שיעור בוקר 15.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – להשפיע על מנת להשפיע

קריין: שיעור בנושא "להשפיע על מנת להשפיע" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע 5 של הרב"ש מאגרת מ'.

"אל יחשוב האדם שיכול לעשות משהו בלי תענוג. רק יש הרבה בחינות בלשמה, היינו בבחינת השפעה: (האדם צריך לדעת) "משפיע על מנת להשפיע", היינו שמקבל תענוג בזה שהוא משפיע לה'. ו"משפיע על מנת לקבל", היינו שמשפיע לה' ועל ידי זה יקבל דבר אחר, לא חשוב מה שיש, עולם הזה או עולם הבא או השגות או מדרגות גבוהות. אלא האדם צריך להיות "משפיע על מנת להשפיע", היינו שמזה שמשפיע לה' יהיה לו התענוג הנפלא, כמו שהוא באמת לזוכים לזה. וצריך לשפוך שיחו לפניו ית' שיתן לו את ההרגשה הזו לאהוב את ה' מחמת גדלותו ית'.

ואם עדיין לא זכה, צריך להאמין ולכוף את גופו שזה תענוג נפלא וחשיבות גדולה, ולאהוב את ה' מחמת חשיבותו ורוממותו ית'. אבל דבר אחד צריכים לדעת: בלי תענוג אין האדם יכול לעשות שום דבר בשלמותו."

(הרב"ש. אגרת מ')

תלמיד: לא הבנתי מהקטע האם צריך לבקש להשפיע או ליהנות מהשפעה?

איך הוא יכול ליהנות מהשפעה אם הוא לא משפיע?

תלמיד: אז קודם לבקש להשפיע, להתחיל להיות במעשים של השפעה אפילו נגד רצון הגוף ואחרי זה לאט לאט לבקש ליהנות מהמעשים האלה. זה התהליך?

אנחנו צריכים ליהנות.

תלמיד: העניין הוא שבלי הנאה אין דלק, אני מנסה להבין את סדר השלבים. אנחנו צריכים להשיג את גדלות הבורא מהחברים, ובזכות הגדלות להתחיל לפעול להשפעה. בזמן הזה הגוף עדיין מתנגד, נלחם, אבל אנחנו כופפים אותו ביחד, עושים מאמץ משותף ולאט לאט מתחילים להרגיש תענוג כלשהו מלהיות בהשפעה מעל התנגדות הגוף. איפה נכנס התענוג מהשפעה?

השאלה היא מה זה נקרא להשפיע, שאני נהנה מפעולה או אפילו שאני לא נהנה? האם מודדים את זה כלפי מי שנותן או כלפי מי שמקבל?

תלמיד: נראה לי שכלפי מושא ההשפעה, הבורא או החבר הם העיקר פה, מישהו שמחוצה לי, אבל הוא אומר גם שצריך ליהנות מהשפעה בסופו של דבר, מטרת הבריאה היא ליהנות, השאלה היא האם ההנאה הזאת צריכה להיות חלק מהחשבון שלנו?

אחרת זו לא תהיה השפעה.

תלמיד: אז אתה אומר שאני לא יכול להשפיע למישהו, אם אני גם לא נהנה מזה במשהו?

כן.

תלמיד: אני צריך לבקש להיות בהשפעה או צריך לבקש ליהנות מהשפעה?

גם להיות בהשפעה וגם ליהנות מהשפעה.

תלמיד: ומי נהנה מההשפעה הזאת?

קודם כל אני שמשפיע וההוא שמקבל ממני.

תלמיד: האם ההנאה מורגשת ברצון לקבל המתוקן בכוונה בעל מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: כתוב "לאהוב את ה' מחמת חשיבותו ורוממותו". מה זה?

מתוך זה שהוא מגלה את הבורא, את גדלותו, חשיבותו, הוא מתחיל לאהוב אותו.

תלמיד: מה היא הרוממות של ה'?

שמשפיע לכולם, מקור ההשפעה.

תלמיד: האם אני נהנה מזה שאני משפיע או מזה שהבורא נהנה מזה שאני משפיע לו?

אתה רוצה שהבורא ייהנה ממה שאתה נותן לו?

תלמיד: כן. האם עליי לחכות שהבורא ייהנה או שעבורי מספיק שאני משפיע?

זה לא מספיק.

תלמיד: אני חייב להרגיש את ההנאה שלו?

כן.

תלמיד: לא ברור במה אני יכול להשפיע לה'. בנוגע לחבר, אני מרגיש את החיסרון שלו ומרגיש שאני יכול לעזור לו, לתת לו כוחות, ואני נהנה מזה שעזרתי לו, זה מובן, אבל איזה חיסרון יש לבורא, מה אני יכול להשפיע לו?

לבורא יש חיסרון שהנבראים ישפיעו לו.

תלמיד: במה?

בזה שמקבלים ממנו ונהנים ממנו.

תלמיד: זאת אומרת, צריך לתאר תמונה כזאת שהוא רוצה לתת ואני לא יכול לקבל, ואם אני אקבל בצורה נכונה אז אני אשפיע לו. צריך קודם כל לעשות את הבירור הזה?

כן.

תלמיד: הבורא רוצה שהנברא ישפיע לו או רוצה שהאדם ייהנה מההשפעה שלו?

גם וגם.

תלמיד: זה לא אותו דבר?

לא.

תלמיד: אדם יכול לרצות משהו שהוא לא מרגיש בו תענוג, יכול לרצות להשפיע אם הוא לא מרגיש שיהיה לו שם תענוג?

יכול להיות.

תלמיד: הבורא מעביר את האדם בכל מיני מצבים, אם הוא מקבל בהסכמה את המצבים, זה נקרא שהוא משפיע לבורא?

כן.

תלמיד: וכאן אדם כן יכול לבדוק האם הוא בהסכמה או לא?

כן.

תלמיד: זו ההשפעה היחידה לבורא או שיש עוד צורות השפעה?

למה האדם משפיע, פותח את הכלים שלו כדי ליהנות מהבורא? מה התועלת?

תלמיד: הוא משפיע לבורא, בזה שהוא מקבל ממנו.

והבורא מזה נהנה.

תלמיד: את זה אני כבר לא יודע איך אפשר לבדוק.

אבל כנראה שבכל זאת האדם נהנה מזה שהבורא נהנה ממנו.

תלמיד: אם אני משפיע לחברים, שאת זה איכשהו יכולים לבדוק, הבורא גם נהנה מזה?

כתוב שכן.

תלמיד: יוצא שאלה השפעות שונות, האחת לקבל מהבורא כל מצב ומצב ולהסכים איתו וכנראה שהוא נהנה מזה, והאחרת היא להשפיע לחברים?

כן.

תלמיד: יש הבדל ביניהן?

יש הבדל.

תלמיד: כי לקבל מהבורא כל מצב ומצב ולהסכים איתו זה לא שייך לחברים, כל אדם בעולם עובר כל מיני מצבים והוא יכול לבדוק האם הוא מסכים או לא, אי אפשר לשקר כאן ולהצדיק.

כן.

תלמיד: אם אני מצליח לקבל כל מצב בהסכמה, באהבה מהבורא אני משפיע לו, זו עבודה אחת. עבודה אחרת שאני יכול להשפיע לו היא בקבוצה.

כן.

תלמיד: אז יש סוגים שונים של השפעה?

יש סוגים שונים.

תלמיד: האם בהשפעה שניהם נהנים, גם המשפיע וגם המקבל?

כן.

תלמיד: האם באותה מידה?

לא, אלה מידות שונות והשפעות שונות.

תלמיד: מי נהנה יותר?

אי אפשר לומר.

תלמיד: האם התענוגים דעולם הזה הולכים ונעלמים בהדרגה, או דווקא הפוך, מתגברים? מה עובר על האדם ככל שהוא מתקרב לרוחניות?

על האדם עוברים כל מיני רגשות. ככל שהוא משפיע לבורא, בהתאם לכך הוא נהנה.

תלמיד: כשהאדם מתחיל להרגיש שהוא לא מקבל תענוגים מהעולם הזה, לא מוצא טעם בכלום, מהו המצב הזה? האם נפתח לו משהו אחר, זה טבעי, או שהוא צריך לעבוד עם תענוגי העולם הזה בכוונה נכונה?

זה תלוי בליבו של האדם.

תלמיד: מה זה ליבו של האדם, מה יש בו?

ממה ליבו נהנה.

תלמיד: באיזו כוונה הוא פועל.

כן.

תלמיד: מהו התהליך הנכון שצריך לקרות? האם אדם מאבד את תענוגי העולם הזה או להיפך, מתחיל לקבל יותר תענוגים נכונים של העולם הזה?

הוא מתחיל לאבד תענוגים בעולם הזה.

תלמיד: וכנגד זה, משהו אחר נפתח לו?

כן, כנגד זה נפתח לו משהו אחר, שהוא ייפתח את עצמו.

תלמיד: האם יכול להיות שלא נפתחים לו תענוגים אחרים וגם לא תענוגים של העולם הזה?

כן.

תלמיד: מה הוא עושה במצב שלא מקבל תענוג לא מהעולם הזה ולא מהעולם הבא?

זה גרוע מאוד. אין לו מה לעשות.

תלמיד: אז מאיפה האדם יקבל תענוגים במצב כזה, מה ייתן לו מילוי?

הבורא.

תלמיד: כדי שאדם ירצה שהבורא ייהנה, הוא צריך שיהיה לו רצון שהבורא ייהנה ולא הוא. למה שירצה שהבורא ייהנה?

כי הוא צריך למדוד משהו. אי אפשר למדוד מה קורה לאחר אלא ברצון שלך.

תלמיד: אבל הטבע שלי הוא שאני רוצה ליהנות ולא מישהו אחר, בורא או חבר, אז למה שארצה שהבורא ייהנה?

זה מתוך הרצון.

תלמיד: אז צריך להשתוקק לזה, צריך לבנות רצון כזה.

בוודאי.

תלמיד: איך בונים רצון כזה שהבורא ייהנה ולא אני?

הבורא אמר ממה הוא נהנה, מזה שאתה נעשה דומה לו.

תלמיד: אז איך בונים רצון להשתוקק עד כדי כך, שארצה כל כך להיות דומה לו?

מבקשים.

תלמיד: פשוט מבקשים שתהיה לנו השתוקקות שהבורא ייהנה.

כן.

תלמיד: ברור שמכך שרואים את גדלות הרב, גדלות החברים, לפי זה אדם מקבל תענוג גם לעבוד עבור חבר, גם עבור הרב. אבל כשזה מגיע לתמונה כלפי הבורא זה מאוד דמיוני.

כן.

תלמיד: השבוע ישבתי, התפללתי עבור חברים, עבור הבורא, ואז השתנה המצב הפנימי, אבל התמונה לא ברורה. אנחנו קוראים פה שצריך לשים את הבורא בלב שלנו, להשפיע לבורא, אבל איך התמונה צריכה להיות?

שהבורא תופס לך את הלב, וכשאתה ממלא את הלב, אתה ממלא את הבורא.

תלמיד: אבל למה אני לא מרגיש אותו?

אתה לא מרגיש אותו, כי הלב שלך רוצה משהו אחר. אתה רוצה בלב שלך להרגיש את עצמך ולא אותו.

תלמיד: איך לצאת מהמצב הזה כך שכל אחד ירגיש שהבורא עובד, שזה הכוח שלו?

יש למישהו תשובה?

תלמיד: המקובלים אומרים לנו להשתדל לחשוב על הכלל, לא על עצמך. הבורא מהנה לכלל, התענוג שלו מתקבל מהכלל ולא מהפרט. צריך להשתדל לצאת, להרגיש את הכלל ושם שדה העבודה, והכלל זה העשירייה. העיקר לא לחשוב על עצמך. אז האם העבודה שלי היא להתפללל עבור החבר שהוא ירגיש את הבורא ולא אני.

כן.

תלמיד: אפילו שאני לא מרגיש, העבודה שלי היא להתפלל שרק חבר ירגיש את הבורא, שרק החבר ירגיש את הגדלות שלו.

כן.

תלמיד: נניח שאדם עושה פעולה נגד הרצון שלו ועוד לא התפשטה הנאה בכלים שלו מגדלות ה', נשמע שזו פעולה יותר מכובדת. הוא עשה פעולה נגד הרצון, לא מרגיש הנאה מזה, עשה את זה בשביל חבר. זה יותר מכובד או שזה לא שלם?

זאת פעולה דלהשפיע כלפי החבר.

תלמיד: הוא לא נהנה מזה?

אם לא נהנה, לא נחשב.

תלמיד: למה? עשה את זה נגד רצונו, הכלים שלו ריקים, הכול כלפי החבר, מצוין.

אבל אין לו כלי לקבל משהו מהבורא.

תלמיד: זה להשפיע על מנת להשפיע, עוד לא קיבל תענוג, בסדר, עשה פעולה נקייה החוצה ממנו, לא קיבל הנאה. זה נשמע השפעה נקייה.

איפה משפיע? הוא לא מרגיש שהוא נותן.

תלמיד: נתן לחבר, משפיע לחבר, התפלל עליו, ביקש עבורו. נשמע שהכול תקין פה, השאלה אם זה מספיק, נגיד עכשיו חבר אומר "עשיתי פעולה כלפי החבר, אני לא מרגיש את הבורא בזה". הוא צריך להסתפק בזה?

ודאי שלא.

תלמיד: זאת אומרת, אני חייב לדרוש מהבורא תגובה, שאני ארגיש הנאה מזה?

כן.

תלמיד: אם מתפשטת בכלים שלי הנאה, מזה שהשפעתי לחבר מה זה אומר על היחסים שלי עם הבורא?

ואתה מרגיש שאתה משפיע תענוג מזה?

תלמיד: כן, אני עשיתי פעולה ואני מרגיש שמתפשטים בכלים שלי הנאה, תענוג. מה זה אומר על היחסים שלי עם הבורא, מה זה מציין?

שאתם נמצאים באותה הפעולה.

תלמיד: אם מתפשטת בי הנאה זה אומר שהבורא מקבל מזה נחת?

כן.

תלמיד: להשפיע על מנת להשפיע, איך לפרש את זה נכון, שזה להשפיע על מנת ליהנות מהשפעה או להשפיע ואפילו מהשפעה לא ליהנות?

כן.

תלמיד: אז אין הנאה בלהשפיע על מנת להשפיע?

יש הנאה, אבל אתה לא מתכוון אליה.

תלמיד: אם אני לא מתכוון אליה, מה אני עושה כשהיא מגיעה אלי בכל זאת?

אתה לא מקבל אותה. אתה לא מכוון אליה.

תלמיד: לא מכוון אליה בסדר, אבל אם היא מגיעה, אני צריך להתייחס אליה איכשהו?

איך?

תלמיד: האם אני צריך לדחות אותה כדי להיות משפיע על מנת להשפיע או שבגלל שהכוונה מראש הייתה על מנת להשפיע, אני יכול לעבוד איתה, לקבל אותה?

ומה תעשה?

תלמיד: זה מה שאני לא מצליח להבין מכל הבירור שלנו פה.

כן.

תלמיד: כתוב "עשה לך רב וקנה לך חבר", שהרב חייב להיות גדול. חייבת להיות גדלות הבורא כדי שאדם יוכל לעשות ויתור. חייבים לדרוש את גדלות הבורא כדי לוותר על האגו, אם אין חשיבות, אם אין גדלות אז אי אפשר לעשות את הויתור הזה. אז אם זה מכוון לויתור, מראש אפשר לדרוש את הגדלות של הבורא, נכון?

כן.

תלמיד: מה היא הפעולה של הוויתור אחרי שיש גדלות וחשיבות? הקנייה, בלקנות חבר, בויתור, מה אני דורש? מהו הקניין? לקנות זה כאילו אני רוצה להוסיף, מה אני רוצה לקנות?

כלים דהשפעה.

תלמיד: אבל כבר יש חשיבות הבורא, יש "עשה לך רב", אז מה אני קונה?

אתה ממלא אותו בכלים דהשפעה שלך, זה מה שאתה עושה. ואז אתה מרגיש בזה עד כמה אתה ממלא אותו.

תלמיד: על מה אני מוותר? אני צריך לשלם במשהו ואני קונה משהו.

אתה משלם בזה שאתה לא מקבל.

תלמיד: אז מה קניתי?

קנית את הכלים שלו.

תלמיד: כתוב "וצריך לשפוך שיחו לפניו ית' שיתן לו את ההרגשה הזו לאהוב את ה' מחמת גדלותו ית'." אדם שלא כואב לו, שהוא לא אוהב את ה', מה יגרום לו לפנות לבורא, מה בכלל יזיז אותו לכיוון, לא כואב לו לא צר לו?

אם לאדם אין שום הרגשה כלפי הבורא, אז אתה לא יכול לשנות בו שום דבר.

תלמיד: אפשר לעורר צער, אני לא מדבר על דיכאון, כאב, אלא משהו יותר פנימי?

לא, יותר פנימי אתה לא יכול.

תלמיד: אין לעורר חיסרון? אנחנו רוצים שתהיה פה איזו הרגשה. אני רוצה שתהיה פה הרגשה של צער השכינה, כואב לנו, אנחנו לא מצליחים לעשות נחת רוח, שתהיה הרגשה, ה מורגש כחומר הדלק הכי נכון, הדבר הזה חייבים לעורר אותו, חייבים למצוא אותו. ואתה אומר שאי אפשר בצורה מלאכותית. כאן צריך עצה ממך.

אתם צריכים להוציא את זה מעצמכם, כי בכל אחד ואחד זה יהיה מורגש אחרת.

תלמיד: הצער?

צער, גובה, גודל, מילוי, שלמות.

תלמיד: אם הייתי רוצה עכשיו לעזור לחבר שירגיש יותר אכפתיות, רגש שלא מצליחים לעשות נחת רוח לבורא, שלא מצליחים להתקרב לזה, מה העצה, איך אני יכול לעזור לו?

אתה מגלה לחבר את הריקנות בכלי שלך.

תלמיד: על ידי מה אני מגלה לו את הריקנות של הכלי שלי?

על ידי זה שאתה מגלה לו את עצמך, את ליבך.

תלמיד: זאת אומרת שזה רצוי במפגשים בינינו, בקשר בינינו?

אני לא חושב שזה רצוי או לא רצוי, אבל הכרחי לפעמים להשתמש בזה.

תלמיד: אני מבין שאני תלוי בחבר. אם לחבר היה כאב על זה שהוא לא מצליח לעשות נחת רוח, משהו רגשי, זה בטוח היה משפיע עלי, זה היה מעורר בי משהו, זאת אומרת הייתי רוצה שיהיה לו את הכאב הזה. האם הייתי רוצה לעורר בו את הדבר הזה?

כן.

תלמיד: אני יודע שזה ממש הכרחי שאני אראה בחבר רגש עמוק, אכפתיות וצער, וזה מיד ישפיע עליי ועל כל אחד. מהנקודה הזו, מה אני עושה כלפי החבר?

אתה צריך לנסות פעם לכאן ופעם לכאן, ולראות במה זה תלוי. מה כדאי לך לפתח קודם כל, אולי הרגשה למילוי, לחוסר מילוי, לשמחה, לחיבור.

תלמיד: אם היה אפשר להצביע עכשיו על משהו שחסר לנו, להתמקד במשהו שחסר, מה הוא הדבר הזה?

אני חושב ששמחה מהחיבור.

תלמיד: להעלות את השמחה.

כן.

תלמיד: גובה וגדלות הבורא שאנחנו מייצרים בינינו, האם זו המדידה שלנו לכלי, לתת לבורא הנאה?

יכול להיות.

תלמיד: אם אנחנו עושים את זה ביחד, האם זה חייב להיות קרוב לעל מנת להשפיע, או שיכול להיות שכל העשירייה יכולה גם להיות בכוונה לא נכונה או בעל מנת לקבל?

כן.

תלמיד: אז ההצלה היא שאנחנו עושים את הפעולה הזאת יחד, ואז אנחנו בטוח מתקרבים לתת לבורא הנאה.

כן.

תלמיד: אמרת קודם, "אתה קונה אותו בזה שאתה לא מקבל".

זה היה בקשר למשהו, כן.

תלמיד: האם אפשר לומר כך, שאתה לא מקבל, אבל אתה בטוח שהעשירייה כן מקבלת? לצאת מהחשבון של קיבלתי או לא קיבלתי, אני סובל, אני נהנה, לחשבון העשירייה ששם בטוח הבורא פועל.

כן, אפשר.

תלמיד: כלומר אני לא אקבל, אבל החבר יקבל או כל העשירייה תקבל, וזה כאילו משחרר מהדאגה הזאת של קיבלתי או לא קיבלתי.

זה לא משחרר.

תלמיד: זה נותן כיוון.

לא, זה לא פותר אותך מזה שאתה לא עשית.

תלמיד: עשיתי, השאלה הייתה על ההנאה, איפה ההנאה מתגלה?

ההנאה מתגלה בכלי שקיבל ורוצה על פני זה להרגיש את הנותן.

תלמיד: אבל הכלי הזה הוא לא אצל מי שעשה את הפעולה, אלא הכלי הוא אצל העשירייה, הוא מחוצה לו.

אצל עשירייה, כן.

תלמיד: אז שם צריך לחפש אותו, ולא למה עשיתי ולא קיבלתי.

כן.

תלמיד: אבל גם אם הוא יחפש אותו בעשירייה, הוא מחויב למצוא אותו שם, הוא מחויב להרגיש את ההנאה שנמצאת בעשירייה, הוא לא יכול פשוט להשאיר את זה ככה.

נכון.

תלמיד: הוא חייב להגיע להנאה, זה הקשר, זה סוגר את הפעולה.

(סוף השיעור)