שיעור בוקר 07.06.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1616, אספות "דרגות הסולם",

מאמר 24 "עיקר מה שחסר לנו"

קריין: כתבי רב"ש כרך ג', מאמר מס' 24, "עיקר מה שחסר לנו".

נקרא מאמר קצר של הרב"ש, "עיקר מה שחסר לנו" וזה ילווה אותנו בתחילת השיעורים.

עיקר מה שחסר לנו

"עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה," אין מרץ, אין דחף לעבודה הרוחנית, "הוא שחסר לנו חשיבות המטרה," חסרה לנו חשיבות המטרה. זה תמיד חסר, לכל אחד, עד בלי די. "שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו," כלפי הבורא שאנחנו יכולים לעבוד, "שנדע למי אנו משפיעים." זו הבעיה.

אז מה הבעיה בעצם, שהבורא יפתח את עצמו קצת ואנחנו נדע למי אנחנו משפיעים? לא. חייב להיות חיסרון, ואז לפי החיסרון אנחנו נוכל לפתוח אותו ואז להשפיע לו. צריך להיות כלי קודם לאור. "וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך," עד כמה אנחנו מאושרים מזה שאנחנו יכולים לשרת אותו. אם היתה לנו באמת הרגשה, הבנה, הכרה בגדלות הבורא, אפילו איזושהי שייכות הקטנה ביותר לזה, היא הייתה ממלאת אותנו ומעלה אותנו, "כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו."ולכן אנחנו נמצאים בשפלות.

האם השפלות הזאת שאנחנו נמצאים בה ומרגישים אותה כולנו היא לטובתנו, או שאין ברירה, אנחנו נמצאים בזה וזהו? לא, כל המצבים שאנחנו מרגישים כל אחד וכולם יחד, הכרח שיעברו עלינו, רק אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לעבור ממצב אחד למצב מתקדם יותר. "וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא," שכינה בעפר.

שכינה זה גילוי הבורא, הרגשת הבורא, שהיא אצלנו בעפר, זאת אומרת אין לה שום חשיבות, "היינו שענין להשפיע, [אליו]" לבורא "[יתברך] הוא חשוב לנו כמו עפר." לא מושך. "וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה." כך אנחנו בינתיים בנויים, שרק כשהרצון לקבל מרגיש שיש לפניו משהו, אז יש לו חומר לעבודה. "אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה," שיש לו משהו, שמצפה לו משהו, "אבל בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג," בהשפעה אף אחד לא מרגיש תענוג, אנחנו כולנו עדיין נמצאים טבולים בתוך הרצון לקבל, "וממילא הוא מוכרח להיות "רובץ תחת משאו"."

זאת אומרת, ממילא אנחנו נמצאים ברצון לקבל, והרצון לקבל יושב עלינו ומכוון אותנו ומעביר אותנו לפי מה שהוא מראה לנו, איפה אפשר להרגיש יותר תענוג.

"מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב," אם אדם מרגיש כך, שמשמש מלך חשוב, "לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חמרי דלק," מרץ, "שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב." זאת אומרת, הכול תלוי בהרגשת חשיבות הבורא. עד כמה שהוא יהיה יותר חשוב מהאגו שלי, אני משמש אותו ולא את עצמי.

"ואז כשיש לו הידיעה והרגשה שיודע למי הוא משפיע," למלך חשוב,"באותו שיעור שהיה לו כח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו הכח לעבוד על מנת להשפיע." כבר לא הוא החשוב, האגו שלו, האדם לעצמו, אלא יש לפניו מלך יותר חשוב. ככה הוא מרגיש בכל הרגשות שלו, בכל השכל שלו, ואז ודאי שהוא נמשך למלך. לכן אז כבר יש לו חומר דלק שיתנו לו בכל פעם כוח שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב. זאת אומרת, הכול תלוי בחשיבות.

בקיצור, מיהו החשוב, אני עם האגו שלי, עם הנוחיות שלי, עם כל מה שיש לי, או הבורא שהוא יכול למלאות לי את כל העולם. ואז כשיש לו ידיעה והרגשה שהוא יודע למי הוא משפיע, אז באותו שיעור שהיה לו כוח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו כוח לעבוד על מנת להשפיע. "כי מי שמשפיע לאדם חשוב, נחשב כמו שהוא מקבל ממנו. והיות על קבלה יש כח בהגוף לעבוד בכדי להשיג תמורה," כי כך אנחנו בנויים, מלכתחילה הבורא עשה "בראתי יצר רע", "כמו כן גם בלהשפיע למלך חשוב, יש לו הנאה מזה."

זאת אומרת, בעצם אנחנו לא מחליפים כלום. חוץ מזה שבמקום שאני חשוב לעצמי, הבורא חשוב לי יותר ממה שאני לעצמי. והדרגות הן כמה הבורא יותר חשוב לעומת החשיבות שלי - אלו דרגות העלייה עד גמר התיקון, אלו המדרגות.

"ובזה מובן מה שכתוב בהקדמה לתע"ס, בענין, נתנה היא, ואם הוא אדם חשוב מתקדשת," זאת אומרת שיש עניין של חתונה, שהחתן צריך לתת מתנה לכלה, בדרך כלל טבעת. אבל אם החתן הוא יותר חשוב, והיא פחות חשובה, אז לא הוא נותן לה טבעת או מתנה ובזה הוא קונה אותה, אלא היא נותנת לו והוא מסכים לקבל, ואז הוא יורד אליה והיא מקבלת מהגדלות שלו וכאילו היא קיבלה ממנו.

כך גם אנחנו מרגישים לפעמים כלפי אנשים, כשאני רוצה להביא למישהו מתנה, אז יש לי זכייה גדולה בזה שהוא מקבל את המתנה ממני וככל שהוא חשוב וגדול ממני וקיבל ממני את המתנה, כאילו עשה לי טובה גדולה.

אז אני שוב חוזר על המשפט הזה, "ובזה מובן מה שכתוב בהקדמה לתע"ס, בענין, נתנה היא", הכלה, "ואם הוא אדם חשוב מתקדשת, משום הנאה דקביל מינה." ולכן כאילו אומנם היא נותנת, אבל בזה שהוא קיבל ממנה זה כמו שהיא מקבלת. "רואים אנו דבר חדש, שנתינת השפעה לאדם חשוב דומה לפי הדין כמו קבלה ממש, הגם ששם מביא את המאמר של קידושין לענין קבלה על מנת להשפיע, שאז הקבלה נקרא השפעה."

זאת אומרת, לא חשוב מה שנתן וקיבל בפועל, בחפץ, אלא החשיבות היא מי פנימית מרגיש שהוא מקבל או נותן. ואם אני מביא מתנה למישהו חשוב והוא מקבל אותה ממני, אז כאילו הוא נתן לי ואני מרגיש שהוא עשה לי טובה שקיבל ממני. "רואים אנו דבר חדש, שנתינת השפעה לאדם חשוב דומה לפי הדין כמו קבלה ממש, הגם ששם מביא את המאמר של קידושין לענין קבלה על מנת להשפיע, שאז הקבלה נקרא השפעה.

ומאותו ענין יכולים להבין צד השני של המטבע, היינו שהשפעה נקראת קבלה. שמטעם זה כבר יש לו חמרי דלק, כי אם הוא משפיע לאדם חשוב זה דומה כמו שהוא מקבל." ממנו מפני שהוא חשוב, "לכן כבר יש לו כח לעבודה.

היוצא מזה שלא חסר לנו רק להאמין בגדלות ה', אז יהיה לנו כח לעבודה בבחינת השפעה."

זאת אומרת, אם בינינו הייתה הרגשה שהבורא חשוב, אם היינו מדברים כל הזמן וכך משפיעים זה לזה שהבורא חשוב, אז ההשפעה לבורא זה היה דבר קל, וחוץ מזה אנחנו לא צריכים להשפיע נחת רוח לבורא ואנחנו נמצאים בהשתוות הצורה עימו, מגלים אותו, מרגישים אותו ובעצם נמצאים כבר בעולם של השפעה, במקום בעולם הקבלה שלנו.

שאלה: מהי ההרגשה הזאת של גדלות הבורא, שאנחנו יכולים על ידה להרגיש השפעה אליו?

אף פעם לא הרגשת כשנתת למישהו מתנה, ובזה שהוא מקבל אותה כאילו נותן לך?

תלמיד: כמובן הייתה הרגשה כזאת ודוגמאות כאלה רלוונטיות. אבל בדוגמאות האלה יש הרגשה וגם יש קשר ישיר עם חתן, או עם אדם חשוב, ואילו עם הבורא זה לא כל כך פשוט.

גם עם הבורא יהיה לך אותו מצב, אותו היחס. תראה איך שאימא נותנת לקטן עוד כפית, ועוד כפית והוא אוכל, וכשהוא אוכל היא מרגישה שהוא ממש נותן לה ולא מקבל ממנה. הוא לא עושה טובה, הוא נותן לה ממש מתנה. אם היינו מפריטים את זה לכסף, אז כל פעם שהוא מקבל ממנה כפית אוכל, היא הייתה משלמת לו על זה שקיבל.

זאת אומרת, שהנתינה עצמה היא לא אומרת כלום, אלא מה שאנחנו מרגישים בפנים כלפי הזולת, ולכן אם אנחנו אוהבים את הזולת, אז בשבילנו הנתינה לו זה כמו קבלה ממש, עד שכל הכלים שרציתי לקבל, כל העולם מתמלא מזה שאני נותן לו. וזו בעצם חכמת הקבלה, חכמה איך לקבל, ובזה אנחנו מגיעים לתיקון השלם.

שאלה: איך אנחנו מגיעים להרגשה כזאת כלפי הזולת וכל כך קרוב לבורא וגם אוהבים אותו.

הוא נותן לך דוגמה ולפי הדוגמה הזאת תתחיל בעבודה.

שאלה: אחרי שאנחנו מקבלים חשיבות אנחנו מקבלים חומר דלק. מהו חומר הדלק הזה, האם זה תענוג, אגו?

חומר הדלק הוא הרצון שנותן לי אפשרות להשפיע.

שאלה: איך האדם מבין שהתחושות שמגיעות אליו מגיעות ממישהו מבחוץ והם לא תהליכים פנימיים שלו בתגובה למאמצים שלו?

מה זה חשוב? העיקר הוא שאני יכול להידמות לבורא. ואז במידה שהוא יהיה חשוב בעיניי, אני אוכל להשפיע לו ולגלות שהוא משפיע לי ובזה נהיה דומים ודבוקים זה בזה.

שאלה: יש לי בלבול עם הדוגמה הזאת. אם יש לי חשיבות ואני נותן למישהו חשוב וזה ממש כמו קבלה בשבילי, אז אני נשאר בקבלה. איפה ההשפעה?

אתה לא נשאר בקבלה, אתה רוצה למלא אותו, אתה רוצה לתת לו. אבל אם הוא חשוב בעיניך, אז הנתינה שלך לו היא כמו קבלה ואתה מסוגל לבצע את זה.

אתה חושב שאתה נותן לבורא משהו? מה תיתן לו? אין לבורא רצון לקבל רק רצון להשפיע. לכן איך אתה יכול להתקשר אליו? רק בתנאי שאתה יכול להשפיע לו את הכלים שלך, את הרצון שלך לקבל ממנו. לכן מה שהוא עשה ועשה זאת בכוונה מלכתחילה, זה שיהיה לך רצון לקבל, ורק במידה שאתה הופך אותו לרצון להשפיע, כלומר לעל מנת להשפיע כי הרצון ליהנות לא משתנה, אלא כשאתה עושה אותו על מנת להשפיע, אז יש לך כלי להשפיע לבורא, הקבלה שלך ממנו הופכת להיות להשפעה לו. אז אתה מתמלא בכל מה שהבורא רוצה לתת לך, ואתה מבין למה הוא עשה צמצום ולא נותן לך בכלים דקבלה, זה כדי שלא תתרחק ממנו עוד יותר. אלא אתה מקבל ממנו דבר מינימלי, את הרגשת העולם הזה וחיים שבעולם הזה, את זה הוא נותן לך, אבל יותר מזה לא. יותר מזה אתה יכול להרגיש ממנו רק בהשתוות הצורה, כשאתה נותן לו הזדמנות להשפיע לך כדי שהוא ייהנה.

לכן מה שאנחנו בעצם בונים בנו זה רצון להנות לו, ולפי הרצון להנות לו נפתח לנו כלי לקבל ממנו, וזו קבלה שהיא ממש שווה להשפעה. ככל שאני מקבל ממנו אני כביכול עושה לו טובה, תענוג, כמו ילד קטן שמקבל מאימא, אומנם הוא לא מבין, אבל אנחנו כן. אם אנחנו מקבלים מהבורא על מנת להשפיע לו, אז מצדינו זו פעולת השפעה ומהבורא זו פעולת השפעה, ויוצא שאנחנו דבוקים.

שאלה: האם המתנה עצמה לא חשובה אלא רק החשיבות של המקבל, של הבורא, של החבר?

ודאי. אחר כך אנחנו מגלים שמה יש לנו לקבל מהעולם, עולמות, מילויים, אור אין סוף זה הכול תלוי בכלי. וכלי שמקבל אפילו גרם אחד, אבל אם קיבלתי אותו מהבורא הגדול מכולם, אז לפי זה אני מודד את מה שקיבלתי. אני לא מסתכל מה שיש לי בתוך הכלי, מה קיבלתי, אלא ממי קיבלתי, ואז יוצא שקיבלתי אור אין סוף.

תלמיד: מה יש לנו לתת לבורא, מה המתנה? במה אנחנו סוחרים איתו, נותנים לו?

להכין את הכלי שלנו לקבלת המילוי מהגדול ביותר, מהחשוב ביותר, מהקרוב ביותר.

תלמיד: מה זו החשיבות של הבורא? במה הוא חשוב? במה אני מתחיל כל פעם להגדיל אותו בחשיבות שלו?

הוא חשוב יותר מהאגו שלי. לכן הבורא אומר "בראתי יצר הרע", כדי שתהיה לנו אפשרות לדרג את ההתקדמות שלנו לתיקון, להתקרב, להתקדם, הכול נמדד לפי הרצון לקבל. אם לא הרצון לקבל שלנו, אז לא היינו יכולים למדוד שום תנועה, מרחק, פעולה.

שאלה: הסוף של הפעולה הזאת, כמו שרב"ש כותב, זה כמו קבלה. האם הכוונה שזו קבלה בעל מנת להשפיע, כמו שאנחנו לומדים על אור פנימי עם הפרצוף, זאת הכוונה?

תתאר לעצמך שאתה נמצא בקשר עם מישהו וכל מה שאחד מקבל הוא כאילו נותן לאחר. ואז לא חשוב מי מקבל ומי נותן, אנחנו לא מתחשבים בזה, אנחנו מתחשבים רק במידת הדבקות בינינו, עד כמה אנחנו מתקרבים זה אל זה.

תלמיד: העניין הזה לא מתלבש בתוך השכל הרגיל.

אני חושב שזה צריך להיות מובן לכל אדם, כי קבלה והשפעה כמו שמוסבר כאן זה מובן לכולם. בטוח שפעם קיבלת מתנות ופעם נתת מתנות, ואז אתה יכול להבדיל בין אלו לאלו. כמו אימא שמתייחסת לתינוק, האם התינוק שמקבל ממנה הוא מקבל? מפני שאימא אוהבת אותו לכן כשהוא מקבל ממנה הוא כאילו עושה לה טובה. זה ברור לנו, כך אנחנו מתנהגים כלפי הילדים הקטנים. אתה אפילו מבטיח לו שאם הוא יאכל, אז תקנה לו צעצוע. הוא מקבל מזון ומקבל צעצוע, ואיפה יש כאן השפעה? ההשפעה מצידו היא שהוא ממלא את הרצון שלך. כך אנחנו צריכים להפוך קבלה להשפעה והשפעה לקבלה.

שאלה: במה בדיוק יש פה השפעה אם בסופו של דבר זה סוג של קבלה בכיוון אחר?

השפעה היא במה שמרגיש כל אחד. אנחנו לא נותנים לבורא שום דבר, אין לו כלים שאנחנו יכולים למלאות אותו, אנחנו רק ממלאים אותו בזה שמתייחסים אליו כך. שום דבר לא משתנה.

אם אתה מסתכל מבחוץ, אז אתה רואה שהחתן נותן טבעת לכלה, כך צריכים להתחתן, וכשהיא מקבלת ממנו זה סימן שהוא נתן לה. אבל כתוב בתלמוד, שאם הוא אדם חשוב, אז הוא לא צריך לתת לה, אלא אפילו אם הוא מקבל ממנה את הטבעת, לא שנותן, זה נקרא שהיא קיבלה ממנו, משום שיש כאן עניין לא בחפץ עצמו, בחתיכת זהב, אלא בזה שהוא מסכים להתחבר אליה ולקבל ממנה. עניין קבלה ונתינה נמדד בחשיבות של בני אדם, של האחד והאחר.

בקבלה על מנת להשפיע, אנחנו נמצאים בתוך מערכת אדם הראשון אחרי התיקונים, במצבים שכל אחד רוצה לקבל מהזולת מפני שרוצה להשפיע לזולת, לכן אנחנו מגיעים לדבקות, לחיבור השלם בינינו. כל אחד פותח את כלי הקבלה שלו מפני שרוצה להנות לזולת, ואז כולם נמצאים בהשתתפות אחת וכך חוזרים לכלי של אדם הראשון. אבל שם לא היה מגולה הפירוד ביניהם, וכאן אנחנו מגיעים לחיבור למעלה מהפירוד. זו חכמת הקבלה.

תלמיד: האם הנתינה שלנו לבורא היא החשיבות שלו? במה אנחנו נותנים לו?

הנתינה שלנו לבורא היא שאנחנו נותנים לו את הרצון שלנו שישפיע לו, אבל הרצון שלנו כבר יהיה בכוונה על מנת להשפיע. אנחנו סוגרים את הרצון שלנו, לא רוצים לקבל שום דבר, זה נקרא צמצום, ואחר כך אנחנו פותחים אותו רק בתנאי שאני רוצה לקבל מהבורא כדי להשפיע לו. אני מכין את הכלי שלי, אני עושה הכנה פנימית, כך שאני מגיע לבורא ומקבל ממנו כל מה שהוא רוצה לתת אבל כבר יש לי כוונה שבקבלה הזאת ממנו אני משפיע לו והוא נהנה ממני, הוא שמח ממני. זו ההכנה שלנו, זה התיקון, אלו כל התיקונים.

כשאנחנו מדברים בחכמת הקבלה על עביות שורש, א', ב', ג', ד', על אורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ועל פרצופים, עולמות, כל אלו מדידות, מידות, כמויות, כמה אנחנו יכולים לקבל כדי להשפיע לו, עוד לקבל, עוד להשפיע לו, עד שמגיעים למצב שכל מה שהוא רוצה לתת אנחנו מקבלים. אתם מבינים איזה תענוג אנחנו עושים לו.

תלמיד: מה זה הרצון הזה שצריך שיהיה כדי שהבורא ישפיע לו?

הרצון שלנו. הוא ברא בנו רצון, ואם אנחנו יכולים להשתמש ברצון הזה כדי להשפיע לו, אז זו "השפעה".

תלמיד: רצון למה?

לא חשוב לְמה, לְמה שהוא רוצה. תתאר לעצמך תינוק שסוגר את הפה ולא רוצה לקבל מאימא. אחר כך הוא עושה חשבון "אני אפתח את הפה רק במידה שאני רוצה לעשות לה נחת רוח". אז הוא מתחיל לקבל עוד קצת ועוד קצת עד שמגיע למצב שכל מה שאימא רוצה הוא מקבל ממנה ומתמלא. תתאר לעצמך איזה תענוג יש לתינוק מזה שמילא את עצמו בצורה חומרית, אבל העיקר שמילא את עצמו בזה שעושה טובה לאימא, נותן לאימא, ועד כמה האימא נהנית מזה שהיא נותנת לתינוק.

העיקר בכל התהליך הזה להתחיל להרגיש איזה תענוג הבורא מקבל מאיתנו. מה שאנחנו מקבלים אנחנו מקבלים כפית דייסה, מה שאימא מכינה לתינוק, אבל להרגיש איזה תענוג הוא נותן בזה לאימא לזה הוא צריך להגיע. כי בזה הוא משיג את המצב של אימא, כלומר מה שחסר לה, זה שהיא רוצה לתת לו, ואת התענוג שיש לה בזה שהיא נותנת לו, ואז התינוק הזה מגיע לדרגת הבורא. זו החכמה איך לקבל כדי להיות משפיע כמו הבורא, להבין אותו, להרגיש אותו, להזדהות עימו.

שאלה: העולם בכלל זקוק לזה שאנחנו נבנה אותו מחדש באמצעות יחס טוב כלפי הזולת?

העולם לא מבין מה הוא רוצה כמו שאתה רואה, הוא נמצא בניתוק ממערכת ההשגחה וההנהגה העליונה ואנחנו צריכים לאט לאט לפתוח לעולם את האמת, איפה אנחנו נמצאים, באיזה קשר וכן הלאה, את זה אנחנו צריכים לעשות. אנשים לא מתנהגים כבני אדם, הם כמו בהמות כך כתוב "כולם כבהמות נדמו" כי הם חושבים רק איך למלא את הכלים דקבלה שלהם שזה נקרא כלים גשמיים, בהמיים.

שאלה: איך הופכים את המושג "מלך חשוב" למשהו יותר קרוב ללב שלי? אני מבין בשכל שהבורא חשוב אבל זה לא בלב.

תחשוב על זה כמה שיותר, תחשוב איך אתה מממש את זה דרך הקבוצה, זאת בטוח הדרך הכי קרובה, מהירה להגיע להבנה והרגשה של הפעולה הזאת. זו אפילו לא פעולה אלא תהליך.

שאלה: לא ברור איך הבורא מרגיש תענוג אם אין לו כלים בדיוק כמו שלאימא אין כלים להרגיש תענוג, איך אנחנו יודעים שאנחנו משפיעים לו נחת רוח?

במידה שאנחנו באמת יכולים להשפיע נחת רוח לבורא, מתחילים להרגיש שעושים את זה, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא". אם אני באמת משפיע לו, יש לי יכולת בכלי להשפיע לבורא, במידה הזאת שאני משפיע אני מגלה את הבורא. אני מגלה בכלים שלי למי שאני משפיע. את ההבחנות האלה אנחנו עדיין לא יכולים כל כך לאתר בנו, אבל לאט לאט זה יקרה מתקרבים לזה. בזמן הקרוב אתם יותר ויותר תרגישו איך זה מתרחש בנו.

שאלה: פעם הייתי לפני אדם גדול אבל לא חשבתי אז על שום השפעה לו, אני זוכר את תחושותיי, היה לי פשוט פחד בהמי, עמדתי לפניו, הזעתי וחיכיתי לרגע שבו אוכל להעלם, מאיפה נולדות תחושות כאלה בפני אדם גדול?

כי זה לא היה ממש אדם גדול כמו שכתוב מחוכמת הקבלה. ברוחניות אתה מרגיש גם שהוא גדול ובאותה המידה שהוא קרוב אליך, כי אם אתה מגיע לזה שאתה מכיר את הגדלות, אתה מכיר שם גם את החשיבות שלו, אתה מרגיש גם את היחס הטוב שלו אליך, וזה מה שמבטל כל הפחד שלך.

כתוב "כל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו" עד כמה שהוא עניו עד כמה שהוא קרוב אליך, שכביכול הוא יורד אליך ומחבק אותך כמו חבר, בצורה כזאת אנחנו מגיעים להכרת הבורא. זה נקרא "דבקות" גילוי הדבקות.

אם אתה מכין את הכלים שלך נכון כך אתה מרגיש, אתה לא מפחד, אתה מתבייש לפעמים כי זה פתיחת הכלים החדשים שאתה צריך עוד לתקן, אבל אין לך שום רעדה ופחד. זה יכול להיות רק אם אתה מכיר מישהו גדול מהעולם הזה שכל הגדול בעולם הזה, אגו שלו יותר גדול ואז הוא גם יותר מפחיד אותך, ואילו ברוחניות כלפי הבורא לא. אתה מרגיש את גדלותו ואת הקרבה שלו ואין בזה שום דבר שלילי.

שאלה: כשאנחנו עוסקים בחיבור ואהבת החברים, אני שוכח על גדלות הבורא. מה אני צריך לעשות?

אתה צריך להכין את עצמך לפני שאתה מתחבר עם החברים שאתה הולך לחיבור עם החברים כדי להשיג חיבור עם הבורא, אחרת הפעולה שלך היא ללא תועלת, יש לה תועלת בטוח, אבל בצורה מאוד מזערית.

שאלה: התמודדות עם הרגשת השפלות ביחסים בעשירייה זה הכרחי להתקדמות ברוחניות?

כן.

תלמיד: אפשר להגיד ששפלות זה ההפך מגאווה?

כן. אפשר להגיד.

שאלה: האם תכונת ההשפעה מבטלת את החשיבות המקבל?

לא. אנחנו צריכים להבין שבקבלה נכונה הכול רק מצטבר.

שאלה: הנושא באמת די מובן, רק משהו אחד אני לא כל כך מבין. אתה אומר שאם מקבלים מהבורא אנחנו למעשה משפיעים לו. מה אנחנו מקבלים ממנו בדיוק?

אתה תראה מה שיש לקבל. יש לך כלים לזה. בשביל מה אתה לומד?

תלמיד: יש לי שאלות בלב, מה הטעם בחיי?

יש לך חסרונות שאתה אפילו לא מכיר אותם, אז יש לך משהו שאתה רוצה לקבל. לכן אתה לומד. תתקדם ותראה.

שאלה: איך אנחנו מפתחים הערכה וחשיבות למשהו שלא נמצא בכלל בחושים שלנו?

יש לך בחושים משיכה לבורא, כמו שיש לכל אחד.

שאלה: אם אני משפיע לבורא מכיוון שהוא חשוב בעיניי, זו קבלה אגואיסטית, וברגע שאני מתחיל להרגיש איזה תענוג הבורא מקבל מההשפעה שלי, דווקא אז ההשפעה הזו הופכת להשפעה אמיתית. אז איפה אני צריך לקבל את הידיעה והביטחון שהבורא נהנה מההשפעה שלי?

דרך הקבוצה. שאתה משפיע לחברים ואתה רוצה לעשות להם טובה ואתה עוזר להם להתקרב לבורא, בזה אתה פותח כלים דהשפעה וכך אתה מגיע למצב שאתה יכול להיות גם בקשר עם הבורא. לכן - "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: לעשירייה חשוב מאוד איך היא מעבירה את דקות ההכנה שלה. איך בהכנה הזו להגיע להרגשת גדלות הבורא?

צריכים לפני זה להיות בהכנה בשביל מה אני מגיע לעשירייה? מה אני צריך לקבל ממנה? ואז תראו עד כמה אתם על ידי זה מתקרבים נכון זה אל זה כדי לייצב את הכלי המשותף, החיסרון המשותף.

שאלה: ללא כלי קבלה כיצד יכול הבורא להרגיש או לקבל את ההשפעה שלנו אליו?

מה שהבורא יכול לקבל מאתנו, לזה אנחנו לא צריכים לדאוג. אנחנו צריכים לדאוג לשאלה באיזו צורה אנחנו מקבלים ממנו כדי לגרום לו נחת רוח.

שאלה: איך לא להתמלא בגאווה מזה שאני נותן לבורא ולהתמלא בחשיבות הבורא וכוח להשפיע לו ולא לעצמי?

הכול לפי העבודה בקבוצה. שם יש לנו ממש מעבדה איך אנחנו מכינים את עצמנו לחיבור הנכון עם הבורא.

שאלה: מה עלי לעשות אם אין כוח להצטמצם בעולם הזה מלקבל כיבודים? מאיפה אני יכול לקבל את הכוח להתקרב במקצת למען השפעה לבורא?

אנחנו לא יכולים להגביל ולצמצם את עצמנו. כל זה לא ילך אף פעם. אנחנו צריכים להחליף חשיבות עם מי אנחנו עוסקים? לשם מה אנחנו עוסקים? רק זאת העבודה שלנו.

אם אני אצמצם ולא ארצה לקבל אז אני בזה אסגור את הכלים דקבלה שלי. אבל אני צריך להגיע למצב שאני לא רוצה להשתמש בקבלה מסוימת מפני שיש לי אפשרות לקבל במקום אחר ממישהו אחר.

אני מעדיף להגדיל חשיבות הבורא בעיניי, ובצורה כזאת אנחנו כן מגיעים לפגישה עמו ולקבלה ממנו. וזה שאני מבטל אילו כלים שלי, זה לא יכול להיות. אנחנו תמיד מתקדמים ברצונות לקבל שלנו וכל העבודה שלנו היא רק להעדיף קשר דרך הקבוצה לבורא מכל הדברים האחרים. זה הכול. לא צריך לחשוב על צמצום.

שאלה: מה זה אומר לגלות עד כמה הבורא צנוע?

אנחנו משיגים את זה בדרך.

שאלה: כדי שההשפעה לא תהיה רק כנוסחה מובנת וידועה שחוזרת, מה אפשר כל פעם עוד להוסיף או לחדש בהשפעה בקבלה ממנו?

רק לחדש את הקשר שלנו בינינו עם החברים אנחנו שם מתחילים להכין כל ההבחנות הללו ומבינים מה קורה בקבלה והשפעה. אין יותר מה לעשות.

שאלה: איך אני מזהה שהבורא נהנה מזה שאני משתמש ברצון שלי לקבל כדי לקבל כדי להטיב לו?

אתה לא יכול להרגיש שבורא נהנה ממך לפני שאתה באמת יכול ליהנות לו. אז בינתיים זה דרך הקבוצה.

תלמיד: אז איך דרך הקבוצה?

תעשה פעולת כמו שכתוב. מסבירים לך את זה בהרבה מקומות.

תלמיד: ככל שאתה דואג לרוחניות של החברים בעשירייה, לפי זה הקשר שלך לבורא, לקבל ממנו?

כן. זו הדרך הנכונה ביותר.

שאלה: ההשתוקקות שלנו לעזור לחברים בערבות וכל הזמן להוסיף ולמצוא דרכים להוסיף, איך זה עוזר לתפיסה שלנו להיות שלמה? האם זה עוזר באיזו דרך לכך שנגיע לדרגה גבוהה יותר של תפיסת מציאות בערבות בינינו?

אתם שואלים שאלות שאין לי עליהן מה לענות כי אנחנו כבר עברנו כל זה. למה הבורא עשה כך? כדי שבחברה האנושית אנחנו נתקדם בחיבור בינינו. ואתם שוב שואלים אותי. לכו ותקראו מה שכתוב. הוא ברא את העולם הזה ואת החברה האנושית ובני אדם בצורה כזאת שהם יוכלו להגיע להשגה רוחנית, להשיג אותו. כך אנחנו בנויים בכל ההבחנות שלנו הקטנות ביותר. זהו. ואל תשאלו אותי על זה.

אנחנו קראנו. לא נשאר בכם כלום ממה שקראנו? לכו תקראו שוב. אין לי מה לענות. אני לא יכול. לקחנו מאמר קטן מאוד של עשרים שורות ושעה אנחנו נמצאים בו. כך אנחנו לא נוכל להתקדם. תעשו טוב חשבון מה אתם שואלים כל פעם. האם השאלות האלה הן שאלות לעניין שבהן אתם רוצים לעזור לחברים.

תלמיד: כשאני נותן מתנה לחבר מה נכון לתאר לעצמי, שהבורא נמצא אחרי החבר ואני נותן מתנה לבורא או שאני נותן מתנה כדי להתחבר עם החבר ושיחד אנחנו ניתן מתנה לבורא?

לא חשוב. תתאר משהו מזה. אתה אמרת נכון.

(סוף השיעור)