שיעור בוקר 22.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', עמ' 199, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "מי ברא אלה של אליהו"

קריין: זוהר לעם, כרך א', עמ' 199, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מי ברא אֵלֶה של אליהו".

אנחנו כבר רואים שספר הזוהר, ובכלל כתבי הקבלה, כנראה מתעסקים בקשר בין האור העליון האינסופי ובין העולם שלנו. איך האור העליון יורד, מתחלק, מתדרדר בהרבה מדרגות עד שמגיע לעולמנו, למצבנו ואנחנו יכולים לתפוס אותו וכך לגלות. על זה מדובר בעצם, זו כל חכמת הקבלה, איך לקבל את האור העליון שהבורא שולח לנו, להיות מוכנים לקבל אותו לפי חוק השתוות הצורה.

לכן אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו משתווים לאור הזה ולראות איך האור הזה יורד ומתקרב אלינו. זה בעצם המצב שבו אנחנו נמצאים, בספירת מדרגות, הבחנות, מה יש בינינו לבורא, כמה מדרגות של אורות נמצאות בינינו, וכך להתקרב, ועוד ועוד לגלות את הבורא במדרגות יותר עליונות. המטרה שלנו היא להגיע למדרגה העליונה ביותר, זה נקרא גמר התיקון שלנו או אור אין סוף, שלפי הכלים שלנו אנחנו כבר לא מגלים באור מדרגות, הבחנות, אלא הכול אור אחד שממלא את כל המציאות.

נקרא מה שכתוב ונשתדל איכשהו להבין את זה.

קריין:" זוהר לעם", כרך א', עמ' 199, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מי ברא אלה של אליהו".

מי ברא אלה של אליהו

".11 אמר רבי שמעון, אלעזר בני, עמוֹד מלדבר, ותתגלה סתימת הסוד העליון, שבני העולם אינם יודעים אותו. שתק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון ואמר, אלעזר, מהו אל"ה? אם תאמר, שהוא הכוכבים והמזלות, הלוא תמיד הם נראים? ובמ"ה, שהיא מלכות, נבראו? כמ"ש, בדְבר ה' שמיים נעשו. במלכות, הנקראת דְבר ה', נעשו השמיים. ואם אל"ה נאמר על הדברים הסתומים, לא היה צריך שיכתוב אל"ה, שהרי כוכבים ומזלות גלויים הם?

ביאור הדברים. רבי אלעזר גילה כאן המוחין דגדלות א'. ורבי שמעון היה רוצה לגלות המוחין דגדלות ב', מוחין עילאין דחיה. ע"כ ציווה לו להפסיק דבריו, ויגלה לו סתימת הסוד העליון, שבני העולם אינם יודעים אותו, כי עוד לא היו נגלים מוחין אלו בעולם. ורבי שמעון גילה אותם כאן.

רבי שמעון שאל, מהו אל"ה? איזה חידוש משמיענו הכתוב, במ"י ברא אלה, שהם זו"ן? אם תאמר, שהוא הכוכבים והמזלות, המוחין דו"ק דגדלות שהשיגו, שעל זה סובב הכתוב, מ"י ברא אלה, כי מוחין דו"ק נקראים כוכבים ומזלות? על זה שואל, איזה חידוש הוא, הלוא תמיד הם נראים, שהם המוחין הרגילים של הזו"ן, שאפשר להמשיכם תמיד, אפילו בימות החול, ואינם חידוש כל כך, שעליהם יראה הכתוב, מ"י ברא אלה?

ואין לפרש שהמוחין האלו נוהגים בלי הפסק, כי בקביעות אין לז"א אלא ו"ק בלי ראש, ורק ע"י העלאת מ"ן, תפילה, ממשיכים אלו המוחין. אלא הפירוש הוא, שאפשר להמשיכם תדיר, אפילו בימות החול. כי כן הם נמשכים בכל יום בעת תפילת שחרית.

ועוד שואל אותו, ובמ"ה נבראו? כי אלו המוחין אינם מיוחסים לבינה, אלא לזו"ן דאצילות, הנקראים מ"ה, שמהם יצאו, כמ"ש, בדְבר ה', שהוא זו"ן, הז"א הוי"ה, והנוקבא דָבר."

שאלה: כתוב כאן לגבי העלאת מ"ן שאנחנו יכולים לעשות את זה בזמן תפילות הבוקר במהלך השבוע. למה הכוונה "במהלך השבוע", האם מדובר על איזשהו שלב פנימי?

העלאת מ"ן, חיסרון לבורא, שאנחנו רוצים להתקרב אליו, מבקשים ממנו שיתקרב אלינו, מבקשים תיקונים, אפשר לעשות בכל זמן, אין על זה שום הגבלה. בכל רגע ורגע שיש לנבראים חיסרון, והם מרגישים שהם רוצים להתקרב לבורא, הם יכולים להעלות את המ"ן הזה ולחכות שהם יקבלו עליו תשובה.

שאלה: מה זה שזעיר אנפין זה הבורא, הוי"ה והנוקבא היא דבר?

ברור לנו שהבורא הוא הוי"ה, כי זו כל ההשפעה מלמעלה שאנחנו צריכים לגלות, לכן הוא נקרא "בורא", "בוא וראה", שזה עומד להתגלות לפנינו. מה שאין כן הנוקבא היא מלכות, שבה יש התגלות אותו האור שמגיע מהבורא ומתלבש בהוי"ה ובמידה הזאת אנחנו דבוקים בבורא.

קריין: 12.

".12 אלא סוד זה התגלה ביום אחד, שהייתי על חוף הים. ובא אליהו ואמר לי, רבי, הידעת מהו, מי ברא אלה? אמרתי לו, אלו הם השמיים וצבָאָם, מעשה הקב"ה, שיש לבני אדם להסתכל בהם ולברך אותו. כמ"ש, כי אראה שמֶיך מעשה אצבעותיך, ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ."

זאת אומרת, מתגלה משהו יותר גדול בהדרגה. אליהו זה כוח עליון, מיוחד, שבא ומגלה לו איך צריך להתגלות לאדם מעשה הבורא בהדרגה והבן אדם צריך רק להסתכל ולצפות שזה יהיה, "כי אראה שמֶיך מעשה אצבעותיך". כך זה נקרא, עוד מעט נברר מה זה.

קריין: 13.

".13 אמר לי, רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה. בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, מלכות. וזו עלתה להיות מחשבה, בינה, כלומר שהמלכות עלתה ונכללה בבינה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות.

ביאור הדברים. עתיק, הראש הראשון של עולם האצילות, נקרא סתום מכל הסתומים. ועליו לומדים, שכל מנהיג העם, שלא מיתקן תחילה, אין העם מיתקנים. מנין לנו זה? מעתיק יומין, שכל עוד שהוא לא מיתקן בתיקוניו, לא ייתקנו כל אלו שצריכים להיתקן, וכל העולמות נחרבו.

בשעה שעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים רצה לתקן, תיקן הכול כעין זכר ונוקבא. שהעלה המלכות לבינה, ונעשתה המלכות לנוקבא בכל הספירות, שכל ספירה נכללה מזכר ומנוקבא. וחכמה זו, שהיא כלל הכול, חכמה דל"ב (32) שבילים, כשיצאה והאירה מעתיקא קדישא, לא האירה אלא בזכר ובנוקבא, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה. ונמצאו, שהם זכר ונוקבא. וזה התיקון דצ"ב."

זאת אומרת, יש לנו אור שמתפשט בקו אחד ומתגלה על ידי הקו האחר, וכך זה נמשך מלמעלה, זה נקרא "זכר ונוקבא". בזכר האור מתפשט, והנוקבא היא אותו הכוח שיכול להוציא את האור מהזכר ולגלות אותו. חכמה דל"ב נתיבות זה כל אותם השבילים שבהם האורות מתפשטים מלמעלה, מראש של כל הראשים שנקרא "עתיקא קדישא" ועד התחתונים, עד המלכות, נוקבא של כל הדרגות.

כך זה קורה, אנחנו עוד נלמד את זה, לא כדאי להעמיס עכשיו כל מיני שמות על ההסבר הזה.

"בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת. שבעֵת שעתיקא קדישא רצה להתגלות לעולמות, בכוח התיקון שהיתקן בצ"ב, עשה בראש דא"א, בחכמה שלו, נקודה אחת, שהעלה המלכות, נקודה, לראש דא"א. ושם נתקנה הנוקבא, המעלה או"ח, להלביש ע"ס דראש א"א. והסתיים הראש דא"א בספירת חו"ס. ונמצאה החכמה כזכר וכנוקבא. ובינה וזו"ן דראש א"א, יצאו מחוץ לראש, למדרגת הגוף דא"א. וזהו, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה לבחינת גוף.

ונקודת המלכות הזו, אשר עלתה לחכמה, והחכמה נתקנה על ידה כזכר ונוקבא, היא עלתה משום זה, ונעשתה למחשבה, בינה. כי כיוון שעומדת בזיווג עם חכמה, היא מקבלת מחכמה. והמקבל מחכמה נבחן לבינה ולא למלכות. ונמצא, שאע"פ שמשורשה היא מלכות לבחינת נקודה, הרי נעשתה מחמת העלייה לבחינת בינה. וע"כ נאמר, וזו עלתה להיות מחשבה. שזה גרם לנקודה להיות בינה, הנקראת מחשבה.

ודע, כי לפעמים נקרא בזוהר השם מחשבה על החכמה ולפעמים על הבינה. כי מחשבה פירושה נוקבא דחכמה. וע"כ יש לכנותה בשם חכמה, כי היא הנוקבא דחכמה. אמנם מעצם בחינתה, היא בינה ולא חכמה. אכן אין הבינה נקראת בשם מחשבה, אלא רק בהיותה בחינת ראש ביחד עם החכמה.

ונאמר, שצייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות. כי באותה נקודה שעלתה להיות מחשבה, צייר וחקק כל חמשת פרצופי אצילות א"א או"א וזו"ן. וצייר בה וחקק בה, רומז בזה לעניין רב.

כי צייר בה פירושו, שנאצלו על ידה כל הציורים, שהם חמשת פרצופי אצילות. כלומר, ע"י הזיווג, שנעשה על המסך בנקודה שעלתה למחשבה, יצאו קומת ו"ק דאו"ח ואו"י בכלים דכו"ח בכל פרצוף. אבל חקק בה כל החקיקות, חיסרון. שעם עליית הנקודה להיות מחשבה, נעשו חסרונות וחקיקות, שהם הכנות לבית קיבול על האורות בכל פרצופי אצילות. ומתוך שעניין זה הוא יסוד כל המוחין דאצילות, יש לבארו היטב." זאת אומרת, איך אנחנו בכלל תופסים את החכמה, מהחכמות אפילו בדרגה שלנו עד החכמה העילאה.

"כי עליית הנקודה למחשבה, בינה, בזה שנעשה סיום חדש בע"ס של כל מדרגה. כי הנקודה, המלכות עם המסך שבה, שהייתה עומדת לזיווג במקום מלכות של ע"ס דראש, פה, וסיימה שם את הראש, עלתה עתה למקום הבינה של ראש, הנקרא נ"ע, נוקבא דחכמה, שהיא בינה, ונעשה הזיווג על המסך שלה במקום נ"ע, וסיימה שם את הראש. וג"ס, בינה ז"א ומלכות של הראש, הנקראות אוזן חוטם פה (אח"פ), ירדו מתחת מקום הסיום של הראש, למדרגת גוף.

ועד"ז נעשה בהכרח גם בע"ס דגוף. אשר המלכות המסיימת את הגוף של הפרצוף, שהייתה עומדת מקודם לכן במקום הנקודה האמצעית, המלכות דע"ס דגוף, הנקראת סיום רגלין, עלתה עתה למקום בינה של הגוף, ת"ת. כי חג"ת דגוף הם כח"ב, וסיימה את הגוף בת"ת, במקום החזה. ואלו ג"ס, בינה וזו"ן דגוף, הנקראות תנהי"ם, יצאו מבחינת אצילות ונפלו לבחינת בי"ע דפרודא.

הרי שבסיבת עליית הנקודה להיות מחשבה, נבקעה כל מדרגה לשני חצאים, שחציה העליון, כ"ח, נשארו במדרגה, ובינה ז"א ונוקבא של כל מדרגה נאבדו ממנה וירדו למדרגה שמתחתיה.

וזה עניין התחלקות של השם אלקים על אותיות מ"י אל"ה. כי מדרגה שלֵמה בע"ס כח"ב זו"ן נקראת בשם הקדוש, אלקים, שבו חמש אותיות כנגד חמש ספירות כח"ב זו"ן, שאותיות אל"ה הן כח"ב, אותיות י"ם הן זו"ן.

ועתה, אחַר שנחלקה כל מדרגה לשני חצאים, שכו"ח נשארו, ובינה וזו"ן נפלו ממנה, נמצא כי לא נשארו בכל מדרגה זולת ב' האותיות מ"י, וג' אותיות אל"ה נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה.

אבל לפי זה היו צריכות להישאר ב' אותיות א"ל במדרגה, ואותיות הי"מ היו צריכות ליפול ממנה למדרגה התחתונה? העניין הוא, שיש תמיד ערך הפוך בין הכלים לאורות. בכלים באים העליונים מתחילה. תחילה בא הכלי דכתר ואח"כ הכלי דחכמה, עד כלי המלכות לבסוף. והיפוכו הוא באורות, שבהם באים התחתונים תחילה, מתחילה בא אור המלכות, ואח"כ אור הז"א, ואח"כ אור הבינה, עד אור הכתר לבסוף.

ולפיכך, אם יש ב' כלים כו"ח, הרי יש בהם ב' אורות, אור המלכות ואור הז"א, הנקראים ו"ק. ולפיכך אנו מבחינים, שרק ב' האותיות מ"י נשארו במדרגה, אור המלכות ואור הז"א של השם אלקים, אבל ג' אותיות אל"ה נפלו מהם, וע"כ נעשתה כל מדרגה מחוסרת ג"ר שבה.

ונאמר, שצייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות. שרומזים בזה על התחלקות כל מדרגה לשני חצאים, מכוח עליית הנקודה להיות מחשבה.

צייר בה כל הציורים, על ב' האותיות מ"י, שנשארים בכל המדרגה, צייר הציור דאדנ"י.

חקק בה כל החקיקות. ג' האותיות אל"ה, שנפלו מכל מדרגה ונחסרה מהם. כי מסיבת חסרונן, לא נשאר במדרגה, זולת אור המלכות ואור הז"א, וג' האורות של כח"ב חסרים מהן, כי אין אור בלי כלי. באופן שאם שוב ישיגו הכלים דבינה וזו"ן, תכף ישיגו גם ג"ר דאורות. כי זה תלוי בזה."

שאלה: האם בינה היא המחשבה?

כן, בינה היא המחשבה. כתר וחכמה באים מלמעלה ובינה כבר מתעוררת מלמטה, יש בה כבר השתתפות בין עליון ותחתון, ולכן אנחנו מדברים עליה שהיא כבר מחשבה והיא שייכת לנברא עצמו.

שאלה: יש כאן פסקה שכתוב בה שהוא יצר את כל הצורות וחקק.¹ למה הכוונה "הוא"? כי כתוב פה "הוא" באות גדולה, כלומר זה לא הבורא. אז אם זה לא הבורא, מי היה זה שיצר את כל הצורות וחקק את כל החקיקות?

המחשבה העליונה עשתה את זה וחוץ מזה שעיצבה, היא גם חילקה, חקקה, וכך הם נמצאים. מיד נמשיך בזה, אתם תראו. ככל שיהיו לכם שאלות, כך תראו עד כמה הזוהר מסביר.

שאלה: רבי שמעון שאל "מ"י אל"ה". מה המשמעות של זה עבורך?

מ"י אל"ה הם כלים שחלק מהם, אל"ה, אנחנו יכולים להשיג, ואת מ"י אנחנו לא יכולים להשיג בצורה ישירה אלא מקבלים מהם. אז מ"י אל"ה - שם אלקים, אנחנו משתדלים להשיג. ככל שאנחנו משתדלים לעלות לעליון, להידבק אליו, כך אנחנו משיגים את השם הזה "אלקים".

מ"י זה כתר וחכמה, ואל"ה זה בינה, זעין אנפין ומלכות, בסך הכול חמישה כלים שכך האור העליון מתגלה לנו.

שאלה: כתוב שצמצום ב' צריך להיות מתוקן. חשבתי תמיד שצמצום ב' זה מצב שהוא מושלם, האם תוכל להרחיב על כך?

צמצום ב' זה צמצום, איסור, שאסור לנו להשתמש בחלק מהכלים מפני שאין לנו כוחות להשתמש בהם. אנחנו יכולים להשתמש רק בכלים דהשפעה, ובכלים דקבלה לגמרי לא יכולים להשתמש. אחר כך אנחנו מקבלים יותר כוחות, ויכולים להשתמש גם בכלים דקבלה על מנת להשפיע, ואז צמצום ב' מתבטל, אבל על זה נדבר בעתיד.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאנחנו קוראים בזוהר ויש בזה סגולה לבין עכו"ם שמאמינים בכוכבים ומזלות?

אין הבדל בין אלו שמאמינים או לא מאמינים. מי שרוצה להבין פעולות עליונות של כוח עליון קורא את הזוהר ומשתדל להתקרב לזה. זו כל הנטייה של האדם, לא חשוב איזה אדם, מאיפה הוא ומהו.

תלמיד: אפשר להגיד שבשביל להיות בחינת ישראל אני חייב לראות שאני קודם כל בחינת עובד כוכבים ומזלות?

אתה תגלה את זה בעצמך. עוד לא גילית, אתה עוד תגלה.

שאלה: מה היא אותה הנקודה שנמצאת ומשתנה בכל מיני מצבים?

איזו נקודה? אני לא יודע למה אתה מתכוון.

תלמיד: כתוב פה עליית הנקודה למחשבה, בינה, ואחר כך הוא אומר כי נקודת המלכות היא במסך שבה. מהי אותה נקודה שחוזרת בכל מיני מצבים פה?

נקודת המלכות שנכנסת לאן שהיא נכנסת הופכת לכלי.

שאלה: כתוב שהוא העלה את המלכות לבינה והמלכות הפכה לנוקבא בכל הספירות. מה קורה שם עם המלכות, שהיא הופכת לנוקבא אחרי שהיא עולה לבינה?

היא רוצה להתחבר עם הבינה, היא רוצה להתקשר לכוח השפעה, ומשום שהיא רצון לקבל ורוצה להתקשר לכוח השפעה, אז היא הופכת להיות מלכות, כלי קבלה לכל הכוח השפעה שנמצא בבינה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על עליית המלכות לבינה, על איזה מלכות אנחנו מדברים? האם יש לכל אחד המלכות הפרטית שלו שמעליה אנחנו צריכים להתעלות, או יש מלכות כללית בעשירייה?

את המלכות הכללית בעשירייה, אנחנו עוד לא משיגים, אנחנו צריכים עוד לבנות אותה, אנחנו צריכים לעצב אותה, להרים אותה, להתחבר איתה, להידבק בה ועדיין אין לנו אותה.

תלמיד: כשאנחנו קוראים אנחנו צריכים לדמיין? ואם כן, איך לדמיין נכון את עליית הנוקבא לבינה?

כשהרצון המשותף שלנו עולה לרצון להשפיע לבינה, ואנחנו רוצים להשפיע הכול לבורא, בדיוק כמו שהוא משתוקק ממדרגתו לתת לנו הכול. וכששני הרצונות האלה נפגשים, הרצונות של הבורא ושל הנברא, או של בעל הבית והאורח - אנחנו בצורה כזו מנסים להתקשר איתו, בכך שאנחנו משפיעים, נותנים לו הכול.

שאלה: נראה שהכול קורה באותו הזמן. הכוחות דוחפים למטה ואנחנו דוחפים כלפי מעלה וזה גם נראה כמו ביטוש, האם דרך השפעה אפשר לשנות את הביטוש הזה לזיווג דהכאה?

ודאי, ביטוש, השפעה, זיווג דהכאה, זה הכול אותן פעולות שאנחנו עושים עם הרצון לקבל שלנו כשמקבלים כוח השפעה, ואז אנחנו משתדלים להפוך את כוח הקבלה לכוח השפעה. זאת אומרת הכוח ודאי שלא משתנה, אלא הכוונה שלו משתנה, בשביל מה ולשם מה אנחנו הופכים את הפעולות שלנו.

שאלה: האם יש קשר בין הזוהר לבין הרשימות, ובסופו של דבר הרשימות מיישמות את מה שכתוב כאן בזוהר?

כן ודאי, הרשימות זה העיקר, רשימות זה הכלים שעל ידי האור הופכים להיות לעביות ומסך, ואז כיוצא מזה עושים פעולות על מנת להשפיע.

תלמיד: מוחין של גדלות א' וגדלות ב'?

זה מצבים של גדלות א' או גדלות ב' בתוך הכלי, אנחנו עוד נלמד מהם המצבים האלה של גדלות, א' וב'.

תלמיד: זו תוצאה של הצמצום א' וב' או שזה לא קשור?

זה קשור אבל לא בצורה ישירה.

תלמיד: ההסבר שלך על איך מלכות רוצה לעלות לבינה, זה נראה כאילו אני רוצה לבטל את הרצונות שלי האגואיסטים ולקבל מחשבות נכונות, מחשבות שיביאו אותי לדרך ההשפעה. אפשר ככה לתאר את התהליך הזה?

תשתדל, זה טוב.

שאלה: כתוב פה בפסקה האחרונה שאין מספיק אורות כח"ב. אז אם שוב יהיו הכלים של בינה וזו"ן אז ישר יקבלו ג"ר דאורות. איך לרכוש את הכלים האלה?

לבקש מסך ואז אתה תוכל לעבוד מתוך כלים דקבלה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. ואז חוץ מאור הנפש והרוח יהיו לך גם נשמה, חיה, יחידה.

שאלה: האם שינוי הכוונה מעל מנת לקבל לעצמו, לעל מנת להשפיע זאת פעולה בריאה, או בניית בורא?

הפעולה הזאת מגיעה מהבורא אבל מתרחשת בתוך הנברא לפי הקשר הנכון בין נברא לבורא, כששניהם רוצים להיות בקשר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות את המלכות הכללית בעשירייה?

על ידי זה שמשתוקקים להשפיע לבורא, ומתוך נקודת הרצון כשרוצים להשפיע לו מתחברים בינינו, להיות ממש כוח אחד בהשפעה. וכך זה קורה לנו.

קריין: 14.

"14. וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, המלכות שנכללה בבינה, חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, שהוא בניין עמוק היוצא מתוך המחשבה, ג"ר, ונקרא מ"י, התחלה אל הבניין. עומד ואינו עומד, עמוק וסתום בשם אלקים.

ועוד נקרא מ"י דאלקים, שחסרות אותיות אל"ה מהשם אלקים. רצה להתגלות ולהיקרא בשם אלקים, הוא התלבש בלבוש כבוד המאיר, אור החסדים, וברא אל"ה. ועלו אותיות אל"ה בשם אלקים. שהתחברו אותיות אלו באלו, אותיות מ"י באותיות אל"ה, ונשלם השם אלקים. וכל עוד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלקים. ואלו שחטאו בעגל, אמרו על זה, אל"ה אלוהיך ישראל.

ביאור הדברים. כי ע"י עליית מ"ן מתחתונים, נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק, שבהיות האור הזה מע"ב ס"ג דא"ק, שלמעלה מצ"ב, הבוקע כל מדרגה לשתיים. ע"כ בעת שנמשך האור הזה לראש א"א, חוזר ומוריד את הנקודה מתוך המחשבה, ממקום הבינה, חזָרָה למקומה, למקום המלכות של הראש, כמו שהיה לפני צ"ב.

וג"ס בינה ז"א ומלכות, שנפלו מהראש, חוזרות לבחינת ראש, שהרי הזיווג נעשה במקום המלכות שלמטה מהן. ונבחן שהשם אלקים חזר והתגלה. כי ג' האותיות אל"ה חזרו והתחברו אל מ"י במדרגה אחת, ונשלם שם אלקים במדרגה.

וכיוון שחזרו בינה וזו"ן דכלים, חזרו גם ג"ר דאורות. והתלבשו כח"ב זו"ן דאורות בחמש אותיות של שם אלקים: אורות כח"ב באל"ה, אורות זו"ן בי"ם. וזכור זאת היטב, שאל"ה הנפולים, הם בחינת כלי בינה וזו"ן, החסרים למדרגה. אבל בעת שאל"ה מתחברות בשם אלקים, הן נעשות אורות כח"ב, מטעם הערך ההפוך שבין הכלים לאורות.

ונאמר, וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, המלכות שנכללה בבינה. כלומר, שנחקק מסך ומקום זיווג מחדש במלכות דראש א"א, הנקרא הנר הקדוש הסתום. והיא חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, אשר החקיקה החדשה הזו ממשיכה ציור אחד, קומה של ע"ס קודש קודשים, קומת ג"ר, הנקרא קודש קודשים.

ומשום שיוצא מתוך מחשבה, משום הנקודה שעלתה להיות מחשבה, הנה עתה חזרה ויצאה מתוך מחשבה, ובאה למקומה האמיתי, למקום המלכות דראש. וע"כ ג' הכלים בינה ז"א ונוקבא, אל"ה, חזרו עתה למדרגה של הראש, ונשלם שם אלקים. ומכנה את הקומה הזו דג"ר בשם ציור סתום.

ונאמר, שנקרא מ"י, התחלה אל הבניין. שאע"פ שכבר התחברו אל"ה במ"י, ונעשה השם אלקים, מ"מ עדיין נקרא רק מ"י, והוא התחלה לבניין השם אלקים, כי הבניין עוד לא נשלם.

והוא עומד ואינו עומד, מצד אחד כבר עומד הבניין בכל השלמות, שהרי מקום הזיווג חזר למקומו בפה דראש, ובינה וזו"ן חזרו למדרגה, וכן ג"ר דאורות, והשם אלקים נשלם.

אמנם מצד שני, לא עומד עוד בניין השם, כי הוא עמוק וסתום בשם אלקים. שהאורות של השם אלקים הם עוד עמוקים וסתומים ואינם מאירים באל"ה, בינה וזו"ן, שעלו למקום הראש. מטעם, כי מחמת עלייתם לראש א"א, ששם מאירה החכמה לבדה, הנה אין בקומה הזו אלא אור החכמה. וכיוון שהם ז"ת, וז"ת שעלו אינן יכולות לקבל החכמה בלי התלבשות בתוך חסדים, וחסדים אין להם שם, ע"כ אינם יכולים לקבל גם החכמה.

ולפיכך נבחן, שהשם עמוק וסתום, ואינו מתפשט עוד בג' אותיות אל"ה. ומטעם זה נבחן עוד בניין קומה זו בבחינת, לא עומד. ועדיין אל"ה אינם מגולים בה. ולכן לפני זה, עוד נקרא מ"י. כי האותיות אל"ה עוד סתומות בשם אלקים, ואין שם אלא רק מ"י.

ורצה להתגלות ולהיקרא בשם אלקים, כיוון שכבר נשלם השם, כי כבר עלו אל"ה לראש, ועכ"ז אינן מאירות כלל. ע"כ רצה להתגלות ולהיקרא בשם אלקים. הוא התלבש בלבוש כבוד המאיר, אור החסדים, וברא אל"ה.

פירוש. כיוון שכל הסיתום של השם, שאינו יכול להאיר באל"ה, הוא מחמת חיסרון של הלבוש דחסדים, שאין ז"ת יכולות לקבל אור חכמה בלי חסדים. ע"כ חזר ועשה הזיווג דקטנות. כבעת היותו בגוף דא"א, והמשיך קומת החסדים, והקומה דחכמה התלבשה באור החסדים שהמשיכה, והאור ההוא נעשה אל הקומה לבוש כבוד המאיר, אשר דרך הלבוש הזה דחסדים, הוא יכול להאיר את אור החכמה בז"ת, שהן אל"ה.

וברא אל"ה, ועלו אותיות אל"ה בשם אלקים. כלומר ע"י לבוש הכבוד, קומת החסדים, שקיבל מזיווג הגוף שלמטה מחזה, הנקרא בריאה, ברא אלה, השפיע האור לאל"ה. וע"י זה עלו אותיות אל"ה בשם אלקים. כי מאחר שכבר יש להם לבוש כבוד מחסדים, הן יכולות לקבל בו גם חכמה.

ואז נגלו אל"ה בשם אלקים. כי עתה מאירים בו הבינה וזו"ן בתכלית השלמות שבהם. ונבחן, כי עתה נשלם והתגלה השם אלקים. והתחברו אותיות אלו באלו, מ"י באל"ה, ונשלם השם אלקים. כי עתה מקבלות אל"ה קומת החכמה, מפאת שהשיגו לבוש דחסדים, וכל חמש אותיות אלקים מאירות בשלמותן.

ועד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלקים. כי מטרם שהמ"י השפיע להם אור החסדים ללבוש, לא היו אל"ה יכולות לקבל כלום ממ"י, ולא האיר באלקים אלא מ"י בלבד.

ואלו שחטאו בעגל, אמרו על זה, אל"ה אלוהיך ישראל. כי הם פגמו בלבוש כבוד המאיר. וע"כ מ"י נפרד מאל"ה. ולכן אמרו, אל"ה אלוהיך. ויצא השפע לאלוהים אחרים."

שאלה: האם אנחנו יכולים להחשיב את א-לוהים כאמונה מעל הדעת?

כן. ודאי ששם א-לוהים הוא למעלה מהדעת. אם אנחנו מקבלים אותו כולו מגלים אותו כולו הרבה למעלה.

שאלה: למה אי אפשר לעשות זיווג על כלים, בינה, זעיר אנפין ומלכות במקומן, ובמדרגה התחתונה זה מתאפשר?

איך אתה תעשה זיווג על בינה, זעיר אנפין ומלכות במקומן, אם אין לך כלים, כתר וחכמה, אם אין לך מ"י, אז איך אתה תעבוד עם אל"ה?

שאלה: לכן אני לא מבין למה העליון מוריד את הכלים האלה למדרגה התחתונה, מה הוא רוצה להשיג בזה?

העליון רוצה להשיג בזה גדלות לתחתון, לתת אור לתחתון.

תלמיד: אם התחתון לא מצליח לעשות זיווג על הכלים שלו?

אז זו בעיה.

תלמיד: אז איזה עזרה העליון מגיש פה לתחתון?

לא, אין בזה עזרה, רק גילוי החיסרון.

שאלה: רשום פה "ואלו שחטאו בעגל, אמרו על זה, אל"ה אלוהיך ישראל." מהו חטא העגל?

שרוצים לעבוד עם כלים דקבלה טרם שיש להם כל הכלים דהשפעה.

שאלה: מה המשמעות לפני שמ"י נותן את אור החסדים, אם לא אל"ה לא יוכל לקבל כלום?

אבל בקשר עם מ"י, אז אל"ה גם יכולה לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: אמרנו שאלוקים זה אל"ה ומ"י, אז למה יש אות ק' באמצע, למה אלוקים ולא אלוהים?

כך אנחנו אומרים, זה פשוט כדי לא להגיד את שם ה' בצורה שלמה. אנחנו לא רוצים מתוך כבוד לכנות את ה' אלא קוראים אלוקים. במקום ה', ק'. זה סך הכול. כמו שאתה אומר אבא, אימא, אתה לא מכנה אותם בשמות.

שאלה: איך מתפשט אור החסדים?

אור החסדים מתפשט בכלים דחסדים שיכולים לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שנמצאים איתו בהשתוות הצורה.

שאלה: האם מחשבה מביאה למשיכת האורות ועלייה לבינה, זה מתחיל במחשבה?

כן.

קריין: 15.

15". וכמו שהתחברו מ"י באל"ה, והיו לשם אלקים, ע"י לבוש כבוד המאיר, אור החסדים, כך השם מתחבר תמיד ע"י לבוש כבוד המאיר. ובסוד זה מתקיים העולם, כמ"ש, עולם חסד ייבנה. ואליהו פָּרח, ולא ראיתי אותו. וממנו ידעתי הדבר, שעמדתי על הסוד והסתר שלו.

בא רבי אלעזר וכל החברים, והשתטחו לפניו. בכו ואמרו, אם לא היינו באים לעולם, אלא לשמוע את זה, היה די לנו.

פירוש. באותה הדרך שהתבאר, שלא עלה בשם אלקים, עד שקומת החכמה התלבשה בלבוש כבוד המאיר, ואז התחברו מ"י באל"ה, והיו לשם אלקים, כך השם מתחבר תמיד, כך הוא קיים לעד לנצחיות, ולא עולה בשם אלקים בלי לבוש כבוד המאיר.

ובזה מתקיים העולם. גם העולם התחתון, הנוקבא, מ"ה, מקבל המוחין בדרך זה של שיתוף מ"י באל"ה, ונשלם לגמרי כמו העולם העליון, כמו שרבי שמעון הולך ומבאר. וזהו, במחלוקת מרבי אלעזר, שאמר על העולם התחתון, אחַר שהגיע לשם, הוא מ"ה. שפירושו, מ"ה ידעת, הלוא הכול סתום כבתחילה. נמצא לדבריו, שלא מתקיים העולם התחתון כמו העולם העליון.

ונאמר, שבסוד זה מתקיים העולם, באותו אופן של העולם העליון. וע"כ פסק רבי שמעון דבריו לעיל. והנה אליהו לא פירש אלא סדר המוחין, ובניין שם אלקים באו"א לבד. אבל לא ביאר, איך סדר בניין אלקים הוא בנוקבא."

אנחנו עוד נדבר על כך הלאה בזוהר. אני ממש מכבד אתכם על כך ששמעתם, אפילו שהבנתם קצת, אבל שמעתם יותר מזה ואתם תראו מה ששמעתם אחר כך זה מתקן אתכם ועוזר לכם להתקדם. המילים האלו ששמעתם, הן מאוד עוזרות לתיקון הנשמה לכל אחד ואחד.

שאלה: כרגע אמרת שהמילים האלה מתקנות מאוד את הנשמה, האם תוכל להסביר את המנגנון הזה עובד? איך המילים האלה מתקנות את הנשמה?

האורות שהם ממלאים את המילים, הם באים ומתלבשים בכלים שלנו. למרות שהכלים לא מוכנים, אנחנו לא מוכנים, האורות לא מסודרים בסדר הקודם שלנו, אבל בכל זאת יש כבר איזו מין הארה זה על זה, האורות על הכלים ואפילו הכלים על האורות בצורה כזאת, שהם מתחילים להתקרב זה אל זה. וכך זה עובד.

תלמיד: אז האותיות הכתובות הם אורות או שהם כלים?

הם כלים.

תלמיד: והקריאה שלהם ממלאה אותם באורות?

הקריאה שלהם, אפילו שאנחנו לא יכולים לזווג את הכלים האלה עם האורות, אבל בכל זאת זה מקרב אותם זה אל זה.

שאלה: האם הבנתי נכון שאל"ה זה האור ומ"י הוא הכלי והחיבור ביניהם הוא אלוקים, אז מה שאנחנו רוצים להשיג זה כלי מלא באור, כלומר אלוקים?

זה לא בדיוק, אבל קרוב לזה. מ"י, אל"ה זה הכלי. מ"י זה כתר וחכמה, אל"ה הם בינה, זעיר אנפין ומלכות. כשהם מתחברים ביניהם, אז יש לנו כלי שלם. בקטנות כשאין לנו כוח המסך, אנחנו משתמשים רק בכוחות המ"י, שיש גדלות, משתמשים בכוחות דקבלה, בכלים דקבלה, אז יש לנו גם כלים של אל"ה ומחוברים למ"י. וכך אנחנו עובדים. לכן כתוב "מי ברא אלה".

תלמידה: אז מה שאנחנו רוצים להשיג כאן זה רק כלי, אין אור באלוקים?

ודאי שישנם אורות, אבל האורות מתפשטים בתוך הכלים כאשר יש לנו כלים מוכנים לזה. כמה כלים שמוכנים, האורות מתפשטים בהם, או בשניים או בחמישה, או במ"י, בכתר וחכמה, או כבר באלוקים, שהם מ"י ואל"ה יחד.

שאלה: קודם כל היה כתוב באקדמיה במ"ה שהויה היה מלא בא'. אז מה זה ה-א' במ"ה?

א' זה סימן לצמצום ב', אנחנו עוד נלמד את זה קדימה. צורת א' מסמלת לנו צמצום ב', זה אור למעלה ואור למטה והפרסא היא הקו שבין חלק עליון והחלק התחתון של האות, זאת הפרסא המבדילה בין גלגלתא עינים ואח"פ.

תלמיד: בתחילת השיעור בהקדמה כתוב שהמטרה היא למשוך את האור העליון. איך אנחנו מושכים עכשיו בצורה הנכונה בעשירייה ובכלי העולמי?

את זה אנחנו נלמד, זו כל העבודה שלנו. אני לא יכול לספר על זה עכשיו בתשובה קצרה.

שאלה: בהגדרה הקודמת היה כתוב שמ''י זה ג''ר.

כן, גלגלתא ועיניים.

תלמיד: היום מדובר על כתר וחוכמה, אז לאן נעלמה הבינה?

לא, אני מצטער. גלגלתא ועיניים, כתר וחוכמה אלה אותיות מ''י. ואח''פ, אוזן, חוטם, פה או בינה, זעיר אנפין, מלכות, היא אל''ה.

שאלה: למה קוראים מ''י, את המילה של האלוהים מהסוף, ואל''ה מהתחלה?

אלה פשוט שני חלקים שלא קשורים זה לזה, אלא אפילו הפוכים זה מזה, כי אלה כלים דקבלה ואלה כלים דהשפעה.

שאלה: דיברנו על כך שאנחנו עובדים ומשתוקקים לעליית המלכות לבינה, לתכונת אל''ה. ופה אנחנו קוראים שמ''י ברא אל''ה, זאת אומרת שקודם כל יש מ''י, כתר וחוכמה. מאיפה אנחנו מתחילים את העבודה מלמטה?

אנחנו מתחילים את העבודה גם ממ''י, מכיוון שאלה כלים קלים, זכים.

שאלה: אנחנו על ידי התפילות, המחשבות, ההתכללות מושכים מאור. יש הרבה מאור והכלי לא יכול להכיל את כל האור שקיים. לאן הולך כל האור הזה, לאור מקיף, לאור חוזר?

לאור מקיף. אנחנו עוד נלמד את כל הדברים האלה.

שאלה: בפסקה שהוא מדבר על לבוש, האם הוא מתכוון לתפיסת המציאות של התחתונים?

כן, נכון.

שאלה: כאן הוא כותב שהעולם התחתון נוקבא, מ''ה, מקבל את המוחין בצורה של החיבור בין מ''י ואל'ה וכך נשלם העולם העליון. למה הכוונה לקבל את המוחין?

לחבר את שני החלקים בתוך הכלי, מ''י ואל"ו (ואל''ה) שיהיו לכלי חמישה כלים, והכלי יוכל לעבוד עם כל חמשת הכלים בלקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשם "אלוקים" נשלם רק כשהאורות עוברים דרך הפרסא ומגיעים לסיום וזה סיום כל התיקונים?

"סיום כל התיקונים" - אנחנו עוד לא לומדים מה זה. אבל חלק ממה שאמרת, אמרת נכון.

שאלה: קל להבין למה הבורא נתן לנו גאווה וקנאה. אבל למה יש כבוד, מהו השורש הרוחני של כבוד?

השורש הרוחני של כבוד - "כבוד הבורא". אנחנו מכבדים אותו ורוצים רק להרגיש ולראות אותו מעלינו. לכן זה תיקון.

שאלה: מה זה הרצון המשותף שלנו?

המשותף - שאנחנו מחברים את הרצונות שלנו וסך הכול שואלים מתוך הרצון המשותף את הבורא, מעלים מ"ן אליו בצורת השיתוף.

תלמידה: אז מה זה לחבר רצונות?

לחבר רצונות, זה לחבר חסרונות. את הרצונות אנחנו אף פעם לא יכולים לחבר ממש, כי אף אחד לא יודע בדיוק מה הרצון שלו, אפילו שאומר באותן המילים שהרצון שלו והרצון של השני זה אותו רצון - אלא חסרונות. זה מה שאנחנו מחברים.

שאלה: איך נוכל לאהוב את החברים "כמוך"?

"ואהבת לרעך כמוך" - זו בעיה גדולה מאוד לגלות מה המשפט הזה. נעבוד על זה. אני לא רואה עכשיו מקום לזה. "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'", כך כתוב. נדבר על זה.

שאלה: האם הכלי מסתדר כתפילה עבור הזולת?

כן ודאי. כלי נכון זה תפילה עבור הזולת.

שאלה: מה הבקשה הכי חשובה שעלינו לבקש עבור החברים בזמן קריאת הזוהר?

בזמן קריאת הזוהר, הבקשה הכי נכונה זה להתקרב לבורא. להתחבר, להתחבק, להידבק אליו.

שאלה: רב איך לשתף יותר פעולה עם הפעולה שזוהר עושה עלינו?

רק לרצות להתחבר ולדרוש חיבור. אפילו שאנחנו לא מבינים בדיוק את השאלות, התשובות, המצבים, אבל את זה אנחנו צריכים תמיד לדרוש. להתקרב בינינו עד הדבקות ועד הדבקות בבורא. מתוך הדבקות בנו, דבקות בבורא.

חלק 5 קצר

80:47

שאלה: מה זה "ערך הפוך אורות וכלים"?

ככל שהכלים יותר גבוהים, כך האורות בהם יותר קטנים, וככל שהכלים יותר נמוכים, כך האורות בהם יותר גדולים. ככה זה, "ערך הפוך אורות וכלים".

לקח לבעל הסולם הרבה זמן לתפוס ולבטא את החוק הזה. כך סיפרו אנשים שלמדו איתו במקום שבו הוא ישב ולמד "עץ חיים", ולא יכל לפתור את הבעיה הזאת.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על אור ישר, אז האור הכי גדול בסופו של דבר הוא כשכל הכלים מתמלאים, ואז האור הכי גדול נמצא בכתר.

אבל על ידי מה הוא הגיע לכתר? על ידי העביות שבמלכות.

תלמיד: זאת אומרת, כשהכלים הכי גדולים נכנסים לעבודה, הם לא מקבלים את האור הכי גדול?

כן.

שאלה: "בדְבר ה' שמיים נעשו. במלכות, הנקראת דְבר ה', נעשו השמיים", מה זה אומר שהמלכות בראה את השמיים?

מלכות, שהיא הדרגה התחתונה ביותר, על ידי צמצום מסך ואור חוזר, מעלה את הרצון שלה עד למעלה, עד מקור האור שנקרא "שמיים".

שאלה: בקטע 13 כתוב "ונקודת המלכות הזו, אשר עלתה לחכמה, והחכמה נתקנה על ידה כזכר ונוקבא, היא עלתה משום זה, ונעשתה למחשבה, בינה." כיצד הוקמה חכמה כזכר ונקבה?

יש שם גם זכר וגם נקבה. בכל מקום אנחנו לא יכולים לדבר על כך שיש רק זכר או רק נקבה, כי אחרת לא תהיה שום תנועה, לכן חייבים להיות יחד, שניים. אפילו אצלנו, כשמדברים בגוף האדם, כל דבר שיש בתוך האדם, או בתוך עץ, בתוך כל נברא ונברא, כבר מחוברים שם חלקי זכר ונקבה יחד. אחרת לא יהיה חילוף חומרים, חילוף הבחנות, לא תהיה שום תנועה, לא יהיו חיים.

שאלה: אנחנו קוראים שכל מדרגה מחולקת לשני חלקים. האם החלוקה הזאת תיווצר גם בנו במצב המתוקן?

כן.

שאלה: מהי הבחירה החופשית בזמן הקריאה ב"זוהר"?

הבחירה החופשית היא לרצות להיות יחד על ידי קריאת ה"זוהר", ש"הזוהר" יחבר בינינו ויעשה אותנו כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: איך מ"י ואל"ה באים לידי ביטוי בעבודה בין החברים, ואיך הם יכולים להתגלות בין החברים? האם זה קורה על ידי מ"ן בתפילה משותפת?

כן. על ידי חיבור מתגלים גם מ"י וגם אל"ה.

שאלה: איך לאזן את היחס בין אורות וכלים?

על ידי המסך. עוד מעט נלמד יותר על המסך, עד כמה הוא מאזן, מחלק, מחבר, בין האורות והכלים. הכול עבודת המסך.

(סוף השיעור)

---

1. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות↩