שיעור בוקר 11.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החירות", עמ' 415

ארבעה גורמים

"דע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולם, צריך להבין אותה, שאינה נמשכת בבחינת יש מאין, אלא יש מיש. דהיינו על ידי מהות ממשית, שפשטה צורתה הקודמת, ולבשה הצורה המתהוית עתה.

לפיכך יש לנו להבין, אשר בכל התהוות שבעולם, משותפים ארבעה גורמים, שמארבעתם יחד יצאה ונקבעה אותה ההתהוות, ונקראים בשם:

א. המצע.

ב. דרכי הגורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצד עצמו, שאינם משתנים.

ג. דרכי הגורם ונמשך הפנימים שלו, המשתנים מסבת מגע עם כחות זרים.

ד. דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים הפועלים עליו מחוץ.

ואבארם אחת אחת."

סבה א': המצע, חומר ראשון

"א. ה"מצע", פירושו, חומר הראשון המיוחס להתהוות הזאת כי "אין כל חדש תחת השמש". וכל התהוות אשר יקרה בעולמנו, אינה "יש מאין", זולת "יש מיש". אלא שאיזה ישות, פשטה צורתה הקודמת, ולבשה צורה אחרת, משונה מהקודמת. ואותה המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם "מצע", שבו טמון הכח העתיד להתגלות, ולהקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות, ועל כן, ודאי הוא נחשב לבחינת הגורם העיקרי אליה."

זאת אומרת, יש לנו חומר ראשון שמגיע ממש מאפס, מזה שלא קיים, רק חומר ראשון, פעם אחת, זה מה שקורה ולכן הוא נקרא סיבה ראשונה, "סבה א'", "המצע".

שאלה: זה לא ברור. כשהוא אומר שהתנאי הראשון, הגורם הראשון זה מצע שלבש צורה אחרת שהייתה מהצורה הקודמת לה, אז מהי אותה הצורה הקודמת שעליה מדובר?

בכל דבר שאנחנו רואים, יש משהו שיצא לפניו וגרם לו שיתהווה. מה שאין כן, כאן ישנה צורה כזאת שנקראת סיבה א', המצע, שהוא הראשון, החומר הראשון. על זה אנחנו נלמד עוד מעט, זה הרצון לקבל שיצא יש מאין. למה מאָין, מאֶין? מפני שלפניו לא היה רצון לקבל והוא נעשה מאפס, מזה שלא היה קיים.

לכן הוא אומר, "ה"מצע", פירושו, חומר הראשון המיוחס להתהוות הזאת כי "אין כל חדש תחת השמש". וכל התהוות אשר יקרה בעולמנו, אינה "יש מאין"," כמו שקרה עם המצע, אלא "זולת "יש מיש". אלא שאיזה ישות, פשטה צורתה הקודמת, ולבשה צורה אחרת, משונה מהקודמת. ואותה המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם "מצע", שבו טמון הכח העתיד להתגלות, ולהקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות, ועל כן, ודאי הוא נחשב לבחינת הגורם העיקרי אליה." זה המצע. כך זה בכל דבר ודבר.

אנחנו לומדים את זה בד' בחינות דאור ישר, אבל בכל זאת היה שם משהו, רצון שהוא שונה במשהו מהאור העליון, מתכונת ההשפעה והשוני הזה גרם ליציאת "ארבע בחינות דאור ישר" והמדרגה האחרונה שזה הרצון לקבל.

סבה ב': הגורם ונמשך מצד עצמו

ב. הוא סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצדו עצמו, ואינו משתנה. למשל, חטה שנרקבה באדמה, ובאה לבחינת זריעה של חטים. הרי המצב הרקוב הזה, מכונה בשם "מצע". כלומר, שיש להבין כאן שמהות של חטה, פשטה צורתה הקודמת שהיתה לה, דהיינו, צורת החטה. וקבלה בחינה חדשה, בתמונת חטה רקובה, שהוא הזרע הנקרא "מצע", הערום מכל צורה. שעתה, אחר שנרקבה באדמה, נעשית ראויה ללבוש צורה אחרת, דהיינו, צורה של חטים, הראויים לצמוח, ולצאת מאותו המצע שהוא הזרע.

זה גלוי וידוע לכל, שהמצע הזה, אינו עתיד להתלבש, בצורות של דגן, ולא בשבולת שועל, אלא רק בהשואה, אל אותה הצורה הקודמת, שהסתלקה ממנה, שהיא, החטה היחידה, ואף על פי שמשתנית בשיעורים מסוימים, הן בכמות והן באיכות, כי בצורה הקודמת היתה חטה יחידה, ועתה עשר חטים, וכן בטעם ויופי. אולם עיקר הצורה, של החטה, אינה מקבלת שינוי.

הרי שיש כאן סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו, ואינו משתנה לעולם, שמחטה לא יצא דגן כמבואר. וזהו המכונה סבה ב'."

סבה ג': גורם ונמשך הפנימיים

"ג. הוא סדר דרכי "הגורם ונמשך", הפנימיים של המצע, שמשתנים, מסבת המגע ופגישה עם כחות הזרים שבסביבתו, שעמהם בא במגע." זאת אומרת, זה ממש כבר גורמים זרים. "פירוש, כי אנו מוצאים שמחטה אחת הנרקבת באדמה, יוצאות ונולדות הרבה חטים, ולפעמים עוד גדולות ומשובחות, ממה שהיתה החטה בטרם שנזרעה.

הרי בהכרח, שיש כאן תוספת של גורמים, שהשתתפו והתחברו עם הכח הטמון מהסביבה, דהיינו "המצע", שמשום זה נגלו ויצאו כל אותם ההוספות בכמות ואיכות, שלא היו כלל בצורת החטה הקודמת. שהם, החומרים והמלחים שבאדמה, והגשם, והשמש, אשר כל אלה פעלו עליה, מתוך שהפרישו מכחותיהם והתחברו אל הכח הטמון במצע עצמו, אשר בדרך קודם ונמשך, והוציאו את הרבוי של כמות ואיכות, להתהוות ההיא.

ויש להבין שהגורם הג' הזה, מתחבר עם המצע בפנימיותו, מכיון שהכח הטמון במצע שולט עליהם, שסוף סוף השינויים הללו שייכים כולם למין החטים, ולא למין אחר. ולפיכך אנו מגדירים אותם לגורמים פנימיים, אלא שנבדלים מגורם הב' הבלתי משתנה, משום בחינה שהיא. מה שאין כן גורם הג' המשתנה בכמות ואיכות."

ככה זה משפיע על המצע של חיטה, שהיא משתנה.

סבה ד': גורם ונמשך מדברים זרים

"ד. הוא סדר גורם ונמשך מדברים זרים, הפועלים עליו מבחוץ. פירוש, שאין להם יחס ישר אל החטה, כמו המלחים והגשם והשמש. אלא מדברים זרים אליה, כמו השכנים הנמצאים בשכנותה, ומקרים חיצונים כמו הברד והרוח וכד'.

והנך מוצא, אשר ארבעה גורמים מתחברים בחטה בכל משך זמן גדולה. אשר כל מצב ומצב הפרטי שהחטה מקבלת במשך הזמן ההוא, נעשה מותנה מארבעתם. שהכמות והאיכות שבמצב, נקבע על ידיהם. וכמו שציירנו בחטה, כן החק בכל מיני התהוות שבעולם. ואפילו במחשבות ומושכלות. למשל, אם נצייר איזה מצב במושכלות מאיזה אדם שהוא, דהיינו, מצב אדם דתי, או לא דתי, אם חרדי קיצוני, או לא דתי קיצוני, או בינוני - נבין גם כן שאותו המצב התהווה ונקבע באדם, על ידי ארבעת הגורמים האמורים".

זה הגורם האחרון.

הקנינים התורשתים

"גורם סבה הא' הוא המצע, שהוא החומר ראשון שלו. כי האדם נברא יש מיש, דהיינו, מפרי מוחותיהם של מולידיו. ולפיכך נמצא בשיעור מסויים, כמו העתקה, המעותקת מספר לספר. כלומר, שכמעט כל הענינים שהיו מקובלים ומושגים באבותיו ואבות אבותיו, באים ונעתקים גם בו.

אלא ההבחן הוא, שנמצאים בבחינת הפשטת הצורה, בדומה לחטה הנזרעת, שאינה ראויה לזרע, אלא אחר שנרקבה ופשטה צורתה הקדומה, כן הטפה הזרעיית שממנה נולד האדם, אין עוד בה כלום מהצורות של אבותיו, רק כחות נעלמים בלבד.

כי אותם המושגים שהיו באבותיו בבחינת מושכלות, נעשו בו בבחינת סתם נטיות, הנקראים: תכונות, או הרגלים, מבלי לדעת אפילו למה הוא עושה כך. שהמה אמנם בחינת כחות נעלמים שירש מאבותיו, באופן שלא בלבד הקנינים הגשמיים, באים לנו בירושה מאבותינו, אלא גם הקנינים הרוחניים, וכל המושכלות שאבותינו עסקו בהם, מגיעים אלינו בירושה, מדור דור.

ומכאן מתגלים ויוצאים, כל מיני נטיות שונות שאנו מוצאים בין האנשים, כגון: נוטה להאמין, או לבקרת, נוטה להסתפק בחיים חומריים, או מתאוה רק לשלמות רוחנית, מוסרית, ומואס בחיים שאין בהם חפץ, קמצן, ותרן, עז פנים, ביישן.

כי כל אלו התמונות המתראים באנשים, אינם מרכושם עצמם אשר רכשו, רק ירושה פשוטה, שנפלה בחלקם מאבותיהם ואבות אבותיהם. כידוע, שבמוח האדם יש מקום מיוחד שהירושות הללו שורים שם, ונקרא "מוח המאורך" או סובקונשינס [תת מודע], שכל הנטיות הללו מתגלים שם.

אולם מתוך שמושכלות אבותינו, מפרי נסיונותיהם, נעשו בנו לנטיות בעלמא. על כן, נחשבים כמו החטה הנזרעת שפשטה צורתה הקודמת ונשארה עירומה, ורק כחות טמונים בה, הראויים לקבל צורות חדשות. שבנידון שלנו ראויים הנטיות, לקבל צורות של מושכלות. שזהו נחשב ע"כ לבחינת חומר ראשון והוא גורם הא' העקרי, הנקרא "מצע", שבו כלול כל הכוחות לנטיות המיוחדות שירש ממולידיו, והם מוגדרים בשם מורשה אבהית.

ודע, שכל הנטיות הללו, יש מהם שבאים דוקא בבחינת השלילה. כלומר, להפך ממה שהיו נמצאים באבותיו. ומכאן אמרו כל מה שיש בלב האב בסתר, מתגלה אצל הבן בגלוי.

וטעם הדבר הוא, מפני ש"המצע" עומד בבחינת פושט צורה קדומה, כדי ללבוש צורה חדשה. ולפיכך, נמצא קרוב לשלילת צורות המושכלות של אבותיו. כמו החטה הרקובה באדמה, שמאבדת מעצמה כל הצורה שהיתה בחטה. ועם כל זה תלוי הדבר ביתר ג' הדברים כמו שכתבתי לעיל".

שאלה: אנחנו מדברים על זה שרוחניות לא עוברת בתורשה.

איפה אתה ראית שיש כאן רוחניות?

תלמיד: מדובר פה על תכונות פיזיות?

התורה לא עוברת בירושה, זה החוק שלנו, וזה שלבעל הסולם היה בן כזה מיוחד כמו רב"ש או לרבי שמעון היה בן מיוחד, זה כאילו מקרה. אבל בעצם לא חייב, לגמרי לא.

כאן בכלל אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו מדברים על הרוחניות אז אב ובן זה סיבה ומסובב, זה שני מצבים שיכולים להיות באדם אחד. או שזה שני אנשים שבכלל אין ביניהם שום קשר גופני, זאת אומרת שזה אב ובן כמו בעולם שלנו, וכן הלאה. אם אתה מדבר על גשמיות זה גשמיות, אם רוחניות, רוחניות, אתה צריך לגשת כל פעם, לגשמיות בגשמיות, לרוחניות ברוחניות.

שאלה: ענית לי עכשיו על השאלה, כי הוא כותב פה שזה משהו שיכול לבלבל. בלי ההסבר שלך זה היה יכול להיות מאוד מבלבל, כי הוא אומר "באופן שלא בלבד הקנינים הגשמיים, באים לנו בירושה מאבותינו, אלא גם הקנינים הרוחניים", אבל עכשיו הסברת את זה.

זה דבר אחד. ודבר שני, אפילו שמגיע משהו, אנחנו עוד נלמד מה יכול להגיע בצורה גשמית, זה לא מחייב שום דבר. בחירה חופשית נשארת, היא מתקיימת בכל אחד ואחד.

תלמיד: אז מה זה בטקסט גשמיות ומה זה רוחניות? מה זה אומר ש"קניינים גשמיים באים בירושה"?

בגשמיות ברור שכן, בדרך כלל אנחנו אפילו רואים את זה בחיים שלנו. [להיות] צייר, מוסיקאי, כל מיני כאלה נטיות מיוחדות שיש למשהו, זה לא בגלל שהוא התחנך בבית אלא בגלל שבכל זאת הדברים האלה עוברים בתורשה. אנחנו רואים שיש כפרים שלמים שמתעסקים נגיד ביור של משהו, אפילו האווירה של הטבע מסביב משפיעה על זה, וברוחניות לא. על הרוחניות אין לזה שום השפעה, כלום. התורה לא עוברת בירושה, זה החוק. ואם רוצים לתת לילד, וודאי שרוצים לתת לו איזו הכנה לרוחניות, אז נותנים לו, מחנכים אותו, אבל בזה שהוא מקבל את זה וממשיך ממש, יש לנו יותר דוגמאות שזה לא משפיע על כלום לעומת הדוגמאות הטובות כביכול.

זאת אומרת, אין משהו כזה שרוחניות עוברת דרך הגשמיות, שאם האבא הוליד את הילד, אז הילד קיבל מהאבא משהו רוחני בזה שהוא עשה אותו מהזרע שלו? זה אמונות לגמרי טפלות.

תלמיד: אז כשהוא אומר פה שגם מצבים רוחניים עוברים בתורשה, הוא מתכוון בעצם כמו שהסברת, שזה קודם ונמשך רוחני.

לגמרי לא גשמי, אחרת בכלל כל התורה ממש נהרסת אם אנחנו כך נחשוב. זאת אומרת, הכול תלוי באבא ובסבא ובזכות אבות, "זכות אבות" אצלנו זה משהו אחר לגמרי, וזה ברור. לכן אין להצטער כאן על אף אחד שהוא לא נכד ולא כלום של גדולי הגדולים הרוחניים.

שאלה: אפשר להגיד שכל ההתפתחות של החיטה היא בעצם כדי לגלות את המקור, כאילו המקור, הכי מקורי שלה?

בסופו של דבר זה נכון .

שאלה: יוצא שאדם שעולה במדרגות, צריך לחיות לפי שני חוקים, לפי החוקים של העולם הגשמי שלנו, ושל העולם הרוחני .

נכון.

שאלה: אנחנו אומרים שאין גשמיות, הכול רוחניות, אז מה לומדים מהמאמר זה עד כה?

הוא רוצה להסביר לנו שיש כאלו הבחנות בחיים שלנו שאנחנו קוראים להן "גשמיות". וזה שזה מתגלגל עלינו משורש רוחני שכולל את הכול אז כולל, נכון. אבל אל תשייך את הדברים הגשמיים לרוחניות כי הכול מגיע מהבורא. אבל לא מדובר עליך, אתה צריך לקבל את הדברים האלה ולהתנהג בהם כמו שהמקובלים מספרים. עוד נמשיך לקרוא ותראה מה שקורה.

הכותרת הבאה זה "השפעת הסביבה", שהיא בעצם מתקנת את הכול ובה, על ידי ההתפתחות הרוחנית, אהבת חברים, חיבור בינינו, אנחנו מגיעים למצב שבהחלט מסדרים את הכול. הכול תלוי באדם שרוצה להידמות לבורא, זהו, כל היתר מגיע מלמעלה, "כולם כבהמות נדמו".

שאלה: מאיזה אבא אנו מקבלים זרע של פוטנציאל רוחני?

זה מהכוח עליון, אל תשאל אותי. תבקש מהבורא אם אתה רוצה לקבל על זה עזרה, למה אתה קבלת התעוררות והשכן שלך לא.

שאלה: יש לנו איזה בלבול בין צורה לתכונות. איך אנחנו יכולים להגדיר שצורה רוחנית היא אוסף של תכונות? גם אלה שנמצאות פוטנציאלית.

לא. הצורה הרוחנית מתגלה רק על ידי הקשר של העביות עם המסך.

שאלה: במהלך היום אנחנו יוצאים מהשיעור, מה הבחירה החופשית שלנו?

אתה רוצה שעכשיו אני אסביר לך בשתי הדקות שנשארו לנו עד סוף השיעור מהי בחירה חופשית? הבחירה החופשית שלנו זה כל הזמן להעדיף קשר עם החברים, ומתוך החברים לבורא. זהו. היתר "לך ולמד".

סיימנו. מחר נמשיך בעזרת ה' בפרק "השפעת הסביבה". אני מבקש לעבור טוב טוב על מאמר הבוקר שהיה לנו, שבאמת יהיה לנו מובן מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה, ממש בשני הכיוונים, כי הוא מאמר שיש בו הרבה, אבל אם ניקח אותו כיסוד הוא יעזור לנו לפתוח עוד הרבה דברים.

(סוף השיעור)