שיעור בוקר 04.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מבשרי אחזה אלוקי", עמ' 61

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 61, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי", כותרת "מהות התפיסה השכלית", טור א'.

מהות התפיסה השכלית

"וכבר ידעת שאין השכליים בעלי הגופים נעשקים מידיעת מאצילם כלל, כמו שאינם נעשקים מהכרת חבריהם כמותם. כי גם הריע כאח אין נופל מבט ההכרה על רוחניותם ופנימיותם לבד, בלי שום לבוש, מפני שגם השכל בעצמו כבר מתעטף בלבוש, דהיינו, כח המדמה.

וכיון שאינו יכול לדמות במוחו צורה רוחנית - לכן נעלם ממנו כל המין הזה. ועם כל זה, כל הזמן מבטו נופל על החיצוניות דווקא, דהיינו, גופו של חברו ותנועותיו הגשמיים. ובכח ההתמדה יכירו היטב בכל דרגי הרוחני שבו. כי רק את זה הוא רוצה להכיר ולא בשר גופו כמובן.

ולא ירגיש כלל שום מיעוט ועצבון ממה שאינו מכיר שכלו ודרגיו בעצם צורתו הרוחני, כי אינו מחויב להכיר את חברו יותר ממה שמכיר את עצמו והבן. וגם פנימיותו אינו משיג.

לכן הנברא כשהוא בקי היטב בכל חוקות הטבע ומשטריה הגשמיים, ועין מבטו נדבק בהם בהתמדה, יאמר שהוא מכיר את הבורא פנים בפנים, פירוש, כמו שידבר איש את רעהו, שכל אחד מחלקיו מדובק ברעהו בדמיון, דהיינו, כח המדמה בצורות ותנועות השכליים.

וכשנחקור לפי כוחינו במהות השכל, נמצאנו למדים אשר הוא בקיבוץ בריות רוחניות, אשר מאותו הקיבוץ נמשך "הנהגותיו". פירוש, דכל יתרון האדם על הבהמה, הוא מפני שבבנין האדם נמצא אבר כזה, שהוא מוכן לאסוף בתוכו בריות רוחניים.

וכמו כן נערך יתרון האחד על חברו ברבוי כח ההמשכה הנזכר לעיל. וגם בצורות הבריות עצמם, אשר אחד ממשיך בריות חשובות, והשני בריות שאינם חשובות כל כך וכדומה.

והחילוק מן בריה רוחני אל ההנהגה, היא, אשר גדר הבריה היא תמונה שכלית נמשכת ושוכנת במוחו בלי שום השתנות, דהיינו, שלא ניתנה לבאר תחת מקרי הזמן.

וענין ההנהגה, הוא נופל תחת מקרי הזמן והמקום, כמו הכילי בטבעו, יכול פעם אחת בחייו ליתן צדקה מרובה, מחמת המקום או הזמן, והבן."

שאלה: לאיזה סוג של הכרה אנחנו צריכים להגיע בינינו, כלפי החברים? מה אנחנו צריכים להכיר בחבר, ומה החבר צריך להכיר בנו?

שאנחנו יכולים להוסיף זה לזה. את מה שיש לי אני יכול להוסיף לחבר, ומה שיש לחבר הוא יכול להוסיף לי, ובסופו של דבר כך אנחנו מגיעים להכרה השלמה.

שאלה: האם עלי להרגיש את פנימיות החבר, והחבר צריך להרגיש את הפנימיות שלי?

כן.

שאלה: מה זה אומר?

אני לא יכול להסביר לך מה זה אומר. אבל זה ברור שכך צריך להיות.

שאלה: אם אני יכול להבין מה זה אומר שאני מרגיש את המחשבות והרגשות שלי, זה נקרא שאני מרגיש את הפנימיות שלי?

כן.

שאלה: אז האם ככה החבר צריך להרגיש את המחשבות והרגשות שלי, ואני צריך להרגיש את הרגשות והמחשבות שלו כמו שאני מרגיש את עצמי?

אמנם בסופו של דבר כן, אבל זה לא שעכשיו אנחנו עובדים על זה.

תלמיד: בסופו של דבר כן?

כן.

שאלה: אבל עכשיו לא עובדים על זה?

לא.

שאלה: למה לא עובדים על זה?

לא מסוגלים להשיג.

שאלה: אבל לשם אנחנו צריכים לחתור, להיות "כאיש אחד בלב אחד".

בהדרגה, בינתיים לא.

שאלה: אז מה הצעד הנכון המתאים עבורנו להתקרב למצב הזה?

אהבה.

שאלה: זה משהו חיצון?

לא, זה לא חיצון, אבל דרך האהבה אנחנו נוכל להתקרב זה לזה, ואז נוכל להכיר מה בלב החבר, ומה ההחלטות שלו. לאט לאט, בהדרגה.

שאלה: איך לתאר את האהבה הזו?

חיבור.

שאלה: מה זה אומר "חיבור"?

שכל אחד נכלל מהשני.

שאלה: "נכלל" זאת אומרת מרגיש?

כן.

תלמיד: אבל אמרת שאנחנו עוד לא עובדים על זה.

אבל אתה שואל אותי מתי זה יהיה, בכללות.

תלמיד: אני שואל איך אנחנו מתקרבים לחיבור הזה. אם אני מבין נכון מה זה "חיבור", זה שאני מרגיש את הרגשות והמחשבות של החבר, והוא מרגיש את הרגשות והמחשבות שלי, כמו שכל אחד מרגיש את עצמו.

זה כבר דבר גבוה.

תלמיד: ומתקרבים לזה על ידי אהבה?

כן.

שאלה: אז מה זו אהבה?

אהבה זה התכללות.

שאלה: התכללות היא כבר תוצאה של החיבור?

כן.

שאלה: מהו הצעד הראשון לקראת החיבור?

זה ביטול ה"יש" של האדם.

שאלה: על מה אנחנו כן עובדים? מה כן נכון עבורנו?

אתה קופץ ממקום למקום, מהבחנה להבחנה. אתה שואל מה אנחנו צריכים לראות לפנינו עכשיו? אנחנו צריכים לראות לפנינו מצב שבו אנחנו כולנו מתחברים.

שאלה: מה אנחנו צריכים "לראות"?

להשתדל להתחבר.

תלמיד: כלומר לתאר לעצמנו את המצב שלנו שהוא כבר מחובר.

כן.

שאלה: לצפות לזה, להשתוקק לזה?

לעשות פעולות מעשיות.

תלמיד: ולמה הן אמורות להביא אותנו?

הן אמורות להביא אותנו לחיבור.

שאלה: איזה פעולות, לדוגמה, אני יכול לעשות שיביאו אותי לחיבור?

כל דבר שיכול להביא אותי להרגשת החבר, שאני ארגיש אותו כחלק ממני. וככה זה עם כולם. ובמידה שאני מרחיב את הגבולות שלי, במידה הזאת אני מרגיש בהם עוד ועוד את כוח הבורא.

שאלה: בהמשך לזה הוא כותב "כל יתרון האדם על הבהמה, הוא מפני שבבניין האדם נמצא אבר כזה, שהוא מוכן לאסוף בתוכו בריות רוחניים." מה זה האיבר הזה?

כשאנחנו יכולים להתכלל עם כולם, כדי להגיע למצב להיות כאיש אחד בלב אחד, כולנו יחד ברצון אחד.

תלמיד: אז לכל אדם יש איבר שמרגיש את כל הנשמה הכללית.

כן.

תלמיד: כשאנחנו עובדים בעשירייה אחת עם החברים ומנסים לחוש אותו.

מפתחים את זה, אבל האמת שזה שייך לכולם. צריכים קודם אלו שזכאים, הם נקראים "ישראל" ואחר כך האחרים. וזה שאנחנו לא עושים את זה בזמן, אז אנחנו מגלים את השנאה הטבעית אלינו.

תלמיד: זאת אומרת, בהתפתחות של כל העולם בסופו של דבר להרגיש את אותו איבר שמרגיש את כולם יחד.

כן.

תלמיד: אז גם כל הבעיות, כל הצרות הן מזה שלא מרגישים את אותו איבר איפה שהם כולם ביחד.

כן.

תלמיד: זה ישראל חייבים.

זה תלוי בנו.

ההמשכות הנאספות למוח האדם

"ותדע, שההכנה הנזכרת לעיל, שנקראת מוח האדם, היא כמו טיפה מתמצית כל אבריו ותכונותיו של גוף הגשמי, ונדבקת על ההמשכות הראשונות הנאספים והנמשכים למוח האדם. דרך משל, בעודו ילד מסתכל בהויות בריות העולם ובוראה. מהם מתדבקים בהשכלות, ומהם בעושר, ומהם בגבורה. ואם הוא בוחר לעצמו מעלת ההשכלה, כי מצאה חן בעיניו, נמצא שהמשיך בתוכו בריה טובה אשר יולד ממנה אחר כך הנהגות טובות, ואם מתדבק בעושר, נאמר שמשך למוחו בריה רוחנית פחותה.

אחר כך כשגדל יותר רואה שיעורים, דרך משל, איש אחד עוזב כל בניני הגשמיים ומתדבק בהשכלה. והשני בוחר בהשכלה, וגם ממילי דעלמא אינו מניח ידו. ואם הילד מגדל מעלת הראשון, הרי שהמשיך בריה נחמדה למוחו. ואם השני מצא יותר חן בעיניו, הרי שהמשיך למוחו בריה פחותה.

אחר כך בסוגי ההשכלה, אם מהבורא או מהנבראים, ואחר כך בדק. דהיינו, אם לקבל פרס או שלא לקבל פרס, אשר כל התמונות האלו נבראים, שמקבוץ הזה נעשה חומר אחד ושמו שכל."

שאלה: ומה קובע מה ימצא חן בעיני הילד?

הרשימות כנראה.

תלמיד: אז זה לא תלוי בו.

לא. הכוחות הטבעיים שאנחנו מקבלים מהלידה, במה אנחנו קובעים אותם? אנחנו יכולים לקבוע רק אחר כך איך אנחנו מממשים את זה.

שאלה: אז אחד מממש את עצמו במקסימום, מגיע לזה שמצא חן בעיניו בעל מנת לקבל פרס, ואחד מממש עצמו במקסימום ומוצא חן בעיניו שלא על מנת לקבל פרס?

נראה. נגיע לעולם האמת ושם נראה.

שאלה: אם לילד אין החלטה איזה בריות למשוך, אז מה המחנך יכול לעשות כדי לכוון את הילד "למשוך בריות טובות", כמו שהוא כותב?

המחנך צריך לתת לילד אפשרויות להתפתח.

תלמיד: פה הוא אומר, אם הוא נמשך יותר להשכלה או לכסף נגיד, ואז לפי מה שהוא יותר מתפעל זה הופך לשכל שלו.

יכול להיות, כן.

תלמיד: אפשר להשפיע שאני אגרום לו שזה יותר חשוב מזה?

כן.

תלמיד: האם שינוי הערכים זו עבודה של המחנך?

שינוי הערכים.

שאלה: האם אדם צריך לשנות את עצמו או לתקן את הערכים שיש לו?

האדם צריך לברר את הנטיות שלו ולפתח אותם כמה שאפשר. אחר כך לבדוק, בכל זאת לאיזה כיוון הוא הולך להתפתח.

תלמיד: מה צריך לעשות, מה זה תיקון שהערכים שלי משתנים בסופו של דבר, למה זה נקרא תיקון ולא שינוי?

אתה משתמש בזה אז זה נקרא תיקון.

שאלה: האם על פני הערכים, הערך המקורי נשאר כמו שהוא או שבאמת מתחלף להיות משהו אחר לגמרי ורואה את הערך שאיתו גדל ואיתו התפתח, ומסתכל עליו כאילו כבר לא שייך לו?

לא, אין דבר כזה, בכל זאת אותן הנטיות הראשונות נשארות באדם.

(סוף השיעור)