בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 31.10.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*כל מעשיך יהיו לשם שמיים*

1. *כל מעשיך שיהיו לשם שמים, זה נקרא לשמה, כלומר שלא נשאר לאדם לא מקום ולא שום רצון חוץ מלהידבק בבורא, ולעשות את כל מה שהרצון העליון יכול לגלות לו*.

2. העיקר צריכים לראות שאם אדם רוצה לברוח, אז קודם הקדושה בורחת ממנו. שנית, שלא סתם מגיעה לאדם מחשבה לברוח מהלשמה, מע"מ להשפיע, מחיבור, אלא זה מפני שיש בו כבר הכנות משלו לכך, ונראה לו שזה הוא רוצה, אבל זה לא שהוא רוצה לברוח אלא דוחפים אותו מהשמיים שירד, שיברח.

3. *אנחנו אף פעם לא מתחילים שום דבר, ובכלל איך יכול להיות שתהיה בנו איזושהי תחילת פעולה או מצב? זה תמיד מתחיל מלמעלה, ואנחנו, מפני שנמצאים בהסתרה, חושבים שזה אנחנו, וזה טוב כי אז אנחנו יכולים להוסיף לכך יגיעה ותפילה, וכך בכל זאת לתקן את עצמנו בהעלאת מ"ן*.

4. ש: במה בדיוק האדם יכול להזיק לקדושה?
   ר: אם אדם חושב לא לפי התהליך שהוא צריך להתקדם, לא לפי התגובה הנכונה שהוא צריך לחפש ולהפעיל, אז הוא בזאת מאריך את הדרך. ודאי שכולנו בסופו של דבר מגיעים למטרה, אבל השאלה מתי? *מתי, זה לא עניין של זמן אלא גם ענין של להיות מוצא חן בעיני הבורא, על זה אנחנו חושבים*. מתי שמחליטים מה לעשות, מה יותר טוב בעיני הבורא, ואז בוחרים בפעולה מסוימת שבצורה קצרה יכולה לקדם אותנו כל פעם.

5. ש: הבורא הוא הראשון. באיזה שלב זה עובר לידיים שלנו?
   ר: אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים באיזשהו ריחוק מהבורא, זה דבר פסיכולוגי, כי אין במרחב הרוחני בכלל מרחק, אין מרחקים, יש רק הבדל בהשוואת הצורה או בשינוי הצורה. לכן כך אנחנו מיד רואים, מרגישים, מזהים כמה אנחנו קרובים או רחוקים כלפי הבורא.
   
   ש: אם הבורא פועל הכל, מה חלקנו?
   ר: הבורא פועל בהכל עלינו, כדי שנלמד איך נכון להגיב. ודאי שהכל בא מהבורא, אני הראשון כמו שכתוב, אבל אנחנו צריכים לסדר את היחסים בינינו כך שאנחנו מגיבים בצורה נכונה, כלומר שתמיד נמשכים לדביקות, וככל שהבורא מפעיל עלינו כל מיני צורות יחסים, פעולות, כך אנחנו רוצים בכל פעולה שלו, מקרב או מרחיק, איך שנראה לנו בתכונות שלנו, *אנחנו בכל זאת רוצים כל פעם להיות ככל האפשר בהתקרבות אליו, לא לפספס שום הזדמנות. לכן זו העבודה שלנו, זו התקווה שלנו, שתמיד נהיה מוכנים להתקרב, על פני כל ההזמנות של הבעל הבית אליו*.
   
   ש: כשיש לו מחשבות לברוח, מה האדם מסוגל לעשות?
   ר: *מה שהאדם מסוגל לעשות זה לסגור את העיניים וליפול על הידיים של החברים*. זה במקרה הכי גרוע, שאין לו מעצמו שום אפשרות לעשות איזשהו צעד נכון, הוא לא יודע ואין כוח, ואז רק זה מה שהוא יכול לעשות.

6. ש: מה זה לפגום בקדושה?
   ר: אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לפגום בקדושה בשום דבר חוץ ממה שאנחנו מתפתחים ועוצרים את עצמנו, ויכולים אפילו לפגום בחברים שלנו. *אם אנחנו לא עושים במקום את מה שאפשר לעשות ומתעצלים, זה נקרא פגם. ודאי שבפעם הבאה נצטרך לעשות תיקון על הפגם שעשינו בכך שלא הגבנו נכון, וכך נתקדם*.
   
   ש: עשירייה יכולה לפגום בקדושה כעשירייה?
   ר: ודאי שכן, רק אנחנו עוד צריכים להבין מה זה נקרא לפגום. אם מתגלה לאדם שהוא עשה איזושהי עבירה אז נמצא במצב של לא לשמה במשהו, וזה כדי שיתקדם ויתקן את עצמו. *כשיש לאדם הזדמנות להתקדם והוא מזלזל בה, זה נקרא פגם, ויש כל מיני פעולות כדי לתקן זאת. מה שאין כן, אם זה בא לאדם ללא שום הכנה משלו כביכול, אז זה לא נקרא שהוא פגם אלא שמסדרים לפניו כל מיני מצבים כדי שדווקא ע"י זה שהוא לומד אותם, מתעלה מעליהם, הוא מתקדם*.
   
   אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא. תמיד אנחנו מגלים את החטא ומתקנים את עצמנו, חטא ומתקנים את עצמנו, אלא על פני מה אנחנו מתקדמים לגמר התיקון? רק ע"י זה שיתגלה כל פעם חלק מהשבירה של אדם הראשון. כאן השאלה איפה אנחנו נמצאים, באיזה מגמה, אנחנו רוצים לגלות את היחס שלנו לשבירה, למצב של עייפות, חוסר חיבור וכן הלאה? יש כאן משחק מלמעלה, משחקים איתנו וכל פעם זורקים ומורידים אותנו מלמעלה, מייבשים אותנו, ואנחנו צריכים להבין זאת ולהיות שותפים לבורא במעשה התיקון.

7. ש: אנחנו מזרזים את המצב שהקדושה בורחת מאיתנו? זו סתירה.
   ר: זו לא סתירה, *אם הקדושה לא תברח, אז אנחנו לא נתקדם מהר. גם כשאתה נוסע בהרים, ברכבת הרים, אתה חייב גם לרדת וגם לעלות מהר. לכן אנחנו לא כל כך מסתכלים ירידה, עליה, העיקר איך אנחנו משתתפים בזה*.

8. ש: צריך לעזור לחבר שרוצה לברוח..?
   ר: אנחנו צריכים לזהות חברים שנחלשים, או לאורך הזמן, נגיד כמה ימים, החבר נמצא בנפילה עמוקה אפילו שהיא קצרה, וצריכים איכשהו להגיב על כך. שהוא לא ירגיש שאנחנו מושכים אותו, אבל לעזור לו. בדרך כלל אנחנו גם מרגישים שנמצאים יחד עימו באותו מצב, כמו שהוא נפל לבור ואנחנו גם צריכים לרדת לאותו בור ולהוציא אותו ממנו. זו העבודה שלנו. לא לשמוע מה שהוא לא רוצה, אלא בצורה עדינה, בשיתוף. אנחנו צריכים לעשות זאת.
   ש: צריכה להיות התחייבות מצד החבר שיגיד שהוא מסכים..?
   ר: כן ולא. אנחנו בכל זאת צריכים לעבוד סביבו, בצורה עדינה, שהוא לא ירגיש שאנחנו עובדים עליו, שאנחנו עושים כאן משהו.

9. ש: מה יותר חשוב, שהאדם מבקש עזרה מהבורא או לבקש עזרה מהחברים..?
   ר: תלוי באדם, תלוי באיזה מצב הוא נמצא. אני לא יכול לענות על זה, לפנות לחברים או לפנות לבורא. בדרך כלל לפנות לחברים זה הדבר הכי מועיל, אבל השאלה כמה האדם נמצא בנכונות לפנות לחברים, באיזה מצבים הם נמצאים. אני לא יודע, שיבדוק את עצמו.
   
   ש: שחבר לא מבקש עזרה מהחברים זה כי אנחנו לא יוצרים סביבה שנותנת ביטחון לבקש מהחברים?
   ר: לפעמים זה ביטחון, לפעמים אלו מצבים מסוימים בקבוצה. אי אפשר להגיד, אבל בכל זאת *צריכים לעשות משהו, כל הזמן צריכים להדק את עצמנו ולהיות קשורים יחד. כל מיני פעולות, שיעורים, אסיפות, כל מיני דברים שאנחנו עושים, לא לעשות אותם בצורה שגרתית*.

10. ש: כשעובר הזמן והשכל יותר דורש, תובע על כל דבר צריך לתת סיבות וכדאיות. איך להתגבר..?
    ר: צריכים להיכנס יותר חזק לתוך הקבוצה ולעשות כל מה שהיא צריכה לחיבור. בדרך כלל אנשים שמזניחים את החיבור, לא פועלים כדי להצמיד את הקבוצה, לעשות ממש מכל החבר'ה בקומפרסיה כזאת יחד, ואז הם עוזבים. העיקר זה כל הזמן לדאוג שאנחנו נהיה מיום ליום יותר צמודים.
    
    ש: פרקטית, מה עושים?
    ר: *מה עושים? תבדוק קודם כל, תמדוד כל יום האם יש לך היום יחס יותר עדין כלפי החברים, יותר מתוך הלב בהשוואה לאתמול*.
    
    ש: אבל אי אפשר, זה כל העניין של ההתגברות...
    ר: למה? *זה דווקא למימוש. כשאני רואה היום שלא התקדמתי בזאת שיש לי כלפי החברים לב יותר פתוח, עדין, נטייה פנימית כזאת, אז אני דואג, מה יהיה לי? מתי אגיע למצב שאני מתחבר בלב שלי עם הלבבות של החברים? שארגיש את הבורא, את כל האור העליון בתוך לב המשותף שלנו*?
    
    ש: אז לחכות? ...
    ר: לא. אני לא רוצה לחכות חודשים. מי שדוחה את זה למחר, כמו שכתוב, יגלה את זה בעוד שנים.
    
    ש: בהתגברות קשה לגייס כוח לכל תנועה שלי
    ר: זה עניין של כמות ואיכות. *אתה נמצא בעבודה יותר איכותית ולכן אתה נשחק אפילו מהמאמץ הכי קטן. אבל זה דווקא סימן של התקדמות*. נמשיך, נמשיך עוד, אבל זו לא סיבה לעזוב, כי אז האדם יורד לדרגת בהמה ולא נשאר לו כלום מהחיים שלו, מזה שלמד. הוא כאילו מעמיד תנאים לבורא: "אם אתה לא עוזר לי, אז אני עוזב".

11. ש: תיקון המסך הוא סוד לשמה?
    ר: מסך נקרא שיש לך מגן ואתה מחזיק אותו, כל מה שבא אליך אתה מעמיד את המגן כדי שכל מה שרוצה רוצה לפגוע בך ייתקע קודם במגן, שזה יהיה כמו מיני קיר שנמצא לפניך, *זה נקרא מסך. ע"י כך שאתה מעמיד את זה מתוך הרצון לקבל שלך נגד הרצון לקבל שלך, לא נגד האויב, אלא האויב הפנימי שלך, יוצא שהמסך הזה פועל כך הוא מרחיק אותך מהאויב, או מרחיק את האויב ממך. כך אתה שומר על עצמך*. זה ענין המסך. אנחנו צריכים לעבוד על זה, לקבל כוח שנוכל לעבוד נגד הרצון לקבל שלנו, עד כדי כך כדי להפוך אותו בע"מ להשפיע.
    
    ש: איך להכין את עצמנו לבנות מגן כזה?
    ר: איך אנחנו יכולים לבנות את המגן? ע"י זה שאני במקום להיות דבוק לי לעצמי, אני דבוק לחברה. *תנסה לעשות כאלה מעברים, מעצמי לחברה, מעצמי לחברה, ואז תמצא בהרגשה איפה הלב שלך צריך להיות כדי להיות תחת המגן הזה. המגן זה החברים, המגן זה החברה, היא עומדת איתך יחד, והבורא ממלא אותה בכוח שלו*.

12. ש: המגן הזה, על אילו רצונות אנו בונים אותו..?
    ר: אנחנו מגינים על הרצון לקבל אגואיסטי שלנו, כלומר נגד הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, שלא יפיל אותנו, שלא ישפיל אותנו, שלא יסחוף אותנו הצידה, אלא אנחנו רוצים לעשות מגן בתוכנו. *המגן הזה נקרא צמצום מסך ואור חוזר*.
    
    *צמצום* זה שאני לא רוצה לשמוע את הרצון לקבל שלי המקורי. *מסך* זה שאני דוחה את כל הלחצים עליי שיכולים להגיע מבחוץ כביכול. *אור חוזר* זה שאני מעלה את עצמי בפעולה שלי למצב של להשפיע, שאני לא רק מגן על עצמי ולא רוצה לקבל שום דבר לעצמי, אלא אני בזאת רוצה להשפיע לבעל הבית. אני כבר חושב איך ע"י צמצום ומסך אני יכול להשפיע לבעל הבית, כלומר להיכנס בקשר עם הבעל הבית, לראות ולמדוד מה אני עושה לו, איזה תענוג אני מזמין בו מהפעולה שלי. זה נקרא *אור חוזר*.
    
    עוד מעט נגמור ללמוד על הדברים האלה וניגש *לתע"ס*, נלמד על מה מדובר. לא נלמד סתם מילים כמו צמצום מסך אור חוזר, וכל מיני אורות וכלים, אלא נלמד אותם כבר בהבנה הפנימית מה קורה שם. *אני מחכה לזמן הזה*.

13. ש: במה בדיוק נדבק לחברים, לחברה....?
    ר: *אתה נדבק לחברים כדי לשמור על עצמך. אם אתה דבוק אליהם אז אתה נשמר מהרצון לקבל שלך. ככל שאתה מעמיד את עצמך כאויב ליצר הרע שלך, כך אתה רואה את החברים ככוח המכריע, הכוח העיקרי שעוזר לך להתנתק מעצמך ולהידבק בבורא, כי אחרי החברים עומד הבורא*.
    
    ש: האויב.. אני עוזר להידבק בחברים, חלק ככה חלק ככה..?
    ר: *העיקר שאתה מקלף את עצמך מעצמך*.

14. ש: איך נופלים לידיים של החברים במצב רע, כדי לא לברוח?
    ר: *הידיים של חברים צריכות להיות מוכנות להחזיק את כולם, והקשר בינינו צריך להיות מוכן וקיים*. *אנחנו צריכים לדעת איך משתמשים בכל מיני כוחות של החברה*. יש אנשים בחברה שהם יותר עם ביקורת, שהם יותר עם קו החיבור, שהם יותר עם נטייה לידע, נטייה לסעודות ולטיולים, כל מיני כאלה דברים. אנחנו צריכים לשלב, *העיקר שהפנימיות של החברה תהיה בכל זאת חמה ויציבה*.
    
    העיקר חוץ מצא, לא להתרחק. בלא להתרחק יש דברים עדינים, אני יכול לא להגיע, לא לצאת ולא להיכנס. כלומר האדם צריך לראות, כמו שכתוב, *שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך. תראה כמה אתה יוצא או לא יוצא מהחיבור של העשירייה, וכמה שיום יום אתה יכול להוסיף לזה לפחות עוד סנטים אחד, עוד משהו. אז תוכל להרגיש במשך הזמן איזו דרך ארוכה עשית*.

15. ש: יש תפילה, יש חברים שלא מסוגלים להחזיק, אבל לא משאירים אף אחד מאחור..?
    ר: *זה בלבול בראשים שלכם, מפני שאתם כבר רוצים לראות תוצאות, ואת העבודה עוד לא גמרתם*. העבודה שלנו היא בתיקון הפנימי שלנו, לתקן את הרצונות, את המחשבות שלנו, זה נקרא מוח ולב, לתקן אותם. בהתאם לזה אנחנו מבינים מה קורה, רואים ומרגישים מה שקורה.
    
    *אבל אם עוד לא גמרנו את התיקון במוח ולב ורוצים לראות את התוצאות, אז כאן זו בעיה*. אנחנו לא רואים כלום, או שרואים חלקים, חתיכות, דברים, וזה לא מסתדר ודאי. לכן 1,000 פעם ייפול צדיק וקם. כך אנחנו צריכים להתקדם, עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד.
    
    *יפה שיש לכם טענות, בלי טענות לא הייתם יכולים להתקדם*. אבל מה לעשות. *אני שמח מכל הטענות שלכם, כי זה אומר שהלב בוער ושיש רצון, יש דרישה. הבורא אוהב את הדברים האלה, אוהב שלוחצים עליו, שדורשים ממנו, אבל יחד עם זאת צריכה להיות מידת הסבלנות*.

16. ש: מה זה ללכלך את הקדושה..?
    ר: *כשאני לא עושה מה שתלוי בי, זה נקרא ללכלך את הקשר. אבל לא שמגיעות כל מיני קושיות ובעיות, זה לא נקרא ללכלך את הקשר, זה דווקא נקרא הזמנה לקדם ולקדש את הקשר*.

17. אנחנו כולנו קשורים זה לזה, אף אחד לא יכול לתקן את עצמו אלא שהוא עובר דרך כולם בקבוצה, בעשירייה. לכן אין מישהו אחד שמתקן משהו והשני לא. אנחנו עוד לא מרגישים זאת, עוד לא הגענו למצב שאנחנו מרגישים כמה אנחנו תלויים זה בזה. הנשמה היא נשמה אחת. אם מישהו מתרשל בתיקון שלה, אז הפגם הזה עליי, וכך כל אחד על כולם.

18. ש: מה אתה יכול להמליץ לנשים שרוצות להרגיש יותר עבודה בעשירייה?
    ר: שיעבדו יותר. כל אחת יכולה להרגיש לפי ההשקעה שלה מה אפשר לעשות.
    ש: יכולות לדרוש אחת מהשנייה?
    ר: אני חושב שהנשים באמת נמצאות בתוך העבודה הרוחנית שלהן. הם לא דורשות מאחרות, אין להם לכך לא זמן ולא ראש.