שיעור בוקר 09.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה.

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 797, אותיות קכ"ח-ק"ל

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 797, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", מאות קכ"ח.

אות קכ"ח

"וזה שמסיימת הברייתא: מה כתיב בתרי', "הצדיק אבד". כלומר בחינת "הצדיק הגמור", שהאדם הזה צריך לזכות בו, הנה זה אבד ממנו, "ואין איש שם על לב, כי מפני הרעה נאסף הצדיק". כלומר, מפני שאותו הבינוני, לא ציער עצמו עם הצבור, ואינו יכול לזכות משום זה לתשובה מאהבה, המהפכת הזדונות לזכויות ואת הרעות לתענוגות נפלאים כנ"ל, אלא כל השגגות והרעות, שסבל מטרם שזכה לתשובה מיראה, עדיין הן עומדות בעינן, מבחינת "מדת רשעים", המרגישים רעות מהשגחתו ית', ומפני הרעות האלו שעודם מרגישים, אינו יכול לזכות ולהיות צדיק גמור.

וזה שהכתוב אומר: "ואין איש שם על לב". כלומר, אותו האדם אינו שם אל לבו, "כי מפני הרעה", כלומר, משום ה"רעות" שעדיין מרגיש מזמן שעבר, בהשגחתו ית', "נאסף הצדיק", כלומר, נאבדה לו בחינת צדיק, וימות ויפטר מהעולם רק בבחינת בינוני בלבד, כמבואר. וכל זה הוא, שכל מי שאינו מצער עצמו עם הצבור, אינו זוכה ורואה בנחמת הצבור, כי לא יוכל להכריע אותם לכף זכות, ולראות בנחמה שלהם, כמבואר. ולפיכך, לא יזכה לעולם לבחינת צדיק, כנ"ל באריכות."

אות קכ"ט

"והנה, מכל האמור עד הנה, זכינו לדעת, שאין לך ילוד אשה, שלא יעברו עליו ג' המידות הנ"ל, שהן: מידת רשעים, ומידת בינונים, ומידת צדיקים. ונקראות בשם "מידות", להיותן נמשכות ממידות השגתם את השגחתו ית'. וע"ד שאמרו ז"ל: "במידה שאדם מודד, מודדים לו" (סוטה ח'). כי המשיגים מידת השגחתו מבחינת הסתר פנים, נבחנים במידת רשעים - או "רשעים שאינם גמורים", שמצד ההסתר האחד, או "רשעים גמורים", שמצד ההסתר הכפול, כנ"ל ד"ה "אמנם".

ומשום, שלדעתם והרגשתם, מתנהג העולם בהשגחה לא טובה ח"ו, דהיינו כמו שהם "מרשיעים" את עצמם, שמקבלים מהשגחתו ית', יסורים ומכאובים ומרגישים רק רע כל היום, והמה עוד "מרשיעים" ביותר, במה שחושבים, שכל בני העולם מושגחים כמותם בהשגחה לא טובה ח"ו.

ולפיכך, משיגי ההשגחה מצד הסתר הפנים, מכונים בשם "רשעים". והבן זה, כי מתוך מעמקי הרגשתם, מתגלה בהם השם הזה, ובאבנתא דלבא תלוי, ולא חשוב כלל הדיבור או המחשבה, המצדקת השגחתו ית', בשעה שהיא מתנגדת להרגשת כל האברים והחושים, שאינם יודעים לשקר בעצמם מאונס כמותה.

ולפיכך, הנמצאים במידת השגת ההשגחה הזאת, נבחנים שהכריעו את עצמם ואת כל העולם לכף חובה, כנ"ל בדברי ר"א בר"ש עש"ה. שהוא, מטעם האמור, להיותם מדמים לעצמם, שכל בני העולם מושגחים כמותם, בהשגחה לא טובה ח"ו, כראוי לשמו ית' "הטוב ומיטיב לרעים ולטובים"."

תלמיד: באות קכ"ט כתוב, "מתוך מעמקי הרגשתם, מתגלה בהם השם הזה, ובאבנתא דלבא תלוי, ולא חשוב כלל הדיבור או המחשבה, המצדקת השגחתו ית', בשעה שהיא מתנגדת להרגשת כל האברים והחושים, שאינם יודעים לשקר בעצמם מאונס כמותה." מה היא פעולת ההצדקה? כי מתוך מה שכתוב פֹּה אני מבין שאין כזאת פעולה. מה שאתה מרגיש, זה הסטטוס שלך. אז מה זה אומר "להצדיק את הבורא"?

אבל מפני שהאדם מקבל את זה שהבורא הוא טוב ומיטיב לכולם, ובהתאם לכך מרגיש, אז הוא מצדיק את הבורא.

תלמיד: כשאדם מרגיש שהבורא הוא "טוב ומיטיב" לכולם וכתוצאה מההרגשה הזאת הוא מצדיק את הבורא זה סטטוס מתקדם. אבל בסטטוס מוקדם יותר, כשהאברים והחושים שלו מרגישים רע, לעצמו, לאחרים, הוא מרשיע את הבורא. מה הפעולה שמקדמת את האדם מסטטוס רשע לסטטוס צדיק?

כשלמרות שמרגיש שהשגחתו ית' לא מגיעה אליו בצורה נכונה, כשם "טוב ומיטיב", הוא מצטער על זה וקורא לעצמו "רשע" ומבקש מהבורא שיפתח עיניו וליבו.

תלמיד: באות קכ"ח הוא אומר שהצדיק נאבד מהעולם ואין לו, לא הגיע. הוא נשאר בינוני, מפני שלא התכלל בצער הציבור, יש לו רעה בתוכו שהוא לא מזהה ולא מטפל בה, ולכן לא יכול להתקדם להיות בתשובה מאהבה. מה זה "נאבד מהעולם ונשאר בינוני"? האם הוא מת פיזית? הוא סיים את עבודתו שם, או רוחנית?

הוא נאבד כצדיק מפני שלא יכול להצדיק את הבורא.

תלמיד: מבחינתו הוא כביכול מצדיק. הוא פשוט לא שם לב שיש לו עוד מידות רשעים שהוא לא תיקן. אז הוא אומר, ואז נאבד צדיק מהעולם "ואין איש שם על לב,". מה זה "נאבד מן העולם", הוא חוזר להיות רשע?

אותו אדם שעכשיו מרגיש שהוא לא יכול להצדיק את הבורא, כביכול נעלם מהעולם.

תלמיד: הוא שוב מרשיע? הוא חוזר להסתר?

הוא מרשיע. בהסתר אין לו לאן לחזור. הוא גם היה בהסתר.

תלמיד: אם הוא כבר נמצא בגילוי, במידת יראה, אומרים לו, "אתה לא נכלל מצער הציבור, לכן אתה לא יכול להתקדם". האם הוא צריך להתקדם לצער הציבור כשהוא כבר במידת יראה, או שהוא קודם לא נכלל ולכן הוא לא יכול להתקדם?

לא. אף פעם לא מאוחר. אם יש לו אפשרות כזאת, קדימה.

תלמיד: זאת אומרת העצה שלו היא, גם אם הגעתם למידת בינוני במידה מסוימת, אתם חייבים תמיד להתכלל בצער הציבור.

נכון.

תלמיד: מה זה, "ואין איש שם על לב, כי מפני הרעה נאסף הצדיק."?

שהעולם לא מרגיש שהיה צדיק ועכשיו נעלם, הוא כבר לא נמצא בין אלו העומדים להיות צדיקים.

תלמיד: העולם לא מרגיש שהצדיק נאסף? הוא גם לא הרגיש אותו קודם כצדיק, הוא אף פעם לא הרגיש אותו כצדיק.

זה נכון, אבל לא מדברים על כל העולם. מדברים על אלו שיש להם את הרגשת המציאות.

תלמיד: מה הכוונה כאן "עולם"?

בדרך כלל "עולם" הן הנשמות הנמצאות בקשר עם הקדוש ברוך הוא והן יכולות לראות את העליות והירידות שישנן בעולם על עצמן.

תלמיד: ומפני איזו רעה נאסף הצדיק?

שהן לא הצליחו, לא שמו לב, לא נתנו כוחות שאותו אדם הנמצא בהסתרה יתקדם.

תלמיד: זאת אומרת, אם "אין איש שם על לב", זה גורם לצדיק להיאסף?

כן.

תלמיד: מה מערכת היחסים בין הצדיק לבני העולם?

הוא קובע את הדרגה שלהם.

תלמיד: ואם הוא נאסף בגלל הרעה שלהם, אז מה מצבם ומה מצבו איך מתקדמים? הם הרי צריכים זה את זה.

הוא לא כותב מה הלאה, אבל אפשר להגיד שהם לא חוזרים להיות צדיקים.

תלמיד: איך אפשר להחיות את הצדיק אחרי שנאסף?

לעבור מרשע לצדיק, כי הוא עכשיו נמצא כרשע.

תלמיד: אבל למה הצדיק הופך לרשע? למה הוא לא חוזר להיות בינוני? הוא עבר שלבים של רשע, בינוני, צדיק. אז למה הוא מיד הופך מצדיק לרשע?

לא. כשנופלים, נופלים מצדיק לרשע. כשעולים, עולים דרך בינוני.

תלמיד: מה בני העולם צריכים לעשות אם הצדיק נאסף?

בני העולם לא יכולים לעשות שום דבר, חוץ מאלו שנמצאים ביניהם ויכולים להרגיש את מצבו של הצדיק. הם רואים שהוא כבר לא צדיק, כלומר לא מצדיק את הבורא, ואז הם מצטערים על זה, רוצים להחזיר אותו לאותו מקום שהוא היה. הוא היה מצביע על המצב שלהם.

תלמיד: אלו מבני העולם שכן מרגישים שהצדיק נאסף, מה מידת הצער שלהם מתקנת, משנה, גורמת לצדיק?

מידת הצער שאנשים מרגישים בזה שיש צדיקים, רשעים, או עוברים מהמדרגה שלהם למדרגה יותר נמוכה, כול זה מכין אותם לתשובה.

תלמיד: על מה הצער שלהם? האם זה לא צער אגואיסטי?

הם בעצמם לא מרגישים שמשהו אבד מהם, אלא שמשהו אבד מהעולם.

תלמיד: אני שואל על הצער שלהם.

הצער שלהם הוא עבור העולם.

תלמיד: באות כ"ט יש ציטוט שאומר שזה שאתה מצדיק בשכל זה לא שווה אם אתה לא מרגיש את זה בלב. אני מאוד רואה את המצב הזה. אני יכול לראות את המערכת מולי ואת תהליך הבריאה, איך הבורא בדיוק מוביל בצעדים הנכונים, וזה מה שמחזיק אותנו בתפילות ובדרך. לעומת זאת באגו כל הזמן יש טענות על מה הוא עושה. אז נראה לי זה שמשהו לא בסדר בכיוון.

מה לא בסדר?

תלמיד: שהאגו לא מצדיק את הבורא. הנקודה שבלב, הראש, השכל, כן מצדיקים, אבל באגו כל הזמן יש טענות. אני רואה שכל השנים התפילות לא משנות את המצב. הן כן מחזקות בדרך, הן תומכות, זה גורם לנו להמשיך, אבל לא נראה שהמצב הזה של טענות כלפי הבורא, משתנה. זה לא תקין לפי מה שכתוב.

מה זה לא תקין, אתה רוצה להרגיש ולדבר כמו הבורא?

תלמיד: אני הייתי בהתרשמות שהאגו תמיד יהיה בטענות, וזה המקום להיות מעל הדעת, להחזיק אחד את האחר דווקא בהצדקה השכלית שהבורא יודע מה הוא עושה, אפילו שאנחנו לא מרגישים את זה.

מה זה נותן?

תלמיד: זה נותן שאנחנו ממשיכים, וממשיכים למשוך מאור.

אז תמשיך, מה הבעיה?

תלמיד: כי לפי הציטוט הזה התרשמתי שזה לא תקין. אם אתה לא מרגיש עם האיברים, אז כל מה שאתה מצדיק עם השכל לא שווה.

לא, זה לא עד כדי כך.

תלמיד: התוספת היחידה שהייתה לי, שאולי אפשר להפריד את זה. יש הרגשה באגו שתמיד יהיה בטרוניה, ובכל זאת יש איזו הרגשה קטנה בנקודה שלב, איזו הארה מרחוק, שזו בכל זאת האמת. אם אפשר אולי כך ליישב את זה.

גם כזה דבר יכול להיות. כן.

תלמיד: מה מביא אותנו למצב של צדיק?

עבודה יחד בקבוצה, לימוד, השקעה בלהבין, להרגיש, להתקרב לבורא ככל האפשר, להחזיק בו, להרגיש איזו מציאות היא הבורא. אם מתאספים במספר גבוה, אז בזה אנחנו יכולים לשנות את המציאות.

תלמיד: נכתב, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". מהו הקשר בין צדיק לבין היצר הרע?

הקשר בין צדיק ליצר הרע, זה תלוי באיזו דרגה נמצא הצדיק ובאיזו דרגה נמצא לו היצר הרע. הקשר הזה נמצא באדם אחד.

תלמיד: באות קכ"ח נכתב, "בגלל הרע הצדיק אבד". מה הקשר בין הצדיק לבין היצר הרע, ואיך הוא יכול להיאבד בגלל הרע? מה גורם לצדיק לאבד את דרגתו, איך הוא מאבד את דרגתו, ומה הקשר בין זה לבין הרע?

קודם האדם היה במצב שבו הוא הצדיק את הבורא, אפילו בהרגשות כלשהן, היה מצדיק. עכשיו הוא הגיע למצב שהוא לא יכול להצדיק, מהרגשת הרשע הוא לא יכול לעלות להרגשת הצדיק. וכך קורה לו, שהוא יישאר בדרגה הזאת לעולם.

תלמיד: לפי מה שבעל הסולם כותב פה, בדרגת בינוני אנחנו לא יכולים להצטער עם צער הציבור ממש, כי אלו כלים דהשפעה, אין שם חיבור ממש. בשביל להגיע לדרגה שאני מצטער עם צער הציבור אני צריך להשתמש בכלים דקבלה, לתקן אותם על מנת להשפיע. עד גמר התיקון אנחנו לא משתמשים בכלי קבלה ממש, אנחנו מגיעים לנפש, רוח, נשמה, וזה התיקון שלנו. התיקון שהוא אח"פ דעליה, זו פעולת השפעה, לא קבלה, כי העליון מתבטל כלפי התחתון בשביל להוציא אותו לתיקונים, לעזור לו. האם אותו אור חכמה, כמו שרב"ש מתאר, עוגה בתוך הוויסקי, נותן את הרגשת הצער? כשהעליון מתבטל ועוזר לתחתון לעלות, האם זה נותן את הרגשת צער הציבור, הוא מצטער במצב כזה?

לא.

תלמיד: אם כך, אז עד גמר התיקון אנחנו לא מגיעים להצטער בצער הציבור.

אני לא חושב. למה אנחנו לא יכולים להצטער בצער הציבור?

תלמיד: כי לפי מה שאני מבין אנחנו לא יכולים להשתמש בכלים דקבלה, כי כל הכלים דקבלה הם לב האבן, תחת צמצום. הפעולה היחידה היא אח"פ דעליה. העליון מתבטל, יורד מהמדרגה שלו כדי למשוך את התחתון לתיקון. נכון?

כן.

תלמיד: האם הפעולה הזאת, אותה אנחנו יכולים לעשות עד גמר התיקון ולא יותר מזה, נותנת הרגשה של להצטער בצער הציבור?

כן.

תלמיד: אם הקבוצה שלנו תתקן להשפיע על מנת להשפיע, בינוני, ועדיין לא מגיעה לאח"פ דעליה, האם נוכל להרגיע את כל הרוחות בעולם?

לא.

תלמיד: אם האדם מצדיק את הבורא כלפי העבר, אבל בהווה לא מרגיש שהכול טוב, זה אומר שהוא צדיק כלפי העבר וכלפי ההווה עדיין לא? מה זה המצב הזה?

זה המצב שלו.

תלמיד: ואיך צריך להיות, מיידית גם הצדקה של ההווה?

כן, חייב להצדיק אותו.

תלמיד: נאמר שאם אתה מכריע את כל הנבראים לכף זכות, זה נותן לך לעלות למדרגה של צדיק. הוא כותב פה, בזה שאני מכריע אותם בנחמת ציבור, מכריע אותם לכף זכות. איך בזה שאני מכריע אותם לקו זכות אני עולה לדרגת צדיק? מה זה בכלל להכריע את כולם לכף זכות? בזה שאני כביכול משתתף בנחמה של כל הציבור?

כי בעצם אתה תיקנת בזה את ההתכללות שלך בכלים זרים, בכל העולם. לכן אין לך שום צורך לעבוד הלאה עם כל העולם.

תלמיד: אבל אחר כך הוא אומר שזה באריכות, זה לא מבטיח לך עד הסוף. מה העבודה שלי פה בעצם שאני כל הזמן צריך לעבוד על העניין הזה של לראות את כל הציבור שכביכול הבורא הוא טוב ומיטיב?

כן.

תלמיד: אמרת מקודם, שאני צריך להביא לעצמי את התיקון, בזה שאני רואה את הקלקולים שלי, אני צריך לשים לב אליהם, אם אני לא שם לב אליהם, אני לא יכול למשוך תיקון. איך זה מתיישר עם זה שאני רואה בחוץ את צער הציבור, איך אני פה מתקן את הקלקולים שלי?

אבל אתה מרגיש אותם, אתה אומר שאתה מצטער בצער הציבור.

תלמיד: אז בעצם זה התיקון של הלב.

כן

תלמיד: אז כמו שמקודם החברים שאלו, אני הולך עם התיקון של הלב או אני הולך עם השכל? וכמו שאני רואה פה, התיקון של הלב הוא המכריע בעצם.

כן, כן.

תלמיד: הבינוני שמצדיק יש לו הרגשה באיברים כנראה שהבורא מנהל אותו, הוא כותב כאן, "וזה שהכתוב אומר: "ואין איש שם על לב". כלומר, אותו האדם אינו שם אל לבו, "כי מפני הרעה", כלומר, משום ה"רעות" שעדיין מרגיש מזמן שעבר, בהשגחתו ית', "נאסף הצדיק", כלומר, נאבדה לו בחינת צדיק". כביכול יש איזשהו אדם שהוא הצליח להרגיש שהבורא טוב ומיטיב.

כן.

תלמיד: בהווה שלו.

כן.

תלמיד: אבל בקשר לעבר, יש שם הרגשות שהוא עוד לא תיקן, שאז הוא הרשיע את הבורא.

נגיד.

תלמיד: ואז הוא אומר שהתיקון של זה, הוא וממשיך ואומר "וימות ויפטר מהעולם רק בבחינת בינוני בלבד, כמבואר. וכל זה הוא, שכל מי שאינו מצער עצמו עם הצבור, אינו זוכה ורואה בנחמת הצבור". כאילו יש פה אילו תיקונים שהוא צריך לעבור על העבר ועל העתיד. צדיק גמור הוא זה שיכול להצדיק את הבורא בעבר, בהווה ובעתיד?

כן, בכל העולמות.

תלמיד: אז זה שהצליח כרגע במצב הנוכחי שלו להצדיק את הבורא, ויש לו גם הרגשה באיברים, קשור לנחמת הציבור, לעתיד.

אתה עוד לא יכול.

תלמיד: איך זה קשור לעבר דווקא? כי הוא קושר פה כביכול עבר ועתיד.

כן.

תלמיד: כדי לעשות תיקונים על שני החלקים האלה?

כן, הוא צריך לצאת מעצמו ולהתכלל בעבר ולהתכלל בעתיד.

תלמיד: אבל הוא מדבר על צער של הציבור דווקא בהווה, לא על הצער שלו על העבר שלו.

כן, כי עם הציבור זה בהווה.

תלמיד: וזה גם מתקן לו את העתיד?

עד כמה שהוא נכלל עם הציבור בהווה, זה נותן לו אפשרות להצדיק את העתיד.

תלמיד: בבקשה אם הקריין יכול לקרוא רק את הקטע הראשון של קכ"ט.

"והנה, מכל האמור עד הנה, זכינו לדעת, שאין לך ילוד אשה, שלא יעברו עליו ג' המידות הנ"ל, שהן: מידת רשעים, ומידת בינונים, ומידת צדיקים. ונקראות בשם "מידות", להיותן נמשכות ממידות השגתם את השגחתו ית'. וע"ד שאמרו ז"ל: "במידה שאדם מודד, מודדים לו" (סוטה ח'). כי המשיגים מידת השגחתו מבחינת הסתר פנים, נבחנים במידת רשעים - או "רשעים שאינם גמורים", שמצד ההסתר האחד, או "רשעים גמורים", שמצד ההסתר הכפול,".

תלמיד: מה זה במידה שהאדם מודד, מודדים לו?

הוא בעצמו קובע את המדרגה שלו. אם לפי הגילוי, לפי ההרגשה שלו הוא נמצא בדרגה מסוימת, אז ככה הוא אומר על הבורא וככה הוא קובע את עצמו.

תלמיד: זאת פעולה שהוא מודד?

כן, מדידה.

תלמיד: זה כמו שאנחנו אומרים יהיו בעיניך כל יום כחדשים?

כן.

תלמיד: רק להוסיף על מה שחברים דיברו קודם, המצב הזה שהוא מתאר פה, אני חושב שהמורה שלך כתב שזה גשמיות, שזה רשעים, שפיו וליבו לא שווים. שאתה כביכול אומר שהבורא הוא טוב וזה, ואתה לא מרגיש את זה, אתה לא נמצא בזה. שאתה נמצא במשהו שאתה לא מכוון אליו.

כן.

תלמיד: זה חלק מתיקון, צריך לשאוף להיות במצב כזה או שאתה צריך לשאוף לצאת ממנו?

לא. אני צריך לשאוף להיות בדבקות השלמה בבורא.

תלמיד: שפיו וליבו שווים, שאתה אומר משהו ואתה גם מכוון לזה, נמצא בזה.

כן.

תלמיד: אז מה החתך במה שהוא מתאר פה, השלב הזה של הרשעים?

הוא בינתיים נמצא באמצע ההסבר - איך אנחנו עוברים את המצבים האלו.

תלמיד: אם האדם לא מרגיש את הטוב והמיטיב רק חושב, אין לו את ה"אבנתא דלבא" הזאת, אז שום דבר כאילו לא שווה הסטטוס שלו, כמו שהחבר אמר, רשע.

כן.

תלמיד: אבל הכלים שלנו לעבודה הם במידה לא מבוטלת של מחשבה ודיבור. אתה גם מלמד אותנו, וגם כתוב ב"שמעתי", להתמיד במחשבה כל הזמן על הדבר, ולדבר על גדלות ה', לייצר אווירה כזאת בינינו של "טוב ומיטיב". אז מה המקום של המחשבה, של הדיבור בעבודה?

על ידי מחשבה ודיבור אנחנו מכינים את עצמנו לדרגה הבאה בסולם.

תלמיד: אז זה רק להכנה, אבל במצב הזה שבו הוא נמצא הוא כאילו מזייף?

מה לעשות, איך אתה יכול לדרוש יותר אם אתה מגיע רק לזה.

תלמיד: באיזה כלים האדם אמור להרגיש את ההשגחה כטוב ומיטיב כדי לקבוע, כדי להיות בסטטוס של הצדיק?

להצדיק את הבורא.

תלמיד: באיזה כלים הוא צריך להרגיש את ההשגחה כטוב ומיטיב?

בכלים דקבלה.

תלמיד: בכלי קבלה שלו?

כן.

תלמיד: אז אני צריך לדרוש לעצמי להרגיש שלגבי כל העולם ההשגחה היא טובה ומיטיבה? אני לא אמור לקבל את ההסתרה כגילוי, ולהגיד שלמרות מה שאני מרגיש אני קובע שזה טוב ומיטיב?

אתה קובע? אני לא מבין.

תלמיד: אני צריך לקבוע כל הזמן, על פני כל מה שקורה, כל מה שהוא מביא לי, וכל מקרי העולם, ההשגחה היא מ"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב"?

כן.

תלמיד: זה אבסולוטי ורק אני לא רואה את הדבר הזה?

נכון.

תלמיד: ולא מרגיש נכון. והוא כותב פה, "אתה עובד על פארש כאילו, זה לא יעזור לך, כי אתה בפנים במעמקי ההרגשה אתה מרשיע".

כן.

תלמיד: איך מגיעים לעבודה הזאת, לסטטוס הזה של צדיק, אם הוא אומר שהמחשבה והדיבור זה לא משנה?

מה זה לא משנה?

תלמיד: הוא אומר "לא חשוב כלל הדיבור או המחשבה, המצדקת השגחתו ית'". אם אני חושב על הבורא, ומדבר על הבורא, אפילו שאני מרגיש לא נכון, אבל אני חושב ומדבר שהוא טוב ומיטיב וכן הלאה, אז "לא חשוב כלל הדיבור או המחשבה, המצדקת השגחתו ית', בשעה שהיא מתנגדת להרגשת כל האברים והחושים, שאינם יודעים לשקר בעצמם". וזה לא כמו המחשבה, כי בה אני יכול לזייף, ועם הדיבור אני יכול לזייף.

אז הוא אומר זה לא חשוב כלל, חשוב מה שאתה מרגיש. ואז אני שואל עוד פעם, מה המקום של העבודה במחשבה ובדיבור כדי להגיע להיות צדיק?

כדי להיות צדיק האדם צריך להצדיק את כל פעולות הבורא שבאות אליו דרכו, ואז הוא נדבק בבורא.

תלמיד: אם אני חושב על משהו, על העולם, אני רוצה שהמחשבה שלי תטפטף על הרצון שיפעיל אותי לראות את כל העולם כטוב ומיטיב, זאת פעולה נכונה? אני משכנע את עצמי במחשבה הזו?

אתה יכול להשתכנע אז מה?

תלמיד: אז אני שואל אם הדבר הזה, אם הפעולה הזאת נכונה?

לא.

תלמיד: לא נכונה?

לא.

תלמיד: אז מה אני עושה, על מה אני חושב במהלך היום?

במהלך היום אתה צריך לחשוב רק, איך אני עולה ברצון לקבל שלי לרצון להשפיע של הבורא. אין יותר.

תלמיד: ההרגשה בתוך הכלל גם צריכה להגיע להרגשה כטוב ומיטיב, או מספיק במודעות?

מה זה במודעות?

תלמיד: יודעים שיש הבורא, אבל בתוך ההרגשה בכלל עדיין אין את היכולת של הצדיק להצדיק את ההשגחה של הבורא.

כן.

תלמיד: אבל אם אנחנו מדברים על ההתכללות ואיך הצדיק עובד עם הכלים של הכלל, כאן יש בעיה. אז אני שואל, אם אנחנו מדברים על מצבי עבר, הווה, עתיד, מה הוא התיקון הכללי של כל זה? ההרגשה של הכלל גם חייבת להיות הרגשת טוב ומיטיב?

כן.

תלמיד: אז איך כל פעם הצדיק נאבד, נאסף, כל עוד אין הקשר.

הוא מדבר על המצב האמיתי שככה הם מרגישים.

תלמיד: כל עוד אין במצב העתידי קשר בין הכלים החיצונים?

כן.

תלמיד: לא יכול להיות תיקון.

לא.

אות ק"ל

"והזוכים להשיג ולהרגיש השגחתו ית', מבחינת גילוי פנים במדרגתו הראשונה, המכונה תשובה מיראה, כנ"ל ד"ה "והנה", נבחנים במידת בינונים, משום שרגשותיהם מתחלקים לב' חלקים, המכונים "ב' כפות המאזנים": כי עתה שזוכה ל"גילוי פנים" מבחינת "עולמך תראה בחייך", כנ"ל ד"ה "ואומר", הרי כבר השיגו לכל הפחות מכאן ואילך, את השגחתו יתברך הטובה, כראוי לשמו יתברך הטוב, ויש להם על כן "כף זכות".

אמנם כל הצער והיסורים המרים, שנחקקו היטב ברגשותיהם, מכל הימים והשנים שקבלו השגחת הסתר הפנים, דהיינו, מזמן העבר, מטרם שזכו לתשובה האמורה, הרי כל אלו עומדים בעינם, ונקראים "כף חובה".

וכיון שיש להם ב' הכפות הללו, הערוכות זו לעומת זו, באופן: שמרגע תשובתם ולפניהם ערוכה ועומדת בעינה כף החובה, ומרגע תשובתם ולאחריהם, ערוכה ומובטחת להם כף הזכות, הרי עת התשובה נמצאת להם "בין" החובה ו"בין" הזכות. וע"כ נקראים "בינונים"."

תלמיד: ידוע שאדם משתדל להתמיד בדרך, לעלות בדרגה ואז הוא רוצה להגיע להשתוות הצורה. פה הוא מדבר על הדרגה הגבוהה שזה תשובה מאהבה. אבל בעל הסולם גם מדבר על דרגה לפני זה, שזה תשובה מיראה. ואז מה שקורה שנזקפים לחובתו של הנברא כל השגגות והרעות וזה ממילא מפריע לו להתקדם.

אז נשאלת קודם השאלה, היכן נקודת ההיפוך שבה השגגות והרעות נהפכות לזכות, ואני מבין מתוך מה שאנחנו מדברים ולומדים, שזה קורה בזמן ההתכללות של האדם בצער הציבור. ואם זה אמנם כך, אז אפשר לומר שזה קורה במצב הזה, כיוון שהאדם לא יכול לעבוד לבד או לפנות לבורא, אלא הוא עושה את זה דרך הציבור, שם נמצא הבורא, האם אפשר לראות את התמונה בצורה כזאת?

בערך.

תלמיד: אפשר להרחיב בנושא הזה, בנקודה שבה הופכות הרעות לזכויות, מה בדיוק צריך לקרות, או מה צריך הנברא לעשות שזה יקרה?

להמשיך.

תלמיד: להמשיך בדרך.

כן.

תלמיד: האם מדרגת הצדיקים היא מדרגה שכולם צריכים להגיע אליה, או שכל אחד לפי שורש הנשמה שלו, חלק כן, חלק לא?

כולם.

תלמיד: לי נניח יש הרגשה שחלק מסתפקים בלהיות בינוני, אין להם רצון לשאוף ליותר מזה.

זה בינתיים.

תלמיד: האם אני יכול להשפיע עליהם שכן ירצו לגדול, לשאוף, להצטער יותר בצער הציבור?

תשפיע על עצמך.

תלמיד: אני מצטער מרגיש את צער הציבור, משתתף, מתכלל, אבל אם אני מדבר על זה עם אנשים זה כביכול לא מעניין אותם כל כך, הם לא שואפים לזה, זה נושא לא חשוב. אז אין שיח משותף אם יש לאחד מטרה להיות צדיק ולאחד מטרה להיות בינוני, אלה כביכול מטרות שונות?

עדיין לא סיימנו את הבריאה.

תלמיד: אין לי דרך להשפיע על אלה שרוצים להיות בינוני, שיפסיקו להסתפק בזה?

תן להם דוגמה.

תלמיד: אמרנו, בשביל להפוך מרשע לצדיק לא מספיק להצדיק רק בשכל, אלא גם בהרגשה, בלב. אז בפעולת ההצדקה כשאני מצדיק בהרגשה, מאיזה מקום אני מצדיק, מתוך זה שאני רואה את הסיבה, אז יש לי יכולת להצדיק את הבורא?

מתוך הלב.

תלמיד: הבורא פותח את הלב ואז לאדם יש יכולת?

כן.

תלמיד: והפעולה של ההצדקה חייבת להיות למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: מה זה להתכלל בצער הציבור, כתוב פה על מצב שלאדם כבר יש גם את זה וגם את זה, הוא בינוני, הוא מצדיק עכשיו את יחס הבורא אליו, אבל אל הציבור הוא לא מצליח להגיע. איך הוא יכול גם להישאר צדיק, גם להתכלל בצער הציבור וגם להרגיש את צער הציבור?

הוא נכלל עם הציבור ורוצה להצדיק כל מצב ומצב שהם עוברים, ובכך הוא רוצה לזכות את הבורא.

תלמיד: כדי להתכלל איתם הוא צריך להרגיש שהוא מרשיע כמוהם?

כן.

תלמיד: אז אם הוא מרשיע, באותו רגע הוא רשע. אני זוכר שפעם נתת לנו דוגמה, אם אדם רוצה להציל מישהו בלב ים, הוא צריך קודם לקשור את עצמו עם חבל לאוניה ואז לקפוץ, אחרת הוא יטבע שם אתו. מהו אותו חבל שמשאיר אותו צדיק ונכלל עם הציבור, ולא שוב רשע?

מידת עצמו היא שהוא צדיק, ומידת הקהל היא שהם רשעים, והוא קושר את עצמו אליהם כדי למשוך אותם.

תלמיד: אז באותו מצב שהוא נמצא עכשיו איתם, כשהוא נכלל אתם, הוא רשע או צדיק?

הוא רשע.

תלמיד: ומה מבטיח לו שהוא לא יישאר שם?

כי הוא מלכתחילה רוצה להיות צדיק, וגם כשהוא קשור איתם הוא רוצה למשוך אותם לרמת הצדיקים.

תלמיד: כתוב שצדיק או רשע זה בעצם בלב, כשאדם עושה דין וחשבון עם עצמו, או שהוא עכשיו מצדיק, באמת חי את הצד של ההשפעה או שהוא רשע, כי הוא חי את הצד של הקבלה לעצמו. ויש פה משהו שהוא לא ברור. הוא כבר צדיק כלפי עצמו והוא נכלל עם הציבור, זאת אומרת, הוא צריך להתכלל עם ההרשעה, אם זה בתוכו או מחוץ לו זה אותו דבר. איך הוא גם זה וגם זה ביחד? מהו באותו המצב?

הוא לא יכול להיות גם זה וגם זה ביחד, או זה או זה. אז תחליט.

תלמיד: אם הוא נכלל איתם בצער שלהם, אז הוא רשע?

כן.

תלמיד: ומה מבטיח לו שהוא יחזור, שלא יישאר רשע?

כי הוא נשאר בקשר עם הבורא, ויכול לאט לאט למשוך את עצמו משם, מהרע שבו.

תלמיד: אז הוא גם רשע וגם בקשר עם הבורא?

כן.

תלמיד: תשובה מיראה זה בכל מקרה אהבה בדרגה שלו, אבל הרגשת אהבה. למרות שהוא לא ממש מצטער על צער כל הציבור. אבל השאלה כלפי מי האהבה, כלפי חלק מהציבור יש לו אהבה וכלפי חלק אין? כתוב כאן על מקרה שאם האדם רואה ששני אנשים רבים הוא כבר לא יכול להצדיק אותם בדרגת הבינוני. אז כלפי מי הרגשת האהבה במצב של הבינוני? האם בכל מקרה יש שם אהבה, כי העבודה היא עם מסכים, אור חוזר, אור פנימי?

הוא רוצה להצדיק אותם ולמשוך אותם לתיקון, לכן הוא משתווה עם הבורא, וקושר את האדם שהוא רוצה לתקן, לבורא.

תלמיד: זה כבר השלב הבא, כשהוא רוצה כבר לעזור לאחרים.

כן.

תלמיד: אבל בדרגה, עכשיו הוא סיים את המדרגה הבינונית, הוא שמח בחלקו ובכל מקרה יש לו אהבה, מהצד לפחות.

כן.

תלמיד: אם הוא לא מצטער על כל הציבור אז כלפי מי האהבה?

כלפי הציבור.

תלמיד: האם כלפי כל הציבור יש לו אהבה?

כן.

תלמיד: למה הוא לא מצטער בצער הציבור, אם יש לו אהבה?

הוא עוד לא הגיע לזה.

תלמיד: בקטע הזה הכול מתחבר לתמונה כזאת. אדם שהגיע לשלב שהוא רואה את המשכורת הבאה, אז מתוקנים הכלים דהשפעה, אבל הוא לא מרגיש. כדי להמשיך את התהליך הוא חייב להתחבר עם ציבור יותר רחב. הכלים האמיתיים, כלים דקבלה נמצאים לא אצלו אלא אצלם, וכשהוא מתחבר הוא נופל לדרגת רשע. הוא מעורר את הרצון לקבל, ועל ידי העבודה שהוא מתפלל ומושך אותם למעלה - רצון, רצון. אז הוא מתחיל תהליך תיקון של רצונות דקבלה אמיתיים שנמצאים אצלם, בגלל זה הוא צריך להתקשר אליהם. וכך מגיעים לצדיק גמור. זאת אומרת, מתקן את הלב, מתקן בהרגשה.

האם כשהוא בצד, זאת אומרת, ברגע שהוא צדיק בינוני - הוא הגיע לגמר התיקון הפרטי שלו?

כן.

תלמיד: ועכשיו העבודה להגיע להמשיך לעורר כלים דקבלה, זאת אומרת להתחבר עם שאר האנושות. ולעורר כלים דקבלה ולתקן אותם ואז הוא מגיע לפורים, לגמר התיקון.

כן.

(סוף השיעור)