שיעור בוקר 29.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת".

נלמד אחר כך גם את ה"פתיחה לחכמת הקבלה", ואולי אפילו משהו על מבנה העולם בתקופת התיקון, מה שנקרא "הדור האחרון".

אני רוצה רק להגיד, שצריכים יותר ויותר לראות את הצורה שהעולם שלנו מקבל. ולראות עד כמה שהווירוס הזה שעכשיו מתפשט בו וממשיך, הוא כתוצאה מזה שאנחנו לא הולכים עם הזמן. אנחנו נמצאים בדור האחרון, זה הדור הראשון שצריך לעבור תיקון ולהעלות את עצמו לדרגת על מנת להשפיע. דרגת על מנת להשפיע זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת, השפעה למעלה מהקבלה. ולכן אנחנו צריכים לראות עד כמה שאנחנו מתאימים לדרישה הזאת, שהטבע כבר דורש מאתנו להיות יותר מגובשים, יותר קשורים זה לזה. עד כמה שאנחנו צריכים להתקרב זה לזה, להבין ולהרגיש את המערכת של כל המציאות כמערכת אחת אינטגראלית, דומם, צומח, חי, מדבר, שהם יהיו בהרמוניה כולם.

אנחנו רואים כמה שאנחנו לא שמים לב למה שיהיה עם הדומם צומח וחי, עם הטבע שלנו שאנחנו נמצאים בו. זה נקרא שאנחנו לא מתקדמים לצורה אינטגראלית, לחיות עם כל ארבעת השלבים האלו, ארבע הצורות של הטבע יחד בהרמוניה אחת. לכן, כתוצאה מזה שהמנוע בתוך המציאות הוא מנוע עובד, ומקדם אותנו להיות קשורים בצורה שלמה זה עם זה לאט לאט, ואנחנו לא הולכים בקצב לזה, אז מידי פעם אנחנו מרגישים תגובה שלילית מהטבע, מהדומם צומח חי, בכל הצורות. זה יכול להיות וירוסים, שמצורת חי מגיעים אלינו כאלה דברים, או בצורת צומח, או בצורת הדומם.

ובאמת חבל שעדיין האנושות לא מבינה איך היא צריכה להתקדם לצורה אינטגראלית. שכולנו קשורים יחד, כל חלקי הטבע, ומתקדמים נכון להיות בארבע הדרגות האלה, במערכת אחת שהבורא יוכל להתגלות, להתחיל להתגלות ככוח התיקון, הכוח הכללי שפועל בנו, לתת לו מקום להתגלות. זאת אומרת, כמה שאנחנו משתדלים להיות קשורים יחד, לפני, לקראתו, כך אנחנו נראה איך שהוא בא ומתגלה כתוצאה מהרשת שאנחנו בונים בעצמנו. ואנחנו מבקשים ממנו כשעדיין הוא נסתר, להתקשר בינינו בצורה נכונה, בצורה אינטגראלית בכל צורות הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר.

ואנחנו אז מרגישים לפי ההתגלות שלו בתוך הטבע הזה, עד כמה שמגיעים לזה לפחות באיזה חיבור חלקי, כי הבורא זה כוח חיבור, כוח השפעה, כוח אהבה, ולכן עד כמה שאנחנו הולכים לקראת החיבור, כך אנחנו בעצם יכולים, צריכים לגלות אותו. בינתיים אנחנו רואים שבמקום לגלות אותו אנחנו מגלים וירוסים. סימן שהאנושות עדיין לא מתקדמת נכון.

וגם אנחנו, שהוא מעורר בנו רצון להכיר אותו, להבין אותו, לגלות אותו וכן הלאה, אנחנו צריכים להבין שאפשר לגלות אותו ככוח החיבור, ככוח האהבה, ככוח השפעה, רק במידה שאנחנו בונים מערכת מהכלים השבורים, מהחלקים השבורים, כך שהם יהיו חלקים שנמצאים באיזה קשר הדדי ביניהם. ובצורה כזאת הם יתחילו לגלות את הכוח המקשר, כוח שנמצא ביניהם ככוח הדבקות, ככוח אהבה. ולכן זאת העבודה שאנחנו צריכים בימינו לעשות. גם להסביר לכל האנושות שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להביא את כל המערכת הזאת, את כל העולם שבו אנחנו נמצאים לצורה אחידה. ובסך הכול זה להגיע למצב "ואהבת לרעך כמוך", שזה הכלל הגדול של כל המציאות המחוברת נכון בכל חלקיה. וכתוצאה מזה אנחנו נגלה גם את אותו כוח אהבה, החיבור שנמצא ומקשר בינינו, שזה הבורא.
נקווה מאוד שאנחנו מתקדמים לזה ומגיעים לזה. ואם אנחנו לא עושים את זה בכל זאת בצורה נכונה, וגם לא עושים את זה בקצב הנכון, לייחד את כל הכלים השבורים יחד, אז אנחנו בעצמנו ברשלנות שלנו, בפיגור שלנו לקראת החיבור הכללי, אנחנו בזה מגלים במקום מצבים נכונים בינינו של חיבור ואהבה, אנחנו מגלים את וירוס הקורונה. שהוא מרחיק בינינו, שהוא מראה לנו בעצם איפה אנחנו לא בסדר, עד כמה שאנחנו לא ראויים להיות בקרבה בינינו. ובזה על ידי מכה הוא מרפא אותנו, הוא מראה לנו מה לעשות. אנחנו משקיעים בזה הרבה כסף והרבה סבל עד שמתים מזה, אבל איכשהו בא תיקון על ידי זה.

נקווה מאוד שחוץ מזה שאנחנו נפגעים מווירוס הקורונה, נבין איזה פעולות נכונות הוא עושה לנו. איפה הוא מראה לנו שאנחנו צריכים להשקיע כוחות. איפה הוא מראה לנו שאנחנו יכולים להתחבר יותר ובאיזו צורה. איך לחבר את הפנימיות של החיבור שלנו עם החיצוניות שלנו, שיהיה זה שווה לזה ובאיזו צורה. הקורונה ווירוס אומר לנו "אתם לא יכולים להתחבר ולהיות קרובים פיזית זה לזה, אם אתם פנימית לא מתחברים יותר זה מזה". ואנחנו נבין, נגלה ונרגיש את זה, מהצעדים הבאים שעוד נמצאים לפנינו ולפני כל האנושות. לא יכול להיות שיהיה הבדל בין העולם הגשמי והעולם הרוחני, בסופו של דבר הכול צריך להיות מערכת אחת אינטגראלית, שאין הבדל בין העולם הזה והעולם הבא, ולכן אנחנו גם צריכים לזהות בכל היחסים בינינו, את אותה מידת הריחוק כמו שהווירוס דורש. זה צריך לתת לנו תגובה, תשובה, הבנה שצריכים לתקן את היחסים בינינו ולהתקרב פנימית, ואז במידה הזאת אנחנו נוכל להתקרב בצורה החיצונה.

לכן וירוס הקורונה הזה הוא בעצם מרפא. הוא מסביר לנו איפה הפגם שלנו. עד כמה אנחנו צריכים להיות טובים זה לזה, פנימית קרובים זה לזה ואז בהתאם לכך, נוכל גם לעשות פעולות בצורה החיצונה ופעולות טובות, שגורמות לנו רק טוב. נקווה מאוד שאנחנו נעכל את השינויים האלו שבהם אנחנו עכשיו נמצאים וכך נתקדם. אבל אנחנו עוד נלמד את זה, נראה את זה במו עינינו, שזה מה שקורה לנו. בינתיים האנושות מקבלת שינויים, השינויים האלה עוברים בינתיים לא בהכרה, אחר כך קצת יותר בהכרה. מתחילים לראות, להבין מה השינויים, ולאט לאט אנחנו מתחילים כבר איכשהו לטפל בהם. עוד נדבר.

מה שבסך הכול הווירוס דורש מאיתנו, השינויים האלה שאנחנו צריכים לעשות, זה לעלות מכוח הקבלה, שאנחנו עושים הכול כדי לקבל, לכוח ההשפעה. שנעשה הכול כדי להשפיע וזה נקרא לעלות מדעת לאמונה למעלה מהדעת. שכוח השפעה יהיה למעלה מכוח הקבלה. זה נקרא "אמונה", כוח השפעה, יהיה למעלה מהדעת, מכוח הקבלה, ושנוכל כך לעשות כאלה חשבונות בכל מצב ומצב, בכל מקרה, עם כל אחד וזה נקרא שאנחנו רוכשים אמונה למעלה מהדעת. כך מרגישים ומקבלים את הטבע של הבורא ונכללים עימו. והמצב של גמר התיקון שכולנו נעלה לאמונה למעלה מהדעת, כולנו נשפיע זה לזה, כולנו נגיע למערכת אחת, שכולנו קשורים זה לזה, ואף אחד ולא יהיה יוצא מן הכלל, שלא מבין ולא מרגיש מה זה באמת טבע הבורא, שזה טבע ההשפעה, טבע האמונה.

קריין: קטע מספר 43 בנושא "אמונה למעלה מהדעת" מבעל הסולם "שמעתי ר"ה". החכמה בחוץ תרונה.

"החכמה בחוץ תרונה, וברחובות תתן קולה, מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו". פירוש, כשהאדם זוכה לדביקות השם ית', אזי השכינה הקדושה אמרה לו, שזה שהיה צריך מקודם להיות בבחינת פתי, זהו לא מפני שהאמת הוא כך, אלא שהסיבה היתה, מטעם חסר לב. דהנה אנו אומרים: "וכל מאמינים, שהוא אל אמונה". זאת אומרת, שאח"כ, כשזוכין לדביקות אמיתי, אזי אין זה נקרא בחינת פתי, שאגיד שהוא למעלה מהדעת. אלא אדרבא, שהוא צריך לעבוד, ולהאמין על עבודתו, שהיא למעלה מהדעת, אף על פי שהוא רואה בחושיו והרגשיו, שהעבודתו הוא בתוך הדעת. ממש להיפוך, שמקודם היה רואה, שהדעת אינו מחייבו את העבדות, ממילא היה צריך לעבוד למעלה מהדעת. ולומר, שבזה יש דעת אמיתי. זאת אומרת, שהוא מאמין, שהעבדות הוא מציאות אמיתי. ואח"כ הוא להיפוך, שכל עבודתו מחייבו אותו את הדעת שלו, היינו הדביקות מחייבו את העבודות. אלא שהוא מאמין, שכל מה שהוא רואה בתוך הדעת, הכל הוא למעלה מהדעת. מה שאין כן מקודם, שכל מה שהוא בלמעלה מהדעת, הוא בתוך הדעת."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר ר"ה. "החכמה בחוץ תרונה")

בעל הסולם אומר לנו כאן דבר פשוט, צריכים לעבור את זה בצורה רגשית, ולקלוט את זה, ולראות את המעברים האלה, אבל מה שנראה לנו היום שלמעלה מהדעת זה בניגוד לשכל שלנו, בניגוד לרגש שלנו, שזה כוח האמונה שאני צריך לדאוג ולהשפיע לכל המערכת במקום לדאוג לעצמי, שזה עניין של הניתוק שלי מכל המערכת הגדולה של נשמת האדם הראשון, הנשמה שלי, אז אני צריך לראות, להגיע למצב שאני אראה את זה אחרת, שמה שאני דבוק לכולם דרך העשירייה, לכולם, לכל העולם ולבורא, זה המצב האמיתי שלי. חזרתי הביתה למצב של אמת, למצב מתוקן, למצב שנמצא בכוח ההשפעה כלפי כולם, אבל אני צריך להבין שכוח ההשפעה שיש לי כלפי כולם זה בעצם כוח החיבור, והוא נקרא כוח האמונה, כוח הבינה, והוא לא יכול להיות מושג אצלנו אחרת, אלא רק למעלה מהאגו שלנו, מכוח הקבלה, אחרת אני לא מרגיש שום דבר. אני כנברא צריך להיות בהרגשה שלי כלול משתי צורות פלוס ומינוס, קור חום, רחוק קרוב, אחרת אני לא מבדיל, לא יודע איפה אני נמצא. לכן, אנחנו נולדים בכוח הקבלה וצריכים לעלות מעליו לאמונה למעלה מהדעת מה שנקרא, לכוח ההשפעה, וכשאני נמצא כבר בכוח השפעה, אז אני מבין עד כמה שהיה לי כוח הקבלה לטובתי, שאני דווקא מתוכו עברתי, וכשעברתי מתוכו לכוח ההשפעה אז אני מבין מהו כוח השפעה, אבל מבין את זה בזכות זה שהייתי בכוח הקבלה מקודם, אז עכשיו אני רואה מהו כוח ההשפעה.

זה נקרא בסך הכול "כיתרון אור מתוך החושך", עד כמה שאני מרגיש את החושך, כוח הקבלה שלי, אני יותר יכול להבדיל בכוח ההשפעה. עוד כוח קבלה קצת יותר, עוד כוח השפעה קצת יותר, וכך בהדרגה, אני עולה מדרגה לדרגה, מדעת לאמונה, מדעת לאמונה, עד שמתקן את כל כלי הדעת שלי, הרצון לקבל, לכלי האמונה, שזה על מנת להשפיע.

שאלה: יש רגעים שאני מרגיש שאני מחובר בדבקות לעשירייה, באמונה עם הבורא בינינו, אפילו על גבי איזו התנגדות שהייתה לי באגו. והשאלה היא האם גם מעל זה צריך לעלות? כי באותו רגע זה מרגיש לי הדבר הכי נכון, שזו האמת, זו המטרה, ואז פתאום אתה קולט ושואל את עצמך, אז על מה בעצם התגברת? כמו שאמרת לפני רגע, יש רגעים שאתה מרגיש שחזרת לאמת, שאתה בחיבור, בדבקות עם העשירייה. אז השאלה היא, האם אני לא אמור גם מעל זה לעלות? כי באותו רגע זה מרגיש לי בכל החושים כאילו גם זה פתאום הדעת.

כן, זה נכון, כך אנחנו עושים. כשאתה עולה מדעת לאמונה למעלה מהדעת, כשאתה עלית לזה, מתייצב בזה ומתמצא בזה, זה הופך להיות לדעתך. ואז אתה צריך לעלות לדעת יותר גבוהה, שזה נקרא "אמונה" לעומת הדעת הקודמת, וכך כל פעם אנחנו עולים. זאת אומרת, בעצם מהי האמונה? מדעת לדעת, מדעת לדעת שאנחנו עולים, ההבדל בין דעת לדעת נקרא אמונה.

תלמיד: אפשר גם לקרוא לזה גם "שמאל וימין, שמאל וימין" בדיבור בינינו?

אנחנו עוד ניתן הגדרות יותר מדויקות. שמאל וימין גם אפשר, בינתיים כן. אני רק מפחד שזה כך, שלכולם יהיה מובן.

שאלה: במה הביטוי האמיתי של כוח הרצון לקבל?

כוח הרצון לקבל פועל בנו בכל רגע ורגע, בכל מה שאנחנו מרגישים את עצמנו שנמצאים בחיים, באיזה מין קיום, זה הכול כוח הקבלה. כוח קבלה זה שאני חי, נושם, זז, אני חם, זה הכול כוח הקבלה. אחר כך, חוץ מזה שאני מרגיש את עצמי קיים, אני גם רוצה לקנות כל מיני דברים, לרכוש כל מיני דברים, להרגיש כל מיני דברים, להשפיע על כל מיני דברים שנמצאים מסביבי, וכך אני נכנס לקשר עם הסביבה, זה כוח הקבלה. אחר כך, חוץ מזה שאני קיים ושאני נמצא בקשר עם הסביבה, יש לי גם מה אני רוצה, זאת אומרת, איך לקדם את כוח הקבלה שלי, מה אני רוצה לרכוש, מה אני רוצה לדעת, להבין, על ידי זה להשתוקק לקנות כל מיני דברים, זה כוח הקבלה.

זאת אומרת, כוח הקבלה הוא בכל הדרגות האלה, דומם, צומח, חי, מדבר, בתוך כל אדם ואדם, מכוח הקבלה הקטן עד כוח הקבלה הגדול ביותר. בשביל מה זה כך מתפתח בנו בהדרגה? כדי שאנחנו נוכל לתקן אותו, כי כל הגדול מחברו הוא גדול מפני שייצרו, היצר שלו, היצר הרע, כוח הקבלה, יותר גדול מהשני.

שאלה: כשאנחנו עוברים מלמעלה מהדעת לדעת, ואז אנחנו עומדים על זה, איך אנחנו לוקחים את התפקיד לידיים שלנו? זאת אומרת, אנחנו לא מחכים שהבורא יעורר אותנו על ידי איזו הכבדה של הלב. איך מתרחש התהליך הזה שבו אנחנו מנהלים מתי אנחנו נעבור, שלא יהיו ההפסקות האלה, כמו שאני עומד בתוך הדעת, אלא שכל הזמן אני אהיה בתהליך הזה של למעלה מהדעת. איך עושים את זה?

זה יפה שאתה שואל. אפשר לעשות את זה רק על ידי זה שאתה מתקדם איתנו, וחוץ מזה עם הקבוצה שלך. חוץ מזה, שבכל רגע ורגע בחיים אתה כמה שיותר חושב על זה, ומתאר לעצמך כאלו מצבים שאתה כבר נכלל עם כולם במערכת אחת אינטגראלית, ופועל עם כולם יחד בהרמוניה. והבורא נמצא איתכם יחד בכל ההרמוניה הזאת, ואז אתה והוא משתדלים להיות בתנועה אחת כלפי יתר חיבור. עד שאתה תרגיש שהבורא פועל בך.

שאלה: האם אפשר להגיד שהגדילה של הדעת היא תמיד גדילה בהרגשה שלי נגד החיבור? עליה בדעת זו עליה נגד החיבור?

וודאי שזה נגד החיבור. כי כדי להיכנס לחיבור אתה צריך לברר על פני מה אתה נכנס. נניח שאתה צריך לעלות לאיזו גבעה, אתה מתחיל לטפס עליה, ואז אתה מתחיל להרגיש מהי הגבעה הזאת, כמה אבנים יש שם, כמה שבילים יש שם, והם כולם נגד, בעד, כך וכך, אז אתה מתחיל להכיר את כל הדעת שאתה עולה עליה. לכן, כך עולים. זה מה שקורה לנו. לכן פעם אתה רואה חברים שמחים, ופעם הם דווקא נמצאים באיזה ייאוש, עייפות. כאן הבורא גם בודק אותנו, האם למרות העייפות, האם למרות שקשה לנו, האם למרות שעוד משהו קורה לנו, אנחנו בכל זאת משתוקקים אליו. אתה יכול להגיד "אבל אני עייף, אבל אני לא מסוגל, אני מיואש, אני לא רואה מטרה". הבורא רוצה בדיוק שאתה תתקדם קדימה אליו למעלה מכל ההפרעות האלה, אפילו שאתה לא מרגיש את המטרה, אפילו שאתה לא מרגיש שזה לטובתך. כי אחרת מה? אתה מתקדם רק לפי הרצון לקבל שלך האגואיסטי? הבורא נותן לך הכבדת הלב, הוא רוצה להראות לך שאתה כולך עדיין נמצא תחת שליטת הרצון לקבל. הוא מוריד לך מצב רוח, ואתה כבר לא יכול להתקדם. הוא עושה לפניך איזשהו מכשול בעבודה, במשפחה, או במצב הפנימי שלך, ואתה כבר לא יכול להתקדם. זאת אומרת, אתה לא יכול להתקדם אליו למעלה מהקשיים האלו. למה אתה לא יכול? זה הרצון לקבל שלך מפריע בכל מיני צורות.

השאלה כאן היא, למה לא ביקשת? אתה לא מתאר לעצמך, לא מאתר שכל ההפרעות האלה באות מהבורא כי אין עוד מלבדו. לכן אתה לא מבקש ממנו, לא שייקח את כל ההפרעות האלה, כי ההפרעות האלה הן דווקא אותה הגבעה הקטנה שלפניך, שאתה צריך לעלות עליה, לעלות עליה. אז אתה מבקש, "תן לי אפשרות, תעזור לי לעלות על ההפרעות האלה".

מה טוב בזה שאתה מבקש? כי אתה רוצה להיות יחד עם הבורא. אתה רוצה שהוא ילמד אותך איך עולים על פני ההפרעות האלה, שהוא ייקח אותך כמו שגדול לוקח את הקטן ביד והולך יחד עימו. והקטן לידו הולך ככה, כמו שילדים הולכים כשמתחילים ללכת. אתה בזה נותן תענוג לבורא, ואתה נהנה מזה שהוא מתחיל לעבוד איתך, שהוא מלמד אותך. בזה אתם כבר נעשים שותפים, מזה מתחילה להיות השותפות, עבודה הדדית, עבודה יחד. וכשהוא מלמד אותך איך ללכת, לאט לאט אתה מקבל שכל ורגש להתקדם על פני כל המצבים שהוא עושה, ואתה מודע שזה בא ממנו, ואז מזה שאתה לומד, אתה נעשה תלמיד שלו, אז אתה נקרא "תלמיד חכם". החכם זה הבורא, ואתה לומד ממנו, "תלמיד חכם".

כך אנחנו מתקדמים, זו הדרך שלנו. לכן העיקר זה לממש בכל רגע ורגע את ההזדמנויות שהבורא נותן. את זה תמיד יש לך, רק אם אתה לא שוכח שאין עוד מלבדו, ושהוא מייצב לך את כל המציאות.

דיברנו על זה הרבה פעמים, יכול להיות שעכשיו זה סוף סוף ברור.

שאלה: מצד אחד יש את הדעת, מצד שני יש את הקשר העמוק עם החברים בתוך העשירייה. האם זאת הדרך שבה אני מתקדם באמונה למעלה מהדעת, כלומר קו שמאל, קו ימין, קו שמאל, קו ימין? האם זה כך?

בינתיים כן. אחר כך נתחיל להבדיל בזה צורות יותר מתקדמות, עוד ועוד אופנים שונים של התקשרויות.

שאלה: מהי הדרך הנכונה להתמודד עם הבושה שמגיעה בעקבות גדילת הדעת?

על זה כתוב, "לך לאומן שעשני". אין לי במה להתבייש, כי מה שתסובב ותגיד, "אני אני אני אני", זה לא אתה, זה הבורא. תאמין לי, אתם מכירים אותי וקצת את החיים שלי והכול, זה משהו שאם היינו מסתכלים על זה מבחינת האדם הרגיל, לכל אחד יש במה להתבייש, במה לא. אבל על מה הבושה? על מה? על זה שהבורא עשה? על זה לא צריכה להיות בושה כי זה הוא עשה ולא אני. על זה כתוב "לך לאומן שעשני".

אז על מה להתבייש? על מה שתלוי בך, אחרי שהוא עשה בך. על זה שאתה לא מתגבר, על זה שאתה לא מתקדם באותה הזדמנות שהייתה לך ופספסת, לא עשית, על זה תתבייש, רק על זה. אבל לא על התכונות הגשמיות, לא על כל מיני פעולות גשמיות, זה הבורא מכשיל אותך, זורק אותך בכוונה, שאתה תראה עד כמה אתה נמצא בידיים שלו. אבל איך אתה יכול להתגבר, זה רק על פני כל ההפרעות שהוא שם לך, כשאתה מבקש ממנו לקום למעלה מההפרעות, למעלה מהפרעות רוחניות. מה זאת אומרת? להתקרב אליו, לאמונה למעלה מהדעת, לכוח השפעה, לכוח החיבור, לזה תבקש להתקרב, ואז, רק על זה בא החשבון. החשבון לא בא בכלל על התכונות הגשמיות המגונות שלנו, בזה ודאי שלא. אלא רק על זה שאני חייב לבקש מהבורא, "תעזור לי, תעזור לי, תעזור לי בכוח השפעה, בזה, בזה, בזה", מהבוקר עד הלילה, כל הזמן לבקש על זה. כאן השאלה, האם אני מבקש? אם כן, אין יותר טענות אלי, אני נקי.

שאלה: אם כולנו פונים לחברים כגדולים מאיתנו, האם זה החיבור בינינו, האם זו הצורה המעשית של האמונה למעלה מהדעת בעשירייה?

זו התקדמות לכיוון הזה.

שאלה: כשאנחנו לומדים על למעלה מהדעת, אנו מבטלים את הדעת ומבקשים שרצון העשירייה יהיה במקום ראשון, לפני הרצון שלי, וכשאנו לומדים פתיחה, מה שאנחנו עושים זה לבטל את ההבנה, מבטלים את מה שהמקובלים מנסים להעביר לנו, מהו ההבדל במאמץ בין לימוד פתיחה לבין לימוד תוכן?

כל העבודה שלנו היא להגיע למצב שבמקום הרצון שלי אני רוצה לתאר את רצון הבורא, פשוט מאוד. לא מה אני רוצה שיפעל עכשיו אלא שרצון הבורא יפעל. אני רוצה לשמוע את הפקודה שלו, הרצון שלו ולקיים את הרצון שלו, כאילו להתלבש בו. הוא רוצה שיהיה כך, שיהיה כך. הוא רוצה אחרת, שיהיה אחרת. שתכונת ההשפעה תתלבש בי ותעבוד בי, זה מה שאני רוצה, זה הכול.

אל תחשוב על שום דבר אחר, זה מה שאתה רוצה שיקרה, זה נקרא ש"הבורא מתלבש בך", אין בורא ללא נברא, אלא כוח ההשפעה, תכונת ההשפעה מתלבשת בך והיא קובעת מה תעשה, זה נקרא שהבורא מתלבש בך. האמונה נמצאת בך למעלה מדעתך, תכונת ההשפעה נמצאת בך למעלה מתכונת הקבלה, ובצורה כזאת זה מתקיים.

שאלה: אבל הבורא מביא אותי להכרת הרע, ואני מבין שהטבע שלי מגיע מהבורא ואני יכול לעלות מעל זה ולהגיע להכרה שדווקא זה לא מאפשר לי להתקדם לבורא?

אל תתבלבל, את הכול הבורא עושה, הוא ברא אותך, רצון לקבל, ואומר לך "אתה צריך למעלה מהרצון לקבל להתנהג כאילו יש לך רצון להשפיע. יש לך שתי צורות טבע, קודם כל לקבל, זו הרמה שלך, רוצה לקבל, ויש לך בזה הרגשה מה זה נקרא לקבל, מה זה נקרא למלא את עצמך, עד כמה זה נעים, טעים וכן הלאה. ולמעלה מזה בקומה השנייה, למה קומה שנייה? כי היא נעשית חשובה יותר מהרצון שלך, זה רצון הבורא, אתה מקיים פקודה, מה שהוא רוצה אתה מקיים. אז מי מקיים, הרצון לקבל, מה הוא מקיים? שיתנהג כמו להשפיע. זה הכול.

אז אנחנו צריכים לרכוש את המדרגה הזאת. ברגע שאנחנו משתדלים לעשות את זה בצורה כזאת, שכוח ההשפעה יהיה למעלה מכוח הקבלה אז אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא.

שאלה: מהם הסממנים לכך שעכשיו בזמן השיעור האדם מכוון נכון לדרגה של למעלה מהדעת?

נניח שאני עד כדי כך רוצה להיות קשור לכל החברים ולכל זרימת השיעור שאני לא מרגיש את עצמי, אני זורם למעלה מלהרגיש את עצמי, מלחשוב על עצמי, מלהיות קשור לכל המציאות הזאת. אני רוצה להיות יחד איתם ממש בתוך המחשבה שלהם, בתוך הרצון שלהם, לזרום יחד איתם. וכל הזמן להיות בזה.

שאלה: מה שתיארת עכשיו, המצב הזה שבו אני מרגיש שאני לא מחובר לחברים בשיעור ואולי במשך היום, הוא כתוצאה מיגיעה. אני יכול להימצא במצב הזה כתוצאה מיגיעה מתמדת, ואתה מוסיף שיש מצב כזה שכאילו הבורא ממלא אותי, מוביל אותי ואני רק מממש את רצונו, מקיים את רצונו, אני מוכן לזה. איך זה קורה בדיוק, כאן הכוח שלו פועל מעל המאמץ שלי, אין צורך במאמץ שלי, איך הוא בדיוק מוביל אותי ואני פשוט מממש?

זה לא שאין צורך במאמץ שלך, אחרי שאתה עושה מאמץ ואתה רוצה לעשות פעולה כמו שנראה לך שהבורא רוצה שתעשה, אז בתוך הפעולה הזאת שאתה עושה במאמץ, אתה מתחיל להרגיש שבזה אתה דומה לבורא במשהו. ההרגשה הזאת היא כבר הרגשה רוחנית, היא כבר הרגשת האמונה, הרגשת הבינה. לאט לאט כך אנחנו מתחילים להרגיש.

שאלה: לא הבנתי את עניין הבושה. אמרת על התכונות לא להתבייש כי הן מגיעות מהבורא, אמרת הבורא גם ככה זורק, לפחות כך אני מרגיש, שהוא זורק אותי, ממש כך, מהחברים. אז על מה בעצם הבושה, על זה שלא ביקשתי מהבורא שיחבר אותי חזרה אליהם? שהייתי אדיש לזה?

נכון, כן, על זה, על זה שלא ביקשת, על זה שלא עשית פעולה כלפי הבורא, נטייה. אבל על זה שאתה מלוכלך, שאתה כל כך אגואיסט, ממש קטן, על זה לא צריך להצטער. להצטער רק על מה ששייך אליך. זה שהבורא ברא את היצר הרע ואתה מרגיש שהיצר הרע הזה מתגלה בך בכל העוצמה שלו, שהוא ממש כל כך מסריח, זה לא עליך. הבורא אמר "בראתי יצר הרע", רע בעולם, הוא ברא את הרע בעולם, אין בריאה אחרת חוץ מהרע שמתגלה בכל אחד ובכולנו יחד. ואנחנו צריכים דווקא בזכות הרע הזה להתחיל להתעלות מעליו ואז נגיע לבורא.

תלמיד: אני רוצה לדבר על התקופה הזו שעברנו עכשיו, היה יותר לחץ עם הקורונה ועכשיו פתאום חוזרים לשגרה. דיברו על זה בעולם שדווקא התקופה ההיא נראתה כחלום, ואני מרגיש עכשיו, בתקופה שאחרי, שהיא כמו חלום, משהו מאוד משונה. גם הנושא של למעלה מהדעת, אולי זו הסיבה שאנחנו לומדים אותו עכשיו, אתה יכול לסדר לי את זה?

אני מבין אותך. זה עוד יעבור, גם זה וגם זה יתייצבו. אני עוד מתקשה לדבר על זה כי אין עדיין לכולנו הבחנות, אבל בסך הכול אנחנו צריכים להתחיל לראות את התמונה הכללית הזאת, שווירוס הקורונה הזה רוצה להראות לנו עד כמה אנחנו צריכים להיות בכוח פנימי בינינו, בהרגשה פנימית להיות קשורים בינינו יחד. את זה הוא רוצה להראות לנו. איפה הפגם האמיתי, שאנחנו רחוקים זה מזה ובמידה הזאת הוא מרחיק בינינו פיסית. וכשאנחנו רואים שאנחנו לא יכולים להיות יחד ומפסידים בכל מיני דברים, אז מתוך זה יכול להיות שנקבל שכל ורגש שאנחנו צריכים להיות קצת אחרים זה לזה בצורה פנימית. זו רק התחלה, אבל כבר תחילת הדרך, המיוחד בזה שזה נמצא בטיפול הבורא, בטיפול גלובלי על כל האנושות. זה סימן מובהק שאנחנו נמצאים כדור האחרון.

שאלה: כל פעם שאני שואל אותך שאלה כלשהי, אחרי ששאלתי אני מרגיש שזה הרצון לקבל שלי. איך אני צריך להתייחס לשאלה, האם זה רצון הבורא או הרצון שלי? כי אחר כך אני מרגיש בושה.

קודם כל, זה לא נורא שאתה מרגיש בושה, סך הכול יש לך ממה להתבייש וזה כבר טוב, כי קודם חשבת שאתה צדיק. ועכשיו מה שאתה אומר זה נכון. על זה כתוב, "לא הביישן לומד". מה זה אומר, "לא הביישן לומד"? לא יכול ללמוד מישהו שהבושה עוצרת אותו. כל אחד ואחד מאיתנו מקולקל ואין על מי לדבר בכלל. זה שאנחנו, כל אחד כלפי אחרים רוצה להראות את עצמו בצורה מכובדת, זה הכול שטויות, משחק ילדים. אבל באמת כולנו רק רצון לקבל. לכן אין כאן ממה להתבייש.

אנחנו רק צריכים להשתדל להשתתף כך שזה יהיה לטובת כולם. אני מבין או לא מבין, מרגיש או לא מרגיש, אני צריך לשאול שאלות שעל ידי השאלות האלה אעזור לכולם להשתתף. זאת אומרת אני לא נמצא בשיעור כדי להיות יותר חכם, אלא כדי להיות יותר משותף עם אחרים. ואז השיעור הופך להיות אצלי שיעור של העבדה הרוחנית ולא כמו באוניברסיטה, שבמשהו אני מבין יותר בשכל. לכן כל השאלות שלנו צריכות להיות בכיוון שאני בהן מפרגן לאחרים.

שאלה: במשך השיעור מופיעות אצלי שאלות, ולפני שאני מספיק לשאול שואל מישהו מהכלי העולמי, ואני מקבל תשובה לשאלה שלי. האם זה אומר שהקבוצה שלנו נכללת בכלי העולמי?

כן. והמצב הזה הוא הכי יפה, הכי טוב. כשאתה מרגיש אחר כך שכולם שואלים אותה שאלה וכולם מקבלים יחד תשובה, זה יפה מאוד. זה נקרא שאנחנו כבר נכללים במשהו זה מזה, ויש לנו כבר במשהו לב אחד, מוח אחד, וכך מתקדמים יחד לכלי אחד.

שאלה: האם עלי לבקש לעצמי או לחברים להשיג אמונה למעלה מהדעת?

אנחנו כולנו מבקשים שתהיה לנו דרגה שנקראת "השפעה" או "אמונה למעלה מהדעת". כשאנחנו בונים דרגת השפעה על פני דרגת קבלה, כשהבורא מעלה בנו דרגת קבלה, את הרצון לקבל שלנו יותר, אנחנו צריכים לבנות מעליה דרגת השפעה יותר גבוהה וכך כל פעם נעלה, ועל זה אנחנו מבקשים.

שאלה: האם להרגיש את הבורא זה אומר לרכוש ביטחון עם החברים למעלה מההרגשה?

להרגיש את הבורא זה נקרא שאני מרגיש רצון להשפיע חדש, יותר גבוה ממה שהיה קודם.

קריין: קטע מס' 44, מבעל הסולם, שמעתי, מאמר קל"ה, "נקי וצדיק אל תהרוג".

""נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת. והוא בחינת ימין. "נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות". ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל, והוא צריך לכלכל שניהם."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר קל"ה. "נקי וצדיק אל תהרוג")

זאת אומרת אנחנו צריכים להתקדם, כל פעם לבנות כוח השפעה על פני כוח קבלה, אמנם בתוך כוח הקבלה יש לנו בעיות, ספקות, חוסר הבנה, זה לא חשוב, העיקר שאנחנו יכולים להתעלות למעלה ממנו ולהיות בכוח ההשפעה. ואז שניהם בצורה כזאת יכולים להתקיים, ושניהם יגדלו גם נקי וגם צדיק. שניהם יתמכו זה בזה, בפליפ פלופ, בצורה כזאת שכל הזמן יעלו. לעת עתה, בינתיים אם נקיים את זה כך, זה יהיה בסדר.

(סוף השיעור)