שיעור בוקר 30.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

 

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לפירוש הסולם", עמ' 217, אותיות נ"ז-ס"א

י"ב פרצופין שבאצילות

אות נ"ז

"כל מדרגה שיש בה ג' פעמים עשר ספירות, דהיינו ע"ס דראש, וע"ס דתוך, וע"ס דסוף (כנ"ל אות ה' ו'), נקרא פרצוף. ונבחן ע"פ בחינה עליונה שבו, אם הבחינה העליונה היא כתר, נקראים כל ל' הספירות שבו, בשם כתר. ואם בחינה עליונה היא חכמה נקראים כולם חכמה וכו' עד"ז. והם ה' פרצופין, שקומתם נמדדת על פי זווג דהכאה שעל ה' בחינות שבמסך, שזווג דהכאה על מסך דבחינה ד' ממשיך קומת כתר. ומסך דבחינה ג' ממשיך קומת חכמה, ומסך דבחינה ב' ממשיך קומת בינה. ומסך דבחינה א' ממשיך קומת ז"א, ומסך דבחינת שורש ממשיך קומת מלכות (כמ"ש בפלחה"ק אות כ"א ע"ש)."

אות נ"ח

"אמנם באצילות הם י"ב פרצופין. שהם ד' פרצופי הכתר, הנקראים עתיק ונוקבא, אריך ונוקבא. וד' פרצופי הבינה, הנקראים או"א עלאין, וישסו"ת. וד' פרצופי זו"ן, הנקראים זו"ן הגדולים, וזו"ן הקטנים. וטעם התחלקותם כך, הוא, כי בכל פרצוף ופרצוף שבאצילות, יש בהם ב' מיני כלים. א) מכלים שיצאו בעולם האצילות, בזווגי הכאה, והם מכונים כלים דמ"ה. ב) מכלים שנשברו בעולם הנקודים, המכונים כלים דב"ן, שהם מתתקנים ועולים מבי"ע ומתחברים עם הקומות שיצאו ע"י זווג דהכאה בעולם אצילות הנק' מ"ה. והכלים דמ"ה הם בחינת דכר. והכלים דב"ן הם בחינת נוקבא. לפיכך יש בכל פרצוף דכר ונוקבא."

שאלה: זה נראה שבי"ב פרצופי אצילות יש יותר מ- 100%, האם זה הגיוני?

לא.

תלמיד: כלומר י"ב פרצופים הם 100%.

כן.

תלמיד: ואנחנו צריכים לחשוב איך לסדר את הפרצופים האלה כך שזה יהיה ה-100% שלנו, ושם מקבלים תיקון.

נכון.

אות נ"ט

"וחוץ מזה נחלק כל פרצוף לג"ר וז"ת. ונמצא שיש דכר ונוקבא בג"ר של הפרצוף, ויש דכר ונוקבא בז"ת של הפרצוף. לפיכך יצאו בכל פרצוף ד' פרצופין. וב' פרצופי ג"ר של הכתר, נקראים עתיק ונוקבא, שעתיק הוא מ"ה והנוקבא היא ב"ן. וב' פרצופי ז"ת דכתר, נקראים אריך אנפין ונוקבא. שאריך אנפין הוא מ"ה, והנוקבא היא ב"ן. וב' פרצופי ג"ר דבינה, נקראים או"א עלאין. וב' פרצופי ז"ת דבינה נק' ישסו"ת. וב' פרצופי ג"ר דזו"ן נקראים זו"ן הגדולים. וב' פרצופי ז"ת שבזו"ן, נקראים זו"ן הקטנים."

שאלה: מה זה זכר ונקבה?

אין לנו הגדרות מה זה זכר ונקבה?

תלמיד: הוא כותב פה שיש זכר ונקבה בג"ר, זכר ונקבה בז"ת, בכל מקום פה יש זכר ונקבה. מה הם ההבחנים האלה, באופן כללי, במהות של זכר ונקבה?

באופן כללי, הזכר הוא המשפיע והנקבה היא המקבלת.

תלמיד: בכל רמה?

כן. זה היה קודם בפרצוף אחד ועכשיו אלו שני פרצופים, זוגות.

תלמיד: ובג"ר, בז"ת, מה החלוקה?

עם איזה מסכים הם עובדים.

תלמיד: אמרת שבהתחלה זה היה בפרצוף אחד ועכשיו זה מתחלק לזוגות של פרצופים.

כן, אריך ונוקבא, עתיק ונוקבא.

תלמיד: האם ההתפתחות הזאת מתחילה בעולם האצילות?

כן.

תלמיד: למה? מה היה רע קודם כשהיה זכר ונקבה בכל אובייקט בפני עצמו שעכשיו זה הופך לזוגות פרצופים?

הייתי אומר שחייבים את זה מצד הבירור, בירור התכונות של הצד המשפיע והצד המקבל. האור שמשפיע מלמעלה הוא עושה את ההבדלים האלו בכל פרצוף ופרצוף.

תלמיד: האם בעולם האצילות ההבדלים האלה יותר ניכרים בין זכר ונקבה?

כן.

תלמיד: ומה זה נותן כלפי התיקון?

זה נותן אפשרות לעבוד עם כל אחד, עם כל תכונה ותכונה, ולפני זה לא היה אפשר, כי הכול היה נבלע.

שאלה: עד איזה פרצוף באצילות אנחנו התחתונים יכולים להשיג בתיקון שלנו?

נדבר על זה, קודם נלמד על עולם האצילות. אחר כך מתחילות הנשמות שרוצות להתחבר לעולם האצילות, להתכלל בו.

תלמיד: אבל הנשמות השבורות יכולות להשיג עד רמה מסוימת באצילות, הן לא יכולות להשיג את כל עולם האצילות.

נכון.

תלמיד: עד איזו דרגה הן יכולות להשיג?

נדבר על זה, עוד לא הגענו לזה.

שאלה: באות נ"ח הוא מסביר, "יש בהם ב' מיני כלים. א) מכלים שיצאו בעולם האצילות, בזווגי הכאה, והם מכונים כלים דמ"ה. ב) מכלים שנשברו בעולם הנקודים, המכונים כלים דב"ן". מה ההבדל המהותי בכלים האלה?

אלו מוכנים לתפקיד, ואלו לא מוכנים.

תלמיד: לכאורה הכלים דב"ן, לפי מה שהוא מסביר, הם תוקנו ואז הם עולים מבי"ע.

כן.

תלמיד: הם לכאורה יותר מוכנים, הם עברו גם שבירה וגם תוקנו.

נכון.

תלמיד: למה הוא מפצל כך, מה הייחודיות של זה?

שהם יכולים לתקן את הכלים דמ"ה.

תלמיד: אז אותם כלים שכן נשברו ותוקנו, הם מתקנים לכאורה את היותר גבוהים?

כן.

תלמיד: במה הם מתקנים אותם?

בזה שמעלים מ"ן ומזמינים עליהם אור שמביא מסכים, וכך מתקבל.

תלמיד: האם הכלים דמ"ה לא מסוגלים להביא על עצמם מסכים בלי הב"ן?

הם לא יכולים. כי להביא מסך זה נקרא לרצות שיהיה לך, ובהם אין מספיק חיסרון.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שאנחנו צריכים להתחבר בעשירייה, אם אנחנו לא מרגישים איזו משיכה, איזו דרישה, כלפיה אנחנו צריכים למשוך את האור, אז האם נוכל לבקש מסכים, או רק ברגע שנרגיש כלפי מישהו אחר?

אם אתה מרגיש חיסרון שאין לך אור עליון, ואתה חייב את זה כדי להשפיע לזולת, כדי לעזור לבורא בוא נגיד, אז אתה מבקש ומתחנן ככל שאתה יכול, ומקבל כוחות. על ידי הכוחות האלה אתה מצטרף למדרגה השבורה ומתקן אותה, ואפילו מקבל, חוץ ממאור המחזיר למוטב, גם מילוי.

תלמיד: האם זה ברמה האישית כל אחד כלפי כלל העשירייה, או רק ברמה של העשירייה כלפי יתר העשיריות?

הייתי אומר שבכל הרמות, אבל קודם כל ברמה האישית. אנחנו עוד נעבור על זה.

שאלה: לפי מה שקראנו, יוצא שיש פרצוף, זה נקרא שיש לו ראש תוך סוף, ואז יש חלוקה של ג"ר וז"ת, וכל אחד מהם מתחלק לדכר ונוקבא. מה ההבדלים בין כל חלוקה? אני לא מצליח להבין.

תנסה להצליח, אנחנו עוד נקרא את זה.

שאלה: למה באצילות יש י"ב פרצופים ולא כמו בכל מקום אחר שיש עשרה, שזו הסכמה הסטנדרטית של פרצוף?

כך מתחלקים, דכר ונוקבא, דכר ונוקבא. כי חוץ מחמישה פרצופים, מה שהיה קודם, חוץ מג"ר וו"ק, יש התחלקות גם של ימין ושמאל.

כדי לברר את כול ההבחנות, הפרטים שיש לנו אחרי השבירה, אנחנו צריכים י"ב פרצופים, שיהיה פרצוף על כל תיקון של ההבחנה השבורה.

קריין: אות ס'.

אות ס'

"ומה שאין אנו חושבים ד' פרצופין בחכמה, הוא, מפני שא"א הוא קומת חכמה דמ"ה, אבל החכמה שבו נסתמה תוך הכתר שלו בסוד דא לגו מן דא (כמ"ש באדרא זוטא אות ל"ז), ואין החכמה מאירה כלום באצילות. אלא כל החכמה המאירה באצילות היא מבינה שחזרה לראש א"א ונעשתה לחכמה (כנ"ל אות מ"ד), שבינה זו נתלבשה באו"א וישסו"ת, ואו"א נחשבים לחכמה דימין. וישסו"ת נחשבים לחכמה דשמאל (כנ"ל אות מ"א). לפיכך אין אנו חושבים ד' פרצופין בחכמה, אלא בבינה, שהוא ג"כ בחינת החכמה המאירה בז"א ומלכות בכל העולמות."

שאלה: למה אור חכמה לא מאיר באצילות, הרי זה גם אור של הבורא, מה חוסם אותו?

יש אור שלא בא מהבורא?

תלמיד: לכן אני שואל, למה אור חכמה לא יכול להאיר באצילות, מה הסיבה לזה?

מה אתה חושב?

תלמיד: אור חכמה זה האור שברא כביכול את העולם. זה נכון?

כן.

תלמיד: אז מה חוסם אותו מלהיכנס לאצילות? הוא חלק מהבריאה.

אם אור חכמה היה נכנס לעולם האצילות, אז עולם האצילות היה נשבר.

תלמיד: בדיוק. למה?

אני כבר לא יכול לתאר מה זה.

תלמיד: מה הסיבה לזה?

כי הכלים לא מוכנים לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה בעצם אור חכמה?

אור חכמה זה האור שמגיע לנו מג"ר.

תלמיד: הוא ברא את העולם?

כן.

תלמיד: עולם האצילות שייך לעולם העליון?

כלפינו, כן.

תלמיד: ואז יש חסימה של אור חכמה, והוא לא יכול להגיע לעולם האצילות. מה הסיבה לזה, למה שיהיה פיצוץ ביניהם ברגע שאור חכמה נכנס לעולם האצילות, מה הסיבה לזה?

לא, אור חכמה יכול להיות בעולם האצילות.

תלמיד: הוא אומר שלא, שאור חכמה לא יכול להיכנס לעולם האצילות. כתוב באות ל"ז, "ואין החכמה מאירה כלום באצילות. אלא כל החכמה המאירה באצילות היא מבינה שחזרה לראש א"א ונעשתה לחכמה".

כן.

תלמיד: זה לא ברור, הוא אומר שהחכמה לא מאירה כלום בעולם האצילות, אין לה שום השפעה שם, היא כאילו משהו זר, לא שייך.

אבל היא יכולה להאיר במידה שבינה חוזרת להיות חכמה.

תלמיד: שבינה עוברת להיות חכמה?

כן.

תלמיד: בינה זה כאילו הבורא, לשם כולם רוצים להגיע, ופתאום יוצא מהבינה אור חכמה?

לא, מה זה שבינה היא בורא?

תלמיד: אור הבינה זה האור העליון, נכון?

אור חכמה הוא לא יותר מאור הבינה?

תלמיד: זה מה שאני שואל, האם אור החכמה הוא יותר מבינה או פחות מבינה?

יותר.

תלמיד: למה, מה הסיבה?

כי חכמה היא יותר עליונה מבינה.

תלמיד: מאיזו בחינה? למה היא יותר גבוהה מבינה? בינה זה כבר כמו גמר תיקון כזה.

מה פתאום?

תלמיד: כולם רוצים להגיע לבינה בעצם.

זה גם לא ברור.

תלמיד: זה לא נכון?

לא.

תלמיד: למה?

כי אנחנו רוצים להגיע לטופ.

תלמיד: מה זה הטופ?

הטופ זה הכתר.

תלמיד: ומה זה בינה?

בינה היא פחות מחכמה. אתה לא יודע מהן עשר הספירות?

תלמיד: כן, אבל איך זה שבינה פחות מחכמה? איך נבנית הבינה בעצם לפי מה שהוא אומר פה?

איפה שאין לנו את אור החכמה שם נמצאת הבינה.

תלמיד: ואיפה שיש חכמה אין את אור הבינה?

אור החכמה מכסה את הכול.

תלמיד: עד כדי כך?

כן.

תלמיד: אז למה יש סברה שאומרת, תיזהר שלא תקבל את אור חכמה בלי בינה, בלי חסדים?

בלי חסדים. כי חכמה היא כל כך גדולה, שהיא לא יכולה להאיר בלי אור החסדים שיתלבש עליה.

תלמיד: זאת אומרת, באופן תיאורטי אפשר להיפגע מאור חכמה.

כן. באור החכמה יש לך אפשרות להישבר.

תלמיד: עד כדי כך, זה אור גדול?

כן.

תלמיד: יכול להיות שבעולם הזה כרגע יש יותר אור חכמה מאשר אור חסדים?

בעולם שלנו אין כלום.

תלמיד: אז מאיפה באות הצרות שבעולם הזה?

מזה שאפילו את האור הכי קטן אנחנו לא יכולים לקבל.

תלמיד: מי כן יכול לקבל את האור הכי קטן בעולם הזה?

מי שמגיע למסך המתאים לקבלת אור החכמה.

תלמיד: אתה מדבר על כך שהוא כבר בתכונת ההשפעה?

כן.

תלמיד: ורק אז אתה יכול לעשות את זה?

ודאי.

תלמיד: אם אנחנו נגיע לכוח הזה, שנקרא תכונת ההשפעה, אז הכול יעלם, לא יהיו צרות?

כן.

שאלה: מי גורם לבינה, אור דחסדים, להתחבר עם חכמה? הרי הם היו נפרדים, כל אחד עצמאי.

הרשימות.

תלמיד: הרשימות של מי?

הרשימות מקודם, מהתפשטות מלמעלה למטה. היה לנו את אור החכמה, ואחר כך אור החכמה הפסיק את עצמו ובמקומו מופיע אור הבינה, זאת אומרת, בינה נולדה מהחכמה.

תלמיד: החסדים, שמלכות עולה לחסדים, לבינה, זו הסיבה שמתחילה להפעיל את כל המערכת?

כן.

תלמיד: האם גם אנחנו אמורים להשתוקק לחסדים?

ודאי.

תלמיד: אני שואל את זה כי שמתי לב שספר "תהילים" מלא במשפט "כי לעולם חסדו", לדוגמה, בפרק קל"ו, נאמר עשרים ושש פעמים "כי לעולם חסדו".

כן.

תלמיד: זאת אומרת, דוד המלך מתחנן וזה כבר לא רמז. נזכרתי שפעם אמרת שיש אחד ששואב עם כוס ואחד ששואב עם דלי, והבורא יתברך מחכה שם בצומת הזאת לכולנו, "כי לעולם חסדו".

כן.

תלמיד: לחיים.

לחיים.

כלל גדול בזמן ומקום

אות ס"א

"כל הביטויים שבחכמת הקבלה, שהם בזמן ומקום, תדע, שאין המדובר בזמן ומקום המדומים הנוהגים בגשמיות, כי כאן הכל הוא למעלה מן הזמן ולמעלה מן המקום. אלא, כל קודם ואח"כ, פירושו סיבה ומסובב, אשר את הסיבה אנו מכנים, קודם, ואת המסובב אנו מכנים, אח"כ. מפני שכל סיבה היא קודמת למסובב ממנה. וענין מעלה ומטה, ועליה וירידה, הם שיעורי עביות וזכות, כי עליה, פירושה הזדככות, וירידה, פירושה התעבות. וכשאנו אומרים שמדרגה תחתונה עלתה למעלה, פירושו, שהתחתונה נזדככה ונעשתה כל כך זכה, כמו המדרגה העליונה, וע"כ נבחן שנתדבקה בה, כי השואת הצורה מדביקה הרוחניים זה בזה. וכן כשאנו אומרים שהתחתון מלביש העליון, פירושו, שנעשתה בו השואת הצורה לחיצוניות שבעליון, כי הדבקות בחיצוניות דעליון, אנו מכנים הלבשה לעליון. וכן כל שאר הדברים המדומים בזמן או במקום, תשכילם בדרך הזה, דהיינו במובנים רוחניים לפי הענין."

שאלה: מה זו החיצוניות של הפרצוף?

יש פנימיות הפרצוף וחיצוניות הפרצוף, שני מושגים כאלה. פנימיות הפרצוף זה האור שבו, וחיצוניות הפרצוף זה הכלים שלו.

שאלה: מבחינת המספרים, לפני האצילות היו חמש ספירות - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, ופתאום נהיה שתים עשרה. חסרות לי שתיים. מכתר וחכמה נהיו ארבע, מבינה וזעיר אנפין נהיו ארבע, איך ממלכות נהיו עוד ארבע? אמורות להיות עשר ספירות, איך נהיה שתים עשרה?

יש ג"ר וז"ת.

תלמיד: אז יש כתר וחכמה.

ג"ר וז"ת.

תלמיד: זה ארבע.

עתיק ואריך אנפין.

תלמיד: זה ארבע.

כן.

תלמיד: ואז בינה וזעיר אנפין, שתיים ושתיים, זה עוד ארבע.

ואחר כך בינה, או"א עילאין, ישסו"ת ותבונה.

תלמיד: ואז נשארה לנו רק מלכות שזה שתיים.

לא. יש לנו עוד.

תלמיד: מאיפה באו עוד שתיים?

לא יודע. תקרא ותמצא.

תלמיד: אין הסבר שאתה יכול לתת.

יש הסבר, אבל אני לא חייב לתת.

שאלה: בעל הסולם נותן פה הגדרות של למעלה ולמטה.

כן.

תלמיד: כשאנחנו אומרים, "להעלות חיסרון לבורא", מהי הפעולה הזאת?

להתפלל.

תלמיד: ובשפה הזאת שהוא אומר פה, מה זה למעלה, מה זה למטה, יש מדרגה עליונה, מדרגה תחתונה?

המדרגה העליונה זה תמיד בורא לעומת המדרגה התחתונה.

תלמיד: מה זה אומר "להעלות חיסרון"? מה קורה עם החיסרון הזה? מה זה אומר להעלות אותו?

העלאת מ"ן. כשאתה מבקש מהעליון, זה נקרא שאתה מעלה לעליון חיסרון שלך. החיסרון נכלל בעליון ומעורר אותו, מחייב אותו לעשות זיווג דהכאה על החיסרון שלך. ואז העליון עושה זיווג דהכאה ובונה פרצוף, ואותו אור שהוא מסדר בפרצוף, האור הזה כבר יורד אליך למקום שממנו עלה החיסרון.

תלמיד: אני שואל מה התחתון עושה?

התחתון מעלה מ"ן.

תלמיד: לגבי המילה "מעלה", נגיד יש חיסרון מסוים, והוא מעלה אותו, האם הוא משנה את החיסרון הזה בתכונה שלו? כי למעלה זה אומר יותר זכות, אז עכשיו הוא מרגיש חיסרון מסוים, מה זה אומר שהוא מעלה?

הוא מעלה את החיסרון שלו, את הרצון שלו, את העביות שלו למעלה, והעליון עושה זיווג על החיסרון הזה של התחתון ומוסר לו, מוריד לו מה שהוא מבקש.

תלמיד: עדיין המילה הזאת "מעלה" בהקשר לחיסרון, לא מובנת לי.

כמו שהוא מרגיש את החיסרון הוא מעלה לעליון כדי שהעליון ירגיש את החיסרון שלו.

תלמיד: ולפני זה העליון לא מרגיש את החיסרון שלו?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, הוא עושה איזושהי פעולה.

שהעליון ירגיש את החיסרון שלו.

תלמיד: למה העליון לא מרגיש את החיסרון שלו?

העליון חייב להרגיש את החיסרון של התחתון. תחשוב עד מחר ותשאל שוב.

(סוף השיעור)