שיעור בוקר 08.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 2079, מאמר 919 "ענין סביבה"

כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", עמ' 29,

מאמר "ענין חשיבות החברה"

קריין: רב"ש ג', עמ' 2079, מאמר 919, "ענין סביבה".

ענין סביבה

""ויקח שש מאות רכב בחור". משל מי היו, אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר "וימת כל מקנה מצרים", אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר "הנה יד ה' הויה במקנך" וגו', אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר, "וגם מקננו ילך עמנו" וגו', אלא משל "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה". הרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל", עד כאן לשונו (מדרש תנחומא, בשלח).

מכאן משמע שעיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם.

ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך.

ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע.

וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה', משום שהאיש רוצה ללכת בדרך ה', והוא רואה את עבודתם בזמן שהם עוסקים ביראת ה', אזי הוא מתפעל מהכוחות שלהם.

היות שבזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים לתת כוחות.

נמצא שסביבה כזו מביאה תקלה לישראל, היינו למי שרוצה להיות ל"ישראל" ולא להיות מ"עבדי פרעה". היות שעבד ה' מתפעל מעבודתם של עבדי פרעה, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן בעיניו. לכן הוא נמשך אחריהם, וממילא הוא מקבל את מחשבותיהם וכוונותיהם, ועל ידי זה הוא מתחרט על כל הכוחות, שכבר נתן בעבודה של להשפיע.

ומכאן ולהבא כבר אין לו שום כוח שיוכל להמשיך בעבודה דלהשפיע.

מה שאין כן בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה', אזי אין להם שום קשר איתו, היות שהוא יודע שאין מה ללמוד מהם. ואז אין להם שום התחברות המחשבה, כי הוא יודע שאסור ללמוד ממעשיהם וממחשבותיהם של חופשים. לכן מסביבה כזו אין תקלה. מה שאין כן מ"יראי ה'" שהם עבדי פרעה, הם מביאים תקלה לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת."

תלמיד: אני מנסה כל פעם לזכור שבעצם מדובר על פנימיות האדם, ועם זאת המאמר הזה נותן לשים לב לכל מה שקורה בפנים עם הכוונה של האדם ולמה הוא באמת עובד את ה'. מאיפה הוא מקבל תמיכה שהוא עושה את הבירור הנכון?

תמיכה אפשר לקבל רק מהבורא, לכן התפילה צריכה להיות מכוונת אליו. וככל שאדם נמצא בקשר עם הקבוצה בתוך החברה, אז יש לו יותר כוח, יותר תמיכה, יותר בסיס לפנות לבורא, לצעוק ולבקש.

תלמיד: אבל הרי גם החברה משקפת את הפנימיות שלי, אני רואה בה את מה שנמצא בתוכי, או שלא?

כן.

תלמיד: האם בזה שאני מתכלל בהם יש לי תמיד על מה לבקש, לעשות בירורים נכונים, ולכוון את עצמי לעבודה?

נכון.

תלמיד: מה זו דעת דקדושה?

דעת דקדושה היא זו שמכוונת את האדם לקדושה. קדושה זה נקרא על מנת להשפיע, להתקרב לבורא, ואם אדם רוצה לקבל בזה תמיכה, חיזוק, אז הוא פונה לבורא ומשם הוא מקבל תמיכה.

תלמיד: הוא כותב שדעת דקדושה הייתה בגלות.

כן.

תלמיד: בשמירה, מה שאנחנו סופגים מסביבה כזאת או אחרת או כשאנחנו בינינו, זה מה שחסר, הקדושה הזאת. אין לנו אפשרות לא להתכלל מחופשיים כי אנחנו נמצאים איתם המון. בנוסף אנחנו רוצים לעשות פעולות השפעה של הפצה, ואז אנחנו גם מקבלים מהם. האם אנחנו יכולים להשתמש בסוג מסוים של מחשבה על דעת דקדושה בזמן התהליכים האלה?

צריכים להשתדל בכל זאת להיות דבוקים בקהל שנמשך לאמונת ה', ולא לרדת מזה.

תלמיד: האם צריך להבין את המאמר הזה בפשטות, או שהוא גם מרמז פה על סכנה שבינינו נתחיל פתאום להיות עובדי פרעה?

ודאי שגם בינינו הסכנה הזאת קיימת. אבל קודם כל זה מה שכתוב.

תלמיד: להיזהר מסביבה שעלולה להראות כאילו קדושה אבל בעצם היא לא.

כן.

תלמיד: איזו סביבה מביאה תקלה לעובד ה'?

סביבה שנראית כסביבה טובה, שאנשים דבוקים בתוכה זה אל זה, רוצים להתקרב לבורא. לכן אדם כשמסתכל על סביבה כזאת, על קבוצה כזאת, הוא רוצה להיות מהם.

תלמיד: במה הסביבה שלנו, סביבה של חברת מקובלים שרוצים לעבוד את ה', שונה מסביבה כזאת?

במה היא שונה? מה הם החברים שאתה מחפש להיות דבוק בהם?

תלמיד: חברים שחוץ מדבקות בבורא דרך אהבת חברים אין להם שום רצון אחר.

כלומר הם מחפשים להיות דבוקים בבורא וזה העיקר. כדי להתקרב ולהידבק אפילו בבורא, אז הם צריכים סביבה כזאת, ולבטל את עצמם כלפי הסביבה.

תלמיד: אבל בפועל כל עוד לא יצאנו לרוחניות, גם אנחנו בבחינת עבדי פרעה?

יש באמצע משהו. בכל אחד יש מכאן ויש מכאן.

תלמיד: כלפי החברה שלנו, חברת מקובלים, האם גם פה צריכים לנקוט בזהירות?

כן, ודאי, ועוד יותר ויותר כל פעם. ככל שנתקדם יותר, כך נצטרך לשמור על עצמנו יותר.

תלמיד: בתוכנו, בתוך תוכנו, בקרב החברים שפה נמצאים, האם גם פה צריכים להיות בזהירות?

כן. בינינו צריכה להיות מידת קשר שהיא מכוונת לקשר בינינו ונגד פרעה.

תלמיד: אני מתייחס לכל חבר בכלי העולמי, כל מי שיושב פה.

אני לא יודע, אני לא אחראי על כל הכלי העולמי ולא על כל אחד שיושב כאן. אני אומר שתבדקו את זה. ברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: זה מכניס רוח של חשדנות, כי אני בעצם חושד בכל חבר עכשיו.

נכון, ולא צריכים לטשטש את זה.

תלמיד: איך אני יכול להבחין בין חבר שהוא ירא ה', עובד ה', או עובד פרעה? מה לי לדעת כשזה נסתר?

ככל שאתה יכול לזהות. אתה לא צריך ממש לעקוב אחרי כל אחד ממה הוא חי ולאן פניו, אבל בסופו של דבר בחברה הגדולה יש לכל אדם כלפי כל אחד איזה יחס.

תלמיד: איך אתה מזהה? מה הם הסימנים לזהות?

קודם כל בצורה חיצונית. כל אדם ואדם, עד כמה הוא נמשך ללימוד, עד כמה הוא בא לשיעורים ומשקיע את עצמו בהם, לפי זה מתייחסים אליו. אני רואה שככה זה.

תלמיד: הרבה אנשים מגיעים לשיעורים, משתתפים, משקיעים.

אבל תלוי איך הם מגיעים. רואים על האדם עד כמה הוא דבוק לזה, שהוא בא כדי להיכנס לתוך השיעור.

תלמיד: איך אתה יודע מה הכוונה שלו?

בעצם רואים עד כמה הוא מסור.

תלמיד: האם מסירות היא ביטוי לכוונה של האדם?

כן.

תלמיד: בסביבה שלנו, ממה צריך להיזהר בדיוק?

גם בסביבה שלנו יש אנשים שהם יותר רציניים בלהגיע לדבקות בבורא ופחות רציניים. יש בסביבה שלנו כל מיני אנשים, אומנם כל אחד מהם משתדל להשקיע ככל שיכול, אבל יחד עם זה כל אחד צריך לשמור את עצמו, לשאול את עצמו לאן פניו ואיך הוא מתקדם. זה בעצם העיקר בעבודה שלנו.

תלמיד: אמרת שככל שאנחנו יותר מתקדמים, כך אנחנו צריכים לשמור יותר את עצמנו. איך אנחנו בדיוק שומרים על עצמנו?

שומרים על ידי זה ששומרים על המחשבות, על החיבור בינינו, על כוונת החיבור, על כוונת ההתקדמות. אין הרבה מילים.

תלמיד: אני רואה שחברים מקפידים, באים לשיעורים, עושים את כל המאמצים, בחיצוניות אתה רואה את הדוגמאות ממש כמעט בשלמות.

כן.

תלמיד: איך אני מברר את הפנימיות של האדם, שהוא עדיין עושה את זה עבור עצמו? איך אני לא נסחף במחשבות שלו, לא מקבל את המחשבות שלו שהוא עדיין עובד עבור עצמו, איך אני מגלה את זה?

הייתי אומר כך, זה שאתה רואה אדם שמגיע כל הזמן לשיעורים, משתתף עם החברים, עם כל הקבוצה ודואג להיות שותף שלם בשיעור, זה בעצם מספיק.

תלמיד: אני אשאל את זה קצת אחרת. שמעתי ממך באחד השיעורים המוקלטים השבוע, שאם אני בא ושומע את השיעור, קורא מאמר ולא מממש אותו במשך היום זה כאילו לא עשיתי כלום, לא באתי בכלל לממש את הדרך. עכשיו אני יושב עם החברים בשיעור בוקר, איך אני יכול לדעת אם במימוש במשך היום, החבר הוא בתוך עצמו, למען עצמו, או לא למען עצמו? אילו פעולות אנחנו צריכים לעשות בשביל להביא את הפנימיות של כל חבר וחבר?

זה כמעט לא ניתן.

תלמיד: כי רב"ש אומר שהשמירה היא רק מבחינת החיצוניות, אז איך אני שומר את עצמי מבחינת חיצוניות? מצד אחד אני צריך לעבוד מעל הדעת, לראות את כל החברים בגדלות.

כן.

תלמיד: ומצד אחר אני צריך כל הזמן ללכת על קצות האצבעות, איך עושים את זה?

הבורא נותן את החוש הזה, ואתה מזהה איך אתה הולך ועם מי אתה הולך, ובדרך כלל זה כך.

תלמיד: עד כמה חשובה התפילה בחיבור בינינו, כשאני מזהה את החבר בצורה כזאת או אחרת?

התפילה היא חשובה ביותר, מפני שאחרי הכול, כשאדם עושה את החשבון ובודק את עצמו בכל מיני מצבים ואמצעים, אז הוא יכול לתת תפילה לבורא מעומק הלב עבור השיתוף שלו עם החברים, עבור המטרה, עבור החיבור עם המטרה ממש וכך הוא מתקדם.

תלמיד: כשאתה מסתכל על החברים, איך אתה מגדיר רציני או לא רציני?

אני לא יכול לדבר על זה.

תלמיד: אז איך להגדיר רציני? אמרת שגם כשאתה מסתכל על הסביבה שלנו, יש אנשים רציניים ולא רציניים, אפילו שהם משתתפים.

לפי מה שאתה רואה בעיניים.

תלמיד: לפי מה שאני רואה בעיניים אני יכול לראות רק פעולות שהם עושים.

לא, לא רק פעולות.

תלמיד: איך אתה רואה מעבר לפעולות?

לאט לאט אתה מתחיל לזהות גם מה המניע של האדם.

תלמיד: במה אתה מזהה? שני אנשים עושים אותה פעולה, איך אתה מזהה מה מניע את האדם לעשות אותה?

עד כמה האדם קשור לקבוצה שלו, עד כמה הוא נמשך להיות בתוך העשירייה שלו, עד כמה הוא רוצה להיות בתוך העשירייה, להתבטל כלפי החברים, העיקר זה הביטול, ולכן כך אני פונה אליו, כך אני שוקל אותו.

תלמיד: בפעולות הוא עושה אותן פעולות, אבל הפנימיות של הפעולות היא שונה, כך זה יוצא?

כן.

תלמיד: לפי מה אתה מגדיר אם האדם הוא לא רציני?

לא לפי ההתנהגות החיצונית.

תלמיד: רק לפי התגובה הפנימית?

כן.

תלמיד: ובמה היכולת לזהות את המניע הפנימי? צריך לבקש מהבורא שייתן לי לראות את הפנימיות של החבר?

תבקש.

תלמיד: האם יש לאדם שליטה על זה, לזהות את מה שמניע את החבר?

ככל שהאדם נמשך לחבר, כך הוא משתדל להכיר את פנימיות החבר, כך הוא רוצה להיות קשור עימו בפנימיותו ולתת לחבר מקום בליבו.

תלמיד: איך להיות יותר רציני?

על ידי התגברות על ההפרעות להיכנס לתוך הקבוצה, להיכנס למחשבות ולמטרות של החברה, הכול תלוי באדם.

תלמיד: נכון. אני שואל דווקא על המניע של האדם, איך האדם משנה את המניע שלו לעשיית הפעולות, איך הוא הופך אותן לרציניות יותר, שהסיבה לשם מה הוא עושה, תהיה עוד יותר רצינית?

ככל שהוא בודק ומבין שהוא נמצא בדרך או לא. אין כאן הרבה מילים, אני יכול לחזור על אותן המילים.

תלמיד: זה ברור. אני שואל על היכולת של האדם להשתנות לכיוון הרצינות שהבורא מצפה ממנו.

כן.

תלמיד: במה זה תלוי? איך האדם מתקדם להיות מותאם לרצינות שכלפיה הבורא בודק אותו?

הוא רוצה להיות שקוע בחברים שלו, בעשירייה נגיד, או פחות, ורוצה שהבורא ירגיש את זה ויכוון אותם.

תלמיד: כשאני מסתכל על חבר, אז אני שופט אותו במצב מסוים, אבל יכול להיות שמחר המצב יתהפך, יכול להיות שבעוד חמש שנים הוא יתפתח.

בטוח.

תלמיד: איך אני יכול לשפוט עכשיו את מידת חוסר הרצינות של חבר?

ברגע זה אתה שופט.

תלמיד: אמרת שיש בסביבה שלנו אנשים שהם יותר רציניים להגיע לדבקות בבורא ופחות רציניים.

כן.

תלמיד: מה היחס שלי כלפי חבר לא רציני, שברגע זה אני מזהה אותו ככזה?

אתה שומר על היחס שלך כלפי כל חבר וחבר שהוא יהיה טוב. שיהיה טוב, לטובתו.

תלמיד: זה לטובתו. אני שואל על מידת הזהירות, כמו שרב"ש כותב פה, שיכולה להיות תקלה.

כן. לגבי מידת הזהירות, אדם צריך לבדוק עד כמה הוא קשור ונמצא תחת השפעת חברים כאלה ולהיזהר מזה.

תלמיד: ממה בדיוק אני צריך להיזהר?

אתה צריך להיזהר מלהיות מושפע מהם.

תלמיד: ואני לא צריך לחפש בכל חבר את מעלות החבר?

לחפש אתה לא יכול. אם יש, אז יש. אם אין, אז אין.

תלמיד: זה יכול לקרות גם בתוך העשירייה עצמה? האם גם בתוך העשירייה אני עושה חשבון כזה למי אני יכול יותר להידבק, או שהעשירייה היא דבר אחד שלם?

זה לא דבר אחד שלם, אבל פחות או יותר זה מה שיש לך, ולכן אנחנו צריכים להשתדל, לפחות בעשירייה שלנו, שכל אחד יהיה דבוק לכל העשירייה, ויראה עד כמה הנטיות שלו נכנסות לעשירייה וגם המחשבה של העשירייה באה ושולטת עליו.

תלמיד: אני שומע את החברים ויש לי איזה קונפליקט פנימי. למדנו מרב"ש, שאדם צריך לראות את הפגמים בעצמו, להצדיק את החבר, לדון אותו לכף זכות ולפתח אהבה. ומפה יוצא שאני צריך להיות חשדן כלפי הסביבה - האם החבר מספיק רציני, האם הוא מספיק משקיע, עד כמה יכול להיות שאני אנזק ממנו. איך ליישב את הדברים האלה?

זה מה שאומר לך רב"ש, שאתה צריך לראות את החברים בעיניים פקוחות, פתוחות ולשקול אותם עד כמה אתה והם הולכים יחד בדרך למטרה.

תלמיד: האגו תמיד ישמח להוריד את החברים ולחשוד בהם.

גם על זה אתה עושה עבודה.

תלמיד: אני לא יודע איך אפשר גם להגדיל את החברים וגם לחשוד בהם.

תדברו על זה.

תלמיד: איך מזהים עבודה אמיתית עבור הבורא?

עבודה אמיתית עבור הבורא זה כלי שאנחנו בונים מתוך הרצונות והנטיות שלנו יחד ואת זה אנחנו רוצים למסור לבורא שיעזור לנו לכוון אותו עוד יותר נכון וכך להתקדם.

תלמיד: איך אוכל להבחין אם הסביבה שלי מחזקת את הקשר שלי עם הבורא או מסיטה אותי לכיוון הרצון לקבל?

אדם צריך לבדוק. אין מכשיר כזה שאתה קונה, מחבר לעצמך, בודק ורואה מה קורה.

תלמיד: למה סביבה של יראי ה' עובדי פרעה יכולה להיות מכשול לעבודה שלי ברוחניות?

מפני שהם יראי פרעה.

תלמיד: אני שומע עכשיו הרבה כמה אני מודאג איך החברים משפיעים עליי, ואני לא מרגיש מספיק איך אני משפיע על החברים. מה יותר חשוב, איך הם משפיעים עלי או איך אני משפיע עליהם?

גם זה וגם זה חשוב.

תלמיד: על מה יש לי אחריות?

אחריות? במידה שאתה משפיע עליהם להתקדם למטרת הבריאה.

תלמיד: ואיפה אני קונה את החשיבות?

תחשוב על זה.

תלמיד: באופן טבעי, אני רוצה לראות כמה הם משפיעים עלי, שהם נותנים לי חשיבות, הם מגדילים, תומכים ואז כאילו אני בא אליהם בדרישה.

תנסה. הכול תלוי רק בך.

תלמיד: מה זה לרצות ללכת בדרך ה'?

כשאדם הולך בעיניים פקוחות ומשתדל לבדוק את עצמו בכל צעד ושעל באיזו מידה הוא מתקדם נכון. מתקדם נכון, הכוונה שהוא כולו נמצא מסור לבורא.

תלמיד: האם בגלל שהעבודה להשפיע היא מאוד פרטית ואישית, היא צריכה כל כך שמירה אפילו בעשירייה?

כן.

תלמיד: הוא כותב, "שסביבה כזו מביאה תקלה לישראל, ... למי שרוצה להיות ל"ישראל" ולא להיות מ"עבדי פרעה". היות שעבד ה' מתפעל מעבודתם של עבדי פרעה". למה מי שרוצה להיות עבד ה' מתפעל מהעבודה של עבדי פרעה?

זה משפיע עליו. לא שהוא רוצה בזה להיות. הוא לא רוצה להגדיל את השייכות הזאת, התלות. אבל אין ברירה, כך הרצון שלנו. אנחנו נמשכים על ידי הכוחות שמגיעים מכול הקבוצה. לכן להיות עובדי ה' ולא עובדי פרעה, צריכה להיות הכוונה שלנו, הכיוון שלנו כל הזמן.

תלמיד: איך עושים את החיתוך הזה? אנחנו תמיד אומרים שצריכים לתת דוגמה למסירות, להשקעה. כל הדברים האלה הם דברים שאנחנו יכולים להראות רק בחיצוניות. איך אנחנו מבדילים בין זה שאנחנו רוצים לתת דוגמה והתלהבות לבין זה שאנחנו רוצים יותר להתעסק בפנימיות? הדוגמה שאנחנו לוקחים מהחברים היא בעיקר חיצונית.

תמיד אנחנו משפיעים בחיצוניות שלנו ולא בפנימיות. אבל כאן מדובר על ההשפעה הפנימית. אדם שרוצה ללכת למטרת הבריאה חייב לראות בכל צעד ושעל שלו שהוא הולך בהתקדמות לבורא. זה התנאי שלו. ומבקש ומתפלל שכך זה יהיה.

תלמיד: אנחנו גם אומרים ש"מלא לשמה ללשמה". איך אני באמת יכול לדעת שהכוונה הפנימית שלי הולכת לכיוון הנכון? אני משתדל, אני עושה, אבל אני לא באמת יכול לדעת עדיין לאן אני מכוון.

אדם שבודק את כל הכוונות שלו שאותן הוא מרגיש, ומכוון אותן בדיוק למטרת הבריאה אליה הקבוצה מתקדמת, אז הוא הולך נכון.

תלמיד: יש זמנים שהחלק "דומם דקדושה" מרים את הראש, איכשהו משפיע יותר על האדם. איך להיזהר מאותו חלק דווקא בזמנים האלה?

להשתדל בפועל להיות קשור ומכוון למטרה האמיתית, לדבקות בבורא.

תלמיד: מה העתיד של החלק דומם דקדושה? איך הוא מצטרף בסוף לכלל ישראל?

זה תלוי בכל אדם ואדם.

תלמיד: את החלק הזה אני יכול לזהות בי, בסביבה, בעולם. איך החלק הזה מיתקן?

תקשור אותו כמה שיותר ללב שלך, שיהיה קשור כך.

תלמיד: מה מושך את האדם ביראי ה' עובדי פרעה? מה המיוחד באנשים או בכוחות האלו שלכן האדם נמשך?

שישתדל להיות כל הזמן בבירורים האלה, מה זה נקרא "עובד ה'" ומה זה נקרא "עובד פרעה", ועל ידי מה הוא יכול לכוון את עצמו, להיות כבר לכיוון הבורא.

תלמיד: הם שייכים לעם ישראל?

כן.

תלמיד: הם מתוך עם ישראל.

הם מתוך עם ישראל.

תלמיד: כי כתוב שאחר כך פרעה שלח אותם לרדוף.

זה אחר כך.

תלמיד: אם הם מתוך עם ישראל, אז מה מושך בפעולות שלהם?

אבל זה שהוא מעם ישראל זו לא הבטחה שהוא כבר נמצא בדרך, קשור לסוף הדרך ולשם הוא נמשך.

תלמיד: זה ברור. מה מושך את ישראל כשהם רואים את עובדי פרעה יראי ה'? למה הם מושפעים מהם שלכן אחר כך יש תקלה? ממה בדיוק הם מושפעים?

הם מושפעים מזה שיש ביניהם כאלו אנשים שמאוד מאוד מעוניינים להיות כמה שיותר קרובים לבורא, וזו כל המטרה שלהם.

תלמיד: זה טוב להיות קרוב לבורא, אני רוצה להיות סביב אנשים כאלו.

כן.

תלמיד:, אז מה הבעיה?

הבעיה היא האם זה לפי מה שהבורא רוצה.

תלמיד: איך אני יכול לבדוק? אני מסתכל על יראי ה', על עובדי פרעה, כביכול שני הדברים האלה הם טובים.

אז תשאל את עצמך יותר ויותר מה זה נקרא להיות קרוב יותר למטרת הבריאה, קרוב יותר לבורא, ומה זה להיות קרוב יותר למטרת הבריאה בזה שאתה מבצע פעולות שפרעה דורש אותן.

תלמיד: האם אנחנו כבר במצב שאנחנו יכולים לזהות כאלו כוחות בתוכנו?

לא, אבל אנחנו צריכים לראות מה מכאן ומה מכאן אני יכול לקחת לדרכי.

תלמיד: לגבי מה שאמרת שרצינות תלויה בביטול האדם לקבוצה. איך לתאר ביטול כזה היום בעבודה שלנו?

אדם נמצא בתוך הקבוצה, במרכז הקבוצה שלו, ואז כשהוא פונה לבורא שיתאר את עצמו שהוא נמצא במרכז הקבוצה.

תלמיד: איזו השפעה יש לחברים על הביטול שלי? אם יש.

יש בטוח, אבל אני לא בטוח שאני נמצא במרכז הקבוצה, שאני יכול להסתכל על המציאות ממרכז הקבוצה.

קריין: צוות חומר לימוד מצא מאמר ש יכול להרחיב את הנושא.

בבקשה.

קריין: כתבי רב"ש, עמ' 29, מאמר מס' 12, "ענין חשיבות החברה"

ענין חשיבות החברה

תשמ"ד - מאמר י"ב
1984 - מאמר 12

"ידוע, שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שום שייכות לעבודה של דרך האמת, ולהיפך, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים בדרך האמת, והיות כי מחשבות של אנשים מתערבות זו בזו, נמצא, שדיעותיהם של המתנגדים לדרך האמת, נכנסים לאלו שיש להם קצת תשוקה ללכת בדרך האמת.

לכן אין עצה אחרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, כדי שתהיה להם מסגרת. שזה ענין של קהילה נפרדת, שאין היא מתערבת באנשים אחרים, שיש להם דיעות אחרות מבחברה זו. ובכל פעם הם צריכים לעורר את עצמם, את ענין מטרת החברה, בכדי שלא יהיו נמשכים אחרי הרבים. כי כן הוא הטבע, שנמשכים אחרי הרוב.

כי אם החברה מתבודדת את עצמה משאר אנשים, היינו שאין להם שום חיבור עם שאר אנשים בקשר לענינים רוחניים, אלא כל המגע עמהם אינו אלא בענינים גשמיים, אז אין הם מתערבים עם דיעותיהם, מטעם שאין להם שום חיבור בעניני דת.

מה שאין כן שאדם נמצא בין אנשים דתיים, ומתחיל לדבר ולהתווכח עמהם, אז תיכף הוא מתערב עם דיעותיהם. ומתחת לסף הכרה חודרים דיעותיהם לתוך מחשבתו. עד כדי כך, שהוא לא יוכל להבין, שזה הוא לא דיעותיו של עצמו, אלא מה שקיבל מאלו אנשים, שהתחבר עמהם.

אי לזאת, בעניני העבודה של דרך האמת, האדם צריך לבחינת התבודדות מאנשים אחרים. כי דרך האמת הוא דבר שצריך תמיד להתחזקות, משום שהיא נגד דעת העולם. כי דעת העולם הוא ידיעה וקבלה. מה שאין כן דעת תורה הוא אמונה והשפעה. ואם אדם מסיח דעת מזה, תיכף הוא שוכח את כל העבודה של דרך האמת, ונופל לעולם של אהבה עצמית. ורק חברה מבחינת "איש את רעהו יעזורו", אז מקבל כל אחד מהחברה כח להילחם נגד דעת העולם.

וכן מצינו בדברי הזהר (פנחס, דף ל"א, אות צ"א, ובהסולם) וזה לשונו "אף כך אדם, היושב בעיר, היושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום, ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום, שיושבים בו אנשים טובים, בעלי תורה, בעלי מצות. כי התורה נקראת "עץ". זה שכתוב "עץ חיים היא, למחזיקים בה". ואדם הוא עץ, שכתוב "כי האדם עץ השדה". והמצות שבתורה דומות לפירות. ומה כתוב בו "רק אשר תדע, כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרת. אותו תשחית מעולם הזה, וכרת מעולם הבא".

ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצות. ויטע את עצמו במקום אחר, בין צדיקים, ויצליח בתורה ומצות.

וכיון שהאדם, שהזה"ק מדמה אותו לעץ השדה, כמו עץ השדה סובל משכנים רעים, היינו שצריכים תמיד לגזור את העשבים הרעים שנמצא מסביבו, שהוא מושפע מהם, כן האדם צריך להתרחק מסביבות רעים, היינו מאלו אנשים, שדרך אמת אינם לפי רוחם. וצריכים שמירה יתירה, בכדי שלא יהא נמשך אחריהם.

וזה נקרא בחינת "התבודדות". דהיינו, שהוא נמצא במחשבות של "רשות היחיד", שנקרא בחינת השפעה, ולא "רשות הרבים", שהיא בחינת אהבה עצמית, שזה נקרא "שתי רשויות", היינו "רשות של הקב"ה" ו"רשותו עצמו".

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סנהדרין, דף ל"ח) וזה לשונו "ואמר רב יהודה, אמר רב, אדם הראשון מין היה, שנאמר "ויקרא ה' אלקים אל האדם, ויאמר לו, איכה, אן נטה לבך".

ופירוש רש"י, וזה לשונו "מין היה, נוטה לעבודת כוכבים". ובפירוש "עץ יוסף" וזה לשונו "מדכתיב איכה, אן נטה לבך, והיינו מינות, כמו שאמרו, ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות, שנוטה לבו לצד אחר".

וכל ענין זה תמוה מאוד, איך שייך לומר באדם הראשון, שהיה נוטה לעכו"ם. או לפי פירוש "עץ יוסף", שהיה בבחינת "ולא תתורו אחרי לבבכם", זו מינות. אלא לפי מה שאנו לומדים את ענין עבודת ה', שכל עניניה הוא בעל מנת להשפיע, נמצא, שאם האדם עובד בעמ"נ לקבל, הרי זו עבודה שזרה לנו, שאנו צריכים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. והוא לקח הכל בעמ"נ לקבל.

וזה ענין מה שאמר, שהוא נכשל ב"לא תתורו אחרי לבבכם". היינו, שלא היה יכול לקבל את אכילת עץ הדעת בעמ"נ להשפיע, אלא קיבל אכילת עץ הדעת בעמ"נ לקבל. וזה נקרא "בחינת ליבא". היינו, שהלב רוצה אך ורק לקבל לתועלת עצמית. וזה היה החטא של עץ הדעת. ולהבין ענין זה עיין בהקדמה לספר "פנים מסבירות".

ומזה נבין התועלת של החברה, שיכולה להביא אוירה אחרת, שיהיה רק עבודה בעמ"נ להשפיע."

תלמיד: במשך שנים, בכל בשיעור בוקר, גם היום, גם תמיד, אתה מנקה אותנו מכל מיני נטיות לעצמנו. ואנחנו יוצאים מהשיעור ומרגישים שמה שהיה נדמה לנו בעל מנת לקבל עכשיו פתאום מתחדד מה זה על מנת להשפיע, כמה היא נקייה מהרצון לקבל. איך בכל יום להתחדש, להתנקות, כמו איזה מקווה שמטהר את הלב שלנו לכיוון הנכון?

על ידי המחשבות, איך לכוון את המחשבות של האדם נכון למטרת הבריאה. ואז כל המחשבות, הרצונות, הכוונות, יפלו ממנו כמו מהעץ.

תלמיד: אנחנו, בני ברוך, חברה גדולה, ואנחנו קולטים הרבה מאוד חברים. אני מרגיש שגם בתוך החברה הלב שלי יכול לנטות לכאן ולכאן. האם אני צריך לעשות כאלה חשבונות, לראות כאלה שנותנים לי דוגמה שהיא יותר נקייה בעבודה שלי?

כן.

תלמיד: רב"ש כותב שלא צריך לפחד מחופשיים, כי ברור שלא צריך ללמוד מהם כלום, אבל מאנשים שהם יראי ה' דווקא מהם צריך להיזהר.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שצריך להיזהר מכל חברה. זה לא מובן מאליו שלא צריך לנטות אחרי חופשיים ורק מיראי ה' צריך להיזהר. ממי צריך להיזהר בעניין סביבה?

מכולם.

תלמיד: ומי ישמור על האדם בעניין הזה?

רק כוח עליון, רק הבורא.

תלמיד: והחברים, איך הם יכולים לעזור בזה?

החברים, אתה לא יכול להיות בטוח בהם, כי גם הם כמוך נמצאים בספקות.

תלמיד: מה אני צריך לעשות, האם אני צריך כל הזמן להיות בפנייה לכוח העליון שישמור עליי?

כן.

תלמיד: יוצא שאני מתפלל על עצמי שיציל אותי, שאני אהיה בעל מנת להשפיע, אני ואני, אני מכוון לעצמי.

כן.

תלמיד: יוצא שזה גם בעל מנת לקבל. לא?

לא. אתה לא רוצה להיות קשור לאף אחד בבחירת דרכיך. ואתה לומד מה שכתוב לפניך מרב"ש איך לחזק את עצמך במאמר שקראת, אז תחזק את עצמך. כך הם כל המאמרים שלו.

תלמיד: עכשיו משהו קצת התהפך לי, כי ראיתי את החברה כבסיס יציב, תומך, שמחזק אותי.

מתי פתאום אתה ראית ככה?

תלמיד: אני שואל, זה ככה או לא ככה?

אני לא יודע.

תלמיד: החברה שלנו היא חברה של אנשים בעלי נקודות שבלב, כאלה שרוצים להתקדם, כרגע אני מבין שהם הבסיס היציב שלי, הסביבה התומכת בי כדי שיחד נצא לגילוי העליון. ועכשיו אני רק צריך להיזהר, לחשוד, להיות בספקות ורק לבטוח בבורא, כאילו רק אני והבורא נמצאים, והחברים, חשבתי שאני צריך ליפול על הידיים שלהם, להתמסר להם, ועכשיו אני רואה שלא, אני צריך מאוד להיות זהיר, אני לא בטוח עם מי אני יושב בכלל.

תוכל לעשות סדר, מה היחס הנכון לחברים, לבורא, לקשור את זה נכון.

אנחנו עוד לא סיימנו.

תלמיד: הוא אומר שאנחנו צריכים להיזהר מרשעים בדרך. מה זה "רשע בדרך"?

רשע בדרך זה מי שמשוקע בעל מנת לקבל ומושך אותנו לזה.

תלמיד: הוא אומר שאנחנו צריכים לעקור את עצמנו מרשעים. איך אנחנו עוקרים את עצמנו מרשעים?

לעקור את עצמנו מרשעים, שלא יהיה לנו ולהם איזו מחשבה או פעולה משותפת.

תלמיד: כי הוא אומר שרשע זה אחד שלא יכול לגלות את האמת, הוא לא רוצה להתמודד עם האמת. אז איך בבירורים בינינו אנחנו מגלים שיש בינינו כאלה רשעים שלא מסוגלים לגלות את האמת? מה זה אומר?

זה הבורא צריך לעשות. אני לא מסוגל.

תלמיד: אז איך אדע שאני נמצא בתוך רשעים אם אני לא מסוגל? איך אני מכניס את הבורא פה בבירור?

אתה מבקש ממנו שהוא יעשה עליך את הבירור.

תלמיד: אבל בשביל לבקש מהבורא את הבירור, אני צריך להרגיש בתוכי שאני נמצא בתוך רשעים, ואני צריך לבקש ממנו שיגיד לי אם אני נמצא בתוך רשעים.

תבקש ותראה.

תלמיד: זה מצב של להיות כל הזמן בחשדנות כזאת.

זאת האמת, מאה אחוז כך וזה נכון שאתה נמצא שם בחשדנות, בסימני שאלה, ולא בטוח בכלום.

תלמיד: מה הכיוון הנכון כל זמן שאנחנו מבררים בינינו שאנחנו כל הזמן הולכים בכיוון המטרה, שאנחנו באמת נקיים וכל אחד ברצון שלו אבל בכל זאת כולנו והולכים יחד?

הבורא.

תלמיד: הוא אומר פה שאדם "צריך תמיד להתחזקות, משום שהיא נגד דעת העולם. כי דעת העולם הוא ידיעה וקבלה. מה שאין כן דעת תורה הוא אמונה והשפעה". אפשר לחיות רק באמונה והשפעה?

אני אישית לא יודע. אבל לפי מה שכותבים אנשים שניקו את עצמם מרצון לקבל, ככה הם חיים.

תלמיד: הדרך שלנו היא כזאת שכל הזמן יש בה כניסות ויציאות. לא משנה באיזו דרגה או רמה, אנחנו יושבים בשיעור, אנחנו חווים, עוברים דברים מסוימים, ואתה משפיע עלינו המון, כל הזמן שוטף אותנו בכיוון מאד מדויק, הכתבים מדייקים אותנו. ואז יוצאים לעולם, וכאילו אנחנו כל הזמן נמצאים בכניסות ויציאות כאלה. איך לא להתרגל, או לא להסתפק בזה אלא כל הזמן לרצות רק אמונה והשפעה?

להשתדל לקרוא כל מאמר כאילו שאתה לא שמעת, לא קראת ולא מבין בו כלום, אלא ממש להיכנס ולחדור אל תוכו.

תלמיד: מה שאתה אומר זה באמת מאוד מרגש, זה כך, כי עשרות שנים, כל פעם שאנחנו קוראים מאמר הוא כאילו נקרא בפעם הראשונה, ממש חדש. השאלה היא, האם אפשר להיות רק באמונה והשפעה?

כן. חייבים להגיע לזה.

תלמיד: איך לדייק את עצמנו לזה, ולא להתרגל למצבים משתנים?

לרצות את זה כל הזמן ולהשתדל להיות קשור לבורא בלבד, וכך נגיע.

נקרא שוב את המאמר.

ענין חשיבות החברה

תשמ"ד - מאמר י"ב
1984 - מאמר 12

"ידוע, שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שום שייכות לעבודה של דרך האמת, ולהיפך, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים בדרך האמת, והיות כי מחשבות של אנשים מתערבות זו בזו, נמצא, שדיעותיהם של המתנגדים לדרך האמת, נכנסים לאלו שיש להם קצת תשוקה ללכת בדרך האמת.

לכן אין עצה אחרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, כדי שתהיה להם מסגרת. שזה ענין של קהילה נפרדת, שאין היא מתערבת באנשים אחרים, שיש להם דיעות אחרות מבחברה זו. ובכל פעם הם צריכים לעורר את עצמם, את ענין מטרת החברה, בכדי שלא יהיו נמשכים אחרי הרבים. כי כן הוא הטבע, שנמשכים אחרי הרוב.

כי אם החברה מתבודדת את עצמה משאר אנשים, היינו שאין להם שום חיבור עם שאר אנשים בקשר לענינים רוחניים, אלא כל המגע עמהם אינו אלא בענינים גשמיים, אז אין הם מתערבים עם דיעותיהם, מטעם שאין להם שום חיבור בעניני דת.

מה שאין כן שאדם נמצא בין אנשים דתיים, ומתחיל לדבר ולהתווכח עמהם, אז תיכף הוא מתערב עם דיעותיהם. ומתחת לסף הכרה חודרים דיעותיהם לתוך מחשבתו. עד כדי כך, שהוא לא יוכל להבין, שזה הוא לא דיעותיו של עצמו, אלא מה שקיבל מאלו אנשים, שהתחבר עמהם.

אי לזאת, בעניני העבודה של דרך האמת, האדם צריך לבחינת התבודדות מאנשים אחרים. כי דרך האמת הוא דבר שצריך תמיד להתחזקות, משום שהיא נגד דעת העולם. כי דעת העולם הוא ידיעה וקבלה. מה שאין כן דעת תורה הוא אמונה והשפעה. ואם אדם מסיח דעת מזה, תיכף הוא שוכח את כל העבודה של דרך האמת, ונופל לעולם של אהבה עצמית. ורק חברה מבחינת "איש את רעהו יעזורו", אז מקבל כל אחד מהחברה כח להילחם נגד דעת העולם.

וכן מצינו בדברי הזהר (פנחס, דף ל"א, אות צ"א, ובהסולם) וזה לשונו "אף כך אדם, היושב בעיר, היושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום, ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום, שיושבים בו אנשים טובים, בעלי תורה, בעלי מצות. כי התורה נקראת "עץ". זה שכתוב "עץ חיים היא, למחזיקים בה". ואדם הוא עץ, שכתוב "כי האדם עץ השדה". והמצות שבתורה דומות לפירות. ומה כתוב בו "רק אשר תדע, כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרת. אותו תשחית מעולם הזה, וכרת מעולם הבא".

ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצות. ויטע את עצמו במקום אחר, בין צדיקים, ויצליח בתורה ומצות.

וכיון שהאדם, שהזה"ק מדמה אותו לעץ השדה, כמו עץ השדה סובל משכנים רעים, היינו שצריכים תמיד לגזור את העשבים הרעים שנמצא מסביבו, שהוא מושפע מהם, כן האדם צריך להתרחק מסביבות רעים, היינו מאלו אנשים, שדרך אמת אינם לפי רוחם. וצריכים שמירה יתירה, בכדי שלא יהא נמשך אחריהם.

וזה נקרא בחינת "התבודדות". דהיינו, שהוא נמצא במחשבות של "רשות היחיד", שנקרא בחינת השפעה, ולא "רשות הרבים", שהיא בחינת אהבה עצמית, שזה נקרא "שתי רשויות", היינו "רשות של הקב"ה" ו"רשותו עצמו".

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סנהדרין, דף ל"ח) וזה לשונו "ואמר רב יהודה, אמר רב, אדם הראשון מין היה, שנאמר "ויקרא ה' אלקים אל האדם, ויאמר לו, איכה, אן נטה לבך".

ופירוש רש"י, וזה לשונו "מין היה, נוטה לעבודת כוכבים". ובפירוש "עץ יוסף" וזה לשונו "מדכתיב איכה, אן נטה לבך, והיינו מינות, כמו שאמרו, ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות, שנוטה לבו לצד אחר".

וכל ענין זה תמוה מאוד, איך שייך לומר באדם הראשון, שהיה נוטה לעכו"ם. או לפי פירוש "עץ יוסף", שהיה בבחינת "ולא תתורו אחרי לבבכם", זו מינות. אלא לפי מה שאנו לומדים את ענין עבודת ה', שכל עניניה הוא בעל מנת להשפיע, נמצא, שאם האדם עובד בעמ"נ לקבל, הרי זו עבודה שזרה לנו, שאנו צריכים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. והוא לקח הכל בעמ"נ לקבל.

וזה ענין מה שאמר, שהוא נכשל ב"לא תתורו אחרי לבבכם". היינו, שלא היה יכול לקבל את אכילת עץ הדעת בעמ"נ להשפיע, אלא קיבל אכילת עץ הדעת בעמ"נ לקבל. וזה נקרא "בחינת ליבא". היינו, שהלב רוצה אך ורק לקבל לתועלת עצמית. וזה היה החטא של עץ הדעת. ולהבין ענין זה עיין בהקדמה לספר "פנים מסבירות".

ומזה נבין התועלת של החברה, שיכולה להביא אוירה אחרת, שיהיה רק עבודה בעמ"נ להשפיע."

(סוף השיעור)