שיעור בוקר 01.04.16 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", עמ' 22,

מאמר: "ענין בטחון"

"אאמו"ר זצ"ל פשט בדברי הזה"ק, שאומר, "איהו שוכן ואיהי שכינה". ואמר, שהפירוש הוא, המקום שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא שכינה." זאת אומרת, הרצון לקבל של האדם, כשהוא מתוקן בעל מנת להשפיע, אז בו יכול להתגלות כוח ההשפעה הכללי שנקרא "בורא", כוח האהבה. כי הבורא הוא אין עוד מלבדו וטוב ומיטיב, תכונתו טוב ומיטיב, כוח האהבה הכללי. אם הרצון של האדם הוא גם כן מכוון להיות באהבה לזולת, אז ברצון הזה מתגלה הכוח הכללי הזה הבורא, לפי חוק השתוות הצורה, חוק השוויון. האור אז מתלבש בתוך הכלי. הרצון להשפיע לזולת של האדם, הרצון המתוקן הזה, הוא נעשה כלי לגילוי תכונת ההשפעה הזאת, תכונת האהבה הזאת שנקראת "אור", או "בורא". הרצון המתוקן הזה הוא נקרא "נשמה", זה השם הכללי על התיקון. כי יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, אז בכללות זה נקרא "נשמה". ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיבור הבורא עם הנברא, לגילוי הבורא לנברא.

זאת אומרת הכול תלוי ברצון שלנו עד כמה שהוא יהיה מתוקן מלדאוג לעצמו, ללדאוג לזולת. "אם כן אין זה שני דברים, אלא זהו דבר אחד. זאת אומרת, שיש לנו אור וכלי. היינו מה שמשיגים את הבורא, הוא רק על ידי הכלים, המשיגים אותו. לכן כשמדברים מהבורא, אז הדיבור שלנו הוא רק מה שהבורא מתגלה אלינו על ידי הכלים.

מה שאין כן אור בלי כלי לא מדברים כלל. היינו שאנו מכנים את מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, בשם אין סוף, היינו המטיב, זאת אומרת, המטיב משפיע להנבראים. והכלי, שבו נתגלה השפע, נקרא מלכות, שהיא נקראת שכינה, שבה מגולה הטוב והעונג."

"אאמו"ר זצ"ל פשט בדברי הזה"ק, שאומר, "איהו שוכן ואיהי שכינה". ואמר, שהפירוש הוא, המקום שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא שכינה. אם כן אין זה שני דברים, אלא זהו דבר אחד. זאת אומרת, שיש לנו אור וכלי. היינו מה שמשיגים את הבורא, הוא רק על ידי הכלים, המשיגים אותו. לכן כשמדברים מהבורא, אז הדיבור שלנו הוא רק מה שהבורא מתגלה אלינו על ידי הכלים.

מה שאין כן אור בלי כלי לא מדברים כלל." כך המקובלים, מאיפה הם כתבו את כל הספרים האלו? מתוך זה שהתגלה להם. התגלה מהאדם הראשון, אברהם וכן הלאה והלאה, בכל הדורות והדורות, ואז כל אחד כתב. מי שהיה יותר גדול, כתב יותר עמוק, יותר ברור. מי שפחות, פחות, כמו במדע. ואז כולם יודעים, מבינים מי אלו המקובלים שנמצאים בהשגת הרוחניות, מי יותר גבוה, מי פחות, לפי מה שקוראים מהכתבים שלהם. וחוץ מזה, לפי מה שרואים בעולם הרוחני שאני נמצא, באיזה דרגה נמצא האדם.

כי בעולם שלנו נגיד, יש פועל פשוט, ויש איזה מין מנהל קטן, ויותר גדול, ויותר גדול, עד נגיד האיש הגדול ביותר, שנגיד שהמדרגות האלה הן לפי החכמה שלו, לפי ההצלחה שלו בהבנת העולם, בהבנת המקצוע וכן הלאה. אותו הדבר בחכמת הקבלה, רק ששם זה בצורה אמיתית באמת, יש דירוג ואז אפשר לראות, לזהות, באיזה דרגה כל אחד נמצא. לכן המקובלים רואים שהדרגה הגבוהה ביותר זה משה רבנו. דרגות אחרות הן פחותות מזה, פשוטות מזה וכן הלאה.

"היינו שאנו מכנים את מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, בשם אין סוף, היינו המטיב, זאת אומרת, המטיב משפיע להנבראים." האין סוף זה נקרא מפני שמשפיע ללא כל גבול. הבורא משפיע לנבראים, הוא רוצה להשפיע להם, לכל הרצון לקבל שברא. לכן זה נקרא "אין סוף". שאם יקבלו את ההטבה שלו, יתמלאו בצורה בלתי גבולית. "והכלי, שבו נתגלה השפע, נקרא מלכות, שהיא נקראת שכינה, שבה מגולה הטוב והעונג.

ולפי זה יוצא, היות שהבורא רוצה להשפיע להנבראים טוב ועונג, רק אין כלים להתחתונים, שיוכלו לקבל, מסיבת הופכיות הצורה בין המקבלים להמשפיע. וממילא אין הטוב ועונג מגולים. ואז נמצא, שיש יצר הרע בעולם, כי הוא מצייר על רוחניות, היינו להשפיע הוא דבר רע. ורק מה שהוא יכול לקבל בעמ"נ לקבל, רק זהו דבר טוב." אבל תתארו לעצמכם, אם למטה יש לנו רצון לקבל ולמעלה יש לנו באותו גודל רצון להשפיע, והרצון להשפיע לא יכול להשפיע לרצון לקבל. הרצון לקבל הוא לא מסוגל לקבל, כי כאן חייבת להיות השתוות הצורה ביניהם. (ראו שרטוט מס' 1)

שרטוט מס' 1

כמו שהעליון הוא הכוונה להשפיע, כך גם הרצון לקבל הוא צריך להיות על מנת להשפיע. ואם לא, אז הרצון לקבל צריך להרגיש מזה שעומד לפניו, רצון להשפיע, לחץ מאוד גדול, דלתא כזאת, משהו נורא. (ראו שרטוט מס' 2) הוא צריך להרגיש את עצמו בחושך עצום, חושך לעומת האור. עד כדי כך שזה משתק אותו מוות.

מה הבורא עושה כדי שאנחנו לא נרגיש את זה בצורה כזאת?

שרטוט מס' 2

תלמידים: הסתרה. חיבור. חיבור בין החברים.

מסַכים, חיבור, לא. איך זה נקרא?

תלמידים: צמצום.

צמצום זה לא, צמצום זה כך גם כן.

תלמיד: הוא מסתיר את עצמו.

במילה אחת?

תלמיד: תחזור על השאלה.

אם הרצון לקבל שלנו, שהוא גם כן בכל העוצמה שלו רצון לקבל. רצון לקבל זה רצון ליהנות ובעגול העליון זה רצון להשפיע, להָנות. אם הם היו נמצאים זה מול זה, כמה היה סובל הרצון לקבל מזה שהוא לא יכול לקבל כלום וזה היה משתק אותו, זה היה ממש משהו נורא, יותר גרוע ממוות. אנחנו רואים אדם, שכדי לא להרגיש סבל מוכן למות. יש דרגות סבל כאלה שהאדם מוכן למות רק לא להרגיש אותן.

מה הבורא עשה כדי לתת לנו בכל זאת אפשרות להתקיים אפילו בחושך?

תלמיד: הסתרה.

הסתרה, עולמות, העולמות שלנו, העלמה. (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

אז יש כאן עולמות, העולמות שלנו, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. זאת אומרת, זו מסננת שאז האור העליון מגיע אלינו תמיד במידה קטנה ומתאימה, כדי לעורר אותנו, לגרות אותנו, להרגיע אותנו קצת, לתת לנו כוח, בקיצור לטפל בצורה נכונה. כמו שאנחנו כלפי תינוק, נותנים לו איזו דייסה, איזה סימילאק, כל מיני מילויים מתאימים. אחר כך יותר ואחר כך יותר, וגם מתחילים ללחוץ עליו שילמד, שישחק קצת וכן הלאה. זאת אומרת גם מבחינת מילוי, גם מבחינת הגירוי. זה הכול עושה מערכת העולמות.

"ואז נמצא, שיש יצר הרע בעולם, כי הוא מצייר על רוחניות, היינו להשפיע הוא דבר רע. ורק מה שהוא יכול לקבל בעמ"נ לקבל, רק זהו דבר טוב.

ומשום זה אין מקום להתחתונים, שיוכלו לעבוד משהו בעמ"נ להשפיע, כי אין האדם עושה רע לעצמו. נמצא, שאין אפשרות לאדם, שיהיה לו חומרי דלק לעבודה בעל מנת להשפיע. וממילא אין השפע העליון, שהוא הטוב והעונג, יכול להתגלות לתחתונים." הכול תלוי לפי השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל.

שאלה:, האם תחילת הכלי היא בהתחלה, כשהאדם מרגיש שהוא לא שולט ברגשות שלו והוא נשלט. האם אפשר להגיד כך?

בהתחלה האדם בכלל לא יודע אם הוא נשלט, או לא נשלט, הוא לא מבין את זה, הוא עדיין לא כל כך עובד עם עצמו. הוא לא רואה שזה בכלל נמצא בשליטתו, זה הכלים שלי, זה לא הכלים שלי, הרצונות שלי, על מנת כך, על מנת כך. האדם לא יודע. זה לאט לאט בא על ידי המאור המחזיר למוטב שפועל עליו כך מרחוק ואז נותן לאדם איזו הארה, ואז על ידי ההארה הזאת, הוא מתחיל כבר איכשהו לברר את הדברים, ממה הוא מורכב.

תלמיד: זה כולל הרגשת טוב, רע, שעוברים על האדם והוא מרגיש כוח ששולט, עושה לו טוב, עושה לו רע, והוא יותר נשלט?

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שזה תחילת הכלי?

זה כן, ודאי שהכול זה תחילת הכלי, תיקון הכלי.

שאלה: ה"יש" זה עצמותו, האור זה "יש מיש", הבורא זה הבחנות בתוך הכלי "יש מאין". הנוסחה הזאת קיימת בתוך כל אחד בהסתרה. מה מעורר את הכלי להיות בעל מנת להשפיע?

המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: תודה.

אני אוהב אותו כי מה שאני אומר, הוא אומר "תודה" וזהו.

שאלה: הוא מדבר פה על שוכן ושכינה. מה זה שוכן, מה זו שכינה והאם יש קשר ביניהם?

שוכן זה בורא, שכינה זה נברא שמוכן לקבל את השפעת השוכן. שמוכן להתחבר עם השוכן. שוכן זה שהוא שוכן בתוך השכינה. שכינה זה הכלי שלנו, הרצון לקבל שלנו שמכוון כבר על מנת להשפיע. לכן זה נקרא שכינה, או נשמה. זאת אומרת, זה רצון לקבל שלנו, שהפך לעל מנת להשפיע, בזה שאנחנו מתחברים בינינו. ולכן בעל הסולם כותב שיש סך הכול נשמה אחת, הכלי על מנת להשפיע הוא אחד.

אתה בכלי הזה מחובר עם החברים שלך, עם כל המקובלים שהיו לפניך. כל אחד שתיקן באיזו צורה את הרצון להשפיע שלו, נמצא מחובר בתוך אותו הכלי שנקרא נשמה כללית. ואתם מגלים שם את הבורא, כל אחד לפי המאמץ שלו, לפי ההשקעה שלו. כמו שבעולם שלנו, אתה מגלה את העולם, לפי מה? לפי כמה שאתה יכול לתפוס אותו, להבין אותו, להרגיש אותו.

תלמיד: האם בדרך יש שוכן ויש שכינה, או שאנחנו בונים את זה?

אני בונה את השכינה, ולפי עוצמת השכינה אני מגלה בה את השוכן. השוכן מתגלה כבר בתוך השכינה, אני לא צריך להזמין אותו. אלא אותה תכונת ההשפעה שלי שאני מפתח, ושולטת בתוך הרצון לקבל שלי המתוקן, היא נקראת "הבורא", או נקראת "שוכן".

תלמיד: האם אנחנו צריכים להפיץ לעולם את השכינה?

אנחנו לא צריכים להפיץ לעולם שום דבר חוץ משיטת החיבור, בלבד. בלי כל הדברים האלה. אנחנו יוצאים לעולם כדי לדבר איתם רק על חיבור, על החיבור בין בני האדם, ושעל ידי החיבור יהיה לכולם טוב. איך עושים את זה? על ידי זה שמגלים בתוך החיבור בינינו, בתוך העשירייה, מגלים בתוכה כשמתחברים נכון, כוח שנסתר בטבע שנקרא כוח השפעה, כוח אהבה, והוא אז מתגלה בנו. שום דבר אנחנו לא צריכים להסביר להם חוץ מזה. בזה שהם מתחברים לפי ההכוונה שלנו, זה נקרא שהם בונים "שכינה". ומה מתגלה אז בתוך השכינה הזאת? "השוכן".

ולמה הם לא צריכים ללמוד את חכמת הקבלה ואת כל הפלפולים והדברים האלה? כי הם לא שייכים לראש, הם שייכים לגוף, לביצוע בלבד. לכן הם לא צריכים לדעת את כל הדברים האלה, זה רק יבלבל אותם, הם לא בנויים להבין את זה. אחר כך לאט לאט, הם יתחילו להתחבר ולהבין. כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם".¹

תלמיד: אז מהי השנאה הזאת כלפינו בעולם, אני לא מבין. כולם אומרים ששונאים אותנו בעולם. מה אנחנו לא עושים, ואיך הם יגלו שפתאום הם לא שונאים אותנו?

השנאה תפסיק כשכל האומות העולם, היינו כל הרצונות שבגוף הכללי השבור, יקבלו את התיקון שלהם והמילוי המלא שלהם. אז הם יכירו שאתה עשית את זה ויגיעו לתיקון.

"אי לזאת נמצא, ששמו של הבורא, שהוא שם כללי טוב ומטיב, נעלם ונסתר מהתחתונים. ושם הזה נקרא שכינה, שהוא שמו של הקב"ה מבחינת טוב ומטיב. וזה השם הוא בגלות, היינו במקום שמתחילים לעבוד קצת בעמ"נ להשפיע, מרגישים תיכף בחינת גלות בעבודה זו, שרוצים לברוח ממצבים כאלו. משום שכל זמן שהאדם משוקע באהבה עצמית, אין לו שום מושג בעבודה דלהשפיע. וכשהתחיל להרגיש שהולך על קו דלהשפיע ולא לקבל כלום, אז חושך נעשה בעיניו, ורוצה לברוח ממצב הזה, כמו מי שרוצה לברוח מהגלות שנתנו לו.

ודומה לאדם שחטא נגד הממשלה, ונתנו לו עונש גלות. והוא חושב תמיד איך לברוח משם. כמו כן האדם, כשמרגיש שמעבודה זו לא יהיה להמקבל שלו שום דבר, אז אין לו חשק לעבודה, ורוצה אז לברוח כלל מהמערכה.

ולכן נקרא אז שמו של הקב"ה, שהוא השכינה, שהיא בגלות, היינו שהאדם טועם טעם גלות בעבודה זו.

ומשום זה אנו מתפללים להבורא, ועוסקים בתורה ומצות, בכדי "לאקמא שכינתא מעפרא", שהפירוש הוא, המקום הזה של השכינה, שהוא שמו של הקב"ה, היינו שהטוב ומטיב מתגלה בכלים דלהשפיע כנ"ל, והאדם מרגיש בעבודה זו טעם עפר, וגם זה ענין שכינתא בגלותא, שהאדם מרגיש בה טעם גלות כנ"ל, ורוצה לברוח מעבודה זו, היינו מעבודת הקודש, שענין קדושה הוא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא.

ומשום זה אנו צריכים לבקש על הגאולה בענין הפרט, שהוא, שכל אחד ואחד ירגיש, שהוא יצא מהגלות, שפירושו, שבזמן שעובד בעמ"נ להשפיע, שירגיש אז שהוא נמצא בארץ ישראל, היינו שהרצון שלו ישתוקק רק לישר-אל, שזה נקרא ארץ ישראל.

והסימן לדבר הוא, אם הוא יכול לומר בלב שלם, מה שאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה". זאת אומרת, חוץ מזה שאנו צריכים להתפלל על גאולה הכללית, אנו צריכים להתפלל גם על גאולה הפרטית.

נמצא לפי זה, במקום, בזמן שהיה בגלות, היינו שהיה מרגיש טעם של גלות, בזמן שהיתה באה אליו תמונה של להשפיע רק לשם שמים ולא לתועלת עצמו, היה מרגיש גלות וטעם עפר כנ"ל. ובזמן הגאולה, היינו שיוצא מהגלות, הוא מרגיש טעם בעבודה דלהשפיע טעם של ארץ חמדה טובה ורחבה."

לפי זה אנחנו יכולים לדעת איפה אנחנו נמצאים. עד כמה שנמאס לנו ולא מסוגלים לסבול את הכיוון דלהשפיע ולזרום בהשפעה בלבד, אז לפי זה אפשר להגיד שאנחנו מתקרבים לגאולה. או שעדיין לא יכולים לסבול את הדברים האלה, אז אנחנו עדיין נמצאים בגלות.

"היינו, שארץ הגלות נקרא שמרגישים טעם יסורים, שמסתכלים תמיד איך לברוח מארץ זו. מה שאין כן יציאה מהגלות נקרא, שבא לארץ חמדה טובה ורחבה, שעל ארץ זו אנו אומרים, נודה לך ה' אלקינו. וזה נקרא, ארץ ישר-אל כנ"ל. ולגאולה זו צריכים להשתוקק להגיע אליה.

אולם השאלה מתעוררת מעצמה, מדוע האדם מרגיש טעם של עפר בעבודה דלהשפיע, ורוצה לברוח ממנה, כמו מי שנמצא בגלות.

והגם שיש על זה הרבה טעמים. יש עוד להוסיף טעם לזה. היות שיש כלל, שאין אור בלי כלי, שפירושו, שאין מילוי בלי חסרון, לכן צריכים מקודם להכנס להגלות, היינו להרגיש יסורים מעבודה זו, כי הגוף, הנקרא רצון לקבל, בועט ומתנגד לעבודה זו, כי היא נגד טבעו, ועל ידי היסורים, שהוא מרגיש בהיותו בגלות.

זאת אומרת, שדוקא אלו שעוסקים בעבודה דלהשפיע והגוף מתנגד, ולא נכנעים לטענות הגוף, וסובלים יסורי הגוף, היינו מה שהגוף מתנגד להם, והם אינם בורחים מהמערכה, אלא שהם נמצאים תמיד במלחמת היצר, פעם הוא גובר ופעם הגוף גובר, והוא נמצא תמיד בעליות וירידות, ואין שלום לנפשו."

כדאי לנו לראות מה בדיוק עובד בנו. כדאי לאדם להיות מומחה כדי להבדיל איזה רצון פועל בי עכשיו, האם אני רוצה להשפיע או לקבל. באיזו צורה להשפיע? באיזו צורה לקבל? להיות כל הזמן בהכרה, בהבנה, בחשבון, בביקורת. על ידי זה אנחנו מתקרבים למבנה הנכון. וזה לא חשוב שהרצונות הם לא טובים, והרגשות הן לא טובות, ואני חושב על עצמי, העיקר שאני כל הזמן עושה בירור, מה עכשיו עובד בי, מה עכשיו מדבר בי, באיזו צורה אני נפעל. ואז לאט לאט הוא יתרגל ויתחיל להיות ממש כְּ"המברר" את הרצונות.

"אז ע"י היסורים שסובל, וכי הוא לא דומה לשאר אנשים, כשהם רואים שהגוף מתנגד לעבודה דלהשפיע, תיכף הם בורחים מהעבודה, הם לא סובלים יסורים, כי אינם נמצאים בעבודה זו, שיטעמו טעם גלות, בזה שהגוף מתנגד להם, כי הם נכנעים תחת שליטת הגוף, ואומרים על זה, כמו טענת המרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ ישראל.

כמו שאמרנו במאמרים הקודמים, שהבאנו את דברי הזה"ק, וממילא אין להם כלים, שיוכלו לקבל את הגאולה, כמבואר בספר מתן תורה (דף קמ"ט) וזה לשונו, "שהגולה (היינו הגלות) היא ענין "ההעדר הקודם להויה", שהוא ענין הגאולה. לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר אינה אלא בחינת השלילה של הויה".

ומשום זה, כשאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך", אנו אומרים "ועל שהוצאתנו ה' אלקינו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים", שזה בא ללמדנו, שבכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם לעבור את השלב של עשיית הכלים כנ"ל, היינו להיות בארץ מצרים, ולראות שהם עבדים, שעובדים לפרעה מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים להם צורך להתפלל לה', שיוציאו מהגלות, כמו שנאמר (שמות שלישי) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים". נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפע."

תלמיד: אני חייב להתחיל בהודיה לבורא על הבירור הנהדר שעברנו פּה, במיוחד לקראת החגים. אנחנו מרגישים לאן אנחנו יורדים לקראת החג וזו באמת מעבדה נפלאה. והדוגמאות השבוע היו עם ההשתלמויות שהעבירו לנו והרצאות המבוא, אני חושב שזה מביא אותנו לקראת שבת על בסיס הרבה יותר טוב. ולאור כל הדברים שנעשים, אנחנו לא מחפשים תמורה, אבל לאור כל הפעילויות האלה שנעשות, איך אתה רואה את התמונה משתנה כלפי העולם, אנחנו כקבוצה המובילה את היכולת לתקן?

שיהיה גרוע יותר.

תלמיד: תודה רבה, זה באמת מנחם.

זאת התשובה הנכונה, מצידו. ודאי שככל שאנחנו מביאים יותר אור לעולם וככל שהעולם, ככל שעם ישראל עדיין לא כל כך מצטרף לזה, אז המצב יהיה גרוע יותר. אבל זה בכל זאת הרבה יותר טוב ממה שהיה בלי העבודה שלנו, אפילו אם אנחנו מדברים לא מבחינת התקדמות למטרת הבריאה, שבכל מקרה תתקדם אליה.

זאת אומרת השאלה היא כך, דרך אחישנה או דרך בעיתו? דרך בעיתו היא תמיד גרועה, כי היא על ידי מכות. בדרך אחישנה כשאנחנו מתקדמים, האם היא על ידי מכות או לא על ידי מכות? כאילו הכול דבש ואני הולך ומלקק את הדבש בדרך. גם מכות, אבל המכות הן מטרתיות, שמכוונות אותך בדרך בצורה עדינה יחסית, עד כמה שאתה מתוקן או לא.

לכן צריכים להבדיל, שכל הדרך שלנו עד לגמר התיקון היא בכל זאת לחצים, כל מיני בירורים, אבל עד כמה שאתה רוצה בהם, אז הם הופכים להיות לרצויים. אם אני רוצה להיות איזה מומחה, ואני רואה, עכשיו התגלה לי, שאת זה חסר לי עוד ללמוד, ואת זה לבצע, ולזה לתרגל את עצמי, אז זה בסדר, אני מקבל את הדברים, אמנם הם קשים, אבל אני מקבל אותם, כי על ידם אני מתקדם, זה נקרא "אחישנה". זאת אומרת, אחישנה לעומת בעיתו, זה לא שלוקחים ממני את הכול ואני כבר יושב באיזו כורסה שנעה לקראת גמר התיקון, לא. אלא אני מקבל עזרה, הכוונה, אזהרה, אני בכל זאת מתקדם במאמץ משלי, כי איך יכול להיות בלי מאמץ? אני אקבל משהו חינם? אני דווקא לא רוצה את זה.

לכן, זה שאמרתי שיהיה גרוע יותר, נכון. אבל גרוע יותר בבחינה כזאת, שנעבור את הדברים האלה בצורה מרוכזת, בזמן קצר יותר ובהבנה. וכשאני עושה את זה בהבנה ובזמן קצר, אני מוכן לסבול את אותם השינויים, הם הופכים להיות אצלי שינויים הרצויים. אבל בכל זאת, אם אנחנו מדברים על שינויים, הם שינויים. זה כמו המקרה שלי שסיפרתי לכם לא פעם אחת, על זה שרצתי לחדר ניתוח. אז רצתי בעצמי, ראיתי בזה הצלה, זה משהו שדומה לדרך אחישנה.

תלמיד: האם יש לנו את היכולת, שאנחנו כקבוצה נספוג את אותן המכות ולא נעביר את זה לעולם?

אין שום בעיה, אם אנחנו מתחברים העולם מתחיל להרגיש יותר רע, מצד אחד, אבל רע מכוון, הוא מתחיל להבין לָמה רע, ואיך הוא יכול את הרע הזה לרפאות על ידי חיבור איתנו. הכול תלוי בחיבור שלנו, שום דבר, כלום, חוץ מזה.

תראו מה שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", הוא אומר, ברגע שישראל עושים בחירה בלהתחבר, ורק הם בעלי בחירה, כל העולם מקבל מה שיש בהם. אתה צריך לבנות כלי, לקבל בתוך הכלי הזה כל גילוי שיהיה, וזה יתפשט ממך, זה ייזל פשוט כמו בפירמידה, לדרגות יותר תחתונות. כל החברים שלנו בכל המדינות, בכל מה שנעשה, אם אנחנו גורמים לחיבור, אנחנו בזה מתקנים את הכול.

אבל ביני לביני יהיו כל מיני גילויים בצער יותר גדול. כשאתה לומד קבלה, ואתה קם בבוקר והולך, ורץ, וכל מיני דברים, והשכן לידך, כמו שרב"ש כותב לנו, הוא חוזר אחרי העבודה, אוכל את ארוחת הערב שלו יפה עם המשפחה, יושב, רואה את הכדורגל שלו, הכול בסדר גמור, יוצא אחר כך בנעלי בית החוצה לחצר עם הכלב שלו, פוגש אותך, ואתה רץ לאיזו הפצה, אתה צריך שם משהו, הוא מסתכל עליך כמו על משוגע, "אחרי העבודה, מה קרה?".

אתה נהנה או לא נהנה מזה שאתה נמצא בריצה כזאת?

תלמיד: אני נהנה כי יש לי מטרה, אבל לָמה הוא צריך לסבול?

זה הכול.

תלמיד: הוא סובל או שהוא לא סובל?

אז אתה תראה איך שהוא סובל.

שאלה: העניין המרכזי הוא תפילה.

"תפילה" זה גילוי החיסרון.

תלמיד: אנחנו למדנו שתפילה צריכה להיות תפילת רבים.

"תפילת רבים" זה עבור הרבים.

תלמיד: כאן הוא כותב שאנחנו צריכים להתפלל גם על הגאולה הפרטית.

זו הגאולה הפרטית. שאני מתפלל עבור הרבים אני נמצא בגאולה פרטית. שאני מתפלל עבור הרבים אז אני בעצם מגלה בזה את עצמי, מעלה את עצמי לגילוי, לגאולה.

שאלה: דיברת על חינוך רוחני. איזה חיבור למקורות הקבלה צריך להיות לאדם שעובר חינוך רוחני? במילים פשוטות, האם אדם שעובר חינוך רוחני צריך להגיע לכאן כל בוקר לשיעור בשביל להיות חלק מהתהליך הזה?

קודם כל אין חובה ואין כפייה ברוחניות, מי שרוצה וכמה שרוצה. אתה ראית שכאן אני תופס כל אחד או מחתים אותו שהוא מגיע וכולי? מגיע, לא מגיע, מישהו שואל? אולי הקבוצה שלך דואגת. אני לא דואג לאף אחד, אני תמיד אומר שלי לא חשוב כמה אנשים יבואו, מי בא ומי לא בא. אני נותן חופש בזה, אסור להיכנס לזה, אין כפיה ברוחניות. כמו גם בכל הדברים האלה, אתה רוצה להשתתף, לא רוצה להשתתף, זה עניינך, אבל אתה יודע שבהתאם לזה אתה מתקדם. מה לעשות, אלה חוקים שלא אנחנו קבענו, אלא אלה חוקי הטבע העליון.

תלמיד: בעבודה עם הקהל אנחנו אומרים שיש שיטה של חיבור שאדם צריך ללמוד, וזה נקרא "חינוך רוחני". כלפי זה אני שואל, אם לבן אדם יש נטייה לזה והוא רוצה את זה, אז האם זה בהכרח אומר שהוא יהיה חלק מ"בני ברוך", כמו שזה נראה היום, יגיע לכאן לשיעורים, יעמוד בתנאים הפיזיים הגשמיים, וכן הלאה?

זה בהתאם לרצון שלו, זה בהתאם ללחץ הפנימי שלו. אני לא יכול להגיד לך שכך זה חובה ואחרת לא, כי את זה כל אחד קובע לפי הדרגה שלו. אתה רואה אנשים בעולם, אחד בקושי גומר כמה כיתות בבית הספר, השני מסכים לבית הספר, השלישי גומר כמה בתי ספר בבת אחת, גם במוסיקה, גם תוספת במתמטיקה, וגם בעוד משהו, הרביעי באוניברסיטה, יש כאלו שגומרים כמה אוניברסיטאות, יש דוקטורים, פרופסורים, וכן הלאה. כל אחד ואחד לאן שהוא נמשך. לכן מה, אתה שואל אותי? אני בעד להגיע לדרגה הכי גבוהה, אבל זה אני והרצון שלי. כל אדם מממש את הרצון שלו, כמו שבחיים האלו, אחד רוצה להיות פועל פשוט, אחד קצת יותר. העיקר להיות שמח.

תלמיד: כל החלקים האלה מישראל שאנחנו רוצים להפיץ להם את שיטת החיבור.

אנחנו צריכים לראות שכל ישראל חובה שיתחברו יחד, כי בלי זה אין עם ישראל, ואין עתיד לעם ישראל ולמדינת ישראל אם לא יהיה חיבור. וכל הארגונים בינתיים בישראל פועלים לריחוק, לשנאה, לפילוג העם. ישנם כאלה שלא כל כך, אבל אין להם שיטה.

תלמיד: אני רואה בקרב הדור הצעיר, נגיד בין גילאי 20 ל-30, הרבה נכונות לחיבור, ובאמת שזה נראה טוב. השאלה שלי היא לגבי האנשים האלה שאין להם אולי רצון לבוא, להיות פה חלק מהקבוצה.

בשביל מה? אנחנו מפזרים לעם ישראל את שיטת החיבור ללא שום קשר עם קבלה.

תלמיד: אני רואה מהשטח, בגלל זה אני שואל.

אני לא יודע מה זה "רואה מהשטח". יש לנו חכמת הקבלה, זה למי שרוצה להגיע לגילוי הבורא. יש כאלה שרוצים להגיע לחיבור או לחיות טוב, אנחנו מסבירים להם את שיטת החיבור, שזה ללא חכמת הקבלה. אם לא מתעוררת באדם נקודה שבלב לא מסבירים לו את חכמת הקבלה, לא מגיעים אליו עם חכמת הקבלה. בשביל מה? הוא לא מיועד עדיין אליה. אלא הוא מרגיש שעל ידי חיבור יהיה לו יותר טוב, יותר חם, יותר נוח, יותר בטוח, וכן הלאה, אז אנחנו מסבירים לו איך להתחבר, זו שיטת החיבור לז"ת, לא לג"ר. "ג"ר" הם אלו שמרגישים ישר א-ל, ו"ז"ת" לא מרגישים את זה, אבל רוצים להתחבר, הם מבינים כבר שחיבור זו הצלה לכל האנושות ולהם, וכן הלאה.

לכן יש לנו שתי שיטות, נכון, כך אנחנו עושים. איך זה נקרא אצלנו בהפצה? חכמת המעגל וחכמת הקבלה. חוכמת החיבור וחוכמת הקבלה.

תלמיד: תנועת הערבות וקבלה לעם.

כן. ובאמת זה לא שאנחנו מסתירים זה תמורת זה או מה, אלא זה לפי שני החלקים שיש בעם ישראל. ולא רק בעם ישראל, גם באומות העולם. יש לנו חברים בכל המקומות, בכל מדינות העולם, ששייכים לישראל, ישר א-ל, יש להם נקודה שבלב, הם איתנו יחד. ויש כאלו באותן מדינות שלא רוצים כלום, הלוואי שירצו חיבור. כך אנחנו פועלים.

צריכים כבר להבין שכך צריכים לפעול ולהצטרף לזה, פלא שאתה שואל.

שאלה: אתה קורא לנו לחיבור ואנחנו עובדים בזה חלק מהחיים. עכשיו כל המדינה שובתת כי הטסטרים לנהיגה בשביתה. מה הסיבה? כי בעשירי לינואר הרכבתי מצלמה והוכחתי לטסטר ששבע עבירות, שהבן אדם לא ראוי לקבל, זה בעצם מצוץ מהאצבע שלו.

מה אתה רוצה לשאול?

תלמיד: אני רוצה לשאול, איך עכשיו אנחנו נאחד את העם? כי כל העם כן רוצה את הרישיונות, ובהסתדרות תומכת בטסטרים והם בשביתה. איך לאחד את העם עם הטסטרים וכן להגיע לאותה משימה של "ואהבת לרעך כמוך"?

לא יודע, תעשה למישהו מההסתדרות פסילת רישיון ואז תראה איך שהוא יתנהג. מה אני אגיד לך, חסרים לך חברים במשטרה שיעשו את העבודה. אין ברירה, בזה אני לא שולט.

שאלה: אתה יכול לאלף כלב להתגלגל אם אתה תיתן לו הרבה ממתקים, אבל גם אם אתה מגיע הביתה ואתה לא נותן לו ממתק הוא בכל זאת שמח לראות אותך, אבל זה פשוט רפלקס מותנה שלו, הוא לא מעוניין לתת נחת רוח כאילו לאדון שלו.

זה כמו תינוק שמרגיש טוב ליד אימא. יותר נעים לו לידך, גם התינוק לא מתכוון לתת נחת רוח לאימא, אבל היא נהנית ממנו. זה לא נגד רצון לקבל, זה בעד. גם אני ככה עם פרחים, ובכלל עם כל האנשים יכול להיות, אבל איפה שיש אגו בינינו שמפריד, שם אנחנו צריכים לעבוד.

תלמיד: המטרה שלנו אבל זה שהם יודעים שהם עושים משהו חוץ מלענג את עצמם, לתת לעצמנו.

זה תלוי במידת ההתפתחות שלהם. אני לא יכול לבוא לכלב ולאדון שלו, ולפתח אותם. מידת ההתפתחות שלהם תלויה בכוח העליון, באור העליון שמשפיע עליהם.

תלמיד: האם המטרה היא שכל העולם יידע על גדלותו?

נכון. אבל אני צריך להודיע לעולם על שיטת התיקון, על שיטת החיבור, על שיטת החיים הטובים. וכל אחד שיפרש לעצמו מה זה חיים טובים, ולכל אחד נצטרך לתת לפי הגובה שלו. ככה זה, לכן אין כפייה ברוחניות.

תלמיד: לאט לאט.

שאלה: אמרת שהגלות זה כלי והגאולה זה אור.

גלות זה לא כלי. גלות זה עוד לא כלי, הגלות המתוקנת זה כבר האור, וזה כבר גאולה.

תלמיד: איזה כלים יש בגאולה?

כלי בגאולה זה רצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. שאת הכוונה על מנת להשפיע בו הוא מרגיש כאור.

תלמיד: והכלים של אור חוזר קשורים לגאולה?

מה זה כלים של אור חוזר? זה הכלי של אור חוזר.

תלמיד: הוא עשוי מאור?

לא. אנחנו לא יכולים לברר את זה עכשיו אבל יש בלבול גדול בזה. אין חוץ מרצון לקבל ורצון להשפיע.

שאלה: אנחנו כולנו באנושות צריכים להגיע לגמר תיקון.

נכון.

תלמיד: ואיך האנשים שרוצים רק חיבור יכולים להגיע לגמר תיקון בלי ללמוד?

הם יהיו בחיבור, מתוך חיבור ישפיע עליהם המאור המחזיר למוטב, לפי השתוות הצורה מסוימת ביניהם, בחיבור ביניהם ובין המאור. הוא ישפיע עליהם והם על ידי זה ישתנו יותר ויותר. פתאום תתגלה בהם נקודה שבלב, שקיימת בכל בני אדם שבעולם. אחרי שישראל נפלו ויצאו לאומות העולם, בכל אומות העולם, בכל איש בעולם ישנה נקודה שבלב. רק אנחנו אומרים, "בכל איש ישראל" יש נקודה שבלב, זאת אומרת שבמי שהנקודה הזאת מתחילה להיות בוערת, מוארת, אז הוא נקרא "ישר א-ל", כי הנקודה הזאת כבר מכוונת אותו.

אבל אפילו אלה שלא מכוונים, לא חשוב איפה, באוסטרליה חיים שם אנשים, לא יודע איפה עוד, גם בהם יש נקודה שבלב. ולכן על ידי החיבור, כדי שיהיו להם חיים טובים ארציים, גשמיים, הם פתאום יתחילו להרגיש שיש להם יחס לרוחניות. דרך חיבור הם יקבלו את האור.

שאלה: חברים מבקשים משהו לעבוד עליו בסוף השבוע הקרוב, איזה תרגיל.

בסוף השבוע הקרוב אנחנו צריכים להתחבר עם החברים שלנו בגרמניה, יש לנו שם כנס גדול, בואו נתמוך בהם שהם יעבירו לכל אירופה שהחיבור הוא ההצלה. גם לאירופה, גם לישראל וגם לכולם.

(סוף השיעור)

---

1. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג)↩