שיעור בוקר 22.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, "הקדמה לספר הזוהר",

אותיות ס"ד – ס"ז

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמ' 450, באות ס"ד ב"הקדמה לספר הזוהר בטור ב', פסקה שלישית, דבר המתחיל "הרי מפורש".

"הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר."

זה ערך הפוך אורות וכלים. אנחנו, האחרונים, הכי גרועים, אבל התיקון הוא דווקא על ידי התיקון של הכלים הגרועים האלו, כי הם נושאי הכבדות הזאת, לעומת הנשמות שיצאו בתחילה בדורות הקודמים באלפי השנים הראשונות, הם היו נשמות יותר זכות, היה להם יותר קל להשיג רוחניות, לכן היו להם גם כן שיטות אחרות "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה" וכן הלאה. מה שאין כן אצלנו, אלא רק על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל אנחנו נמצאים כבר בדור שכבר כולם יכולים לעסוק בחכמת הקבלה, באמצעי הזה להביא את המאור המחזיר למוטב ובצורה כזאת להשיג את התיקונים.

אז הדורות הראשונים יותר זכים, יותר קל להם להשיג רוחניות, יותר גדולים, אנחנו יותר מקולקלים, קשה לנו יותר להשיג רוחניות, לכן יש אמצעים יותר גדולים, אבל זה הדור שלנו. אז יש ערך הפוך כאן בין הדורות הראשונים והעבודה שלהם, והדורות האחרונים והעבודה שלנו.

שאלה: במה הדורות הראשונים יותר חשובים, בהשפעה שלהם?

בחשיבות הנשמות שלהם. היה להם יותר קל להשיג, כי היו זכים יותר והיו יכולים להשיג יותר, אבל אם היום אנחנו נשיג כמו שהם, אנחנו יכולים לגלות אורות הרבה יותר גדולים, ואנחנו עושים את זה ומגלים את זה, אבל איפה האורות האלה מתפשטים? הם מתגלים בנשמות שלהם, כי יש ערך הפוך אורות וכלים. אפילו שאני נמצא נגיד במלכות, איפה מתגלה האור מזה שאני משיג ועובד במלכות? בכתר. לכן על ידי העבודה שלנו כאן רבי שמעון, רבי עקיבא, בעל הסולם, כל אלו הגדולים, משה רבנו וכן הלאה, כולם עולים. אנחנו מעלים אותם ואנחנו מקבלים מזה רק "זנב", רק הארה קטנה מאוד משם. עד גמר התיקון ככה זה.

תלמיד: משמע מזה שכשאנחנו עושים את העבודה שלנו, היכולת שלהם להשפיע לבורא גודלת.

אנחנו מבצעים את העבודה, אבל התוצאות מהעבודה, הן מתגלות בדרגות גבוהות ולכן אנחנו לא כל כך מרגישים מה שאנחנו עושים.

שאלה: אבל למה בעל הסולם מתכוון ב"אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר"?

"שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם," מהות נשמתם, הם היו זכים יותר, זו מהות הנשמה "כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות האחרונים." דווקא. הגרועים, הקשים, הכבדים. "והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת," בסך הכול יורדות יותר נשמות וממלאות את החלל "על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, היא גרועה ביותר."

נצייר את זה, (ראו שרטוט) כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אלפיים. אלפיים. אלפיים. מהדורות הראשונים. כח"ב זה הדור הראשון שעובד, עם מה הוא עובד? עם עביות שורש. הדור השני, עביות א'. אחר כך עביות ב', ג', ועד ד', העביות שבה הדור שלנו עובד. אז בהתאם לזה. חוץ מזה יש ערך הפוך אורות וכלים כמו שבפרצוף, שאפילו שאנחנו עובדים, כמה שמלכות מעלה עביות דשורש האור קטן, א' יותר גדול, ב' עוד יותר גדול, ג' עוד יותר גדול, ד' עוד יותר גדול. קומת האור החוזר תלויה בעביות, והחיצים שציירתי (ראו חיצים בכחול בשרטוט), הם האור החוזר וכנגד זה מתלבש בהם, מתפשט בהם אור ישר (ראו החיצים האדומים בשרטוט).

שרטוט

זאת אומרת כמה שעובדים עם כלים יותר גרועים, אבל מתקנים אותם, האור גדול יותר. וודאי שאתה מתקן בזכות זה שתיקנו הדורות לפניך, אם אני היום מתקן משהו כל מי שלפני עובד כדי שהאור יגיע אלי, מעורר אותי, וכך אנחנו עובדים. האורות מגיעים דרך העליונים, אבל מעוררים אותם דווקא התחתונים, ערך הפוך אורות וכלים. עד כמה שהכלי יותר עבה האור יותר גדול.

קריין: אנחנו באות ס"ה

אות ס"ה

"ואין להקשות לפי"ז: א"כ, למה אסור לחלוק על הראשונים בתורת הנגלה?

הענין הוא, כי במה ששייך, להשלמת חלק המעשי מהמצות, הוא להיפך, שהראשונים, נשלמו בהם יותר מהאחרונים. והוא משום, שבחינת המעשה, נמשכת מהכלים הקדושים של הספירות, וסודות התורה וטעמי המצוה, נמשכים מהאורות שבספירות.

וכבר ידעת, שיש "ערך הפוך מהכלים להאורות", שבכלים, העליונים נגדלים מתחילה, כנ"ל אות ס"ב. וע"כ נשלמו הראשונים, בחלק המעשה, יותר מהאחרונים. משא"כ באורות, שהתחתונים נכנסים מתחילה. וע"כ נשלמים בהם התחתונים, יותר מהראשונים. והבן היטב." הם עבדו יותר במעשה ואנחנו יותר עובדים בכוונה. למה זה היה כך? כי היה להם קל יותר, מורגש יותר. הם הרגישו שאפילו במעשים הגשמיים, איך שהם בזה מפעילים כוחות רוחניים, אפילו במעשיים הגשמיים כי היה קרוב, העביות לא הייתה גדולה כל כך שמבדילה מעשה מכוונה. לא היה הפוך עד כדי כך, ערך הפוך אורות וכלים.

קריין: אות ס"ו.

אות ס"ו

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.

וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.

וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.

וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.

וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."

זאת אומרת שאנחנו יכולים לחלק את האנשים לפי דרגות העביות. יש כאלה, לא חשוב באיזו אומה, ובכל העמים, בכל האומות, לגמרי לא חשוב. גם בישראל יש כאלה שהם בעם ישראל, ויש כאלה באומות העולם. ודווקא באומות העולם יש כאלה שמאות מהם נוטים לחכמת הקבלה, וזה היה בכל הדורות. בזמנים ההם גם כן. לא בקבוצת אברהם, אלא שהצטרפו לקבוצה. גם כן ממצרים ואחר כך במשך הזמן. ואחר כך בימי הנביאים, רבי עקיבא וכולי.

זה לא שייך בדיוק לאותה נקודה השורשית שיצאו ממנה נציגים של שבעים האומות ברשותו של אברהם מבבל, אלא גם אחר כך. זאת אומרת, הדבר הזה הולך ונמשך במשך כל ההיסטוריה, שזה לגמרי תלוי רק בהתעוררות הנקודה שבלב. במי שהיא מתעוררת, מתעוררת. במי שלא, לא.

אבל אנחנו חייבים בכל זאת להשתדל לפרסם את חכמת הקבלה בין כולם, ובמיוחד בכל זאת באלו שיותר כביכול, לפי הגשמיות, לפי מה שנראה לעין, יותר קרובים ליישום של הנקודה שבלב.

אבל מה שכתוב כאן, ישראל, אומות העולם, יותר כאלה, יותר כאלו הכול גם בתוך אדם אחד, וגם בכולם יחד, וזה תלוי אך ורק לפי עצמת הנקודה שבלב שמאירה באדם. יודעים אנחנו את זה. רואים עלינו, ובכלל על כולם.

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו," "ישראל", זאת אומרת, שיש לו נטייה למטרת הבריאה "שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה ח"ו."

זאת אומרת, שהכול תלוי עד כמה אנחנו עוסקים בחכמת הקבלה ומביאים את האור לתיקון הבריאה, בהתאם לזה אנחנו עולים או יורדים לעומת אומות העולם שעולים ויורדים. אבל בסך הכול אנחנו כלולים יחד עם כל העמים, והעלייה של כולם תלויה רק בנו.

שאלה: איך לקחת את כל הס"ז הזה ולהכניס אותו לתוך הראש שלי?

צריכים לקרוא הרבה פעמים. אני זוכר את עצמי, גם כמו מה שהוא כותב כאן. בעצם זה מתחיל אפילו מאות ס"ו, זה לא כל כך מסתדר. צריכים לקרוא ולקרוא, ולחשוב, ולכתוב משהו, אולי איזה משפט. וככה כמה פעמים משך כמה זמן ולא שתוך יום אחד אתה יכול כבר להבין את זה. וסביב זה לדבר.

שאלה: אבל מעניין שהוא רושם פה דברים, שאני ממש שובר עליהם את הראש.

בסדר גמור. תיכנס גם לשיעורים שלנו שהיו במשך השנים. בטוח שפעם בשנה למדנו את ההקדמה הזאת וכל הזמן דברנו עליה. אולי מה שדברנו קודם יהיה יותר קרוב, מתאים ומובן לך ממה שמדברים היום בקצרה.

תלמיד: כשהוא כותב פה, שלהגדיל את הפנימיות ואת החיצוניות רק כהכרח. כל הדברים האלה, זה ממש לא מובן.

כן. דברנו על זה גם כן. "חיצוניות" זה נקרא כל מיני דברים חיצוניים ששייכים לקיום תורה ומצוות, ו"פנימיות" זה הכוונות.

תלמיד: איך להגדיל את הפנימיות?

כל הזמן לחשוב על הכוונה, מה אני עושה? בשביל מה אני עושה? מה אני צריך לעשות כדי להשיג את מטרת הבריאה שהיא דבקות בבורא? מיהו הבורא? המשפיע. אז אני צריך להיות המשפיע. איך אני מגיע להשפעה, אם אני כולי מקבלה? אני צריך לקבל כוח עליון, המאור המחזיר למוטב. איך אני מקבל את זה? רק אם אני מבקש. איך אני יכול לבקש השפעה, הרי אני כולי קבלה? אם אני מעביר את הבקשה שלי דלקבל דרך הקבוצה, היא הופכת שם לבקשה להשפיע. ואז אני מקבל המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אבל זה עדיין לקבל אז מה שונה פה?

אתה נשאר בלקבל, אבל כוונתך כבר נעשתה להשפיע. ברצון לקבל אנחנו נשארים. העביות, הרצון לקבל הוא לא מזדכך, הוא רק מקבל על עצמו כוונה אחרת, איך להשתמש בו.

תלמיד: הבעיה שכאילו החלפת פה את הלהשפיע, אבל אתה עדיין מקבל את הכול, לא כן?

לא. אתה מקבל מהבורא על מנת להשפיע, ובזה אתה עושה לו נחת רוח. אתה בזה הופך להיות למשפיע. אתה מחליף את החשיבות של המעשה לחשיבות של הכוונה, כי בשבילך חשובה עכשיו הכוונה. אתה חי בתוך כוונה. צריך לקבל? אני אקבל. צריך להשפיע? אני משפיע. אבל מה העיקר? העיקר הכוונה. העיקר להשפיע לו. ואם כדי להשפיע לו אני צריך לקבל? אני אקבל, תביא.

תלמיד: מה זה אומר מה שאמרת עכשיו?

כמו אורח עם בעל הבית. אם אני יודע שמה שאני אקבל מבעל הבית יהיה כדי ליהנות לו ואני רק בשביל זה מקבל, אז אני מקבל וזה לא נקרא "קבלה". זה נקרא "השפעה".

תלמיד: אבל איך, מה זה הכוונה שאמרת עכשיו?

למה אתה מתכוון? אני מתכוון לעשות טובה לבעל הבית. לבעל הבית לא חסר כלום, הוא רוצה שאני אקבל. אם הוא רוצה, אז יש לו רצון ואז מה אני יכול לעשות? אני יכול למלאות לו את הרצון. אבל הרצון שלו הוא לתת. בסדר, אז איך אני אמלא את הרצון שלו לתת? בזה שאני אקבל ממנו, ואז אני פותח את הפה ומקבל.

אבל אתה רוצה לקבל בעצמך או לא? מאוד רוצה. אז אתה מקבל את זה לעצמך. לא, לפני זה אני עושה צמצום. אני לא מקבל לעצמי, אני מקבל רק בשביל בעל הבית, ואם זה לא היה בשבילו לא הייתי מקבל. זה נקרא "חכמת הקבלה". חכמה איך לקבל.

תלמיד: מה זה צמצום, איך עושים אותו פה?

כשהבעל בית הוא מאוד חשוב, ואתה לא רוצה למלאות את עצמך, אתה רוצה רק לתת לו.

תלמיד: והוא ידע?

הוא ידע ואפילו אם לא ידע, מה אכפת לך?

תלמיד: כי הכוונה חשובה?

כן, אבל אם אתה תדע שהוא יודע, זה משנה את מה שתעשה?

תלמיד: לא משנה.

אז בסדר גמור. אז אתה יכול לדעת והוא ידע. תהיו כשני אהובים.

שאלה: אנחנו לומדים שהנקודה שבלב זו המדרגה הגבוהה ביותר של התפתחות הרצון. אז למה אצל היהודים, שאצלם הרצון הגדול ביותר בעולם, דווקא הנקודה שבלב לא מתעוררת יותר מאשר באחרים?

הנקודה שבלב אצלם היא נסתרת אחרי האגו הגדול. זה נקרא "קשי עורף". צריכים לשבור את הרצון לקבל כדי להוציא אותה מהם וזה דווקא בגלל האגו הגדול שלהם. אתה צריך לפוצץ את האגו ואז הנקודה שבלב תצא החוצה. זה מאוד קשה. מאוד. אבל אין מה לעשות. מאיפה יש להם את זה? כי הרצון לקבל גדל בהם בהתאם לנקודה שבלב ולכן הם הכי קשים.

האנשים בבבל שבאו לאברהם מכל שבעים האומות והתחברו סביבו, הם היו האנשים הכי קשים מכל בבל. הכי קשים. אם היית רואה מי בא לאברהם היית אומר לו, "אברהם, תברח מזה. תראה מי בא אליך. הם יאכלו אותך". ככה זה. אבל מה הוא אמר? "אין ברירה, אחרת לא יהיה תיקון. אני חייב לעבוד איתם עד שאני אעורר אותם ואנחנו נתקדם".

ומשה, תראה כמה שהוא סבל מהעם הזה, כמה הם היו מתנפלים עליו. בכל דף בתורה, מה כתוב שם? העם לא רוצה, העם ככה, העם ככה. כל הזמן. זה עם קשי עורף. אבל למה קשי עורף? כי הנקודה שבלב לוקחת את הרצון הגולמי שיש באנשים הרגילים ומעלה את הרצון הזה לגובה כזה שהוא הופך להיות אכזרי מאוד. הם לא שומעים שום דבר. כלום. הם מאוד עקשנים, מאוד אגואיסטים, ויחד עם זה חכמים. אתה מבין עד כמה שזה קשה? אבל אין מה לעשות. חייבים לעבוד. זה העם שיש לנו. אנחנו צריכים עימו לעבוד. אנחנו רוצים לעבוד עם כל העולם. נקווה שהעולם עוד יתגייס לכל העבודה הזאת. נראה.

שאלה: אם בעם ישראל תלוי גילוי חכמת הקבלה, עד כמה ההפצה שאנו עושים מספקת, ומה ואיך נגביר את ההפצה בישראל ובאומות עולם, על מנת לזרז את הקשר?

אנחנו חייבים את זה לעשות. אז בואו ונצליח. בואו נעשה. אני עדיין לא רואה שאנחנו כל כך מבינים את החשיבות הזאת. אני לא רואה גם בקבוצות כמו באר שבע, שיש לנו מלא בישראל, וגם קבוצות כמו ניקולייב וגוואדה-לחרה, אני רואה לפני מלא קבוצות בכל העולם, תלחצו על עם ישראל, תלחצו על היהודים שנמצאים אצלכם בכל המדינות, וגם בכלל על כולם על כל העמים, ובואו נזדרז לגמר התיקון, אחרת אנחנו מעוררים את הכוחות הרעים.

תלמיד: איך אנחנו מצליחים לזרז את הדבר הזה, מה בדיוק עושים?

רק על ידי הפצה. על ידי הפצה ועל ידי העבודה שלנו. אנחנו צריכים להיות מרוכזים יותר בחיבור בינינו ולהפיץ כמה שאפשר יותר. אני מדבר על הפצה כל הזמן, אבל שומעים את זה? אתה יודע, ככה. כל אחד אומר, "אם זה לפי התפקיד שלי אני אעשה". הוא לא חושב שהוא מתקן בזה את הנשמה שלו. אם זה תפקיד, אז בסדר. לא תפקיד, אז לא בסדר. אתה מבין?

כשאני שואל כמה ספרים נמכרו משך חודש, משך שנה? לא אומרים לי. ככה זה, "אנחנו עושים". הבעיה היא החשיבות. אנחנו עדיין לא בזה. נקווה שנשתפר, לפנינו חודש סליחות וחזרה בתשובה.

(סוף השיעור)