שיעור בוקר 20.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' נ"ד, עמ' 2054, "ג' עולמות בריאה, יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות", אותיות ע"ח – פ"ה

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' נ"ג, עמוד 2054, " ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", ב"לוח התשובות לפירוש המלות" אות ע"ח.

"מהו זווג לפרקים. עח) זווג הב' דאו"א, שהוא בהרכנת ראש, בהתלבשות ישסו"ת וזו"ן, נק' זווג לפרקים. כי בקביעות הם במקומם מלבישים על חג"ת דא"א, אלא כדי ליתן מוחין לבריאה הם יורדים לתנה"י דא"א להתלבש בישסו"ת וזו"ן. (אות ר"ב)."

יש לנו פרצוף שנקרא אריך אנפין, זה בעצם כתר (ראו שרטוט מס' 1). עתיק לא נחשב לכתר, כי הוא לא משפיע על כל עולם האצילות. יש כאן ראש, חב"ד, חג"ת ונה"י. למעלה מחזה דאריך אנפין יש אבא ואמא דאצילות, פרצוף אבא ואמא שמתלבש על חג"ת דאריך אנפין, ונה"י דאריך אנפין שהם עומדים עד הפרסא.

ואז אבא ואמא, כדי להשפיע לעולם הבריאה, יש להם כוונה כזאת, הם צריכים להוריד את עצמם למטה. ולמטה יש ישסו"ת, ז"ת דבינה וזו"ן דאצילות, וכשהם מתלבשים בישסו"ת וזו"ן, דרכם הם יכולים כבר להשפיע לעולם הבריאה.

לכן אבא ואמא דאצילות, שהם בכל זאת שלמות, זה חכמה ובינה, אבא ואמא, כדי להשפיע לעולם הבריאה, הם מתלבשים בישסו"ת דז"ת דבינה ובזו"ן דאצילות ודרכם משפיעים על עולם הבריאה שנמצא למטה מפרסא.

שרטוט מס' 1

שאלה: שאלה על השרטוט. כתבת חזה, זה לא אמור להיות טבור?

כן, אתה צודק, אבל בחזה יש לנו הבדל בין אבא ואמא וישסו"ת, ובטבור נגמרת לגמרי בינה דאצילות. בינה דאצילות מתחלקת לאבא ואמא עילאין ולישסו"ת, ביניהם החזה והטבור בסוף ישסו"ת (ראו שרטוט מס' 2). ככה זה, לכן כתבתי חזה. אז בנקודה מסוימת נגמר החזה, מתחת לחזה זה ישסו"ת ולמטה זה כבר זו"ן, שני שליש תתאין דתפארת.

מקום לידה והריון זה ישסו"ת, רחם, כל הדברים האלה ששייכים לתחתונים כדי להוליד ולטפל בהם. מקום ההנקה שייך למעלה מחזה, כי זה שייך לבינה. יש מה שמולידים על ידי דם, הרצון לקבל, ויש מה שמפתחים על ידי החלב, הרצון להשפיע. זה ההבדל בין אבא ואמא וישסו"ת. כל אחד לפי התפקיד שלו, כי הם מפעילים כלים שונים.

שרטוט מס' 2

קריין: שאלה ע"ט.

"מהו זווג שלם. עט) זווג דאו"א להשפיע נשמות ומוחין דהולדה בשביל זו"ן נקרא זווג שלם. (אות קצ"ו)."

תלמיד: בשרטוט אנחנו רואים שישסו"ת עומד מעל זו"ן. וכעיקרון בזמן הלידה ז"ת דישסו"ת צריך להיות בבריאה.

לא. איפה ראית דבר כזה, איפה שמעת?

תלמיד: זה מה שלמדנו.

תראה לי. ז"ת דישסו"ת בעולם הבריאה?

תלמיד: איפה מבוצעת לידה כביכול, לידת הבנים? אמרנו שהיא יורדת ועומדת בפרסא, מתחת לפרסא אפילו.

נכון שבצורה מיוחדת בינה יכולה לרדת עד הפרסא, ולמטה מפרסא לקבוע כבר גם את המצבים שלה לעולם הבריאה.

תלמיד: בדיוק על זה אני שואל, כי איך יכול להיות שזה נמצא באצילות? אצילות זה כבר מצב מתוקן, כביכול אלה כבר כלים מתוקנים.

כדי להיתקן הכלים עולים לאצילות. מה שנותנים למטה מאצילות זה רק הארה כדי לעורר את הכלים האלה לעלות לאצילות. אבל אין תיקונים למטה מפרסא, אלא כדי להיות מתוקנים, הכלים צריכים לעלות לאצילות ולהישאר שם ודאי.

תלמיד: אבל עד ישסו"ת, עד ז"ת, שזה כביכול רחם, יש עוד כלים.

כלים דזו"ן, זו"ן צריכים להיתקן, כי זו"ן זה מה שנשבר, כל היתר לא נשבר. לכן בעולם האצילות יש לנו זו"ן שזה חלק מתוקן מהזו"ן. כי זה נובע מזו"ן שעמדו בעולם הנקודים למעלה מהפרסא, גלגלתא עיניים דזו"ן. ואח"פ דזו"ן שנשברו וגם משכו אחריהם גלגלתא עיניים דזו"ן, הם נמצאים למטה מפרסא ואותם צריכים לתקן, הם מעורבים עם גלגלתא עיניים בשבירה וכן הלאה. אבל כל התיקונים הם באצילות.

תלמיד: אז איך כלי שמגיע לתיקון עושה את התיקון שלו?

הוא מבטל את עצמו כלפי עולם האצילות, ועולם האצילות כבר עושה עליו פעולות. אין כאן מקומות. אם אני, לא חשוב איפה אני נמצא, עזוב את המרחקים, עזוב את השרטוט, לא חשוב איפה אני נמצא, אם אני מבטל את עצמי כלפי התיקון, אז כבר מטפלים בי במידה הזאת.

תלמיד: איך?

איך? אתה רץ לחדר ניתוח ושוכב על השולחן הניתוחים, "תעשו מה שאתם רוצים", והם עומדים כבר עם הסכינים ומוכנים להתחיל לטפל בך.

תלמיד: עדיין זה לא בשביל הבנה.

זה בדיוק להבנה, אתה צריך להיות מוכן לזה.

תלמיד: אבל כל הכלים נמצאים בבי"ע.

לא, איזה כלים?

תלמיד: הכלים הלא מתוקנים.

שבורים.

תלמיד: הכלים השבורים, נמצאים בבי"ע. איך בדיוק מתבצעת הכניסה לאצילות?

ברגע שאני מתבטל כלפי אצילות אני נמצא באצילות. מה מושך אותי לאצילות? יש הרבה הארות מעתיק, כמו שעכשיו הוא אומר לנו שאבא ואמא דרך ישסו"ת וזו"ן מאירים בבריאה ומעוררים בזה את הכלים השבורים לתיקון.

תלמיד: איך קורה המגע הראשון?

המגע הראשון הוא דרך דדי בהמה דעתיק. נצח והוד דעתיק שנמצאים למטה מפרסא, הם מאירים קצת הארת חכמה, קצת הארת חסדים, מנצח ומהוד, כמו מחכמה ומבינה, ומזה מתעוררים הכלים. הם מתחילים לקבל זעזועים משתי ההבחנות ההפוכות הללו, נצח והוד.

וההארה הזאת היא הארה דצמצום א', כי זה בא מעתיק, ובדיוק את ההארה דצמצום א', הכלים השבורים מסוגלים לקבל. כי את הארת הצמצום ב' הם לא היו מרגישים, הם לא נמצאים בתיקונים כאלה. זה כמו שאתה מדבר אליהם בשפה זרה, כשאתה מדבר על תיקונים, להשפיע וכן הלאה, הם לא מבינים, הם בכלל לא מרגישים. אלא כשישנה הארה דצמצום א' כנגד הכלים שלהם, שאפשר לתפוס, למלאות את עצמו, הם מתחילים להתעורר.

כשמתחילים להתעורר אז מתחילים גם להבין שההתעוררות הזאת באה כדי שנעלה לעולם האצילות, שם בעולם האצילות יש הכול. כמו שאתה הגעת אלינו, אגואיסט, רצית לתפוס את כל המציאות, כל העולם וכן הלאה וכן הלאה, אבל איכשהו סחבו אותך, האורות האלו, על ידי זה שהבטיחו לך שאתה תמלא את האגו שלך, ועכשיו אתה נמצא כאן ושומע איך אתה תבטל את האגו שלך. זה תהליך התיקון.

תלמיד: האם בזו"ן, יש את המלכות הסופית, שכאילו לשם נכנסים הכלים? איפה התיקון?

אני לא טוב במכניקה כמוך. אלא כל הכלים דאצילות הם נגמרים בבי"ע, כולם. בי"ע זה המשך של זו"ן דאצילות. לאט לאט.

קריין: אות פ', שאלה פ'.

"מהו זווג תדירי. פ) בחינת הזווג דאו"א במקומם נקרא זווג תדירי. עי' לעיל תשובה ע"ח. (אות ר"ב)."

זאת אומרת, תמיד יש לנו אפשרות ליהנות מהזיווג התדיר הזה דאבא ואמא. אם אנחנו מסוגלים להתקשר אליהם. והזיווג הלא תדיר, שייך לעבודה עם התחתונים, זה לא מאבא ואמא אלא מישסו"ת. עוד נדבר על זה.

קריין: "מהם זו"ן דקליפה אב"א. אח באח פב) מטרם החטא דעצה"ד לא היה שום בנין בקליפות והיו רק בו"ק ונקודה שזה נקרא זו"ן אב"א. עי' לעיל תשובה ע'. (אות רכ"ט)."

זה נקרא שאדם הראשון היה מלאך, היה ערום ולא התבייש, מפני שלא היו לו כלים דקבלה, לא הרגיש שיש לו כלים דקבלה, זה כאילו שאינם וכן הלאה. אנחנו רואים את זה בחיות, אין להן בושה כשהן ערומות. גם בבני אדם היום אין בושה והם יכולים להיות ערומים, אני רואה שזו דווקא האופנה. מאיפה זה נובע? מזה שחוצפה יסגה. זה כבר מהצד השני, למרות שלפי הטבע זה לא דומה לאדם, לא מתאים לאדם. אנחנו רואים אפילו אצל שבטים טבעיים בוא נגיד, לא פרימיטיביים אלא טבעיים, שגם בהם יש כל מיני סימנים איך לכסות את עצמם, כך שאתה יכול להגיד מהצד השני, מה יש לאדם?

פעם כשעברתי בגרמניה נדמה לי ליד איזה מקום, הנהג אמר, זה בית מלון לנודיסטים, ומה שמותר שם שיהיה עליך זה עניבה. זה נאמר בשיא הרצינות, חוץ מזה הכול אסור. חיפשנו בית מלון, אני ואשתי, הוא הבין שזה לא בשבילנו.

קריין: שאלה פ"ג.

"מהם זו"ן דקליפה דאצילות. פג) אין קליפות אלא מבחינת נפילה לבי"ע, וע"כ אין קליפות כנגד ג"ר, כי גם בשביה"כ, לא יצאו לבי"ע אלא הז"ת דנקודים, אבל מאחורים דכתר ואו"א ויישסו"ת דנקודים, לא נפל כלום לקליפות, אלא שנשארו באצילות במקום זו"ן" זאת אומרת, אח"פ דכתר ואו"א דנקודים, נפלו רק לגלגלתא ועיניים דזו"ן שנמצאים עדיין למעלה מפרסא. "ורק ביטול בעלמא היה בהם מחמת נפילתם מראש לגוף." זאת אומרת, התבטלו מתפקידם. "כי כל הנשאר באצילות אין שם בחינת קליפה ח"ו, בסו"ה לא יגורך רע."

שאלה: מה הופך רצון לקליפה?

שהוא מאבד מסך, את הכוונה על מנת להשפיע. אותו רצון, רק שהוא לא משייך אותו לבורא, לטובת הבורא, אלא לטובת עצמו.

תלמיד: וזה לא קשור לעוצמה של הרצון? לגודל שלו?

לא, זה שייך למי אתה משייך את העבודה ברצון.

"אמנם כאן בחטא דאה"ר, כבר עלו העולמות לאצילות, וזו"ן הלבישו את הג"ר, כי ז"א היה במקום א"א, והנוקבא במקום או"א, עלאין, ומחמת החטא נפלו האחורים שלהם לקליפות. והנה בזו"ן אלו שעלו במקום ג"ר, יש ב' בחינות: א' כי להיותם זו"ן, אשר הכלים דאחורים שלהם באו מבי"ע ממקום הקליפות, ע"כ אחר שחזרו ונפגמו חוזרים ונופלים אל המקום שמשם באו, דהיינו אל הקליפות דבי"ע. ובחינת ב' יש בהם, כי אחר שעלו והלבישו לג"ר, הרי האחורים צריכים ליפול לאצילות בבחינת ביטול לבד ולא ליפול לקליפות, וע"כ יש בהם ב' בחינות נפילות: א' היא שורשי הקליפות שהם אחורים דבחינת ג"ר שנתבטלו מהם כנ"ל, והם שנשארו באצילות, אבל אינם ח"ו בחינת קליפות רק שורשים לבד. ובחינת ב' הם בחינת הכלים דאחורים דזו"ן, שכבר נבררו ועלו מהקליפות דבי"ע, ונעשו לבחינת אצילות, שעתה מחמת פגם החטא חזרו ונפלו לקליפות. אבל אלו מקומם תחת האצילות ולא למעלה מפרסא ח"ו. (אות רל"ג)."

קריין: שוב שאלה פ"ג. "מהם זו"ן דקליפה דאצילות."

זאת אומרת, זו"ן דקליפה דאצילות. תתארו לעצמכם, עולם האצילות, יש בעולם האצילות זו"ן, אז זו"ן דקליפה. יש זו"ן דקדושה וזו"ן דקליפה. מאיפה זה מגיע, הרי באצילות לא יכולה להיות קליפה?

"פג) אין קליפות אלא מבחינת נפילה לבי"ע," זה כבר לא נמצא באצילות, אלא נמצא בבי"ע, אם נמצא. "וע"כ אין קליפות כנגד ג"ר, כי גם בשביה"כ, לא יצאו לבי"ע אלא הז"ת דנקודים, אבל מאחורים דכתר ואו"א ויישסו"ת דנקודים, לא נפל כלום לקליפות, אלא שנשארו באצילות במקום זו"ן, ורק ביטול בעלמא היה בהם מחמת נפילתם מראש לגוף. כי כל הנשאר באצילות אין שם בחינת קליפה ח"ו, בסו"ה לא יגורך רע.". זאת אומרת, כלים דראש כתר דאבא ואמא לא יכולים להישבר. הם יכולים רק להתבטל מתפקידם, אבל שבירה אין בהם.

"אמנם כאן בחטא דאה"ר, כבר עלו העולמות לאצילות, וזו"ן הלבישו את הג"ר, כי ז"א היה במקום א"א, והנוקבא במקום או"א, עלאין, ומחמת החטא נפלו האחורים שלהם לקליפות. והנה בזו"ן אלו שעלו במקום ג"ר, יש ב' בחינות: א' כי להיותם זו"ן, אשר הכלים דאחורים שלהם באו מבי"ע ממקום הקליפות, ע"כ אחר שחזרו ונפגמו חוזרים ונופלים אל המקום שמשם באו, דהיינו אל הקליפות דבי"ע. ובחינת ב' יש בהם, כי אחר שעלו והלבישו לג"ר, הרי האחורים צריכים ליפול לאצילות בבחינת ביטול לבד ולא ליפול לקליפות, וע"כ יש בהם ב' בחינות נפילות: א' היא שורשי הקליפות שהם אחורים דבחינת ג"ר שנתבטלו מהם כנ"ל, והם שנשארו באצילות, אבל אינם ח"ו בחינת קליפות רק שורשים לבד. ובחינת ב' הם בחינת הכלים דאחורים דזו"ן, שכבר נבררו ועלו מהקליפות דבי"ע, ונעשו לבחינת אצילות, שעתה מחמת פגם החטא חזרו ונפלו לקליפות. אבל אלו מקומם תחת האצילות ולא למעלה מפרסא ח"ו. (אות רל"ג)."

זאת אומרת, אין קליפות באצילות אלא רק למטה, וגם למטה, בדרך כלל יש מדור הקליפות. אמנם אחר כך יש עולמות אבי"ע דקליפה, אבל עולם האצילות דקליפה נמצא בכל זאת למטה מפרסא במקום הבריאה. כנגד עולם הבריאה דקדושה, נמצא גם עולם האצילות דקליפה, וגם עולם הבריאה דקליפה.

שאלה: הקליפות מסודרות, יש להן מבנה, הן מבוררות?

כן, ודאי.

תלמיד: אין קליפות שלא מבוררות?

זאת אומרת, שהן לא מסודרות לפי הפרצופים? תלוי מתי אנחנו מדברים. אפשר לדבר בעניין הזמן. אחרי השבירה שהייתה ירידה, נפילה, האור העליון היה ממשיך את השפעתו על הכלים, אפילו על הכלים השבורים, והם מסתדרים לפי המצבים השבורים, ולא יותר מזה.

ולא רק זה, אנחנו עוד נלמד, זה לא פשוט, איך נעשים העולמות של הקליפות, העולמות. פרצופים, עולמות שהם כנגד הקדושה פועלים בצורה שיש להם ספירות, פרצופים, פעולות, הכול, כהעתקה מהקדושה ההפוכה. אני לא כל כך הייתי מדבר על זה, זה מביא בלבול לאנשים.

זה כמו שאתה לומד מכניקה. אתה קודם כל לומד איך מכונה משוכללת צריכה לעבוד, איך קשורים שם כל הדברים וכולי. ולאחר שאתה לומד אותה, כמה שיותר מבין ומכיר היטב, אז מתחילים ללמד אותך את התקלות והטיפול בהן.

זאת אומרת, לא כדאי עכשיו להיכנס לזה. בי"ע דקליפה זה מאוד מבלבל. אני זוכר על עצמי, זה מאוד משנה. לא ששם זה נגד החוקים האלו, אלא בכל זאת השכל שלנו מתקשה. או לכאן או לכאן. שני הפכים שלמדנו היום זה לא פשוט להחזיק.

קריין: "מהי זוהמא דהתוכא דדהבא" אות פ"ד.

"פד) נודע, שכללות הבחינות שנפלו בשביה"כ, הם ש"ך ניצוצין: שמונה מלכים, שבכל אחד ד' בחינות, וע"ס בכל בחינה שבהם, הם בגימטריא ש"ך. ומתחלקים: לט"ר דכל בחינה שיש להם בירור והם בגימטריא רפ"ח ניצוצין. ולמלכיות דכל בחינה, שאין להם בירור בשתא אלפי שני, שהם ל"ב מלכיות שבל"ב בחינות. ואחר שנבררו כל העולמות ונתקנו מהשבירה, דהיינו מטרם חטאו של אדה"ר, נשארו עוד אלו הל"ב מלכיות הנ"ל בלי שום בירור, והם הנקרא ''היתוכא דזוהמא דדהבא", דהיינו הפסולת הנשאר אחר כל הזיכוך שאין בו עוד שום תועלת. (אות יוד)."

זאת אומרת, אין אור שיכול לברר אותם. מתקנים את הכול חוץ מהחלק הזה שנשאר. נותנים לזה הרבה שמות אחר כך.

קריין: שאלה פ"ה.

"מהי זיהרא עילאה." פה) מפאת חטאו של אדה"ר נסתלקו הנר"ן דבי"ע דאצילות שהיה לו קודם החטא. ומן הכלים לא נשאר בו אלא כלי דכתר, ומן האורות לא נשאר בו אלא אור הנפש, כי יש ערך הפוך בין אורות לכלים. ונמצא שט"ר דאורות נסתלקו ממנו וחזרו לשורשם, כי אין בחינה נפילה באורות, כנודע. ואלו הט"ר דאורות נקראים ''זיהרא עילאה". (אות קכ"ה)."

(סוף השיעור)