סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined

28 - 29 אוגוסט 2025

שיעור 128 אוג׳ 2025

בעל הסולם. שמעתי, נד. מטרת העבודה - א (מוקלט מתאריך 09.11.2021)

שיעור 1|28 אוג׳ 2025

שיעור בוקר 28.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 09.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/Rkz0aORj?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 570,

נד. "מטרת העבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", מאמר נד. "מטרת העבודה".

הבוקר קיבלתי שאלה מאדם שכתב שהוא מבולבל ולא זוכר כלום ולא יודע כלום וממש נמצא בחוסר אונים. וכנראה שגם בלילה היו לו הרבה מחשבות. כתבתי לו שזה דווקא טוב שהוא מבולבל, ובכלל כל מצב הוא טוב. אבל מצב מבולבל זה טוב, זאת אומרת שהוא עכשיו צריך לנקות את מה שיש לו בראש ובלב, כדי שיהיה לו כלי נקי, להתפטר ממה שהיה לו קודם וזה סימן יפה, שעכשיו יהיה לו מצב חדש, דרגה חדשה. ככה זה.

כמו שאנחנו רואים גם בחיים שלנו. אני לא יכול לכתוב על נייר שכבר כתוב עליו משהו, אלא צריך להיות נייר נקי. אני לא יכול לשפוך משקה לכוס שאני לא יודע מה היה בו, זה יקלקל את הטעם שעכשיו אני רוצה לטעום, וכן הלאה. אנחנו צריכים כלים נקיים.

ולכן זה שאנחנו מבולבלים, מגיעים בבוקר לשיעור והראש שלנו לא נקי, זה רק סימן שאנחנו צריכים להתרגל לנקות את הכלי שלנו, לא לחכות שזה יקרה מעצמו, ואחר כך בכלי הנקי אני אבדוק את עצמי, מה אני מקבל, במה אני ממלא אותו. וכך להתקדם. זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות רגישים בבדיקת הכלי, במילוי הכלי, בתחילת הכלי, בתוצאה מהכלי, זה צריך להיות אצלנו ברור.

לכן כתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים", שכל יום אדם צריך להרגיש את עצמו חדש. מה שהיה לי אתמול, אולי אתמול היו לי רגשות יפים מאוד והברקות כאלה והבנתי דברים, מה שלא יכולתי להבין לפני זה בכלל, זה לא חשוב, זה כבר היה. ואם אני עובד עם מה שהיה זה כבר "קליפה", ואני צריך להשתדל לצאת ממה שהיה לי אתמול, אפילו אם היו השגות והרגשות מאוד טובות גם במוח גם בלב, אני רוצה שהכול יהיה ריק, ו"כל יום יהיו בעיניך כחדשים", אני רוצה להתחיל מחדש.

ולכן כך כתבתי לו, אולי בצורה יותר קצרה, אבל זה מה שהתכוונתי, שאם אנחנו מגיעים לשיעור לא ריקניים, לא חשוב מה שיש לנו מקודם, זה לא טוב שנשאר לנו, אנחנו צריכים להתחיל כל יום מדף נקי. ואפילו שאני עומד כמו באמצע השדה ואני לא יודע מה קורה ומה לעשות ולאן לפנות, ובכלל מה ייצא לי, בשביל מה אני כאן, זה טוב אם אתה מתחיל ממצב אפס, אז יש לך לפניך ממש עבודה נכונה מחדש.

וכך אנחנו מגיעים למאמר שלנו, "מטרת העבודה". אי אפשר לגשת לעבודה הנכונה, הנקייה, אם אתה סוחב אחריך עוד משהו מהעבר. תתחיל כמו ילד ממש מאפס.

בואו נראה מה כותב לנו בזה בעל הסולם.

נד. מטרת העבודה

מה ששמעתי ט"ז שבט תש"א

"זהו ידוע, שעיקר העבדות הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו. אבל צריך לדעת, מהו הפירוש של להשפיע, היות שדבר זה מורגל בפי כל. וידוע, שההרגל מפיג את הטעם. לכן צריכים לבאר היטב, מה ענינו של מלת להשפיע.

והענין הוא, שברצון להשפיע של התחתון, נכלל גם כן הרצון לקבל (אלא שהרצון לקבל יכולים לשמש עמו עם תיקונים). כי לולי זה, אין קשר בין הנותן להמקבל."

אנחנו רצון לקבל, אין לנו שום אפשרות לרצות לתת. אנחנו לא מבינים גם מה זה לתת. מבחינת הטבע, מצד הטבע אנחנו רק חד סטריים, לקבל לעצמנו. אפילו אם אני ארצה משהו לשייך למישהו, אצלי זה בכל זאת לקבל ולא לתת, אף פעם.

לכן אנחנו לומדים בחכמת הקבלה אילו אפשרויות יש כדי להשתמש רק בלקבל כי לזה אנחנו מסוגלים בלבד, ובכל זאת לשייך את זה מחוצה לנו, לתת. לכן זה נקרא "חכמת הקבלה", זאת אומרת, קבלה בעצמה זה מה שאנחנו משתמשים לפי הטבע שלנו, כל אחד עם עצמו, עם אחרים, אין שום דבר חוץ מזה. חכמת הקבלה זה איך שאני על ידי שאני מקבל, נותן. אבל חוץ מזה אין לי שום אפשרות. "שאין זה מן הנמנע, שאחד יתן והשני לא נותן שום דבר בחזרה, שיהיה מציאות של שותפות. שרק בזמן, ששניהם מגלים אהבה זה לזה, אז יש קשר וידידות בין שניהם." זאת אומרת, אנחנו צריכים קודם כל לגלות אהבה למשהו, למישהו, ואז על ידי הרְגש האהבה אנחנו יכולים להשתמש באותו הכלי שיש לי, הרצון לקבל, וזה כבר יהיה בתוכן שלו כהשפעה, כרצון להשפיע. זאת אומרת, חייבים אנחנו כאן לחבר הרְגש אהבה. "אבל אם אחד מגלה אהבה, והשני לא מראה שום תגובה, אין לאהבה כזאת שום מציאות וזכות קיום." כי אהבה חייבת להיות בשותפות, בהתקשרות אחד לשני. יכולה להיות אהבה של עליון לתחתון אפילו בלי שותפות של התחתון, אבל זה במקרים מיוחדים, שהתחתון עדיין לא מסוגל. אבל כשמגדלים את התחתון ושהוא יכול להיכנס להדדיות עם העליון, אז מה דורשים מהתחתון? לגלות אהבתו לעליון כמו שהעליון מגלה אהבתו לתחתון, ואז הם נכנסים לקשר ביניהם.

"וחז"ל דרשו על הפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א), "אל תקרו עַמי אלא עִמי אתה, למהוי שותפא עמי" (בראשית זהר דף ה'). היינו, שהנבראים הם בשותפות עם הבורא. נמצא לפי זה, בזמן שהתחתון רוצה להשפיע להבורא, אז גם התחתון צריך לקבל מהבורא. אז נקרא שותפות, שהתחתון נותן וגם העליון נותן."

זאת אומרת, זה שהתחתון מקבל מהבורא, יכול להיות שזה נתינה מצידו, כי הוא עובד נגד הטבע שלו ומתאים את עצמו לרצון של העליון. אם העליון רוצה לתת, אז השותפות שלנו עם העליון היא בזה שאנחנו מקבלים. ולכן היחס שלנו לבורא נקרא "חכמת הקבלה", זאת אומרת, זה לא פשוט לקבל ממנו, אתה צריך להכין את עצמך, לתקן את עצמך כדי לקבל.

"אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל שיפעו וחיותו וטובו. וזה היתה מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו." אנחנו צריכים לרצות לקבל מהבורא מה שהוא רוצה לתת, ולהשתוקק ולהתקרב ולבקש ולהיות מוכנים לדעת מראש מה שהוא נותן, בדיוק לזה לפתח את הרצון שלנו, וזה נקרא שאנחנו נמצאים איתו בשותפות. "אמנם ע"י השבירה, שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות:

א. שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד, שהעבודה לצאת מרשות הקליפה זו, נקרא "עבודת הטהרה"."

עכשיו אנחנו יכולים להבין בשביל מה הבורא עשה לנו הכנות כאלה מעולם אין סוף, דרך כל מיני פרצופים ועולמות. "עולם" מהמילה העלמה, הסתרה, שמסתיר את עצמו, מסתיר את האור, נותן לנו אפשרות להתקיים במצב שאנחנו לא נמצאים מול האור אין סוף, כי אז אנחנו מתבטלים ואין לנו שום פעולה אישית. אז יש באמת ירידה גדולה מעולם אין סוף, מהמצב ששם הוכן לנו כול מה שיש מצד הבורא אלינו, גם בהרגשה, אהבה בלתי מוגבלת, וגם במילוי בלתי מוגבל. וכך אנחנו לומדים שהבורא הכין אותנו ואנחנו צריכים בעצמנו גם להגיע לאותו מצב, שהיחס שלנו לבורא יהיה דומה ליחס שלו אלינו.

ולכן כדי לתת לנו בחירה חופשית, כדי לתת לנו אפשרות להתקרב להתאמה אליו בהדרגה, אז נבראו העולמות, העלמות, דרגות, 120 מדרגות של העלמה שאנחנו יכולים לאט לאט, זאת אומרת בהדרגה לעלות במדרגות האלה, להתאים את עצמנו לבורא במידות השפעה, וכך להגיע למצב להיות כמוהו.

לכן הוא אומר כך, "אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל שיפעו וחיותו וטובו. וזה היתה מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו." זאת אומרת מצד הבורא אנחנו צריכים לקבל כל מה שהוא הכין לנו. אמנם אנחנו צריכים להשתמש במה שהוא הכין לנו כדי גם מצידנו לתת לו בחזרה אותו יחס בכמות ובאיכות ולכן הוכנה לנו שבירת הכלים.

לכן הוא כותב "אמנם ע"י השבירה, שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות:" זאת אומרת, זה שהרצון לקבל נפל מדרגת השפעה לדרגת קבלה, על מנת לקבל, שנקרא "קליפה", ניתנה לנו בזה אפשרות שאנחנו יכולים לעשות יגיעה ולפי כמות ואיכות היגיעה להוציא את הרצונות שלנו מהקליפה, מעל מנת לקבל, לקדושה לעל מנת להשפיע ובזה אנחנו נהיה דומים לבורא. הוא רוצה בהשפעה ואנחנו רוצים בהשפעה. איך זה נראה? לפי המאמץ שלנו שאנחנו יוצאים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה בעצם בניית הכלי שלנו.

כמו שהבורא ברא אותנו יש מאין, אנחנו בונים את עצמנו, מולידים כביכול את עצמנו בצורה הפוכה מהקדושה, מנתינה, מאהבה ולכן אנחנו בזה מתקנים את עצמנו ובזה אנחנו משיגים את הבורא, מייצבים אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". זאת אומרת יש לנו בעבודה הזאת עבודה שלמה. כמו שהבורא ב"יש מאין" מוליד אותנו, מוציא אותנו מאין ליש, כך אנחנו בעצם בעבודה שלנו, למרות שעוד לא מכירים בזה, אנחנו בעבודה שלנו כן מגיעים גם לשוויון עימו בזה שהוא מחריב את העולמות, כמו שכתוב, ואנחנו מתקנים ומייצבים את העולמות. וכך אנחנו מגיעים להשתוות, להזדהות עימו. במידה שאנחנו עושים את העבודה הזאת, אנחנו מבינים איזו הכנה הוא עשה לנו.

הוא אומר כך, נעשתה כאן עבודה מאוד מיוחדת. הבורא הכין מצב של קליפות, עולמות של קליפות, שאנחנו אחר כך נלמד, עולמות של קליפות ולכן העבודה שלנו להגיע לאהבה לבורא, להזדהות עימו, מתחלקת לשני חלקים.

"א. שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד," אנחנו כן רוצים להיות בקליפה ואוהבים אותה ומוכנים להישאר בה, זה הטבע שלנו שבו אנחנו מגלים את עצמנו קיימים באיזו מציאות שנקראת "העולם הזה". "שהעבודה לצאת מרשות הקליפה זו," מעל מנת לקבל, לנקות את עצמנו מהכוונות לעצמנו נקרא "עבודת הטהרה"." ואחרי שאנחנו עושים את זה, אז אנחנו מגיעים לשלב ב', לעבודה אחרת. "שנעשה ע"י השבירה הוא, להתרחק מתענוגים רוחניים, היינו שהאדם מתרחק מרוחניות, שאין לו שום תשוקה לרוחניות." זה לטובתנו, כך הבורא מוריד אותנו מעולם אין סוף עד העולם שלנו, הנמוך ביותר "והתיקון לזה הוא נקרא "קדושה"."

זה שאנחנו מתקנים את עצמנו, שרוצים לצאת מרשות הקליפות, זה לטהר את עצמנו, להוציא את עצמנו מהקליפה. אבל זה לא מספיק, נגיד הגענו לאפס ואחר כך מאפס אנחנו צריכים להגיע לגובה של הבורא, לעולם אין סוף, אז ההשגה הזאת היא ה"קדושה".

"שסדר העבודה הוא, להשתוקק לרוממתו יתברך, אז הבורא ית' מאיר לו בהכלים האלו." זאת אומרת, להשתוקק לגלות את רוממות הבורא. מה זה רוממות הבורא אני לא יודע, אבל אני רוצה שהבורא ישלוט עלי. באותם הרגשות של הקליפה שכל הזמן הייתה שולטת עלי, במוח ובלב, בכל החשבונות שלי, בכל מה שיש, כך ממש באותם המקומות אני רוצה שתשרה אהבת ה'. ואם אני משתוקק לרוממות הבורא, אז אני מפתח את הרצון לקבל שלי הנכון. זה מה שבעל הסולם כותב "שסדר העבודה הוא, להשתוקק לרוממתו יתברך, אז הבורא ית' מאיר לו בהכלים האלו." לפי כמה שהאדם משתוקק לרוממות. בהתחלה אולי אנחנו לא מרגישים שהוא מאיר לנו, כי מצד אחד הוא יכול לעצור אותנו, לבלבל אותנו, גם אין לנו כלים להרגיש את הרוממות ואחר כך זה לאט לאט מגיע להרגשה.

"אבל צריכים לדעת, שבשיעור שיש לו כלים דבחינת טהרה," שהוא מתנקה מהרצון על מנת לקבל, "שנקרא בחינת "שנאו רע"" שבמידה שאנחנו שונאים את האגו שלנו, שונאים את הרצון לקבל שלנו, כך אנחנו מתעלים ממנו זה נקרא ש"באים לטהרה" "כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד בבחינת הקדושה," הקדושה היא כבר מעבר לטהרה. טהרה שאני מוציא את עצמי מעל מנת לקבל, שאני מטהר את עצמי ואחר כך אני עוד רוכש תכונות הקדושה, על מנת להשפיע. "כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד בבחינת הקדושה, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע"." חוץ מזה שאני מתעלה למעלה מהאגו שלי, מהרצון לקבל, אני עוד צריך לעבור למצב שאני אוהב את תכונת ההשפעה. שונא את תכונת הקבלה זה חלק מהעבודה שלי, זה נקרא "אוהבי ה' שנאו רע" ואחר כך אני צריך עוד להגיע לאהבת השפעה.

"היוצא מזה, שיש ב' בחינות:

א. טהרה,

ב. קדושה."

שטהרה, זה לצאת מעל מנת לקבל והקדושה זה להיכנס לעל מנת להשפיע.

"שקדושה נקרא הכלי, שהוא ההכנה לקבל את טובו ית' מבחינת להטיב לנבראיו. אבל הכלי הזו מתיחסים להתחתון. היינו שזהו בידו לתקן, דהיינו שבידו להשתוקק אל הטוב." שאני חייב להגיע למצב שאני משתוקק להשפעה. משתוקק. לא שאני יכול, לא שאני מבצע, לא, להשתוקק. "שזהו שמרבה לעסוק ברוממותו ית' ובשפלות עצמו." לפי זה אני מתעלה מעל על מנת לבל ומגיע למידת ההשפעה.

"מה שאין כן השפע שצריך להתגלות בהכלי דקדושה, הוא בידי הבורא ית', שהוא המשפיע את השפע להתחתון. ואין בידי התחתון לעזור לזה כלום, וזה נקרא "הנסתרות לה' אלוקינו"." אין לי שום אפשרות באיזו צורה להשפיע על השפע, אפשר להגיד שאנחנו נכנסים בים של השפע, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, הוא ממלא את הכול ואנחנו צריכים רק לגלות אליו רצון, השתוות הצורה, התקרבות, בלבד.

"וכיון שמחשבת הבריאה, הנקראת "להטיב לנבראיו", מתחלת מאין סוף ברוך הוא, לכן אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא. היינו להקשר שיש להבורא עם הנבראים." שהבורא למעלה מהאין סוף, מאין סוף ומטה זה כבר סולם הקשר של הבורא עם הנבראים. "וזה פירוש מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, שצריכים להתפלל לאין סוף, כי לעצמותו ית' אין שום קשר עם הנבראים." עצמות הכוונה שיש למעלה מהמגע עם הנבראים, למעלה מאין סוף "כי תחילת הקשר מתחיל באין סוף, ששם נמצא בחינת "שמו", שהוא שורש הבריאה." שמו הכוונה הגילוי הראשון של הבורא כלפיי הנבראים. שמגלה את השם שלו.

"וזה סוד מה שכתוב בירושלמי, שהמתפלל, יתפלל בשם. היינו כנ"ל, ששם יש בחינת שמו. ובחינת שמו ואין סוף נקרא בלשון אגדה "מגדול מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה שהוכן לנו מראש." מה זה נקרא להתפלל להשם? שאני בעצמי צריך להתלבש באותם השינויים שבהם אור העליון מלובש ואז נכנסים זה לזה בהתאמה בכמה שאפשר אחד בתוך השני.

"וזה סוד מה שכתוב בירושלמי, שהמתפלל, יתפלל בשם. היינו כנ"ל, ששם יש בחינת שמו. ובחינת שמו ואין סוף נקרא בלשון אגדה "מגדול מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה שהוכן לנו מראש.

לכן הכתר נקרא "רצונו להטיב לנבראיו". וההטבה בעצמה נקרא בשם "חכמה", שהוא עצמות השפע. לכן נקרא הכתר בשם "אין סוף" ובשם "מאציל". אבל החכמה עוד לא נקראת בשם נאצל. כי בחכמה עדיין לא נמצא בחינת כלי, ונבחנת לאור בלי כלי. לכן גם חכמה נבחנת לבחינת מאציל," שייכת לכתר "מטעם שאין השגה באור בלי כלי. וכל ההפרש בין כתר לחכמה הוא, ששם מגולה יותר שורש להנאצלים". בחכמה. כי כבר אותה מחשבה שיש בכתר להיטיב לנבראיו מתבהרת כבר בחומר, במה הוא רוצה להיטיב לנבראיו, באור החכמה.

אפשר לקרוא עוד כמה פעמים, לאט לאט אנחנו נבין את זה במשך הלימוד שלנו, זה יתייצב בנו. כרגיל כל מאמרי "שמעתי" הם בעצם כאלו שמיועדים למי שמתקדם. לכן רב"ש לא נתן לקרוא את המאמרים האלה לאף תלמיד שלו. אתם יכולים לברר. רק אני קיבלתי את זה אחרי כמה שנים שהייתי אצלו. האמת נתתי רק לחברי לדני גולן, נסענו איתו לאמריקה ואז לקחתי כמה מאמרים כאלה ושם למדנו את זה, קראנו את זה, אבל לא באמת.

רק אחרי שרב"ש נפטר חשבתי מה אעשה עם המטמון, אין בכל העולם הזה משהו יותר חשוב, שמקרב את הבן אדם, שמקשר את האדם לבורא. מה לעשות עם זה? ואז נתתי לכולם לצלם את כתבי בעל הסולם שרב"ש כתב את זה, ושלא יגידו שאני מפרסם רק מה שבא לי ואני אולי עושה שם כל מיני שינויים. נתתי לצלם את האורגינל והיום הם כבר בעצמם מוציאים את ספרי "שמעתי", נקווה שהם לא עושים שם שום שינויים.