שיעור בוקר 02.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 414, מאמר "החרות"

קריין: מאמר "החרות" של בעל הסולם, ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 414, מכותרת "התענוג והמכאוב".

התענוג והמכאוב

"אולם כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כרחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חפשית, לבחור ביסורים, או לדחות את העונג. ומותר האדם על בעלי החיים הוא: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה. זאת אומרת: להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר זמן.

אבל האמת, שאין כאן יותר מחשבון. שהוא לכאורה מסחרי. כלומר, שמעריכים את התענוג או את התועלת העתידים לבא. שיש בהם עדיפות ויתרון, על הצער שהם סובלים מהמכאובים, שהסכימו לקבל עליהם עתה. ורק ענין של נכיון יש כאן שמנכים את הצער והיסורים מתוך התענוג המקווה. ונשאר להם עודף מסוים.

הרי שנמשך בהכרח רק התענוג. וכן קורה לפעמים, שמתענים, היות שלא ימצאו בתענוג שהשיגו, שיהוה את העודף המקווה, לעומת היסורים שסבלו. ונמצאים על כן בגרעון, הכל כמנהג הסוחרים.

ואחרי הכל אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כח מושך, המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא - והמבריח אותם מסבות המכאיבות. ובכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל.

ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, - ולא רצוני החפשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני, כי יותר נח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה.

אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי? ומצד שני אם נניח שאין חרות לרצון וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם. כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אתי בעל כרחי ושלא מדעתי, אם כן יוצא לפי זה חלף לו השכר ועונש.

ומוזר הדבר בתכלית, לא רק לדתיים המאמינים בהשגחתו ית', ויש להם על כל פנים לבטוח ולסמוך עליו ית' שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה. אלא הדבר מוזר עוד יותר למאמיני הטבע, אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העור, שאין לו, לא דעת, ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העור, המוליך אותנו שולל. ומי יודע להיכן?"

שאלה: הוא אומר, "התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם." מעניין מאוד, הייתי בטוח שאני מאוד אגואיסט. ואני יודע שאני אגואיסט.

אתה מלאך.

תלמיד: גם בסביבה אומרים שאני אגואיסט גדול מאוד, אבל אם לא הייתי אגואיסט אז לא הייתי משיג שום דבר. זאת אומרת הוא אומר כאן, שגם שאתה אגואיסט אין אנוכיות, אתה בכלל לא אגואיסט ואתה בסדר גמור, אין אגואיזם בעולם, אין אנוכיות בעולם. אז מה קורה פה?

הכול מהבורא, "לך לאומן שעאשני".

תלמיד: זאת אומרת, שאם אני אגואיסט או אנוכי, עם רצון לקבל חזק אי אפשר לבוא בטענות אלי?

אליך לא.

תלמיד: אלא?

למי שעשה אותך כך.

תלמיד: אם אומרים לך, תשמע אתה ממש טיפוס גרוע, אתה אגואיסט גדול, אתה לא חבר ראוי. ונלך יותר רחוק, בעשירייה, אם אני מתנהג לא יפה כי אני אגואיסט, אז מה החבר יגיד, "אתה כך מהבורא"?

לא, זה משהו אחר.

תלמיד: למה.

כי זה מקום לתיקון. אז או שמקבלים אותך שאתה עדיין לא מתוקן ואז זה בסדר, מסכימים לסבול ממך, כי לאט לאט אתה מתקן את עצמך ומתכלל בהם בכל מיני הצורות הנוראות שלך, וזה יביא להם תועלת.

תלמיד: זה הורג אותי, הוא אומר, "כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו." זאת אומרת שכל מה שאני עושה, אתה אומר שבעצם אני לא אשם, כי הבורא עושה אותך כזה אגואיסט.

ודאי.

תלמיד: אז יש אנשים פחות אגואיסטים ויש אנשים יותר אגואיסטים. אז מה קורה?

אף אחד מהם לא אשם שהוא כך או כך.

תלמיד: במה זה תלוי שהוא אגואיסט?

זה תלוי בנקודה השורשית שלו במערכת אדם הראשון.

תלמיד: מה זה אומר?

זה אומר שאתה לא בוחר בשום דבר, כך אתה. למה? "לך לאומן שעשאני".

תלמיד: כל הדברים האלה שאתה מדבר עליהם, שאנשים אגואיסטים או פחות אגואיסטים, בעלי שליטה או פחות בעלי שליטה, בעצם זה הכול ממנו?

כן.

תלמיד: כלום, אף אחד לא אשם בכלום?

אף אחד לא אשם בכלום, עד שהוא מקבל יכולת לבחירה חופשית.

תלמיד: מה זה זאת אומרת שהוא מקבל יכולת לבחירה חופשית?

זה לא לאנשים מהרחוב.

שאלה: אלא?

אלה אנשים כמונו שמחפשים באיזה דרך הם יכולים להגיע לתיקון.

תלמיד: רק אלה שלומדים פה?

כן.

תלמיד: לא ידעתי.

כן. לכן הם בעלי החטא.

תלמיד: ואלה שבחוץ, לא צריכים להתייחס אליהם.

לא. אין לי להתייחס אליהם.

שאלה: אז איך אנחנו עובדים נכון עם התענוג והמכאוב?

להשתדל לכוון אותם כשהם עוברים עלינו, ומכוונים אותנו בפנים למטרת הבריאה.

שאלה: כשאני עכשיו מרגיש תענוג או מכאוב, מה אני אמור לעשות?

כשאתה מרגיש תענוג או מכאוב, אתה אמור להשתדל להבין מאיפה בא כל דבר מהם, תענוג או מכאוב, ואיך אל ידם אתה יכול לכוון את עצמך לשורש הבריאה, לבורא.

שאלה: איזה בחירה חופשית יש לעשירייה?

חכה, אני עוד לא יודע. אנחנו לא גמרנו את המאמר, לכן אני לא יודע מה הוא יגיד הלאה. כנראה שאנחנו צריכים להבין איפה הבחירה החופשית, אם היא ישנה בכלל עם אין עוד מלבדו ורק כוח אחד פועל בכל המציאות, ואיך אני מגיע לבחירה החופשית שלי ואיך אני משתמש בה. איך אני יכול לנהל את כל העולם בבחירה החופשית שלי, כשאני עוד לא יודע איך אני מממש אותה.

שאלה: מה הגישה של חכמת הקבלה לבחירות היומיומית של אדם הלומד את חכמת הקבלה?

להשתדל לשלב את החיים שלו עם התיקון.

תלמיד: זאת אומרת להתמקד בשיעורים, להיות במפגשי עשירייה, לקרוא?

זה ברור.

שאלה: הוא אומר פה, "יש מקרי חיים שמושכים אותי לתענוג ודוחים אותי מהייסורים, ומה שלא אעשה זה חשבון מסחרי." אז שאלתי, אם האדם צריך לעשות את החשבון הזה, לשחק את המשחק הזה, כי הוא בלאו הכי נמצא בו. או שהוא צריך להגיד, זה בכלל לא מקום הבחירה שלי ואני בכלל מתמקד במקום אחר שחכמת הקבלה מייעצת לי. או שאני צריך לשחק את המשחק הזה, כאילו יש לי גם בחירה כמו כל אדם בעולם הזה?

איך שהוא בוחר.

תלמיד: אז הוא צריך לשחק את המשחק כמו כל אדם שלא מודע לזה שאין לו בחירה, וכן לעשות את החשבון המסחרי הזה?

אם הוא כך בוחר.

תלמיד: אז הוא יכול גם לא לשחק את המשחק הזה.

אתה רואה שכך זה קורה גם לנו.

תלמיד: נכון. לכן אני שואל, מה העצה הנכונה שחכמת הקבלה מייעצת לתלמיד קבלה לעשות בחיים היומיומיים, בבחירות היומיומיות?

איך שהוא בוחר.

תלמיד: אני לא מבין את התשובה. סליחה. מה זאת אומרת איך שהוא בוחר?

מה אתה רוצה מהאדם?

תלמיד: הוא צריך להתפתח, למצב שהוא כבר מממש את המטרה שלו בחיים.

את זה אתה רוצה ממנו?

תלמיד: כן, בשביל זה הוא נולד, זאת המטרה שלו בחיים.

אז מה השאלה?

תלמיד: בדרך למימוש המטרה עדיין יש לו שלבי התפתחות, ובשלבי ההתפתחות הראשונים הוא עדיין נמצא במשחק הזה, של החשבון המסחרי.

נכון.

תלמיד: אין לו ברירה אלא לשחק את המשחק הזה, כאילו שיש לו בחירה, הוא בטוח בזה, הוא בעצמו גם כמו כל אדם בעולם הזה במידה רבה. מה בעצם העצה של חכמת הקבלה לאדם כזה, האם לשחק את המשחק המסחרי?

ככל שהוא יוכל לכופף אותו לאמת.

תלמיד: מה זה אומר?

ככל שהוא יוכל להתייחס לחיים שלו בצורה אמיתית.

תלמיד: האם הוא צריך לעצור כשיש לו איזו בחירה ולהגיד, "מה אני בכלל נשאב לחשבון הזה"?

בכל רגע ורגע הוא צריך לעשות את זה.

תלמיד: האם הוא צריך להגיד, "בכלל אין לי פה בחירה"?

למה אין בחירה?

תלמיד: כי בעל הסולם כותב שגם ככה אתה שפות כמו על כירה.

אבל תלוי בך איזה כוחות התייצבו בך.

תלמיד: איך עובדים נכון? מה זאת אומרת איזה כוחות התייצבו בי לדוגמה?

על ידי זה שאתה נכלל בקבוצה אתה יכול לשנות את מאזן הכוחות שפועלים בך.

תלמיד: האם זה קשור לבחירות היומיומיות של האדם בחיים?

כן. זה ממש יומיומי. האם אתה מחליט פעם אחת לכל החיים?

תלמיד: על ידי מאזן הכוחות המתייצבים בו, מה לדוגמה אדם יכול לעשות אחרת בחיים שלו?

כל פעם לשנות את מאזן בכוחות.

תלמיד: לאן?

לכיוון הטוב, לכיוון ההשפעה, לקשר עם העשירייה וכולי.

תלמיד: ואיך זה לדוגמה ישפיע על הבחירות היומיומיות שלו בחיים?

בהתאם לזה בכל רגע בחיים הוא משנה את ההתנהגות שלו, גם כלפי החברה, גם כלפי הטבע, כלפי הכול.

תלמיד: המאזן הזה שעכשיו הוא זה שמכריע את הכף, האם רק בו הוא צריך להתמקד? כי נדמה לו שהוא בעצמו יכול לעשות את השינוי הזה, שהוא מגביל את עצמו בכל מיני רצונות שמפריעים לו וכביכול בוחר ברצונות שכן מקדמים אותו למטרה. האם כך הוא צריך לפעול?

כן.

תלמיד: אבל איך לעשות את הפעולה הזאת נכון ולא בצורה אגואיסטית?

את זה אתה לא יודע, אתה באמצע דרך.

תלמיד: אתה יכול להגיד עוד כמה מילים על איך לא להתבלבל?

לא.

תלמיד: למה?

אני לא רוצה לגנוב ממך.

תלמיד: זה חלק מהתהליך?

כן.

תלמיד: במה להתמקד? כשלאדם יש בחירות יומיומיות בחיים שנדמה לו שכל פעם מבלבלות אותו, ואולי הן לא מבלבלות אותו, אולי הוא רק מתבלבל בזה שהוא חושב בכלל שזה במשוואה.

אתה רוצה שאני אחליט במקומך? שאני אתפתח במקומך? מה אתה רוצה?

תלמיד: עצה, מה חכמת הקבלה אומרת לאדם שרוצה להתפתח לכיוון המטרה ויש לו אלף ואחת בחירות בחיים היומיומיים, שכביכול לא קשורות למטרה, אבל הכול קשור, מה הוא אמור לעשות איתן? איך הוא אמור לבחור נכון?

רק מתוך הקשר שלו עם הסביבה הנכונה. על מה עוד הוא יכול לסמוך?

תלמיד: מה זה הקשר הנכון הזה?

שהוא מחבר את עצמו לסביבה נכונה והולך איתה יחד, נכלל בה.

תלמיד: האם הוא צריך לראות שהחיבור שלו לסביבה הנכונה משפיע על ההחלטות היומיומיות שלו?

בסופו של דבר כן. הוא צריך להרגיש את זה.

שאלה: האם לפי חכמת הקבלה האדם נמצא מעל הבריאה או בתוך הבריאה? לפי מה שמוגדר כאדם.

האדם נמצא בתוך הבריאה ויכול להתעלות מעל הבריאה.

תלמיד: אנחנו אומרים שהטבע הוא אלוהים. אם אנחנו מגדירים שאדם יכול להיות מעל הטבע, אז האם זה רק מעל טבע הקבלה או גם מעל טבע ההשפעה?

מעל טבע ההשפעה הוא לא יכול להיות.

תלמיד: כשהוא מתעלה מעל הטבע זה אומר שהוא מתעלה מעל הטבע הראשון, טבע הקבלה שלו. וכשאנחנו מדברים על מאזן הכוחות, זו היכולת של האדם להשתחרר מהטבע הראשון ולאפשר לטבע השני לפעול עליו.

כן.

שאלה: אם הבחירה החופשית היא היכולת או המודעות לנסות להתנגד להפעלת הבורא, אז האם עבודת האדם היא להתבטל ולקבל בברכה את השגחתו, הפעלתו, כמו שכתוב "לעשות רצונך כרצונו"?

כן.

שאלה: מה היתרון של חופש הבחירה לעומת העדרו?

האדם על ידי בחירתו החופשית מקרב את עצמו לבורא.

שאלה: כלפי תלמיד ממוצע בזמן ההכנה ובן אדם ממוצע ברחוב, במה הטבע מתייחס בצורות שונות?

האדם הממוצע ברחוב הוא כנראה בהמה. אני לא מבין מה לעשות עם השאלה הזאת.

שאלה: מה ההבדל בין אדם לבהמה?

ההבדל הוא שהאדם נמשך לבחירה חופשית, להתעלות למעלה מהרצון האגואיסטי שלו, ואז לבחור לעצמו מטרה אמיתית.

שאלה: יוצא מזה שלאדם אין שום סיכוי לרצות לצאת מעצמו ולהתחיל לאהוב את הזולת אם הסביבה לא פועלת עליו.

נכון.

שאלה: אם הסביבה משדרת "עסקים כרגיל", אין שום סיכוי שאני אצא מהרצון לקבל?

מאיפה יהיה לך רצון לצאת?

שאלה: ואפילו אם האדם יהיה חזק מבין וחכם, זה לא יעזור לו?

לא. מאיפה הוא יהיה חזק וחכם? הוא צריך לקבל את הדברים האלה דרך החברה.

שאלה: אז רק בחיבור וערבות יינתן הדבר?

כן.

שאלה: וזה הדבר היחיד שיכולים לעשות ולבקש, שהבורא יהיה ערב לנו?

כן. על זה מדובר במאמר "הערבות".

שאלה: המקובלים מדברים על השורשים ועל כך שהחרות מגיעה ממקור עליון שגם מעביר אותנו סוג של בירור.

כן.

שאלה: האם יש מישהו בעולם, במציאות הגשמית, שמרגיש שהוא עבד, שהוא לא חופשי, שהוא קרוב יותר לבירורים שאנחנו עושים?

נניח שאדם שעוסק בביולוגיה של הגוף ורואה שכל הגופים החיים מתנהגים לפי דחפים פנימיים, שואל את עצמו במה הוא שונה מאיזה ג'וק? מאיזו חיה? ואז הוא מחליט, ש"גם אני חיה".

שאלה: כאשר אדם מרגיש שהוא ממש לחוץ מכך שלא רואה שיש לו חופש בחירה, האם מצב זה יכול להביא אותו לקראת בירור יותר קרוב ופנימי, או שאין קשר בכלל?

אין קשר.

שאלה: במה אני נבדל מחרק?

אם אני רוצה להתעלות מג'וק או מגוף ביולוגי פרימיטיבי אחר, אני חייב לקבל תכונת השפעה. כי בתכונת הקבלה יש הבדל בין כל הנבראים והם מדורגים לפי הסקאלה הזאת, הסרגל הזה. אבל אם אני פועל לפי תכונת ההשפעה, אז אני כבר לא שייך לשום נברא שבעולם הזה. ואז אני מתחיל לשקול את עצמי במשקל אחר.

שאלה: אבל החרק זז ממקום למקום בגלל כל מיני סוגי התעוררות שבתוכו, וכך גם האדם ש"מתרוצץ" בחיים. מה משתנה באדם כשמתגלה בו תכונת ההשפעה, מה משתנה בסכמה הזו?

כשאדם רוכש את תכונת ההשפעה הוא כבר לא מתרוצץ כמו הג'וק, אלא הוא מתחיל להתרוצץ לפי הרצונות הזרים שנמצאים בסביבה ורוצה להשפיע עוד ועוד לכולם, תלוי בדרגת ההתפתחות שהגיע אליה. ובהתאם לזה אנחנו שוקלים אותו, באיזו מידה הוא דומה לבורא, כי הבורא חושב רק על ההתפתחות שלנו.

ולכן אנחנו מודדים את האדם לפי מידת ההתפתחות שלו, אפשר להגיד לפי אור חוזר, לא חשוב איך להגיד, אלא לפי ההתאמה שלו לבורא.

שאלה: אם אני מתאר את עצמי כמו ג'וק שנמשך לכיוון כזה או אחר, וניתנת לי תכונת השפעה, אז אני עוצר את עצמי ופועל בהתאם לרצון הכלל, לרצון העשירייה?

כן, כן. אם אני ג'וק אז אני פועל לפי הדחפים הפנימיים שלי. אם אני ה"אדם" אז אני כבר רוצה להידמות לבורא ואני פועל לפי התנהגות החברה שלי, לפי הסביבה.

שאלה: נראה שבני אדם מאוד לא טובים בחשבון הזה כשכל הזמן הם חושבים שיהיה תענוג, אבל לא יודעים לחשב, ובסופו של דבר, מקבלים יותר ייסורים. השאלה היא למה בני אדם לא טובים בחשבון הזה אם כל מה שיש לנו זה תענוג וייסורים?

הבורא מפריע, כדי להגיע למטרה האמיתית.

חק הסבתיות

"כדאי לקחת לנו זמן, להבין דבר חשוב כזה. דהיינו, איך אנחנו קיימים בעולם מבחינת ישות של "אנכיות", שכל אחד מאתנו מרגיש את עצמו כהויה מיוחדת, הפועלת על דעת עצמה, ובלתי תלוי בכחות חיצונים זרים, בלתי ידועים, ובמה מתגלה הישות הזה של אנכיות אלינו?

והן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו, שהוא פוסע והולך על פי חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך קדימה, וכמו הכלל כולו, כן כל פרט ופרט לעצמו. זאת אומרת, כל בריה ובריה מבריות העולם, מארבעת הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר, נוהג בה חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך. ולא עוד, אלא אפילו כל צורה פרטית, מהנהגה פרטית, שהבריה אוחזת במשך רגעי קיומה בעולם, היא נדחפת על ידי גורמים קדומים, שהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה הנהגה, ולא אחרת, בשום פנים. וזה ברור וגלוי, לכל המסתכל בסדרי הטבע, מבחינת המדע הטהור, ובלי תערובת של פניות עצמיות. אכן אנחנו צריכים לנתח הדבר, כדי לאפשר לעצמנו, להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו."

שאלה: מהם אותם גורמים קדומים שמשפיעים עלינו, שבעל הסולם מדבר עליהם?

אנחנו לא יכולים לדבר על כולם, ולקבל בחשבון את כולם וללמוד על כולם, אלא העיקר הוא שמה שבעל הסולם מסביר, מספיק לנו כדי להבין מי משפיע עלינו וסובב אותנו. אפשר להגיד כך.

שאלה: האם האדם הוא שמגיע לסביבה נכונה או האם הבורא מביא אותו לסביבה הנכונה? מהי בדיוק הבחירה החופשית של האדם בעניין הזה?

אין הבדל. תמיד זה בורא.

שאלה: לגבי דעת החברה. הרצון לקבל מוכרח לפעול כך שהחברה תסתכל עליו באופן חיובי. אבל על מה האדם מסתמך ברצון להשפיע?

על העשירייה. רק לאותה קבוצה שמכוונת למטרת הבריאה.

שאלה: מה ההבדל בין דעת החברה לפני כן?

החשבון הוא אחר. הוא לא מבקש שכר מהחברה האנושית, אלא הוא מבקש את השכר מהקבוצה שלו המכוונת למטרה, כי השכר הוא הבורא שמתגלה בתוכם.

שאלה: לבד מהבחירה בסביבה, האם כתלמידי "בני ברוך" יש לנו עוד חופש בחירה?

בשום דבר.

שאלה: אם אני מבקש עבור החברים איפה אני מקבל תשובה? בשכל או בלב?

תלוי איך אתה שואל, אבל אנחנו רוצים לקבל תשובה בלב. זאת אומרת, שהרצונות שלנו יקבלו הכוונה נכונה למטרה.

שאלה: יכול להיות זה מגיע גם דרך סביבה?

כן.

שאלה: מה זה בעצם בחירה?

בחירה היא תמיד בקבוצה, כי הבורא שבר את הכלי ד'אדם הראשון וסידר לנו, לכל אחד קבוצה פרטית, ואז על ידי ההשתתפות והדבקות שלנו באותה הקבוצה הקטנה שנקראת "עשירייה", אנחנו יכולים לקדם את עצמנו למטרה הנכונה וכך להשפיע על ההתקדמות הרוחנית שלנו. זו הבחירה.

תלמידה: האדם חושב שיש לו בחירה בין שתי אופציות בחיים, לעשות כך או אחרת. אפילו בין לבוא למפגש עשירייה או ללכת לחדר כושר. אבל ממה שאמרת הבנתי שהבחירה היא בתוך הכוחות הפנימיים, כשהוא מסדר כל הזמן את הפנימיות שלו.

זה נעשה כהכנה הקודמת לבחירה.

תלמידה: אז איך מכריעים בפנימיות כדי לחזק את הצד הנכון?

איך מכריעים בפנימיות לחזק את הצד הנכון? כשמשקיעים בפנימיות יותר חשיבות, מדברים על זה, ושומעים מה הסביבה מדברת על זה, כי בסופו של דבר, זה תלוי בסביבה. אני צריך לבחור בסביבה שהמטרה שלה, הפעולות, החיבורים, כל מה שהם עושים יהיה יותר ויותר מכוון למטרת החיים.

תלמידה: והבחירות האלה מצטברות באדם, הן מחזקות את מה שנקרא "היצר הטוב" באדם, או שכל יום זה מחדש?

כן, זו יכולה להיות בדיקה יום יומית, ותהליך ההתקדמות הוא גם יום יומי.

תלמיד: בקיצור, אם אני רוצה לקחת מפה טיפ איך לבחור נכון, אז אין לי באמת גישה ללב שלי, לבחירה שלי, אלא רק לבחור בסביבה נכונה, ואז גם הבחירות הפנימיות שלי הן נכונות?

נכון. כך כתוב, האדם לא אחראי על הלב שלו, הוא לא בעל הבית של הלב שלו, אבל דרך הסביבה הוא מתקן את הלב.

שאלה: ענית עכשיו שבהשתתפות שלנו בעשירייה אנחנו יכולים לקדם את עצמנו למטרה הנכונה, ולהשפיע על ההתקדמות. הבעיה היא שאנחנו לא רואים לאותו כיוון, לכל אחד בעשירייה יש דרך אחרת להשפיע, להתקדם, ואז נוצר מעין קונפליקט.

אין קונפליקט. למה?

תלמיד: למה? כי אחד חושב שכדאי להיפגש ביום ראשון, השני חושב שביום חמישי.

זה קונפליקט?

תלמיד: כן. איך מתקדמים נכון? במאמר "הערבות" נאמר שכולנו צריכים להיות "איש אחד בלב אחד" כדי לקבל תורה, וזה לא קיים.

אין. אז תתחילו לבטל כל אחד את עצמו כלפי החברים.

תלמיד: אי אפשר.

בכלל? אז אין מה לעשות. כך אתם לא מתחילים לבנות את הקבוצה.

שאלה: לגבי "חוק הסיבתיות" הוא כותב "והן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו, שהוא פוסע והולך על פי חק הסבתיות," זאת אומרת, הרי אני באופן טבעי רוצה חיים טובים. אז זה כוח הסבתיות? מה הסיבה שאני רוצה חיים טובים, ומה הסיבה שפתאום אני לא רוצה חיים טובים? שפתאום אני רוצה להיות בהשפעה?

זה תלוי בסדר הערכים שלך.

תלמיד: באופן טבעי כל אחד מאתנו רוצה חיים טובים. כל אחד רוצה שתהיה לו אישה יפה, בית יפה, ולחם.

לא לזה התכוונתי.

תלמיד: יפה. אז מה פתאום שאני אשנה את זה? לא, אני לא רוצה בית, אני רוצה אישה מכוערת, אני לא רוצה רכב, אלא רוצה עגלה וסוס. מה משתנה ביחס שלי, ומאיפה פתאום זה משתנה?

מהסביבה.

תלמיד: אני חי בסביבה של אנשים שיש להם, לא עם אנשים שאין להם. אז על איזו סביבה מדובר?

כשהאדם מחליף את הסביבה שלו, הוא משנה את החיים שלו.

תלמיד: אז אם אני גר במקום של אנשים עשירים, עם וילות, והכול, אולי כדאי שאני אעבור למעברה ליד אנשים שאין להם? פתאום כשאני מחליף את הסביבה שלי , ואז קורה משהו אחר?

ודאי שקורה משהו אחר.

תלמיד: למה שאני אעזוב את הבית היפה שלי, ואלך לגור במעברה. מה פתאום?

אם במעברה תקבל פיצוי הולם, אז אתה תעבור.

תלמיד: סיפרת פעם, שהרב"ש אמר לך, "תעזוב את הבית שבו אתה גר ברחובות. ובוא לגור לידי". ואתה באמת ויתרת, ועברת מפנטהאוז ברחובות, לבית של שלושה חדרים בבני ברק. מה הביא אותך למחשבה הזו פתאום לוותר על הכול? על מרפאת השיניים שלך? למה פתאום, ויתרת על הכול. מה הביא אותך לזה?

זו הברקה מלמעלה.

תלמיד: זה בא מלמעלה? וויתרת על הכול בקלות?

כבר חיכיתי, מתי אני נפטר מהכול.

תלמיד: אבל למה? מה פתאום הגעת לנקודה כזאת?

כי ככה הבורא עשה.

תלמיד: ככה הרגשת?

כן.

תלמיד: תשמע, אתה גדול. לוותר על הכול זו באמת גדולה.

אני לא וויתרתי, בשבילי זה לא היה גדול.

תלמיד: תסביר לי את הנקודה הזאת?

כי ברגע שרציתי לעבור מרחובות לבני ברק, מהפנטהאוז הדו קומתי. לדירת שלושה חדרים וכולי, אז זהו, אני כבר בחרתי.

תלמיד: אז זה חוק הסיבתיות שוויתרת על הכול והלכת לגור בדירת שלושה חדרים?

כן. כי ראיתי שדרך זה אני מתקדם למטרה.

תלמיד: ואת זה מקבלים פתאום בלי הודעה מוקדמת? פתאום אתה מקבל את זה?

ככה.

שאלה: בעל הסולם כותב פה על העניין שהכול מתנהל "בדרך גורם ונמשך קדימה"? איך להבין אותו נכון? כי זה משהו שהוא אחר כך הולך ומשתמש בו.

כסיבה ומסובב, כי כל פעם שאנחנו משיגים משהו, זה מושך אותנו להשגת הנקודה הבאה בדרך.

תלמיד: ולמה זה אמור לעורר אותנו בכל פעם מחדש?

כדי שנבדוק לאן אנחנו מתקדמים.

תלמיד: ומה באמת הבדיקה שמתקדמים תמיד קדימה?

לאן מתקדמים קדימה? מה זה קדימה? לקראת הבורא, לדבקות בבורא, למטרת הבריאה או לפנטהאוז?

תלמיד: אז הדברים המשפיעים עלינו הם על מנת שנוכל לעשות בירור נכון להתקדמות שלנו?

כן.

שאלה: האם הבחירות שלנו בתוך עשירייה, נגיד הבחירה שלי, אם יש דבר כזה בחירה פרטית, משפיעה על החברים שלי בעשירייה?

ודאי.

שאלה: איך אנחנו מחזקים את הבחירה שלנו כעשירייה? אני מדבר עלינו. יש דברים בחברה ברורים שמקדמים למטרה. כל מה שקשור להתאספויות של החברים לשיעור בוקר, זה ברור. כאילו הבחירה פה יכולה להיות קשה אבל ברור מה הבחירה הנכונה. פעם הבחירה להגיע לשיעור או להגיע לאספה, היה לי ברור שזה יותר חשוב מהכול. פתאום זה לא כזה ברור.

זאת אומרת, נותנים לך מקום בחירה.

תלמיד: כן. איך אני יכול להשפיע על בחירה של חבר, שפתאום נראה לו, נגיד שהפרנסה שלו כרגע יותר חשובה מהשיעור. או שהוא צריך עכשיו ללכת לטייל קצת יותר, וזה יותר חשוב מהמפגש החברתי, וכולי. יש לי בכלל מה לעשות עם בחירה של חבר?

לבוא אליו ולהגיד שאתה מאוד מעריך אותו בזה שהוא בחר להיות עם החברה ולא לצאת לחופש, נגיד. סתם. לא שאני חושב שכך צריך לעשות, גם חופש צריך, אבל לחזק אותו.

תלמיד: כן, גם החופש וגם הפרנסה הן דוגמאות לא טובות. מה שאני רואה שבסוף הבחירות של החברים יכולות להשפיע על העשירייה, יכולות להחליש עשירייה.

אז מה?

שאלה: אני לא רואה איך אפשר להתמודד עם זה. מה לעשות? אני רואה שאני יכול להיחלש מזה, אני רואה שחברים נוספים יכולים להיחלש מבחירות של חברים אחרים, ואתה באמת לא יכול להיכנס לבחירות של חבר.

הכול לפי איך שאדם מבין את הדרך. אין לי מה להגיד.

תלמיד: לגבי יחס לחברים, שצריך להיות יחס שווה לכל חבר. האם היחס שלי לחבר שאני רואה שהוא משקיע כל הזמן וממש נותן את עצמו צריך להיות שווה לחבר שאני רואה שהוא פחות משקיע ופחות נמצא. איך אני בונה יחס שווה לחברים?

אתה לא יכול. מי שיותר משקיע אתה חייב להתייחס אליו בצורה יותר מכובדת. אתה מכבד את ההשקעה שלו. אלא מה?

תלמיד: אני שומע הרבה פעמים שחייב להיות יחס שווה לכל אחד מהחברים בעשירייה.

אחרי כל החשבונות. אבל בעצם אתה מתייחס לכל אחד ואחד לפי איך שנראה לך כמה הוא משקיע בחברה.

שאלה: איך עושים בירור, מה השלבים של בירור? אם אתה יכול לפתוח את זה.

אי אפשר לפתוח ואי אפשר להיכנס לפסיכולוגיה הזאת. בשביל מה לך? אנחנו צריכים ללכת לפי כמה כללים שהרב"ש סיפר לנו וזהו. זה באמת מספיק. לכבד כל אחד, לדאוג לקשר של כל אחד ואחד, וכך להתקדם. ככל שיש פחות פרטים יש פחות מקומות להסתבך.

שאלה: אם אני רואה שחבר אחד משקיע ואז אני מעריך אותו יותר, וחבר אחד פחות משקיע ואז עם הזמן הוא משקיע עוד פחות. איפה החיבור של העשירייה? איפה אנחנו נותנים את הכוח לחבר שמשקיע.

תמיד בעשירייה אף אחד לא דומה שני.

תלמיד: זה נכון, אבל אם אני אוהב את החבר ונותן כוח לחבר שמשקיע יותר, איך אני נותן כוחות לחבר שמשקיע פחות בשביל כן למשוך אותו, ושיהיה לו כוח להשקיע יותר?

תביאו גם לו כוחות בצורה אחרת, כך שהוא יבין שאתם עוזרים לו.

תלמיד: באיזו צורה אפשר להביא לו כוחות אם אני לא מתייחס אליו?

אני לא יודע, אנחנו סתם טוחנים מים, שום דבר לא יצא מזה. צריכים להשתדל שהחברה תהיה מחוברת, אחידה, ושלכל חבר תהיה תמיכה.

שאלה: האם יש הבדל בהתקדמות הרוחנית בין מי שמוותר על תנאים כדי להתקדם לבין מי שאין לו צורך לוותר?

זה שאין לו צורך לוותר הוא יותר חזק, יש לו עבודה יותר גדולה אחר כך.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות בחירה בכל שנייה, איך להכריח את עצמנו?

הכול תלוי בסביבה, אם אדם נכלל בסביבה, אם הוא נכנע כלפי הסביבה, אז הסביבה משפיעה עליו ומשנה אותו. ולא חשוב איך שהיא משנה אותו, שלא יעשה על זה ביקורת, כי אחרי שהוא נכנס לסביבה הוא חייב ממש למסור את עצמו לסביבה ולקבל אותה כדבר מושלם.

שאלה: בעל הסולם כותב איך ה"אני" שלנו מתגלה לפנינו, אבל נראה שהוא לא עונה. איך תחושת האני, העצמאות, האנוכיות, מתגלה לנו?

אנחנו יכולים יותר ויותר להרגיש את האנוכיות שלנו לפי מידת ההכנעה שלנו לסביבה.

שאלה: אם ההתפתחות הבריאה של האדם היא לעשות בחירות שיהיו מועילות לסביבה, האם זה כולל את כל האנושות או רק את הסביבה הרוחנית של האדם?

רק את הסביבה הרוחנית של אדם, אבל אחר כך נראה, אנחנו מתקדמים בכל זאת.

שאלה: האם גדלות וחשיבות החברה שבה אנחנו נמצאים הן שמקרבות אותנו לחופש, ובמידת השקעת המאמצים בסביבה הגדלות והחשיבות יגדלו?

באיזו צורה אפשר להפוך את הלב לרגיש יותר, כדי לא לאבד את ההזדמנות שהבורא נותן לאדם לעשות מאמץ להשפעה בחברה?

זאת שאלה מהותית, צריך יהיה לפתור אותה בנפרד.

שאלה: איך אפשר לקבוע את הכוחות הפנימיים כדי להגיע לבחירה אידיאלית להתקדמות הפנימית?

אתם חושבים שאתם מנהלים את התהליך, אני מתפעל מכך שאני שומע את זה יותר ויותר בשאלות שלכם. הבורא הוא המנהל, הכוח העליון שקשור אלינו וקשור למטרה הסופית ונמצא בכל התהליך שכל אחד מאיתנו צריך לעבור בדרך, כדי שכולנו נגיע בסופו של דבר לחיבור "כאיש אחד בלב אחד", "וביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". זה מה שאנחנו צריכים לראות לפנינו ולקבל על עצמנו.

תלמיד: אני רוצה לספר שביום ראשון הקרוב אנחנו מתחילים באירוע חדש לכל הכלי העולמי, מפגש התכללות שבועי שייערך כל יום ראשון בערב, משש וחצי עד שבע שעון ישראל. האירוע הזה נקרא "בונים חברה רוחנית", ובאירוע הזה ניפגש כולנו וירטואלית במערכת הערבות בכל השפות, ושם ניתן את כל החדשות והעדכונים של הארגון בכל מה שנוגע לאירועים, לשאלות שקשורות להפצה, לעשירייה, לחברה, רעיונות חדשים, מחשבות, שאלות ותשובות וכל מה שאנחנו רוצים, זה זמן שבו נתאסף יחד ונתכלל מכל מה שקורה. כי בשיעור אנחנו מקבלים הרבה מהרב ואנחנו רוצים גם בינינו לברר את הדברים, לדון בהם, לשמוע אחד את האחר. האירוע הזה יהיה בשיתוף כל ראשי השפות.

תלמיד: אנחנו רוצים יותר שקיפות ושיתוף, מקווים שזה גם יעזור לנו להגיע לערבות. אנחנו רוצים שיהיה מקום שבו אפשר להעלות ערכים שונים ועקרונות יסוד שעליהם גדלנו, וחברים חדשים שהגיעו אולי לא כל כך בקיאים בהם. וכמובן שיהיו חדשות, חדשות בהפצה ובכלל בארגון, ובירורים משותפים בנוגע לשאלות כמו מה עושים בעשירייה אם חלק מגיעים וחלק לא, איך להתייחס, בשווה או לא. אנחנו רוצים לברר את כל הדברים האלה בצורה משותפת.

תלמיד: אנחנו דוהרים קדימה לקראת הכנס העולמי הבא שלנו, שמובילות אותו קבוצות אסיה והנושא שלו הוא תפילה, ולכן משיעור לשיעור, מיום ליום אנחנו רק מעמיקים יותר בהבחנות של התפילה.

תלמיד: אני רוצה לשאול, אנחנו ירדנו מישיבת חברים עולמיות שהיו לנו פעם בשבוע הרבה שנים, ואני שומע עכשיו שאנחנו כאילו לא מחדשים אותן.

אני חושב שלפחות פעם בחודש צריך שהחברים ייפגשו בישיבת חברים. אינפורמציה זה יפה, חצי שעה אינפורמציה זה טוב, אני מקווה שיכניסו שם המון רגש, אבל לפחות פעם בחודש כדאי שניפגש כל הכלי העולמי ונכין ישיבת חברים, ויהיה לנו כמו כנס. בימי ראשון העשיריות נפגשות וביטלנו את ישיבת החברים העולמית. לפי מה שדיברת אתמול ושלשום אנחנו מתקרבים לקשר בין עשירייה לעשירייה איכשהו, אז אני בעד שנחדש את ישיבות החברים.

בסדר גמור.

תלמיד: אפשר גם לקבל את האינפורמציה בתוך ישיבות החברים האלה.

אז מתי אתה רוצה להכין את זה?

תלמיד: להתחיל פעם בחודש לפחות לעשות ישיבות חברים כאלה.

פעם בחודש.

תלמיד: כן, כי החברים מהעולם מכינים אותן, הם מתקשרים, מכינים ישיבת חברים, יש בזה הרבה כוח אני חושב.

טוב אז אתה אחראי.

תלמיד: בסדר, אבל שתהיה החלטה שאנחנו כן עושים את זה.

אז יש החלטה עכשיו, שמעת ממני.

(סוף השיעור)