שיעור בוקר 20.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 514, דף תקי"ד, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", אות מ'

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמוד 514, דף תקי"ד, חלק "עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", אות מ', דברי האר"י.

אות מ'

"והנה פשוט הוא, שלא נגמרו אחורים דאו"א לירד עד כלות שבירת ז' כלים, שכל בחינת שבירת מלך א', היה גורם ירידת קצת מאחורים דאו"א. וזהו ביאור הענין. הנה כאשר נעריך מציאות הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב, יש"ס ותבונה, כנ"ל. נמצא, כי עד שליש ספירת ת"ת, שהוא המלך הד' אז נגמרו לירד אחורים דאו"א עלאין, וכאשר נשברו כל הז' מלכים, אז ירדו גם אחורים דיש"ס ותבונה."

זאת אומרת, יש לנו בינה, בבינה יש גלגלתא עיניים ואח"פ. גלגלתא עיניים זה בינה נקיה. אח"פ זה בינה שהיא הרחם שהיא מטפלת בזו"ן, בכל הבריאה.

האח"פ האלו דבינה הם מטפלים בזו"ן. בזו"ן יש לנו שבע דרגות, מדרגות, דרגות עביות. אז אבא ואמא מהדרגה הגבוהה ביותר שלהם מתקשרים, כדי להשפיע מאח"פ הגדולים האלו לזו"ן. הם משפיעים וזו"ן נשברים בדרגת מלך הדעת. הדרגה הזאת מלך הדעת שנשברה בזו"ן, היא מבטלת את האח"פ דאבא ואמא השייך לדרגה הזאת.

ואז אבא ואמא קשורים ביניהם בצורה אחרת, קצת מסתובבים, נמצאים בהתקשרות פחותה יותר. ואז שוב הם משפיעים לזו"ן, נשבר מלך חסד ואבא ואמא שוב נכנסים לפחות קשר, ואחר כך גבורה, תפארת, עד שאבא ואמא לגמרי מבטלים את הקשר ביניהם, באחוריים מה שנקרא, כדי להשפיע לזו"ן.

אבא ואמא קיימים רק בשביל זו"ן. עד כמה שזו"ן מוכנים לקבל מהם, כך הם מתקשרים. וכשזו"ן כבר לא יכולים לקבל לגמרי, אבא ואמא מפסיקים את הקשר. בצורה הדרגתית הזו"ן שנשברים, הם מבטלים את האחוריים דאבא ואמא מהקשר.

שאלה: אתה אומר שהם מפסיקים את הקשר. למה הם מפסיקים את הקשר?

כי אין למי לתת.

שאלה: אבא ואמא זה אותו חלק של האח"פ שמטפל בזו"ן?

כן.

תלמיד: יש עוד חלק?

יש עוד חלקים. על מה שאני מדבר, על זה תשאלו.

תלמיד: הוא כותב ש"עד שליש ספירת ת"ת, שהוא המלך הד' אז נגמרו לירד אחורים דאו"א עלאין,".

אחוריים דאבא ואמא, ואחר כך יש אחוריים דישסו"ת, זה אותו דבר. לפעמים אנחנו מדברים שאבא ואמא כוללים את ישסו"ת, זו דרגה עליונה כלפי זו"ן שהולכים להישבר.

שאלה: אם הם מטפלים בזו"ן, למה הם גורמים לו להישבר?

זו המטרה. את המטרה יותר למעלה, אבא ואמא לא יודעים, הם יודעים שאפשר לקבל על מנת להשפיע בד'/ג'. אפשר לקבל? כן. אור החכמה יבוא? יבוא. אין איסור? לא. להשפיע נחת רוח לבורא? ודאי. אז איך הם יכולים לעצור את עצמם? לא יכולים, ובאים לשבירה.

כי התוצאה שזו"ן לא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע אור כזה גדול, היא לא נמצאת באבא ואמא, הידיעה הזאת נסתרת מהם. כמו שזה היה בחטא עץ הדעת, אותו דבר. רק שם בדרגת המערכת וכאן זה בדרגת הנשמה, דרגת אדם.

שאלה: אחרי צמצום ב', כשבעצם יש איסור להפעיל כלים דקבלה, איך זה קורה?

אין דבר כזה. צמצום ב' מתבטל מתי שיש כוח לבטל אותו. רק צמצום א' נשאר קבוע וקיים, לא מתבטל. צמצום ב' זה מפני שאין לי כוח כרגע לעבוד עם כלים דקבלה. אבל ברגע שיש לי כוח, אני עובד. כשאין לי כוח לעבוד עם כלים דקבלה, אני נמצא למטה מפרסא. אתם זוכרים איפה צמצום ב'? למטה מפרסא. אבל אם יש לי כוח, קיבלתי, לא חשוב מאיפה, לעבוד עם הכלים דקבלה, אז אני עולה למעלה מפרסא, זה נקרא לאצילות, צמצום ב' מתבטל.

שאלה: למה אבא ואמא בכדי להשפיע לזו"ן עולים לאריך אנפין ואחרי שהשפיעו הם מתחילים לרדת בשלבים?

לא יודע, זה לא כתוב כאן. מה שכולנו לומדים, אתה חייב ללמוד. לומדים ושואלים במה שכולם טרודים.

תלמיד: אני שואל מתוך ההרגשה.

אני מבין, אבל אני לא מכבד את ההרגשה שלך, כי תראה כמה תלמידים יש לי. כל הזמן זו אותה הבעיה, צריכים ללמוד במקום שכולם לומדים, זהו. אפשר לקשור את זה עם אלף מקומות, אבל מה כולם מרוויחים? החברה לא מרוויחה מהשאלה שלך ולכן אני מפסיק.

קריין: דף תקי"ד, "אור פנימי", טור ב' למטה, אות מ'.

פירוש אור פנימי לאות מ'

"הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב ישסו"ת וכו': וצריכים להבין ענין הערכת הז' מלכים בד' הפרצופים או"א וישסו"ת, שהוא המפתח להבנת מלוכתם ומיתתם דז' מלכים דנקודים. ולכל בחינות זו"ן שבאבי"ע אשר הז' מלכים הללו המה שורשם.

ונבאר אותם כאן בקיצור בדרך כללות, ולהלן בפירוש דברי הרב נבארם באורך בפרטות. ותדע, כי ה' פרצופים יצאו כאן בעולם הנקודים: ד' פרצופים, שהם: חכמה. בינה. ישראל סבא. ותבונה. יצאו בראש וגוף. ופרצוף החמישי, שהוא פרצוף הדעת יצא בראש בלי גוף. עוד תדע כי גם סדר שבירת הכלים היה ג"כ בסדר הזדככות המסך ע"פ המדרגה, כמו סדר הסתלקות האורות מהכלים דגוף של הפרצופים הקודמים דא"ק. גם ידעת שהכלים דנקודים קדמו לאורות, כי הכלים דנקודות דס"ג, אשר נתפשטו מלמטה מטבור דא"ק, ואורותיהם נסתלקו בעת צמצום נה"י דא"ק, ונשארו ריקנים מאורותיהם, המה עברו והיו לכלים דנקודים. כי הכלים שנתרוקנו מחמת ההסתלקות אורות בהגוף דעליון, נעשו תמיד לכלים בפרצוף התחתון," ממנו "כנודע."

זה תמיד כך. מאיפה יש לנו כלים לע"ב, לס"ג, למ"ה, לב"ן וכן הלאה? תמיד מהעליון, אחרי ההזדככות שלו זה מה שקורה.

תלמיד: לא מובן מה שאמרת עכשיו.

מה לא מובן? תסביר לי איך יצא הע"ב מגלגלתא. יש כלים לע"ב לפני שגלגלתא גומר את כל תהליך הטנת"א?

תלמיד: לא.

לא. אז מאיפה יש? אחרי טנת"א, שיוצאים לנו כל הטנת"א, יש לנו זיווג דהכאה במלכות דאין סוף דרך גלגלתא, וגלגלתא מולידה את הע"ב מהכלים שלה ורשימות שנשארו וכך נולד פרצוף חדש. מאיפה הוא בא? למה ע"ב יותר חלש מגלגלתא? גלגלתא בדקה את עצמה, עשתה על מנת להשפיע כמה שמסוגלת, והחליטה שזהו, אני עשיתי את הכול. אבל אני הגעתי לתכלית? לא. עשיתי נחת רוח? אולי קצת. מה לעשות הלאה? אז הולכת ובונה הלאה כמה שאפשר, עוד מנה של השפעה.

תלמיד: אבל למה "הכלים שנתרוקנו מחמת ההסתלקות אורות בהגוף דעליון, נעשו תמיד לכלים בפרצוף התחתון,"?

מאיפה עוד יהיו לנו כלים? מלכות דאין סוף עושה זיווג על עצמה, על כולה, יוצא לה רק פרצוף גלגלתא, קו דק מאוד. גלגלתא הזדכך, אז קיבל על בחינתו כמה שמסוגל. נשאר לו משהו אחרי שהזדכך, עושה על זה פרצוף ע"ב וכן הלאה. זאת אומרת, כל פרצוף תחתון הוא יוצא מכלים דעליון, אחרי שהזדכך וחיפש וגילה שם עוד אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע כדי לעשות נחת רוח.

תלמיד: זאת אומרת, הפרצוף עובד עם כל הכלים שהוא יכול.

שלו, בדרגה שלו. גמר את זה, אז מתגלה לו שהוא בכל זאת יכול לעשות עוד קצת על מנת להשפיע. אפשר להגיד כך, הוא לא היה מסוגל לחשוב על זה, לא מסוגל. נניח שהוא היה איזה כנר באורכסטרה של המטרופוליטן אופרה או משהו כזה, וכבר לא יכול, אין לו כוח או משהו קרה לו עם היד, והוא הופך לחצוצרן. אחר כך עובר לעוד משהו, וויולה, צ'לו, ועוד ועוד עד שמגיע לתופים. אני חלילה לא רוצה להגיד שכל כלי נגינה הוא פחות, אבל מיצה את עצמו עד הסוף. דווקא רואה בזה מסירות. לכן העבודה שלנו בדרגה הכי קטנה שאתה עוד מסוגל, ואתה מזלזל בזה, זה זלזול גדול בבורא. דווקא ההיפך, הקטנים גורמים לתענוג הגדול.

תלמיד: מדובר פה על התרוקנות הכלים באח"פ דעליון.

הוא אומר פשוט, כל כלי שנשבר או הזדכך, שזה היינו הך לתהליך, הוא בזה בונה מהמצב השבור או הריקן שלו, לא חשוב אם זה על ידי שבירה או הזדככות, בונה כלים חדשים לפרצוף הבא. כך אדם הראשון שנשבר בנה לנו כלים ואנחנו יכולים להתחיל מדרגת אפס ממש.

שאלה: מלמטה למעלה אנחנו עובדים על גלגלתא ועיניים של התחתון או על אח"פ דעליון? מה אנחנו בונים, מה אנחנו מבררים?

מלמטה למעלה?

תלמיד: כן.

אנחנו בונים את הגלגלתא ועיניים שלנו, בזה שאנחנו מתבטלים לאח"פ דעליון.

תלמיד: אז עבודה לבניית הלמעלה מהדעת זו בנייה של הגלגלתא ועיניים דעליון.

כלי השפעה דעליון.

תלמיד: הוא כותב שההזדככות אחרי השבירה של הכלים היא סדר המדרגה כמו בפרצופים הקודמים.

כן.

שאלה: ובסדר הזה של ההזדככות יש גם את אותם זיווגים בעליה, ביציאה?

עוד נלמד, עוד מעט. יש בזה הרבה פרטים, אני לא רוצה כך להגיד.

"גם תדע, שכל המדובר שבכאן הוא רק מאורות דגדלות, שבאו לאו"א בסוד תוספות. אבל מאורות דקטנות, דהיינו מבחינת אב"א דאו"א אין הרב עוסק כאן. כי בבחינת הקטנות שיצאה מתחילת אצילותו לא היה שום שבירה וביטול, כנ"ל, וכל הביטול ושבירה ופגם היה רק באורות דגדלות שבאו בבחי' תוספות. דהיינו בזווג דפב"פ דאו"א וזכור זה."

זאת אומרת, מתי הייתה שבירה? מתי שאבא ואימא הזדווגו פנים בפנים ואז זו"ן התחילו להישבר מאח"פ דאבא ואימא. אבל באח"פ דאבא ואימא נעשה מזה רק פגם, כי הם גרמו לשבירה ולא שבעצמם נשברו. הם לא יכולים, הם עושים הכול בעל מנת להשפיע, יש להם תכונת הבינה. "והנה מתחלה יצאו כל האורות של הגדלות כולם כלולים בכלי דכתר," כתר דנקודים, שעומד למטה מטבור. "כלומר בנה"י דכתר. כי הכתר עצמו שהוא הראש הב'" דעולם הנקודים, ראש הא' זה ישסו"ת "לא לקח לעצמו שום חלק במוחין דגדלות האלו. כנ"ל." כי הוא ב' דהתלבשות "אלא רק משום שכל חידושי אורות באים בהכרח מא"ס ב"ה כנודע, וע"כ צריך האור החדש הזה להשתלשל מא"ס ב"ה דרך כל הסבות, הקודמות לפרצוף זה המקבל והממשיך להאור החדש, ונבחן משום זה, שהוא יורד מא"ס ב"ה ומשתלשל ממדרגה למדרגה עד שבא אל המקבל, שהוא המסובב מכל אותם המדרגות שקדמו לו. ולפיכך נבחן שגם או"א העלו מ"ן אל הכתר, שהוא בחינת גלגלתא ועינים דאו"א," הנמצאים באח"פ דכתר. "דהיינו הראש שלהם, וגם הכתר" העלה את עצמו "אל הראש שלו," אח"פ דכתר לראש שלו. "וכן למעלה עד א"ס ב"ה, ואז נמשך האור החדש מא"ס ב"ה דרך המדרגות עד שבא לבחינת טפת הזווג דגלגלתא ועינים שבכתר, שהם חו"ב שבכתר, והטפה מתלבשת בנה"י החדשים דכתר שפירושו נה"י שלמים שיכולים להגלות כלפי חוץ (עי' לעיל דף תק"ז ד"ה יכולים) ונה"י דכתר הללו עם האור דטפת הזווג הנמשך מא"ס ב"ה, יורדים ומתלבשים במוחין דאו"א." זאת אומרת, אבא ואימא מקבלים מנה"י או מאח"פ דכתר כבר אור הגדלות.

שאלה: איך שהתחלת לדבר על הכתרים והראשים וכל הדברים האלה, התחלתי קצת לאבד עניין. מה זה כל הכתרים והראשים? מה זה נה"י דכתר?

נה"י דכתר זה אח"פ דכתר, חצי התחתון דכתר. בכל פרצוף יש שני חלקים. חלק עליון קשור לפרצוף יותר עליון, חצי תחתון קשור לפרצופים יותר תחתונים. החצי העליון עובד בהשפעה, החצי התחתון עובד בלקבל על מנת להשפיע לתחתון, והחצי התחתון הזה זה העיקר, הוא נקרא או נה"י או אח"פ. זה אותו דבר. אני אצייר לך אחר כך.

תלמיד: יש איזו מהדורה מקוצרת לכל הדברים האלה?

יש "פתיחה לחכמת הקבלה", זו מהדורה מקוצרת.

תלמיד: יש חלק למעלה וחלק למטה.

כן, והחלק למעלה עובד כדי להתקשר לעליונים והחלק למטה כדי להתקשר לתחתונים. אז החלק התחתון של הפרצוף מקבל מהחלק העליון דרך חלק עליון, מהפרצוף העליון ממנו.

יש שני פרצופים, החצי העליון נקרא אח"פ וקשור אליו החצי התחתון שנקרא גלגלתא ועיניים, שמתלבש עליו. או שאתה יכול לרשום כך, ישנו העליון והאח"פ דעליון שלו, והתחתון מתחבר אליו בגלגלתא ועיניים שלו, על זה מדובר (ראו שרטוט מס' 1).

נניח שהעליון זה כתר, הוא מקבל מלמעלה, בגלגלתא עיניים שלו הוא קשור למעלה, כי גלגלתא עיניים זה השפעה, הוא נמצא בהשתוות עם העליון, ובאח"פ שלו, דרך האח"פ שלו הוא קשור לגלגלתא עיניים דתחתון. אז הוא משפיע לתחתון במידה שהתחתון יודע להשתוות עימו, שיהיה קשר ביניהם.

שרטוט מס' 1

תלמיד: איך יש ביניהם קשר אם זה לקבל וזה להשפיע?

האח"פ של העליון רוצה להשפיע לתחתון, האח"פ הזה הוא כמו רחם, והתחתון רוצה להשתוות עם עימו, לבטל את עצמו כלפי העליון, כלפי הרחם ולכן יש קשר ביניהם. העליון מבטל את עצמו כלפי התחתון והתחתון מבטל את עצמו כלפי העליון, ואז יש ביניהם קשר. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו, שיעשה רצונו כרצונך".

תלמיד: וכך זה כל הזמן?

את זה תזכור. מזה תבין את כל יתר הווריאציות. יהיו בזה שינויים, אבל אם את זה תזכור יהיה לך תמיד עוגן. תמיד כך הקשר בין כל הפרצופים, גלגלתא עיניים ואח"פ.

קריין: אור פנימי טור ב', בדף תקט"ו פסקה "ולפיכך".

"ולפיכך האור הזה הנ"ל, המכונה טפת הזווג דחו"ב שבכתר, המלובש בנה"י דכתר, שירדו למוחין דאו"א, נבחן לכללות כל האור המתפשט בכל ה"פ של הנקודים, כי כל המדרגות של הנקודים אינם אלא התמעטות מן אור הכללי הזה, כי הולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד שנעלם ומסתלק לשורשו," לפי הכלים שנשברים. "אלא כיון שאור העליון אינו פוסק, ע"כ הוא מוציא קומות חדשות בדרך התמעטותו, זו למטה מזו עד שמתעלם ועולה להמאציל, ע"ד שנתבאר בהסתלקות האורות דפרצופים הקודמים. הרי שאותו האור המלובש בנה"י דכתר, הוא כללות האור של כל הפרצופים כולם של הנקודים.

אמנם אחר שנה"י דכתר התלבשו למוחין באו"א, כבר יצאו לגמרי מבחי' כתר, ונחשבו על הכלים דאו"א ואור דאו"א. ותדע שקומה זו שיצאה בראשונה נבחנת לקומת כתר דאו"א, ומכונה כאן בדברי הרב בשם הסתכלות עינים של או"א זה בזה, כי ע"י נה"י דכתר שנתלבש בהם למוחין ונזדווגו פב"פ, נפקחו עיניהם והסתכלו זה בזה," כמו באדם וחוה. "שפירושו זווג דגדלות בקומת כתר דאו"א. והתפשטות הא' של קומת כתר ממעלה למטה הוא במלך הדעת, ומכאן ואילך התחיל הזדככות המסך דפרצוף או"א: כי אחר שנשבר מלך הדעת, נזדכך המסך מבחי"ד לבחי"ג ואז יצאה קומת חכמה דאו"א, ממטה למעלה, וממעלה למטה נתפשטו הע"ס דגוף שנתלבשו במלך החסד." את זה נלמד אחר כך. העיקר שיש לנו כאן, (ראו שרטוט מס' 2) קשר כפרצוף אחד כפי שלמדנו, בין אח"פ דעליון לגלגלתא עיניים דתחתון שזה גם עשר ספירות. אם יש דבקות בין גלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ דעליון, אז יש קשר וכך האור עובר דרך כל הפרצופים.

שרטוט מס' 2

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-20_lesson_bs-tes-07_n1_p2_bR4cCcOv