שיעור בוקר 30.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 233, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מנעולא ומפתחא"

מנעולא ומפתחא

".41 רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי חייא לרבי יוסי, מה שאתם אומרים ברא שית, שמרומז בבראשית, ודאי כך הוא, משום שששת ימים עליונים, רק ו"ק דבינה, משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. והאחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים.

ביאור הדברים. תורה, ז"א. ששת ימים עליונים, ו"ק דבינה, העליונים מז"א. ואומר, שע"כ נרמז במילה בראשית בר"א שי"ת, כי בראשית מורה על הבינה, שחזרה להיות חכמה, כדי להשפיע לז"א. ומתוך שז"א אינו מקבל ממנה ג"ר דחכמה, אלא ו"ק דחכמה בלבד, ע"כ מרומזות בחכמה זו שבבראשית, האותיות בר"א שי"ת, להורות שאין לז"א ממנה אלא ו"ק דחכמה בלבד. אבל האחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים, כי ג"ר של החכמה נשארות סתומות לז"א, ואינו משיג אותן.

כי נודע, שעתיק נתקן בצ"ב, שהעלה ה"ת לנ"ע שלו, כדי להאציל לפרצוף א"א. ולכן נחלק הכתר לשני חצאים, שגלגלתא ועיניים (גו"ע) נשארו בנוקבא דעתיק, ומחצית הכתר התחתון, אח"פ, נתקן לפרצוף א"א.

ונבחן, שה"ת משמשת בנ"ע בעתיק, ויה"ו באח"פ, שהן א"א. כי ה"ת דהוי"ה חסרה בא"א, וע"כ אין בא"א אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד דא"א משלימה אותו לע"ס. והמלכות נגנזה בנ"ע דעתיק. ומהם נחתמו כל פרצופי האצילות.

וכל הפרצופים נחלקו בעצמם לב' חצאים, שגו"ע לחוד ואח"פ לחוד. כי הבינה נחלקה לב' פרצופים, שגו"ע שבה נתקנו לאו"א עילאין, ואח"פ שבה לישסו"ת. ונמצאת ה"ת בנ"ע דאו"א, ויה"ו בחוסר ה"ת בישסו"ת. והם חסרים מלכות, כי המלכות שלהם נשארה בנ"ע דאו"א עילאין, כמו בעתיק וא"א.

וכן בזו"ן נתקנו גו"ע לזו"ן הגדולים, ואח"פ בזו"ן הקטנים. והמלכות נשארה בנ"ע דזו"ן הגדולים, וזו"ן הקטנים אין להם אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד משלימה למלכות שלהם, כמו בעתיק וא"א.

הרי, כמו שנחלק הכתר לב' חצאים, ג"ר וז"ת, כך נחלקה גם הבינה וגם הזו"ן, שה"ת נשארה בג"ר של כל אחד, ובז"ת אין שם אלא רק יה"ו בחוסר ה"ת, רק עטרת יסוד דמלכות המשלימה אותם במקום מלכות.

ולפיכך, נשארה מחציתה העליונה של כל מדרגה בבחינת לא נודע. כמו פרצוף עתיק, שה"ת אינה חוזרת ויורדת מנ"ע שלהם גם בגדלות. כי הגם שבגדלות הם מחזירים אליהם אח"פ דכלים החסרים להם, אמנם אינם ממשיכים ג"ר דאורות, כי ה"ת גנוזה בהם, שעליה היה צ"א, שלא לקבל חכמה. ולכן נשארים תמיד באור חסדים, אוירא דכיא. אלא רק מחציתה התחתונה של כל מדרגה, ממשיכה לעת גדלות את ג"ר דאורות, שזה הי' היוצאת מאויר שלהם וחזרו להיות אור חכמה וג"ר.

ומכוח זה נבחן, שכל פרצופי ג"ר, הנמשכים בחמישה פרצופי אצילות, הם רק בחינת ו"ק דחכמה, ונשארים חסרים ג"ר דחכמה. והוא משום, שג"ר של כל פרצוף אינן מקבלות חכמה, אלא ו"ק של כל פרצוף. ולכן אין באלו המוחין אלא ו"ק דחכמה.

ונאמר, שששת ימים עליונים משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. שאין לז"א ממוחין עילאין, אלא ששת ימים, ו"ק דמוחין. אבל האחרים, הג"ר דבינה, הם סתומים. ג"ר דמוחין הן נעלמות, שאפילו בפרצופים העליונים ממנו הן נעלמות, כי אין מוחין, אלא לו"ק של הפרצופים העליונים."

יש לנו כאן מה ללמוד. אפשר לקרוא עוד כמה פעמים, לשאול ולברר, אבל אני חושב שנתקדם ומכך גם נבין יותר את מה שכתוב כאן. הטקסט עצמו דורש בירור.

.42 אבל במאמר בראשית נאמר, שאותו הסתום הקדוש, חקק חקיקה במֵעיו, בבינה, של נסתר אחד, נוקבא דעתיק, הנקוד בנקודה הנעוצה, נקודת המלכות דצ"א, שעלתה לבינה, והוציאה אח"פ דא"א מחוץ לראש שלו. אותה החקיקה שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מַפתח אחד. ואותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח, כי אותו המפתח הוא סוגר ופותח.

ביאור הדברים. הסתום הקדוש, א"א, הנקרא חו"ס קדישא, חקק חקיקה של חיסרון אח"פ דכלים. במעיו, בבינה, של נסתר אחד, בפנימיות הנוקבא דעתיק. נקוד, פירושו, תיקון המסך לזיווג. בנקודה הנעוצה, בעיגול, במלכות דצ"א, הנקודה האמצעית, שעליה היה צ"א.

וזהו להבדיל מהמסך המתוקן עם עטרת יסוד, כנהוג בו"ק של כל הפרצופים. כי מסך של עטרת יסוד נקרא נקודת היישוב, ולא בשם נקודה אמצעית. כי א"א נחקק ונחסר מג"ר שלו ע"י פנימיות העליון שלו, נוקבא דעתיק, שמתוקנת בה"ת בנ"ע שלה.

ואותה החקיקה, שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. מפתחא, מפתח, מלכות של עטרת יסוד, המתוקנת בכל ו"ק של פרצופי אצילות. כי בפרצופי ו"ק יוצאת י' מאויר שלהם ונעשים אור, שהמסך יורד מנ"ע שלהם לפֶה, ומחזירים אח"פ למדרגה.

ואז, אחר שיש להם אח"פ דכלים, קונים גם ג"ר דאורות. וע"כ נבחן המסך שבנ"ע בשם מפתחא, כי הוא סוגר את הפרצוף מהארת ג"ר, בעת שהוא בנ"ע. ופותח אותו בחזרה עם אורות דג"ר, בעת ירידתו בחזרה למקומו לפה. ומטעם זה מכונה פתח עיניים".

אני חושב שנפסיק בזה כי זה הרבה חומר והוא לא כל כך מובן לכולם. מה שאנחנו עכשיו קוראים הוא חומר די סמיך, לכן נלמד אותו במנות קטנות יותר.

(סוף השיעור)