שיעור בוקר 24.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 477, "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: "כתבי בעל הסולם", "מאמר לסיום הזוהר", עמ' 477. ד"ה "ובזה תבין הכתוב "ברוב עם הדרת מלך.""

"ובזה תבין הכתוב: "ברוב עם הדרת מלך". כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים:

א. במדת ההערכה של הסביבה.

ב. במדת גדלה של הסביבה, וע"כ ברוב עם הדרת מלך.

ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יבחר לעצמו, אדם חשוב ומפורסם, שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תו"מ, ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו. כי ב' הקלות יש לרבו:

א. שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר, על בסיס רוממותו של רבו, כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומר דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם. ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם לעסק תו"מ לשמה, כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע.

ב. כי השואת הצורה להקב"ה, אינה מועילה, אם אינה לנצח, דהיינו: "עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". משא"כ השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך הזמן, מועילה השואת הצורה אליו, אפילו היא רק זמנית, שאח"כ ישוב לסורו.

ונמצא, בכל פעם שמשוה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו. ומתוך כך, הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מדת דביקותו. כמו שבארנו במשל האבר, הנחתך מהגוף, וחזר ונתדבק בו, עש"ה.

וע"כ, התלמיד יכול, להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה, ולחומר דלק, מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד, לעסוק בתורה ומצוות לשמה, בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה, המביאה לדביקות נצחית בהקב"ה.

ובזה תבין, מה שאמרו חז"ל: "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, שנא' פה אלישע בן שפט, אשר יצק מים, ע"י אליהו. למד, לא נאמר, אלא, יצק" (ברכות, ז ע"ב).

שלכאורה תמוה, איך מעשים פשוטים, יהיו גדולים מלימוד החכמה והדעת. ובאמור מובן היטב, כי השמוש ששימש לרבו, בגופו ומאודו, ע"מ לעשות נ"ר לרבו, מביאהו לדביקות ברבו, דהיינו להשוואת הצורה. ומקבל עי"ז, ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד פה אל פה, שהיא דביקות רוחא ברוחא, שעי"ז זוכה, להשיג רוממותו ית', בשיעור, שתהפך ההשפעה לקבלה, להיות לו חומר דלק, מספיק למסי"נ ומאודו, עד שיזכה לדביקות להקב"ה כנ"ל."

שאלה: בעל הסולם מסביר לנו שהדרך של התלמיד להתקרב לרוחניות היא להידבק ברבו. אני מרגיש שאתה דווקא מחזיק אותנו מרוחקים, אתה לא נותן לנו להתקרב אליך.

אני לא מבין מה אתה מדבר.

תלמיד: כשהוא כותב פה להידבק ברב, למה הוא מתכוון?

חולצה, נעליים, וסט, אני לא יודע מה.

תלמיד: יש קבוצות שכך עושות, אתה מספר את זה כבדיחה, אבל הרבה מאוד שנים כך זה היה.

זו כבר חסידות. כך זה נהוג בחברה חיצונית.

תלמיד: אצלנו בבני ברוך, מה זה נקרא להידבק ברבו? להידבק למה שאתה אומר, לעשות את מה שאתה מציע, את זה אנחנו עושים. אבל הוא כותב פה על המון דברים נוספים שאפשר לעשות בדבקות לרבו, לצקת מים, לשרת את רבו וכדומה.

נגיד שאתה ואני היינו בגוף אחד, אז איך היינו מפעילים את עצמנו זה עם זה - כגוף אחד. כך צריכים להשתדל להיות עם החברים ועם רבו עוד יותר.

תלמיד: עם החברים זה לאט לאט קורה, אנחנו מאוד מתקרבים לחברים. "רבו" אצלנו מרוחק יותר.

זה ברור.

תלמיד: האם כך זה צריך להיות?

זה לא צריך להיות, אבל זו עובדה. יכול להיות שיש לכם הרגשה שאני לא נותן לכם להתקרב.

תלמיד: יש כזאת הרגשה, לפחות אצלי.

אז מה עושים?

תלמיד: אני שואל אותך. אני שואל את רבו.

צריכים להשתדל להתקרב, אחרת איך תהיו כתלמידים.

תלמיד: איך תלמיד בבני ברוך עושה עוד צעד לכיוון רבו?

כאילו שהוא חלק מרבו.

תלמיד: מה זה אומר "כאילו שהוא חלק מרבו"? איך תלמיד בבני ברוך היום עושה עוד צעד לקראת להידבק ברבו?

קודם צריך לשמוע מה הבורא אומר, מה רבו אומר, ולהשתדל להיות דבוק בזה, זאת אומרת לקיים את רצון הרב ועל ידי זה מתקרבים לבורא.

תלמיד: אצלנו בעבודה יש את המתווך בדרך לרבו שנקרא עשירייה.

כן. זה לא רק היום, זה תמיד היה כך. בלתי אפשרי היה להתקרב לבורא אם אתה לא נמצא בעשירייה.

תלמיד: מה שקורה בפועל, זה שככל שאנחנו מתאמצים בעבודה בינינו להתקרב לרבו, אני מרגיש שאנחנו מתקרבים דווקא בינינו, לא כל כך לרבו, אלא יוצא שדווקא לחברים אנחנו מתקרבים.

אז חסר רבו ביניכם.

תלמיד: איך מכניסים את רבו בינינו יותר?

מדברים עליו, מציירים את הדמות הפנימית שלו, ומשתדלים להיות דבוקים בו, לדמות הפנימית שלו.

שאלה: אני לא כל כך יודע על מה החבר מדבר, כי כשאני הייתי צריך אותך לא שמעתי אף פעם שאמרת לי לא, תמיד אמרת "תבוא איתי לחדר". הבעיה שלנו היא שאנחנו נרתעים, זה לא שאתה לא מקבל אותנו, אנחנו באיזשהו מקום סגורים, קשה לנו להיפתח אליך. תמיד היית עם כל הלב בשבילי ובכל צרה ממש עזרת לי.

הוא כותב "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה". גדולה שימושה של תורה יותר מהלימוד שלה. האם אני צריך לשבת פה כמו מטומטם ולא ללמוד?

למה אתה צריך להגביל את עצמך ולא ללמוד? אומרים שגדולה שימושה מלימודה, ששימוש לרבו יותר חשוב מללמוד מרבו. זה לא שאתה פוסל את הלימוד.

תלמיד: הוא כביכול אומר שאתה בא לבית ספר, בא לכיתה, אבל אתה לא צריך ללמוד, אלא תשב, תתכלל ותמשוך אולי את האור המחזיר למוטב. לא צריך ללמוד כל כך, אולי יותר להרגיש, להתחבר לרב.

זה חשוב וזה חשוב.

תלמיד: גם ללמוד?

גם ללמוד.

תלמיד: בשכל?

כן, גם בשכל. אבל עוד יותר חשוב להיות משמש.

תלמיד: הוא כותב בהמשך "כי השמוש ששימש לרבו, בגופו ומאודו, ע"מ לעשות נ"ר לרבו, מביאהו לדביקות ברבו". איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות אני לא יודע, אבל הוא מוסר לנו כאן חוק.

תלמיד: מהו החוק?

שאם אני עוזר לרבו בכל הדברים הארציים, מקל עליו את החיים הגשמיים שלו, אז בזה אני משמש אותו וזה גורם לרווח הרוחני שלי.

תלמיד: מה זאת אומרת, מקל?

במידה שאתה עוזר לרב בדברים שהוא צריך, אתה מרוויח בזה רוחנית.

שאלה: כשהרב מלמד אותנו, אני משתדל להרגיש דרך ההנחיות של הרב הן כמצוות הבורא. שהבורא הוא זה שנותן לנו את ההנחיות האלו, כאילו חוקים שמעביר לנו.

כן.

תלמיד: אבל אז אני עובד בשירות הבורא ולא כלפי הרב. האם יש מקום דווקא לראות שאני משמש את הרב?

לא. זה לא חשוב. אתה בצורה כזאת משמש גם את הרב וגם את הבורא.

תלמיד: בכמה מאמרים כתוב שרב יכול להיות גם החבר שלך. זאת אומרת כל דבר שאתה שם גדול ממך הופך להיות רב.

כן.

תלמיד: אז הפעולה של לשמש את הרב יכולה להיות גם בתוך עשירייה. אנחנו משמשמים את החברים. האם גם בצורה כזאת אפשר לראות שאנחנו משמשים את הרב?

זו גם צורה, כן. רצוי לראות כל חבר כרב.

שאלה: מי זה רב בדרך שלנו?

רב בדרך שלנו זה מורה דרך שמלמד אותך איך להתקדם ברוחניות ולהתקרב לבורא.

תלמיד: ומה זה אומר שאנחנו עובדים בעשירייה כדי לאהוב אחד את השני, לעבוד באהבה בינינו?

אתם רוצים להתחבר ביניכם כך שבקשר ביניכם אתם יכולים לגלות את הבורא.

תלמיד: האם אנחנו מגלים אהבה כלפי רב דרך עשירייה?

כן, ודאי. רק בצורה כזאת.

תלמיד: ומה זה לאהוב את הרב?

לאהוב את הרב זה נקרא להשתדל לקיים את החוקים רוחניים שהוא מלמד אותנו.

תלמיד: אפשר להגיד שכל מילה שרב אומר זה כמו שהבורא מדבר איתנו, שאנחנו מרגישים משהו מלמעלה?

שאלה: הרב הרבה פעמים נותן לנו משימות לעשות במהלך היום. האם אפשר להגיד שכל המשימות האלו הן גם חוקים שאנחנו צריכים לבצע?

לא, משימה זה לא חוק. חוק אתה חייב לקיים כי זה לא בא מהרב, זה בא מהבורא. והמשימות שמקבלים זה בדרך.

תלמיד: מה זה חוק, איך מגיעים לחוק?

חוק אלה חוקי הטבע, חוקי הבורא.

תלמיד: אנחנו לומדים שזה השפעה, שאנחנו צריכים להשפיע לזולת.

כן. זה חוקי הבורא, זה לא של מישהו.

תלמיד: האם גם לזה אנחנו מגיעים דרך כל מיני משימות שאנחנו מבצעים?

לקיום שלהם אנחנו מגיעים דרך כל מיני משימות.

תלמיד: ואז אנחנו מגיעים לחוקים.

כן.

שאלה: איך אנחנו, התלמידים יכולים להקל עליך?

להקל עליי? רק להבין מה שאני רוצה מכם ולקיים את זה, שום דבר חוץ מזה.

שאלה: איך אנחנו מכניסים לתוך העשירייה את הרב?

הרב נמצא בתוך כל עשירייה ועשירייה, ממש. ומה שהוא אומר זו הרוח שלו שקיימת בעשירייה. להשתדל לקיים מה שלומדים ממנו יום-יום.

שאלה: יש הרגשה פה באולם שיותר קל להידבק לרב, להיות איתך בסעודות באותו אולם, אבל רוב התלמידים נמצאים במערכת הערבות, איך הם יכולים גם לקבל את התחושה הזאת?

להשתדל, אני לא יודע באיזו צורה. אני הייתי מגיע יום יום ללימודים וכששאלתי את הרב"ש אם אני כבר יכול לעבור מרחובות לבני ברק, הוא אמר "לא, אני אוסר עליך". וככה זה היה במשך שנה, יום יום הייתי נוסע בוקר, חוזר, ערב, חוזר, פעמיים ביום, לפעמים שלוש פעמים, ככה זה, עד שהוא אמר "כן, אתה יכול". ואז שכרתי דירה ועברתי.

תלמיד: יש משהו שאנחנו אלה שכן נמצאים פיזית יכולים לעשות כדי להעביר את התחושה הזאת בכלי העולמי?

אתם תשתדלו. זה לא עניין של רחוק או קרוב כי כולם שומעים, היום אין חיסרון בקשר, אלא יש חיסרון בדבקות עד כמה אתם מוכנים לבצע פעולות שאני מייעץ לכם לעשות. כי בסופו של דבר רצון הרב צריך להתקבל בתלמידים ולהתקיים שם, וזה לא חשוב איך הבורא מסובב את הדברים, באיזו צורה ואיזה דברים, אבל חייבים כך לקיים.

שאלה: כל החברים כאן אני חושב שהם כרתו ברית עם בני ברוך ואיתך, ברית פנימית כזאת ללכת בדרך גם אם קשה, גם אם מובן, גם אם לא, וזה כאילו כיחידים. כל ההשכלה החברתית שלנו באה מרב"ש איך לעבוד בקבוצה, איך להתייחס לחברים, איך לגדול ביחד, וגם אנחנו שומעים ממך הרבה פעמים שאתה מספר על הקשר שלך עם רב"ש.

אנחנו לא נמצאים באותה צורת עבודה יומיומית, יש הבדל בין תלמידים שיושבים על שולחן אחד בחדר קטן עם המורה שלהם לאורך שנים ולומדים ממנו, לבין צורה כזאת שיש אלפי תלמידים שנמצאים באיזו אקדמיה עם קמפוסים, מעגלים מאוד גדולים, מאוד רחבים של אלפי תלמידים ששומעים שיעור מרב? יש הבדל בהתפתחות, בהתקשרות של תלמיד עם המורה?

לא. כולם יכולים לשמוע אותם הדברים שנאמרים בכל מיני חוגים, שיעורים, ולקיים אותם. ואז לא חשוב איפה אדם נמצא פיזית, באיזו חברה הוא נמצא, הכול תלוי בו.

תלמיד: נראה כאילו במצב של פעם שלמדו בחדר קטן כמה תלמידים בודדים עם מורה, זה לא היה תלוי רק בו, זה היה הרבה עבודה של העליון ביחד עם התחתון, ועכשיו יש צורת התקשרות כאילו חדשה שלא הייתה פעם, ששידור ממקום אחד יוצא לאלפי אנשים ועכשיו כל אחד יכול להחליט אם הוא רוצה לקחת 20%, 80%, או 100%. זה מרגיש כמו משהו אחר.

זמן של גמר תיקון.

תלמיד: הייתה צורת התקשרות פעם בעם ישראל שחילקו את העם לשרי מאות, שרי אלפי וכולי, התחלקו לקבוצות זה מנגנון כזה שאולי היו כל מיני "רבנים" קטנים שטיפלו בקבוצות קטנות. למנגנון כזה יש מקום בתקופה שלנו?

לא. ההיפך, אנחנו צריכים לראות שאנחנו נהיה כולנו כחבורה אחת, גוף אחד.

שאלה: איך בן אדם יכול לשרת אם הוא לא יודע איך לעבוד?

הוא לומד.

תלמיד: הוא לא יודע איך לעבוד.

כן, הוא לומד מלימודי חכמת הקבלה איך הוא צריך להיות כאיש שמקשר את הבורא לכל האנושות.

תלמיד: בעצם אנחנו רוצים להחזיק אותך. איך אנחנו יכולים להביא אותך, להכניס אותך לעשירייה שלנו?

אני נמצא עם כל העשיריות ובאמת לא יכול להגיד שאני נמצא רחוק ממישהו או קרוב אליו. הכול תלוי בכם, איך אתם כל אחד בצורה אישית רוצים להרגיש שיש בינינו קשר.

שאלה: אז אתה מלמד אותנו כל יום, אתה משפיע על כולם, והרצון שלך שאתה רוצה למשוך את כולם לבורא, למשוך את כל החברים, למשוך את כל העולם לאור, להשפעה, אז אני רוצה לחשוב פשוט כי אם אני מתקדם, אם אני מתקרב לחברים ולבורא, הרב שלי שמח, אני משפיע נחת רוח לרב. אתה יכול להגיד ככה?

כן, אז מה השאלה?

תלמיד: אם אני רוצה לאהוב את הרב שלי, אני גם צריך לאהוב את כולם, את כל החברים. אם אני לא אוהב את החברים שלי, אם אין לי ביטול כלפי החברים שלי, אני לא יכול לאהוב את הרב שלי כי רב אוהב את כולם, ואם אני רוצה השתוות הצורה עם רב אני גם צריך לאהוב את כולם, כי הוא אוהב את כולם, זה נכון?

כך כתוב, כן, יפה.

שאלה: אני חולם שכולנו כל התלמידים שלך נוכל לדבר איתך פה אל פה, איך להעלות כזאת תפילה?

תנסה.

שאלה: אמרת לתאר באופן רגשי את הדמות הפנימית של הרב ולהידבק בה, איך לעשות את זה נכון?

ככל האפשר, עוד ועוד להיות קרובים, מתקרבים, מתחבקים, ובזה נרגיש איך אנחנו צריכים להתקדם הלאה.

תלמיד: איך עושים את זה בתפילה, בקשר עם החברים בעשירייה, רב זה מה, זה איזו דמות מחברת, אוספת אותנו בינינו או מה?

מתוך ההרגשה שלך אתה תתחיל להבין איך להתנהג ומה לעשות.

שאלה: האם אפשר לשרת את הרב בזמן השינה?

כעקרון אפשר, למה לא? שינה זה גם חלק מהחיים, כך שהכול אפשרי.

תלמידה: כלומר ההוראות שמגיעות מהרב הם אמיתיות?

כן.

שאלה: כשאנחנו מסכמים את השיעור יש לפעמים איזו תחושה שהרב כביכול אומר אותו דבר שזה חיבור ולא תפסתי שום דבר חדש וממשיכים את העבודה. וקורה לפעמים שאנחנו צריכים להוציא משהו מהשיעור וממש יש לנו הזדמנות לעשות את זה, שממש יקרה נס אם אנחנו נממש את מה שרב דיבר עליו. עם מה אנחנו צריכים לצאת מכל שיעור?

עם זה שהתקדמנו קדימה קרוב יותר ויותר לנס.

שאלה: אם העשירייה היא המכשיר, היא הכלי שלוקח אותנו לדבקות בבורא, איפה נמצא הרב בכל זה, והאם אנחנו צריכים יותר להפיץ את זה בעשירייה דווקא את המרכיב הזה שנקרא הרב?

"רב" זה בעצם משהו שנמצא במרכז הקבוצה הגדולה או הארגון, והוא משתדל כל הזמן לשמור על הקשר של הארגון עם הכוח העליון, עם הבורא. כך זו העבודה שלו.

שאלה: רציתי לנסות ולהוסיף, לראות את גדלות החברים זה דבר מאוד חשוב.

כן.

תלמיד: אבל אני צריך לדמיין את זה. יש יתרון עצום אצל הרב שאני לא צריך לדמיין את זה כי אני רואה את זה בדעת. ואני חושב שהדבר הזה יכול להוסיף ממש הרבה בגדלות וחשיבות שאני מכניס את זה ללב וזה דבר שמאוד עוזר לכולם. יש גם תכונות של הרב שהן מאוד טובות והרב בהשפעה שרוצים להידבק לגדלות הזאת, אם תוכל עוד קצת לגעת בזה?

אני מבין אותך, אבל מיצינו כבר את הנושא. נחזור אליו שוב.

שאלה: אני מרגיש שאני מדבר בשם כל הכלי העולמי ואנחנו ממש מודים לבורא על כך שיש לנו הזדמנות לנסות להשתדל להיות תלמידים שלך. אני מרגיש ממש הודיה בתוך הלב. יש לי שאלה קצת קשה אבל אני אשאל אותה.

קשה?

תלמיד: כן. לפעמים יש תחושה שהרב דוחה תלמיד מסוים או תלמידים מסוימים, מרחיק אותם. ראשית, איך נכון לתלמיד שמרגיש דבר כזה להגיב, מה הוא אמור לעשות עם הדבר הזה? שנית, יש באמת מצב כזה שהמורה מרחיק ממנו תלמידים?

כן, ודאי.

תלמיד: אז למה ואיך התלמיד אמור להגיב לדבר כזה?

איך הבורא עשה צמצומים, הסתרות, שבירה, ריחוק, וכל זה כדי שאנחנו נוכל להכיר אותו. זאת אומרת, אנחנו רואים שבעולמנו הפעולות הן פעולות רב גוניות, והן לא כל כך משתוות עם תכלית הבריאה להטיב לנבראיו, בלשון המעטה, אז מה עושים?

תלמיד: כאילו העבודה מול הבורא היא יותר קלה.

במה?

תלמיד: כי זה לא כמו המורה. גם אתה אומר שצריך להתקרב ולשרת, כאילו הדרך של התלמיד להתקרב לבורא היא דרך כך שהוא מתקרב למורה, זה כאילו המעבר שלו. ולכן כאילו איך נכון להגיב לזה שהתלמיד לכאורה חושב שהוא רוצה להתקרב ומנסה לעשות מה שהוא יכול בשביל להתקרב אבל מצד שני הוא מרגיש שמרחיקים אותו, המורה מרחיק אותו?

כן.

תלמיד: אז איך נכון להגיב לזה? כאילו מה התגובה הנכונה של התלמיד, איך להשתמש במצבים האלה בצורה נכונה, כי הוא באמת יכול להתרחק, כי עדיין הוא נמצא בתוך רצון לקבל? זה פוגע בו, זה פוגע בגאווה שלו, זה פוגע באגו שלו, אלה הרבה מאוד דברים. זה לא כמו מול הבורא כי הבורא הוא בעצם מעורפל.

זו לא עזרה שהמורה עושה כך שהוא מעורר בתלמיד כאלו רגשות שדוחים אותו, שפוגעים בו?

תלמיד: האמת היא שזה תלוי עד כמה הוא דבוק לחברה בשלבים האלה. תלמיד שנפגע מהמורה, איך נכון לו להגיב, איך נכון לו לקבל את זה, איך להתמודד עם מצבים כאלה? אני חושב שהשאלה מובנת, אבל אני מכבד את התשובה.

את התשובה אתה צריך לחפש. דווקא אלו שיש בהם אגו, רצון לקבל יותר גדול, הם זוכים לכאלו יחסים שליליים.

שאלה: כשאתה דוחה, נניח אמרת לי להוריד את היד, אז הדבר הראשון שעובר בי, זה מה בי לא מכוון. כשאני מסתכל על מערכת היחסים בהולכים על שתי רגליים, אז ראשית זה כמה אני מחויב לדרך מתוך החיפוש, מתוך ההשתוקקות, ושנית, הלב נפתח אליך. קודם כל, ההתמדה שלך, אין את זה באף מקום. ויש אנשים שמכירים רק אותך ולא מכירים את רמת ההתמדה הזאת כי אין להם מקורות השתוות. זה פשוט נוכח שם. אני אמרתי את זה באחד השיעורים, שלפעמים אני מרגיש שאתה הבן שלי מבחינת האהבה, אני רק לילדים שלי מרגיש את אותה אהבה, וכשזה קרה אני ממש חטפתי שוק. אז כל אחד שיפתח את ליבו, הוא ימצא את הדרך שלו אליך.

אבל המטרה היא לא לאהוב אותי.

תלמיד: לא, אמרתי על ההולכים על שתי רגליים, ראשית להיצמד לדרך, ושנית, זה כקשר אליך. גם כשאתה דוחה אותי זה גורם לי איפה אני לא מכוון, מה אני צריך לכוון, מאיפה אני בא. במקום להתעסק בקשקושים אני מתעסק איך אני מתקן את אותו רגע.

כן.

שאלה: היום היינו תורנים מעשיריית השרון ועשיריית באר שבע. עבדנו קשה להכין את הליינאפ וניסינו להעביר את הנושא של קירוב לבבות.

במהלך השבוע דיברת על שני נושאים שממש תפסו אותנו ודיברנו על כך בהכנה, החשיבות והאחריות שלי כדי להשיג את התיקון, ונושא היסודות, שהבורא ואנחנו אותם היסודות רק הקומפוזיציה שלהם שונה. מצאנו פה איזה קטע בנושא "גלגל שינוי הצורה", אם אתה מרשה לי אני אקרא.

כן, תקרא.

תלמיד: מתוך מאמר "השלום".

"ומתחילה, אציע דעת חז"ל, בדבר השתלשלות דורות העולם. אשר, הגם שאנו רואים, את הגופים, שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות.

אולם הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף. אלא המה נעתקות, ובאות מגוף לגוף, מדור לדור. שאותם הנפשות, שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח"כ בגלות מצרים, ואח"כ ביוצאי מצרים וכו'. עד דורינו זה, ועד גמר התיקון.

באופן, שאין כאן בעולמינו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש.

ולפיכך, בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד להגמרה של התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפים שנה, עד שהתפתח ובא לתיקונו, כמו שצריך להיות."

תלמיד: כשדיברנו על זה רצינו להודות לכל אותן המשבצות שעל המסכים שלמעשה הרגשנו אותם כחלקי הנשמה שלנו, שאנחנו אחראים להגיע לגמר תיקון ביחד. ולכן שאלנו את עצמנו למה לא הצלחנו להעביר יותר את קירוב הלבבות שכולם ירגישו את האחריות הזאת האדירה, את גדלות הרב שהבורא נתן לנו. הודיה ענקית להם, הודיה לרב, הודיה לבורא וכל זה רק כדי להביא אותנו לגמר תיקון. אם נזכור את זה כל רגע במפגשים שלנו אני משער שיהיה לנו קצת יותר קל. תודה רבה רב, תודה רבה לחברים.

תודה רבה לכם, לכולכם. אני חושב שאנחנו עושים את העבודה עם כל אותן הקושיות שהבורא מעורר בינינו ובנו, ובהחלט אנחנו עוד נזכה לראות תוצאות טובות בעלייה לגמר התיקון. לחיים לכם.

(סוף השיעור)