שיעור בוקר 21.02.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 451,

אותיות ס"ז – ס"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 451, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ז.

אנחנו צריכים כאן שוב לזכור את פירוש ההגדרות שיש בכל ספרי הקבלה. חכמת הקבלה מתייחסת קודם כל לכל האנושות, ומתוך כל האנושות היא מבדילה בקבוצה אחת לפי הרצון של אותה הקבוצה שנקרא "ישר אל", ישר לבורא, כי יש להם רצון לגלות אותו, להתקרב אליו ולהכיר אותו, לכן נקרא ישר אל, "ישראל". מי שבכל הזמנים שִייך את עצמו לזה, רצה להכיר ולגלות את הבורא, הוא שייך לאותה קבוצה.

בעצם תמיד הייתה איזו קבוצה וירטואלית. המקובלים חיו בכל מיני מקומות, בכל מיני זמנים, גם היו שייכים לכל סוגי אנשים, והעיקר בשבילם היה האם יש להם רצון לגלות את הבורא לפי חוק השתוות הצורה, החוק העיקרי שיש בטבע. לכן כך גם אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה, כפי שבעל הסולם כותב כאן. אז להשתדל לתת פירוש נכון למילים של חיבור, אהבה, אחדות, ישראל, אומות העולם וכן הלאה.

קריין: הקדמה לספר הזוהר, אות ס"ז.

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו," ישר-אל, שרוצים להגיע ישר לגילוי הבורא, להתכלל בו, להתחבר אליו, "על חיצוניותו," הגופים, יתר הרצונות, המחשבות שבאדם, "שהיא בחינת "אוה"ע" שבו." כך נקראים כל הרצונות שבנו שלא שייכים להשגת הבורא, "דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי"," כלומר העיקר הוא שהאדם צריך לכוון את עצמו, כולו להתקרב לבורא לפי חוק השתוות הצורה, ולשם כך הוא צריך לעבוד על הקשר שלו עם האחרים ויחד איתם ככול האפשר ללקט את כולם ולכוון לבורא, "הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה," כלומר כל אותם שנמשכים לחיבור עם הבורא דרך החיבור ביניהם, הם מצליחים בזה עוד ועוד. "ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות," אנשים שיש להם כל מיני רצונות אחרים חוץ מהשגת הבורא, "יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל." כי גם עליהם פועלת אותה הנטייה שיש לבני ישראל, הם גם מתרשמים מזה אבל יותר לאט.

"ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו," אם אדם קיבל נטייה לחפש ולגלות את הבורא אבל מזלזל באותה הנטייה שיש לו ומתחשב בכל מיני רצונות, מחשבות, נטיות שמתעוררות בו לכל מיני עסקים שבעולם הזה, "על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה"." אם אדם שקיבל התעוררות להשגת הבורא אבל מזניח אותה ומעדיף כל מיני רצונות, מחשבות, מפנה את ההתעניינות שלו לכל מיני עסקים, התעסקויות בעולם הזה, על פני התקרבות לבורא, "אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

כל אותם שעוסקים בחכמת הקבלה ורוצים להשיג את הבורא ולגלות אותו לכולם, כי זו המטרה וזה התפקיד של אלו שנמשכים לבורא, להשיג אותו, להשיג קשר עימו ולמשוך את הקשר הזה עד שהוא יתגלה לכולם, גם לאלו שאין רצון מיוחד כמו של בני ישראל, אלא אלו שנמשכים לבורא יהיו כמעבר לכל אומות העולם, אם הם לא עושים את זה, הם גורמים לכך שאלו שמתעסקים בחכמת הקבלה ורוצים להגיע לגילוי הבורא יחלשו בדרך, יעזבו וירדו מטה.

שאלה: מזו ההבחנה הזו, האדם הפרטי מישראל שמגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו?

כל אחד ואחד מאיתנו שקיבל באיזה רגע בחיים רצון לגלות את הבורא, כיוונו אותו מלמעלה, כי ודאי האדם לא עושה שום דבר בעצמו, אין אדם עושה משהו למטה אם לא מכוונים אותו מלמעלה. בסך הכול אנחנו נפעלים, אז כל אחד מאיתנו קיבל באיזה רגע בחיים רצון, כוח, הזדמנות, יכולת להתקרב למצב שיהיה כאמצעי להשגת הבורא, כך התקדמנו למה שיש לנו היום. ואם אנחנו עוזבים את זה ואחר כך מעדיפים בכל זאת עסקים חיצוניים, לא חשוב איזה, אז אנחנו כביכול מחליפים עסק רוחני בעסק גשמי.

בזה אנחנו גורמים גם לכל העולם לרדת, כי במקום שאנחנו נהיה כמעלים את העולם, כל אחד וכולנו יחד, עוזרים לעולם לעלות לדרגה רוחנית, למשוך אותו אחרינו, ההיפך, אנחנו גורמים לו לרדת, ולכן אשמתנו מאוד גדולה.

תלמיד: נשמע שיש פה "ישראל" זה התפקיד שלי בלי קשר למה אני עושה, וכמה אני עושה כלפי להיות ישראל.

כל אחד שמקבל איזה רצון אפילו הקטן שבקטנים כדי להתקרב לבורא ומזלזל ברצון הזה, הוא עושה עוול לכל האנושות. כי כל אחד ואחד חייב להבין שאם יש לו נטייה לבורא הוא מקבל את זה לא רק עבור עצמו, אלא כדי להיות כמעבר מהבורא לכל העולם ולהיות המושך את כל העולם לבורא, כדי לתפקד גם מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה, להיות המקשר בין הבורא לכל האנושות.

שאלה: מה עושים עם חופש הבחירה? נראה שבעל הסולם גם בהתחלה מצטער שהיו אנשים ששמטו את ידיהם מפנימיות התורה, שבעצמם בחרו שלא לעסוק בתורה. מה אז לעשות עם "אין עוד מלבדו"?

אני לא מבין מה אתה שואל. איפה חופש הבחירה? רק אחרי שהאדם מקבל איזה דחף, נטייה לבורא, לזה הוא יכול להוסיף את היגיעה שלו, ובזה הוא מממש את הבחירה החופשית. אם אין לו שום דבר מזה, אם הוא לא מקבל מלמעלה שום התעוררות, אז על איזו בחירה אנחנו יכולים לדבר, בין מה למה?

תלמיד: בעל הסולם אומר שהיו אנשים ששמטו את ידיהם מפנימיות התורה. זאת אומרת הם בעצמם שמטו, או שזה הוא פעל ככה?

לא, זה תמיד לפי בחירת האדם. רק בדבר אחד יש לנו בחירה חופשית, בלהתקרב לבורא אחרי שהוא מעורר אותנו, או לא להתקרב. רק בזה הבחירה החופשית שלנו, כי זה שייך להתפתחות הרוחנית, וכל יתר המעשים שלנו, יתר הבחירות אם אתה רוצה להגיד כך, בהן אין שום בחירה.

בזה כולנו כבהמות נדמו, אמנם זה נסתר מאיתנו, אנחנו לא מבינים זאת, אבל בשום עסקים בעולם הזה האדם לא חופשי, הוא עושה את זה מטעם ההכרח. אתה יכול להגיד בגלל גנים, הורמונים, לא חשוב מה, אבל האדם מבצע וזהו, ללא שום התערבות מעצמו.

מה שאינו כן אם האדם מקבל איזה קשר לאלוהות, אז כבר מתחילה להיות בו בחירה חופשית. הבורא מביא אותו לקבוצה, שם את ידו של האדם על גורל הטוב ואומר לך "קח לך את זה", וכל היתר תלוי בכמה שהאדם מסדר לעצמו את הסביבה, ומתקדם יחד איתה לגילוי הבורא.

שאלה: האם באותו זמן שאנחנו לומדים שלוש שעות, מפיצים, נפגשים עם העשירייה, אנחנו יכולים איכשהו להוסיף בכוונה שלנו בזמן העבודה?

הכוונה יכולה ללוות את האדם בכל מה שהוא עושה, ללא שום שייכות למה שבו הוא עוסק. לכן אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב באיזו כוונה אנחנו חיים. אפילו כשהולכים לישון, באיזה כוונה נרדמים, באיזו כוונה קמים, ובאיזו כוונה ממשיכים כל היום. זה לא שייך לעיסוק שלך, לעבודה שלך, או במה שלא תהיה.

תלמיד: רק לדייק. אנחנו כל הזמן משתדלים להוסיף איכשהו במאמץ, ולכן השאלה, איך להוסיף לכוונה שזה יתווסף?

רק על ידי חיזוק הכוונות מהחברים. ככל שאתם יחד קשורים, וכל אחד חושב לא על עצמו אלא על כל העשירייה. קודם כל כי אז הכוונה הפרטית שלו היא כפול עשר, ובנוסף כמו שהוא חושב עליהם כל הזמן, אז אפילו כשהוא נופל מהכוונה, האחרים חושבים עליו, וכך כל אחד, איש את רעהו יעזורו.

שאלה: באיזה שלב של התפתחות האדם יכול להגדיר את אומות העולם בתוך עצמו?

כשהתכונות, הרצונות, והמחשבות איתן הוא משתוקק לדבקות בבורא ברורים לו, ואז כל היתר זה אומות העולם שבו. ככל שתעבוד יותר על הכוונה הנכונה, תוכל לבנות גדר, גבול יותר ברורים בין "אומות העולם" ו"ישראל" שבו.

שאלה: על פי הניסיון שלך, מה הבעיה כי נפוצה שלומדי קבלה נתקלים בה, כשהם מגיעים למצב ששומטים את הידיים שלהם מלימוד הנסתר, מלימוד הקבלה ונופלים לדבר אחר?

ההפרעה הכי גדולה היא שהם חייבים לעורר את עצמם כל הזמן, כל הזמן חייבים לעורר את עצמם לעבודה, ולחידוש. בנוסף כל אחד צריך לחפש לעצמו גם תחום בהפצה, זה יכול להיות תחום שקרוב לו, שיקשור אותו יחד עם הכוונה לבורא.

אני כתבתי ספרים, יש כאלה שעושים סרטים, יש כאלה שכותבים מוסיקה ושירים בשבילנו, ויש כאלה שעושים תיקוני מחשב לחברים. אנחנו עושים כל מיני דברים. רצוי שנבצע פעולות בינינו, כדי שהן יחזקו את הקשר בינינו, וכך נעורר זה את זה. זה כמעט בלתי אפשרי להגיע לבד להתעלות רוחנית.

תלמיד: האם אתה אומר שהעבודה בעשירייה לא מספיק חזקה, וכדי להתחדש תמיד צריך לעסוק גם בהפצה?

זו לא העבודה, זה האדם, הבעיה היא באדם. האדם צריך להיות מאוד חזק, וזה לא ניתן לו, כי כבר מלכתחילה במערכת אדם הראשון, הוא בנוי כמו כדור. לכל הנשמות יש צורת כדור, בה כולם מחזיקים זה את זה. אבל אנחנו נמצאים בזמן השבירה, וצריכים לחזור לחיבור, אז אין לנו את הקשר ההדדי, ואת התמיכה הדדית, לכן אנחנו צריכים לחפש לפחות איזו תמיכה פיסית שתעזור לנו לבנות גם קשר יותר פנימי.

שאלה: במצבנו מה זה להעדיף עסק גשמי? במה הזלזול מתבטא?

"עסק גשמי" זה כשאנחנו מדברים על עבודת האדם, על מה שהוא צריך לעשות בבית, בעבודה שלו, עם המנהלים שלו, במפעל או איפה שהוא נמצא. זה יכול להיות בעיתי, כי זה יכול למשוך את האדם, לבלבל אותו, והוא ישכח את מטרת הקיום שלו.

תלמיד: האם יש לאדם איזו שליטה על הכוונה שלו, על התדירות שלה, האם בכוחו לא לשכוח?

כן, זה תלוי באדם. האדם צריך לסדר את עצמו כך שמה שהוא לא יעשה, תמיד יהיה לו איזה קשר, איזו שייכות לרוחניות, וכך הוא לא ישכח.

תלמיד: מה מבטיח שאני לא אשכח? מה מבטיח שבאמצע היום אני לא אתנתק פתאום לכמה שעות, גם כשאני עוסק בהפצה? מה יחזיק אותי לא ליפול לעסק גשמי?

ההתקשרות עם החברים, והתקשרות עם עבודה מיוחדת מסוימת. אתה עושה לעצמך כמו שכתוב "שוטרים ושומרים תעשה לך בכל דרכיך". אתה מסדר לך כל מיני צלצולים במחשב או בטלפון, מבקש שהחברים יתקשרו אליך כמה פעמים ביום.

תחשוב איך לעשות את זה. זו חובה. הבורא דורש שנרצה להיות בקשר בינינו ועימו עשרים וארבע שעות ביום, וכמה שנשתדל, זה לטובתנו. ההפצה גם מאוד חשובה בזה, כי היא מחייבת אותנו להשתדל ליצור קשרים עם העולם החיצון, ומלמדת אותנו באיזו צורה לגשת אליהם ולהסביר להם על חשיבות הדרך שלנו, שזה כבר העולם הפנימי.

שאלה: עכשיו הבנתי שלהחליף עסק רוחני בעסק גשמי, מדובר על עבודה שהאדם צריך לעשות בבית, בעבודה, במפעל. שזה יכול למשוך את האדם, לבלבל אותו שישכח על מטרת הקיום שלו. זה נכון? כי תמיד אנחנו אומרים שאין לזה שום קשר למקום העבודה ולמה שאדם עוסק בסתם גוף שלו.

זה לא שיש קשר, אלא זה תלוי, האם בזמן שאתה עובד, אפילו בעבודה פיסית, אתה משתדל שיהיה לך קשר עם העיסוק הרוחני שלך. אבל מה זה עיסוק? כשאני עובד על איזו מחרטה, או אני נהג, או עושה חשבונות במשרד, או מלמד סטודנטים, זה לא שייך לעבודה הרוחנית שלי, אבל אני רוצה שבתוך זה בכל זאת תהיה אותה הכוונה, שאני חי כדי להגיע לדבקות בבורא. אלא בשביל מה עוד אני חי?

תלמיד: אז יש קשר בין מה שאדם עושה ביומיום, לבין איך שזה משפיע על הכוונות שלו? יש פעולות שיעזרו לו יותר לשמור על הכוונה?

אנחנו יכולים לעשות את הפעולות שלנו כך שהן יקרבו אותי יותר לכוונות שלנו. לכן אם יש לך זמן פנוי, הכי קרוב, והכי מועיל להשגת המטרה הרוחנית זו הפצה. הפצת ההיכרות עם הבורא, וחובת ההיכרות עם הבורא לכולם.

תלמיד: בזמן הפנוי זה ברור. אני מדבר על הזמן ההכרחי, שאדם דואג להכרחיות שלו והוא צריך לדאוג אם כדאי לו לעבוד בעבודה כזו או אחרת, וזה מאוד מבלבל.

אני לא מבין מה יש כאן להתבלבל. ודאי שאני עובד בעבודה שהיא משתלמת מבחינת המשכורת ומשתלמת מבחינת האפשרות שהיא לא תנתק אותי מעומק העבודה הרוחנית שלי. אני צריך להעדיף עבודה שמאפשרת לי להיות קרוב לרוחניות, וכמה שפחות להתבלבל מהעבודה הגשמית. הכי טוב זו עבודה פשוטה. המקובלים תמיד העדיפו עבודה פשוטה, כמו רבי יוחנן הסנדלר, חייט, היו הרבה מקצועות כאלה אז. אבל בכללי היו בוחרים לעצמם מקצועות פשוטים.

בעל הסולם רצה להקים עם התלמידים שלו מפעל לעיבוד עורות בירושלים. זאת עבודה מאוד מסריחה, מאוד לא נקייה, מאוד קשה. הוא אפילו הביא מכונות מפולניה כדי לעבד את העורות, כי הוא חשב שאין לזה הרבה קופצים והם יוכלו לעבוד יחד וגם ללמוד. אבל כשהגיעו לירושלים גילו, שאת זה עושים ערביי ירושלים ולכן לא היה בזה צורך וככה הבורא סידר להם שלא יעסקו בזה ולאט לאט התארגנו כל אחד לעבוד בעבודות משלהם.

שאלה: איך עכשיו לקבל את עצה שעכשיו אמרת בצורה נכונה ולא להתבלבל במקום העבודה שלנו?

כל אחד מחפש עבודה שבה יהיה כמה שפחות מבולבל עם כוונות העבודה הגשמית ויהיה יותר קשור לכוונת עבודתו הרוחנית.

שאלה: איך ההפצה מועילה לבניית כוונה נכונה?

ההפצה היא מאוד מאוד מועילה לתיקון הנשמה מכמה זוויות. קודם כל אתה מפיץ את שם הבורא לבני האדם, זאת אומרת אתה מקרב אותם, אולי בדרך לא ישירה, רחוקה, צדדית, אבל אתה בכל זאת מקרב אותם להתחבר למנגנון של האדם הראשון, להיות יחד.

אתה לומד כך איך לפרסם את הדברים, לדבר עליהם. לקרב בני אדם, לקרב נשמות אחד לשני. אתה פועל כנציג הבורא בין הנבראים, ולכן העבודה הזאת היא עבודה מאוד מועילה ומאוד מכובדת. ואפילו שאתה לא מדבר בעצמך ואפילו לא כותב בעצמך, אלא עוזר במשהו טכני, בכל זאת זאת השתתפות שמפיצה את שם הבורא בעולם.

אין עבודה יותר חשובה ממנה לתיקון. ואנחנו כולנו, כל אחד יכול כבר לקחת חלק בזה, אפילו התלמיד המתחיל ולא חשוב באיזה דרגת הבנה הוא נמצא, ואנחנו יכולים להגיע למצב שזה יעזור לנו מאוד ולכל אחד גם לתלמיד המתחיל.

שאלה: האם הכוונה בפני עצמה היא כבר מעשה? ואם למשל מתכללים בעולם החיצון ויחד עם זה מתאפשר לנו להחזיק כוונה, האם זה מחזק את הכוונה?

שים לב למה שאתה אומר, "אנחנו מתקשרים לעולם החיצון", זאת אומרת אנחנו מתקשרים לרצונות חיצוניים, ובזמן הזה אנחנו במחשבה וברצון רוצים לקרב אותם אלינו, כי יש לנו עצמנו כוונה להתקרב לבורא.

אז כבר אתה עושה בזה פעולה רוחנית, ממש. אתה לא מכיר עדיין, לא מרגיש, אבל זאת פעולה רוחנית, כי אתה מקרב אנשים אליך, מסביר להם, עושה איתם יחד איזושהי פעולה, ואפילו שאתה לא מדבר איתם ממש על תיקון העולם, אבל כבר זאת פעולה שאתה לוקח אותם יחד אליך ומתחיל להעלות אותם לבורא. זו עבודה הכי מועילה לתיקון העולם, והכי מועילה להתקדמות האישית שלך. לכן אין יותר מפעולת ההפצה, ואני ממליץ עליה מאוד.

תלמיד: ואם האדם פשוט יושב במקומו ואומר, אני נמצא בכוונה.

זה לא שווה שום דבר, מפני שאין לו אפילו כוונות נכונות, רוחניות, שאיתן הוא יכול כבר לסובב את הרצונות ולקרב אותם לתיקון בצורה רוחנית. הוא לא יכול דרכו להזמין אורות ולתקן את הנשמות, אין לו עדיין כוח רוחני. ולכן שום דבר כזה לא שווה.

תלמיד: כלומר, אנחנו מחויבים להכריח את עצמנו דווקא לצאת אל העולם ולעבד דרכנו את כל אותן ההתרשמויות שעוברות עלינו?

כן, אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו יכולים לצאת לקהל הרחב ולהסביר לו על שיטת תיקון האדם והעולם, אבל בצורה עדינה, בצורה שהם יקבלו את זה נכון, ושלא נגרום נזק לארגון שלנו, לתהליך שלנו, ולגילוי הבורא.

שאלה: יש סוג הפצה בו האדם מסביר לתלמידים, במאמר כתוב או בצורה אחרת על העבודה הרוחנית, וכשאתה מסביר בעצמך, אתה שומע את מה שהרב ניסה להסביר לך.

ובאותה צורה אפשר להתכלל גם בעבודה טכנית יותר. האם יכול גם כאן להופיע אפקט דומה? כיוון שמה שתיארתי נותן המון התעוררות ואדם חוזר לעבודה הרוחנית בצורה כזאת. איך בצד הטכני זה יכול לבוא לידי ביצוע?

כל אחד שינסה בעצמו כמה שיותר להתקרב להפצה הנכונה. בכל זאת צריכים להשתדל להיות שייכים לזה במשהו. יותר מזה אני לא רוצה להגיד, כי זה יביא כבר לבלבולים.

שאלה: האם עיקר העבודה עם אומות העולם שעולים בנו הוא לשנות את היחס אליהם?

באדם יש נטייה לבורא שנקראת "ישר-אל", "ישראל", וכל יתר רצונות האדם שעדיין לא מתקשרים לאותה הנטייה לבורא נקראים "אומות העולם". וכל הכוונה שלנו, כל מטרת העבודה שלנו היא לצרף את כל התכונות שיש בנו שנקראות אומות העולם, לאותה הכוונה ישר-אל.

תלמיד: האם הבדיקה היא אם הצלחתי לשנות את היחס?

כן.

תלמיד: אני לא מבין איפה הגבול?

אין גבול, כמה שיותר, ואם תצליח אז תתחיל להרגיש שבאותה נטייה יש לך קשר עם הבורא והוא מתגלה בזה.

שאלה: כתוב "ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו". אם הוא באמת ישראל, אז איך יכול להיות שהוא יעריך את הצד החיצוני שבו על פני בחינת ישראל?

יש לו נטייה לבורא, זה נקרא "ישראל", "ישר-אל", רצון לקשר עם הבורא. ויש לו כל מיני רצונות גשמיים אחרים, רצונות לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות. שישה רצונות והשביעי מכוון לבורא. אתה שואל מה לעשות עם ששת הרצונות האלה? לצרף אותם ככל האפשר, בכל מה שהוא עוסק בהם, שתהיה דרכם גם נטייה לבורא.

שאלה: הזכרת קודם גדר וגבול בין אומות העולם שבנו לבין ישראל שבנו. למה צריך את הגדר והגבול הפנימי?

שלא נתבלבל, שנדע בדיוק מה אנחנו צריכים לתקן ומה כבר תיקנו. על זה כתוב, יש מצווה כזאת, "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך".¹

שאלה: האם המידה שבה העשירייה שלי משתוקקת לחיבור זו המראה שלי? זו המידה שבה אני מחשיבה את הפנימיות מעל החיצוניות?

ככל שאני מחבר את הנטייה לבורא עם כל המידות שלי, כך אני מגיע לתיקונים.

שאלה: איך זה קשור לעשירייה? האם המידה שבה אני רואה את העשירייה שלי משתוקקת לחיבור זה בעצם הניצחון של הפנימיות שלי על החיצוניות?

כן.

שאלה: מה לעשות עם הרצונות הגשמיים ליהנות, האם לנסות להוסיף להם כוונה להשפיע נחת רוח לבורא? האם יש רצונות גשמיים ליהנות שהם הכרחיים, האם גם להם מוסיפים כוונה?

אסור לנו לזלזל בכל הרצונות הגשמיים אלא להשתדל שיהיה על ידם איזה קשר עם הבורא. לא להיות מכור לתאוות האלה אלא ניתן לך להשתמש בהן ואפילו לברך עליהן, וליהנות מהן, אבל בצורה כזו שתעזור לך להתקדמות ולהתקרבות לבורא.

שאלה: מה זה להיות מעבר שלם, נקי, לכל העולם?

מעבר שלם, נקי ורחב לכל העולם, מהעולם הגשמי הזה, לעולם העליון הרוחני, זה מה שאנחנו חייבים לבצע, שדרכנו יעבור האור לכל האח"פ, לכל "אומות העולם". אלו נשמות שאין להן נטייה בעצמן להתקשר לבורא, ואנחנו נעשה את הקשר. לכן אנחנו נקראים "ישר‑אל", כי מקשרים את כל יתר הנשמות לבורא.

אבל צריכים לא לשכוח שהאור הגדול ביותר מגיע ונעשה גמר התיקון דווקא כשאנחנו מעבירים דרך החוט הדק שלנו את האור העליון לכל הנשמות, וכל הנשמות מתחילות להתחבר לזה. אז מגיע אור לכל העולם, לכל המציאות ונעשה גמר התיקון. זאת אומרת, עלינו לכבד ולהחשיב מאוד אותן הנשמות שבינתיים מנותקות מהקשר עם הבורא, ושאנחנו יכולים להביא להן את הקשר, כי בהתפתחות דרכנו, בהגעת האור דרכנו אליהן, בהן מתרחש גמר התיקון. אנחנו רק מעבר, כמו שכותב בעל הסולם.

שאלה: בהמשך לשישה רצונות חיצוניים ורצון אחד פנימי. איך מצרפים את ששת הרצונות החיצוניים לבורא? יש לך דוגמה ספציפית?

על ידי הכוונה. את הרצונות לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אנחנו יכולים לחבר על ידי כל העבודות שלנו, כמו שהספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד מתחברות ומחברות את המלכות עם הבינה. עוד נלמד, זו כבר עבודת קבלה פרקטית.

שאלה: אולי יש דוגמה ספציפית שאתה יכול לתת?

אין דוגמה ספציפית כי עוד לא התחלתם בזה. אין חיבור ביניכם, על מה יש לדבר, מה אתם חושבים על דברים גבוהים? אין עדיין עם מה לעבוד, אין חיבור, אתם עוד לא יכולים לעלות לדרגה הראשונה, אז איזה דוגמאות אפשר לתת לכם?

קריין: אות ס"ח.

אות ס"ח

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו.

ובזה יתבאר לך, מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק, בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות, לגאולה שלימה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר, לגאולתם של ישראל מבין האומות?"

שאלה: למה מישהו מצליח בהפצה ואז הופך לרב, ויש לו אלפי תלמידים או תפקיד מיוחד, ומישהו אחר לא מצליח?

אין לך שאלה איך מישהו מגיע להיות עשיר, ויש מישהו ממש עני שאין לו מה לאכול, ומישהו עכשיו באוקראינה בורח מהפגזים, ומישהו חי בניו יורק ויושב בבית קפה ונהנה? תראה מה קורה בעולם, הכול משפטי הנשמות, כולם נמצאים בצורה כזו מפני שהם מנותקים זה מזה, ולכן לכל אחד יש גורל שונה.

רק כשמתחילים להתחבר אז אנחנו יכולים במידת החיבור בינינו להתחיל להרגיש כמה השפע מגיע לאלו שיש להם רצונות לקבל גדולים ובהתאם לזה סבל גדול, ולאלו שיש להם כל טוב ההנאה קטנה. כלומר, רק בחיבור אנחנו יכולים לתקן את המצבים האלה, ולפני החיבור הכול תוצאה מהשבירה.

תלמיד: ברור שכולנו שונים, כל בני האדם שונים, הבעיות שונות, אבל אנחנו צריכים להשתוקק להיות מוצלחים בהפצה.

כל אחד ואחד מאיתנו צריך להשתדל להפיץ ככל האפשר את שיטת התיקון, ולחשוב למה צריכים לצפות במידה שהתיקון מתחיל להתממש. אנחנו מתחילים לדאוג לתיקון ועם זאת נתחיל לראות עד כמה התיקון מגיע למצבים שהטוב מתחיל להתגלות מהקשר בין האנשים. במידה שהיו קודם חתכים, ריחוק, שבירות, מתוך השבירות, במקום חושך ותהום שעומדים להתגלות שם, יתחיל לבוא אור אינסוף, ללטף ולחבר אותנו וזה נקרא "חשכה כאורה יאיר". את זה אנחנו צריכים לבקש ולזה לצפות.

תלמיד: האם עלינו לראות את ההצלחה שלנו בהפצה בזה שיצטרפו 15,000 או 10,000 תלמידים, זאת אומרת הכמות חשובה?

כן, ככל שיהיו יותר תלמידים כך יותר טוב. לפי זה בינתיים אנחנו יכולים לשקול את ההצלחה. אחר כך נראה איך לשקול אותה בצורה איכותית יותר. כך זה בכל העסקים שלנו, יש הבדל בין כמות לאיכות, בהתחלה חשובה הכמות ואחר כך יותר חשובה האיכות. גם בהתפתחות טכנית, טכנולוגית ובכל דבר זה כך, אז נתחיל בכמות.

שאלה: אני לא מבין את הדוגמה שבעל הסולם נותן פה, שכל מה שבכלל כולו נוהג גם בפרט.

על ידי השבירה כולנו נכללים מכולם, אבל בכל אחד יש צורת התמזגות שונה מכולם ולכן לא יכול להיות שהעולם יתקן את עצמו בלי שכל אחד ואחד ייתקן.

תלמיד: אני מבין שהכלל פועל על הפרט, אבל שהפרט משפיע על הכלל זה לא ברור.

איך לא ברור שהפרט משפיע על הכלל? אם יש לך מערכת כללית שבה הכל קשור לכולם אז וודאי שאם פרט אחד חסר המערכת לא עובדת או עובדת לא כמו שצריך.

תלמיד: אבל המערכת פועלת עליי, אני פועל כמו החוקיות שבכלל, כך האדם הפרטי עובד, איך שהוא מתאזן בתוך המערכת הכללית.

אבל איפה התרומה שלו?

תלמיד: זה רק אם יש לו מודעות לתרומה שלו, אם אין לו מודעות למה שהוא יכול לתרום הוא מוטל כמו בהמה בתוך המערכת הכללית.

כן, אז מה אם כך אתה שואל? אני לא מבין.

תלמיד: הוא אומר, אל תתמה שאדם פרטי יגרום במעשים מעלה או ירידה, איך האדם יכול לדעת בכלל מה הוא עושה, הוא עושה מה שיש לו לעשות וזהו.

לא, עם אדם פרטי מהכלל אין חשבון, עליהם כתוב עולים ויורדים ללא שום חשבון לעצמם, כי לא יכולים לעשות חשבון לעצמם, זה ברור.

תלמיד: ואנחנו? אמרת שאנחנו עוד לא בחיבור במדרגה הראשונה אפילו?

אבל יש לנו יכולת להתקשר, יכולת לעבוד, נתנו לנו, ולכן דווקא העבודה שלנו היא יותר חשובה מאלה שכבר נמצאים אפילו במדרגות, כי אצלם העבודה ברורה, היא נמצאת לפניהם, ולפנינו לא, אנחנו נמצאים במימוש הבחירה ולכן אנחנו דווקא החשובים. כמו תינוקות, ילדים קטנים, שעדיין לא משתתפים בצורה ברורה בעולם, בבניית העולם, אבל כל העולם מסודר בעצם כדי לגדל אותם כי הם המחר של העולם.

אות ס"ט

"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע." על זה כבר דיברנו, בכל אחד מאיתנו יש כל מיני רצונות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ששייכים לחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ועוד נטייה מהבינה שלפני חג"ת נה"י, והיא נקראת השפעה או "ישר-אל", בינה. אם יש באדם ניצוץ מהבינה הוא עובד לפי הניצוץ הזה וכך מתקדם. ככול שהוא עובד לפי זה. ואם הוא עובד עם הרצונות האחרים, חג"ת נה"י, אז נקרא שהוא שייך לאומות העולם. ולכן כאן העבודה, איך על ידי השתתפות בחג"ת נה"י שהם המעבר ממלכות לבינה, על ידי הנטיות האלו, הספירות הללו, נוכל לעלות ממלכות לבינה.

יש לנו בינה ומלכות וכאן חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד. (ראו שרטוט מס' 1) בינה דרגת השפעה ומלכות דרגת קבלה. בינה נקראת ישראל. ומלכות נקראת אומות העולם. ובאמצע הספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד. מי שיכול להשתמש בכל הספירות האלו כדי להעלות את מלכות לבינה נקרא ישר אל בפועל ומי שלא יכול נשאר בדרגה שלו.

שרטוט מס' 1

אות ס"ט

"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח" תורה היא אותו חלק המאיר לנו מלמעלה ועוזר לנו לעשות את כל הפעולות להעלות את כל הרצונות שלנו ממלכות לבינה, היא נקראת "אור" או "תורה". (ראו שרטוט מס' 1) כמו כללות העולם כולו". כל העולם גם נכלל לפנימיות וחיצוניות "ולפיכך, גם העוסק בתורה" כמונו, "יש לו אלו ב' המדרגות. ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה" זאת אומרת הוא רוצה לדעת את החוקים, הפעולות שעל ידם אפשר להעלות את כל העולם, את עצמו ואחריו את כל העולם, כי אחרת הוא לא יכול לעלות, אדם לא יכול לעלות לבד, הוא צריך לסחוב את כל המערכת, לשייך אותה לבורא "- נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל", ששייכים לדרגת הבינה "תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע.

וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם". יש דרגה יותר גדולה, שהיא דרגת הבינה, ויש דרגה נמוכה יותר, דרגת המלכות, ויש הבדל בין שתי דרגות האלו. "עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'"." זאת אומרת, שכל התכונות האלו ישתדלו כך לעבוד כדי להעלות את המלכות דרך כל המדרגות האלה לדרגת הבינה. כי כל התכונות האלה שייכות לאומות העולם. צריך להעלות את מלכות לבינה. "וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה"." הבורא יגרום כך שכל המלכות עם כל הרצונות והשבירות שיש בה, כולה תעלה דרך חג"ת נה"י לבינה.

"אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל", אלו שיש להם קשר לבינה "משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן", איך להעלות את כל הנשמות לבינה, לבורא "וכן בחלק השכל וטעמי מצוה", שנדע איך לבצע זאת בעל מנת להשפיע "כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד". שלא נעשה סתם פעולות אלא שהכול יהיה בכוונת הלב שלנו "ואפילו, אם עוסק פעם בפנימיות התורה" כדי באמת לתקן את הכול בעל מנת להשפיע בכוונה "הריהו מקציב לה, שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה", זאת אומרת איכשהו בזמן כלשהו חושב על זה "כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל, כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו". בזה הוא מוריד את כל החשיבות של ההתעלות הרוחנית של כל העולם לדרגה שבה אף אחד לא חושב ולא מתעניין בעלייה רוחנית של העולם.

"ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך." הכול תלוי בכמה נשתוקק להביא את עצמנו ואת כל העולם לדרגת הבורא.

קריין: שוב אות ס"ט.

אות ס"ט

"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".

אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו, אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה, שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל, כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת, שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה, כמו שהיתה ח"ו דבר, שאין צורך בו כלל."

שאלה: אנחנו מנסים להתחבר, לא מצליחים ומגיעים למצב של תפילה. התפילה היא איכותית ונכלל בה הבורא, הוא נותן לנו הארה כלשהי וחלק מאותה הארה יורדת מטה לעולם. האם זוהי הגישה היחידה לשינוי העולם, אין שום גישה אחרת?

יש עוד אמצעי לעשות שינוי בעולם אבל על ידי ייסורים גדולים מאוד. לא על ידי כוח חיובי שזה האור שישפיע מלמעלה לפי בקשתנו, אלא על ידי ייסורים שמגיעים ומשפיעים עלינו למטה. ואז הייסורים האלה גם יכולים לרכך את הרצון האגואיסטי שלנו ולעזור לנו איכשהו להתרחק מהאגו שלנו, אבל זאת דרך ארוכה ומאוד קשה. אנחנו לא רוצים ייסורים ולכן אנחנו בורחים מתיקונים שהם על ידי ייסורים, אף שזה גם אמצעי לתיקון.

לכן חכמת הקבלה מסתכלת על הנברא שנמצא בין שני הכוחות האלה, הכוח הטוב והכוח הרע, והיא ממליצה לו איך להשתמש בכוח הטוב. לכוח הטוב יש עדיפות על הכוח הרע, שאנחנו מברכים את הבורא, שאנחנו רוצים להתקשר אליו, לעשות צעדים קדימה מעצמנו. מה שאין כן ייסורים, ככול שהם דוקרים אותנו כך אנחנו בורחים מהם ואז מאין ברירה אנחנו באים לבורא.

יש על זה מאמר שאומר, שלא מבינים באיזו דרך הבורא רוצה ללוות את האדם, בדרך טובה או בדרך רעה, אבל כשהוא מתגלה אז ברור שבדרך טובה. יש הרבה מצבים כאלה שאנחנו מגלים כמו, "והעיר שושן נבוכה" ולא ידע עם מי הצדק, אבל בעצם הבורא רוצה בתיקונים טובים שאנחנו גורמים בעצמנו, בזה שמבקשים ממנו להרוס את הכוונה על מנת לקבל ולתת לנו במקום זה כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שעליית המלכות לבינה מתבצעת דרך חג"ת נהי"ם, איפה ישסו"ת בשרטוט שעשית?

מלכות עולה לבינה דרך הספירות שנמצאות בין בינה למלכות (ראו שרטוט מס׳ 2). בין בינה למלכות נמצאות ספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. יש את יסוד, שש ספירות בסך הכול.

שרטוט מס׳ 2

שאלה: ענית לחבר על השפעת האור מהבורא לעולם, שיש השפעה של תפילה, וגם הייסורים של העולם מרככים את הלבבות שלנו וגורמים לנו לפנות עם תפילה לבורא. יוצא שכך או אחרת רק התפילה שלנו משפיעה?

נכון, אבל מה המניע, מהי הסיבה שאנחנו מתפללים, פונים לבורא? מזה שרע לנו בגלל שאנחנו סובלים, או מפני שאנחנו רוצים להביא לבורא מצב טוב שהוא ייהנה? יש שתי סיבות לתפילה, לפנייה שלנו לבורא. אז אם אנחנו עושים את זה כדי לעשות לו טוב זאת סיבה יפה, נכונה, אנחנו בזה מזדהים עמו. מה שאין כן אם אנחנו סובלים ופונים אליו, אז איך שלא תסובב את זה אנחנו פונים בגלל שרוצים להפטר מהצרות, ולכן בזה אנחנו רחוקים מתכונת ההשפעה.

תלמיד: הסיבה לאנטישמיות בעולם היא בגלל שעם ישראל לא פונה לבורא?

ודאי, זאת הסיבה היחידה. אומות העולם שונאות את היהודים מפני שהן מרגישות שהיהודים גורמים את הרע לכל העולם. להפטר מזה, לתקן את זה אפשר רק בכך שאותם היהודים דווקא הם יגלו לכולם מה הצורך בקיום שלהם, למה הם קיימים, ואיזו עבודה הם צריכים לעשות כדי לקשר בין אומות העולם לבורא, לכוח העליון, ורק בצורה כזאת כולם יבינו מה התפקיד של היהודים בכל המציאות הזאת. שאלו נשמות מיוחדות מכל העולם, שיש בכל אומה ואומה כאלה נשמות, שהן כולן צריכות להתחבר ולעשות קשר בין כל באי עולם לבורא. ואז תיפסק האנטישמיות והשנאה, הכול יהיה מובן, וגם יבוא שלום ושלמות לכל העולם, לכל האנושות. זה כבר צריך להתגלות ב"דור האחרון".

תלמיד: זה מובן וגם מחייב.

זה צריך לעורר את כולנו, כי אנחנו שייכים לאותו קשר בין כל אומות העולם לבורא, שנקרא ישר-אל. מי שמקבל את היחס לקשר הזה הוא נקרא ישר-אל, ישראל. זאת לא לאומיות אלא זה קשר שיש בין מלכות לבינה.

שאלה: בשרטוט מדובר על כך שספירות חג"ת נה"י מעלות את מלכות לבינה, אז מה צריך לעשות כדי שהם יקחו את מלכות לבינה?

ככול שכל אדם ואדם בעולם יהיה שייך לחיבור, ולא ככול שהוא לא יבין את כל המערכת הזאת, יכנס בה וילמד את חכמת הקבלה. ככול שהוא יבין שחיבור העולם הוא מביא שלמות לעולם, רוגע לעולם, שפע לעולם, שמחה, זה יעזור לכולם. בסך הכול אנחנו צריכים ככול האפשר לפרסם לעולם שמידת החיבור בינינו, בין כולם, היא צריכה לעזור לנו להגיע להיכרות הבורא, לשלמות, לכל טוב.

שאלה: באיזה אופן אומות העולם יחשיבו את ישראל?

זה לא שיחשיבו את ישראל יותר מאחרים, אלא יחשיבו שישראל יכולים להביא את זה, תיכף נקרא את אות ע' שם יהיה ברור איך זה יהיה. בסופו של דבר כולם מגיעים לצורת העיגול, חוזרים לאותה מערכת של אדם הראשון, מגלים את הבורא בצורה שווה לכל נשמה פרטית ולכולנו יחד, וכולם מגיעים לדרגת הבורא מהעולם הזה דרך כל העולמות, עולים ונכללים באינסוף.

תלמיד: מה הדוגמה שישראל רוצים להראות לאומות העולם?

שחיבור הוא ההצלה.

תלמיד: איך חיצוני יכול לקבל דוגמה מפנימי, זה כמו שני עולמות?

אתה מדבר על אופני ההפצה ואני עכשיו לא מדבר על זה, אנחנו מדברים על העיקרון. אתה רוצה - תכיר אותו, זהו עיקרון של הטבע שכולו צריך להיות בחיבור הדדי. זאת מערכת הטבע שכך היא בנויה, זהו חוק של המערכת. זה לא שטוב לי, רע לי, כדאי, לא כדאי, זאת המערכת. אתה רוצה להכיר אותה - בבקשה, לא רוצה - זה לא יפטור אותך מלהיות כלול בה. אז כדאי לדעת, כדאי בכל זאת ללמוד באיזו צורה יכול להיות שאנחנו נשפיע על העולם. אחרת, אם לא פצצות אטום אז הוריקנים, מכות קור וחום, ועוד כל מיני דברים יבואו ויגמרו אותך.

תלמיד: יש לי חבר שמאוד מסור לדרך, לשיעורים, וכשאנחנו מדברים על הפצה הוא אומר שהוא עדיין לא בשל ומחכה שיגיע הזמן ואז הוא יפעל. האם הגישה נכונה?

זאת גישה לא נכונה, אבל מוכרת לנו. זה פשוט מתוך זה שהוא עדיין לא מקבל את השיטה הזאת כאמיתית, נכונה והכרחית.

שאלה: האם עוזר לאדם לדעת את הנטייה הפרטית שלו לרצונות מסוימים, נניח לידע?

לא, לגמרי לא, זה לא חשוב איזה נטיות יש לאדם. אם הוא מתקרב לרוחניות הוא עוסק במה שהוא צריך לעסוק, ולא שיש לו נטייה מיוחדת לזה, או נטייה מיוחדת אחרת לזה, אלא הוא רואה את הנטיות שלו אז ככול שהוא יכול לעזור לתיקון הכללי.

שאלה: האם האדם עוסק בהפצה כדי שיוכל לזהות את אומות העולם בתוך עצמו?

כן, כל התקדמות ברוחניות היא מבליטה עוד ועוד את הרצונות שלו ששייכים לדרגת חי, ורצונות ששייכים לדרגת המדבר.

שאלה: למה שימוש ברצונות מתחת לבינה לפי השרטוט שציירת, הופכת את ישראל לישראל? מה קורה אז, למה דווקא בזה מגבירים פנימיות?

כי כל התכונות האלה ממלכות לבינה הן כדי שבינה תעשה פעולות על עצמה כדי לברוא, כדי לבנות, כדי להוליד את מלכות. ולכן מלכות שמקבלת על עצמה בהדרגה תכונות דרך יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד ובינה, כשהיא עולה בחזרה, אז בזה היא מתקנת את עצמה לדרגת הבינה (ראו שרטוט מס׳ 2). לא שהיא הופכת להיות בינה, היא רוכשת את תכונות הבינה על עצמה. מלכות נשארת מלכות, אבל כשהיא מתעטפת בתכונות האלה, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד, אז מלכות כאילו הופכת להיות כמו בינה, בעל מנת להשפיע. זאת בעצם העבודה שלה על עצמה.

שאלה: איפה העשירייה בבינה או במלכות?

איפה שאתם קובעים שהיא צריכה להיות, הכול תלוי במשתתפים.

שאלה: אני רואה שחברה מעדיפה חיצוניות על פנימיות, האם עלי לומר לה, להזכיר לה, או רק על ידי דוגמה עצמית?

על ידי דוגמה.

(סוף השיעור)

---

1. "הנה הכתוב אומר "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלקיך נתן לך"." (כתבי רב"ש, מאמר י"ד, "ענין שופטים ושוטרים")↩