיקר זה שהוא צריך לתקן את עצמו, את היחס שלו לעשירייה, לזולת, לעולם, למציאות, ודרך זה לבורא, ושום דבר חוץ מזה לא צריך תיקון.

שאלה: כבר שנים אתה מלמד אותנו איך לנסות להתחבר, זה משהו שאנחנו כבר מתחילים לגעת בו ולהשיג. אבל מהי ''פעולת הייחוד'', האם יש תוספת שאנחנו לא ערים לה?

''פעולת הייחוד'' היא שאני כל הזמן צריך לתאר לעצמי שהחברים האלה הם בסופו של דבר, כמו שהבורא נותן לי ואומר לי "קח לך", מביא אותי ל''גורל הטוב''. מה זה ''גורל הטוב''? שאני אגלה את הנשמה שלי. ואני צריך לקחת את החברים האלה ולחבר אותם יחד בליבי ובמוחי, ואז זה נקרא שאני מחבר את הגורל הטוב, ואני משיג את הנשמה. סך הכול זה להרכיב את הנשמה. זה מה שכל אחד ואחד מאתנו צריך.

שאלה: אתמול בפגישה בזום התמודדנו עם השאלה, עם איזה חיסרון להגיע לכנס? ואחת ההצעות הייתה לקחת חיסרון של העולם מבחוץ ולהתפוצץ עם תפילה עבורם בזמן הכנס. עד כמה זה נכון?

אני לא חושב שזה כבר כל כך אקטואלי שאנחנו נתפלל עבור העולם שמחוצה לנו. אנחנו צריכים להתפלל עבורנו שאנחנו נתחבר עד כדי כך שהחיבור שלנו יהיה במשהו נכון, מתוקן, ואז הוא ישפיע גם על כל הצורות החיצוניות שנראות לנו שנמצאות מחוצה לנו. וכך אנחנו נלך מבפנים החוצה ונתקן את כל המציאות שבעצם מלכתחילה היא נמצאת בנו.

שאלה: כשאני רואה בכולם העתקה שלי, איך זה משפיע על החשבון שאני עושה לפני כל פעולה? איך מהרגע שאדם קם מהמיטה זה משפיע על הפעולות שלו?

הוא צריך להשתדל להיות טוב. וזה מתבטא קודם כל כלפי החברים ודרכם לבורא. ובזה הוא מכייל את עצמו כמו כלי נגינה, נניח אני מנגן על גיטרה או על משהו, אז אני צריך לסדר את כל הצלילים שהם יהיו בדיוק לפי ההרמוניה, לפי האוקטבה, לפי כל מיני החוקים האלה, היחסים האלה בין הצלילים. כך אני צריך לתקן את עצמי עם החברה שלי שבזה אני מתחיל לנגן משהו שמגיע מרצון אחד, מהנשמה.

בצורה כזאת אנחנו נוכל גם לחבר תפילות משלנו, תהילים משלנו, כמו שדוד המלך עשה. הוא לקח את הכול מעם ישראל כולו כי הוא היה מלך, ואנחנו נוכל גם כך לעשות. עם זה צריכים להשתדל לקום בבוקר.

שאלה: ראייה כזו משפיעה על הפעולות שאנחנו, האנושות, תעשה בידיים וברגליים?

לא, אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר בידיים וברגליים. אנחנו צריכים לעשות מה שאמרתי. אין ידיים ורגליים, רק מה שאמרתי אנחנו צריכים לעשות, רק חיבור בינינו. כל הפעולות החיצוניות לא יעזרו לנו אלא ההיפך, על ידיהן אנחנו רק נאריך את זמן התיקון, נדחה את התיקון.

שאלה: אם אני רואה כעת קלקולים, כמו חבר שלא נמצא בשיעור, האם זה אומר שלא הצבתי אותו מספיק בליבי ועלי לעבוד על זה?

כן, יכול להיות שזאת הסיבה. אתם צריכים להשתדל להתחבר ביניכם ולהתכוון אליו. האם תוכלו על ידי זה להביא אותו אליכם, זה תלוי בקשר ביניכם ובפנייה לבורא. תבקשו מהבורא שיביא אותו אליכם.

שאלה: המצב בישראל הוא בין המורכבים שהיה מקום המדינה מבחינת מצב החברה. איך הפעולות שלנו כלפי החברה הישראלית לחיבור, לאיחוד העם, משפיעות על תהליך התיקון שדיברת עליו כרגע?

אתמול בכוונה ראיתי איזה רבע שעה טלוויזיה, אני לא זוכר איזה ערוץ ומי בדיוק, אני לא מכיר את כל חברי הכנסת או מי שהיה שם. הם דיברו כל אחד לכיוון שלו, אבל אף אחד לא יודע להגיד מה הוא רוצה. זה פלא עד כמה שהכול מפורק. אני לא מגלה בזה שום דבר חדש, רואים את זה וזה ברור לכולם. אני לא חושב שיש עוד מדינה כזאת שמתגלה בה כל כך שבירה כמו שבישראל, וזה צריך להיות, וכל העולם יוצא כהעתקה מאיתנו, פחות מאיתנו, אנחנו הכי שבורים.

כולם דיברו כבר על הבחירות, על כל מיני דברים, אבל אני חושב שלא מבינים מה זה בחירות, בחירה במה? האם לכל אחד יש תכנית איך להתחבר יחד כדי לבנות את המדינה יותר נכון, חברה יותר טובה? לאף אחד אין שום דבר, אף אחד לא יכול להגיד כלום, אלא כל אחד רק מתחיל להציג את עצמו שהוא הצודק. בצורה כזאת אף אחד לא צודק וכולנו שבורים ואין עם מה ללכת.

לא מדברים על החיבור, לא מדברים על האיחוד, אלא "אני צודק, אחרים לא" וזו הבעיה. בצורה כזאת ודאי שלא רק ארבע פעמים בשנה נעשה בחירות, אלא כל יום ויום, יהיו לך כל הזמן בחירות, לא יודע איך זה יתקיים. אמנם גם כך המדינה לא מתפקדת, הממשלה לא מתפקדת, אז לא נורא שהם עוסקים בזה.

אבל באמת אנחנו צריכים להבין שדווקא במאמץ הפנימי שלנו, שאנחנו רוצים חיבור של כולם, של כל העולם יחד, על ידי זה אנחנו יכולים להביא את העולם לרוגע. אחרת, אתם רואים פה ושם ופה ושם שיש הרבה נקודות שיכולות להתלקח למלחמות.

תלמיד: והפעילות שאנחנו עושים עכשיו כלפי חיבור העם בתקופה האחרונה חשובה לנושא הזה?

זה מאוד חשוב, ובהזדמנות זו אני פונה לכל החברים שלנו, שישתתפו בזה ובאמת יתנו כוח, ויד, כמה שהם מסוגלים לסייע לחיבור העם. אין יותר חשוב. זאת אומרת, זאת הפעולה היחידה שצריכה להיות, איחוד העם, חיבור העם.

הבעיה כשכל אחד חושב שהוא יודע איך לחבר את העם, שדווקא תחתיו החיבור יכול לקרות, ואנחנו כבר רואים שאחד ועוד אחד נופל ונופל ואין לזה סוף, אלא אם נשנה את השיטה. שאני לא קובע איך זה צריך להיות, אלא אני צריך רק לגרום לזה שכל אחד יחשוב שהחיבור צריך להיות קודם כל בליבו, ואז זה יתרחש.

עוד נדבר על זה. תשאל אחר כך שוב, אולי יהיו לנו מילים יותר ברורות.

קריין: קטע מס' 1.

"ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.

(בעל הסולם. "החרות").

זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שרק החיבור, ולא חשוב באיזו צורה, העיקר שאני גורם לחיבור. ולא בתנאים שאני חושב, כי כל התקרבות זה לזה היא תמיד טובה.

קריין: קטע מספר 2.

"תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית." טבעית כמו שהבורא ברא מלכתחילה לפני השבירה, שזה ודאי המצב הטוב שיהיה בסוף. "ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע."

(בעל הסולם. "היחיד והאומה")

לכאלו נטיות, רגשות, אנחנו צריכים להגיע בסופו של דבר בכל העולם

קריין: קטע מספר 3.

"עיקר החיות הוא ע"י האחדות, ע"י שנכללים כל השינויים במקור האחדות. וע"כ "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום, שהוא עיקר החיות, והקיום, והתיקון של כל הבריאה. ע"י שבני אדם, שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום. "

(ליקוטי הלכות. ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד')

אתם יכולים לשאול, אבל בכל זאת אם יש לנו כמה קבוצות או כמה מפלגות, כמה שיטות, מה אנחנו עושים עם זה שהן מנוגדות? וכל אחד "כל הפוסל במומו פוסל"⁴, כל אחד חושב שהוא צודק והשני לא. איך אנחנו בכל זאת מתקרבים זה לזה? אנחנו מתקרבים אך ורק בתנאי שלאף אחד אין דעה חוץ מחיבור. זה נקרא "על כל פשעים, תכסה אהבה"⁵, את כל הפשעים האלה אני לא לוקח בחשבון.

הם נמצאים בינינו, אנחנו מודעים לזה שאנחנו רחוקים ומנוגדים, אתה סוציאליסט, הוא קומוניסט, הוא אופורטוניסט, והוא קפיטליסט, זה לא חשוב מי ומה. בישראל, מדינה כזאת קטנה יש עשרים מפלגות, וזה יהיה בלי סוף אם תיתן לדברים האלה עוד ועוד להתפרע יהיו מאתיים מפלגות ולא עשרים על אותה כמות אנשים.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שסך הכול לא מדברים אחד נגד השני, כי אז ודאי שהאגו בכל אחד ואחד מתפרץ בצורה הטבעית שלו השונה מהאחרים. בזה כל אחד ואחד שונה מהשני. אז כל אחד צריך להקים מפלגה משלו עם עצמו? ואם הוא יחדור לתוך עצמו הוא יראה שגם הוא כלול מכל יתר הדעות. אז הוא יצטרך לחלק את עצמו לעוד כמה חלקים?

זאת אומרת, אין כאן שום אפשרות אלא להתעלות למעלה מכל ההפרעות, מכל הדעות המנוגדות ו"על כל הפשעים, תכסה אהבה", האהבה שאנחנו בונים מכסה דווקא את הפשעים. זאת אומרת, הפשעים עוזרים לנו לבנות, להרכיב את האהבה שמכסה את הפשעים. אני מקווה שזה מובן, ואם לא תחשבו על זה.

זאת אומרת, הפשעים מתגלים כדי לבנות את האהבה. ככה זה ממחשבת הבריאה, כך הבורא ברא. ואז אם אנחנו מתייחסים לזה בצורה כזאת, אין חילוקי דעות, אין התנפלות הדדית, אין מריבות בין אדם לאדם ובין מפלגות למפלגות, כלום. אלא אנחנו בונים יחד, כל אחד מתוך כמה שהוא מבין את הצדקות שלו והטעויות של הזולת, דווקא את כל הדברים האלה הוא לוקח כדי מעל זה לבנות אהבה. זאת הבנייה הנכונה.

ואז כל מפלגה, כל אדם בונה צורת האהבה שנובעת בניגוד למה שהוא מרגיש לאחרים. ויוצא שנאה פנימית, ואהבה מבחוץ. כשנבנה את זה, אנחנו נראה את העולם כולו מתוקן, ואת עצמנו במצב של התיקון

שאלה: אנחנו לומדים שאין חכם כבעל ניסיון, עד איזו מידה האדם צריך לעבור ניסיון לפני שהוא מתקן את עצמו פנימית?

איזה ניסיון? עד איזו מידה הוא צריך להרגיש שהוא שונא את כולם כדי להבין שכל השנאה שלו באה לא כדי שהוא ישנא את כולם, אלא כדי שהוא ישנא את השנאה עצמה ויתעלה מעליה באהבה לאחרים? זה תלוי בעד כמה האדם מבקר את עצמו, לומד את חכמת הקבלה, המאור המחזיר למוטב לאט לאט משפיע עליו, והוא מתחיל להבין למה הוא בנוי בצורה כזאת. שהבורא ברא את יצר הרע שמביא לנו שנאה הדדית בינינו, כדי שאנחנו על פנייה נבנה מערכת אהבה שהיא הבורא בעצמו, וזה נקרא "אתם עשיתם אותי".

שאלה: אם העשירייה שלי מתוקנת לחלוטין אז אנחנו מתאחדים עם כל עם ישראל או שזה אותו דבר?

אם העשירייה שלי, לא חשוב איפה אני נמצא, בבולגריה, באפריקה או באסיה, אם העשירייה שלי מחוברת נכון וטוב, אני מרגיש את העשירייה כמערכת אחת של הנשמה ובה נמצא הבורא ומתגלה לנו, ממלא אותנו בצורה השלמה.

שאלה: אנחנו לומדים על חשיבות החיבור, וקורה שמספר חברים בזום בעשירייה מאוד דליל על חשבון ההפצה. למה לתת חשיבות יתר, להפצה או להתחברות בזום?

ההתכנסות בזום יותר חשובה מהכול. אם אין ביניכם חיבור, אתם גם לא תוכלו לעשות הפצה נכונה, אלא זאת תהיה הפצה מכאנית.

שאלה: בטקסט כתוב שאדם צריך לתת הכול למען האומה, לאיזו אומה מתכוון, לאיזה עולם?

לא חשוב, לכל העולם. האדם צריך להרגיש את עצמו שהוא כולל בתוכו את כל המציאות. מה שנראה לו מחוצה לו זה הכול נכלל בו. הוא צריך להיות עם כל צורות הדומם, צומח, חי, מדבר בהתקשרות רגשית פנימית שזה הכול שייך לו. לא לאגו שלו, אלא לזה שהוא יוכל להשפיע לכולם בכמה שאפשר. תתארו לעצמכם שאתם נמצאים במערכת אדם הראשון ואז יהיו לכם תשובות כמעט לכל דבר.

שאלה: מה הוא הפשע הגדול ביותר בעבודה רוחנית?

הפשע הגדול שאדם מרגיש את עצמו שהוא קיים לבד ומתקן את עצמו לבד ולא זקוק לאף אחד. זה הפשע הגדול כי אז הוא מנותק מהמערכת ונמצא בטעות.

שאלה: דיברת על המפלגות ואיך הן צריכות להתייחס לפירוד בינינו. איזה צורות ממשל, איזה קשר נכון בין המפלגות, צריך ליצור לאנושות?

אני חושב שבכלל לא צריך להיות קשר בין המפלגות. אני לא מבין בשביל מה צריכה להיות כל מפלגה ומפלגה. אם אנחנו מדברים מבחינת חכמת הקבלה שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו, שצריכים להימשך רק לחיבור, אז לכל אחד יש ודאי נטייה לחיבור אישית, אינדיבידואלית משלו, מתוך הטבע שלו, מתוך הרשימות שלו, אבל בסך הכול לחיבור, ועל זה אנחנו צריכים לדון ולעזור זה לזה.

ומפלגה זה בעיני דבר פסול, בכלל כל המפלגות. מה יש להם, איזה דעות יש להם? כל אחד רוצה למלוך, "אני אמלוך". אז ודאי שמבחינת חכמת הקבלה חוץ מחיבור, חלוקה למפלגות זה דבר גרוע.

שאלה: אם הכול תלוי בשינוי הפנימי של האדם, אז למה בכל מקרה האדם צריך להשתתף פיזית בבחירות וחשוב להביע את דעתו?

זה צריך מפני שבינתיים אנחנו נמצאים מצב כזה. ולכן בכמה שאנחנו נמצאים בעולם הגשמי ונראה לנו שאנחנו גשמיים, קיימים בגוף ולא בנשמה, ובחיבור שלנו על ידי חמשת החושים שלנו הגופניים, אז אנחנו בהתאם לזה צריכים גם להשתתף בכל המערכות האלה. אמנם שאנחנו צריכים, יחד עם זה להשתדל להביא את כל המערכות האלה לדרגה כזאת שנהיה מחוברים בלב ונפש.

תלמיד: אז ההשתתפות הנכונה להביע דעה של האדם, איך נכון לעשות את זה?

בינתיים כשיש הרבה מפלגות אז צריכים להשתדל לראות איפה נמצא החיבור באמת, כמה שאפשר יותר אמיתי ולפי זה ללכת. בכל זאת יש נטייה לכמה כיוונים בכל מפלגה או בכל צורה, אז להשתדל להיות עם אלו ששומרים על ארץ ישראל, נגיד אם זה מדובר עלינו עכשיו כאן, ארץ ישראל, מדינת ישראל, עם ישראל. קודם כל שמירה נגד השונאים, נגד האויבים. פחות חיכוכים פנימיים ויותר שמירה כנגד שונאים חיצוניים.

שאלה: לנו, שיש מטרה משותפת עוד איכשהו ברור איך לכסות באהבה, אבל עבור העם, מה זה לכסות באהבה?

בכל זאת צריכים לדאוג לחיבור. פעם דיברנו שערבות מעל הכול, והיום מדברים על החיבור מעל הכול. זה בעצם אותו דבר, רק ערבות זה צורה יותר פנימית, ערב זה לזה. חיבור זו צורה יותר חיצונה אבל לאותה הנטייה.

שאלה: איך אתה מרגיש את עם ישראל עכשיו, האם בכיוון הנכון, איפה אנחנו?

בזמן האחרון יש פה ושם שמדברים על חיבור, על איחוד, ואני מאוד שמח לשמוע את זה אפילו שזה סתם מילים אולי. או שזה לא סתם כבר, אני לא הולך לחקור ולמדוד. אבל לי נראה שאני הייתי בוחר, אם אני יכול כך להגיד, באותו גוף שדואג לביטחון. זה כמו שכתוב בתורה, "אם אין קמח" אין חיים "אין תורה". זאת אומרת קודם החיים, קודם ביטחון, אחר כך כל החשבונות מי צודק ומי לא צודק. אחרת לא יהיה לך עם מי להתווכח מי צודק. לכן אם ישנו גוף שדואג לביטחון, בעיניי זה עדיף.

תלמיד: מי שדואג לקורונה זה גם חלק מהדאגה לביטחון?

לנו קשה להבין מה קורה עם הקורונה כי יש כאן הרבה אינטרסנטים, ספקולציות. יש כאן גם הרבה כסף. קונים מכאן, קונים משם תרופות, בשביל מה מבזבזים את המיליונים האלו? אני לא מבין בזה, לא נכנס לזה. כי גם אם זה יעזור במקצת זה לא בגלל שהתרופות האלו פועלות, כי התרופה מגיעה מלמעלה. עוד נדבר על זה.

קריין: קטע מספר 4.

"האחדות, שבאה מפני דרישת טובתו של כל יחיד למטרת אהבת כל יחיד לעצמו, היא אחדות מקרית, שיסודה היא אהבת הפרט העצמית, ואין סופה להתקיים, כי אין לה מרכז אמיתי, וגם כשהאחדות לכאורה מתגדלת, סופה לשלהבת שנאה ומלחמת אחים, בהיות כל יחיד מושך להנאת עצמו. אבל האחדות שבאה מצד ההכרה בערך התכלית העליון, שבא רק ע"י שלום הבריות, יסודה באהבת הכלל באמת וסופה להתקיים, וכרבות ימיה כן תוסיף להתגדל ולהתחזק."

(הראי"ה קוק. "עולת ראי"ה", ח"א)

קריין: קטע מספר 5.

"צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית הן בנוגע מפרט לפרט והן מהפרטים אל הכלל; ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות שאנו רוצים לעשות בשדה זו."

(בעל הסולם. "היחיד והאומה")

קריין: קטע מספר 6.

"ידוע שהעיקר הוא התחברות, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שדווקא בהתחברות ואהבה וחיבה תוכל הגאולה לבא, על ידי זה שמסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים. ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים על ידי התחברות."

(ר' קלמן הלוי אפשטיין. מאור ושמש, פרשת דברים)

כמו שאנחנו רואים, נגיד בטלוויזיה בכל העולם, בכל מדינה, מתנפלים אלו על אלו, כתבים ופוליטיקאים, אנשי ממשלה, אנשי חינוך, בגלל וירוס, בגלל לא חשוב מה, אני הייתי סותם לכולם את הפה. אתם יכולים להגיד איך אתה מעז כך להגיד שאתה סותם לכולם את הפה, מה אתה עובר לדיקטטורה?

לא דיקטטורה. דיקטטורה של אהבה. אנחנו נסתום את הפה שלנו, כולנו מלדבר בביקורת, ברע זה על זה, אלא להשתדל לגלות את האהבה בינינו. על כל פשעים, בכל אחד ישנם פשעים, שידבר באהבה מעל הפשעים, ואנחנו נשמע. בבקשה, המיקרופון פתוח, כולנו מחכים ומצפים שכל אחד ידבר בצורה כזאת, "על כל פשעים תכסה אהבה", כך רק מותר לדבר לכל איש ציבור, ובכלל לכל אזרח ואזרח. בצורה כזאת אנחנו נגיע לתיקון. אחרת זה רק מביא מריבות ובשום דבר לא מקדם את החברה.

שאלה: אמרת שפעולות חיצוניות לא יעזרו לנו, אבל האם הפגישות והשיתוף שלנו בקבוצה הן לא פעולות חיצוניות, תוכל להסביר בבקשה?

הן יעזרו לנו, כי מה שיש לנו בקבוצה זה הבורא מעורר בצורה מיוחדת, באנשים שרוצים להתחבר ביניהם, אבל הבורא מרחיק ביניהם בכוונה, שהם ישתדלו להתחבר בכל זאת. ושוב מרחיק ביניהם, והם שוב משתדלים להתחבר. וככה זה יהיה הרבה פעמים עד גמר התיקון. כל פעם זה יהיה כך. זה דומה לנשימה שאתה חייב להוציא את האוויר ולמשוך את האוויר, להוציא אוויר ולמשוך את האוויר, וכך בצורה כזאת אתה חי.

אותו דבר כך צריך להיות גם בקבוצה. אותו דבר זה גם בפרצוף, קבלת האור יציאת האור, קבלת האור יציאת האור. על ידי כאלה פעולות מרובות אתה בונה יותר ויותר פרצופים עד שהם כולם מתחברים ונעשים לכדור אחד, נשמה מתוקנת.

לכן, רק על זה אנחנו חושבים, איך כל פעם לכסות על כל מיני חיכוכים ושנאה, באהבה. עוד פעם ועוד פעם, רק בצורה כזאת להתייחס לעשירייה, לחברים לכולם, לכל העולם. צריכים להיות מאוד חזקים בזה. אתם אולי חושבים שאז אנחנו לא צריכים להילחם אז אנחנו לא צריכים כלום. לא. אנחנו צריכים. רק אנחנו צריכים לעמוד על שלנו שערבות וחיבור זה העיקר וזאת המטרה.

שאלה: שמעתי שהפגישות בזום חשובות מהכול ואם אין חיבור אז גם ההפצה היא פעולה מכאנית. איך להיווכח בזה שההזדמנות שיש לפנינו שאנחנו משתמשים בה לא כאיזו פעולה מכאנית של הפגישות בזום?

על זה אתם צריכים לדבר ביניכם ולראות עד כמה שהקשר ביניכם בזום שאתם עושים הוא ענייני. אני ממליץ לפחות לעבור על הנושא של השיעור ובצורה כזאת תרגישו איך אתם מתקדמים. אתם תראו באותם הפסוקים עוד הרבה עומק שכדאי לנגוע בו.

קריין: קטע מספר 7.

"בוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם," כל אחד מעצמו "שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו. אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ט)

זאת אומרת אם אנחנו צריכים לדעת מה הסיבה לוירוס, אז זאת הסיבה, ההתרחקות בינינו נותנת עוד מקום לזה שתופיע עוד צרה, וירוס נגיד. ככה זה.

קריין: קטע מספר 10.

"האדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי. ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שמה שמתגלה בכל מקום בכל מדינה בכל חברה בכל אדם, איזה קלקול פרטי, היום שהעולם הוא מתחיל להרגיש את עצמו יותר ויותר מחובר, אז כל קלקול וקלקול, באיזה מקום שלא יתגלה, הוא פועל על כל המערכת הכללית. ואנחנו עוד מעט נרגיש את זה יותר ויותר, ואנחנו לא נוכל להגיד "אה זה קרה שם באפריקה או באוסטרליה או בכלל איפה זה, לא אכפת לי". אין דבר כזה.

כל הדברים שקורים לכל אחד עם חברות עם מדינות זה משפיע היום על כל המערכת. זה כמו ברכב, במכונית, שאם יש איזה קלקול בסופו של דבר הוא פועל על כל הרכב וגורם לתקלה כללית. מפני שהעולם שלנו מתגלה לנו כיותר ויותר מערכת אחת, אין דבר כזה שקורה בכל מקום מה שקורה וזה נמצא אצלם, זה מגיע ומשפיע על כל המצב הכללי של העולם.

שאלה: איך אפשר לבדוק את ההתקדמות שלי בעשירייה?

עד כמה שאתה מוסר את עצמך לעשירייה, דואג להם, ולפי זה אתה יכול לבדוק האם אתה מתקדם. זה כותב רב"ש במאמרים שלו על החברה. לך לשם ותקרא על זה.

שאלה: כתוב בקטע הקודם "בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם". אם כל העולם זה העתקה שלי מה זאת אומרת שכל בני העולם הסכימו לבטל את הרצון לקבל?

זה תלוי עד כמה שאני מחבר לעצמי את כל העולם ודואג שהם כולם יהיו מתוקנים בתוכי. ואז אני אראה את זה כך.

שאלה: נאמר לפני זה שאנחנו צריכים לעמוד על הדעה שלנו שזה ערבות מעל הכול ושזה עבודה קשה. למה לעמוד על הדעה שלך בערבות כלפי כל העולם זה כל כך קשה?

כי אתה מתחייב בזה לקשור את כל העולם יחד בקשר נכון הדדי. זאת אומרת בהשפעה הדדית. אנחנו לא צריכים לתקן את הרצון לקבל עצמו אי אפשר לתקן אותו זה בריאה, אנחנו צריכים רק לתקן את היחסים בין הרצון לקבל שהם יהיו בעל מנת להשפיע. זה התיקון. לזה אני צריך לדאוג.

שאלה: אמרת קודם שאין אף מפלגה פוליטית שהיא יכולה להציג את הפיתרון וגם שאין אידיאולוגיה. עבור המערכת של ממשלה של שליטה טובה שתוכל לנהל את האומה, מה אתה מציע? מה תהיה שיטת הממשל הכי טובה עבור המדינה?

חינוך לחיבור, אין יותר. חינוך לחיבור, חינוך לערבות. רק בצורה כזאת. בלי להתחיל להתווכח בפרלמנט מי צודק ומי לא צודק שצריכים לעשות כך וצריכים לעשות כך. חיבור כולנו יחד. אין דבר כזה שאנחנו מחולקים למשהו. אנחנו מחולקים מתוך המבנה שלנו מתוך הטבע, ואנחנו חייבים להיות מחוברים למעלה מזה. כשאנחנו מגיעים לחיבור בינינו, מתוך החיבור בוא אנחנו עכשיו נדע איך לנהל את עצמנו.

לנהל את עצמנו זאת אומרת איך להביא אותנו לחיבור יותר ויותר על פני כל החיכוכים, ההפרעות, ההבדלים. זה בדיוק המערכת האינטגראלית, כך היא צריכה להיות. כך פועלת בכלל אפילו בטבע הגשמי פועלות כך מערכות, שיש לך גם אלו שפועלות כאילו לפירוק ואלו שפועלות לחיבור ובאיזון ביניהם שם נמצא כוח החיים.

שאלה: ברור שהאיחוד זה היסוד זה הדבר החשוב ביותר עבור הממשלה שליטה נכונה.

איחוד בין מנוגדים. זה מה שאנחנו צריכים להבין. הפירוד בינינו, הריחוק בינינו, השנאה בינינו, הכול צריך להיות, ועל פני זה צריך להיות חיבור. זו הבעיה שאנחנו צריכים להיות מורכבים משני כוחות, כוח שמפריד בינינו וכוח שמחבר בינינו. שני הכוחות האלה צריכים לעבוד יחד.

ולכן אני לא מבטל את המפלגות, את הבדלים בין האנשים, שנאה שיש ביניהם, ריחוק, כלום. אני רק אומר שאנחנו צריכים לקבל את זה שזה בא לנו מהטבע. ואנחנו בני האדם צריכים לבנות למעלה מזה סגירה כזאת כללית יפה, שהיא מכסה על כל הדברים המנוגדים ומחברת אותם יחד. ודווקא שיהיה לנו סיפוק, שמחה בזה שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו, למרות שבתוך כל אחד ואחד יש אש בוערת שהוא אפילו שונא את האחרים. כמו תלמידי רבי שמעון שכתבו זוהר, הם הרגישו בתחילת השיעור שהם רוצים להרוג זה את זה. להרוג זה את זה. ואז הם התחברו במשך השיעור וכתבו מה שכתבו, מזה יצא לנו ספר הזוהר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשלוט ביחסים בין הרצונות לקבל שלנו?

פשוט מאוד. אני שונא אותך, אתה שונא אותי אבל אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות קשורים בינינו בכוח השפעה הדדית. זאת אומרת למרות שאני שונא אותך אני צריך להתייחס אליך מעל השנאה שאני אוהב אותך, וגם אתה אותי כך. ואז אנחנו בזה בונים מערכת נכונה, פלוס ומינוס שהם עובדים יחד כמו בכל מערכת טכנית.

אז בדרגת דומם, צומח, חי הבורא ברא את זה בדרגה טבעית. בדרגת המדבר, בני האדם, הוא נתן לנו הזדמנות שאנחנו בעצמנו נרכיב כזאת מערכת, ובזה אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להיות דומים לו, לבורא. אז יש לנו גם שנאה וגם אהבה, גם הרצון לקבל במלואו בכל העביות וגם הרצון להשפיע בכל הזכות, ושתי המערכות האלה הן צריכות להיות כסנדביץ', יחד, "על כל פשעים תכסה אהבה".

וכך אנחנו חייבים לבנות את זה בינינו, אנחנו לא נוכל לצאת מזה, אנחנו לא נוכל להרוס את כדור הארץ שנגמור עם החיים שלנו, אין דבר כזה, זו תכנית הבריאה, אלא אנחנו חייבים להגיע לסוף טוב אבל יכול להיות דרך כל כך הרבה מלחמות, בעיות, וייסורים, או בדרך קלה. זה הכול.

שאלה: איך ליישם את הדוגמה הזאת של גלגלי שיניים בתוך העשירייה. בעולם זה פחות או יותר מובן, אבל מה זה בעשירייה? מהו גלגל שיניים שבור ואיך לעבוד עם זה?

גלגל שיניים שאני נמצא בחברה הוא אומר, שאני חייב להסתובב עם כולם לתנועה משותפת כדי להגיע למטרה משותפת, ואני לוקח בחשבון לא את עצמי בכלל, כאילו שאני בכלל לא קיים, אין לי רגש, אין לי שכל, אני פועל לפי רגש ושכל של אחרים, זאת אומרת להסתובב כמו שהם מסתובבים, רק להוסיף להם את הכוח שלי.

בצורה כזאת שכל אחד מהעשירייה מסתובב, בצורה כזאת הם מגיעים למצב שהבורא מסובב אותם, הוא נמצא בתוכם והם נמצאים בדבקות עימו.

שאלה: העולם בנוי על שיטה אינטגראלית של חיבור, איך יכול להתקשר לזה שאנחנו מתחברים בינינו בעשירייה.

העולם בנוי בצורה אינטגראלית, אבל אנחנו לא רואים את זה. אנחנו צריכים בעצמנו להרכיב את הלגו הזה, לגו או פאזל, שבונים אותו כתמונה ואחר כך חותכים אותו לחתיכות ואתה מקבל קופסא עם חלקים ואתה צריך להרכיב. התמונה שאתה צריך להרכיב היא כבר קיימת, רק אתה צריך להרכיב לעצמך, ואז על ידי זה שאתה מרכיב את התמונה, אתה מבין את התמונה, מרגיש אותה, אתה בזה עושה פעולת הבורא. לכן אתה נקרא עובד ה', אתה בחזרה מרכיב את כל חלקי המציאות.

זו העבודה שלנו. ובאמת העולם הוא שלם, רק כלפיך הוא מחולק, שבור, ככה זה נראה לך.

שאלה: אתה אמרת שצריך להגיע בממשלה למצב שלא יתווכחו אחד עם השני. איך להגיע למצב כזה, אפילו אם יאהבו אחד את השני הרי כמו שהפרצופים שונים גם הדעות שלהם שונות?

כל אחד מתעלה מעל האגו שלו כדי להתחבר עם השני וכל אחד מבטל את עצמו כדי להתחבר עם השני. כמו שאנחנו לומדים את זה מהתנהגות קבוצתית נכונה, כמו שכותב לנו רב"ש במאמרי החברה.

שאלה: בזמן המגפה עכשיו רואים שבני ברוך מאוד השתנה. בחוץ האנשים לא משתנים, הם מסתגלים למה שקורה. מהו הזרז כדי לקדם את העולם, מה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו יותר ויותר בצורה נכונה, החיבור בינינו בינתיים הוא בזכות הפנדמיה, ואם חס ושלום נגיד הייתה עכשיו כל המחלה הזאת עוברת מהאנושות, אז אני לא חושב שיהיה לנו חיבור כמו עכשיו, אלא אנחנו גם ניחלש ונתרחק קצת יותר זה מזה.

ודאי שכל הצרות הן פועלות לכיוון החיבור בינינו ואנחנו גם צריכים לגרום לכך שהעולם יתחבר יותר וזה יקרה. העיקר שיבינו בשביל מה זה קורה, למה זה קורה ואז ייפתחו להם העיניים.

תפקיד: מה תפקיד ההפצה?

לפתוח להם את העיניים עמה שקורה. להסביר להם צורת העולם האינטגראלי ולמה העולם עובר כאלה מצבים.

שאלה: אבל בעיקרון זה מה שאנחנו עושים, גם עם פתח תקווה וגם בכל העולם עושים הפצה. אולי להתחזק באיזו פעולה אחת שעושים פרויקט אחד שכולנו יחד נעשה, איזה כיוון כזה? כי אנחנו עושים המון פעולות אבל שום דבר לא משתנה.

אני לא יודע מה אתם עושים בהפצה, אבל אתם צריכים להסביר לעולם שהחיבור הוא ההצלה מכל מצב שאנחנו עוברים. ולהסביר את זה כמו עכשיו נגיד ,אנחנו כל השיעור מדברים על החיבור. אז בצורה כזאת פשוט לפרסם יותר ויותר, וכך לאט לאט העולם ירגיש שזה נכון.

קריין קטע מס' 14.

"האדם בכל הדורות והתרבויות ניצב לפני פתרון שאלה אחת ויחידה: איך להתגבר על נפרדות, איך להגיע לאיחוד, איך לחרוג מחייו כפרט ולמצוא עצמו במצב של אחדות."

(אריך פרום. "אמנות האהבה")

אתם רואים כמה שפשוט. אתם שואלים מה לפרסם, איך לפרסם? זה הכול.

קריין: קטע מס' 15.

"לא לניטרליות אנו נתבעים כי אם לליכוד. נתבעים אנו לא לטשטוש התחומים שבין האגודות, אלא לשיתוף הכרה במציאות המשותפת ולשיתוף עמידה במבחן האחריות המשותפת. פירוד הלבבות הוא חולי שלקו בו העמים בזמננו, והבא לרפואתו בדרך איחוי שבאונס אינו אלא טועה. חסרה אחדות שבמבנה האורגני. לפי שעה אין תרופה לכך, אלא זו שיהיו אנשים מחוגי הדעות השונות נזקקים זה לזה בלב טהור וטורחים יחד לגלות את היסוד המשותף."

(מרטין בובר. "חינוך ובחינת עולם")

זה של מרטין בובר. הוא כותב יפה.

שאלה: אומרים שתמיד העם ראוי למנהיגים שלו, זאת אומרת מה אפשר לצפות מההנהגה, למה אנחנו לא פשוט באים בדרישה מלמטה?

אנחנו פונים למי שאפשר לפנות. אין לי למי עוד להסביר שצריכים אחדות, חיבור, ערבות, וזה מה שמציל את כל העם וכל העולם מהצרות. שכל הפנדמיה הזאת ועוד מכות שמחכות לכל האנושות בדרך ממש בתור, זה אך ורק עד כמה שיתגלה פירוד בינינו ואנחנו לא נוכל לכסות את זה באהבה, בחיבור, ככה זה.

שאלה: רציתי לשאול לגבי פתרון בעיות בחיבור. מדוע במצב שחבר מקטרג זה מאין קו אדום שבו אנחנו לא פועלים בצורה של הגברת החיבור, אלא רצוי במצב כזה להעלים את הבעיה ולהוציא אותו מהחבורה?

אני לא יודע, תלוי איזה מצב. אתה מדבר בצורה כללית מאוד, אני לא יכול להגיד על זה שום דבר. אבל אדם שהוא ממש מזיק לחברה, שפועל נגד החיבור, אז צריכים להוציא אותו מהחברה, כן, נכון. לתת לו זמן שהוא יבין, שהוא ירגיש, זה כמו עם ילד במשפחה. אבל בעצם אם הוא כל הזמן בצורה שיטתית מזיק חייבים להוציא אותו מהחברה.

אלא מה תעשה? אם אין תרופה לזה מה תעשה?

תלמיד: כן, נכון, זה המצב היחידי שצריך באמת לפעול ולא להגביר בחיבור, כאילו אין פה מה להגביר.

זהו.

שאלה: כשאנחנו יוצאים לפעולות של איחוד העם אנחנו צריכים לצפות שאנחנו נשתנה, שהעם ישתנה, שהאווירה הכללית? למה אנחנו צריכים בדיוק לצפות?

גם זה וגם זה. ודאי שאני צריך להסביר לכולם עד כמה שאפשר, כמו שבעל הסולם כותב ב"דור האחרון" במיוחד, שאנחנו צריכים לפרסם את הדברים האלה, תעמולה וכן הלאה כמו שהוא כותב, אז צריכים לעשות את זה. אבל בעיקר אנחנו צריכים לתת דגש על החיבור בינינו. שעל ידי חיבור בינינו, כי אנחנו החלק המרכזי שבמערכת, אנחנו נשפיע על כל תת המערכות.

תלמיד: אפשר לשאול איך זה קורה או שזה נסתר מהעין? כשאנחנו נעשה הכנה נכונה, טובה, כמו שדיברנו היום שאת זה אנחנו רוצים, את האיחוד בינינו, ונצא עם הרוח הזאת להפצה אז תהיה תוצאה טובה יותר?

אז קודם כל את הרוח שלך אתה כבר מכניס בין כולם. זאת אומרת, אתה לא יושב סתם נסתר אלא אתה רוצה לפזר להם את הדעה שלך, את הרוח שלך, אז זאת כבר הפצה. זה לא חשוב כמה שהם אולי מרגישים מהמילים, קולטים מהמילים שלך, אלא קולטים מהרוח.

אתה זוכר את גנדי, הוא לא ידע לדבר אבל אהבו אותו, כי הרגישו בו את הכוח, העוצמה ודרישה לחיבור. כן, הוא דווקא היה מאוד קרוב לנו.

שאלה: זה לא כל כך מובן, אם אנחנו לא יכולים להתחבר, איך אנחנו יכולים להפיץ?

לפחות ככה, שההפצה תדחוף אותך לחיבור. תבין למה אתה לא מצליח בהפצה, כי חסר לך חיבור.

שאלה : איך אפשר לחזק ולתמוך בכל החברים המאוד מאוד מסורים שהפעולה הזאת של יציאה לעם מאוד קשה להם?

החשיבות, מאוד חשובה הפצת החיבור, הפצת האיחוד, הפצת הערבות, אין יותר. ולכן אני פונה לכל החברים, זאת העבודה שלנו, אין לנו יותר בשביל מה. בעל הסולם כותב, למה הבורא בחר בנו? כדי שאנחנו נפרסם את שיטת החיבור, שיטת האיחוד, שיטת הערבות בכל האומה ואחר כך בכל העולם. אז תשתדלו בבקשה לעשות את זה, זאת הדרך הכי בטוחה גם לתיקון הפרטי של האדם, למימוש מטרת הבריאה שלו.

שאלה: עם איזו הכרה בראש ובלב החברה תבין את מהות החיבור?

עם איזו הכרה? שכך נבראה כל המציאות ואנחנו צריכים לגלות אותה, את כל המציאות בצורה נכונה, זאת ההכרה.

שאלה: ברמת העשירייה האם אפשר לומר כך, שעד שכל אחד מאיתנו לא הגיע להרגשת העשירייה כמתוקנת בפנים, בתוכו, למשהו אחד שלם מתוקן, לא נגיע לחיבור?

אתה צודק. לא בהכול, יש כאן עוד תנאים, אנחנו עוד נדבר על זה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על העולם, אז האם אפשר לומר שגם שם זה כך, זה העתיד, שכל אחד יראה את החברה כשלם מתוקן, ואז אפשר לדבר על חיבור?

לא, זה אפילו בהדרגה שמתקרבים לזה. אבל בסופו של דבר ככה צריך כל אחד לראות, נכון, כן.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא)↩

2. "כל העולם לא נברא אלא בשבילי" (סנהדרין לז)↩

3. "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה" (עץ חיים, שער כ"ב פרק ג'; תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, דף נ')↩

4. "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא(.↩

5. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה". (משלי י', י"ב(.↩