שיעור בוקר 29.05.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות א' – י'

קודם כל אני רוצה לשאול האם אתם רגועים שאנחנו מתחילים עכשיו מצמצום ב' וממשיכים הלאה, או שיש לכם עדיין שאלות וחוסר ידיעה בקשר עם החומר עד כה? האם אתם חושבים שאנחנו צריכים לחזור על כל מיני חלקים או קטעים, או בכלל על כל החומר, או אפשר להמשיך? ידיעה אחר החומר הזה היא הכרחית, כי בכל זאת, כמו שעם המערכת שאנחנו לומדים, אז יש לנו מזה שתי תוצאות, תופעות טובות.

אחד זה שאנחנו בכל זאת מכירים את השפה והמערכת עצמה איך שהיא, כמו שהיא כתובה ואנחנו מבינים לפי דעתנו מה כתוב, ודאי בצורה שטחית מאוד, אבל איכשהו מילים, הבחנות למיניהן קצת אנחנו תופסים, מצד אחד. מצד שני, המאור המחזיר למוטב קושר אותנו עם החומר עצמו ועם המערכת עצמה הרוחנית.

האם יש לנו איזו הרגשת חוסר במה שעברנו וצריכים עוד לחזור על זה או שאפשר להמשיך הלאה? אני לא כל כך מעוניין להמשיך בצורה שגם על מה שלא ידוע קודם עוד יתאסף מה שלא יידעו עכשיו.

תלמיד: אני שומע את הקולות של החברים מסביב, אם אפשר להתחיל מהתחלה ולתת סקירה מלאה על צמצום ב' ומשם להמשיך.

מצמצום ב' ועד צמצום ב'.

תלמיד: לא, מד' בחינות דאור ישר לתת סקירה.

בסדר. אז כנראה זה לא מזיק אם אנחנו נחזור. אז בוא נחזור, רק בצורה שלא נעצור על כל פרט ופרט, אם זה לא כל כך בוער.

אבל בבקשה, תרשמו שאלות ותנסו בכל זאת להבין את הפתיחה הזאת. אם לא להבין אז לזכור את ההבחנות שלה, שאנחנו נוכל להסתייע בזה גם עם העבודה הפנימית שלנו. סך הכול אנחנו לומדים מערכת, שבמידה שאדם נכנס לרוחניות, זה מה שהוא מתחיל להרגיש, לראות, להרגיש את הקשר שלו עם זה.

אות א'

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, (מכות כ"ג ע"ב). ונודע שזכות הוא מלשון הזדככות, והוא ע"ד שאמרו ז"ל לא נתנו מצות אלא לצרף בהן את ישראל (ב"ר רפמ"ד) ויש להבין ענין הזכות הזה שאנו משיגין ע"י תורה ומצות, וכן מהי העביות שבנו שאנו צריכים לזכותה ע"י תורה ומצות." זאת אומרת, יש מלכתחילה בנו איזו עביות, אנחנו מבינים שזה על מנת לקבל ואנחנו צריכים לזכות אותו, להגיע לעל מנת להשפיע, והמכשיר לעשות את ההיפוך הזה בנו, נקרא "תורה ומצוות". "וכבר דברנו מזה בספרי, פנים מסבירות, ותלמוד עשר הספירות. ונחזור כאן בקיצור, כי מחשבת הבריאה היתה כדי להנות לנבראים כפי מתנת ידו הרחבה ית' וית'," זאת מטרת הבריאה, "ומכאן הוטבע בנשמות רצון וחשק גדול לקבל את שפעו ית'," כמו שהוא רוצה לתת, כך צריך שיהיה חיסרון לזה ולכן צריך לפתח בנו חיסרון. "כי הרצון לקבל הוא הכלי על מדת התענוג שבשפע, כי לפי מדת גדלו ותוקפו של הרצון לקבל את השפע, כן הוא מדת התענוג והחמדה שבשפע לא פחות ולא יותר, והם מקושרים זה בזה עד שאין לחלק ביניהם זולת בהיחס, שהתענוג מיוחס לשפע, והרצון הגדול לקבל את השפע מיוחס לנברא המקבל. ובהכרח ב' אלה נמשכים מהבורא יתברך, אלא שיש לחלק בהם על דרך הנזכר, אשר השפע הוא מעצמותו יתברך, כלומר, שהוא נמשך יש מיש, והרצון לקבל הכלול שם, הוא השורש של הנבראים, כלומר, הוא השורש של חידוש, שפירושו יציאת יש מאין, כי בעצמותו ית' ודאי שאין שם בחינת הרצון לקבל ח"ו. וע"כ נבחן שהרצון לקבל האמור, הוא כל חומר של הבריאה מראשה ועד סופה, עד שכל מיני הבריות המרובות ומקריהן שאין להן שיעור, ודרכי הנהגתן שכבר נתגלו והעתידים להתגלות, אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של הרצון לקבל, וכל מה שיש בהן באותן הבריות, דהיינו כל מה שמקובל ברצון לקבל המוטבע בהן, כל זה הוא נמשך מעצמותו ית' יש מיש, ואינו כלום מבחינת הבריאה המחודשת יש מאין, כי אינו מחודש כלל, והוא נמשך מנצחיותו ית', יש מיש".

זאת אומרת, כל הבריאה היא אור וכלי, רצון להשפיע שמגיע מצד הבורא, רצון לקבל שמתפתח בהכרח על ידי הרצון להשפיע מהבורא ששייך לנברא. איפה יש כאן משהו באמצע, שהרצון לקבל הוא לא תוצאה ישירה מהרצון להשפיע שמתפתח רק על ידו ואין מצד הרצון לקבל שום דבר שיכול בעצמו להופיע, לעשות, לקבוע. את זה אנחנו נלמד אבל בינתיים הוא מחלק את הבריאה לאור וכלי, רצון להשפיע שהוא הבורא, הוא בא מצד הבורא, ורצון לקבל שבהכרח נברא.

אות ב'

"וכפי האמור, כלול הרצון לקבל, בהכרח תכף, במחשבת הבריאה, בכל ריבוי ערכים שבו, ביחד עם השפע הגדול שחשב להנותם ולהעניקם. ותדע, שז"ס אור וכלי, שאנו מבחינים בעולמות עליונים, כי הם באים בהכרח כרוכים יחד, ומשתלשלים יחד ממדרגה למדרגה, ובשיעור שהמדרגות יורדות מאת אור פניו ומתרחקות ממנו ית' כן הוא שיעור ההתגשמות של הרצון לקבל הכלול בשפע. וכן אפשר לומר להיפך, אשר כפי שיעור התגשמות של הרצון לקבל בשפע, כן הולך ויורד ממדרגה למדרגה, כמ"ש להלן. עד המקום הנמוך מכולם, דהיינו שהרצון לקבל מתגשם שם בכל שיעורו הראוי, נבחן המקום ההוא בשם עולם העשיה, והרצון לקבל נבחן לבחינת גופו של אדם, והשפע שמקבל נבחן למדת תוכנו של החיים שבגוף ההוא. ועד"ז גם בשאר בריות שבעוה"ז. באופן, שכל ההבחן שבין העולמות העליונים לעוה"ז, הוא, כי כל עוד שהרצון לקבל הכלול בשפעו ית', לא נתגשם בצורתו הסופית, נבחן שעודו נמצא בעולמות הרוחנים, העליונים מעוה"ז, ואחר שהרצון לקבל נתגשם בצורתו הסופית, הוא נבחן שכבר הוא מצוי בעוה"ז."

שאלה: הוא אומר, "ובשיעור שהמדרגות יורדות מאת אור פניו ומתרחקות ממנו ית' כן הוא שיעור ההתגשמות של הרצון לקבל הכלול בשפע. וכן אפשר לומר להיפך". מה זה אומר?

זאת אומרת, פה האור פוחת פוחת פוחת, והרצון לקבל בהתאם נעשה יותר בולט, עכור, וזה נקרא שהמדרגות יורדות. או שזה קורה על ידי האור שכביכול נחלש, או שזה קורה על ידי הרצון לקבל שגדל בתוך האור הזה והוא קובע את הירידה, ההתרחקות מהבורא. סך הכול ההתרחקות קובעת את חוסר השתוות הצורה.

תלמיד: מה פה שני הפכים? הוא אומר, "ובשיעור שהמדרגות יורדות מאת אור פניו ומתרחקות ממנו ית' כן הוא שיעור ההתגשמות של הרצון לקבל הכלול בשפע. וכן אפשר לומר להיפך, אשר כפי שיעור התגשמות של הרצון לקבל בשפע, כן הולך ויורד ממדרגה למדרגה". מה זה אומר?

או שהאור כאילו פוחת ובזה הרצון לקבל נעשה יותר בולט, או שהרצון לקבל נעשה יותר בולט ולכן האור פוחת. הוא אומר שיכול להיות גם כך וגם כך, לא חשוב לנו מהי הסיבה. כי באמת אחר כך אנחנו רואים שזו הבחירה החופשית שבסופו של דבר מתגלה בין שניהם. אבל הגורם הוא או האור או הכלי.

אות ג'

"וסדר השתלשלות האמור עד להביא את הרצון לקבל על צורתו הסופית שבעוה"ז, הוא על סדר ד' בחינות שיש בד' אותיות של השם בן ד'." זאת אומרת, ישנו תהליך שכבר נמצא באור עצמו שבורא את הרצון, ועד כמה שהרצון צריך להיות הפוך מהאור, כדי להגיע להפכיות הסופית, זאת אומרת השלמה, אם אפשר להגיד "שלמה" בהפכיות, זה חייב להתקיים לפי ד' בחינות, ד' מדרגות. וזה נקרא "שם בן ד'", שם ה', הבורא. למה זה נקרא "הבורא"? כי כך אנחנו מגלים את יחס הבורא לבריאה, או בצורה הפוכה, מעת עתה לקוצו של י', אנחנו מגלים את יחס הנברא לבורא.

אבל הקשר בין הבורא לנברא נקרא "ה-ו-י-ה", י', ה', ו', ה', ארבע בחינות, וזה שם ה'. למה שם ה'? כי בקשר הזה אנחנו מגלים אותו, את היחס שלו אלינו ושהיחס הוא עלייה שלנו אליו. אין לנו שום צורה אחרת להתקשר לכוח העליון, אלא רק לפי אותן ד' מדרגות שבהן הוא ברא אותנו. "כי ד' אותיות הוי"ה שבשמו ית' כוללות את כל המציאות כולה מבלי יוצא ממנה אף משהו מן המשהו. ומבחינת הכלל, הן מתבארות בהע"ס: חכמה, בינה, ת"ת, מלכות, ושרשם. והם עשר ספירות, כי ספירת התפארת כוללת בעצמה שש ספירות הנקראות חג"ת נה"י. והשורש נקרא כתר, אמנם בעיקרם הם נקראים חו"ב תו"מ. וזכור זה. והן ד' עולמות הנק': אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ועולם העשיה כולל בתוכו גם את עוה"ז. באופן, שאין לך בריה בעוה"ז שלא תהיה מחודשת מא"ס ב"ה, דהיינו במחשבת הבריאה, שהיא בכדי להנות לנבראיו, כנ"ל. והיא בהכרח כלולה תיכף מאור וכלי, כלומר מאיזה שיעור של שפע עם בחינת רצון לקבל את השפע ההוא, אשר שיעור השפע הוא נמשך מעצמותו ית' יש מיש, והרצון לקבל השפע הוא מחודש יש מאין, כנ"ל. ובכדי שהרצון לקבל ההוא יבא על תכונתו הסופית, הוא מחויב להשתלשל עם השפע שבו דרך הד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ואז נגמרת הבריה באור וכלי, הנקרא גוף ואור החיים שבו."

זאת אומרת, מהבורא עד לנבראים יש לנו תמיד ה-ו-י-ה. בכל מצב, בכל מקום שבו הנברא נמצא, הוא חייב להיות אחרי ה-ו-י-ה מהבורא. אבל יש ה-ו-י-ה על כל הבריאה, מהמאציל עד לסיום כל העולמות, וגם כל חלק וחלק אנחנו יכולים לחלק לה-ו-י-ות. כי בכל דבר צריך להיות יחס של הבורא לנברא ולא יכול להיות ביניהם משהו יותר או פחות מעשר ספירות, מה-ו-י-ה.

ולכן כל הבריאה כקטנה, ככולה, כחלקית, כולה תמיד נמצאת בה-ו-י-ה, בתבנית הקבועה הזאת ואנחנו צריכים תמיד לראות את עצמנו, איך אנחנו משתלבים, איפה שיש כתר, קוצו של י', מלכות, עת עתה וכל ההבחנות שקושרות בין המאציל, שהוא קוצו של י' ובין הנאצל שהוא מלכות, ומה קורה ביניהם.

אנחנו צריכים להשתדל לאתר את כל השלבים האלו, לבנות את השלבים האלו בנו, כדי שנוכל להתקשר לבורא. בצורה הפשוטה, היסודית, זה מתבצע בעשירייה שאנחנו סך הכול משתדלים לבנות עם החברים שלנו. יכול להיות עשרה, פחות, יכול להיות יותר, לא חשוב, אבל בעצם אנחנו רוצים לבנות בינינו יחס דומה ליחס לבורא, וזה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

אם אנחנו משתדלים לבנות כאלו יחסים בסך הכול אנחנו מגיעים לגילוי הבורא, במה שנקרא "מרכז העשירייה".

אני מבקש מכם, למדנו הרבה מאוד מאמרים וצורות על העבודה הפנימית שלנו, העבודה הקבוצתית וכן הלאה. כאן זו צורת לימוד אחרת, זה מוח קצת אחר, גישה קצת אחרת. צריכים להפעיל מנגנונים אחרים, גם בהרגשה וגם בהבנה. תשתדלו להתאמץ, תיכנסו ללימוד הזה, ותראו אחר כך איך שזה מתחבר יחד.

בינתיים זה קשה. יש קושי לעבור משפת העבודה לשפת החכמה, זה ברור, לכולם זה כך, זה כבר ידוע, אבל אין מה לעשות. זה יסתדר. תוך כמה שעות לימוד תראו שאתם נמצאים בזה והמוח כבר מתחיל לחשוב ממש כמו ב"פתיחה" ובתע"ס.

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה תבנית של ה-ו-י-ה? אמרת שבין הנברא לבורא יש כל הזמן אותה תבנית.

בטח. בין הרצון להשפיע של הבורא והרצון לקבל של הנברא יש מערכת שבונה את הרצון לקבל, שמנהלת את רצון לקבל, שהיא הקשר בין הבורא לנברא, בין רצון להשפיע של הבורא לרצון לקבל של הנברא. וחוץ מהתבנית הזאת אין לנו כלום. מה עוד צריכים? צריכים שתהיה לנברא יכולת מהמקום שלו, היינו בעת עתה של הה-ו-י-ה להגיע לקוצו של י'. אבל סך הכול כל הבריאה היא ה-ו-י-ה. גם בכל חלק וחלק, בכל פרט ופרט וגם בכל המבנה שלה כולה.

שאלה: מה יש בתבנית הזאת, שיוצרת קשר בין רצון לקבל לרצון להשפיע?

השתלשלות, אֶמָנָציות, השתלשלות מהרצון להשפיע עד הרצון לקבל, איך הוא בורא רצון לקבל מתוך הרצון להשפיע שלו. מה קורה שמתוך הרצון להשפיע של הבורא שכולו רק להשפיע ללא שום זכר של הרצון לקבל, איך יכול להיות שמזה יתהווה רצון לקבל אם הוא לא היה ולא נמצא בבורא? זה נקרא "בריאה", "בר" ממדרגה. בתוך הרצון להשפיע של הבורא התהווה יש מאין, מאפס, מאֶין התהווה שם גרעין, זרע, ניצוץ, נקודה שחורה של הרצון לקבל.

והבורא שהוא הרצון להשפיע פועל על הרצון לקבל הזה, על הנקודה השחורה הזאת ומפתח אותה. עד שנקודה הזאת מקבלת לתוכה רצונות להשפיע של הבורא והם, הרצונות להשפיע של הבורא, כשהם נכנסים לתוך הנקודה השחורה הזאת, הם הופכים לרצון לקבל של הנברא, חוץ מהנקודה עצמה שנשארת נקודה יסודית, הפוכה מהבורא. אבל כל יתר התכונות שהנברא מקבל שהופכות להיות הרצון לקבל שלו, באות מהרצון להשפיע של הבורא.

לדוגמה, כשאתה כל הזמן נותן ונותן ולתינוק שלך, הוא מתרגל שהוא מקבל ומקבל מאביו. אז הרצון לקבל שלו נבנה על ידי הרצון להשפיע שלך. אבל זה מפני שהיה לו יסוד כזה, של רצון לקבל, ולך היה יסוד של רצון להשפיע.

תלמיד: ואיפה פה נמצאת אותה המערכת של ה-ו-י-ה?

אז כדי להגיע לרצון לקבל שבנברא, האור העליון עם הנקודה השחורה שבו, חייב להשתלשל ד' מדרגות, שעליהן נלמד עכשיו. למה חובה שכך יקרה, למה זה לא יוצא בצורה ישירה, פשוטה, אני נותן, והוא מקבל? כי זה לא שהוא מקבל, אין עדיין מי שיקבל, כדי לקבל צריך להיות מישהו. איך נולד מהרצון להשפיע של הבורא רצון לקבל שבנברא? אנחנו בעולם שלנו רואים שזה כבר קיים, אבל אם אין דבר כזה? איך ברצון להשפיע, ברצון לאהוב ועם הנקודה השחורה שהבורא ברא ולכן הוא נקרא "בורא", בריאת החושך, איך מתוך זה מתפתח רצון?

הנקודה הזאת היא אפילו לא רצון, זו נקודה שחורה, הפוכה, שונה מהאור. ואז יוצא שהאור שפועל על הנקודה הזאת מתחיל לפתח אותה. איך הוא מתחיל לפתח? הוא נותן לה את הרצון שלו להשפיע, זה רצון להשפיע אבל בגלל שזו נקודה שחורה, הרצון להשפיע הזה מתחיל להתפתח כרצון לקבל, כי הבסיס שלו זו כבר הנקודה השחורה של הנברא. ואז הרצון לקבל שמשפיע עליו מפתח את הרצון לקבל שבנברא, מגדל אותו. זאת אומרת, מה השורש לכל הרצונות הרעים שלנו? הבורא שרוצה לתת, רק שאצלנו זה מתהפך לרצון לקבל.

תלמיד: אז לא יכול להיות קשר ישיר בין בורא לנברא? חייבת להיות ביניהם אותה מערכת ה-ו-י-ה?

על זה נדבר אחר כך. אבל בינתיים, יש לנו בעיה, עדיין אין לנו נברא. כי נברא זה נקרא "רצון לקבל" העומד ברשות עצמו, בפני עצמו, נחתך מהבורא, מרגיש את עצמו חופשי, ורוצה לעשות מה שבא לו וכך מתנהג, וזו כבר מלכות דאין סוף.

שאלה: כשאנחנו מתחילים ללמוד את חכמת הקבלה הרצון לקבל גדל, דבר שלא היה קיים בנו.

תמשיך.

תלמיד: יש קשר בין הרצון הזה למה שהסברת עכשיו?

לא. ואני לא רוצה לדבר על זה. אני רוצה ללמוד את מה שאנחנו לומדים ולא להתבלבל יחד איתך וגם לך אני לא ממליץ.

העניין הוא כמו שאמרנו עכשיו, שברצון להשפיע של הבורא נמצא הרצון לקבל העתידי שבנברא, הנקודה שחורה. ולכן, הרצון להשפיע של הבורא מפתח את הנקודה השחורה הזאת וממנה יוצא דרך ד' בחינות נברא המוכן לקבל את כל שפעו מהבורא. זה השלב הראשון שהבורא חייב לסדר.

שאלה: הנקודה הזאת השחורה שנמצאת כבר בבחינת שורש, מאיפה היא באה?

יש מאין. אל תשאל יותר. ובכל יכולתו של הבורא עשה כך, פשוט, מתוך רצונו להיטיב לנברא. מאיפה בא הרצון להיטיב לנברא? מזה שהוא "טוב ומיטיב". למה הוא "טוב ומיטיב"? בגלל שהוא שלם. שאלות כאלה שעליהן תמיד אפשר לשאול עוד ועוד, והתשובה אף פעם לא תספק. כי אנחנו צריכים להשיג את המהות, את היחס הזה, אז נבין איכשהו ברמזים איך שזה קורה.

שאלה: מה זה בחינת הבריאה המחודשת?

"בריאה מחודשת" זה שלא הייתה קודם בשורשה, ולכן היא מחודשת. על בריאה מחודשת אפשר להגיד רק דבר אחד, זה רצון לקבל שהוא נעשה כיש מאין. הוא לא היה? לא היה בבורא. הוא נעשה והוא מוגדר כנברא? כן. לכן זה נקרא "יש מאין". בריאה מחודשת.

שאלה: מבחינת הרצון, הה-ו-י-ה היא התרשמות של תהליך שהוא עובר?

מבחינת הרצון הה-ו-י-ה היא התפתחות הרצון שנמצא בבורא כמשהו ששונה ממנו במשהו כנקודה אחת, ללא שום הבחנות, ועל ידי אותן ההשפעות שהבורא רוצה לתת, מהנקודה מתפתח הרצון. והרצון הזה הוא בדיוק העתקה מהרצון להשפיע של הבורא.

יש משהו שהוא נקודה, והבורא רוצה להשפיע, ומה שהוא משפיע, במה שהוא רוצה להשפיע, מה שהוא מתכוון להשפיע, בזה הוא בונה את הנברא. הוא מייצר בנברא חסרונות, טעמים, תשוקות, לפי מה שרוצה לתת. הוא מפסל אותו בצורה כזאת.

תלמיד: ותהליך הפיסול הזה הוא סוג של עזיבה, התנתקות, פרידה מהיחס הישיר לאור?

כלפי הנברא ככה זה נראה.

יש כאן מה להוסיף, אבל לאט לאט.

אות ד'

"והצורך להשתלשלות הרצון לקבל על ד' בחינות האמורות שבאבי"ע, הוא מפני שיש כלל גדול בענין הכלים, אשר התפשטות האור והסתלקותו הוא עושה את הכלי רצוי לתפקידו, פי', כי כל עוד שהכלי לא נפרד פעם מהאור שלו, הרי הוא נכלל עם האור ובטל אליו כנר בפני האבוקה. וענין הביטול הזה הוא, מפני שיש הפכיות ביניהם הרחוקה מקצה אל הקצה, כי האור הוא שפע הנמשך מעצמותו ית' יש מיש, ומבחינת מחשבת הבריאה שבא"ס ית', הוא כולו להשפיע ואין בו מבחינת רצון לקבל אף משהו, והפכי אליו הוא הכלי, שהוא הרצון הגדול לקבל את השפע ההוא, שהוא כל שורשו של הנברא המחודש, הנה אין בו ענין של השפעה כלום. ולפיכך בהיותם כרוכים זה בזה יחד, מתבטל הרצון לקבל באור שבו. ואינו יכול לקבוע את צורתו אלא אחר הסתלקות האור ממנו פעם אחת, כי אחר הסתלקות האור ממנו הוא מתחיל להשתוקק מאד אחריו, והשתוקקות הזאת קובעת ומחליטה את צורת הרצון לקבל כראוי, ואח"ז כשהאור חוזר ומתלבש בו הוא נבחן מעתה לב' ענינים נבדלים, כלי ואור, או גוף וחיים. ושים כאן עיניך כי הוא עמוק מכל עמוק."

האור והכלי משתלשלים יחד ואז הכלי, הרצון לקבל הוא כולו מנוהל על ידי האור ללא שום חופש, פעולה מעצמו, כי האור קובע מלכתחילה, הוא הראשון. והוא מגולה כך שהוא הקובע. והרצון לקבל הוא כולו נכנע, ואפילו לא עובד כנגד האור, אלא כולו כולו יחד עם האור. לכן זה נקרא ש"משתלשלים יחד" וכרוכים יחד. אבל אחר כך קורה משהו שיש ביניהם ניתוק. והניתוק הזה הוא דוקא פעולה מאוד מיוחדת שהיא נותנת לרצון לקבל להיות עצמאי, חופשי, מנותק מהבורא. ומרגע זה והלאה, הרצון לקבל כבר נמצא ברשות בפני עצמו.

האם זה ייתכן הדבר כזה? אנחנו לומדים שכלפי הרצון לקבל עצמו, איך שהוא מרגיש, באמת שזה כך. אבל ודאי שהוא נמצא בטיפול של האור העליון, בבורא, אלא שמקבל בחירה חופשית, יכולת לפעול מהבורא. וכאן הוא באמת יכול להגיע להשפעה, להשתוות, להידמות לבורא, אבל מכוחות שהוא רוכש אותם בהדרגה מהבורא.

זאת אומרת, אם רוצה לקבל כוונות, פעולות על מנת להשפיע, כן יכול לעשות את זה, אבל בזה כבר יש לו בחירה חופשית ופעולה חופשית, מאמצים וכן הלאה. אנחנו צריכים לחקור עד כמה שזה קורה [בצורה] חופשית על ידי הניתוק.

זאת אומרת, אפשר להגיד כך, הבורא רואה את הניתוק של הרצון לקבל מעצמו כתחנה הראשונה ביצירת הנברא. ולכן, כל העניין של השבירה, הריחוק, הנפילה, איבוד הקשר, כביכול, הם הדברים הכרחיים שהם נמצאים בתהליך, וצריכים לקרות כדי לקבוע את הנברא שנמצא כביכול ברשות בפני עצמו ולא ברשות הבורא. אחרת לא ייקרא "נברא".

שאלה: לפי מה שבעל הסולם כותב יוצא שבמצב הנוכחי של הנברא הוא לא יכול לקבוע מהו בכלל.

באין סוף?

תלמיד: בכל שלב, כי הוא אומר שקודם האור צריך להסתלק.

לא. הנברא יכול לקבוע משהו על עצמו בתנאי שהוא נמצא אחרי הניתוק מהבורא, על ידי כל מיני פעולות רוכש יכולת לנהל את האור כדי להידמות לו, ואז בזה הוא מתעלה לדרגה שהוא נעשה שותף לבורא. את זה עוד נלמד.

שאלה: מהי השתוקקות, ומהיכן מגיע הרצון העז הזה?

השתוקקות זה בנוסף לרצון לקבל. הרצון לקבל מגיע לנו מלמעלה, מהבורא, כי הבורא הוא רצון לקבל, השתוקקות, על ידי כל מיני פעולות מצד הנברא שזה תוספת הרצון שמגיעה מצד הנברא. אז יש רצון וישנה השתוקקות.

בדרך כלל, אנחנו מדברים על הרצון שהוא מגיע כרצון לקבל, והשתוקקות זה כבר מצד הנברא שרוצה להגיע לרצון להשפיע. אז הוא מפתח רצון לקבל עוד יותר גדול על פני זה שמגלה את הרצון להשפיע כגדול. הבורא בעיני נעשה גדול. ולכן, חוץ מרצון לקבל ממנו שיש לי בצורה הטבעית, אני מפתח עוד רצון לקבל נוסף בכוונה כדי לגרום לו בזה נחת רוח.

כמו שאני נמצא מול בעל הבית, ונגיד שאני כן מעוניין לאכול לפי הכלים הטבעיים שלי, אבל מפני שאני רוצה ליהנות את בעל הבית, אני משתדל לייצר בי רצון נוסף ובזה דווקא אני עושה טובה, תענוג לבעל הבית. זה נקרא "השתוקקות". תוספת שלא נמצאת, שלא באה מהבורא, אלא מגיעה מצד הנברא כלפי הבורא.

נלמד. ודאי שיש הרבה הבחנות בכל הבחן, בכל הגדרה.

שאלה: הנקודה השחורה שהבורא ברא, מה מחזיק אותה שלא תיעלם בתוך האור הזה?

האור עצמו, הבורא עצמו. בשבילו הנקודה השחורה הזאת היא כמו טיפת זרע מאוד יקרה, שהוא כל הזמן דואג לפתח אותה, לטפח אותה, לעשות ממנה את הנברא העתידי. זה לא שיש משהו שנעלם בתוך מרחב כמו בחלל, זה באור העליון, בכוונה נמצא במרכז של האור העליון. "מרכז" הכוונה היא שהאור העליון מטפל סביבה ומפתח את הנקודה השחורה, עד שהיא תגיע למצב הסופי, סופי, סופי, ותהיה כמו שכל האור העליון, רק מצידה עצמה.

תלמיד: אז בעצם האור עושה עליה פעולות, הוא לא רק נח סביבה והיא מקבלת את התכונות שלו?

לא. אור זה כוח. הוא וודאי שפועל כל הזמן על הנקודה הזאת. הוא שומר עליה, הוא מגדיל אותה, הוא מפתח אותה, הוא מכניס בה בהדרגה את כל ההשפעות שלו, של האור. הוא לוחץ עליה כאילו, מפתח אותה, זה רצון לקבל גולמי, אז הוא לוחץ עליה והיא מתפתחת לרצון לקבל, בחינה א' מבחינת שורש. בחינה א' זה כבר רצון לקבל שנקרא חכמה, רוצה לקבל מה שהאור נותן. וודאי שזה רצון לקבל שלא בא מצד הנקודה הזאת, היא עדיין בהכרח באה מהאור, אבל בכל זאת זה כבר התחלה. זה כמו טיפת זרע שמתפתחת בתוך הרחם נגיד, אז מה היא בעצמה מתפתחת? היא יודעת משהו? מחליטה על משהו? וודאי שלא, הכול עושה העליון. כך גם אותה נקודה שחורה.

אבל אחר כך היא מרגישה שהיא רוצה לקבל מהבורא, והרצון לקבל זה שלו, והמילוי שלו, אז מתוך זה מתפתחת הבינה, לכן בינה זאת דרגה כל כך חשובה. כי הבינה כבר הפוכה מזה, הבינה זאת כבר תנועה שבאה מצד הנברא, מצד הנקודה הזאת. היא כבר מתנתקת מהבורא, היא רוצה ההיפך. זאת אומרת, היא לא רוצה רצון לקבל אלא היא רוצה אותו רצון להשפיע. שהרצון של הנקודה מתמלא בהשפעה של הבורא, אז היא נהנית מההשפעה של הבורא, ויחד עם ההנאה הזאת, הבורא עשה כך בכוונה, היא מקבלת גם את תכונת ההשפעה. זאת אומרת את יחס הבורא אליה, שאני לא מקבל ממך את המתנה בלבד, אלא אני מקבל גם את יחס שלך. והיחס שלך שקיבלתי הוא כבר עושה ממני הפוך מהרצון לקבל, שאני גם רוצה להיות משפיע.

אתה יכול להגיד, "הרצון להשפיע הזה שאתה קיבלת עכשיו ממני הוא מגיע מהרצון לקבל שלך", נכון, "מהרצון להשפיע שלך, של בעל הבית", כן. אז הרצון לקבל שהיה לי בבחינה א', והרצון להשפיע שהרגשתי מצד בחינת שורש, שיש לי בבחינה א', שני הרצונות האלו הם הופכים להיות לבינה עכשיו, לרצון להשפיע שבנברא. לכן היא עביות יותר גדולה, עביות ב', לעומת עביות א' שיש בחכמה.

נעבוד על זה, נעבוד על זה, תראו עד כמה שזה לא פשוט. צריכים הרבה לחשוב על זה, כל הזמן ככה להתבשל עם זה.

שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על כך שהבורא, בכאלה השפעות של אימפולסים, של נקודות שחורות ומתנות יוצר איזה בירורים. אמרת שאנחנו צריכים להשתדל לבנות את הה-ו-י-ה בתוכנו וביננו. איך לחבר את שתי הנקודות האלה, שאנחנו משתדלים לבנות את הה-ו-י-ה ביננו ואת מה שאנחנו לומדים עכשיו, שהבורא בהשפעות שכאלה, בתוך הה-ו-י-ה הזאת בונה אותה? האם יש כאן איזה מהלך חוזר מצדנו, תגובה?

אני עכשיו לא מוכן לענות על דברים כאלה. וגם יותר מזה, אני לא ממליץ לכם לחשוב על זה. תחשבו בדיוק על מה שאנחנו לומדים. בתוך המסגרת של הקטע תעשו מה שאתם רוצים, אבל לא למשוך את זה לכל מיני דברים אחרים. ארבע בחינות דאור ישר, בואו נהיה בתוך זה. אחרת כל אחד ישאל שאלות לכל הכיוונים. ודאי שהכול שייך להכול, אבל לא נוכל לברר כך את הדברים.

שאלה: בסעיף א' כתוב למעשה שיש מאין הופך להיות יש מיש ברגע שהנברא מגיע לתיקון, האם זה נכון? הרי הבורא תמיד משפיע לנקודה השחורה, וכל זמן שיש בנקודה השחורה רצון לקבל, היא יש מאין, שאין בה בורא כביכול.

יש מאין זה מפני שלא היה לה שורש קדום, אלא התהווה בבורא רצון לברוא את הנברא, ומתוך רצון הבורא להשפיע, אז נעשתה הנקודה השחורה הזאת, תחילת הנברא. ולפי בריאת הנקודה הזאת, הוא נקרא הבורא. שיוצא בר ממנו, חוץ ממנו, נקודה השחורה, רצון לקבל.

תלמיד: אבל כדי לתקן, כדי שאנחנו נוכל לעבור את התהליך, כל מה שאנחנו עוברים צריך להיות קיים בתוך הבורא. זאת אומרת, שגם הערכים הקדומים קיימים על מנת שהוא יוכל לתקן אותנו, ושנוכל להתקדם בדרך הזו, האם זה נכון?

כן.

שאלה: אני יודע שמקובלים כותבים מאוד מדויק. בריאה חדשה ובריאה מחודשת זה לא אותו דבר, למה כותבים מחודשת, aכביכול היה משהו?

לא יודע, לא ניכנס להגדרות האלה. בואו ניכנס קצת יותר פנימה לתוך העניינים ואז נהיה יותר קרובים למילים. בריאה מחודשת זה מחודשת, זה שלא הייתה בריאה ועכשיו היא התחדשה. בריאה חדשה, נראה, לא יכול להגיד לך עכשיו.

שאלה: מהי מלכות של עולם אין סוף?

עוד לא הגענו לזה.

אות ה'

"ולפיכך, צריכים לד' בחינות שבשם הוי"ה, הנקראות חכמה בינה ת"ת מלכות. כי בחי"א הנק' חכמה, היא באמת כל כללותו של הנאצל אור וכלי, כי בו הרצון לקבל הגדול, עם כל כללות האור שבו הנק' אור החכמה, או אור החיה, כי הוא כל אור החיים שבנאצל המלובש בהכלי שלו, אמנם בחינה הא' הזו, נבחנת לכלו אור, והכלי שבו כמעט שאינו ניכר, כי הוא מעורב עם האור ובטל בו כנר בפני האבוקה." זאת אומרת, הבורא, האור, ברא מתוך נקודה שהייתה בו, שהתהוותה יש מאין, הוא השפיע על הנקודה הזאת וברא ממנו את הרצון הראשון. וודאי שהרצון הזה הוא כולו תוצאה מהשפעת האור על הנקודה השחורה. ומזה נעשתה בחינה א', או חכמה. "ואחריה באה בחי"ב, והוא כי כלי החכמה בסופו הוא מתגבר בהשואת הצורה לאור העליון שבו, דהיינו שמתעורר בו רצון להשפיע אל המאציל. כטבע האור שבתוכו שהוא כולו להשפיע, ואז ע"י הרצון הזה שנתעורר בו, נמשך אליו מהמאציל אור חדש הנקרא אור חסדים, ומשום זה כמעט שנפרש לגמרי מאור החכמה שהשפיע בו המאציל, כי אין אור החכמה מקובל רק בהכלי שלו, שהוא הרצון לקבל הגדול בכל שיעורו, כנ"ל. באופן שהאור וכלי שבבחי"ב משונים לגמרי מבחי"א כי הכלי שבה הוא הרצון להשפיע והאור שבה נבחן לאור החסדים, שפירושו אור הנמשך מכח הדבקות של הנאצל בהמאציל. כי הרצון להשפיע גורם לו השואת הצורה למאציל, והשואת הצורה ברוחניות היא דבקות, כמ"ש להלן."

כאן זה דבר מאוד מיוחד, לכן הבחינה הזאת נקראת בריאה, בר ממדרגה, חוץ מהבורא, הפוך מהבורא, רצון להשפיע. כי הבורא ברא רצון לקבל בנקודה הזאת, ופתאום הנקודה הזאת רוצה להיות כמו הבורא, משפיעה, היא כביכול כנגד הפעולה הראשונה שלו. אבל וודאי שגם זה מגיע מהבורא, רק בצורה בלתי ישרה. שהנקודה הפכה להיות לרצון לקבל בבחינה א', ואחר כך סופגת מהאור גם רצון להשפיע שנמצא בו, וזה משפיע על הרצון לקבל שבבחינה א', הופך אותו לבחינה ב'.

מה קורה עם בחינה ב'? זה רצון לקבל שבבחינה א' שמקבל על עצמו איזה לבוש, איזו תוספת, והופך להיות לבחינה ב', או שהוא כולו בחינה ב'? לא, וודאי שלא כולו. רצון להשפיע ממש זה הבורא, הנברא הוא רצון לקבל, רק שהרצון לקבל מקבל לבוש של הרצון להשפיע, ולכן האור שנמשך אליו הוא הרבה יותר חלש מאור החכמה שבבחינה א'. אבל בכל זאת זה אור שמגיע לנברא מתוך העבודה של הנברא, מתוך הרצון שלו להידמות לבורא. ולכן אם בחינה א' מדברת על הטבע של הנברא, בחינה ב' מדברת על התיקון של הנברא.

שאלה: זה שעכשיו פתאום בבחינה א' מתגלה רצון להשפיע זה גם נקרא יש מאין, זה כל פעם מחדש או שפעם אחת היה יש מאין וזהו?

לא, יש מאין זה רק דבר אחד. אתה יכול להגיד שבבחינה א' כבר היה רצון להשפיע של הנברא שיתגלה בבחינה ב'. לא, כי לפי תוכנית הבריאה הרצון להשפיע שבאור החכמה, הוא גם משפיע על הרצון של הנברא ומוסר לו את תכונת ההשפעה, ואז הנברא רוצה להשפיע. הוא מקבל את ההתרשמות הזאת מהבורא. כמו שבחיים שלנו אם אני נמצא יחד עם מישהו גדול, גדול בעיניי לא שהוא סתם גדול, אז אני מקבל ממנו התרשמות, ואני הופך להיות משהו ממנו, רוצה או לא רוצה הוא משפיע עליי. אני מקבל ברצון לקבל שלי איזו מין התרשמות ממנו, את התכונות שלו.

תלמיד: אבל זה שקודם לא הייתה את התכונה הזאת ופתאום יש את התכונה הזאת, זה לא נקרא יש מאין מצד הנברא?

לא, זאת השפעה מצד הבורא. יש מאין מה שנקרא זה שלא היה קודם בכלל בבריאה, כאן היא ישנה, יש לזה שורש. מה שאין כן לנקודה השחורה שנמצאת בתחילת הבריאה, באור, אין לזה שורש, זה רק הרצון להשפיע של הבורא שרוצה לברוא אותה, ולכן היא נקראת יש מאין.

שאלה: שמעתי אותך אומר שבחינה ב' זה בעצם הרצון לקבל שקיים בבחינה א' שהוא התלבש ברצון להשפיע.

כן. כי אם אנחנו מדברים על הה-ו-י-ה, ה-ו-י-ה זה תבנית של הנברא שמתחיל מהרצון לקבל, הוא לא מתהפך לרצון להשפיע אלא מתלבש ברצון להשפיע.

תלמיד: מה היא ההתלבשות הזאת?

זאת אומרת הבחינה ב' היא גם רצון, רצון לקבל, שעל ידי ההשפעה על הרצון לקבל של אור החכמה, האור החכמה הזה שהשפיע על הרצון נותן לנו כתוצאה את תכונת הבינה, הרצון להשפיע. עכשיו אני מבין שאם אני אהיה תחת השפעת אור החכמה אז הוא יכול לשנות אותי ואני אהיה רצון להשפיע. מעניין. אני רצון לקבל, כמו בבחינה א', אם אני אקבל את האור העליון הזה שישפיע עלי הוא הופך אותי לרצון להשפיע. יפה. ואני הופך להיות הפוך, כמו הבורא. רק אני הנברא, כמו הבורא אני אהיה, לא הבורא, אלא כמו הבורא. הרצון לקבל בפנים בלבוש עליו רצון להשפיע.

תלמיד: והרצון לקבל הזה שקיים בבחינה א' אם אני זוכר נכון זה רצון לקבל שהוא רצון אבל אין לו השתוקקות, אין לו חיסרון, נכון?

לא. הוא כולו נברא על ידי האור. וגם הרצון להשפיע שבבחינה ב', אין לו מעצמו, הוא נברא כך מפני שמשפיע עליו האור, עדיין אנחנו לא מדברים על זה שמשהו נובע מתוך הנברא עצמו.

תלמיד: זה כמו חומר גלם שנמצא באיזה תנור כזה.

מתגלגל מלמעלה עד המלכות דאין סוף.

שאלה: מה בעצם מאפשר את ההבחנה בין בחינה א' לבחינת שורש? כי כאילו גם בחינה א' לא עולה בשם, היא מבוטלת.

בחינה א' זה רצון לקבל. בחינת שורש זה רצון להשפיע של הבורא שם ישנה הנקודה השחורה.

תלמיד: על זה אני מדבר, מה ההבדל בין נקודה השחורה לבחינה א' מבחינת ההבחנה?

שהיא התהפכה לרצון לקבל.

תלמיד: למה, נקודה שחורה זה לא לקבל?

נקודה שחורה שבבחינת שורש שבאור העליון היא רצון לקבל, אבל היא רק נקודה. הנקודה הזאת שקיבלה השפעת האור העליון שבבחינת שורש היא הופכת להיות לרצון, לרצון שהוא כולו בגודל של האור. ואז רצון לקבל שנברא על ידי האור והאור ממלא את הרצון לקבל זאת בחינה א'.

תלמיד: נקודה זה גם רצון, השורש של הרצון.

אבל זו רק נקודה שורשית, זו רק טיפה, זרע, שעוד לא נגלה כרצון, זה כרשימו.

תלמיד: כי גם היא מבוטלת באור וגם הרצון בבחינה א' מבוטל כנר בפני אבוקה באור.

הרצון בבחינה א' לא ממש מבוטל באור כי הוא מחזיק את האור בתוכו. זאת אומרת הוא מבוטל מזה שעדיין אין לו שום תנועה מתוך עצמו, אבל כבר הוא מחזיק את האור, הוא כבר הכלי.

שאלה: שמעתי שבחינה ב' היא נקראת בריאה, בר ממדרגה, אז איזה בר ממדרגה זה אם זו גם ככה השתלשלות טבעית כמו שאמרת?

לא, כאן אנחנו לא יכולים עדיין לדבר על זה, אתה צודק, אבל בכל זאת היא כבר הפוכה מבחינה א', היא הפוכה מהבורא, היא הפוכה כביכול מלהטיב לנבראיו. מה פתאום היא נעשתה? אלא הבורא עשה ברצון לקבל, ברא ברצון לקבל תכונה מיוחדת שחוץ מזה שהרצון לקבל רוצה ליהנות ולקבל את האור העליון הוא מתוך הרצון לקבל שלו גם מקבל תכונת האור העליון, זה דבר נוסף וזה מה שבונה בנו בחינה ב' מבחינה א'.

תלמיד: אבל אין פה איזו השתתפות של הנברא באיזה תהליך, זה פשוט תהליך מחויב להיות.

וודאי, זה הכול אוטומטי משתלשל משורש עד ד'.

תלמיד: אז למה אור החסדים הוא יותר חלש מאור חכמה שבהתחלה?

כי זה לא רצון לקבל של הנברא עצמו, אלא זה רצון להשפיע שבא לו מהתרשמות מהאור העליון שמילא אותו בבחינה א'.

תלמיד: מה היא ההתרשמות הזאת?

אני רצון לקבל ואני מתסכל עלייך ואני רואה שאתה משפיע למישהו ויש לך מזה תענוג. אני גם רוצה את התענוג הזה, ואני מתלבש ברצון להשפיע כדי לקבל תענוג. אנחנו לא יכולים להגיד שבחינה ב' היא עושה איזה פעולות מתוך בחירה שאחר כך זה יהיה משהו, לא, אלא האור העליון כך משנה אותה, הוא מוסר לה את התכונה שלו. אחרי שהיא מקבלת מבחינה א' האור העליון משפיע עליה בהכרח ונותן לה לא תענוג אלא את תכונתו, ועל ידי זה היא הופכת להיות לבחינה ב'.

אתה יכול להגיד כך, בבחינה א' היה לו רצון יותר או פחות לעומת בחינה ב'? רצון לקבל בבחינה ב' זה רצון להשפיע, עביות יותר גדולה, היא מרגישה את עצמה מנותקת מהבורא מצד אחד. מצד שני דווקא בגלל שהיא בחינה ב' היא מרגישה את עצמה שהיא דומה לבורא. כי דומה זה צריך להיות הלוך והפוך. זאת אומרת אני הפוכה מהבורא לפי הטבע שלי ברצון לקבל הפנימי שלי, ואני דומה לבורא בזה שאני רוצה להיות המשפיע כמוהו. תראה, בחינה ב' היא כבר דומה, אבל אחר כך אנחנו נלמד שהיא בנויה מארבע שכבות, זו כבר בריאה, היא יוצאת כביכול משליטת הבורא ושולט בה הרצון להשפיע.

תלמיד: מי זה המתרשם מכל התהליך הזה?

עדיין הרצון לקבל בעצמו בצורה גולמית שלו שאין לו כלום, הוא לא חופשי, אבל זה כבר כך כמו שאנחנו רואים נניח בעובר כל מיני צורות של החיות, כל מיני צורות של אפילו דומם, צומח, חי, הוא עובר כל מיני צורות עד שמגיע לדרגת האדם.

שאלה: הרצון לקבל בבחינה א' הוא מכיל את כל האור?

הוא מכיל את כל האור. וודאי.

תלמיד: רק שעדיין אין לו יחס שלם או סופי לאור. זאת אומרת רק על ידי זה שיש איזו הסתלקות וכניסה, אז בכלל?

זה כלפיי הנאצל. אבל מצד המאציל האור הוא תמיד אור.

תלמיד: כן, אבל המעבר מבחינה א' לב' זה לא שנוסף עוד אור אלא משהו משתנה ביחס בין האור לבין הכלי.

כן.

תלמיד: אז מה קורה פה, יוצא האור ונכנס ואז הוא פתאום מתחיל לקבל צורות אחרות. מה מכשיר אותו לעבוד?

יוצא או נכנס אני לא הייתי אומר, זה מתגלגל בצורה כזאת שכל הזמן רצון לקבל משתנה. באור אין שום שינוי, הוא מבחינת שורש וא' וב' הכל אותו האור, אלא רק הכלי משתנה. אנחנו וודאי אומרים אור חכמה, אור חסדים, ו"ק, ג"ר, אבל זה רק כלפיי הכלי.

תלמיד: מה המערכת או מה המנגנון פה שמעביר מהמצב של בחינה א', שהרצון לקבל מכיל את כל האור, לזה שעכשיו יש עוד שינוי במצב הזה? הוא כבר מכיל את האור?

הרצון להשפיע שיש לך בבחינה ב' הוא משנה. זאת אומרת, זה רק כלפי בחינה ב'. אין אור בפני עצמו אלא רק כלפי אותו הנברא שבו הוא נמצא.

תלמיד: אבל הוא כבר נמצא בבחינה א'. הוא כבר מכיל את האור. את כל האור.

כן.

תלמיד: ועדיין אין לו תכונות של האור. אין לו תכונות של השפעה. זאת אומרת, הוא עוד לא הגיע לבחינה ב' אבל הוא כבר מכיל אותה.

מה זה מכיל אותה?

תלמיד: כלומר בבחינה א'.

בחינה א' לא מכילה את בחינה ב'.

תלמיד: אבל אמרנו שהיא מכילה את כל האור. האור כבר נמצא יחד עם הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: מה גורם לכך שבמצב הזה שהאור כולו מוכל בתוך הרצון לקבל פתאום יש רצון להתפתח עוד לבחינה ב'?

הוא לא מתפתח, הוא נשאר אותו אור, זה אור אין סוף. ואחר כך איך הוא מתפתח למלאות את המלכות דאין סוף? אם בבחינה ב' זה רק רצון להשפיע והאור שבה הוא רק אור חסדים, שזה הרבה פחות מאור החכמה שבבחינה א', איך הוא מגיע לבחינה ד' וממלא את בחינה ד' עד אין סוף, מזמין בה צמצום?

כי באור עצמו אין הבדלים, כל ההבדלים הם כלפי הכלי המקבל. יכול להיות שיש כלי קטן מאוד שיש בו גם אור קטן ואחריו בא כלי גדול עם אור גדול. כל אחד לפי התפקיד שלו. לאט לאט, טוב שמבררים את זה.

שאלה: מה זה אותו תענוג שהופך את הנקודה השחורה לכלי, לבחינה א'?

האור שמשפיע על הנקודה הוא מפתח אותה עד גודל הכלי של בחינה א', שהיא כולה רוצה לקבל. מקבלת כולה את האור, בהכרח על ידי השפעת האור.

תלמיד: בנקודה השחורה יש כלי הרגשה?

אנחנו לא יכולים להגיד את זה כך. כלי הרגשה בכלל, רק אחרי צמצום אפשר איכשהו לדבר על זה. אנחנו מדברים בכל מקום כך, שמרגיש, לא מרגיש, מתמלא, לא, אבל אנחנו צריכים להבין שכאן בינתיים עוברות הבחנות בתוך הרצון לקבל שעדיין אין לו הבחנות פרטיות אישיות שלו.

תלמיד: למה אני שואל על כלי ההרגשה? כי כאילו היה רצון לקבל כזרע ועכשיו הוא כאילו מלא באור, אז מה גרם לקפיצת התפתחות הזאת מנקודה לכלי?

האור עצמו שמשפיע על נקודה. האור שמשפיע על הנקודה השחורה הופך אותה לכלי.

תלמיד: זאת אומרת, שיש בנקודה הזאת איזו נקודה שהיא מרגישה.

את זה אני לא אומר. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

תלמיד: טוב, אז אני לא יכול להבין את זה עדיין.

להבין ודאי שלא.

תלמיד: כן, ברור. נגיד וכבר נוצרה בחינה א', מה נותן אפשרות לבחינה א' כאילו להסתכל פתאום מהצד על הכלי ולהגיד, יש כלי ויש אור. פתאום יש את הרגשת הנותן, יש הבחנה כזאת.

אין לה שום דבר ממה שאתה מספר.

תלמיד: אין לה הרגשה הנותן?

לא. אתה כותב רומן במחברת? אני לא מבין אותך. אנחנו מדברים על הבחנות כמו שזה קורה בצורת הדומם.

תלמיד: איך פתאום לכלי הזה בבחינה א' יש הרגשה שלו שהוא רוצה פתאום להידמות למשהו שמחוצה לו?

כך הרצון שלו מכוון מלכתחילה, שאחרי שהוא מקבל השפעה מהאור עצמו, מהרצון להשפיע של הבורא, מתהווה בו, גדל בו רצון לקבל שבנברא, ואחר כך הרצון לקבל שבנברא מתחיל להרגיש. כן להרגיש, אבל הרגשה יכולה להיות גם בצמח, בדומם. אתה יכול להגיד שגם חתיכת ברזל שאתה מחמם אותה והיא מתרחבת, היא מרגישה.

הרצון לקבל שמקבל את השפעת האור, מקבל יחד עם זה את תכונת האור, המשפיע. הוא מתחיל להתרשם מזה, מהשורש, ממי שממלא אותו. זאת הבחנה מאוד חשובה, שיחד עם המילוי אני מקבל מהממלא אותי את התכונה שלו, ואז אני רוצה להידמות לו. כך אנחנו לומדים, כך זה גם אצלנו בחיים, זה נקרא שאדם מתרשם מאדם אחר.

זאת אומרת, שאני לא נמצא בטבע שרק מקבל, אלא אני נמצא כאן בטבע שיכול להתרשם מהמשפיע. זה שורש לאדם הדומה לבורא אחר כך. האם הדברים האלה נמצאים בדומם, צומח וחי? גם נמצאים, אבל בצורה הכרחית, דומם, צומח וחי. לא כמו שמגיעים לבחינה ד', לדרגת המדבר.

אבל בבחינות א', ב' וג' נמצאת העברת כוחות ונטיות מהמאציל לנאצל, ולכן הנאצל מקבל צורת דומם כמו שבבחינה א', או צומח כמו שבבחינה ב', או חי כמו שבבחינה ג', ואחר כך אפילו בבחינה ד' שזו כבר התפתחות כמו אדם.

תלמיד: יוצא שההתפתחות היא שכל פעם נוצרות יותר הבחנות לתכונות חדשות שמתגלות?

ודאי. והכול בא מלמעלה מהעליון, מהבורא. לכן הצורה האחרונה שאנחנו רוצים ממש להידמות לבורא היא נקראת "אדם", הדומה ממש. ודומם צומח וחי לא מגיעים לדרגה הזאת. אבל בהם בהכרח זה מתפתח במשהו, אחרת צומח לא היה צומח וחי לא היה חי. מה יש בהם? יש בהם צורה חלקית של המשפיע, שהם גם רוצים להשפיע.

בדומם זה רק כדי להחזיק את עצמו, בצומח הוא כבר מקבל איזו צורת המשפיע בחזרה, ובחי זה ברור עוד יותר, ובאדם זה לפי התכונות. הוא כבר מגיע לא להידמות כמו דומם, צומח וחי באיזו צורה חיצונה לבורא, אלא הוא רוצה להידמות לצורה הפנימית, לכן האדם נקרא "נזר הבריאה".

שאלה: האם תוכל להסביר איך ללמד "פתיחה" למתחילים, איפה לתת דגשים וכולי?

אני כתבתי על זה כל כך הרבה פעמים כל מיני מאמרים בעבר, לפני שלושים שנה, עשרים שנה, אפילו לפני ארבעים שנה. אני לא יודע מה ללמד. ללמד, כל אחד כבר לומד ואחר כך מעביר את זה. אתם רוצים שאני אספר לכם ממש מהי זרימת החומר שכך תתנו לתלמידים? אולי, נחשוב.

תלמיד: אולי מפעם לפעם תוכל להסביר.

לא, לא מזמן לזמן ולא בהפסקות. זו כבר פדגוגיה, אין מה לעשות. צריכה להיות כאן תכנית אחרת לגמרי, איך אתה מלמד אנשים שבאים אליך. זה גם בצורה הרבה יותר סגורה, הרבה יותר מצומצמת, לא כזאת רחבה. אתה לא פותח להם את השאלות האלה כמו שאתם פותחים. לד' בחינות דאור ישר אתה יכול להכניס את כל המציאות, ועבודה פנימית והכול, הכול נמצא בה-ו-י-ה הראשונה הזאת, אז אתה לא תלמד כך את האחרים, אלא בצורה סכמטית, כמו שלימדתי אותה הרבה פעמים.

כשאתם הגעתם, לא אתה אולי, אתה כבר איחרת, אבל את האנשים שהגיעו לפניך אני לימדתי בצורה כזאת. א', ב', ג', ד', בצורה מאד סכמטית. זה היה ממש מכנית, זה יוצא וזה נכנס, זה ככה וזה ככה. לא הייתי קושר את זה לשום תכונות מסביב, ואז היה מצד שני יותר קל ויותר נגיש. תקרא מה שנתתי פעם, אתה תבין.

"ואחריה באה בחינה ג'. והוא כי אחר שנתמעט האור שבנאצל לבחינת אור חסדים בלי חכמה כלל, ונודע, שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, ע"כ הבחי"ב בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה שיעור מאור החכמה, להאיר תוך אור החסדים שבה. והנה התעוררות הזו המשיכה מחדש שיעור מסוים מהרצון לקבל שהוא צורת כלי חדש הנקראת בחינה ג' או ת"ת, ובחי' האור שבה נק' אור חסדים בהארת חכמה כי עיקר האור הזה הוא אור חסדים ומיעוטו הוא אור חכמה."

זאת אומרת מה קרה? כמו שהוא אומר, פשוט, אחרי שבינה רוצה רק להשפיע ולא לקבל כלום, ואז מתמלאת עם אור החסדים, שהגיע בצורה כזאת שנגלה בה אור החסדים לגמרי, והחליף את אור החכמה לגמרי, היא הרגישה שבלי אור החכמה היא לא יכולה לחיות, היא נחנקת. זה מה שדיברנו בבחינה ב', האם יש בבחינה ב' רצון לקבל? ודאי שיש בבחינה ב' רצון לקבל, הוא רק מכוסה ברצון להשפיע. לכן עכשיו שהיא נתנה הכול לבחינת הרצון להשפיע, היא מגלה שבחינת הרצון לקבל שבה לגמרי התרוקנה מהאור, והיא לא יכולה בלי זה כי זה אור החיות, אור החיים, ולכן היא בהכרח התעוררה להמשיך משהו. אבל תראו מה שקורה, [להמשיך] משהו מאור החכמה כדי לחיות, אבל היא עדיין רוצה להיות דבוקה באור החסדים, בהשפעה. וזו בחינה ג', זעיר אנפין.

זאת אומרת זעיר אנפין הוא תוצאה מהבינה, הוא רוצה להיות כמו בינה, אבל מאין ברירה חייב להמשיך את אור החכמה. לכן זה נקרא "אור החסדים בהארת חכמה", "כי עיקר האור הזה הוא אור חסדים ומיעוטו הוא אור חכמה."

שאלה: מה זאת אומרת מאין ברירה היא חייבת להמשיך אור חכמה?

כי היא מרגישה, כמו שהוא כותב, "ואחריה באה בחינה ג'. והוא כי אחר שנתמעט האור שבנאצל לבחינת אור חסדים בלי חכמה כלל, ונודע, שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל," חיותו, "ע"כ הבחי"ב בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה שיעור מאור החכמה, להאיר תוך אור החסדים", כי זה החיות שלה, היא חייבת את זה. רצון לקבל לא יכול להיות בלי אור החכמה. ולכן, אמנם היא משפיעה, אבל היא לא יכולה ב-100% להשפיע, היא לא בורא, אז קצת הארת אור החכמה צריכה להיות כדי להשפיע. זו בחינה ג'. היא רוצה להיות כולה בהשפעה, אבל מקבלת קצת אור החכמה כדי לחיות, כדי לקיים את ההשפעה.

תלמיד: אז מה יש בחיות שיש בבחינה ב'? עכשיו בבחינה ג' היא צריכה להוסיף חיות, כאילו תוספת.

היא מוסיפה אור החכמה.

תלמיד: תוספת של רצון לקבל, או השפעה?

רצון לקבל. והיא מעוררת רצון לקבל כדי לחיות. אתה צדיק, אנחנו יודעים, אבל בא לך כמה פעמים ביום תיאבון טוב, ואז אתה עושה התגברות גדולה ואוכל "לשביעת נפשו" כמו שכתוב, מנה יפה. מה קורה? אתה יכול בלי זה או לא? לא.

שאלה: כל השלבים האלה של התפשטות האור, זה התפתחות של החיסרון לאהבה?

לא, אין כאן התפתחות לאהבה, לא לאהבה. ודאי שזה בתכנית של הבורא, שצריך כך להיות, אבל עדיין הנברא לא נמצא בזה בכלל. אנחנו לא יכולים לשייך את הדברים האלה לנברא, אהבה, לא וכן, זה רק אחרי שבירה, רק אחרי שיש ניתוק. ואז יש הבדל בין החושך והאור, ואז ביחס ביניהם אפשר לדבר על מצבים רגשיים כאלו.

"ואחריה באה בחינה ד', והוא כי גם הכלי דבחי"ג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחי"א, ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליו, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא, כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו, ע"כ נקבע צורת הרצון לקבל על כל שלימותו, כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משם, נקבע הכלי, כנ"ל, וכשיחזור אח"כ ויקבל בחזרה את האור, נמצא הכלי מוקדם להאור. וע"כ נבחנת בחינה ד' הזאת לגמר כלי. והיא נק' מלכות."

שאלה: יש את בחינה ב' שגרמה להתהוות של הכלי עד הסוף. ואחר כך משמשת הבחינה הזאת כדי לזכך אותו בחזרה. מצד אחד זה כן גורם להתאספות, כלומר כל השכבות של העביות, כל הרצון הזה הוא הופך להיות ממש שונה. איך אחר כך הוא לוקח את אותה בחינה שגרמה להתעבות, והופך את זה הפוך, כאילו לזכך את מלכות שהתהוותה.

בחינה ב' היא הפוכה מהבורא. ולכן, אתה אומר, [בגלל] שהיא הפוכה מהבורא היא נמצאת מנותקת מהבורא. איך יכול להיות שאחר כך אנחנו אומרים שהיא דומה לבורא?

תלמיד: בתחילת המאמר הוא כותב שזה ניתן כדי לזכך את הרצון, זאת אומרת להפוך את הרצון ליותר זך. זאת אומרת אותה תכונה שקודם גרמה להתעבות הכלי, תגרום שהוא יקבל את המאור על ידי רצון משלו.

בחינה ב', מה היא מסמלת? רצון להשפיע.

תלמיד: נכון, להידמות לבורא.

כשהיא נקשרת עם המלכות, ומלכות זה רצון לקבל, ובחינה ב' זה הרצון להשפיע, היא הופכת להיות לכוונה על המלכות ובזה הנברא מגיע לדרגת הבורא. בחינה ב' היא עדיין לא הכלי הגמור. צריכים להתגלגל כל אלו ההבחנות עד שתהיה בחינת הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.

כאן בחינה ב', זה פשוט, היא כך נבראה על ידי האור. אין עדיין כאן שום תוצאה מצד הנברא, אין כלום. אלא מה הוא אומר? "ואחריה באה בחינה ד', והוא כי גם הכלי דבחי"ג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחי"א," על כל דבר הוא חוזר, רק מצד ההתעוררות של הנברא כביכול, "ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליו," זאת אומרת מה כן יש לנו במלכות לעומת מה שלא היה בבחינה א'? בחינה א' היא גם רצון לקבל, אבל הוא בא מהבורא. וכאן הרצון לקבל בבחינה ד', שבאה תוספת מהנברא. "כי עתה כבר נפרד מאור ההוא, כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו, ע"כ נקבע צורת הרצון לקבל על כל שלימותו, כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משם, נקבע הכלי, כנ"ל, וכשיחזור אח"כ ויקבל בחזרה את האור, נמצא הכלי מוקדם להאור." זו הכוונה, מוקדם לאור. זה מאד חשוב. זאת אומרת מי הקובע, זה הבורא רוצה שיקרה. "וע"כ נבחנת בחינה ד' הזאת לגמר כלי." בגלל שהיא מוקדמת לאור. היא מזמינה, היא מושכת את האור. ולכן, אם בבחינת שורש הבורא לחץ על הנקודה השחורה כדי לפתח אותה, עכשיו בבחינה ד' הנקודה הזאת כבר נפתחה לרצון לקבל הגדול והוא מזמין, הוא פונה לבורא ורוצה לקבל כול מה שיש לו בבורא. זאת צורת הה-ו-י-ה השלמה.

שאלה: זה קצת לא ברור. יש פה כאילו איזו קפיצה. כי בבחינה ג' הוא היה כבר הכי דומה לבורא. הוא קיבל חיות כדי לקיים את הרצון לקבל, וכל השאר היה איזה רצון להשפיע, להידמות לבורא.

מה הצורך בבחינה ד'? כי הנברא זה רצון לקבל. עכשיו, בבחינה ד', מה יש לך? רצון לקבל שבבחינה א', רצון להשפיע שבבחינה ב' ורצון לקבל עם רצון להשפיע שבבחינה ג'. ועל פני זה הכול נכלל עכשיו בבחינה ד', שהיא מכסה את הכול, בולעת את הכול, רוצה את הכול. זאת אומרת בבחינה ד' יש גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע. כל זה בונה את בחינה ד'.

תלמיד: איפה הרצון להשפיע בבחינה ד'?

הוא הפך להיות לרצון לקבל. זה מה שאני עכשיו קראתי בעצמי, ש"ואחריה באה בחינה ד'", שהכלי שבבחינה ג' "גם הכלי דבחי"ג בסופו התעורר להמשיך אור החכמה במילואו כמו בבחי"א," למה? הוא היה קצת מחכמה ובחסדים, "ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליה, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא," אור החכמה "כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו,". אבל יש לו אור החכמה, הארת החכמה בזעיר אנפין, ולכן הוא יודע שאחרי זה אני רוצה להשתוקק, את זה אני רוצה לקבל. זאת אומרת בבחינה ג' יש לך גם חסדים וחכמה והוא מחליט "אני רוצה חכמה".

תלמיד: כאילו בבחינה ג', ממה שאני הבנתי קודם, זה הכרחיות, הוא חייב אור חכמה כדי להתקיים?

כן. אבל אחרי שהוא קיבל באור החסדים אור החכמה, הוא מחליט שהוא רוצה אור החכמה במלואו. זה מה שכתוב. אני יכול לסובב אותך איך שאתה רוצה, בבקשה, אבל זה מה שכתוב. שהוא רוצה "להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחינה ד'", ועוד יותר מזה "ונמצא התעוררות שהיא מבחינת השתוקקות" שבאה מצד הכלי, שזה מצד הנברא.

זאת אומרת, זה שהוא רוצה אותו אור החכמה שהיה לו בבחינה א', זה בסדר, אבל הוא רוצה אותו. בבחינה א' הוא לא רצה אותו. זה כל ההבדל שהוא עבר בחינה ב' ובחינה ג' ואז בבחינה ד' הוא אומר "זה אני רוצה. מה שקיבלתי אז מהבורא אני לא הרגשתי בזה כלום, עכשיו אני רוצה, אני מושך את זה, תביא לי את זה, זה כל החיים שלי, זה כל החיות שלי. גם כשהייתי דומה לבורא והייתי משפיע כמוהו כאילו בבחינה ב' וג', זה רק מעורר בי יותר תיאבון לבחינת חכמה, לאור החכמה".

תלמיד: אני מבין את השתלשלות הלוגית א', ב', ג', ואז בבחינה ג' הוא מקבל אור חכמה כדי לחיות, כי כל השאר זה רצון לאור חסדים. מאיפה אור החכמה הגדול הזה פתאום נכנס, כאילו זה בעל כורחו?

הוא מתחיל להבין מה זה. זה אור חסדים וזה אור חכמה. אני בבחינה ב' התפטרתי מאור החכמה, אבל זה היה בבחינה ב'. עכשיו אני הרגשתי שאני לא יכול בלי זה, בלי אור החכמה, אני מחזיר אותו קצת. כשאני מחזיר אותו קצת, מתעורר בי הרצון לקבל הפנימי שלי מבחינה א'. בב' הוא היה מכוסה ברצון להשפיע, בג' עכשיו הוא מתעורר על ידי שקצת קיבלתי אור החכמה, והרצון לקבל הזה אומר "יש אור חכמה, אני יכול לקבל אותו כולו כמו שהיה, ועוד יותר כי עכשיו יש לי תיאבון אליו, אני רוצה אותו", ואז נעשתה בחינה ד'. זאת אומרת, זו השתוקקות נוספת שלא הייתה קודם.

שאלה: רק בהתפתחות לבחינה ד' יש השתוקקות, בקודמות אין השתוקקות מבחינה לבחינה?

אין. הוא מחזיר לעצמו קצת הארת חכמה בבחינה ב' אבל בגלל שחייב. בחינה ב' כולה להשפיע. בבחינה ג', מאין ברירה אני חייב להמשיך קצת אור החכמה. זה נקרא "צדיק אוכל לשביעת נפשו", שאני חייב אלף קלוריות ביום, חוץ מזה שום דבר. ורק בבחינה ד' הוא בעצמו משתוקק. הוא מחזיר את עצמו לבחינה א' רק עם תוספת השתוקקות מעצמו, ולכן זה לגמרי שוני בכלי.

תלמיד: מה קרה במעבר מג' לד' שפתאום נוצרה השתוקקות?

כי בבחינה ג' יש לו אור החסדים ונגיד 10% מאור החכמה. והוא רואה שאור החכמה זה כל החיות שלו, למה שלא יקבל אותו? הוא לא נמצא בכל מיני הגדרות והגבלות וצמצומים כמונו. זה רצון לקבל, אז הוא בוחר "למה שאני לא לקבל אור החכמה?", ואז הוא מחליט שהוא רוצה במלואו. זאת אומרת, בבחינה שורש א' ב' וג' הוא אוסף הכול ומזה באה השתוקקות נוספת, וזאת בחינה ד'.

תלמיד: מה זו התוספת הזאת של ההשתוקקות, למה זה לא יכול להיות כמו הבחינות הקודמות?

כי אני בוחר שזה החשוב לי. אני הבנתי, אני עכשיו מבין שזו החיות שלי, יותר מזה אני לא רוצה. אני בעצמי מושך מהבורא את אור החכמה הזה.

תלמיד: בבחינות הקודמות זה לא היה?

לא, בבחינה ב' אני לא רציתי את אור החכמה, בבחינה ג' קיבלתי אותו רק כדי להחיות את עצמי, כי ראיתי שבלי קבלת אור החכמה אני לא קיים. אני צריך להתקיים, אבל בכל ה-90% אני בהשפעה. ואז מתוך זה שיש לי 90% ו-10%, אור חסדים ואור חכמה, אני בוחר, אני רוצה אור החכמה, אני רוצה רצון לקבל כולי. זאת אומרת, הרצון לקבל שלי הוא בתוספת לבחינת שורש שבאה מהבורא, הוא בתוספת של השתוקקות מצידי, שאני רוצה מעצמי, ולכן זו בחינה ד' עם האור הגדול.

תלמיד: כשאתה אומר תוספת שאני רוצה לעצמי, זה הכלי רוצה מעצמו משהו? מה זה הדבר הזה השתוקקות?

השתוקקות שאני רוצה בעצמי, ולא שנותנים לי. יש הבדל.

תלמיד: אז זו התפתחות לא טבעית, כאילו זה כבר רצון אמיתי של הכלי?

כן, רצון אמיתי שבא מהכלי ולא מהבורא. ולכן ההבדל כאן בין נפש ליחידה. רצון גדול מאוד שמורגש בכלי כשלו, אז התענוג הוא משלו, אחרת זה לא תענוג. אם אני לא רוצה ונותנים לי, נותנים לי אינפוזיה, נותנים, אני חי. או שאני בריא ורעב ואני מסוגל ממש לבלוע את הכול. איזה תענוגים יש? איזו הרגשה מהמשפיע כלפי המקבל?

תלמיד: האם אפשר להגיד שהשתוקקות זו הפעולה הראשונה העצמאית מצד הנברא? זה כאילו נקרא נברא?

כן, לפי השתוקקות זה נקרא "נברא".

שאלה: הוא כותב פה "אלא שמשתוקק אחריו". לאור החכמה אני מבין שאני כבר משתוקק, אני לא מבין איפה הייתה הטעימה של השתוקקות לאור חסדים בנברא?

אין השתוקקות לאור החסדים בינתיים. איפה כתוב על זה כך? אין.

תלמיד: אנחנו צריכים להידמות לזה שנותן.

עוד לא כתוב עדיין על זה.

תלמיד: הוא כותב על אור החסדים, הוא אומר שהנברא רוצה להידמות לבורא.

איפה כתוב שהנברא רוצה להידמות לבורא?

תלמיד: בבחינה ב' הוא לא רוצה לקבל יותר תענוג.

אבל לא מבחינה שהוא רוצה על מנת להשפיע, הרי זה בצורה טבעית כך הרצון לקבל מגיב.

תלמיד: אז אני שואל, התפארת שהוא מדבר עליה, בחינה ג' שנוצרת, הוא אומר פה "אלא שמשתוקק אחר". איפה נולדת הטעימה הזאת של מה זה נקרא תענוג מלתת, מחסדים? המשתוקק זה אחרי משהו שהיה ואיננו, כניסה ויציאה בונות את הכלי להשתוקקות. איפה הייתה הטעימה של תענוג מחסדים, שהנברא משתוקק?

על איזו בחינה אתה שואל?

תלמיד: תפארת, על בחינה ג'.

בחינה ג', ומה?

תלמיד: איפה נולד "שמשתוקק אחריו"?

בחינה ג' לא משתוקקת לכלום.

תלמיד: זה מה שאני שואל. הוא מדבר על השתוקקות כאן.

איפה? בבחינה ג' אין השתוקקות.

תלמיד: אבל הוא כתב את זה במאמר.

איפה יש ההשתוקקות בבחינה ג'? בבחינה ד'. שמשתוקק אחריו זה בחינה ד', שמשתוקקת אחרי אור החכמה.

איפה זה כתוב, באיזו שורה?

תלמיד: שורה שמתחילה במילה "במילואו" בטור ב'.

אני קורא מהתחלה, "ואחריה באה בחינה ד', והוא כי גם הכלי דבחי"ג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחי"א,". ג' בסופו ככה מתעורר, ולכן נולדת בחינה ד'. "ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליו, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא".

אז מה השאלה?

תלמיד: קודם דיברנו על זה שהכלי אמור להזדכך, זאת אומרת להפוך לדומה לאור. מהרצון לקבל להפוך לדומה לאור.

אני לא מבין על מה אתה מדבר, איפה זה כתוב? אני לא יודע כלום ממה שיש אחר כך, אני לומד כאן. כאן זה ד' בחינות דאור ישר, מכניקה פשוטה. הכלי מקבל את כל התכונות מהאור. הרצון לקבל קיבל, אחר כך על ידי רצון לקבל קיבל את האור, מהמילוי של האור בו השתנה הרצון לקבל לרצון להשפיע, קיבל מילוי ברצון להשפיע, הרגיש שחסר לו רצון לקבל ואור החכמה, השתנה לבחינה ג'. בבחינה ג' בסופה הוא רוצה עכשיו למשוך את כל אור החכמה, הפך להיות לבחינה ד'.

תלמיד: בתהליכים שאמרת עכשיו, קיבל מילוי ברצון להשפיע, זה היה שלב. אני שואל על השלב הזה של הכניסה והיציאה של האור.

קיבל מילוי ברצון להשפיע, זה בחינה ב'.

תלמיד: בחינה ג' זו תוצאה מכניסה והיציאה של האור בבחינה ב'?

כן. שהיא מחליטה שהיא חייבת להמשיך אור החכמה, נגיד ב-10% כדי לחיות. שאור החכמה הוא חובה בשבילה כדי לחיות, אבל היא רוצה לקיים את עצמה באור החסדים, כמו בחינה ב'.

תלמיד: השתוקקות זה הכלי שהיה, נכנס בו אור ויצא.

זה לגמרי לא נכון, "השתוקקות על זה שהיה אור בכלי ויצא", לא.

תלמיד: בבחינה ב' הייתה כניסה ויציאה, והיא הולידה את בחינה ג'. בחינה ג' זה מה שנולד מהתענוג שקיבלנו בבחינה ב'. למה אתה ממשיך לדבר על חכמה כתוצאה מזה? אני לא מבין מה הקשר.

אני לא מבין מה שאתה מדבר, אולי תרשום לפני זה. אולי מישהו מבין אותו ויכול להסביר לי.

תלמיד: אני חושב, אני לא בטוח, שאולי הוא מתייחס לרעיון שיש התפשטות האור בבחינה א', של אור חכמה, הסתלקות בבחינה ב', ואז בבחינה ג' כשחוזר האור, התפשטות האור והסתלקות האור עושה כלי. מה הוא שואל על זה, אני לא תפסתי בדיוק, אבל נראה לי שהוא מנסה לכוון לשם.

בחינה ב' בסופה מחליטה שהיא חייבת להמשיך אור החכמה בקרבה במקצת כדי להתקיים, ולכן כהבדל בין ההבחנות, יש לנו הבחנה ג', שהיא מקבלת את אור החכמה כדי להחיות את עצמה, כדי לחיות, אבל בעצמה היא כולה כולה אור החסדים כמו בחינה ב'. ההבדל בין בחינה ב' ובין בחינה ג', שבחינה ג' ממשיכה את אור החכמה כדי להחיות את עצמה. אבל יחד עם זה כשהיא מושכת את אור החכמה כדי לחיות, מתחילה להתייצב בה כבר החלטה, שאני רוצה בסופו של דבר, בסופה של בחינה ג', אני רוצה את אור החכמה במלואו. לא כמו שקיבלתי בכל הבחינות, אלא כמו שקיבלתי בבחינה א', אבל עכשיו בהשתוקקות שלי אני רוצה אותו. זה נקרא השתוקקות נוספת, רצון שלי נוסף, ולכן אני מוציאה מהאור תענוג שהוא הגדול. הוא לא היה בבחינה א' אבל עכשיו אצלי הוא כן נמצא. זה תלוי בתיאבון שלי, עכשיו יש לי תיאבון לכל האור שמילא אותי אז.

תלמיד: בבחינה ג' הוא אוכל מדי פעם לשובעה כמו שאמרת, כי כל התענוגים שלו הם חסדים.

הוא לא אוכל לשובעה. צדיק אוכל לשביעת נפשו, נפש בלבד, כדי להתקיים.

תלמיד: כי כל השאר הוא נהנה מחסדים, לא מעניינת אותו החכמה, הוא רק חי.

נגיד שנהנה, בסדר.

תלמיד: למה מזה שהוא כולו נהנה מחסדים, הוא פתאום הולך לחכמה?

כי הוא מרגיש שחכמה זה כל החיות שלו. הוא לא נמצא עדיין בהשפעה, אתה מבין את זה או לא? זה ד' בחינות דאור ישר, אין צמצום, אין מסך, אין החלטות, אין כלום. זה ברזל שכך מחליט. איך הוא מחליט? כתוצאה מחוקי הפיזיקה שבו. ואתה כבר קושר את זה לא יודע לאן, ולכן אתה מתבלבל.

אות ו'

"ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות. ובחי"א, נקראת חכמה, או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה, או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת, או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות, או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה, כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם אצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'."

שאלה: האם כל מה שמחוצה לעצמותו זה רצון לקבל, נברא, ובאותה מידה כל מה שמחוצה לנברא זה רצון להשפיע?

כן, נכון.

שאלה: על הנשמה הוא אומר, "כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל" ובהמשך "ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה". אפשר קצת להסביר את זה?

לא. היא כבר מרגישה את עצמה מנותקת מהמאציל, יותר מזה לא ניכנס עכשיו, זו תחילת ה"פתיחה".

אות ז'

"ובעולם הבריאה כבר שולטת בחינה הב' הנ"ל, דהיינו בחינת הכלי של הרצון להשפיע, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם הבריאה ומשגת בחינת הכלי ההוא אשר שם, אז נבחנת בשם נשמה, דהיינו שכבר יצאה ונתפרדה מבחינת עצמותו ית' והיא עולה בשם בפני עצמה להקרא נשמה. אמנם כלי זה זך מאוד, להיותו בהשואת הצורה למאציל, וע"כ נחשבת לרוחניות גמורה."

אות ח'

"ובעולם היצירה כבר שולטת בחינה הג' הנ"ל, שהיא כלולה מעט מצורת הרצון לקבל, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם היצירה ומשגת הכלי ההוא, יצאה מבחינת הרוחניות של הנשמה, ונקראת בשם רוח, כי כאן הכלי שלו כבר מעורב בעביות מועטת, דהיינו מעט הרצון לקבל שיש בו. אמנם עדיין נבחנת לרוחני, כי אין שיעור עביות זאת מספקת להבדילו לגמרי מן עצמותו ית' להקרא בשם גוף עומד ברשות עצמו." זאת אומרת אמנם יש רצון להשפיע אבל הוא לא מספיק כדי ממש להיות שייך לרוחניות ואין רצון לקבל כדי ממש לקשור אותו לגשמיות.

אות ט'

"ובעולם עשיה כבר שולטת בחינה הד', שהיא גמר הכלי של הרצון לקבל הגדול, כנ"ל. וע"כ משגת בחינת גוף נפרד ונבדל לגמרי מעצמותו ית', העומד ברשות עצמו. והאור שבו נקרא נפש, המורה על אור בלי תנועה מעצמו. ותדע שאין לך פרט קטן בהמציאות שלא יהיה כלול מכל האבי"ע." [כל] פרט קטן כלול מכל האבי"ע, זאת אומרת שיש בו את כל החלקים האלו רק צריכים להבדיל ביניהם ולברר אותם, להבליט אותם ככה ואז נראה שכל דבר ודבר הוא כלול מאבי"ע שלמה, מה-ו-י-ה שלמה.

זה שהוא דיבר עכשיו על השתלשלות הנשמה מלמעלה למטה דרך כל העולמות עד העולם שלנו זה לא פשוט, הוא ככה נותן את זה אבל אנחנו עוד נצטרך לחזור על הקטע הזה מאות ו' ועד אות י'.

אות י'

"והנך מוצא איך שהנפש הזאת שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו ית', עד שבאה בכלי המיוחד לה הנקרא גוף, ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי. ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף, עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה. וזה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות." זאת אומרת אנחנו מגיעים בהשתלשלות למצב שתהיה לנו בחירה חופשית ואנחנו נוכל על ידי קיום תורה ומצוות, לאתר את הרצון לקבל לאט לאט, בהדרגה, ואת האור שיכול לתקן אותו ולמלאות אותו וכך אנחנו יכולים לעלות בחזרה עד למאציל.

שאלה: מה ההבדל בין התהליך שלמדנו על ד' בחינות לבין התהליך שאנחנו לומדים עכשיו על עולמות אבי"ע?

את זה אני רוצה לברר אחר כך, אתה צודק. בד' בחינות אלו הבחנות ברצון לקבל נטו. בעולמות אנחנו גם לומדים על הרצון לקבל, אבל הוא כבר מקבל הבחנות מהרצון להשפיע שיש באור, ואז הוא בונה את ההעלמה. זה הכול עדיין נמצא במערכת של הבורא, והבורא מסדר את המערכת הזאת לנברא העתידי שעוד לא קיים. אחר כך אנחנו לומדים על השבירה ועל אדם הראשון ועל כל המערכת שמתחילה להתהוות מלמטה למעלה, ונכנסת ומסדרת את כול המערכת שנבנתה לפניה בהתאם לאיך שהיא מתקדמת, זאת עוד דרך ארוכה.

לכן ד' העולמות האלו הם בינתיים העלמה. זה כמו שהוא סיפר שישנה לפי הה-ו-י-ה התפרסות של הה-ו-י-ה בצורת ההעלמה, ואז אחרי ההעלמות האלו, המסכים האלו המסתירים, יכולה להיות נשמת אדם הראשון, בקיצור הנברא. לפניו זו רק מערכת, משהו דומם, ברזל, לא חשוב איך להגיד. הבורא ברא הסתרה על עצמו כדי שהנברא יוכל להיות קיים ולגדול, ולקבוע בעצמו לפי גודל ההתאמה שלו לבורא איפה הוא נמצא.

שאלה: כאשר העולמות יורדים, האם הרצון או הכמיהה לקבל את האור גדל?

אנחנו עוד לא מדברים על ירידת העולמות, מה שלומדים לומדים, יותר מזה אני לא רוצה לבלבל. אתה יודע כמה שאלות יכולות עכשיו להיות מכולם?

שאלה: האות י' מעלה המון שאלות. כי עד עכשיו כל הזמן אמרת לנו, שיש פה מערכת פיזיקלית וכן הלאה ופתאום באות י' יש תורה ומצוות ורצון לעשות נחת רוח וישראל ועוד הרבה מושגים כאלה שזה כבר נשמע מאוד שונה. זאת כבר לא מערכת פיזיקלית כביכול.

הבעיה היא האות י'? בבקשה "והנך מוצא איך שהנפש הזאת שהוא אור החיים המלובש בהגוף," זאת אומרת ברצון לקבל, אור וגוף או אור ורצון "נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו ית', עד שבאה בכלי המיוחד לה הנקרא גוף," כך נקרא "ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי." זאת אומרת לרצון לקבל ממש נטו "ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו," מהנקודה התחתונה הזאת, אני מוסיף, "הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף, עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה".

אז מה השאלה?

תלמיד: יש פה הרבה דברים חדשים, יש פה איזו כוונה לתת נחת רוח.

ודאי שלפי הכוונה, אלא איך הוא יכול להגדיל את הכלי שלו? רק על ידי הכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו.

תלמיד: איך זה מסתדר עם מה שתיארת כמערכת פיזיקלית, איפה קורה פה השינוי?

הוא מסביר לנו מה קורה. זה עניין של המדרגות. הרצון לקבל שהוא מקבל ומקבל לפי הכוונה שלו, יש עליו צמצום, הגבלה, ולפי הכוונה הוא יכול לפתוח את הצמצום ולמלא את עצמו, ואז המילוי שלו יהיה על מנת להשפיע לכוח העליון. לפי זה הוא קובע את המדרגה שלו, את הדרגה שלו.

תלמיד: איך נכנס הרגש לתוך המערכת הזאת?

אני לא יודע על הרגש, אני מדבר על הכוונה.

תלמיד: כוונה זה לא רגש?

אני לא יודע.

תלמיד: נחת רוח זה לא רגש?

אין לי כזה רגש שנקרא "כוונה" שאני יכול להגיד.

תלמיד: נחת רוח זה לא משהו שהוא בא מתחום ההרגשה? לתת נחת רוח.

לתת נחת רוח לבורא? יכול להיות שכן, אני לא יודע. אני מתייחס לזה בצורה מכאנית בלבד. אלה מדרגות, סולם המדרגות, אתה רוצה להיות בקומה שנייה? אתה צריך לקבל על מנת להשפיע עשרים קילו תענוג. זה רגש? זה כן רגש, אבל אני לא יודע את זה, אני לומד את זה בצורה כמו שהיא.

תלמיד: אז איך להבין תורה ומצוות בצורה מכאנית?

תורה ומצוות זה מאוד פשוט. רצון לקבל שמקבל שינוי על מנת להשפיע, זה נקרא שנמצא בתהליך שנקרא "מצווה". את המצווה הזאת אפשר לקיים על יד המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". זה נקרא "תורה ומצוות". רצון לקבל, לתקן אותו בעל מנת להשפיע בצורה הדרגתית, זה נקרא "לעסוק בתורה ומצוות".

תלמיד: ואיך מערכת מכאנית יכולה להוליד משהו עצמאי?

מה זה "עצמאי"? עצמאי נקרא שבפעולה שלו הוא עושה משהו הפוך מהבורא.

תלמיד: שזה נשמע כביכול מחוץ למערכת?

מחוץ למערכת, כן. על ידי השבירה יוצאים חלקים שמנותקים מהמערכת ולאט לאט על ידי התיקונים, תורה, מצוות, עשירייה, קבוצה וכן הלאה, הם נכנסים בחזרה למערכת. על ידי זה שעל ידי המאור המחזיר למוטב הם מקבלים עליהם את כוח המסך וכך גדלים.

אני לא מבין למה אתה רוצה להעביר את זה לרגש, שברגש הזה אתה ב-100% מקבל טעויות ואתה נסחף לכל מיני דברים.

תלמיד: דיברנו עד עכשיו על צורת לימוד אחת, שזה סוג אחד של חשיבה, של מוח, ועכשיו כשבאים ללמוד את הפתיחה צריך סוג אחר של מוח, אמרת שזאת צורת לימוד אחרת. כך התחלת את השיעור.

אני רואה ומרגיש עליכם, שכשאתם מתחילים ללמוד על מבנה העולמות, הספירות, הפרצופים וכן הלאה, כאילו לא אותו שכל נפעל בכם כמו שבמאמרי עבודת ה'. שם זה רגש פנימי, אני, עשירייה, כל מיני דברים שקשורים למנגנון הרצון, הרגש, וכאן מדובר על הרגש בצורה אחרת, כמו שאתה הולך לפסיכולוג נגיד, ולכן אני מעוניין לדבר בצורה כזאת ולא להתבלבל עם הרגשות.

תלמיד: אני מנסה רק להבין, מתי בהמשך התהליך או באיזו נקודה חוזרים למקום שבו המערכת מייצרת משהו, אותנו, שאנחנו דווקא על ידי רגש אמורים לחזור?

תענוג זה נקרא נרנח"י.

תלמיד: לא תענוג. הרי אנחנו אמורים לחזור למערכת הזאת באמצעות רגש. מתי זה יקרה?

כאשר יהיו לך ההבחנות הנכונות ואתה לא תתבלבל, אז אתה תחזור למערכת, למערכת מכאנית עם ההרגשה הנכונה הרגשית. אבל לא עכשיו כי אז יהיו בלבולים. אני מעדיף שאתם תתייחסו לזה בצורה מכאנית בלבד ושיהיה לכם בדיוק את המבנה של המערכת, ככה זה ארבע ספירות, ד' בחינות וכן הלאה. והכול שיהיה ברור וממש ייקלט בתוך המוח, וכל אחד יכול להגיד את זה בצורה כמו שהוא למד מתמטיקה, פיזיקה, כי זה קודם כל. חוץ מזה יש את עניין הרגשות, שאנחנו שייכים לעשירייה ולהרגשה. אחרי שיש לך את זה ויש לך את זה אז אפשר לעסוק בהתאמה וגם כן במידה שאתם נמצאים כבר במשהו, אחרת זה בלבול. אני רוצה למנוע את הדברים.

שאלה: אם זה כל כך מכאני, בעה"ס אומר, "הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף", תסביר לי מה זה נקרא "מזכך בצורה מכאנית"?

על ידי הפעולות שלי בקבוצה אני מזמין משהו שנקרא "המאור המחזיר למוטב", אני לא יודע מה זה, אבל הוא צריך להשפיע עלי. במידה שהוא משפיע עלי אני נעשה יותר קרוב לקבוצה, אני נכנס לעשירייה, העשירייה הזאת מתאימה אותי לאור העליון וכך אני מתקדם.

תלמיד: הכניסה לעשירייה זה עניין מכאני?

זה עניין מכאני, אין לי רגשות.

תלמיד: עשירייה זה מכאני?

אנחנו צריכים ללמוד את זה גם בצורה מכאנית, כמה שאני יכול להשפיע וכמה שאני יכול לקבל גם בצורה מכאנית ולא רגשית בלבד. כי רגש בלבד מבלבל אותנו מאוד, אתה חושב שאתה כבר באצילות. אני אומר לך ברצינות, אתם לא יודעים איפה אתם נמצאים, בואו נקבע בדיוק מה קורה לנו.

תלמיד: אני שומע הרבה את המשפט "לזכך את עצמך", מה זה המושג הזה שנקרא "לזכך?"

לזכך זה נקרא להזמין את המאור המחזיר למוטב דרך העשירייה שהוא ישפיע עלי ויעשה אותי יותר משפיע, יותר זך, יותר למעלה מהרצון לקבל שלי, יותר למעלה מהחשבונות לעצמי.

תלמיד: הוא כותב, "עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול", זה תלוי בזיכוך.

זה נקרא זיכוך. זיכוך נקרא "כמה אני לא חושב על עצמי". כמו שאומר בעל הסולם, שמי שיש לו איזו מחשבה על עצמו, ודאי שהוא נמצא בפירוד עם הבורא, זה נקרא עניין של זיכוך. אתמול ניתקתי את עצמי מעצמי, מהאני שלי, ונדבקתי לבורא. היום נופל עלי עוד 20 קילו רצון לקבל, ואז אני צריך לנתק את עצמי עוד יותר מעצמי, ממנו, מהרצון לקבל וכן הלאה, כל פעם יותר ויותר, זה נקרא ש"מזכך את עצמו". איך אני עושה את זה? על ידי זה שאני נדבק עוד יותר ויותר בחברה ומבקש מהמאור המחזיר למוטב שיעזור לי בזה.

תלמיד: יש קשר בין זיכוך ושיווי צורה או שאין קשר ביניהם?

לפי הזיכוך שלי אני מתעלה מעל הרצון לקבל ולפי זה אני נמצא יותר בהשתוות הצורה עם הבורא, או בלהשפיע על מנת להשפיע או אפילו בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: מה זה הארת אור חסדים בהארת חכמה, נראה שיש ביניהם דואליות.

זה נכון, זה בדיוק צורת זעיר אנפין כמו שאנחנו שדיברנו עכשיו. אם מדובר על הרצון לקבל שבזעיר אנפין, אז הוא כולו כמעט אור חסדים וקצת ממנו אור חכמה.

תלמיד: מה זה קצת?

קצת זה נקרא שהוא מקבל את אור החכמה רק כדי להתקיים.

תלמיד: איפה ההבדל בין לקבל אור חכמה לבין אור חסדים?

אנחנו לומדים את זה בתפארת דזעיר אנפין, יש חג"ת ויש נה"י.

תלמיד: יש ממש חלוקה?

חלוקה שאור החסדים ואור החכמה שמתפשט בזעיר אנפין.

תלמיד: איך בחינה ג' יודעת לנהל את החלוקה הזאת?

מלכתחילה היא מושכת רק כמה שהיא מגלה שבבחינה ב' חסר לה אור חכמה, וכך ממשיכה אותו בבחינה ג'. שוב, בחינה ב' בסופה מרגישה שחסר לה אור חכמה, ואז היא ממשיכה אותו קצת. לכן זעיר אנפין נקרא קטן כי בינה מחליטה עליו, הוא בעצמו אין לו ראש.

שאלה: בחינה ד' משתוקקת לקבל את כל האור שהיה לה בבחינה א', היא מקבלת אותו?

כן.

תלמיד: אז למה הוא כותב, שאחר כך גם היא תקבל?

לא, היא מקבלת במלכות דאין סוף את כל האור, ואחר כך עושה עליו צמצום וכן הלאה.

תלמיד: איזו תוספת מקבלים בגמר התיקון? באות י' הוא כותב שבכל שלמותו, כל בשפע שרצה למלא במחשבת הבריאה.

בגמר התיקון לא מקבלים את כל האור, אלא בגמר התיקון מקבלים דבקות בבורא. זה מה שיש בבחינה ד' בנוסף למה שהיא קיבלה במלכות דאין סוף.

תלמיד: אבל יש איזו תוספת אור?

תוספת האור זה מה שיש בבחינת שורש, היא מגיעה בעצמה להשפעה לבורא. בבחינה ד' אין השפעה לבורא, בחינה ד' מקבלת כל האור שבא מהבורא. אבל בגמר התיקון היא נותנת את כל האור ממנה לבורא, ולכן מגיעה לדבקות בינה לבין השורש.

תלמיד: זאת אומרת, נוצרת איזושהי תוספת שלא הייתה בבינה ד'?

ודאי שתוספת, נרנח"י. כל האור שקיבלה עד גמר התיקון זה רק נפש, אפילו נפש דנפש דנפש.

תלמיד: אבל כשאנחנו מלמדים אנחנו אומרים, שאנחנו צריכים לחזור לעולם אין סוף.

חוזרים, רק חוזרים בדבקות, זה מה שחסר שם במלכות דאין סוף. מה נגלה בצמצום א'? חוסר דבקות. וכל התהליך מצמצום א' ועד גמר התיקון זה רק הכנה ויגיעה לדבקות, הגעה לדבקות.

שאלה: מה בחינה ב' רוצה?

רק להידמות לבחינת שורש.

תלמיד: ואז מה היא עושה?

היא לא רוצה לקבל את אור החכמה, אלא רוצה להיות בתכונת ההשפעה כמו הבורא.

תלמיד: ואז?

ואז היא מתמלא באור חסדים, באותה השתוקקות, באותו רצון, היא רוצה להיות כמו בחינת שורש, היא לא רוצה את אור החכמה. כי כך בהכרח אור החכמה שמילא את בחינה א' גרם לבחינה א' להיות בחינה ב', שלא תרצה את אור החכמה, אלא תרצה באותו יחס לבורא כמו שהבורא אליה.

תלמיד: היא רוצה להיות כמו השורש.

כן.

תלמיד: ואז מה היא עושה?

מגרשת את בחינה א' מתוכה. הרצון לגמרי משתנה, בא רצון להשפיע עם אור חסדים.

תלמיד: ואז?

ואז היא מרגישה בתוכה שהיא כולה, כולה, כולה, בכל בחינה יש גם ד' בחינות, גם בבחינה ב' יש שורש א' ב' ג' ד' בחינות, וכשהיא מגיעה מזה שהיא כולה כזאת, שהיא מתרוקנת מאור חכמה וכולה מתמלא בחסדים, היא מרגישה שכן, אני יכולה להיות כמו הבורא אבל אני גם לא מסוגלת. כי אז אני מתנתקת מהרצון שלי, שהוא שלי. אני מרגישה שאין אני, וכבר אם אין אני, אז מי משפיע לבורא? לכן אני חייבת להמשיך את אור החכמה כדי לקיים את האני שלי בלבד, נגיד 10%.

אתה מבין מאיפה יש לה את הרצון הזה? עדין מהדרישה להשפיע לבורא. לכן זעיר אנפין נמצא בדבקות, הוא תוצאה, הוא כמו הזנב של בינה, תוספת אליה. אבל כשהוא עושה את זה עד הסוף, אז בסוף זעיר אנפין מבין בשביל מה, מטרת הבריאה לקבל, לקבל במלואו את כל האור.

עלי לא משפיעה בחינה א' כמו על בחינה ב'. עלי משפיעה בחינה ב', אני רוצה את אור החכמה כולו ואז הוא ממשיך את כל הרצון לקבל שלו, לא ברצון קטן ב 10% שם, אלא בכל הרצון לקבל שלו הוא ממשיך עכשיו בתוספת להשתוקקות משלו לאור החכמה, יכולה להיות השתוקקות רק לאור החכמה, אז הוא ממשיך את ההשתוקקות לאור החכמה ומזה נבנת בחינה ד'.

תלמיד: אז בג' הוא מושך נגיד 10% אור חכמה כדי לקיים את האני שלו, שהוא יהיה בו המשפיע.

בבחינה ב' הוא דבוק בבורא במלואו ומגלה אחר כך שבזה הוא נגמר. בבחינה ג' הוא מביא את התוספת הזאת ואז הוא דבוק בבורא, אבל ב 90%, ב 10% הוא חייב להחזיק נגיד את עצמו.

תלמיד: אז להחזיק את עצמו זה כמו שאמרת קודם, הוא מקיים את האני שלו כדי שבכל הה-ו-י-ה שלו הוא יהיה משפיע?

כן. לכן זעיר אנפין בשבילנו זה דוגמה, נקרא "קדוש ברוך הוא".

תלמיד: דוגמה להשפעה?

כן.

תלמיד: בסוף ג' אחרי שעושים כזאת פעולה שהיא בעצם פעולה של השפעה, לאן נעלם הרצון להשפיע?

הוא רואה שזה לא ממלא אותו מספיק, יש את תיקון הבריאה ויש את מטרת הבריאה, מטרת הבריאה היא, אם אני רוצה להשפיע לבורא אני חייב לקבל 100% אור חכמה, 100% אור חכמה אני רוצה לקבל, ומה הוא מקבל? 10% כדי לחיות, לא כדי להשפיע, זאת אומרת הוא רואה שהוא לא מגיע לשלמות. אף בחינה לא מגיעה לשלמות. בחינה א' היא בהכרח כזאת, בחינה ב' בהכרח כזאת, בחינה ג' מה יוצא מזה שהוא קצת המשיך את הארת החכמה? מטרת הבריאה היא לקבל את כל אור החכמה. בזה אתה עושה תענוג לבורא. זאת אומרת, בחינה ג' שרוצה להשפיע לבורא ובגלל זה קצת מקבלת, דווקא מרגישה שלקבל ב-100% זה נקרא להשפיע לבורא. דווקא.

מה פתאום אני נמצאת בהשתוות הצורה עם הבורא? הוא כולו רוצה לתת לי, אני כולי אומרת אני לא רוצה לקבל. זאת צורת ההשפעה? זה שאני בהכרח נעשית דומה לו בבחינה ב', זה בגלל שהוא השפיע עליי כך. בבחינה ג' אני קצת משכתי את האור כדי להחיות את עצמי, אבל עכשיו אני רואה שכל התכלית היא לקבל ממנו את כל 100% האור. את זה הוא רוצה שאני אקבל. לכן אני הולכת לקבל. ואז יש לי השתוקקות, הבנה, הרגשה, לכן בחינה ד' נקראת סוף הה-ו-י-ה, שהיא מקבלת את הכול ברצונה, בהחלטה שלה ובהסכמה עם הבורא ב-100%. כאילו הבורא אומר סוף סוף את מקבלת ממני מה שאני רוצה לתת לך. ואז נברא הכלי. אבל שוב מתגלה, כמו שאחרי בחינה א' כשהיא הייתה מלאה, התגלתה בחינה ב', עכשיו אחרי המלכות שקיבלה הכול כמו בבחינה א', היא קבלה שם בהכרח מהשורש, אחר כך אחרי בחינה ד', שוב נגלה, אז מה השגתי? שהיא מרגישה את הרצון להשפיע של הנאצל, כן אני קיבלתי ממנו, אבל אני לגמרי מנותקת ממנו. והרגשת הניתוק הזה נקראת אצלנו בושה.

תלמיד: אבל למה ניתוק? אמרת לי שהיא עוברת מג' לד' בגלל שהיא מבינה שאם היא רוצה באמת להיות המשפיעה אז 10% אור חוכמה זה לא מספיק. היא צריכה לקבל את הכול. אז גם את זה היא עושה מתוך רצון להשפיע. הרצון להשפיע שנוצר בב' לא נעלם פה.

זה לא מספיק. רצון להשפיע לבורא זה לא נקרא להידמות לבורא, אחרת באמת אם זה היה כך בחינה א' הייתה כבר נעצרת. היא קיבלה הכול מהבורא בהכרח שעשה אותה כך. אז למה פיתח אותה לבחינה ב'? בזה שבחינה ב' יוצאת מבחינה א', כבר אנחנו רואים שיש כאן איזה מן דבר לא נקי. הוא לא נגמר בבחינה א'.

אם הבורא רצה לברוא את הנברא, רצון לקבל, ולמלאות אותו באור שלו, גמרנו בחינה א'. לא צריך יותר כלום. אבל מה, בחינה א' מתחילה להתייחס לא למילוי אלא לנותן. רוצה גם להשוות את עצמה, להידמות לנותן. כך הבורא בהכרח הגדיר במילוי. וגם עכשיו זה כך. זאת אומרת, תמיד המשחק הזה הוא עד גמר התיקון, ואז באמת רק בלקבל על מנת להשפיע בכל הכלי ובכל הכוונה אנחנו מגיעים להזדהות, לדבקות.

תלמיד: בסוף ג' הולכים לקבל יותר מ-10% אור חכמה כי מבינים שאם רוצים להשפיע זה לא מספיק לקבל רק 10%, הבורא רוצה לתת 100% אור חכמה.

אני מבטל כביכול את כל בחינת ההשפעה שהייתה לי בהכרח עוד מבחינה א' שמגיעה אליי מהבורא, אני רואה שזה לא חשוב, שחשוב בשבילו אם אני מקבלת ב-100%. כך בחינה ג' בסופה מרגישה ואז היא הולכת לקבל את כל ה- 100%.

תלמיד: אז למה זה נקרא שהיא מבטלת את בחינת ההשפעה? היא עושה את זה מטעם ההשפעה.

מטעם שהבורא רוצה שהיא תקבל.

תלמיד: כן. היא רוצה למלאות את רצונו.

והיא מקבלת, אבל תמיד קורה כך שאחר כך היא מרגישה שרצון הבורא הוא גם בזה שהיא תשתווה עימו. שתי הבחנות אנחנו מקבלים מהמאציל, רצון לקבל ורצון להשפיע, ואנחנו לא יכולים להסתדר עם שתיהן כי הן הפוכות. ורק כוונה על מנת להשפיע שאתה מקבל בעל מנת להשפיע, בסופו של דבר מביאה אותך לשלמות. וההפכיות ביניהן היא גמורה, ממש, הפכיות.

שאלה: אם היה אפשר ב-10% לקבל אור חכמה וכמו שאמרת ב-90% אור חסדים, למה אי אפשר מאה ומאה? זאת אומרת שתהיה לי את כל ההשתוקקות לקבל בעל מנת להשפיע. למה אי אפשר מיד שזה יהיה, למה צריכים לבטל את זה?

מאיפה יש לי רצון כזה? הוא מרגיש, כמו שבעל הסולם כותב, שחסר לו כדי להחיות את עצמו 10% מאור חכמה, כדי להחיות את הכלים, כי הכלים לא יכולים להיות רק באור החסדים.

תלמיד: יש את תוספת ההבנה שהוא רוצה ליהנות עד הסוף מכל אור חכמה, וזה גם הרצון של המאציל. למה אי אפשר שזה יהיה ביחד? הוא יקבל את כל האור.

איזה אור?

תלמיד: את כל אור החכמה, 100% אור חכמה בעל מנת להשפיע.

אין לו רצון לזה.

תלמיד: יש לו במלכות, בבחינה ד'.

אתה מדבר כבר על מלכות או על בחינה ג'?

תלמיד: במלכות, במעבר מבחינה ג' ל-ד', למה אי אפשר שהוא עכשיו יקבל את כל אור חכמה כמו שהוא רוצה? בחינה ד' רוצה את כל אור החכמה בעל מנת להשפיע.

אין לו עדיין בעל מנת להשפיע, הוא לא חושב על זה. הוא רואה שמשני האורות שישנם בו, לקבל אור חכמה זה מה שרוצה המאציל ממנו. כי אור החסדים בא רק כאור התיקון ואין לו עכשיו שום רצון לתיקון. מאיפה יש לנו בבחינה ב' אור חסדים? מזה שבחינה א' ככה השפיעה עליה. ועל בחינה ג' אין דבר כזה להשפיע למישהו שמחייב אותה באור חסדים. היא נולדה מבחינה ב', היא לא החליטה בעצמה שום דבר.

תלמיד: אבל אלה חסדים בהארת חכמה, יש בה עדיין רק קבלה קטנה כדי שהיא תוכל להחזיק את ההשפעה, עדיין היא ברצון להשפיע.

כי כך בינה הולידה אותה.

תלמיד: אז למה זה משתנה כשזה עובר לבחינה ד'?

כי בחינה ג' היא רק תוצאה מבינה. בינה מולידה את בחינה ג'. בחינה ג' בעצמה כביכול לא קיימת. וכשבחינה ג' כך מקיימת את עצמה במקצת אור חכמה, אז היא בלי לחץ מהבחינות הקודמות מחליטה בסופה שהיא רוצה אור חכמה. בחינה ג' בהכרח היא רצון לקבל ורצון להשפיע כי כך בינה הולידה אותה. ובסופו של דבר כשהיא מקבלת, היא מחליטה שאור החכמה הוא החיות שלה. למה? כי מלכתחילה היא נולדה מזה שבינה המשיכה את אור החכמה בשבילה. אז מתוך זה היא מרגישה, אני רוצה את זה, זו החיות שלי. למה אני קיימת? בגלל שיש לי 10% אור חכמה. החסדים נמצאים בבינה, וגם לי יש 90% ממנה. אבל אני, אני זה אור החכמה. ולכן אני עכשיו אמשוך אותו במלואו, ואז יוצאת בחינה ד'.

תלמיד: אז היא מגלה שהיא בעצם רצון לקבל לחלוטין.

כן, ודאי. כבר לא מדובר על בחינה ג', אלא על בחינה ד'. אבל היא מחליטה. יפה. ככה לאט לאט.

שאלה: פעם היית מצייר את בחינה ד' עם שני חיצים, שהיא רוצה גם את ההנאה מהנותן וגם את ההנאה מהמילוי.

זה כדי להסביר שגם אור החכמה שהיא עכשיו מקבלת, נובע מזה שהיה לה אור החסדים.

תלמיד: שאור החסדים הוא כסיבה.

כן.

תלמיד: במה הוא סיבה?

בזה שיש בבחינה ג' אור החסדים ובמקומה עכשיו היא רוצה את אור החכמה. לכן אור החסדים הוא סיבה לחכמה.

תלמיד: בוקר טוב לכל הכלי העולמי. היינו רוצים לחלוק את החדשות האחרונות שלנו לגבי הכנס הקרב. הדבר המרכזי הוא ששאלת האולם כבר נפתרה.

יש לכם אולם גדול מספיק לקבל את כולנו? אנחנו נבוא בהמונים אני חושב.

תלמיד: המקום נמצא במקום יפיפה במרכז העיר קישינב ומכיל כמה מאות. בעיקרון ההכנה כבר החלה, כולנו כבר חילקנו את כל המחויבויות והתפקידים ומתחילים את העבודה סביב הכנס בקישינב. אנחנו מוכנים לקבל את כולם מה-6 עד ה-8 לספטמבר. בשבוע הבא נפתח אתר של רישום והסבר על כל התהליך הזה. אנחנו מוכנים ושמחים לקבל את כולם. לחיים.

בסדר, תפתחו את הדף, ויתחילו שם למלאות את כל הפרטים ואז אנחנו נבדוק מה לעשות. יש טיסה ישירה?

תלמיד: יש טיסה ישירה, כן.

פעמיים בשבוע, פעם בשבוע, איך? כדי שנוכל לחזור. תבררו.

שאלה: התחלנו אתמול את הנושא "האפס המוחלט", האם ממשיכים אותו?

ממשיכים, אני מאוד רוצה שאתם תיכנסו לזה עם כל הראש, וללא בלבול עם העבודה הפרטית שלנו, הרוחנית או משהו. קודם כל ניכנס לזה כמו למכאניקה. אחרת, אם אתם מכניסים לזה רגשות, הרגשות משתוללים ממקום למקום ואז לא תתפסו גם את החומר. החומר חייב להיות כמו שהוא, מודפס בפנים, והרגשות יבואו אחר כך, ואנחנו לאט לאט נצרף אותם שלא להתבלבל.

מפני שכל הזמן עסקנו בעבודה הרוחנית הפנימית שלנו עדיין קשה לנו עכשיו לעבור לזה. תוך יומיים שלושה אנחנו נהיה שוב בראש של זה. זה תמיד קורה עם כולם, ככל שאני מלמד, אני מרגיש את זה כך.

שאלה: צריך להכניס לכאן את העשירייה או גם זה לא כדאי?

בינתיים זה לימוד בעלמא. תרשמו את כל השאלות שאתם רוצים במשך היום, אבל לא להתפזר לכל מיני נשמות ועליות, ירידות. מה שלומדים, באותו מקום שלומדים, אני אשמח מאוד לשמוע שאלות קונקרטיות לעניין.

שאלה:, מה זה "הקדוש ברוך הוא"?

"הקדוש ברוך הוא" זה כוח עליון. זהו, כוח עליון.

תלמיד: אבל למה זעיר אנפין נקרא "הקדוש ברוך הוא"?

כי הוא למעלה ממלכות, לכן הוא עליון ממלכות ונקרא "הקדוש". אם אתה מכבד את הקדוש הזה אתה אומר "ברוך הוא", מברך אותו. למה? כי בשבילך הוא העליון ואתה רוצה להידמות לו.

תלמיד: למה הקדוש ברוך הוא לא בינה, הוא זעיר אנפין?

כי הוא למעלה ממני. בינה, אני בכלל לא מכיר, לא מבין. כתר, חכמה, בינה, זה ג"ר שאני לא משיג, שאני לא מבין, זה משהו שנעלם לגמרי. זעיר אנפין זה הקדוש ברוך הוא, שהוא השולט וקשור אליי.

תלמיד: מהי ההשתוקקות לאור חכמה בבחינה ד'?

זה בנוסף לרצון לקבל, בנוסף. נגיד אני בא אליך, ואתה מכבד אותי במשהו. בסדר, אני מגלה שיש לי רצון לזה ואני מתכבד, אוכל. אבל נגיד אתה מזמין אותי לאיזו מנה מיוחדת ואני מכין את עצמי ובאתי בהשתוקקות, ברצון משלי, "עוד מעט אני הולך לחבר, הוא מכין לי, גפילטפיש". זאת אומרת אני משתוקק, יש לי רצון נוסף, למשהו מסויים, זה נקרא השתוקקות. זה בא ממני, לא ממך. לכן הרצון הנוסף שהנברא מפתח על ידי הסביבה, על ידי כל מיני דברים, זו ההשתוקקות, זה העיקר.

תלמיד: זה משהו שאני מקבל מהבורא?

לא. מהבורא אתה מקבל יכולת לפתח השתוקקות.

תלמיד: ובארבע בחינות דאור ישר, בשורש?

על זה אנחנו עדיין לא מדברים. השתוקקות באה כתוצאה משבירה, מחוסר אונים, מחיפוש. כשמגיעים לרצון להשפיע ומרגישים שאי אפשר להשפיע, שם מדברים על ההשתוקקות האמיתית.

שאלה: אמרת ש"יש מאין" קרה רק פעם אחת והשתוקקות זה משהו חדש, אז האם זה הגיע מאיפה שהוא, שהוא קיבל לפני כן?

זה מגיע מתוך המערכת שהבורא ברא ואתה על ידי שימוש במערכת יכול להגדיל את הרצון לקבל שלך על ידי הסביבה. כתוצאה מהשבירה יש לך הזדמנות להתחבר עם החסרונות שמנותקים ממך ולקבל מהם השפעה, וכך להגדיל את הרצון שלך והתוספת הזאת נקראת "השתוקקות".

לאט לאט, עוד יום עוד יומיים, אתם תראו שאתם נכנסים לכאן וזה יסתובב בראש, יהיה יותר מובן. אנחנו לא רגילים למילים האלה, זה קשה לנו, תוך יומיים הכול יסתדר.

(סוף השיעור)

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/bD8iZyQp?language=he