שיעור בוקר 30.03.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 23.05.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/Iat5GIZt?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1291,

"מהי שושנה בין החוחים, בעבודה"

קראנו מאמר מכרך ב' "שלבי הסולם", "מהי שושנה בין החוחים, בעבודה", עמוד רמ"ח.

שוב הרב'ה אומר על העניין של הכנת הכלי. כלי שלם נקרא שקל. למה הוא נקרא שקל? כי אפשר לשקול, אפשר למדוד, אפשר לשלם. תמורת זה שמשלמים, מקבלים. במה ברוחניות משלמים? מה זה כלי ברוחניות שבו מקבלים?

כסף הוא מהמילה כיסופא, כיסוף, מסך. ממה מתחיל המסך? מסך זה כוונה על מנת להשפיע. אם תהיה לי כוונה על מנת להשפיע, מה שאומר שיש לי כלי דאמונה, אור חסדים, לבוש לאור חכמה, אז בו אני אוכל לקבל, זה כלי מוכן. איך מגיעים לכלי מוכן? אני צריך לרכוש מסך.

מסך, כוונה על מנת להשפיע, זה בדיוק נגד הטבע שלי. לכן אני צריך להגיע למצב שאני בודק את הטבע שלי שנקרא הכרת הרע, רואה עד כמה אני ההפך מהכוונה על מנת להשפיע, כי כולי מלכתחילה בצורה טבעית נבראתי עם הכוונה על מנת לקבל. מתוך הכרת הרע והנחיצות להגיע לכלי האמיתי, אני מרגיש בלבי מה שנקרא תפילה, והתפילה הזאת עושה מחצה, זה מחצית השקל. אני מבקש כוח דלהשפיע, מקבל מלמעלה אור המחזיר למוטב, הוא עושה בי תיקון על מנת להשפיע, ואז יש לי שקל שלם שבו אני מקבל כבר אור חכמה. זה בעצם עניין של מחצית השקל.

מה בסוף צריך להיות? לקבל את כל אור החכמה על מנת להשפיע, זה גמר התיקון. עם האור אין לנו בעיה, הוא נמצא במנוחה מוחלטת, מוכן, הבעיה היא הכלי. מה הוא הכלי כדי לקבל את כל אור החכמה? זה רצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע על כל הרצון לקבל. רצון לקבל ברוך ה' לא חסר, תמיד במידה שאני אוכל לעבוד איתו הוא יתעורר בי. זאת אומרת, העבודה שלי היא רק על הכוונה על מנת להשפיע.

איך אני מגיע לכוונה על מנת להשפיע? זה דבר שלא נמצא בי בצורה טבעית מלכתחילה, אותו אני מקבל מלמעלה, מהבורא. מתי אני יכול לקבל אותו מלמעלה? אני מקבל אותו על ידי האור שמחזיר למוטב, אור ע"ב ס"ג שמתקן את הכלי, אם אני מבקש. גם תיקונים, גם מילויים צריכים לבקש. לא שהבורא רוצה שאנחנו נבקש, אלא הבקשה אומרת על זה שאתה מוכן, שאתה בשל באמת לקבל את מה שאתה מבקש ולא צועק סתם. לכן אני צריך להגיע למצב שאני מבקש תיקון, כוונה על מנת להשפיע.

כשאני מבקש תיקון, אני צריך שני תנאים, לדעת שאין לי, ולדעת שאני צריך את זה, אז הבקשה שלי תהיה באמת בקשה. כדי לדעת שאין לי, אני צריך לחקור את הטבע שלי ולראות מי אני, מה אני, זה נקרא הכרת הרע. אני בודק ורואה שאני כולי על מנת לקבל, אין לי על מנת להשפיע, אני חוקר את עצמי. כדי להגיע למצב שבאמת אני צריך על מנת להשפיע, ומי אמר שצריך? אני אף פעם לא ארצה את זה מעצמי, לכן אני צריך לחקור את הבורא. מזה שהוא גדול, טוב ומיטיב, כל יכול וההפך ממני, מזה אני מגיע למצב שאני רוצה אותו או מה שיש בו. אני צריך לדעת בדיוק מי אני עד הסוף ומי הוא עד הסוף, ואז תהיה לי באמת תפילה אמיתית. בלי הכרת הבורא, "דע את ה' אלוהיך ועבדהו", זה לא יכול להיות. אני צריך להתעסק בהכרת הרע ובהכרת גדולתו, זו העבודה, מזה אנחנו מתחילים.

התיקון הסופי על מנת להשפיע שאני מקבל, אור חסדים, נקרא כלי דאמונה. למה כלי דאמונה? כי הוא נמצא למעלה באור חוזר ממני, מכלי דקבלה. הכוח הזה על מנת להשפיע שאני מקבל נקרא כוח המסך, שמזה בא עניין של כיסופא, כסף, כיסוי על הרצון לקבל. למה זה נקרא מחצה, מחצית השקל? מפני שאני תמיד מבקש ומקבל מלמעלה את החצי השני. אני מבקש תיקון ומקבל אותו מלמעלה, אני מבקש מילוי ומקבל אותו מלמעלה.

תלמיד: איך אדם מגיע להכרה בגדלות הבורא?

האדם מרגיש את גדלות הבורא מזה שהוא יותר חזק ממנו. אני כמו פרעה רוצה כל הזמן להגיד, ""מי ה' אשר אשמע בקולו", בשביל מה אני צריך אותו, בשבילי הוא לא קיים, אני לא צריך אף אחד, אלא אני אני אני". מתוך זה שאני כל הזמן נכשל, נכנס לבלבולים, לכישלונות, לכל מיני ספיקות, מזה אני מכיר שהוא יותר חזק ממני, שהוא גדול.

תלמיד: האם זו כל העבודה שצריכים לעשות?

זו כל העבודה שצריכים לעשות. בגלל זה "אין צדיק אשר לא יחטא" ו"אלף פעם יפול צדיק וקם". רק מירידות, מנפילות ועליות בונים את הכלי. אף פעם אני לא יכול להסכים עם זה שהוא גדול, אלא רק אחרי שהוא ממש הורס אותי. כל פעם אני רואה עד כמה אני לא מסוגל לכלום, רק מתוך זה אני מסכים שהוא גדול.

תלמיד: זה שאני חושב שהוא גדול זו אשליה.

זה שאתה חושב שהוא גדול, מאיפה אתה חושב? מאיפה אתה יודע?

תלמיד: מתוך הרגשה פנימית.

סתם אמרו לי שהוא גדול? במה גדול, איך אני מודד?

תלמיד: לא, זו הרגשה פנימית שלך, אתה מרגיש שיש עוד משהו.

אני רציתי לעשות כך וכך בעצמי, חשבתי שאני מגיע לזה, עושה את זה וכך אני משיג. פתאום אני רואה שהוא מפריע לי, שהוא עושה לי הכול ההפך, במקום להשיג אני נכשל ונופל, ומתוך זה אני מכיר שהוא יותר חזק ממני. רק מתוך זה, רק מתוך כישלונות.

אין לי דרך אחרת להכיר. יש רק שני כוחות, אני או הוא, פרעה או בורא. כל עוד אני לא מקבל את התכונות של הבורא, זה הפרעה בעצם.

תלמיד: האם צריך להגדיל את התחושה הזאת כל הזמן? לאיזו רמה צריך להגיע?

לאיזה רמה צריך להגיע? למאה אחוז.

תלמיד: מאה אחוז.

כן, כי הרצון לקבל נבנה על ידי האור והוא בעוצמתו כמו האור שצריך למלאות אותו. זאת אומרת, שני קווים, ימין ושמאל, הם שקולים זה כנגד זה עד גמר התיקון. באיזו מידה? עד מידת כל הכלי. רק כך.

תלמיד: אולי קודם אני צריך שיהיה לי רצון של פרעה?

ודאי שקודם אנחנו צריכים שיהיה לנו רצון של פרעה, ומתוך רצון של פרעה אנחנו לאט לאט נכנעים לרצון ה'. אבל הרצון של פרעה גם מתעורר ומתגלה בנו בהתאם למידה שבה אנו מתעסקים בהכרת גדלות הבורא. אני צריך להימשך לקו ימין ומתוך זה יתגלה לי קו שמאל.

תלמיד: אז לא להתפלל לכך שאהיה כמו פרעה.

לא צריך להתפלל שאהיה כמו פרעה, בשביל מה? צריך כל הזמן להשתוקק לימין. הכול תעשה דרך ימין, "תפנה ימינה" כך כתוב. אחרת אתה לא תראה שזה שמאל, אתה לא תראה שזה רע, אתה יכול להכיר רק זה כנגד זה.

תלמיד: רב"ש אומר כאן שהטוב והרע הם כל הזמן שקולים, שקו ימין וקו שמאל כביכול כל הזמן שקולים. אבל כשבן אדם עובר מצב חדש ונמצא בחוסר חשק מוחלט או חוסר רצון, איך הם שקולים, הוא בעצם נמצא במצב שהוא רואה רק את הרע?

כשאדם רואה את הרע שלו, מאיפה יש כנגד זה את הטוב שלו? במידה שיש בפנימיות הכרת הטוב, הוא רואה שזה רע. איך הוא יכול סתם כך לראות את הרע? צריכה להיות איזושהי נקודת מדידה שממנה הוא מודד.

לך איזו תופעה נראית שהיא עשרה גרם רע ולשני היא נראית עשרה קילו רע. למה? הרי אנחנו רואים אותו דבר? לא, לא רואים אותו דבר. אתה מקו ימין שלך אומר שזה רע, והוא אומר, זה לא רע זה נורא.

תלמיד: אבל הטוב שיש לנו להשוות הוא מול הבורא בעצם.

מול הבורא הכוונה, ככל שאתה משתוקק אליו ורוצה להכיר אותו ורוצה להעתיק על עצמך את התכונות שלו, כך אתה מכיר את מה שנגדו כרע. סך הכול הקבלה זו עבודת ה', אין פה שום דבר אחר, לומדים איך להתקרב אליו, איך להידמות. זה כל העניין של הקבלה, מסבירים לך באיזה שלבים אתה עושה את זה.

אז אומרים שרק בהפרש בין התכונות שלו ושלך אתה יכול להכיר את המצב. כך אנחנו בנויים, אם הכלי מרגיש את עצמו אז הוא נמצא בדרגות דומם או צומח או חי, ורק אם הוא מרגיש כנגדו את האור, את הבורא, אז הוא מרגיש את עצמו כמדבר. למה? כי אז הוא מרגיש את עצמו כאורח מול בעל הבית, ואז ישנה בושה שאין בחיות ובהמות וכל מיני הדברים האלה.

סימן הבושה הוא לבוש, הלבושים שלנו, איך שזה מסופר, מָסׇכִים. במידה שיש לך בושה אתה צריך מסך. מה זו בושה? ההפרש בין התכונות שלך לבין התכונות שלו. אדם הראשון לפני החטא לא היה צריך לבוש. למה? כל התכונות שלו היו כמו תכונות הבורא, אין מה להתבייש. ברגע שקיבל תכונות הפוכות מהבורא מיד התחיל לעשות על עצמו לבושים.

תלמיד: אם כשאדם נמצא בירידה הוא רואה שהוא רע, איך הוא ימשוך את עצמו אל הטוב? איך להגיע לזה שהוא רואה את הבורא כטוב ונמשך לזה?

מזה שאדם רואה את עצמו רע ואת הבורא כטוב זה עוד לא אומר כלום. כאן צריך להיות חוץ מהכרת הרע, עוד משהו. הכרת הרע, זה שאתה רואה באור ה' שאתה רע. נכון. אבל אתה לא יכול להפוך את עצמך לטוב, ואתה לא מסכים שהבורא יעשה את זה. אתה צריך כאן עוד הכנעה, אתה צריך להכיר שהוא אחד הפועל בכל העניין. אצלנו זה סך הכול נקרא הכרת גדלות ה', גדלות שאין עוד מלבדו. כשאתה רוצה איזה שינויים אתה פונה אליו.

אתה מבין? חוץ מזה שאני רע אני עוד צריך להתחנף, להתכופף, לרמוס את עצמי לגמרי. דורשים מהאגו שלנו להיעלם, וזה קשה מאוד. כי כאן אדם בביטול עצמו ממש צריך לרדת עד הדרגה התחתונה ביותר איפה שהוא נגמר. ושם, בדרגה התחתונה ביותר הוא מרגיש עד כמה זה טוב להתחבר ולקבל את כל מרות ה'. ולפני כן זו עבודה עם נפילות, וכך בכל מדרגה. אתה רואה שאתה שומע כבר אחרי כמה חודשים, אבל לך תדבר עם אנשים שסתם כך לומדים את הספרים הקדושים, הם יגידו שאתה מדבר פסיכולוגיה.

תלמיד: איך אדם מהמצב שרע לו מגיע לאין עוד מלבדו? מה אכפת לו מכמה כוחות או כוח אחד?

לא, מתוך שרע לי אני רוצה להפטר מהרע, ואז אני מתחיל לבצע כל מיני תחבולות כדי לצאת מזה, ובסופו של דבר אחרי שאני מתייאש, אני מגיע למצב שאני לא מסוגל ונזכר שהבורא מסוגל לעזור לי, אז מזכירים לי את זה מהשמיים. מה זאת אומרת מזכירים? אחרי שאני מברר את כל הבחינות שלי, אני מגיע לבחינה התחתונה שהיא קשורה לכתר, ואז כביכול אני נזכר שיש כאן עוד כוח חוץ ממני, שכן יכול לעשות את זה, או אמצעי שעל ידו אני יכול להצליח, שזה הבורא.

זה כל המשחק שיש בין פרעה לבורא ביציאת מצרים. אי אפשר להכיר את הבורא ללא פרעה, "בוא אל פרעה", בלי זה אי אפשר. משה שהוא כביכול הנקודה שבלב, לא צריך את זה, אלא בגלל העם, כדי להבין את כל המערכת של הרצון לקבל, אתה צריך עם הנקודה שבלב שלך ועם הבורא ללכת יחד לפרעה. העם הוא סתם רצון לקבל, ופרעה זה על מנת לקבל, הכוונה.

תלמיד: מה הכוונה לבנות פסל?

פסל אתה בונה בזה שאתה חושב שהרצון לקבל שלך יכול בעצמו להציל את עצמו מבית אסורים. זה נקרא שאתה בונה פסל בעצמך, אבל אתה כל הזמן בונה וסותר אותו, כל הזמן בונה וסותר כי זה לא מתקיים, זה לא עוזר.

תלמיד: הרב יכול להציל אותנו מזה?

הרב יכול להציל? אם זה רב אמיתי הוא זורק אותך מדברים כאלה. הוא תמיד צריך להראות לך שאתה צריך לפנות לבורא ולא אליו. זה לא איזה אדמו"ר שרוצה לקשור אותך אליו, או עוד מישהו שמחפש ממך איזה רווח. לא יכול להיות שרב, אני מדבר על מורה בקבלה, ימשוך את התלמיד אליו. זה לא אומר שהוא לא עוזר לתלמיד, אבל בצורות שהתלמיד לא יודע. אבל רב חייב לכוון את התלמיד רק למטרה.

תלמיד: העיקר להיפטר מהרע?

העיקר להיפטר מהרע? מה פתאום? בשביל מה להיפטר מהרע? סתם להיות ילד טוב? לך לאיזה חוגים בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה כדי שילמדו אותך איך להיות טוב. לך לפסיכולוג, הוא יסביר לך איך להתנהג יפה. בשביל מה להיפטר מהרע? אם להסתדר סתם בחברה בעולם הזה, יכול להיות שכן, אני לא יודע, אולי מרוויחים מזה. אבל סתם רוצה להיפטר מהרע, אנחנו לא מדברים על זה.

המטרה מחייבת. המטרה היא סתם להיפטר מהרע? אני לא רואה שאנשים כל כך רצים להיפטר מהרצון לקבל שלהם, כי על ידו הם משיגים כל דבר בחיים. אלא אם כן רואים שזה קשה לעבוד ובכל זאת לא כדאי, אז עושים על הרצון לקבל איזה קלקול, או מרגיעים אותו באיזו צורה, ואז יושבים, מקבלים ביטוח לאומי או משהו, ואז אדם יכול לשבת כך כל החיים. מה הוא צריך יותר?

תלמיד: אז איך להיפטר מהרע?

למה אתה צריך להיפטר מהרע, זאת השאלה. אתה יכול לענות לי?

תלמיד: כי הוא מפריע לי.

מפריע לך? אז זה עניין פסיכולוגי, לך לפסיכולוג, מה אתה שואל אותי, בשביל מה אתה יושב כאן? אנחנו לא לומדים איך להיפטר מהרע.

תלמיד: בסדר.

לא, זה לא בסדר או כן בסדר. אנחנו לומדים איך להתקרב לבורא, ואם בדרך לזה אני מתקדם לרע, ועל ידי הרע אני מתקדם ונדבק לבורא, אז אני צריך את הרע הזה. אני לא ראיתי אף אחד שבא לכאן כדי להיפטר מהרע. תשאל, מישהו בא לכאן בגלל זה? חוץ ממך. אתה "ילד טוב", ורוצה להיות עוד יותר טוב.

הגישה היא לא נכונה. רק המטרה - הדבקות היא חייבת לקבוע את כל המעשים שלי. אם לא הדבקות, מה זה משנה רע, לא רע. אין רע. מה שמפריע לדבקות זה נקרא "רע". אני אשאל אותך אחרת, הרצון לקבל, ככל שהוא גדול ביותר, זה רע? זה לא רע. רק הכוונה על מנת לקבל כנגד הבורא, בכיוון הפוך ממנו, זה אצלי ייקרא רע. אבל אם זה לא כנגד הבורא, לא כנגד משהו שמפריע לי להתקדם אליו, זה לא ייקרא אצלי רע, אני אשתמש בזה, למה לא?

ראית פעם שאני מגביל את עצמי לא לאכול, או באילו ייסורים, הגבלות? זה מפריע להתקדמות? אם זה היה מפריע, זה משהו אחר, אבל סתם ככה, שום דבר בהמי לא מפריע. לכן לא שמים לב לבהמה הזאת, תן לה מה שהיא רוצה וזהו. אל תעשה מזה פולחן, אבל תן לה מה שהיא רוצה.

זה לא נקרא רע, הרע הוא כנגד הבורא בלבד. אז אני צריך לדעת מי הוא, מה תכונותיו, איך אני מתקדם אליו, איך אני נדבק אליו. כל דבר שמפריע לי בזה ייקרא אצלי רע. אבל לא סתם כך שאני רוצה לאכול, לבלות, לשתות, לנוח, כל דבר. יכול להיות שזה לא רע, יכול להיות שזה טוב. מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, ואני צריך להשתמש בכל הרצון שלי, ליהנות מכל העולם. מי אמר שזה רע?

זאת אומרת, אתה לא יכול לחפש משהו כנגד הבורא אם קודם אתה לא מכיר אותו. במידה שאתה מכיר אותו, זאת אומרת ש"אור מאיר לך" מה שנקרא, במידה הזאת אתה מכיר את ההיפך. לכן אתה צריך לחפש אותו ההיפך, וההיפך אתה תמיד תמצא. לכן זו צריכה להיות תמיד המגמה, איך להיות יותר קרוב, להרגיש אותו, לחשוב עליו, לשמוע גדלות וכן הלאה.

תלמיד: אם הדבקות בבורא זה דבר כל כך טוב ומשיגים את זה פעם אחת, למה אחר כך הרצון הזה יורד? למה יש עליות וירידות?

למה אחרי שאני משיג משהו בדרך שלי, למה כשהשגתי משהו טוב, פתאום זה מתחיל להיעלם ולרדת? קודם כל, מפני שמה שאני משיג, אני משיג עדיין בכלים דלא לשמה, כלים דקבלה, ואז זה לא דבר נצחי, זה נעלם, אפילו כמו שכל התענוגים בעולם הזה.

מה זאת אומרת שכל התענוגים בעולם הזה גם נעלמים? כל תענוג זה דבר רוחני, אז קצת פחות, קצת יותר, בכלי שהוא לא בדיוק על מנת להשפיע אלא על מנת לקבל, אבל בכל זאת אלה דברים רוחניים, זו לא מכניקה סתם. זה בהרגשה שלי.

אומרים שהאור מבטל את הכלי, אם הכלי על מנת לקבל. אז מה שאני משיג מתבטל, זה דבר אחד. דבר נוסף, מפני שכבר הגעתי לאיזו מדרגה, ומלכתחילה רציתי להשיג את המדרגה על מנת להשפיע, לעשות משהו כאילו על מנת להשפיע, בזמן של הכנה על מנת להשפיע, לא לשמה על מנת להשפיע, אבל בכל זאת, אז מפני שרציתי את זה, אחרי שהשגתי איזו מדרגה, במדרגה הזו יש אחוריים של מדרגה יותר עליונה. ואז אני מגיע לאחוריים שלה דרך הפנים שלי, ויוצא שאני נכנס לחיסרון יותר עמוק, יותר גדול ממה שהיה קודם. זו דרך הגדילה. כשאגיע עכשיו לפנים של מדרגה יותר עליונה, שם יש אחוריים של מדרגה עוד יותר עליונה, ושוב אני אגיע לחיסרון, וכך כל פעם עד למדרגה העליונה ביותר. זה מפני שהמדרגות נבנות כמו סולם, שבַּפָּנִים של התחתון, אחרי שאני מממש את כל העניין וגומר את המדרגה הזאת, אני מגלה תמיד את האחוריים של העליון.

תלמיד: האם אפשר לראות את הכרת הרע דרך התנהגות של חבר?

האם אפשר לראות את הכרת הרע הדרך התנהגות של חבר? אם כל דבר שאתה רואה סביבך אתה מקבל לשימוש, זאת אומרת שוב קושר למטרה, אז מכל דבר כזה מסביבך אתה יכול ללמוד, וכך לקצר את הזמנים, את הביקורת ויותר מהר לגמור את ההבחנות. ודאי.

למשל, קרה מה שקרה עכשיו אצלנו עם אותה קבוצה שהתחילה להסתבך בפירוש התורה. מזה אנחנו יכולים ללמוד עד כמה חשוב לנו להיות קשורים רק למה שאמרו לנו המורים שלנו, זוהר, כתבי האר"י, בעל הסולם, רב"ש, לא יותר מזה. להיות רק דבוקים בזה וכל הזמן רק לחשוב כמו שהם חושבים. ככל שאתה יותר חושב כמו שהוא חושב, כך זה מביא אותך לאותה נקודה שהוא כבר השיג ואתה רוצה להשיג.

ואם אתה מתחיל לבנות דברים אחרים, לא בדיוק מה שהוא כותב, ואתה לא רוצה ללכת באותו הילוך מחשבה כמו שהוא מביא לך במאמרים, אז אתה בונה תורה אחרת ואתה רואה לאן מגיעים. כך אפשר ללמוד מטעויות של אחרים.

מכאן אנחנו רואים עד כמה באמת צדקו מקובלים שאמרו שצריכים ללמוד רק אצל רב ורק מספרים מיוחדים ואסור לפני גיל ארבעים, זאת אומרת כשאתה מקבל שכל, ושחייבים להיות תנאים כדי שלא תתחיל להתבלבל.

אתה יכול להתבלבל, לא ייצא מזה כלום, אתה בסך הכול בהמה, גם כך וגם כך אתה מבולבל, אבל מזה אתה פשוט מפסיד את החיים שנתנו לך, ויכול גם להכשיל אחרים. לא חסרות דתות וכל מיני אמונות תפלות כאלה בעולם. לכן אנחנו צריכים בדיוק לציית למה שכתוב, למעלה מהשכל שלי.

לא לשכוח שמה אני לומד, מה שהם כותבים, הם כותבים מהעולם ההוא, מנקודות רוחניות, שעוד ייקח זמן עד שאגיע אליהן. להם יש כבר שכל בזמן שהם כותבים את המאמר, שאולי אני אגיע אליו בעוד עשרים שנה. אז אני עכשיו אוותר על זה ואלך לפי השכל הבהמי שלי? זה מה שקורה.

תלמיד: בפשטות כולם שווים לפני הקדוש ברוך הוא, אבל ברוחניות זה אחרת.

הבעיה בתורה שהיא מספרת לנו על כל תר"ך המדרגות, על כל הפעולות שהאדם צריך לעשות מעכשיו ועד גמר התיקון. אנחנו אפילו על הפעולה הראשונה שהיא מעלינו לא יודעים כלום. כל פעולה ופעולה הם הביאו אותה באיזה פסוק, באיזה אמרה, באיזה חוק או באיזה סיפור.

קודם כל, אנחנו לא מבינים מה הם כתבו בגלל שאנחנו מעתיקים את זה לעולם שלנו. אם היינו יכולים לתרגם את זה לשפה של פעולות רוחניות, אז מילא, אפילו שאנחנו לא נמצאים שם אבל איכשהו, אבל אנחנו לא יכולים. פתאום הם לוקחים מילה כמו "בהבראם" ואומרים ששם בהבראם יש לך ככה וככה, ומתחילים מהמילה הזאת לבנות אלף ואחד דברים. לדוגמה מהמילה "בראשית" יש לך שבעים תיקוני זוהר. מה זה "ב", מה זה "ראשית", מה זה ישראל, אחר כך נכנסים לאותיות עצמן, לסדר שלהן, ואוי ואביו מה שהולך שם.

נותנים לנו כמה דוגמאות מהי בעצם העמקות של כל מילה או של צירוף כמה אותיות, או של משהו בתורה, אבל לא מסבירים בכלל כמה אותיות יש שם ומה הסדר שלהן והצירוף שלהן, לא מסבירים לך כלום. אז כשאנחנו לוקחים איזשהו פסוק ורוצים ללכת לפי הפסוק הזה, אתה רואה שלפעמים הם לוקחים את הפסוק ואומרים לנו פשט כזה, ולפעמים פשט כזה, אבל פשט זו לא האמת. האמת, שתיקח את הפסוק ותראה דרך האותיות האלו את הכלים שלהם, באיזה מצב הכלים האלה נמצאים, ואיזה אורות הם מקבלים. ובסך הכול הפסוק הזה ייראה לך מדרגה, את המצב הפנימי שלך כשאתה תגיע למדרגה הזאת.

איך להגיע למדרגה הזאת אתה תראה, כי חוץ מאותיות יש גם תגין, נקודות ועוד כל מיני. יש שם אינפורמציה מלאה איך להגיע לזה ואיך להיות בזה. ואנחנו לוקחים את זה בפשט, ולא מסתכלים בכלל על צורות האותיות, על הגימטריות, על שום דבר, אלא רוצים להעתיק את זה לעולם הזה בכלים בהמיים. את אותו חוק רוחני שקיים באיזו מדרגה רוחנית, אנחנו רוצים לקחת אותו כשהוא כתוב רק בקוד מסוים, ורוצים להעתיק אותו לעולם הזה וסתם ככה בצורה ישרה להשתמש בו. יוצא לפעמים דברים כמו "להרוג את הגוי", "לגנוב מגוי", כל מיני דברים כאלה, ולך תתחיל להשתמש בזה כך, ובכלל אם היו לך עוד חוקים בעולם הזה בצורה פשוטה. ואז מסבירים לך שלא מדובר כך על זה, ו"אין מקרא יוצא מידי פשוטו".

כמה פירושים יש בפשט הזה, ולא שאני פוסל אותם, אני לא רוצה לנגוע בזה. אבל העניין הוא הדבקות, זו המטרה שבשבילה אנחנו כאן, האם זה מועיל או לא. הגאון מווילנה כותב, אתה רוצה להגיע לפשט, תתחיל מסוד. ומה שיש בכל הפסוקים האלה, זה שאתה תמיד יכול למצוא אלף פסוקים שיתמכו במה שאתה חושב.

היה אצל הרב'ה אחד בשם חיים רודריגס שהיה בא לפעמים. הוא ידע בעל פה גם תנ"ך, גם משנה וגם גמרא, מין מוח כזה כמו תקליטור של בר אילן ששם הכול מוקלט, אתה לוחץ ומאותה נקודה שלחצת ועד הסוף הוא יכול להגיד לך. זה פלא. שאלו אותו "חיים, מה כתוב שם ושם?", והוא אומר לך. אחר כך אתה שואל ומה הלאה, והוא אומר לך, המילה הבאה כתובה בדף השני.

יש כאלה אנשים שזו העבודה שלהם בקרקס או באיזה מקום. יש גם טכניקות איך אפשר לרכוש תכונות כאלו. אנחנו היינו עושים איתו לפעמים כל מיני תרגילים. אתה אומר לו משהו כאילו נגד, רוצה לגרות אותו, והוא מתחיל לשפוך לך פסוקים כדי להצדיק את עצמו.

זה יפה עד כמה התורה עשירה.

(סוף השיעור)