שיעור בוקר 20.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

התרחקות לשם התקרבות – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – התרחקות לשם התקרבות, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 5.

אנחנו כבר למדנו ודיברנו הרבה פעמים, שההליכה כוללת שני קווים, שמאל ימין. כמו שכתוב "שמאל דוחה וימין מקרבת", ששמאל מייצבת לנו את החיסרון, חולשה, חיסרון להתקרב לרוחניות וחולשה שאנחנו לא משיגים, לא יכולים להשיג אותה בעצמנו. ולכן פעם שמאל מעוררת אותנו, שאנחנו רוצים רוחניות, פעם שמאל מגלה לנו שאנחנו לא מסוגלים להשיג מה שרוצים.

וימין מקרבת, זה שבין השמאל שדוחה והשמאל שמחלישה, הימין גם מעוררת בנו התקרבות, יותר הבנה, יותר הרגשה. וכך בין שתי ההרגשות המנוגדות האלה אנחנו מתקרבים, "כיתרון אור מתוך חושך". תמיד יש לנו הרגשת ההתרחקות ואז אנחנו מגלים שזאת דווקא לא התרחקות זו התרחבות של הכלי שלנו. ובכמה שהוא נעשה יותר רחב, כאילו התנפח יותר, אנחנו יותר יכולים להשיג את ההתקרבות שלנו, ההבנה שלנו, ההרגשה.

ולכן אין אחד ללא השני, ו"כל הגדול מחברו", למה הוא גדול? כי "יצרו גדול ממנו". וכך אין אדם נעשה צדיק אלא כשעבר את כל המכשולים וכמו שכתוב, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", שחייב לעבור על כל החטאים ועל פניהם הוא דווקא מגיע למצבים שהוא מצדיק את הבורא ונעשה דומה לו.

לכן כל העבודה היא בסבלנות רבה, בתמיכה בין כולנו, וכך אנחנו משיגים. זה לא תלוי בכמות הידע, זה תלוי ממש בסבלנות בדרך שה' תמיד יגמור בעדי, והתמיכה בקבוצה צריכה להביא אותי לאותו יחס לבורא. ועד כמה שאני נדבק לקבוצה, במידה הזאת דרכם, רק בצורה כזאת אני נדבק בבורא, וכך אני מקבל מהבורא דרך הקבוצה את כל ההבחנות הרוחניות.

על זה כתוב בהרבה מקומות, גם היום אולי ניגע בזה, אבל זה חייב להיות אצלנו כתרגיל בלתי פוסק. שתמיד כשאנחנו מדברים על השגה רוחנית אנחנו מדברים קודם כל על השגת הקשר בינינו בקבוצה, כי בתוך הקשר בקבוצה מגיעים לקשר עם הכוח העליון, וכך נתקדם.

שאלה: מה זה אומר ש"הבורא יגמור בעדי"?

כל פעם שאני מגיע לסיום שלב בעבודה, זה מפני שהבורא סידר לי אותו מלכתחילה ועברתי כמה שלבים כדי לפתח רצון חזק, יחס נכון, התגברות עליו וסך הכול סיכום. "ה' יגמור בעדי", זאת אומרת שהוא מעביר אותי דרך כל המצבים האלו. אני צריך להכניע את עצמי כמו רבי עקיבא בים הסוער, כשנכנס לסערה בים, אז הכניע את הראש עד שכל הגלים עברו מעליו.

כך אנחנו צריכים קודם כל לדעת שזאת העבודה שלנו. וזה לא סתם שאנחנו פסיביים ולא רוצים ולא יכולים, והבורא מסדר אותנו ככה, להראות לנו עד כמה אנחנו קטנים ונבזים. לא, זה מפני שדווקא בצורה כזאת על פני הרצון לקבל אנחנו רוכשים כוח השפעה, כוח רוחני. שכל פעם שאנחנו מצמצמים את עצמנו בכוח הקבלה, מקבלים על עצמנו את כוח ההשפעה כהשולט, העליון, על ידי זה כך אנחנו מתחילים להיות מורכבים משני כוחות.

שאלה: איך לצמצם את עצמך בצורה נכונה ולקבל אותו כוח ההשפעה שישלוט בך? איך לעשות את זה נכון כדי לא להישאר פסיבי בעבודה?

כלפי העשירייה, אין מה לעשות. זה מה שניתן לנו בצורה מעשית שאנחנו יכולים כך לבצע את הפעולות. רק כלפי העשירייה עד כמה שאני מכניע את עצמי. אלה לא צריכים להיות דברים פיסיים, הנראים לעין, זו יכולה להיות לגמרי לגמרי עבודה בפנים, אבל היא צריכה להיות ובכל הכוחות הפנימיים, שאדם מכניע את עצמו כלפי החברה. זאת אומרת הוא מוכן לעשות הכול כדי שהחברים יגיעו לדבקות בבורא, והוא יגרום לזה בכל האפשרויות שלו.

אם מהבוקר עד הלילה אתה חושב על זה, איך אני עוזר לחברים שלי להגיע לדבקות בבורא בכל מיני אמצעים שלי, אז אתה באמת מבצע פעולות רוחניות לעת עתה בצורה השלמה. אחר כך יתאספו לזה עוד פעולות, גם כלפי הבורא שאתם כולכם תעשו, תרגישו שאתם התקרבתם אליו בצורה כזאת שהנוכחות שלו מחברת אותנו לגוף אחד, ואז איך כולנו יכולים לפעול אליו. אז נתחיל לגלות איך הוא מתגלה ופועל עלינו בפועל.

שאלה: אמרת שאתה צריך לצמצם את עצמך, ועכשיו אתה אומר שאני צריך לחשוב בכל הכוח איך לעזור לחברים. כשאני חושב כך אז את כל שאר הדברים שקורים בחיים אני צריך לצמצם בשביל זה?

לא, אתה חייב לחיות בעולם הזה עם כל מה שאתה חייב, עם אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כל מה שיש לאדם אתה צריך איכשהו לקיים ולא לצאת לאיזה מנזר ולחיות שם מנותק מהמציאות. לא. רב"ש אסר על כולם, לא לעזוב את העבודה, לא לברוח מהמשפחה, לא לעשות כלום אלא תסבול במה שיש לך, זה רק עוזר לך להתקדם למטרה. "חוץ מצא".

"חוץ מצא" הכוונה היא שאתה נמצא במקום עבודה או במשפחה, שמחייבים אותך להתנתק מהרוחניות, שממש אתה שומע, או אני או רוחניות. אם אתה לא יכול לסדר את שני הדברים האלה יחד אז תתנתק, אבל אם יש סיכוי שאתה יכול להיות יחד עם המשפחה ויחד עם הקבוצה, יחד עם העבודה ויחד עם הקבוצה, לא יתכן שאתה מנתק את הקשר, אפילו שאתה תסבול.

שאלה: מה גורם לחיבור הזה שיקרה בצורה טבעית? במה זה תלוי?

חיבור קורה אך ורק על ידי השפעה מלמעלה, אין שום אפשרות שזה יקרה באיזו צורה אחרת.

תלמיד: מה יכול למנוע מהחיבור לקרות?

הבורא. "מלך מחייה וממית", ומתוך שני המצבים הקוטביים האלה מצמיח ישועה. הבורא הוא הסיבה לכל דבר.

קריין: נקרא קטע חמישי. אומר הרב"ש:

"האדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה.

לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כמ"ש "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו עניין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

אם אין שאלות אנחנו נמשיך, כי בלי שאלות אנחנו לא נתקדם, רק על פני שאלה ותשובה אפשר להתקדם.

שאלה: מה זה אומר מילוי החיסרון? כתוב, "שאם אין לו המילוי להחיסרון".

שהוא לא מקבל מה שהוא מצפה. אז הוא מתקדם הלאה, או לקראת החושך, מוסיף מה אפשר לעשות.

שאלה: האם למקובל יש עדיפות בהתקדמות, או שימין ושמאל שווים אצלו?

הוא דואג יותר לשמאל, לחסרונות, לתשוקות, למה שהוא לא מבין, לא מרגיש, לא מסוגל. כי הדברים האלה הם שמגלים לו את נקודות האחיזה בבורא. כי אם את הנקודות האלו הוא מציג כלפי הבורא, אותן הבורא מתקן וממלא. לכן החסרונות, החושך יותר חשובים מהמילוי, מהאור, בהשגת המטרה, בהתקדמות. ולכן אין רע, אותו החושך הגורם להתקדמות הוא לא פחות בחשיבותו מהמילוי, מהאור. כך אנחנו גם לומדים, קוראים מה הם כותבים וגם אנחנו בסופו של דבר צריכים ככה להרגיש ולהעדיף. בהתקדמות בעבודה אנחנו מתחילים לכבד את כל החושך שהבורא ברא, כי הוא הכרחי ומיועד רק להשגת המטרה הרוחנית, ורק על ידו נגלה את האור. "כיתרון אור מתוך חושך".

תלמיד: יש בעשירייה תמיד מצב שבו יש כאלו בעלייה ויש כאלו בירידה. עשירייה שלמה זו עשירייה שכולם באותו מצב?

לא. עשירייה שלמה, זה כשהיא מגלה מכל מצב ומצב פרטי של כל אחד את המטרה, וכל אחד מהנקודה שלו נמשך אליה, למטרה הזאת, זאת אומרת לחיבור. אז אחד מוסיף יותר חיסרון והשני מוסיף יותר דווקא גילוי וכן הלאה, אבל בסך הכול כל החברים כעשר ספירות מביאים למצב מיוחד ובסופו של דבר מגלים את הופעת הבורא לנבראים ובזה עושים לו נחת רוח. זאת המטרה שלהם.

שאלה: מה יותר מועיל לעשירייה שלי, שאני אהיה בחיסרון עבורם או שאשיג את האור ואביא להם אותו?

שאתה תהיה בקשר איתם מכל מצב ומצב שהם ואתה נמצאים. אנחנו לא מדברים על מצבים פרטיים של כל אחד ואחד אלא על קשר והשלמה בינינו. והשלמה יכולה להיות בכל מצב ומצב. ואת כל המצבים אנחנו מקבלים מלמעלה בלבד ואנחנו צריכים על פני כל המצבים האלה להשתדל ליצור קשר בינינו. ולא חשוב באיזה מצב אני נמצא, יכול להיות שדווקא במצב השלילי כביכול שלי אני משלים את החברים, ובזה אנחנו מגיעים לגילוי הבורא בסך הכול בינינו.

תלמיד: אתה יכול קצת למקד, מה אני צריך למדוד בכל רגע?

אני צריך למדוד כמה אני רוצה להיות בכל מצב שאני דבוק אליהם וזה לאו דווקא מצב גבוה וטוב וגילוי, זה יכול להיות אחרת, ההיפך. התקרבות האדם למטרה נמדדת דווקא בכמה הוא מעריך את מצבי החושך כמו את מצבי האור, כך שהוא מרגיש שאת שני המצבים האלו הוא צריך.

שאלה: לפעמים נראה לאדם שהבורא נותן לו הארה מלמעלה והוא צריך לעבוד בשבילה. האם זאת הנחה נכונה או שהעבודה הזאת היא למעשה כבר עבור הרשימו הבא?

לא, אין עבודה עבור הרשימו הבא, אנחנו תמיד מרגישים רק את המצב הנוכחי. אם אתה רוצה כבר להתחיל לעבוד על הרשימו הבא ולהשיג, אז אתה צריך לצאת מעצמך ואפילו מהעשירייה שלך ולהתחיל לטפל בכלי החיצון ועל ידי זה תוכל לעורר את המצב הבא. רק על ידי טיפול באח"פ שלנו, היינו נגיד באנושות, בהפצה, אתה יכול להתחיל להרגיש מה עוד חסר לך בקשר לבורא כדי לטפל בהם באנושות ואז אתה באמת נכנס כבר לכלי שלם. יש לך בורא, ואתה כגלגלתא ועיניים והאנושות כאח"פ ואז אתם עובדים כולם יחד. ואתה פונה לבורא כדי באמת לתקן את האח"פ, את האנושות. זאת אומרת הגעת ממש לעבודה הרוחנית האמיתית שלך, שאתה בסך הכול דואג לבורא ולאנושות ולך אין לעצמך שום עניין.

שאלה: דיברנו קודם על הכנעה כלפי מצבים שמקבלים בעשירייה וכולי, האם יש מצבים שלא צריכים לקבל אותם בהכנעה?

אני לא יודע, ודאי שכן, אבל מה זה חשוב? אנחנו לא לומדים ממצבים שאנחנו לא נמצאים בהם, מה התועלת אם אני לא מרגיש את המצב הזה?

תלמיד: לדוגמא חבר שאתה שומע אותו וחושב שאלה סתם שטויות, או שהוא מוציא אותך מהכיוון, דברים כאלה גם צריך לקבל בהכנעה?

תקרא את מאמרי רב"ש, אין לי מה להגיד, אלה דברים אלמנטרים. אם קורה לחבר משהו חשוב, אז מה אני צריך, לא לקבל את זה? הרי איך אני אחרת מתחבר עימו, איך אנחנו מגיעים לכלי?

שאלה: מה זה אומר להיות בדבקות עם החברים בלי קשר למצב שיש בחיים?

אנחנו ראינו בכל מיני סרטים, בכל מיני מקרים אנשים שמתחתנים ואז הם אומרים "אנחנו נהיה יחד לכל החיים עד שמוות יפריד בינינו", אנחנו רואים שאנשים נותנים מילה זה לזה שילכו יחד מעל כל המכשולים שיהיו לפניהם בחיים. כך אנחנו, כנגד הדוגמא החלשה הזאת, צריכים להבין נניח בקבוצה. אנחנו עכשיו הולכים על פני כל המכשולים שהבורא יסדר לפנינו וכל המכשולים האלה יהיו אך ורק כדי שנמצא את החיבור הנכון בינינו, הסופי, המושלם שבו נתחיל לגלות את הבורא, עולם רוחני שיתגלה בכל הקשרים בעד ונגד שבינינו ועד גמר התיקון.

שאלה: מה היא בעצם העזרה שבאה מלמעלה, מה זה "הבא לטהר מסייעין אותו"?

כל דבר שהוא נגד הרצון לקבל שלי וכוח שעוזר לי להתגבר על הפירוד, זה נקרא עזרה מלמעלה.

קריין: קטע מספר 6 אומר הרב"ש.

"הירידה שקבל האדם, הוא לטובתו, שמן השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו. 

מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. ועל זה נאמר "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה." 

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

שאלה: למה אנחנו יכולים להצדיק את הבורא רק דרך החיבור בינינו?

כי אחרת אנחנו בכלל לא מרגישים אותו. אנחנו יכולים להרגיש אותו כקיים קצת, מופיע קצת, אבל ההופעה וההשפעה ממנו היא באופן שלא לתוך הכלים שלנו. הכלים שלנו הם בקשר עם החברים, אנחנו מתקשרים ואז בתוך הקשר בינינו אנחנו יכולים לתפור, לחבר, להדביק פלוס ומינוס, פלוס ומינוס מכל אחד ואחד לאחרים ואז יש לנו כלי שבו יש כוחות שליליים וכוחות חיוביים ואז כשאנחנו עושים את זה באור העליון שמשפיע עלינו, אז יוצא שהאור העליון מסדר לנו פלוסים ומינוסים ביחסים בינינו, וכשהם מסתדרים בינינו בצורה כזאת, אנחנו מתחילים לגלות קוד, מתחילים לגלות שפה שהבורא מדבר איתנו.

כי אנחנו לא יכולים לגלות אותו ממש ולשמוע ולראות, אין לנו לזה שום כלים. אבל כשאנחנו משתדלים להתקשר בינינו, כל אחד עם האחרים, אז בכך בעצם אנחנו בונים את התשתית שעליה נוכל להתחיל לגלות את ההשפעה שלו. בזה אנחנו מגלים אותו. אם לא נתקשר בינינו, לא יהיה לנו איך לגלות את הבורא. פשוט על הקשר בינינו הוא מתחיל לסדר את הפלוסים והמינוסים של כל אחד עם האחרים ואז לפי זה אנחנו קוראים את הכתב שלו ומתחילים כך לגלות אותו. אפילו הטבע והטכניקה שלנו וכל מה שיש בכלל בעולם שלנו, בעצם גם מסודר מפלוס ומינוס. וכך אנחנו מגיעים למחשבה, להבנה, להרגשה, לקשר בינינו, הכול מכך שאנחנו מסדרים את הפלוסים והמינוסים שלנו, את כוחות הדחייה ואת כוחות החיבור, ומתוך זה אנחנו מבינים, קוראים את המצב, מרגישים שמשהו קורה.

תלמיד: אז כשאנחנו מנותקים, אנחנו פחות וכשאנחנו מתחברים, אנחנו מקבלים את הכוח החיובי?

חיובי, שלילי, זה לא חשוב. אנחנו מגלים את הכוחות והבורא פועל בנו עם שני הכוחות האלו. כמו שכתוב "מלך מחייה וממית ומצמיח ישועה" גם זה וגם זה, גם פלוס וגם מינוס הוא נותן וביניהם מביא אותנו לתיקון הסופי. לישועה.

שאלה: המצב הזה שבו אני פתאום מגלה שאני רחוק מרוחניות, מצב שכביכול כל מה שעשיתי זה שקר, למעשה יוצא שזאת התקדמות, אבל זאת התקדמות שכואבת, כי זה לא מצב שאני נמצא בו מדי פעם, אני כל הזמן נמצא במצב הזה, אז יוצא שכל ההתקדמות שלי היא דרך כאב. איך אני יכול גם להתקדם בהתקדמות הזאת ועוד לשמוח ועוד לתת התפעלות לחברים מזה?

יפה מאוד. אני שמח שכך אתה מדבר, שאתה מתקדם דרך הכאב, וכך אתה תתקדם עוד ועוד, עד שתתחיל להעריך את ההתקדמות שלך כך, שאתה לא תרגיש כאב אלא אתה תרגיש תענוג. שלמרות שתתקדם נגד האגו שלך, אבל אתה תרגיש בזה שאתה שמח. בינתיים אתה מרגיש כאב מפני שאתה צריך בזה להתגבר על האגו שלך, על הרצון לקבל, על התענוגים, וזה מה שדוחה אותך. אז צריכים כאן להתחזק בחברה, ועל ידי קנאה, תאווה, כבוד, להגדיל את התשוקה להתקדמות, וכבר לא יהיה לך כאב כשאתה מתקדם, אלא ההפך.

שאלה: איך להיות במצב שאתה בוטח, סומך על הבורא בחושך?

על ידי החברים. רק כשאתה אוחז בהם, ואז בזה אתה מתקשר לבורא, ואז אין לך שום בעיה. בכל מקום, בכל צורה, בכל מצב שיהיה, אם אתה מתקשר לחברים, אתה דרכם יכול להתקשר לבורא ואז זאת לא בעיה, לא פחד ולא חוסר אונים, אתה משיג את הכול.

שאלה: הקטע שעכשיו קראנו נשמע די ברור. השאלה היא, מה עושים עם חבר שאומר שהוא לא שומע את הקטעים, לא מבין על מה מדובר, וזה חבר ענק. אתמול בערב בסדנה הוא היה חסר אונים, הוא לא ידע על מה אנחנו מדברים. איך עוזרים לו אם הוא לא שומע את מה שהקריין קרא עכשיו?

ברצון שלנו לעזור לו, אנחנו נעזור לו. לא יותר מזה. שיבוא ויישב בינינו, אפילו שהוא מנותק לגמרי, אפילו שהוא לא יודע את השפה או לא שומע נניח, זה לא חשוב. אם הוא נמצא בינינו, אנחנו בסך הכל ברצונות שלנו נשבור את הגבול שיש, את הקיר שיש בינינו אליו, ונכנס אליו לליבו ומוחו ונתקשר ונבנה לו מצב חדש.

תלמיד: לא להגיד לו כלום?

לא. לא צריך להגיד לו. אתם יכולים לדבר ביניכם ואולי הוא ישמע, אבל בעצם זה בדרך כלל לא כל כך מועיל. אם הוא באמת נמצא בירידה גדולה מאוד, המילים לא יעזרו. אלא רק יחד ללמוד, יחד לשמוע, יחד לשיר, ולאט לאט כך זה. אבל לא לעזוב, שיהיה כל הזמן ביניכם.

שאלה: איך לעבוד בינינו בשביל להישאר מחוברים כשאנחנו מוצאים את עצמנו בלי כוחות, במצב של בין שמיים לארץ?

המצב שאנחנו נמצאים בין שמיים לארץ ובלי כוחות, זה המצב הכי טוב, הכי טוב שיכול להיות להתקדמות הרוחנית. כי אז אנחנו מבינים שאנחנו לא רוצים להיות בארץ, ולא יכולים להגיע לשמיים, ויש לנו רק תקווה אחת, לצעוק לבורא שיטפל בנו. אז תתחילו לצעוק.

שאלה: יש לי שאלה לגבי הקשר בינינו. אני שומע את זה הרבה, הקשר בינינו, הקשר לבורא, די קשה להיאחז כביכול במשהו ששומעים. מה זה הקשר בינינו, האם זה אני אתה ועוד איזה משהו בינינו שצריך להתייחס אליו כמשהו בנפרד, או שזה רק אני ואתה בתוך הקשר בינינו, וכל מה שצריך לעשות זה לקפוץ לתוך הקשר. במה נאחזים?

אני מחפש איך אני יכול להיות במגע עם הבורא, ואני מגלה שלהיות במגע עם הבורא, אני יכול רק מתוך עשירייה. צריך להיות חיסרון, צריך להיות כלי שאפשר להתקשר לבורא, ושנוכל לאחוז בו ולקבל ממנו משהו. הכלי הזה חייב להיות מורכב מכמה אנשים, לא חייב להיות עשרה, מספיק שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, לא חשוב כמה, אבל זה חייב להיות שהחיסרון שאיתו אנחנו מתקשרים לבורא, נובע מתוך החיסרון שאנחנו מתקשרים אחד לשני. לא יכול להיות שאני מתקשר לבורא ואין לי קשר עם החברים, אלא דווקא במידת הקשר שלי עם החברים, אני יכול להתקשר לבורא, וכך להיות במגע עימו ובמילוי ממנו. זה נבנה לאט לאט, אפילו שאין לזה חיסרון, אבל לאט לאט פתאום אני מגלה שיש לי כן איזו קירבה לחברים, איזה צורך בהם, איזה חיבור, משהו. אנחנו יכולים לעשות כל מיני פעולות חיצוניות, מלאכותיות כדי להגביר את הקשר, אבל בעצם הכול נובע מלימוד יחד, פעולה, ועד שמקבלים מאור המחזיר למוטב והוא בונה מאיתנו את הקשר הזה.

תלמיד: אז נניח שאנחנו מרגישים את כל העבודה בינינו שאנחנו מנסים להתחבר, ואז אתה אומר שמייצרים כלי. איך מרגישים שזה כלי? איך מרגישים שיצרנו כלי?

כלי זה נקרא שישנו חיסרון להתקשר לבורא כדי להשפיע לו טוב, להשפיע לו נחת רוח, זה הכלי. כשאנחנו רוצים להשפיע לבורא, אנחנו מתחברים בינינו כדי להשפיע לו בזה נחת רוח ואז באותה נחת רוח שאנחנו רוצים להשפיע לו, אנחנו מקבלים ממנו תגובה. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי" ואז מגיעים לזיווג.

שאלה: מה זה מצב של שמאל בתוך העשירייה?

שמאל בתוך עשירייה, שאנחנו יודעים לעבוד ברצונות לקבל שלנו גם כדי להעלות אותם כדי להתקרב לבורא. נניח שאנחנו נמצאים באיזה מצב לא טוב ולא רע, במצבים שאין בהם שום תועלת, ואז אנחנו כן רוצים לעורר חיסרון, ולשם כך אנחנו צריכים לעורר את השמאל.

תלמיד: בטקסט שקראנו עכשיו אני מבין שאנחנו צריכים ללכת לקראת השמאל, לחפש את המצב הזה שאנחנו מעלים מלמטה. איך אנחנו יכולים להתחבר במצב הזה? כי במצב הזה אנחנו מרגישים מאוד רחוקים מהעשירייה, מאוד רחוקים מהכלי.

אנחנו צריכים לדבר בינינו עד כמה אנחנו משתדלים להגיע לחיסרון לבורא, ועד כמה אנחנו רוצים להגיע למשהו ולא מסוגלים. וגם על השמאל שאנחנו צריכים להגדיל והבורא צריך לעזור לנו גם בזה שהחיסרון שלנו יהיה דווקא אליו, להתחבר אליו, ומהחיבור בינינו שאנחנו מבקשים להיות קרובים אליו לפי ההשתוות, אנחנו אליו והוא אלינו, שנהיה כשותפים.

וכך אנחנו לאט לאט מבררים, מנקים את הכלים שלנו ומגיעים למצב שיותר ויותר מבינים וקרובים זה לזה. וכאן זה שמאל, ימין, חיסרון, מילוי, לא חשוב, העיקר מה שלמעלה מזה, שאנחנו רוצים להיות בקשר. ובקשר, זה לא חשוב, אתה יכול להתווכח עימו אבל אתה נמצא בקשר, אתה יכול להתחבק עימו אבל אתה נמצא בקשר. הדבקות כוללת בתוכה את כל ההבחנות בעד ונגד, כי היא נמצאת למעלה מההבחנות הללו. מושג הדביקות, מושג האיחוד זה מה שכאן חשוב.

שאלה: האם ירידה קשורה רק לקשיים להתחבר בעשירייה או שהיא יכולה להיות גם כתוצאה מקשיים בחיים הגשמיים היום יומיים?

אנחנו עדיין לא מסוגלים לקשור יחד את כל מה שקורה, גם גשמיות וגם רוחניות, אבל וודאי שיש קשר ביניהם כי שניהם מיוצבים על ידי כוח עליון אחד. אבל לפי איזו נוסחה עליונה מתקשרות הפעולות שמופיעות ברוחניות שלנו ובגשמיות שלפנינו, אנחנו עוד לא יכולים לקשור. אבל אני חושב שבקרוב נוכל לראות את זה ולעבוד על זה.

שאלה: האם חבר שמגיע באופן קבוע פעמיים בשבוע לשיעור צריך להשתתף בסדנאות ובזומים במהלך היום? האם לקבל את דבריו כמו שהרב"ש מתאר?

אני לא רוצה לענות על השאלות האלה, אם הוא מגיע פעמיים בשבוע האם הוא יכול להשתתף או לא יכול להשתתף. אני לא יודע מה להגיד לכם. כשאני שומע דברים כאלה אז מצידי שישתתף, אבל מה תהיה התועלת שלו אני לא יודע אם הוא מפספס כל כך הרבה שיעורים. ועוד שואלים, האם כדאי לו להשתתף או לא, האם הוא רוצה? יחס כזה לעניין, ודאי שזה יותר טוב מכלום, אבל זה בכל זאת לא מתוקן.

תלמיד: השאלה היא איך אנחנו צריכים להתייחס אליו כשאנחנו בסדנה? אנחנו צריכים לקבל אותו כמו שרב"ש כותב לנו?

תקבלו אותו ככה, מה לעשות? אבל בעצם צריכים כמה שאפשר להשפיע עליו בצורה יפה שישתתף כמו שצריך. זו בעיה גדולה שאנשים שהבורא נותן להם בכל זאת רצון להתקדמות רוחנית, עדיין נמצאים במצבים כאלו. לפחות שיעור בוקר שלנו, השיעור הנוכחי, אם אדם מפספס את זה זו בעיה גדולה. הנשמה שלו לא מקבלת את מנת האור המחזיר למוטב שהיא צריכה כדי באמת להתקדם.

שאלה: כשאני שומע את הקטעים על ירידות ועליות שכתבו מקובלים ענקים, נוצרת הרגשה שלמעשה אין בכלל דבר כזה "גילוי הבורא". יש מרדף מתמיד אחרי מטרה שהולכת ומתרחקת דרך כל מיני מצבים של עליות וירידות. ואחרי כל מעגל כזה אתה פשוט נהיה חכם יותר. ואת העשירייה אנחנו צריכים כדי שיהיה כוח לרוץ אחרי אותו הצבי הבורח בכל מצב ומצב. זה נכון?

לפי כמה שעברת בלימוד ובשינויים אתה צודק. על זה כתוב "כל הפוסל במומו פוסל", שיותר מזה אתה לא רואה ולא יודע, ולכן אתה אומר שכנראה זה ככה. זה כמו אותה תולעת שחיה בצנון וחושבת שכל העולם הוא מר כצנון. לי אין מה להסביר, מה אתה יכול להסביר לתינוק שלא מבין את העולם יותר ממה שהוא מפותח. כמה שהוא יכול להשיג בשבילו זה העולם.

תרחיב את כלי הקליטה שלך, ותראה את העולם יותר רחב. תוסיף לקליטה שלך עוד תכונות רוחניות שהן הפוכות מהתכונות שלנו, בעל מנת להשפיע, ותתחיל לגלות את העולם שנמצא, שאתה נמצא בעולם. וקודם איפה היית? קודם לא היית בעולם אלא ראית את הרצון לקבל שלך מבפנים, כמו בתוך הצנון בלבד. האם אתה צודק או לא צודק, אני לא יכול להגיד לך. לפי ההשגה שלך אתה צודק, לפי ההשגה שלי אתה עדיין נמצא בצנון, וצריך להמשיך להתפתח.

שאלה: אנחנו אומרים הרבה פעמים שהבורא הוא הכולל. אנחנו בעבודה בעשירייה על החיבור מקבלים הרגשה, חיסרון אחד מהשני, התפעלות מאוד חזקה אחד מהשני. כל אחד מרגיש שכל אחד מהחברים נמצא בהשתוקקות וברצון להשיג את החיבור ולהתקרב לבורא. אבל התוצאה הכוללת לא מתרחשת. כלומר, מתחילה להיות הרגשה שאנחנו לא מצליחים להוציא לפועל משהו נוסף שיכלול את כל הרגשות האלה יחד ונוכל להרגיש את הכולל הזה.

אם אנחנו רק ממשיכים באותן פעולות, תתחיל מתישהו להיווצר ההרגשה של הכולל או שיש פה פעולה איכותית נוספת שנדרשת אחרי התפעלות אחד מהשני?

נדרשת לא פעולת ההתפעלות אחד מהשני, אלא פעולה נוספת נדרשת שכולכם ביחד תבקשו מהבורא שיחבר אתכם ויכוון את הקשר ביניכם אליו. להיות "כאיש אחד בלב אחד" והלב האחד הזה יהיה מכוון לבורא. את זה לבקש.

תלמיד: כל אחד מהעשירייה אכן עושה גם את הפעולה הזו, אבל באמת מורגש שזה כל אחד מאתנו ולא ברור איך לכלול את הכול כבקשה אחת?

תבקשו מהבורא שיעזור לכם לעשות את זה ותעקבו אחרי זה עד כמה אתם כן יכולים להתקרב ללב אחד. אין לי יותר מה להגיד אבל אם תעמדו על זה, תראו שזה קורה, זה עובד.

תלמיד: אז צריכה להיות ציפייה נוספת מעבר לכל מה שעשינו? ציפייה להרגשה של לב משותף?

בדיוק.

שאלה: בקטע הזה רב"ש מדבר על החלפת כוח. מה זה להחליף כוח בקשר בינינו? מאיזה כוח לאיזה כוח מחליפים?

מכוח אגואיסטי של כל אחד ואחד לכוח משותף המכוון לבורא מכולם יחד. ואת זה אנחנו לא עושים. שוב, כל השינויים הנכונים, הטובים בנו, הם יכולים להתרחש רק על ידי האור העליון שישפיע עלינו ויתקן אותנו.

שאלה: אנחנו מדברים מתחילת השיעור שאין שום פתרונות חוץ מלפנות לבורא, לצעוק לבורא, לבקש מהבורא, לדרוש מהבורא. מה התגובה של הבורא לכל הפניות האלו?

נראה. בואו נפנה כך שבאמת נגיע לתגובה. אבל לא חשוב איזו תגובה כן תהיה, אנחנו צריכים כל הזמן לפנות אליו.

שאלה: מה אנחנו בונים בפעולה של חידוש הקשר עם הבורא אחרי ניתוק?

אחרי ניתוק אנחנו צריכים שוב להתיישב יחד, ולהתחיל לדבר עד כמה אנחנו מחויבים לפנות אליו, וכל הזמן להיות מכוונים אליו, וכל הזמן להעלות אליו מ"ן, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. וכל הזמן לחדש את המ"ן הזה, כל הזמן, כל הזמן, בצורה בלתי פוסקת.

ועל זה כתוב על תלמידי האר"י שהם היו מסדרים ביניהם גבאי, בקיצור אנשים שהיו אחראים להעלות תפילה במשך עשרים וארבע שעות.

קריין: קטע שביעי.

"האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. 

ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים." 

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

שאלה: מה זה אומר שגילה את האמת ופנה בתפילה אמיתית?

שהרגיש את מצבו האמיתי, ומתוך מצבו האמיתי פנה לבורא כדי שיתקן אותו. אנחנו לא צריכים לתקן את המצב, מצב זה כאילו משהו חיצון, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו כדי להרגיש את המצב כחדש, כשונה. הכול זה לא כלפי חיצוניות, שהחיצוניות תשתנה. אנחנו צריכים להבין שהחיצוניות מתגלה בכלים המקולקלים שלנו, ואז אנחנו צריכים לבקש על תיקון הכלים.

תלמיד: זה לא ברור. פעם ראשונה אני רואה דבר כזה, תפילה אמיתית, כאילו משהו נסתר פה.

בטח. שאני לא מבקש שהעולם ישתנה, אני מבקש שאני אשתנה ואז אני אראה את העולם אחר, זה נקרא "תפילה אמיתית". אני מתפלל על השורש לעניין, על הסיבה הפנימית האמיתית למה שקורה. ולא שאני אומר, "תן לי לראות במקום את הסרט הזה סרט יותר יפה". אלא אני אומר, "אתה תשנה את התכונות שלי, כדי שאני אראה שהסרט הזה הוא סרט טוב".

תלמידה: יוצא שאני כל הזמן מבקש עבור העשירייה, עבור החברים, ודרך זה אני מגלה תפילה עבור עצמי?

זה לא חשוב עבור עצמי או עבור העשירייה, אלא תמיד אדם צריך להבין שהוא מתפלל עבור הכלי הרוחני שלו. כלי רוחני זה עשירייה. ואתה בלי עשירייה, כמה שתצעק שום דבר לא ישתנה. ישתנה, אבל ישתנה לרעה כדי לנענע אותך לחפש את הסיבה האמיתית למה שאתה נמצא.

שאלה: חבר יושב בשיעור ויש לו מלא מחשבות, הפרעות. מה זה אומר לתקן את עצמי במצב הזה, מה אני אמור לראות?

אני הייתי מבקש להיות קשור לחברה, להידבק אליהם. שכל המחשבות והרצונות שלי הם יקבלו השפעה מהחברה, ושיהיו בי אותם המחשבות והרצונות שישנם בחברה. את זה הייתי מבקש. זאת אומרת, לא הייתי חושב מה יש בי, אלא אני רוצה שיהיה בי מה שיש להם.

תלמיד: תמיד להידבק לחברה, זו כאילו התפילה שהיא לכיוון הנכון?

כן.

שאלה: לפי המאמר, מה זה אומר שאדם צריך להגיד שזה חסד בתוך העשירייה, בצורה פרקטית?

שהעשירייה היא מטופלת על ידי הבורא, והבורא מטפל רק דרך החסד, ואפילו שאנחנו לא רואים את זה ורואים לפעמים ההפך מהחסד, אנחנו צריכים להגיד "עיניים להם ולא יראו". שאם אנחנו נתקן את עצמנו, אנחנו נראה ש"אין עוד מלבדו" ורק "טוב ומיטיב".

שאלה: לפי הקטע מאוד ברור שכשאנחנו מבקשים על חסדים עבורנו, עבור החברים, עבור העשירייה, היחס למצב שלנו צריך להיות שאנחנו נראה את זה כחסדים, בין אם המצב הוא נראה כביכול מבחוץ יותר קשה או פחות. מצד שני, כשאנחנו מתפללים על הכלל, על העולם, אנחנו מבקשים עליהם שהכול יעבור יחסית בחסדים. מה זה אומר?

אנחנו רוצים לקבל הכול בחסדים, לא בגלל שאני רוצה לקבל את הדברים האלה בצורה נעימה, לא. אלא אני רוצה לקבל אותם בצורה אמיתית ולראות אותם כחסדים. הכול חסדים, אבל יש חסדים שהם מוסתרים וחסדים שהם מגולים, אז אני רוצה לראות אותם כחסדים מגולים. יש בזה עוד הרבה שאלות, איך אני יכול לדרוש את זה, האם אני דורש רק כלי אחר כדי שאני אראה את החסדים בצורה נכונה. יש בזה הרבה שאלות. עוד נדבר על זה.

שאלה: אני מבקש מהבורא שיתקן לי את הרצון שלי להתחבר. השאלה, איך אני בכלל מבקש ממנו אם אני אגואיסט ואני לא רוצה להתחבר?

אתה צריך לבקש בכל זאת. על ידי בקשות ובקשות מלא לשמה באים לשמה.

שאלה: כותב רב"ש "ואין בידו לבקש מה' תפילה אמיתית". מה זאת אומרת "לבקש תפילה"? חשבתי שתפילה זה משהו שאני עושה.

אתה לא יכול לעשות שום תפילה נכונה אמיתית, אלא אתה מבקש מהבורא שהוא יעזור לך להבין מה חשוב ומה לבקש, ואז אתה תוכל להתקדם לזה.

(סוף השיעור)