שיעור ערב 05.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "העבודה אמונה למעלה מהדעת", קטעים נבחרים מהמקורות, המשך מקטע מס' 25.

אין לי כאן מה להוסיף. אנחנו כרגיל ממשיכים את השיעור מ-15:00 עד 16:00 אחר הצהריים בשבתות. את השיעורים האלה אנחנו בינתיים ממשיכים אותם באותו נושא עיקרי של שיעורי הבורא "אמונה למעלה מהדעת". אם אתם חושבים שיש משהו אחר להוסיף בשיעורים האלה, בבקשה, יש עכשיו גם מחשבות לשנות ולהוסיף שיעורי ערב, שכל ערב יהיה לנו שיעור שעה או שעה וחצי אפילו. אז תתכתבו, תגידו מה אתם רוצים להנהלה שלנו, ובהתאם לזה אנחנו באמת נשתדל לעשות הכול לקראתכם.

קריין: כן, קטע מספר 25 1:13של הרב"ש, מאמר 6, "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה".

"האדם צריך לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ. וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת המרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות. אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

כתוב בהרבה מקומות כל מיני דברים כאלה, שצריך האדם לברך על הרע כמו על הטוב, שכל הדברים באים מהבורא ולא יכול להיות שהם דברים רעים, אלא רק תיקונים. ולכן אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שדבר הכי הגרוע ביותר, אנחנו מקבלים כדבר הטוב ביותר. שזה לא שייך לאיך אנחנו מרגישים את זה ברצונות שלנו, במחשבות שלנו, אלא להעלות את עצמנו למצב כמו במקור, מהבורא, איך שהדברים האלה יוצאים ומשתלשלים בצורה הטובה ביותר בשבילנו עד שהם באים ומתלבשים בנו ואנחנו כהפוכים ושונים ורעים, אז הדברים האלה בהתאם לזה משתנים כדי להפוך את הרע שלנו כטוב. לכן צריכים לברך על הרע כמו על הטוב ולקבל שהכול בא מהבורא ובצורה הטובה. זה דברים שצריכים להיות ברורים, יסוד של ההשגחה "טוב ומיטיב" מצד הבורא, זה יסוד העבודה שלנו באמונה למעלה מהדעת, כך צריכים להתקדם.

אם אדם משתדל לקבל כל מיני מצבים רעים בהרגשה שלו וגם אפילו בהבנה שלו כמצבים טובים, בזה הוא עושה קפיצה קדימה ומתקרב לבורא ולתיקון שלו בצורה מאוד יפה ומשמעותית. כי הוא לא מסתכל על מה שהוא מרגיש במוח ובלב האגואיסטיים שלו, המקולקלים בינתיים, אלא מפני שכל דבר ודבר בא מהבורא הוא מבורך.

שאלה: תיארת עבודה מאוד אישית שהאדם עושה, עבודה של האדם לבד מול התהליך הזה שנקרא אמונה, האם העשירייה היא כלי עזר בעניין הזה או שהיא משהו שבלעדיו אי אפשר?

אם אתה רוצה להתייחס לכל רגע בחיים שלך בצורה נכונה, אתה לא תוכל לעשות את זה לבד אלא רק מתוך העשירייה. בעשירייה כל אחד נמצא במצב שונה, ואז בהתאם לזה אתה יכול לקחת מהם התפעלות, כוחות, מחשבות ולייצב את עצמך כתוצאה מעשירייה. זאת ההתקדמות הנכונה מצידך.

שאלה: מתי מתחילה העבודה למעלה מהדעת?

עבודה למעלה מהדעת מתחילה מתי שאתה הולך נגד דעתך. נגד הרגש והשכל שלך ואומר, שאתה מתקדם בכל טוב, ושאתה מקבל מהבורא כל טוב, ומה שאתה קובע בכלים שלך, ברצון לקבל ובמוח שלך, , בלב שזה רצון ובמוח שזה המחשבה, זה הכול מתוך האגו שלך. לכן אתה הולך למעלה מהאגו שלך בצורה כזאת, שאתה תמיד נמצא בבורא ותמיד מקבל ממנו רק דברים טובים ושלמים. אז נקרא שאתה עובד בעבודה למעלה מהדעת.

אבל אתה בודק, אתה לא סוגר עיניים על מה שיש לך, כמו נגיד איש דתי. אלא אתה בונה את המצב שלך על פני כל ההרגשות הרעות, כל החוסר ההבנות במוח ואתה עושה על זה צמצום ואומר, אני מתעלה באמונה למעלה מהדעת, מה שאני מרגיש, אני מרגיש בגוף המקולקל שלי. איך אני הייתי צריך להרגיש בגוף המתוקן שלי, בלב ומוח שנמצאים כבר בעל מנת להשפיע. ואם בעל מנת להשפיע לא חשוב מה שאני מקבל מהבורא, אני מקבל את זה כדבר הטוב. וכך אתה מתקדם.

שאלה: האם עבודה מעל הדעת באה מתוך מודעות או שזה נובע מאליו מתוכי?

את העבודה הזאת אתה מפתח. היא לא באה מלמעלה. התעוררויות באות מלמעלה, הבורא נותן לנו את תחילת העבודה, נקודות כאלה. אבל בסופו של דבר אתה נגיד שומע את זה ממני ומשתדל לממש זאת בחיים שלך, ביחס שלך עם הבורא. עבודה למעלה מהדעת היא רק עם הבורא. זאת אומרת, אתה נמצא בעולם, אתה נמצא בקבוצה, בעשירייה, הכול, אבל בעצם כלפי הבורא אתה נמצא ביחס אליו באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם רב"ש מסביר לנו כאן וגם אתה מה הן הוראות העבודה או שזה תיאור המצב ואיך צריך להיות היחס המתוקן אליו?

גם זה וגם זה. אני מתאר לך מה האדם מרגיש. מצד אחד, הוא מרגיש רע בכל מיני צורות, מבולבל והכול אם הוא מקבל את זה בצורה פשוטה, בצורה פרונטאלית. מצד שני, הוא עוצר את עצמו ומתחיל להעלות את עצמו למצב הרוחני, אבל אני מקבל את זה מהבורא שהוא טוב ומיטיב, ולכן כל מה שאני מקבל זה הכול ממנו ולא יכול להיות שמהבורא בא משהו אם זה לא פרפקט, ממש מצוין רק להתקדמות שלי. ולכן מה שאני רואה, זאת אומרת, מה שאני מרגיש ומה שאני חושב, כל הדברים האלה דורשים תיקון.

זאת אומרת, אני במקום רגש שלי ושכל שלי, צריך עכשיו להעלות אותם לדרגה שאני כאילו אני מרגיש כל טוב וכאילו שאני מצדיק את כול הבריאה וכל מה שקורה, כן? זהו. אם אני עושה את זה, זה נקרא שאני מעלה את עצמי מדרגה של "דעת", ל"אמונה למעלה מהדעת", ההבדל הזה בין מלכות לבינה.

שאלה: מה שאתה מתאר אדם יכול לעשות אותו רק אם הוא באמת כבר במצב הזה?

לא, הוא צריך לעשות כאלו תרגילים יותר ויותר ואז הוא ירגיש עד כמה הדברים האלה נמצאים ממש בידיים שלו, וזה לא דמויות ולא פנטזיות.

שאלה: זה מאוד מוחשי ואני חושב גם, שכל אחד שעבר כל מיני מצבים ברמה כזו או אחרת, ברור לו בדיוק מה שכתוב פה ומה שאתה מסביר. נראה שהיכולת שזה יקרה מהר ומיד, כשהאדם כבר מקבל את המצב ולא אחרי שהוא סובל, זה תלוי רק בכמה שהוא השקיע בעשירייה ובהפצה. זה לא ישירות עכשיו, שהוא מחליט "אני צריך להאמין ואני עושה את זה."

שיעשה גם ככה, אז מתוך הניסיון זה גם יגיע למשהו. הוא צריך להיות בכל מיני צורות, שיתחיל במה שהוא נמצא.

שאלה: אני שם לב, שאני בכל זאת לא מצליח כל רגע נתון להיות בעבודה הזאת. שמעתי ממך, שכעיקרון העשירייה היא כלי שמאפשר בכל רגע לא לאבד את זה. אתה יכול שוב להסביר איך המנגנון עובד?

אתה תגלה את המכניזם הזה מעצמך ואני לא אסביר לך את זה בצורה שכלית כמו שאתה רוצה, אלא רק בצורה רגשית תגלה לבד. זה לא מכאניקה שאתה יכול לצייר ולעשות לפי הציור, לפי השרטוט את הדברים האלה. זו רק עבודה שבלב.

שאלה: בעליה מעל הדעת, אתה משתדל להתאמן ולעשות את זה. האם אני נכנס למציאות שכבר מוכנה, או שאני יוצר את המציאות הזאת?

אתה מייצב את הריאליות הזאת בעצמך.

שאלה: איך מרגישים שהאור העליון פועל?

אני לא יכול להסביר לך את זה איך מרגישים, כשתרגיש אז תראה איך שזה עובד, ככה זה.

שאלה: הזכרת את היסוד של העבודה, אתה יכול להסביר קצת יותר מה זה היסוד הזה?

לא. "אין חכם כבעל ניסיון" תתחילו לעבוד ותראו. אסור לי בזה יותר להגיד. מה שאנחנו מדברים בשיעורים אנחנו מדברים בצורה כללית, כל היתר, כל אחד במאמצים שלו ישיג. תשמעו עוד פעם מה שמדברים בשיעור בזמן האחרון ובזמן שאחרי השיעור, בזמן החופשי, תנסו שוב ושוב.

שאלה: מה עדיף מבחינת העשירייה, להתפלל ולראות את החברים בגמר תיקון, או פשוט לשחק את המצב הזה. מה עדיף התפילה או המשחק, או שזה אותו הדבר?

עדיף התפילה.

שאלה: אמרת לבטל את הדעת ואת הרגש, את הדעת אני מבין, אבל את הרגש?

לא צריכים לבטל שום דבר. אנחנו רק בונים יחס חדש למה שאנחנו מרגישים וחושבים.

שאלה: האם חשוב לדעת שהחבר נמצא בעבודה מעל הדעת, איך לראות זאת?

אתה לא יכול לדעת אם החבר שלך נמצא למעלה מהדעת או לא. אלא אתה חייב להתייחס לכל העולם, לכל מה שאתה מרגיש באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, איך היית מקבל את הדברים האלה אם היית בדרגת הבורא, במקום הדרגה שלך.

שאלה: התפילה שהבורא יעלה מעל הדעת, היא צריכה להיות פשוטה, או צריכה להכיל בתוכה הרבה אלמנטים?

לא חשוב, איך שתראה שצריך להיות.

שאלה: לגבי נושא של הכרחיות, אנחנו אומרים "לא יגונה ולא ישובח". השאלה, אם אדם צורך נניח יותר שינה, עובד יותר ממה שהוא צריך, אוכל יותר ממה שהוא צריך, האם שמצמצמים את זה להכרחיות, זה נחשב עבודה מעל הדעת?

לא. עבודה למעלה מהדעת זה היחס שלך למה שאתה מקבל מההשגחה, רק לזה.

תלמיד: אז מה זה הצמצום שעושים למידת ההכרחיות?

זה לא למעלה מהדעת. אתה עושה את זה לפי איך שאתה חי, מפני שזה אולי גם פשוט מפריע לך, אני לא יודע. אף אחד לא אומר לך לאכול פחות, איפה שמעת שזה מפריע לך להגיע לרוחניות?

תלמיד: לפעמים אדם עובד יותר ממה שהוא צריך לעבוד, מרוויח יותר.

לאט לאט הוא יגיע לאיזון. זה לא נקרא אמונה למעלה מהדעת, או בתוך הדעת. אמונה למעלה מהדעת, היא רק איך אני מתייחס למה שאני מרגיש את המציאות. איך אני מתייחס מתוך הרצונות לקבל שלי, המחשבות לקבל שלי, או למעלה מהן.

שאלה: איך לנתק את התקוות, השאיפות, הציפיות הטבעיות של הגוף, שהן לא יתערבבו בתפילה הנקייה. לפעמים אני מרגיש כאילו הרצון לקבל גונב אותי כל הזמן בתפילה?

ודאי שזה יקרה וזה לאט לאט יצא מעצמו. לא כדאי לשים לב לזה, לא כדאי להילחם עם הגוף, עם המחשבה. זאת אומרת, עם הרצון לא כדאי, העיקר כדאי לעלות לדרגת האמונה.

שאלה: אני מקבל מצב ואני לא מצליח לעלות למעלה מהדעת, ואני פונה לחבר ספציפי בעשירייה שיעזור לי, שיזכיר לי, זה נקרא עבודה מול העשירייה או לא?

זו עבודה מול עשירייה, כן.

שאלה: כל בוקר אנחנו בעשירייה כותבים תפילה. חבר אומר פעם אני רוצה את זה, פעם משהו אחר. ולי נראה שזה לא קשור לדרך שלנו, למטרה שלנו. איך לעבוד עם זה נכון, האם צריך לדון על זה בעשירייה, להצביע לו מה לעשות, או לעשות עבודה פנימית?

אתם צריכים לקבל תפילות שהן כבר מוכנות מהמקובלים ולקרוא אותן ללמוד אותן ולא לעשות בעצמכם תפילות. כי אתם באמת יכולים שם לעשות בקשות כאלה ולהכניס את עצמכם לחסרונות כאלה שהם לגמרי לא לכיוון הקבלה, לא לכיוון מטרת הבריאה.

שאלה: האם יש איזה בסיס מינימאלי שהאדם חייב שיהיה לו כדי שיצליח בעבודה? למשל להיות בעשירייה חמש שנות לימוד, השתתפות פעילה בהפצה. או כל אדם שנגע איכשהו בחכמת הקבלה יש לו אפשרות פוטנציאלית לממש את העבודה?

אפשרות פוטנציאלית יש לכולם, לכל אחד ואחד ולכן אנחנו מסבירים את זה בצורה פתוחה. ומי שכן מסוגל את זה לבצע, ישתדל ויבצע, ומי שלא מסוגל את זה לבצע, ישתדל ואולי לא כל כך יבצע. את זה אף אחד לא יודע. ודאי שזה פתוח לכולם. אבל מי שילך לזה, ילך ולמי שלא ילך לזה, לא ילך. זו הבדיקה שמי שהולך בכיוון אמונה למעלה מהדעת, הוא נקרא "ישר א-ל" ישראל. ומי שלא ילך, לא מסוגל, לא רוצה מכל מיני סיבות, אז הוא לא נקרא "ישראל". כי אלו שהולכים לאמונה למעלה מהדעת הם קשורים לכוח הבינה, ואלו שלא הולכים באמונה למעלה מהדעת, אז איכשהו מה שלא יהיה, קשורים לכוח המלכות.

שאלה: איך אני יכול דווקא להשתמש במה שקורה לי בחיים הגשמיים כדי להתחבר טוב יותר לרוחניות?

רק באמונה למעלה מהדעת, שמקבל את כל החיים הגשמיים האלה כסימנים מהבורא, שרוצה על ידי זה להעלות אותו לדרגות ההשפעה. זה לא פשוט, אבל בסופו של דבר כך אנחנו נצטרך לעשות.

שאלה: האם אמונה מעל הדעת זה משהו שבעל הסולם ורב"ש התחילו לגלות לדור שלנו, או שתמיד המקובלים דיברו על זה?

המקובלים תמיד דיברו על זה, ואנחנו קוראים גם בכתבים, בקטעים שלהם איך שהם מדברים על זה. זאת פשוט עבודה רוחנית, מצב רוחני שכך הוא נקרא, "אמונה למעלה מהדעת". מי שעובד בזה, מי שנמצא ברמה כזאת שאצלו כוח הבינה חשוב יותר מכוח המלכות, אז נקרא שהוא נמצא בהשפעה, נקרא שהוא נמצא באמונה למעלה מהדעת, כך זה.

שאלה: שאלה כללית על למעלה מהדעת, בהקשר של חוק ההתפתחות. נראה לכאורה שאנחנו בשלב שהאנושות כולה צריכה להיכנס ללמעלה מהדעת.

לא, לא כל האנושות, כל האנושות לא מסוגלת. רק תבין שאחרי שבירת הכלי דאדם הראשון יש צורת ההתכללות של בינה ומלכות בכאלה התכללויות, צורות ואופנים, שפשוט יש כלים שקשורים עם כוח בינה גדול, והם יכולים לעבוד מצד הבינה. ויש כאלה שלא יכולים בצורה אקטיבית לעבוד עם הבינה, אלא לשייך את עצמם בצורה פסיבית. אז מכתר עד המלכות יש לך את כל הספקטרום של הנשמות. ולכן לא כל אחד ואחד, מה פתאום. כל אלו שנקראים "ישראל", זאת אומרת שנמשכים מבינה לכתר, נשמות כאלה הן מעט מאוד. זה שכולנו מתחברים לאותו כיוון זה נכון, אבל ממש להיכנס לעבודה הרוחנית למעלה מהדעת, לא. אבל זה לא מוריד חשיבות מאף נשמה.

תלמיד: כן, ברור. רק בשביל לסגור את הפינה הזאת, כי אני זוכר שדיברת על זה שאנחנו נצטרך ללמד על למעלה מהדעת במשהו, באיזו מידה את כולם.

נכון. כולם צריכים לדעת על זה.

תלמיד: אז רק לדעת על זה אבל לא לעבוד בזה?

כן, רק לדעת על זה. גם היום כבר דיברתי על זה.

תלמיד: אז "על כל פשעים תכסה אהבה" כולם צריכים להבין איך זה עובד, אבל לא כולם מיישמים את זה.

לא, הם מיישמים כל אחד בצורה משלו. זה נקרא שאומות העולם, הנשמות האלה, שבעצמם לא רוצים, לא מסוגלים לעלות לאמונה למעלה מהדעת, הם לוקחים את בני ישראל על כתפיהם ומעלים אותם להר ה'. כולם באים, רק סגנון העבודה הוא שונה. אלה עובדים מצד המלכות, ואלה מצד הבינה. וזה לא תלוי באף אחד, אלא בשורש נשמה שקיבל אחרי שבירת האדם הראשון.

תלמיד: ברור. אז בהקשר של הקבוצה שלנו, ככול שאנחנו נלך ונתפתח באמונה למעלה מהדעת, נראה לכאורה שההשגחה אמורה לגלגל מצבים יותר ויותר קשים ומאתגרים כדי שיהיה לנו מקום ללכת למעלה מהדעת.

כן. ההשגחה תשחק איתנו בכל מיני צורות סביב אמונה למעלה מהדעת במיוחד עכשיו מפני שזה הזמן שאנחנו צריכים לרכוש את המושג הזה, להתלבש עליו, לקפוץ עליו, כביכול לרכב עליו וכך להתקדם הלאה.

שאלה: מה זה אומר ללכת אחרי העשירייה בעיניים עצומות?

זה שאתה נכלל בעשירייה ומשתדל להיות כמוהם. כמו תינוק שמתבטל כלפי הגדול.

שאלה: כשאתה מנסה לעלות מעל הדעת הברכיים שלך רועדות, זה הפחד?

זה לא נורא. זה האגו שלך שהוא נמצא עדיין בחוסר בירור.

קריין: קטע מספר 26, מתוך הרב"ש, רשומה 71 "ענין גלות".

"כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות. ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת. והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת."

(הרב"ש. רשומה 71 "ענין גלות")

זאת אומרת, בכל עלייה רוחנית יש לנו הבדל בין המדרגות עד כמה שאנחנו הולכים באמונה, בכוח הבינה, כוח השפעה גדול יותר, על פני כוח הקבלה. כוח הקבלה גם גדל כל הזמן ואנחנו יחד עם זה הולכים לכוח אמונה גדול יותר. וכך זה, קבלה אמונה, קבלה אמונה. או דעת אמונה, דעת אמונה. וכך אנחנו פוסעים על שתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין. שמאל זה קבלה, ימין זה השפעה. שמאל זה דעת, ימין זה אמונה למעלה מהדעת, וכך אנחנו מתקדמים. לכן על כל מצב ומצב אנחנו צריכים לשים לב איך אנחנו מקבלים אותו בצורה נכונה. המצבים תמיד מגיעים בצורה השבורה ואנחנו צריכים לסדר את היחס שלנו אליהם בצורה נכונה.

שאלה: רב"ש אומר פה שלא צריך לברוח ממצב מהגלות, אלא לבקש גאולה על הגלות, מה זאת אומרת?

כן. אתה לא בורח מכל מצב ומצב שאתה מקבל מהבורא, כי כל מצב ומצב שאתה מקבל מהבורא מתייצב אצלך במוח ולב, כך אנחנו תופסים את העולם, את המציאות, את החיים שלנו, את כל מה שקיים, במוח ובלב. ואתה לא מוחק וכמו ילד קטן סוגר עיניים ואין, ואתה לא רוצה לקבל כך. לא, אתה אומר, עכשיו אני צריך להתייחס לזה בצורה נכונה כמו שהבורא מתייחס לזה ששלח לי.

הוא שלח לי את זה לרצון לקבל האגואיסטי שלי ולמוח האגואיסטי שלי בכוונה כדי שאני אתייחס לזה כמו שהוא מתייחס. זאת אומרת, שגם בשכל וגם ברגש אני אעלה את הדברים האלה בכוונה דלהשפיע. ואז אני צריך לראות את הדברים האלה כדברים מתוקנים וטובים. מתוקנים וטובים, ולא רעים. עד שאני רואה את כל העולם כשכינה קדושה, כי אין שום רע בעולם, אלא הכול טוב ומיטיב.

אתה יכול להגיד, מה זה, השתגעת, איך אפשר, תראה מה קורה בעולם? נכון, אבל אתה חייב להגיע למצב שאתה רואה את זה כמו הבורא, ולא כמו שמצייר לך יצר הרע שלך. יגידו לך שאתה לא מציאותי. נכון, ודאי שאני לא מציאותי. אני לא הולך לפי המציאות של האגו שלי, אלא אני הולך לפי המציאות של הרצון להשפיע. ואז אפילו שיצחקו ממך, למרות שבעצם אף אחד לא יודע את זה, אבל אפילו שכן, זה לא חשוב. העיקר בשבילי זה לראות את העולם כך, שהשכינה הקדושה ממלאה את כל המציאות, שהבורא הוא העומד מאחרי כל המציאות הזאת ורוצה להתגלות, ואני במאמץ שלי כך פועל כדי לגלות אותו.

שאלה: למעשה אפשר להגיד שאנחנו צריכים כל הזמן ללכת באמת ושקר, ולא ללכת במר ומתוק?

אנחנו לא צריכים שקר ולא כלום. אני רוצה לראות את העולם כמו שהבורא מייצב אותו, ולא כמו שאני מרגיש אותו בכלים האגואיסטים שלי.

שאלה: שמעתי קודם שאמרת שהתפילות שלנו בעשירייה צריכות להיות תפילות מוכנות של מקובלים, כי התפילות שיוצאות מאיתנו, יוצאות כאילו ממקומות לא נכונים.

אני לא יודע מה אתם עושים ואני לא הולך לחקור, לבדוק ולתקן את התפילות שלכם שאתם מתפללים על כל מיני דברים אגואיסטים קטנטנים. אלא, אם אתם מבינים מה כותב לכם רב"ש, איך צריכה להתייצב עשירייה, ואם לפי זה אתם מתקנים את הרצונות ולא את המחשבות שלכם, אז זה בסדר. ואם לא, אז קחו את התפילות של המקובלים יש כאלו, תקראו אותן, תקראו תהילים, מה יכול להיות יותר בטוח וטוב מתהילים.

תלמיד: אנחנו רואים למשל בהכנה לשיעור בוקר שכל עשירייה תורנית מחברת תפילה. זה נכון לעשות את זה?

אני חושב שזה נכון אם כולכם שומעים ורואים שזה בסדר. כן, זה יכול להיות. אבל הבחור ההוא אומר לי מלכתחילה שאנשים מחברים לזה כל מיני דברים אישיים שלהם וכן הלאה. זה לא הולך, לא לשם זה אנחנו מתפללים. אנחנו בכלל לא צריכים להתפלל לבורא שישנה את החיים שלנו, אלא אנחנו צריכים להתפלל אליו שישנה לי את ההסתכלות שלי על החיים. שבמקום כל העולם הזה אני אראה את השכינה הקדושה, שכוח ההשפעה והאהבה ממלא את העולם. שגם עכשיו כל העולם נמצא בגמר התיקון, רק אנחנו לא רואים את זה.

שאלה: שמתי לב שבעבודה בעשירייה, כשהיו לנו כל מיני מצבים שדרשו התמודדות והתקרבות אחד לשני, זה העלה אותנו וראינו בזה הזדמנות להתקדם. אם העשירייה מגיעה למצב של עבודה באחישנה, האם כל מצב שמתגלה מתראה כהזדמנות, וכל מצב הוא לעבודה מעל הדעת?

כן. בטוח שכן.

שאלה: רב"ש כותב, "והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות". "יוציאו מהגלות" זה לבקש חיבור בעשירייה?

כן.

שאלה: תמיד כשיוצאים מהמצב שתואר עכשיו, יש איזו תחושת החמצה שלא עבדתי נכון.

אני לא יודע איזה תחושות יש לך. תראה מה כתוב, תקרא יותר ותראה.

שאלה: הזכרת קודם שאתה לא מסביר לשכל שלנו. האם אנחנו יכולים לסדר את העבודה בצורה לוגית טכנית? לדוגמה, בלמעלה מהדעת יש ארבע או חמש פעולות ואני יכול ממש לרשום אותן במקום להתבלבל.

יותר טוב תהיה בבלבול. כי אם תרשום לפניך, אחר כך אתה תעשה כל פעם לפי מה שרשמת, אפילו שזה לא נכון או נכון. לכן יותר טוב לעבוד יחד עם כולם בצורה דינמית. אתה לא סומך על שום דבר שהיה אתמול, הכול נמחק, אתה מרכיב את סדר העבודה היום מחדש. זה לא פדגוגיה או משהו חינוכי, אתה לא מחנך מישהו או משהו, אלא אתה עושה כל מיני פעולות כדי שהאור העליון יחנך אותך.

תלמיד: האם גם כלפי הקהל הרחב לא נגיע לרמה שהשיטה תהיה יותר מסודרת, פדגוגית?

הכול מבולבל אצלך, אצלך, ושום דבר לא מבולבל. אמונה למעלה מהדעת לא שייך לזה, כי זה מגיע לאנשים שנמצאים בדרך וכל פעם צריכים ליפול ולקום, ליפול ולקום. זה לא בשבילך, ואל תקשור את זה לפדגוגיה, לחינוך. זה משהו אחר לגמרי, זה ליחידי סגולה. אל תיקח מזה שום דבר לאיזו מערכת חינוכית שאתה מרכיב, חס ושלום.

שאלה: אמרת שכל אדם מוכן פוטנציאלית לעבודה הזאת, האם יש סימן שאדם באופן ריאלי מוכן לממש את העבודה?

לא, אין לנו שום סימנים כביכול. ישנם סימנים אבל אתם לא יכולים להבחין בהם. אם יש לאדם נשמה גבוהה, גדולה או קטנה, נמוכה, אין, אתם לא יכולים להבחין בזה. לכן מי שנמצא אצלנו במסגרת הלימודית הקבועה שלנו, מקבל את הידיעה הזאת, ואת השיטה הזאת. ומי שיוכל לממש ובכמה, זה כבר תלוי בו בלבד. ולא להעביר את האמונה למעלה מהדעת לחוגים שלנו שאתם מלמדים למתחילים, זה לא שייך להם.

תלמיד: אז מה קובע את זה שהאדם יצליח?

שום דבר, רק הנחיצות שלו. יכול להיות וראיתי כאלו אנשים, שהתחילו ללמוד, לימדו ולמדו ולא הבינו בכלל מה זה אמונה מלמעלה מהדעת, גם אני הייתי קצת בזה. ואחר כך, אחרי הרבה שנים הם התחילו להרגיש שיש כאן עניין של אמונה למעלה מהדעת, והצליחו. ויש כאלו שהצליחו אחרי שנתיים, שלוש, חמש שנים, שזה נקרא תקופה לא ארוכה בחכמת הקבלה. וישנם כאלה שלא מרגישים את זה ובשבילם זה לא עניין, אלא הם נמשכים לסדר, למבנה העולמות, ספירות, פרצופים, לכל מיני גרפים, דיאגראמות למיניהן שגם אותם צריכים. אנחנו רואים איך גם בעל הסולם אחז בזה, אבל העבודה הרוחנית ממש, היא כולה באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: איך במהירות מקסימאלית לבנות יחס נכון כמו של הבורא כלפי הכול?

תשתדל להיות יותר קל, יותר גמיש. כי סך הכול מה קורה? משהו תלוי בך? בך תלוי רק היחס למציאות. רק זה בלבד, לא המציאות עצמה. תצליח.

שאלה: תפילה זה לא טקסט, תפילה זאת עבודה בעשירייה.?

כן, נכון.

שאלה: נניח ומגיע מצב ואני מקבל אותו באמונה מעל לדעת, האם זה משנה את התפתחות המאורעות?

ודאי שכן. כי שינוי המצבים תלוי גם בכמה שאתה מתייחס אליהם. תזכור את מה שלמדנו בתפיסת המציאות, שאין מציאות, אלא איך שאתה מפענח את מה שכביכול נמצא לפניך. שכל המציאות היא בך בלבד.

תלמיד: מה זאת ההרגשה של אמונה למעלה מהדעת?

ההרגשה הזאת, זו הרגשה שאנחנו מקבלים דרך כוח ההשפעה.

קריין: מתוך הרב"ש, רשומה 289, "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים".

"ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא. היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה", שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה. וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית."

(הרב"ש. רשומה 289 "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")

שאלה: יוצא שאם יש פנייה עצמית של האדם, אותו גורם יקבל מכה מהכוח העליון, האם המכה היא התרופה שלו?

מי יקבל מכה?

תלמיד: רב"ש כותב, מכה הניתנת מהכוח העליון היא כמו תרופה, יוצא שאין פנייה עצמית של האדם.

אני לא מבין מה אתה אומר. אנחנו מקבלים מכה, בינתיים אנחנו מדברים על זה בצורה מאוד שטחית, פשוטה, זאת אומרת, איזו מציאות לא מובנת, מבולבלת, אני לא מבין, אני לא מרגיש., גם בלימוד זה ככה, בכל החיים שלי זה ככה. אני ממשיך פיזית להשתתף בחיים כמו כולם, ובפנים אני חייב כל הזמן להרגיש את עצמי, שאני נמצא בעולם השלם, שהבורא מגלה את כל הטוב שיש לו בעולמו. זה מה שאנחנו צריכים, אז אתה לא נמצא תחת שליטת האגו שלך, זה נקרא שאתה יוצא, מתעלה מעל לאגו שלך. אנחנו עוד לא לומדים מה אנחנו רוכשים אחר כך על ידי עליית המדרגות הרוחניות, זו שיטה וסיפור אחר שעוד יבוא. אלא איך אנחנו עכשיו, בינתיים, מקבלים כל מצב ומצב באמונה למעלה מהדעת, זה בלבד.

(סוף השיעור)