שיעור הקבלה היומיSep 23, 2022(בוקר)
בעל הסולם. תולדות חוכמת הקבלה
Sep 23, 2022
שיעור בוקר 23.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם, עמ' 84, מאמר "תולדות חכמת הקבלה"
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 84, מאמר "תולדות חכמת הקבלה".
מאמר קצר מאוד, כנראה שבעל הסולם רצה לכתוב הרבה דברים, אבל נראה שמיד הוא הבין שתהיה מחלוקת עם מקובלים אחרים ולא כדאי להמשיך, ולכן מה שיש לנו, יש. נקרא ונראה מה לעשות.
תולדות חכמת הקבלה
תולדות חכמת הקבלה
"הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו ע"ה וכן נדפס על השער של הספר, אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא רבי עקיבא וכן הדעת נוטה, כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתושבע"פ. וע"כ כמעט שאין לנו שום ספר חוץ מספרי התנ"ך שהיה מזמן מוקדם לדורו של ר"ע, מטעם האיסור הנודע אשר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב, אלא אחר חורבן ביהמ"ק והתפזרות האומה מארצה היו יראים שלא תשתכח תורה מישראל והתירו הכתיבה מטעם "עת לעשות לה' הפרו תורתך"."
שאלה: האם אנחנו יכולים לייצג את התורה שבעל פה המוצגת בקטע, בלימוד ובהפצה?
היום מותר לנו הכול, היום כול מה שנמצא בכתב, בדפוס, ועוד בכל מיני צורות, האדם יכול לקרוא ולהעביר את זה לכולם, אין שום הגבלה בזמננו על שום דבר. מה שאין כן, אז היה אסור, כי הייתה דרישה שהאדם חייב להגיע לדברים האלה בעצמו מתוך חיפוש, מתוך תיקון פנימי שלו.
שאלה: מה הסיבה שאת הדברים שבעל פה לא היו רשאים להביע בכתב?
זה עניין גילוי החכמה, שלא לכולם צריכים לגלות מה באמת קורה. אנשים היו בדרגות אחרות מהיום באגו שלהם שלא היה מפותח כמו שהוא מפותח היום, ולכן הם היו צריכים לעבור הרבה שלבים כדי להתפתח יותר ויותר לרצון אגואיסטי יותר גדול. לכן אסור היה לדבר איתם על הדברים הגבוהים האלו, כי הם היו עושים מהם דתות, אמונות, כל מיני שיטות לכאורה רוחניות. ולכן החכמים אסרו על החכמת הקבלה להתגלות בכל מה שיש.
תלמיד: אסור היה לגלות רק מבחינת הסוד או שזה יול להכניס קלקול לכתיבה של הדברים רוחניים?
מה זה בחינת סוד ומה זה קלקול בכתיבה? אם אתה כותב, אתה כותב, אם אתה מדבר אתה מדבר. ומה זה סוד ומה זה לא סוד? זה עובר מפה לאוזן ומתהפך עשר פעמים. לכן אי אפשר לדעת למה זה מביא, לכן החכמים אסרו עד שיבואו דורות יותר מפותחים ואז יהיה אפשר לפתוח להם יותר.
שאלה: שמעתי שהספר הראשון שהיה אצל המקובלים היה "רזיאל המלאך" של האדם הראשון.
נכון. היו גם הרבה ספרים, כאילו ספרים קטנים לפני זה, אבל לא מתחשבים בהם כל כך, הם לא נחשבים שהם היו. אבל בטוח שספר היצירה, זה ספר קבלה, מה שאין כן, כמו שאתה אומר, סוג הספרים האלה, זה לא בדיוק על קבלה, זה משהו סביב מיסטיקות ולא ידוע בדיוק גם מי כתב אותם. גם על ספר היצירה יש מחלוקת מי בדיוק כתב אותו.
שאלה: במהלך כל הזמן הזה שאני לומד אני בכל זאת עדיין מתקשה לענות לאנשים ששואלים אותי מה זה חכמת הקבלה, אני מכיר מספר הגדרות אבל הן לא מתאימות לאדם חילוני פשוט. האם יש הסבר שיכול לעניין אנשים חילוניים?
חכמת הקבלה היא חכמה שמסבירה על כוח הטבע האחד שפועל על כולנו וקובע את כול מה שיש בכל אחד ובכולם. זה נקרא "כמת הקבלה".
תלמיד: הם עונים לי שזה דומה לדת.
זה לא שייך לדת, אלא זה מדע. זה כמו כל מדעי הטבע כולם יחד, זה נקרא "חכמת הקבלה". אתה לא צריך להאמין לשום דבר, ההיפך, אתה צריך לזרוק את כל האמונה ורק לגלות את הכוח שקיים ומייצב ומסובב וקובע את כל המציאות. והבורא והטבע וכל מה שרק אתה יכול להגיד הכול נכלל במושג בורא, וחכמת הקבלה מלמדת זאת.
שאלה: הוא אומר שבכל זאת לא ברור מי כתב את ספר היצירה אולי אברהם אולי רבי עקיבא, אז מי בכל זאת כתב אותו?
לא ידוע. בדרך כלל על דברים כאלה כתוב "עד שיבוא אליהו"1. אליהו, אליהו הנביא - כוח עליון מיוחד שיתלבש בבני אדם ויביא להם ידיעה ברורה על הכול כך, שאתה תראה ותבין ותרגיש מסוף העולם ועד סופו לכל הכיוונים ולכל המרחקים, הכול יהיה ברור, זה נקרא שמגיע אליהו. עד אז אנחנו לא יודעים, יש הרבה דברים בעולם שאנחנו לא יודעים.
תלמיד: מה זה בעבודה שלנו כשמתלבש בנו אותו כוח, איך אפשר להגיע לזה?
אנחנו צריכים להמשיך בדרך שלנו, דרך החיבור להתקרב לבורא עד שאנחנו שנתחיל לגלות את הבורא בפועל בקשר בינינו ונתחיל ללמוד את הגילוי שלו בכל מיני אופנים בהתקשרות בינינו, בכל מיני צורות ההתקשרות ואיך בהתאם לזה יש צורות התגלות הבורא ומתוך זה נלמד את המערכת - מערכת של רצון לקבל שחוזר לתיקון להיות מקושר ומערכת של האור העליון שבהתאם לזה מתגלה יותר ויותר ברצון המתוקן. אין יותר חוץ מאור וכלי ואנחנו משיגים אותו בהדרגה, לאט לאט.
שאלה: למה רק לאחר חורבן בית המקדש התירו את הכתיבה מטעם עת לעשות?
מפני שהיה פחד שיתחילו בלבולים ותשכח התורה, זאת אומרת כל הידיעה על הבורא ועל העולם ועל הקשר ביניהם. התירו כי כבר היה בלבול גדול בין האנשים והעם היה מפוזר, לא היו חכמים כבר, לא האמינו בשום דבר ובאף אחד.
שאלה: אנחנו מדברים על תולדות חכמת הקבלה. נראה שעד תקופת הבעל שם טוב יש התפתחות, מסלול שכולם מסכימים עליו. ואחרי כל התקופה של החסידות זה כבר מתחיל להתפצל להרבה שבילים וכל אחד הולך לכיוון שלו, כל אחד בטוח שהאמת שלו, שהקו הנכון שלו. לאן זה לוקח, איך בכלל מגשרים על כל זה ומתי כל השבילים האלה חוזרים בחזרה לכביש הראשי, לאותו מסלול אחד?
הם יחזרו לכביש הראשי למסלול אחד, מתי שיבוא אליהו, אני לא חושב שלפני זה יכול להיות משהו. זאת אומרת, שיהיה אור העליון שנקרא משיח, המושך אותנו מכל מיני צורות הפירוד ונותן לנו הרגשה, הבנה וידיעה על איחוד המציאות, איחוד העולם, איחוד הכוח עליון על ידי זה שהוא מאחד אותנו, שאנחנו יכולים להשיג את האיחוד הזה.
עד אז אני לא חושב שהמצב יהיה יותר טוב, אלא רק יותר גרוע. כי כך זה צריך להיות לפי המבנה של העולם, עד שיתגלה כל היצר הרע, עד שיתגלה עד כמה אנחנו לא מסוגלים לחיות בחיבור, וכך זה ימשיך. למרות שאנחנו מדברים על זה שאנחנו רוצים להתחבר ואנחנו כן מתחברים ומתקרבים לזה, אבל זה אני מדבר על הקבוצה הקטנה שלנו שהיא כמרכז העולם, אבל כל האנושות, ודאי שהיא תצטרך לעבור עוד הרבה בעיות, צרות, גילויים רעים עד שהיא תסכים שהחיבור הוא הפתרון לכל.
תלמיד: למה בכלל היה את הפיצול הזה?
פיצול של מי?
תלמיד: היו אברהם, משה, האר"י, יש קו ואז אחרי החסידות זה מתחיל להתפצל. למה בכלל היה צריך את הפיצול הזה, למה אנחנו לא ממשיכים?
לא, אתה בולע אלפי שנים, חסידות זה כבר ימי הביניים, אבל לפני זה היו הרבה מחלוקות מימי בר כוכבא, תראו אפילו מה כתוב בספר הזוהר על הימים של בית דוד ועוד. תמיד היו מחלוקות ופיצולים כי זה העניין של חיפוש ואי אפשר בלי זה, המקובלים לא אסרו את המחלוקות האלה, אלא דווקא כן רצו שזה יקרה, כי על ידי המחלוקות, על ידי ההתגברות מבררים את האמת, בלי זה אי אפשר.
לכן לא צריך לראות בזה רק דברים רעים. אפילו במלחמות של היום, יש דברים שאתה לא יכול לברר אותם במצבים אחרים חוץ ממלחמה, צרות, ייסורים ואפילו מוות, ואין ברירה אלא זה הטבע של היצר הרע, הטבע של העולם שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים לברר את הטוב והרע ולהעמיד את הטוב על הרע, בלתי אפשרי אחרת. אנחנו בני הרגשה ואנחנו צריכים את הרגשת הטוב ואת הרגשת הרע, את החושך ואת האור להתקדם לטוב.
תלמיד: בדור שלנו כל הפיצולים והמחלוקות שיש לאן הם מקדמים אותנו?
זה מקדם אותנו להכרת הרע.
תלמיד: אני לא רואה כאן שאנחנו מתקדמים להכרה כלשהי?
מדור לדור ודאי שאנחנו מתקדמים. אתה לא שם לב ולכן אתה לא יכול להגיד שזה כך. אבל לפני 100 שנה והיום האנשים שונים לגמרי, היום הם יותר חכמים, יותר מבינים, מצליחים להיות יותר קרובים לאמת, יותר מבדילים בין טוב לבין רע, הם מאוד מורכבים.
לפני 20-30 שנה, אפילו 40 שנה, אנשים היו מאמינים בכל מיני קריאות, היו מושכים אותם לכל מיני דברים והם היו מאמינים בזה, אי אפשר לעבור לשום מצב גבוה בלי שאתה עובר כל המדרגות הנמוכות ממנו.
ואנחנו עברנו את הדברים האלה בצורה מאוד מאוד מיוחדת, אינטנסיבית, תראה מה קורה בקיבוצים, במושבים, בכל מיני צורות הקשר החברתי שהיו לעמים ולעם ישראל, מה היחסים בין אלו לאלו. אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו עוד לא יכולים לראות במבט אחד מה קרה לאומה ולכל העמים, אבל זה יתגלה לנו יותר ואז אנחנו נבין שההיסטוריה שלנו הייתה מחויבת לעבור עלינו, ודווקא בצורה כזאת.
תלמיד: הדור שלנו בשונה מדורות הקודמים הוא הרבה יותר מפוצל, מחולק, אבל עם מלא יותר בהבחנות ותובנות, יותר בהכרה?
מלא בהבחנות אבל חסר בסינתזה, בחיבור, בחיבור של הבחנות האלה לידיעה ברורה אחת שתהיה מובנת לכולם, זה עדיין קדימה לפנינו.
תלמיד: מתי אנחנו הולכים למזג את כל זה למשהו אחד?
אני מקווה שמהר.
תלמיד: מה התהליך שאתה רואה כתהליך כמו שאנחנו רואים לפי ההיסטוריה התפתחות, לפי התפתחות איך זה הולך לקרות?
חסרות צרות. האנושות עדיין לא מרגישה שהיא מלאה בייסורים, שדי, "מתי נגיע לעולמנו די"2, שלא רוצים יותר את זה ומוכנים להתכופף כלפי הרצון להשפיע והאהבה וכך להתקדם. זה יקרה מתי שנוכל לעשות זאת, להסכים עם זה.
תלמיד: זאת אומרת, חסרה יותר הכרת הרע?
כן, יותר הכרת הרע בטבע שלנו.
תלמיד: וההכרה הזאת צריכה להגיע דרך ייסורים?
לאו דווקא, או על ידי מאור המחזיר למוטב. אבל אני לא רואה בינתיים שאנחנו כל כך מצליחים למשוך מאור המחזיר למוטב שיחליף לנו לגמרי את דרך הייסורים. אלא אנחנו הולכים בדרך ארץ - בין זה לבין זה, בין דרך תורה לבין דרך ייסורים.
תלמיד: למה אנחנו לא מצליחים?
אננו לא מצליחים כי אנחנו לא מוכנים להרגיש רע ברצון לקבל שלנו. אנחנו מוכנים להכניע את הראש שלנו ושיהיה לנו טוב ברצון לקבל.
שאלה: אני לא מבין איך אפשר להכיר ברע, רע רק הולך ונהיה יותר נורמאלי, כמה שיותר רע נהיה יותר נורמאלי בעולם?
נכון, כי אנחנו מסכימים עם זה.
תלמיד: אז איך נגיע להכרת רע, מה ישתנה בתהליך, האנושות מתפתחת על ידי כך שהיא נהיית רעה יותר ויותר, וזה נורמאלי ונחמד להיות רע יותר ויותר?
מה לעשות, מה אתה מציע?
תלמיד: אני לא יודע, להתפלל, להתחבר בינינו ולקוות שהבורא יעזור לנו.
להתחבר, להתפלל, להפיץ את שיטת התיקון, את הנחיצות בתיקון, להראות מה מצפה לנו, מחכה לנו בעתיד אם אנחנו נמשיך כך ועל ידי זה בכל זאת להגיע בפנייה לבורא שהוא יסדר את הדברים, בלי זה לא נוכל לצאת מאותו מצב שנכנסנו אליו.
שאלה: איך בעל הסולם הצליח להתמודד עם כל הבלבול שהיה סביב חכמת הקבלה? לאיזה קהל הוא רצה לכתוב, להתייחס, חוץ מהתלמידים שלו?
איך בעל הסולם הצליח להתמודד ולהבין עד כדי כך את חכמת הקבלה לעומק יותר מכל הדורות, אני לא יכול להגיד, זה עניין של נשמה מיוחדת שהבורא במיוחד מטפח ומגיש אותה לעולם כדי שהיא תהיה כאור לפני כולם.
שאלה: לאיזה קהל הוא כיוון את הדברים חוץ מאשר לתלמידים שלו?
הוא כיוון את הכתבים שלו לכולם, כי הוא כותב שהוא מבין שאנחנו נמצאים בדור האחרון, בדור המשיח, ולכן אין כאן שום הסתרה והכול פתוח לכולם - לבן, שחור, אדום, צהוב, לא חשוב איזה אנשים, כולם שווים, כולם מוכנים, כולם מקבלים אישור כניסה לאלוקות. לכן, אין שום בעיה, הוא מתייחס לכולם בצורה שווה, הוא כתב לכולם.
שאלה: אמרת שהבעיה היום שאין מספיק הכרה ברע. האם אנחנו אחראים כי אנחנו הצינור של האור שלא התגלה עדיין הרוע בשלמותו?
ככל שאנחנו נתקדם לקשר בינינו, אנחנו נבין שטוב זה רק חיבור ורע זה רק פירוד. וזה כלפי אותו מבנה של האדם הראשון שהבורא שבר, אז אנחנו צריכים להכיר שהחיבור בינינו חזרה לכלי אחד, זה בעצם כל הטוב ובהתאם לזה נתקדם. אין לנו יותר מה לעשות, רק להכיר שהריחוק בינינו גורם רע לכולם.
שאלה: כל המבנה שיצרנו כדי להתחבר בצורה יותר קלה כמו רשתות חברתיות, אינטרנט, טלפונים ניידים, האם כל הרוע מתגלה בתוך הטכנולוגיה הזאת, האם אפשר לפרש את זה כמו התקדמות בשמאל ובימין?
לא. טכניקה, טכנולוגיה, טלפונים, חוטים, גלים, כל הדברים האלה לא אשמים, הם מעבירים מידע שהאדם מכניס בהם. לכן, אנחנו לא צריכים לקלל את הטכניקה והטכנולוגיה אלא הכול תלוי באדם. נקווה שאנחנו נגרום לשינוי האדם לטובה, וזה צריך להתגלות לפי הסימנים הנוכחיים די מהר, ואז אנחנו נשתמש באותה טכנולוגיה לכיוון הטוב. אנחנו לא צריכים להידמות לאותם עבדים שהיו שוברים את הכלים שלהם, לדפטיסטים לפני מאות שנים שהיו הורסים את כלי העבודה שלהם כדי לא לעבוד ובזה היו עושים מהומות, אנחנו יכולים להשתמש בכל הטכניקה שלנו גם לטובה.
שאלה: אנחנו רואים שהעולם באמת מתפתח והולך לכיוון שהוא חושב שעושה טוב אבל בעצם יוצא רע. איך אנחנו יכולים להסביר את המושג הזה "הכרת הרע" כדי שהאדם יבין שאתה לא בא ומאשים אותו בשום דבר, אלא שיש כאן התפתחות טבעית שאותה צריך לתקן?
זה תלוי בהפצה. אנחנו צריכים להפיץ את עצמנו ולהסביר עוד ועוד מי אנחנו, מה אנחנו, מה התועלת מהתיקון, מה חס ושלום יהיה אם אנחנו לא נצליח בתיקונים, אז אנחנו נתקדם למטרה בטוח, אבל כבר בדרך הרעה ולא בדרך הטובה ויכולים להיות מצבים מאוד גרועים, אז צריכים להסביר את זה לכולם.
האנשים כבר מבינים קצת, לא מרגישים, בינתיים רק מבינים שיכול להיות הרבה יותר גרוע מעכשיו ואנחנו צריכים להסביר להם שהתיקון באמת יכול להיות אך ורק אם אנחנו נפעל לחיבור. והיום זה כבר גם יותר מובן שרק בחיבור אנחנו יכולים להגיע לחיים הטובים. לא חסר לנו בעולם שלנו כלום, רק חיבור בין העמים, בין בני האדם.
שאלה: אבל זה בדיוק הקונטרסט שרואים בעולם כיום. אתה רואה שכל אלה שעובדים וחושבים שהם מחברים את כולם ומדברים על אהבה, הם בעצם גורם ליותר התפתחות של הכרת הרע. אז איך אנחנו יכולים להביא את הקונטרסט הזה, האמיתי, של הכרת הטוב, הנכון, החיבור הנכון? יש נוסחה?
הנוסחה היא מאוד פשוטה, אנחנו צריכים להגיע להסברה, שבאמת החיבור הטוב הוא ההצלה של כל העולם, לכל הבעיות, מבעיות בדומם, צומח, חי עד לבין בני אדם. זה ברור אבל אנחנו צריכים גם לראות עד כמה העולם מתקדם להבנה הזאת, תראה מה קורה היום. היום אנשים מבינים שבלי קשר טוב ונכון בין בני האדם, אנחנו עלולים ממש להתגלגל למלחמת עולם, להשמדה, לסוף.
אז יש לנו כאן יסודות כאלה חזקים כדי להסביר לכולם מה אנחנו צריכים לעשות כדי להבטיח לעולם את העתיד הטוב. וחוץ מזה אנחנו מבטיחים לעולם את העתיד הטוב הנצחי, כי אומרים שאנחנו יכולים לעלות לדרגה הרוחנית למעלה מזמן ומקום.
שאלה: עכשיו אמרת שדרושים עוד ייסורים. אבל רוב האנושות לא מגיבה לייסורים והם מחפשים את הדרך לבורא אבל מתחבאים בכל מיני דתות ושיטות. איך אפשר להסביר להם שיש את תורת האמת של הקבלה ושלא יפלו לקליפות?
זה עניין של הפצה, אל תשאל אותי, אתם צריכים לדבר ביניכם ולמצוא איך אתם עושים את זה. אמנם אני מאוד דואג להפצה, אבל כמה אני מסוגל לזה? אם מישהו באמת רוצה לכתוב משהו רציני אני מוכן להשתתף עימו.
אתמול יצא מהדפוס ספר על ניו-אנטישמיות באנגלית, שכתבתי אותו יחד עם חברה המסורה שלנו, ובאמת כל הכבוד שעל ידי כאלו יצירות אנחנו יכולים להסביר לכולם מה הקשר בין בני האדם לחכמת הקבלה ולאנושות ונקווה שעוד נתקדם בזה. אני מוכן להיות בקשר עם כל אחד שרוצה לכתוב דברים כאלה רציניים.
שאלה: בקשר לחיזוק הקשר בינינו. בנובמבר למדנו עניין מטה ונחש ואמרת שאנחנו מתרשלים באהבת חברים. האם אנחנו מתקדמים?
אני חושב שאנחנו מתקדמים מאוד, אף על פי שאי אפשר להגיד שזה מספיק, אבל התקדמנו טוב. דווקא החודש, עכשיו כשאנחנו מדברים על החגים כל הזמן, אנחנו מתקדמים יפה מאוד.
קריין: "ואז החלו תלמידי ר"ע לכתוב את כל התורה שבע"פ שהיתה שגורה בפיהם, וכל אחד מהם קיבל עליו מקצוע מיוחד כי רבי מאיר סידר המשניות ורבי יהודה סידר התוספתות וכו' ורבי שמעון בר יוחאי סידר את חכמת הקבלה שהיתה שגורה בפיהם וחיבר ספר הזהר והתיקונים. באופן אשר כמו המשניות הוא סידור וקיבוץ מן ההלכות ומהחידושים של כל הדורות עד דורו של ר"מ, כן הזהר הוא סידור וקיבוץ מחכמת הקבלה מכל הראשונים שקדמוהו לרשב"י, ונכתבו בסתם על שמו של רשב"י להיותו המסדרם וכמובן שיש חידושים מעצמו ג"כ."
שאלה: בצורה שכלית אני מבין ויכול להוכיח גם לעצמי שהחיבור זה משהו נכון, אבל אם נדבר על החיבור עם החברים בצורה רגשית, אני לא מרגיש את הרע ואת הפגם מזה שאני לא מחובר איתם, כמו שהמקובלים מתארים שצריך להיות. האם הרגש הזה יתעורר מתישהו ואני ארגיש שזה משהו רע ואני אמשך לזה, או שזה כבר שייך לתיקון וכל עוד אנחנו בטבע האגואיסטי ההרגשה שלנו אף פעם לא תשתתף בתהליך וצריך כל הזמן בצורה שכלית לעורר את עצמך לזה?
התהליך שאנחנו עוברים הוא תהליך אקומולטיבי, מצטבר, ולאט לאט, "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"3, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה שרק בקשר בינינו יש איזו איכות שיכולה לגלות לנו רוחניות.
אי אפשר להרגיש רוחניות אלא אך ורק בזה שמתחברים דברים ההפוכים ותומכים זה בזה מלמעלה, כל אחד מטבע שלו, ואז כל אחד שמוסר לשני את הטבע שלו, אז בכזו התחברות ביניהם, נוצר מקום לגילוי הרוחניות, כי הבורא הוא אחד לכולם לשונים, לשווים, למנוגדים וכן הלאה.
לכן אם אנחנו בונים כזה מצב בחיבור בינינו אז אנחנו מגלים אותו. רוחניות או בורא זה אותו דבר, לכן לזה אנחנו צריכים להשתוקק להגיע, להתחבר למעלה מכל הניגודיות בינינו. לוותר על המנוגד, להתחבר אפילו שמנוגדים, להסכים עם מה שהפוך לנו וכן הלאה, ואז לאט לאט אנחנו בונים תוצאה כזאת שהיא כוללת את הדברים ההפכים.
הבורא מחזק את הדברים ההפכים, הוא מכסה אותם, ומחזיק אותם יחד, ואז אנחנו בתוך החיבור של הניגודים האלו מתחילים להרגיש "בוא וראה" בורא. נקווה שנגיע לזה, ואז כבר לא תהיה בעיה. העיקר כמו שכותב בעל הסולם, זה הגילוי הראשון, שאנחנו אז מבינים שדווקא בניגוד של הדברים, שם ורק שם אנחנו מגלים את הבורא, כמו שכתוב בזוהר, שם ורק שם נמצא הבורא בעצמו.
שאלה: מה השורש של הבירור, אני חשבתי שזה משהו פשוט, אבל מסתבר שזה ממש משהו אחר?
בירור זה נקרא שאנחנו מבררים עד כמה הרצון להשפיע, והרצון לקבל מנוגדים זה לזה, ובאיזה תנאים אנחנו יכולים להשתמש בשניהם יחד לכיוון אחד. שניהם כביכול יוצאים מהבורא, ונכנסים בנבראים, והנבראים בעצמם מתחברים, ומשתלבים ביניהם בצורה כזאת כדי בחזרה להגיע לבורא.
קריין: ממשיכים לקרוא.
"אולם תלמידי ר"ע לא עשו חתימה על ספריהם שלא יוסיפו בהם, כי אדרבא הם עשו התחלה בחיבוריהם כדי שאחרים הבאים אחריהם יוסיפו לבאר וללבן ולחדש ולהמשיך הלאה את אותם החיבורים שהמה התחילו בהם, דהיינו על אותו הדרך שהיה נוהג בשעה שהיו עוסקים בתורה בע"פ, שהאחרונים בררו ולבנו ולפעמים גם חלקו על הראשונים על דעתם והוסיפו על הראשונים, ומשום זה אתה מוצא במשניות חידושים ומימרות גם משאר תנאים שחיו אחר זמן ר"מ".
יש כאן הרבה דברים שנאספו ונכתבו יותר ויותר, ויש כאן תוספות גדולות על כל החומר שאספו רבי עקיבא ותלמידיו. לכן אנחנו צריכים לקבל את הכול כאחד, כי כלפינו כל החכמים האלו היו בהשגה עליונה, ועבורנו הם כאנשים שנמצאים ממש בדרגה של השגת הבורא השלמה.
"ונמשך הדבר עד דורו של רבי יהודה הנשיא שנק' רבינו הקדוש, ומצא שהדורות מתמעטים ואינם ראויים עוד לחלוק על הראשונים ועוד מפחד תלמידים שאינם מהוגנים שלא יסתרו דברי הראשונים, לפיכך קם ועשה חתימת המשנה ומאז ואילך לא הותר למי שהוא להוסיף דבר במשניות ולא לחלוק על איזה דין מהמובא בהם."
כך עשה רבי יהודה הנשיא, הוא באמת היה גדול הדור, הוא יצר חוקה, קשר, סדר גדול בכל הכתבים של רבי עקיבא, ומזה יש לנו את המשנה שאנחנו יכולים לקרוא, להבין, ולקיים. כשאנחנו לומדים משנה היא מכוונת אותנו לשביל מיוחד, שדרכו אנחנו יכולים להגיע לבירורים של טוב ורע, אמת ושקר, ותיקונים בכלים שלנו, בתכונות שלנו.
"אולם על הזהר לא נעשה שום חתימה, והוא מטעם שנידון לגניזה ולא היה מצוי לגמרי בין ההמון רק בחדרי חדרים אצל ראשי הדורות, ולפיכך נשאר החיבור.. וכל אחד ואחד מראשי הדורות הלך והוסיף בו כפי חפצו ונמשך הדבר עד זמן של רבנן סבוראי."
זאת אומרת חוץ מחכמת הקבלה כל יתר הכתבים היו מגולים, למדו אותם, והשתמשו בהם, אבל ספר הזוהר כיסוד לחכמת הקבלה היה מגולה רק לכמה אנשים בכל דור ודור. עד שבכלל, כמו שאנחנו לומדים, הוא הגיע דרך כל מיני חלקים, כעטיפות שמכרו בהן דגים לרבי משה דלאון ואלמנתו. בצורה כזאת הוא היתגלה בסופו של דבר לעולם, והגיע לזמננו. אבל הגיע רק חלק קטן מספר הזוהר, כי כמו שכתוב שם, ספר הזוהר היה בהתחלה ממש עשרות ספרים, והיום הכול נכנס לשניים שלושה ספרים.
לכן יש עוד מה לעשות, אנחנו צריכים לפתוח את כל העניין הזה לפי מה שפתח לנו בעל הסולם, אנחנו נגלה את זה לכל העולם, ועל ידי זה נתקדם לגאולה.
שאלה: האם אפשר להגיד שבעל הסולם ורב״ש מסכמים לנו את כל הכתבים האלה בכתבים שלהם?
מה זאת אומרת?
תלמיד: האם אנחנו נחזור ללמוד את כל הכתבים הקודמים האלה, את המשנה ואת כל שאר הספרים שכתבו הקודמים, את כל ארון הספרים שיש לנו לאורך הדורות, או שכבר אין צורך בזה כי בעל הסולם ורב״ש כבר סיכמו לנו?
אין בזה צורך. כשהגעתי לרב"ש הסתכלתי, ולא היו שם ספרים חוץ מ"תלמוד עשר הספירות" ו"מתן תורה". כל מיני ספרים כאלה, סידור, וזהו. כי לא למדו חוץ מזה, לא צריכים. אם אתה רוצה להשיג את האלוהות, לגלות את הנשמה, לתקן אותה ולהגיע לדבקות בבורא, אתה צריך ללמוד את ספרי הקבלה.
וכל היתר? אתה יכול ללמוד, ודאי שגם אלה ספרים שכתבו חכמים, אבל הם כתבו אותם בעיבוד כזה, בצורה כזאת שדרכם אתה לא תוכל למשוך את המאור המחזיר למוטב, כי לא ברור בהם שמדובר על הבחנות רוחניות. למשל אם תפתח את המשנה. יש שם מסכת זרעים, נשים, כל מיני דברים, כביכול אתה לומד משם כל מיני חוקים של העולם הזה.
אם אתה מבין את הקשר בין ענף ושורש, שהענף הוא בעולם שלנו, והשורש זה בעולם העליון, מתוך הלימוד הזה אתה יכול להשיג את השורש העליון וכך להשתפר, אבל זה רק לנשמות מיוחדות, גבוהות, זכות שהיו בדורות הקודמים.
בזמננו מי שלומד משנה, אנחנו רואים עד כמה הוא שקוע בטקסט עצמו. כשהגעתי לרב"ש והתחלתי ללמוד, הוא שאל אותי מה למדתי, ואמרתי לו שלמדתי תלמוד, נגיד "שניים אוחזים בטלית". והוא אומר אז יצר הטוב ויצר הרע אוחזים באדם שנקרא טלית, ואני נדהמתי לשמוע את הדבר הזה. איך זה יצר הטוב ויצר הרע תופסים את האדם ויחלוקו, והאדם נמצא בין שני היצרים האלו, ומה קורה לו?
לא ציפיתי שאפשר כך לפרש את התלמוד. הוא אומר, אז מה חשבת שכתוב כאן? חשבתי שמדובר בזה ששניים מצאו איזה חפץ ברחוב, והם תופסים אותו ומתחילים להתווכח למי הוא שייך. והוא אמר, טוב, אז יש חיצוניות התורה, ויש את פנימיות התורה. אנחנו נמצאים בדור שלא יכול ללמוד את פנימיות התורה בצורה כזאת מהמשנה ומהתלמוד. ולכן אנחנו צריכים ללמוד את זה מספרי הקבלה.
(סוף השיעור)