שיעור בוקר 25.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'נח, עמ' 2058,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", לוח התשובות לפירוש המילות,

אותיות ק"ז – ק"י

קריין: אנחנו לומדים מספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', דף בנ"ח, עמ' 2058 בלוח התשובות לפרוש המלות, אות ק"ז.

"מהו חצי ת"ת. קז) חצי ת"ת, פירושו מחזה ולמטה, כי ת"ת כולל ע"ס ו"ק וג"ר, וג"ר עד החזה נחשב לחציו, וז"ת שמחזה ולמטה עד הסיום דת"ת נחשב ג"כ לחציו. (אות ב').

כאילו כתוב ברור, פשוט. רק צריכים להבין שתפארת זו תכונה מאוד מיוחדת. זה ביטוי הכתר שבגוף, שיש לו תכונה של עצמו, "רצונו להיטיב לנבראיו", חצי העליון דכתר, וחצי תחתון דכתר שהוא כבר מיטיב לנבראיו.

אותו דבר יש לנו בבינה, חצי עליון וחצי תחתון. תפארת זה בינה דגופא. גם כן, בדומה לכתר ובדומה לבינה, לכן מתחלקת לחצי עליון וחצי תחתון. אחר כך אנחנו יכולים לראות אותו דבר ביסוד. עוד נלמד את זה.

כאן הוא אומר בצורה שטחית, יש חצי תפארת דעליון, חצי תפארת דתחתון, זו התפארת. רק צריכים להבין מאיפה התכונה הזאת, האופי הזה מגיע, מכתר. יש מחשבת הבריאה ותחילת הביצוע בכתר. "סוף מעשה במחשבת תחילה", הכול בג"ר דכתר. אלה דברים נעלמים, אנחנו משיגים את זה רק בגמר התיקון. וז"ת דכתר זה שהוא כבר משפיע, ומשפיע את האור לרצון לקבל, שמתוך זה נולד כלי דרצון לקבל עם אור החכמה, אור התענוג שבו. ככה זה גם בתפארת.

קריין: אות ק"ח. "מהי חשכת ב' בחינות דחיצוניות."

"מהי חשכת ב' בחינות דחיצוניות. קח) מחזה ולמטה נקרא חיצוניות הפרצוף ומתחלק לב' בחינות: פנים, ואחור שב"ש ת"ת נקראים חיצוניות מצד פנים: ונהי"מ נקראים חיצוניות מצד אחור. וב' בחינות אלו, נפלו לחלל הפנוי שתחת סיום רגלי א"ק, בעת צמצום הב' שעלתה מלכות המסיימת למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, מטרם שעלתה מלכות המזדווגת לבחינת הזווג שבנקבי העינים, ואז נפלו לבחינת חלל הפנוי שבנקודה דעוה"ז, ונחשבו אלו ב' הבחינות כמו החלל פנוי שמתחת סיום רגלי א"ק. (אות ג)."

בנקודות דס"ג יש לנו כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה ותפארת, שליש ושני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. כך זה מתחלק (ראו שרטוט מס' 1).

"מהי חשכת ב' בחינות דחיצוניות. קח) מחזה ולמטה נקרא חיצוניות הפרצוף ומתחלק לב' בחינות: פנים, ואחור שב"ש ת"ת נקראים חיצוניות מצד פנים: פנים, מקום של עולם הבריאה. "ונהי"מ נקראים חיצוניות מצד אחור." זה מקום של עולם היצירה. "וב' בחינות אלו, נפלו לחלל הפנוי שתחת סיום רגלי א"ק, בעת צמצום הב' שעלתה מלכות המסיימת למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, מטרם שעלתה מלכות המזדווגת לבחינת הזווג שבנקבי העינים, ואז נפלו לבחינת חלל הפנוי שבנקודה דעוה"ז, ונחשבו אלו ב' הבחינות כמו החלל פנוי שמתחת סיום רגלי א"ק. (אות ג)."

מתוך שנעשה צמצום ב', מלכות עלתה לבינה דגופא שזה התפארת, ואז כתוצאה מזה הכלים נפלו למטה מהסיום, ושם הם נכנסו למקיפים, לשליטת המקיפים. את זה למדנו, ובמיוחד לומדים את זה ב"בית שער הכוונות".

שרטוט מס' 1

קריין: אות ק"ט.

"מהן ט"ז ספירות עליונות תחום שבת. קט) בחינת הסיום שנעשה על אור העליון, מכח המלכות המסיימת אותו, נקרא תחום שבת. שמתחילה היה זה בהפרסא שמתחת האצילות, ואח"כ ע"י שביה"כ דז"ת דנקודים ונפילתם למטה מפרסא, נתפשט גם מקום בי"ע לבחינת פנים ואחור, דהיינו לבחינת פרצוף דחב"ד חג"ת נהי"מ, שעד החזה שבו, נעשה מקום לכלים דפנים אחר שיתבררו לקדושה, ונעשה התחום שבת במקום החזה הזה, שהם נבחנים לט"ז ספירות שהם ע"ס דחב"ד דמקום בי"ע, ושש ספירות עד החזה דחג"ת דמקום בי"ע. וי"ד ספירות שמחזה ולמטה, נעשה מדור קבוע אל הקליפות, והם מחוץ לתחום, כי שם חלל פנוי וריקן מכל אור. ואלו י"ד ספירות הם ד"ס תחתונות דחג"ת, וע"ס דנהי"מ של מקום בי"ע. (אות פ"ח)."

יש לנו מקום של עולם האצילות (ראו שרטוט מס' 2). איפה המקום הזה? מטבור הכללי עד הפרסא זה מקום של עולם האצילות. עד הפרסא יכול להופיע האור העליון, למטה מפרסא האור העליון, הכוונה היא לחכמה, לא יכול להופיע. רק חסדים.

איך מתחלק המקום למטה מפרסא? יש הארה מסוימת מעולם האצילות שמאירה למטה, וההארה הזאת פועלת עד החזה דעולם היצירה. זאת אומרת, בשש ספירות ראשונות של עולם הבריאה, ובארבע ספירות דעולם הבריאה ושש ספירות דעולם היצירה. סך הכול שש עשרה ספירות, ט"ז.

עד כאן זה נקרא "תחום", "תחום שבת". שישנה כאן הארה שמאירה מאצילות, מתוך זה שהעולמות עולים למעלה, שזה נקרא "שבת". זה לא מצב בלוח השנה, אלא כשעולים העולמות למעלה זה נקרא "שבת", וכשיורדים זה נקרא "חול".

אז כשהעולמות עולים, כשבי"ע עולים לאצילות, יש הארה מהאצילות למקום שלהם. ועד איפה ישנה הארה? עד חזה דעולם היצירה. שזה שש ספירות עד החזה דעולם הבריאה ועוד עשר ספירות מחזה דבריאה עד חזה דיצירה. סך הכול שש עשרה ספירות, ט"ז.

שרטוט מס' 2

שאלה: לא אמורות להיות עשר ספירות של בריאה ושש של יצירה?

כן. כך זה יוצא.

תלמיד: אז למה שש ועשר? היה צריך להיות עשר ושש?

שיהיה שש ועשר או עשר ושש.

יש לנו תחום שבת, גבול (ראו שרטוט מס' 3). מה הגבול הזה אומר לנו? שלמטה מזה אסור לרדת. למה? אין כאן הארה מאצילות. מי שנמצא כאן, הרצון לקבל שמתגלה כאן, הוא רצון לקבל שלא יכול לקבל שום תיקון. לכן אסור לרדת לשם. בשבת מותר לרדת עד חזה דיצירה.

וכמה יש למטה מחזה דיצירה? ארבע ספירות של עולם היצירה ועשר ספירות דעולם העשיה, י"ד. זה מה שנקרא "ד"י". אתם יכולים לראות שכך כותבים.

שרטוט מס' 3

תלמיד: הוא כותב שזה נעשה על ידי שבירת הכלים דז"ת דנקודים.

כן. ודאי שכל זה נעשה. כל עולמות בי"ע יצאו משבירת הכלים של ז"ת דנקודים.

תלמיד: אם יש שבירת הכלים איך יכול להיות שיש קדושה?

אז מתקנים אותם. וכמה שיכולים לתקן, מזה נעשו עולמות אבי"ע.

תלמיד: זה רק אחרי שמתקנים את שבירת הכלים?

ודאי. יש לנו עולם אין סוף, אחר כך צמצום א', מסך, ומתחילים לקבל בעל מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 4). זה נקרא "גלגלתא", שקיבלה בעל מנת להשפיע עד הטבור, יותר מזה לא יכולה לקבל. "ע"ב" בא אחריה, גם מקבל על מנת להשפיע. "ס"ג" בא אחריו, מקבל על מנת להשפיע. יוצאים נקודות דס"ג, נקודות דס"ג יכולים אפילו לרדת למטה, כי זה אור החסדים. אור החסדים יכול להיות אפילו בנהי"מ דא"ק. למה? כי זה אור החסדים. זאת אומרת, הכלים לא רוצים לקבל, מוכנים רק להשפיע.

אז מתפשט, מתערב עם נה"י דא"ק, נעשה בהם צמצום ב'. למה? ישנו רצון לקבל דבחינה ד' וישנו רצון לקבל דבחינה ב'. וד' משפיעה על הב' וב' חייב להצטמצם, אחרת זה יהיה על מנת לקבל. לכן יש כאן צמצום ב'. שבחלק, בכלים שיש בהם סכנה, יכולת לקבל על מנת לקבל, יש צמצום נוסף, ואפשר לקבל רק בגלגלתא ועיניים דכלים האלה, ובאח"פ דכלים האלה אסור לקבל.

אחר כך מגיע עולם הנקודים, התפשטות הלאה, רק מנקבי עיניים, מחצי מדרגה. ועולם הנקודים הזה, אמנם הוא מתפשט בהתחלה רק עד הפרסא, המקום הזה נקרא פרסא, מפריד בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה, אבל אחר כך הם חשבו שהם כן יכולים לקבל בעל מנת להשפיע והמשיכו אור לכלים דקבלה. ואז הייתה כאן שבירה.

מתוך זה שהייתה שבירה, הכלים נשברו כולם, חוץ מכתר, אבא ואמא שזה נקרא "ראש". אבא ואמא זה כמו חכמה ובינה, אותו דבר, שזה נקרא "ראש". הראש לא נשבר, הוא רק מתבטל. כאילו אין ראש. ואז הכלים השבורים עולים שוב לתיקון כמה שאפשר ואז יש כאן תיקון לא מנקבי עיניים דראש דס"ג, אלא ממצח דראש דס"ג. מצח זה עביות דשורש ונקבי עיניים זה עביות א'. ואז במצח דראש דס"ג, גם בדוגמה של עולם הנקודים, יורדים הפרצופים, והם נקראים "עולם האצילות", "בריאה", "יצירה" ו"עשיה".

הזיווג נעשה למעלה, אבל מתחילים למטה מטבור, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

תלמיד: איפה הנפילה של ז"ת דנקודים למטה מפרסא?

איפה שהשבירה.

תלמיד: אז איך זה עושה מקום של קדושה בבי"ע?

עולם הנקודים מחלק את המקום הזה לכלים דקבלה וכלים דהשפעה, מקום של עולם האצילות הוא למעלה מפרסא, ולמטה מפרסא זה מקום בריאה, יצירה, עשיה. כל הנקודות דס"ג שכאן, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, מתחלקות כך שעד תפארת זה מקום עולם האצילות. תפארת תחתונה זה מקום לעולם הבריאה. נצח, הוד, יסוד זה מקום לעולם היצירה. מלכות זה מקום לעולם העשיה. המקום נעשה עוד בנקודות דס"ג בכלל, לפני הכול. לפני עולם הנקודים.

שרטוט מס' 5

שאלה: אולי זה רק אני, אבל הוא אומר "ע"י שביה"כ דז"ת דנקודים ונפילתם למטה מפרסא, נתפשט גם מקום בי"ע לבחינת פנים ואחור,". למה נפלו כלים שבורים? הייתי מצפה שיהיה שם רק אחור.

כלים שבורים זה נקרא שהם על מנת לקבל. על מנת לקבל הם מתרחקים מהקדושה. זה נקרא שהם "נופלים". נופלים בערכם.

תלמיד: איך יכול להיות שהם תחום שבת? אם הם נפלו בערכם למה יש שם מקום של קדושה?

אבל אחר כך כשישנו עולם האצילות ועולמות בי"ע יכולים לעלות לעולם האצילות, על ידי המאור שמאיר להם, הכלים שיכולים לעלות נמצאים באצילות והמקום שלהם נשאר ריק בלעדיהם, זה נקרא מקום שאסור להשתמש בו. אבל במקום שאסור להשתמש בו יש שני חלקים, חלק ששם יש עדיין הארה ולכן אפשר לחיות בו, להיות בו, אבל לא להשתמש, זה נקרא "תחום שבת". שבלי לעשות כלום, שום פעולות, שום תיקונים, אתה יכול להיות בו, זה נקרא תחום שבת, ומקום חורבה שאסור לך לצאת משם בשבת.

למה אסורה העבודה בשבת? כי כל הכלים עולים לאצילות. אתה יכול להגיד, בשבת יש כל כך הרבה אור, למה אי אפשר לתקן? יש תיקוני שבת, נכון, אבל זה לא על ידי עבודת התחתונים. לכן אומרים שהעבודה בשבת אסורה. עבודה זה בעיקר בירור.

שאלה: יש לי רק שאלה טכנית. אצל רב"ש גם היה נהוג לקרוא שאלות ותשובות כך ברצף כמו שאנחנו עושים?

היה את זה. אנחנו נשמע את זה גם מהקלטות.

תלמיד: אז גם עברתם כך?

היה קורה לנו לפעמים דבר מוזר. היינו קוראים נגיד "שאלות ותשובות", ואחרי שאלות ותשובות כתוב בסוגריים שצריך לקרוא אות ה', אז אני זוכר שהיה כתוב שההסבר מובא בחלק אחר. אנחנו קראנו שאלות ותשובות וזה לא סיפק אותנו, אז הלכנו לאותו חלק אחר, נניח במקום החלק האחרון, חלק ד' והמשכנו ללמוד חלק ד', עד כדי כך. וזה לא חשוב, אף אחד לא התייחס לזה, ככה או ככה.

תלמיד: לפעמים אני מרגיש שאין קשר בין השאלות וחוץ מזה אני לפעמים מרגיש שזה רק מילים, אני לא מבין שום דבר בלי ההסבר שלך.

חכמת הקבלה לומדים כדי לקבל מאור המחזיר למוטב ולא כדי למלאות את התאים הריקניים במוח. שיישארו ריקניים, אני אומר ברצינות, לא החכם לומד, רוצים לקבל כוח וזהו. אז למעלה מפרסא, למטה מפרסא, בזה אתה תמלא את הראש שלך אם אתה רוצה, אני רוצה למלאות כלים אחרים.

תלמיד: הלוואי שהייתי יכול למלאות את הכלים הפנימיים או אפילו את הראש, אבל לפעמים אני אפילו לא מצליח לקשר בין המילים.

לא צריכים. שאלתי אלף פעם מה לעשות, לא צריכים. אתה תתפלל שהמאור הזה ייתקן אותך ואתה תראה, תגלה שזה כך. לא יכולה להיות חכמה לפני שהאדם משיג. זה נקרא "חכם בלילה". רק אחרי ההשגה, במידת ההשגה, אתה מבין, אתה מרגיש, זה ישנו.

שאלה: האם אפשר בכל זאת בשרטוט הקודם (שרטוט מס' 3) במקום של בריאה לכתוב עשר וביצירה מעל חזה לכתוב שש? כי אנחנו מקבלים שאלות אחר כך וקשה להסביר את זה.

בסדר. אני אגיד לך למה זה כך, כי אנחנו מדברים בתחומים. אז בתחום של השש זה בעצם עיבורו של העיר, ולכן יש בו תכונה מיוחדת, מסוימת, הוא ממש שייך לאצילות, רק כמו אישה עוברה, עקב טיפול בתחתונים, יצאה הבליטה הזאת ממנה. לכן אנחנו מסיימים אותו בשש, ואחר כך עשר זה כבר 2,000 תחום שבת (ראו שרטוט מס' 5). יש חלוקה כזאת.

תלמיד: אם זה לא כמו שכתוב פה במדויק, אחר כך אנחנו מקבלים שאלות ואז זה מסובך להסביר.

אז תסביר להם למה זה ככה. יש לך עוד קצת אפשרות להסביר סביב זה. תכונת הבינה מתפשטת עד חזה דבריאה, תכונת הבינה ממש מתפשטת, זה נקרא עיבורו של עיר, זה כמו עיר, רק בכל זאת בפרסא זו החומה, אבל אפשר לצאת. אחרת, אם אתה יוצא מזה, כבר יש לך עניין של עירוב תחומים, יש הרבה עירובים. זאת אומרת איך אתה יוכל להגדיר את המקום שעדיין יש בו הארה מהאצילות?

לכן דואגים כל כך לעירוב. נניח בבני ברק יש עירוב אפילו לא מדיני אלא גם פרטי, שהעיר עצמה מקימה את העירוב. יש חוטים כאלה בצורה לא יפה, אולי צריכים לעשות את זה פעם בצורה יפה, אבל זה מאוד חשוב. שש ספירות זה עיבורו של העיר ועשר ספירות זה 2,000 אמה, תחום שבת.

אבל אם אנחנו אומרים שזה 6000 אז אנחנו אומרים שזה לא עד החזה דיצירה, אלא בריאה, יצירה, עשיה, כל אחד 2000, 2000, 2000 (ראו שרטוט מס' 5). ואז שוב זה אחרת, מה לעשות, תסבירו.

שרטוט מס' 5

קריין: אות ק"י.

"מהן טפות כלים חיצונים. קי) מתוך שלא יכלו להתברר לבחינת כלים גמורים להתלבשות הקדושה, רק ג' הכלים הראשונים כח"ב, כי זו"ן נפרדו ללבוש והיכל, ע"כ רק בחינת ג' הכלים מוחא עצמות גידין, נחשבים לכלים גמורים פנימים, כלומר שהאור מתלבש בהם בשלימות. אבל ב' פרצופי בשר ועור נעשו לכלים חיצונים בהפרצוף, וע"כ יש נר"ן פנימים, המתלבשים בכלים הפנימים. ויש נ"ר חיצונים המתלבשים בכלים חיצונים הנ"ל. ומטפות הזווג של הכלים פנימים יוצאים נשמות בני אדם. ומטפות הזווג דכלים חיצונים יוצאים נשמות המלאכים. (אות קס"ח)."

תלמיד: טיפות הזיווג זה מושג חדש.

כן. חלק ט"ז הוא חלק ציורי יותר.

עוד פעם.

"מהן טפות כלים חיצונים. קי) מתוך שלא יכלו להתברר לבחינת כלים גמורים להתלבשות הקדושה, רק ג' הכלים הראשונים כח"ב, כי זו"ן נפרדו ללבוש והיכל," זאת אומרת, לא יכולים לתקן אותם. באף חלק אי אפשר לתקן אותם במלואם, אלא רק בצורה חלקית, בצורת התכללות ולא הם בעצמם ובמלואם. "ע"כ רק בחינת ג' הכלים מוחא עצמות גידין," שהם שייכים לגלגתא ועיניים, לג"ר. "נחשבים לכלים גמורים פנימים," שאפשר לתקן אותם ולצרף לקדושה, להשפעה "כלומר שהאור מתלבש בהם בשלימות." נפש, רוח, נשמה, שיתלבש בכלים, מוחא, עצמות, גידים "אבל ב' פרצופי בשר ועור נעשו לכלים חיצונים בהפרצוף," אי אפשר לתקן אותם, הם נקראים בשר ועור. "וע"כ יש נר"ן פנימים, המתלבשים בכלים הפנימים. ויש נ"ר חיצונים המתלבשים בכלים חיצונים הנ"ל." של בשר ועור. "ומטפות הזווג של הכלים פנימים יוצאים נשמות בני אדם. ומטפות הזווג דכלים חיצונים יוצאים נשמות המלאכים. (אות קס"ח)."

(סוף השיעור)