שיעור בוקר 29.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - חורבן כהזדמנות לתיקון. קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "בין המצרים", מקטע מס' 55.

השלב הבא שלנו הוא לברר איפה בדיוק נמצא הכישלון, נקודת הכישלון, מהי הנקודה שצריכים לשים לב אליה ולתת מאמץ ולהתקדם. יוצא שאנחנו מגיעים לנקודה הזו כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו כמו שעכשיו דיברנו לפני השיעור, שאם אני מנסה להיות קרוב יותר לחברים, שם אני בעצם צריך לגלות את השבירה, את החורבן, את המְּצָרִים, שאני לא מסוגל, לא יכול, לא רוצה, יש משהו שמפריע לי, מקשה עלי להגיע לחיבור. אני יכול לעשות הכול חוץ מחיבור, שם בדיוק אנחנו משיגים את היצר הרע, את הבורא שעשה אותנו בצורה כזאת שאנחנו לא מסוגלים להתקרב זה אל זה, אלא רק להשיג את הבורא בצורה הפוכה, באחוריים שלו. אם רוצים להתחבר, מרגישים התנגדות, התנגשות, ומידת העביות שבינינו, היא בדיוק האחוריים של הבורא.

לכן ככל שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו ומרגישים שלא יכולים, כך אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים במצב הנכון ובכיוון הנכון, שלפנינו משהו קשה, לפנינו חומה שאנחנו לא יכולים לעבור אותה. ואז מתחילים לחפש עצות, איך אנחנו יכולים בכל זאת לפרוץ את הכוח הזה שמפריע לנו להתחבר, כי רק זה חסר לנו כדי להיות בעשר ספירות שלמות, במערכת אחידה. זה נקרא "פתח לדופקים בתשובה", אנחנו צריכים לראות לפנינו שערים סגורים, אבל גם את השערים אנחנו לא רואים, אנחנו צריכים לאתר אותם כשאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, ואז מבינים שלא יכולים, שנדחים זה מזה ומוכנים להישאר כך, ובלבד לא להתקרב.

ולוקח הרבה זמן, אפילו שנים, עד שאנחנו מרגישים שאין לנו ברירה, שרק ההתקרבות, נגיעה אחד באחר, חיבור ותמיכה זה בזה, רק עזרה הדדית יכולה לעזור לנו להתקרב לבורא. החבר הופך להיות חלק כל כך חשוב מהעתיד שלי, מההשגה שלי, מהאחיזה שלי בבורא, שבלעדיו אני ודאי לא יכול. אם כל החברים ירצו שאני אתקרב לבורא אז אני אתקרב, ואם הם לא יתנו לי כוח אז אני לא אתקרב. ואין לי כאן במה לקנות אותם, רק בזה שאני עושה עבורם אותו דבר.

העשייה ההדדית הזאת שאנחנו תומכים זה בזה כדי שכל אחד יקבל כוחות, אומנם נשמעת כאגואיסטית, אבל זה נכון, בזה שכל אחד נותן לאחרים כוחות כדי לקרבם לבורא זה נותן לו גם זכות לקבל מהם את הכוח שמביא אותו לבורא. וכך בצורה הדדית, על ידי הערבות הזאת אנחנו מתקדמים. וודאי שמאחורי הקלעים נמצא הבורא ועוזר לכולנו יחד ולכל אחד לחוד להשתתף ולהיכנס לתוך המערכת ההדדית הזאת.

זו בעצם העבודה שלנו, לצאת מהמְּצָרִים. "מצר" זה מקום צר, מקום לחוץ, מקום שאין לאן לברוח ממנו, כמו שנמצאים בצינוק. אם אנחנו מרגישים שכך אנחנו נמצאים בטבע שלנו ואי אפשר לצאת ממנו למקום גבוה יותר, להשפעה, לאהבה, לחיבור, אז לאט לאט מתוך הרגשת המְּצָרִים אנחנו מתקדמים למצב שהחיבור שלנו מביא לנו איחוד כוחות, שהם מובילים ומביאים אותנו מהצורה האגואיסטית שלנו לחיבור הנכון, וכתוצאה מהחיבור הנכון, בתוכו, במרכזו מתגלה הבורא.

זה בעצם המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו והוא נקרא "בין המצרים", שצר לנו. אנחנו רוצים לצאת, אנחנו לא מסוגלים יותר להחזיק במצב הזה כמו שכל הזמן החזקנו. קודם זה לא היה נורא, נופלים קצת אבל לא נורא, יש לי שיעור, יש לי את החיים שלי, יש לי עוד איזה עסק בצד ועוד משהו. אבל "בין המצרים" זה מצב שאני מרגיש שאני נדחף לפינה ואין לי לאן לברוח, רק למעלה, על ידי החיבור בינינו ולבורא.

ניכנס לקטעים שלנו ונראה מה כותבים ואומרים על זה אנשים שעברו כמונו את כל הדברים שאנחנו צריכים לעבור.

שאלה: אמרת שהתקופה הזאת דוחפת אותנו לבינה ואיך לך לאן ללכת, אלא רק למעלה, ואנחנו גם רואים שהתקופה הזאת קשורה עם ניסיונות, כל מיני מצבים קשים בעולם שלנו. מה זה בשבילנו שדוחפים אותנו לבינה?

כל אחד ואחד נותנים לו תנאים ארציים בעולם הזה ומטרה, העולם העליון. זה בהתאם לרצון לקבל שיש באותו אדם, או במילים אחרות שורש הנשמה שלו. לכן כל אחד צריך להשתדל מהמצב שהוא נמצא בו, העיקר להשתדל לחיבור ולבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כך לראות את הדרך שלו. זה שכל אחד נמצא במצב הגשמי בעולם הזה באופן שונה, זה בהתאם לשורש הנשמה שלו, אין מה לעשות.

אני זוכר את עצמי איך שכולם הסתכלו עלי לפני חמישים שנה שהייתי ברוסיה, בבלארוס, מקום שבקושי בקושי שמעו על מדינת ישראל, ואני כל כך רציתי לצאת משם, הרגשתי שאני חייב לצאת ואין ברירה, אני לא רוצה שום דבר חוץ מזה. אפילו שלחצו עלי מכל הצדדים לא לצאת ולא לעשות משעה, יכולים להכניס אותך לבית סוהר וכן הלאה, לא, אני הייתי חייב לצאת, זו הדרך. וכך אחרי כמה שנים עשיתי את זה.

אותו דבר כאן, חיפשתי עד שהגעתי למצב שמצאתי את חכמת הקבלה, זאת אומרת זה לא שאני מצאתי, אלא משמיים מובילים את האדם, אבל כמה בכל זאת בכל שלב ושלב בחיים שלי רציתי להגיע למשהו שיסביר לי את מהות החיים, את חכמת החיים, את הצורך הפשוט לענות על השאלה למה חיים? וכך התקדמתי לתשובה הזאת.

אנחנו נמצאים בכל מיני מצבים, כל אחד ואחד, גם גשמיים וגם רוחניים ואנחנו צריכים להבין שהעיקר זה להישאר באותו נתיב, שאני רוצה לברר בשביל מה אני חי. והשאלה הזאת יותר ויותר מתרכזת בלמצוא מאיפה היא באה, או יותר נכון אפילו ממי היא באה - מהכוח עליון שמעורר אותי בצורה אישית.

כך אנחנו מתקדמים, באיזה צורות אנחנו נתקדם יחד עם זאת בחיים הגשמיים, נראה. אני חושב שיהיו לנו שינויים גדולים מאוד, גם מהאזורים של אירופה, מזרח אירופה, אמריקה, מכל היבשות אנחנו עוד נראה כמה כולנו נוכל להתחבר ויחד גשמית, רוחנית, נשיג את מטרת החיים.

תלמיד: נסעת לישראל, אחר כך הגעת לרב"ש, עשית מאמצים גדולים, כל מיני התפרצויות מצדך. ואחרי פטירת רב"ש התחלת לעסוק בהפצה בצורה אינטנסיבית. ואילו אצלנו הכול זורם, יש קבוצה מוכנה, אנחנו לא עושים איזה התפרצויות, תנועות זריזות כמו שאתה עשית. מה בשבילנו יהיה המאמץ כל פעם?

אני באמת יכול להגיד שהייתי ביסוד של הפצת חכמת הקבלה לקהל הרחב, לקהל החילוני. ומה שאתם יכולים לעשות – יש המון מה לעשות. אנחנו שומעים מבעל הסולם שהעולם עומד לפני התיקון הכללי של הדור האחרון. אנחנו צריכים לחפש עוד ועוד אוזניים קשובות שישמעו בשביל מה אנשים חיים, למה הם חיים.

הבורא נותן ייסורים, כולם מרגישים זאת, אנחנו נמצאים לפני ייסורים רחבים, בכל העולם, לכולם, גם לעשירים וגם לעניים, לגדולים וקטנים, לטיפשים ולחכמים, לא חשוב מי ומה, כולם ירגישו שהיו כמה שנים כאילו טובות, יפות, הייתה הרגשה שאנחנו נתקדם יותר ויותר לטוב, אבל לא, לא נתקדם ליותר טוב גשמי, מטריאליסטי, אנחנו נצטרך לחשוב מה זה טוב באמת ולהתקדם לטוב שאנחנו נבחר בהבחנות, בערכים אחרים. זה מה שעומד לפנינו, לכן יש לכם עבודה, המון עבודה.

באותם זמנים שאני התחלתי את הפרסום, אני בכלל לא ראיתי אנשים שצריכים את זה, שרוצים את זה, שמבינים את הצורך בזה. חכמת הקבלה? מה זה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, בשביל מה? זה דת, ז צריכים להתפלל? עד שזה התחיל קצת להתברר גם להם וגם לי ולכולם, עבר הרבה זמן, אבל הרבה זמן. אני נכנסתי לכל מיני ארגונים, נתתי להם אפשרות להשתמש בהרצאות חינם לכולם, מה שרוצים, רק שיהיה להם מי שישמע. נסעתי גם לכל מיני מקומות, לבתי ספר וכן הלאה, היה קשה. עד שאולי על ידי ההפצה שלי, אולי על ידי הזמן אנשים התחילו לשמוע. אחר כך נכנסתי לרדיו, התחלתי פעם בשבוע לתת שיחות ברדיו, כתבתי מאמרים קצרים לעיתון ותמורת כסף שלחתי להם שיכניסו את המאמרים. עשיתי הרבה דברים, אני כבר לא זוכר, אבל ככה זה, ככה זה עובד, הכול תלוי בכמות היגיעה, איכות היגיעה.

עכשיו קצת יותר קל, הקהל יותר מבין שהעתיד שלו הוא לא חומרי, שזה לא כל כך מבטיח לאדם עתיד טוב. ובכלל, גם הנוער, הדור הצעיר, הוא אחר לגמרי, בזמני הוא היה מאוד מאוד חומרי, רוצים עבודה שמכניסה הרבה כסף, ילדים, משפחה, בית גדול, כל מיני דברים חומריים. היום גם, אבל זה אחרת. ודאי שהאדם רוצה את הדברים האלה, אבל כבר אחרת. אתם צריכים למצוא את הדרכים לדור החדש, אני כבר לא יכול לדבר איתם, אבל תנסו בכל הכוחות, כי בזה בכל זאת העתיד שלנו יהיה רק בהפצת חכמת הקבלה, ובהתאם לזה גם אנחנו נצטרך להיות יותר צמודים זה אל זה.

שאלה: אמרת שלפנינו קיר ועלינו להתגבר עליו. האם עלינו לפרוץ דרך הקיר, או לבנות סולם ולעבור מעליו? מה יש מאחורי הקיר?

אנחנו עומדים לפני קיר, והקיר הזה הוא האגו שלנו. רצון לקבל על מנת לקבל הוא הקיר. אם אני מבין שמאחרי הקיר הזה נמצאים החברים ונמצא הבורא, והחברים יכולים לעזור לי איכשהו לעבור את הקיר והבורא יכול לעזור לי, בדרך כלל דרך החברים, אם אנחנו פועלים בצורה נכונה אנחנו יכולים לעבור את הקיר, להיכנס לקשר הדדי בינינו, ולהתחיל לגלות בו את הבורא, וזה כבר נקרא "גן עדן".

שאלה: האם להגביר את זמן התפילה בינינו זה יכול לעזור לנו לצאת מהר יותר ממצב השבירה?

כתוב "טוב מעט בכוונה". לָמה טוב מעט? שיהיה הרבה ובכוונה. לא, זה בלתי אפשרי, אלא אנחנו צריכים להשתוקק לאיכות, לכוונה, איך אנחנו מכוונים את הלב. והכמות, אדם יכול לעבוד אפילו כל שעות היום וכל הזמן לחשוב על כל מה שהוא חייב לחשוב לפי העבודה שעושה. רב"ש היה עובד כרואה חשבון במס הכנסה, והיה חושב ומחשב את כל הדברים שצריך לעשות, אז לא היו מחשבים, ובאמת היה שורף הרבה זמן בעבודת המוח בשעות העבודה שלו. לכן העניין הוא עד כמה אנחנו רוצים לכוון את הלב, ולכן "טוב מעט בכוונה" זה נכון.

שאלה: דיברת קודם על השאלה מה הטעם בחיים, וכמה פעולות עשית כדי להפיץ את חכמת הקבלה. אם אנשים נמצאים ברצונות גשמיים אחרים ולא נפתחה להם עדיין הנקודה שבלב, האם אפשר לתת להם משהו שהרצון שלהם לא מעוניין בו, אפשר לפתוח לבן אדם את הנקודה שבלב?

צריכים לראות איך, צריכים להיות אמנים בזה. אפילו שאדם משתוקק לכל מיני דברים חומריים בטוח שיש לו גם רצון להבין בשביל מה הוא חי, לָמה הוא עושה את זה, מה יש לו בחיים, איך הוא גומר את החיים. איך הוא גומר את היום הוא יודע, הוא מתכנן, אבל איך הוא גומר את החיים הוא לא יודע. אז לאט לאט, בכל מיני צורות אפשר לעורר, יש היום ספרים שאפשר להביא לאדם לקרוא ואחר כך לקחת בחזרה. תמיד היו איתי כמה ספרים מתאימים למתחילים, וכשדיברתי עם האדם כמה מילים, הייתי אומר לו "יש לי במקרה איזה ספר, אני יכול לתת לך לשבוע ימים, לא יותר". ובאמת אחרי שבוע הייתי דורש ממנו, וכך היתה אצלי כמין ספרייה ניידת.

קריין: אנחנו בנושא "חורבן כהזדמנות לתיקון", כותרת "בין המצרים", קטע 55.

"בג' שבועות אלו, הנה בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובט' באב חרב הבית בראשונה, ובשנייה גלו ישראל. אבל באמת כל זה היה הכנה, שיזכו על ידי זה לאור גדול אחר כך. על שבירת הלוחות אמרו "יישר כחך ששברת" (שבת פ"ז), שעל ידי שבירת הלוחות זכו לאור תורה, ובט' באב נולד תיכף משיח, כמ"ש במדרש איכה, והיה חורבן הבית הכנה לבניין השלישי שיהיה, ואז יהיה גאולה שלימה, שלא יהיה אחריו גלות."

("פרי צדיק". פרשת פנחס)

מדובר על הרבה דברים שקרו עקב זה.

ש"בג' שבועות האלו..." שאנחנו עכשיו עוברים גם בלוח השנה, "נשתברו הלוחות," שניתנו למשה בהר סיני, "ובט' באב" שאנחנו נעבור בעוד כמה ימים, "חרב הבית בראשונה" בית המקדש הראשון לפני כ-2,500 שנה. "ובשנייה גלו ישראל" שוב הייתה גלות של האומה. "אבל באמת כל זה היה הכנה, שיזכו על ידי זה לאור גדול אחר כך". כי כל הצרות האלה, כל הגלויות האלה, הן כדי שהאדם, האנשים, האומה, ירגישו כמה הם רחוקים מהאור העליון, מהבורא, מהחיבור, מרוחניות. לכן כל ההכנה הזאת שמרגישים את הבעיות, היא הכרחית.

"אבל באמת כל זה היה הכנה," כמו שכתוב, "שיזכו על ידי זה לאור גדול" אחד "אחר כך. על שבירת הלוחות אמרו "יישר כחך ששברת" (שבת פ"ז) " בקיצור תודה רבה שעשית את שבירת הלוחות האלה שעליהם היו כתובים עשרת הדיברות "שעל ידי שבירת הלוחות זכו לאור תורה", כמו שקודם היה כתוב רק בצורה שבורה, כשמתקנים את השבירה הזאת, אז משיגים כבר את כל אור התורה שהיה טמון באור הזה ששבר את הלוחות "ובט' באב נולד תיכף משיח", משיח זה כוח עליון שמגיע ומתקן את החיבור בין כל באי עולם, כל בני האדם "כמ"ש במדרש איכה, והיה חורבן הבית הכנה לבניין" לבית "השלישי שיהיה," שני בתי המקדש, האורות האלה נשברו, והבית השלישי כבר צריך לקום על גדלות, בצורה שלמה "ואז יהיה גאולה שלימה, שלא יהיה אחריו גלות."

("פרי צדיק". פרשת פנחס, אות ט')

זה מה שאנחנו צריכים להשיג. לפנינו רק הגאולה השלימה לכולם. "שלמה", זאת אומרת לכל אומות העולם, לכולם, יהיה גילוי הבורא בצורת הנרנח"י השלם, ולזה אנחנו צריכים להגיע. הכול תלוי בנו, הכול נמצא לפנינו.

שאלה: למה חורבן בית המקדש הוא בעצם ההכנה לבניית מקדש חדש?

כי זה כמו הזדככות הפרצופים. פרצוף שבונים קם יפה וטוב, אבל חסרה לו המדרגה הבאה. וכדי שתיבנה המדרגה הבאה, צריכים לברר מה חסר בבנייה הזאת, למה הוא לא קם במלואו בצורה שלמה, ואז צריכים לראות את החסרונות. כדי לראות את החסרונות, שוברים ובונים מחדש. זה מה שקורה.

יש לנו בנייה על הצורה הראשונה, בנייה על הצורה השנייה, ובנייה על הצורה השלישית שכבר לא תלויה בנו, היא מגיעה מלמעלה. בלב שלנו יבוא הכוח שיחבר את הלבבות ואנחנו נתחבר כבר בצורה רוחנית.

בתי המקדש הראשון והשני, היו קיימים גם בחומר, הם נבנו מאבנים בירושלים, אבל בית המקדש השלישי לא יקום בעצמו, אנשים לא בונים אותו, אלא בזה שהם מתחברים ביניהם הם בונים מתוך הרצונות שלהם רצון חדש שמגיע כתוצאה מחיבור בלבבות, וכך אנחנו צריכים להשיג ולהבין ולראות שזה קורה.

זה קורה רק בינינו, בין כולם, ולא רק במקום אחד אלא בכל המציאות וקושר בין כולם. וכולנו מתחברים וכולנו מתאספים וכולנו מתאחדים כך שאין הרבה לבבות, אלא יש לב אחד לכולנו. זה נקרא שאנחנו חוזרים לאותו מבנה של אדם אחד, אדם הראשון, שכבר קם ובכל הכוחות שלו הוא דומה ושווה לבורא.

שאלה: הכתובים מדברים על זמן ספציפי, האם המצבים האלה באים אחד אחרי השני, או שברגע שלם הכול קורה? האם אנחנו צריכים לחשוב שהמילים האלה נכתבו על מקום וזמן מיוחדים?

כן, כתוב על מקום וזמן מיוחדים. כמו שבעל הסולם כותב לנו באגרת, וגם במאמר, אנחנו נמצאים בתקופת המשיח. זה כתוב על הזמן שלנו.

שאלה: אתה מדבר על נרנח"י אבל בחיים הגשמיים זו בעצם איזו נדידה. איך אנחנו יכולים לדמיין את זה כאילו אנחנו שבים הביתה?

אנחנו לא צריכים לדמיין שום דבר, ואני לא יודע מה אתה מדמיין על נרנח"י. אנחנו מדברים על רק על חיבור. לפי עוצמת החיבור, כשנגיע לאור רוחני, אז נרגיש את זה. אל תפנטז שום דבר חוץ מזה.

שאלה: מה יש בשבירת הלוחות שמשיגים את אור התורה או בכלל, מה זה אור התורה, ומה הם הלוחות ששוברים?

"אור התורה" זה הכוח העליון שבעצם כולל את כל הכוחות, את כל כוחות ההשפעה, ומאיר עלינו במידה שאנחנו משתוקקים להשפעה. למה הוא נקרא תורה? כי הוא מגיע אלינו בהדרגה בחמישה חלקים של נרנח"י, או בחמשת חלקי התורה, ואחר כך בעוד כל מיני חלקי חלקים עד שהוא מתחלק לפרשיות ועוד ועוד. וכל זה כדי שנתקן את עצמנו.

תלמיד: מה זה הלוחות? למה הוא מתכוון כשהוא כותב לוחות התורה?

התורה ניתנה בשני לוחות, שני לוחות הברית, ימין ושמאל. יש על זה הרבה הסברים, אתה יכול לקרוא יש ספר כזה. ימין ושמאל, אלו פשוט שתי צורות התנהגות של הבורא עם הנבראים.

תלמיד: האם יש לזה קשר לציווי לכתוב את התורה על לוח ליבך?

תמיד הכול קשור, ודאי שיש קשר. אתה צריך לקבל את כל החוקים האלה על הרצון לקבל שלך, ולייצב את הרצון לקבל שלך כך שהוא בעצמו יהיה כמקור התורה.

קריין: קטע 56.

"עם ישראל יצאו מארץ ישראל ונחרב בית המקדש. ועל דרך עבודה יש לפרש, שעם ישראל יצאו לחוץ, ואינם מרגישים טעם בתו"מ, והלב שלהם, שהיה מקום להרגשת הקדושה, המכונה "בית המקדש", המקום הזה נחרב." 

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)

קריין: קטע 57.

"אמר הצעיר מֵעִיר. הַדַּל בְּאַלְפֵי, חיים ויטאל. בהיותי בן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ, תָשָׁשׁ כֹּחִי, ישבתי משתומם. ומחשבותי תְּמֵהִים. כי עָבַר קָצִיר, כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ. רפואה לא עלתה לְמַחֲלָתֵינוּ. אין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ. ולא עלתה אֲרוּכָה [מַרְפֵּא] לְמַכָּתֵינוּ, לְחֻרְבָּן בית מקדשינו. הנחרב זה היום 1504 שנים. אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה [נגמר] הַיּוֹם, יום אחד של הקב"ה, שהוא אֶלֶף שָׁנִים, וגם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב, שהם 504 שנים יותר מחצי היום השני. וְכַלּוּ כֹּל הַקִּצִין, ועדיין בן דָּוִד לא בא. ונודע את אשר אמרו רבותינו: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאלו נחרב בימיו. וָאֶתְּנָה את פָּנַי לחקור ולדעת מה זה, ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי." 

(הקדמת מהרח"ו על שער ההקדמות)

אנחנו רואים עד כמה כולם ציפו שהאור העליון יבוא, יתקן את הנשמות, וכך יוכלו לעלות בקלות לדרגה רוחנית, ולחיות בעולם אין סופי בזמן ובמקום. אך זה לא קרה, אז הם מסבירים למה זה לא קרה, מפני שצריך שיגיע גם זמן מיוחד, כמו שבעל הסולם אומר, שכבר נכנסנו לדור המשיח, לדור האחרון.

שאלה: מאז שהמילים האלו נכתבו עברו עוד חמש מאות שנה ועדיין אנחנו בציפייה. מה הציפייה הזו שמרח"ו כותב עליה, הוא כאילו מחכה שזה יקרה כל רגע, אבל מה זה הציפייה הזאת?

ציפייה שהאור העליון יבוא ויקדש את כולם, וכך כולם יתקדמו לקראת הבורא.

תלמיד: אבל אנחנו יודעים שזה לא קשור לזמן שחולף, ואז מגיע האור עליון.

קודם כל בכל דור חכמת הקבלה מתגלה קצת יותר, ויותר ברור מה חסר. בדורנו הכול כבר נפתח, אף פעם המקובלים לא כתבו שאנחנו נמצאים בדור המשיח, לא. הם ציפו לזה, אבל לא אמרו שאנו כבר נמצאים בזה.

אנחנו נמצאים באמת בזה שרק זה יכול להיות, יותר מזה לא. יכולות לבוא עוד צרות גדולות, בעיות גדולות, כמו שבעל הסולם, ורב"ש כותבים על מלחמת עולם שלישית וכן הלאה, אבל בעצם אין לנו למה לצפות. הגילויים לא יהיו גדולים, אלא אנחנו נגלה את העולם הרוחני, את הבורא שמושך אותנו, ואחרינו מושך את כל האנושות.

תלמיד: מצד אחד התנאים ברורים, ומצד שני לא מצליחים לקיים אותם כבר יותר חמש מאות שנה, מאז שהוא כתב. למה זה ככה?

לא, אל תגיד כך, הייתה התקדמות גדולה, אתה לא מבין מה קרה. חכמת הקבלה התגלתה בעולם וזה אף פעם לא היה כך. לפני אלפיים שנה התחילו לגלות קצת יותר את התורה החיצונה, ולפני חמש מאות שנה נכתב ספר הזוהר, אבל הוא היה סגור, מתי הוא התגלה? זה קרה ממש לא מזמן, אחר כך התגלתה על ידי האר"י מהות חכמת הקבלה. ואז באו מקובלים גדולים, חסידים שפיתחו את חכמת הקבלה, וגילו אותה.

מה זה פיתחו? הם לא היו מדענים רגילים, ואולי כן כמו מדענים, הם גילו דרכם, ועל עצמם את חוקי הטבע הרוחני ורק אז הם כתבו על זה. במשך כל השנים האלה, ב 500 שנה אחרי שהאר"י נפטר פעלו אחריו הרמח"ל, הבעל שם טוב, ועוד מקובלים ואחר כך בזמננו כבר יותר קרוב אלינו בעל הסולם ורב"ש. האנשים האלה פתחו את חכמת הקבלה. בלעדיהם, מה היית מבין?

מה היית מבין אם היית קורא את ספר "עץ חיים" של אר"י? או את "תלמוד עשר הספירות" של בעה"ס? אלו ספרים שכתובים לאנשים שכבר נמצאים ברוחניות. שברור להם מה הם צריכים לגלות. וכשהם קוראים את הספרים, את הטקסטים האלו, הטקסטים האלה מסבירים להם איפה הם נמצאים.

אבל אם אני רוצה להגיע לזה, אם תפתח את "תלמוד עשר הספירות", ותראה מה כתוב שם, אתה יכול לדמיין מה שאתה רוצה, אבל בעצם אתה לא יכול לגלות שום דבר. הספר לא יכול לעזור לך. היו אחרים שקראו אותם בתור סגולה. אבל אי אפשר ללמוד מזה שום דבר.

בלי המאמרים, בלי האגרות, ובלי הקדמות של בעל הסולם ורב"ש שאנחנו לומדים בחלק הראשון של השיעור, לא היית מבין בשביל מה זה כתוב, ועל מה מדובר. היית מדמיין לעצמך כל מיני דברים לגמרי רחוקים מהאמת הרוחנית.

תלמיד: אז אנחנו רואים שהיו צריכים להבשיל עוד תנאים חיצוניים של התפשטות חכמת הקבלה בנוסף למקובלים הגדולים שהיו.

גם תנאים חיצוניים, וגם תנאים פנימיים.

תלמיד: אז חוץ מהתנאים הפנימיים שאנחנו מדברים עליהם כל הזמן, של החיבור בעשירייה והפנייה לבורא, איזה עוד תנאים חיצוניים צריכים להבשיל בדורנו?

אנחנו צריכים לפרסם את מה שיש בדברי בעל הסולם ורב"ש, לספר על העבודה הרוחנית שכל אדם מסוגל לעשות, ובזה לזכות לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה, ושזו מטרתה של חכמת הקבלה.

שאלה: אני מרגיש בושה בגלל שהצדיקים כל כך השתוקקו לדור הזה, לתיקון העולם. ותודה לאל שזכיתי ללמוד תורה ומצוות בדור הזה, אבל אין לי אותה יראה, אין לי את אותה תחושת אחריות כמו שהיה לברוך הוא. והשאלתי, למה אני לא מרגיש את האחריות הזאת? למה אני לא מרגיש את אותה השתוקקות כמו שהם הרגישו?

אתה צודק ואני שמח לשמוע שאתה מקנא בהם, כי קנאה דווקא עוזרת מאוד. יש לך רצון טוב, יש לך לב טוב, אתה צריך רק להשתמש בזה יותר, ובעוד קצת יותר סבלנות והכול יבוא. אני מבטיח לך. אם תמשיך כמו עכשיו, אתה תגיע להיות ממש גדול. אבל לא לרדת מזה, אלא להמשיך יום יום.

שאלה: שמעתי על העבודה שעשית בהפצה וקראתי מה שכתבו לנו הצדיקים. האם אנחנו אמורים לחכות לבורא, או שעלינו לעורר את עצמנו לממש את התפקיד?

אסור לנו לחכות. אנחנו צריכים לפעול. אנחנו צריכים להימשך אליו, לדרוש אותו, למשוך אותו מהסתרה לגילוי על ידי עבודה פנימית בינינו. ככל שנהיה יותר צמודים בינינו, אני, אתה ועוד אנשים, בזה אנחנו מקרבים את הבורא אלינו, ומושכים אותו אלינו. ככה זה קורה. אז יום יום תעשו תרגיל כזה. עד כמה אתם מצמידים את עצמכם אחד לשני סביב כל העולם, כך אתם מושכים את הבורא אליכם. הבורא מחפש איפה ש"רוב העם".

שאלה: מה זה "מזור לבשרנו"?

מה שאנחנו מצפים.

תלמיד: אנחנו עושים מאמצים, נותנים כוחות אחד לשני להתגבר עוד ועוד ולהתחבר אחד לשני ולהשפיע. ואמרת שאחד התנאים בדרך זה "לראות שערים נעולים". מה זה התנאי, "לראות שערים נעולים"?

אם אנחנו עובדים טוב אנחנו רואים לפנינו שערים נעולים. זאת אומרת, לא נותנים לנו להיכנס לרוחניות. ואז אנחנו צריכים עוד להתקבץ, להתחבר ולתקוף את השערים ואז נרגיש אותם. יש על זה מאמרים יפים ב"זוהר", "עליית התפילה" ו"ירידת התפילה" ועוד. צריכים למצוא את המקורות האלה ולקרוא, איך אנחנו שוברים שערים.

שאלה: החורבן נגרם בגלל חוסר עבודה רוחנית? מה עלינו לעשות כדי שהבית המקדש שנבנה לא יישבר?

אנחנו לומדים שרק חיבור בינינו ותפילה לבורא זה מה שעומד לפנינו כדי להצליח. תשתדלו לעשות את זה ותראו שאתם יכולים להשיג את הכול. רק בחיבור ביניכם ופניה לבורא.

שאלה: הוא כותב. "כל זמן שבית המקדש לא קם כאילו נשבר בדורנו, בימינו". האם אנחנו צריכים להגיע לרגש כזה, או שזה עוד לא בשבילנו?

אנחנו צריכים להגיע לרגש שבית המקדש נחרב. ודאי, כי הוא נחרב. כשנגיע בדרגה שלנו נראה שהוא נחרב. איך אנחנו מקימים אותו מתוך החורבן? על ידי זה שמתאחדים בדרגה יותר גבוהה מעליו. גם שם עובדים יותר ויותר עד שמרגישים שהוא נחרב ועובדים כדי שיתחבר ויקום. ככה זה.

שאלה: מה ההבדל בין בית המקדש השלישי לבתי המקדש הקודמים?

בית המקדש הראשון ובית המקדש השני הם על האורות הקטנים, של אור הנפש ואור החסדים. ובית המקדש השלישי כולו על אור החכמה, שזה על כל הנרנח"י. ולכן הוא עומד וכולל בתוכו את כל הכלים וכל האורות ולכן נקרא "מקדש שלם".

שאלה: אם הייתי לומד לפני חמש מאות שנה את כתבי האר"י, יכול להיות שגם חמש מאות שנה לא היו מספיקות לי להבין דבר?

ודאי.

תלמיד: אבל אמרת שהיתה שם סגולה והם השתמשו בזה כסגולה. השאלה אם אנחנו צריכים את ההסבר דווקא? אולי בלי ההסברים של בעל הסולם ושל הרב"ש, הסגולה הייתה יותר פועלת עלינו? איך להבין את זה?

כל דור יש לו כלים שבורים שהוא צריך לתקן ואמצעי כדי לתקן. אתם תעבדו במה שיש לכם ואל תלמדו משם. אנחנו צריכים ללמוד מהמקובלים שנמצאים אתנו יחד. אתה לא יכול להשתמש רק במה שהיה לפני אלף או אלפיים שנה.

תלמיד: אז אפשר להגיד שעם הזמן, במקום פת במלח יש את המאור המחזיר למוטב, והיום אצלנו זה החיבור?

בעל הסולם כותב על זה בפירוש שזה ככה. אלה האמצעים של כל דור ודור שמפתחים המקובלים.

שאלה: אמרת לנו שבבית הראשון ותקופת הבית השני היה הרבה יותר קל להשיג רוחניות. ועכשיו זו תקופה ממש על הפנים, אי אפשר להשיג כמעט שום דבר. למה יש ירידת הדורות?

כי כך גם כתוב על דורו של המשיח, שיהיה קשה מאוד. מצד אחד הכול יהיה פתוח, תכנס לכל חנות ותפתח את האינטרנט במכשיר הפרטי שלך והכול לפניך. אבל אנשים לא רוצים, לא מגיעים. אז לכן אנחנו צריכים לראות כמה הדברים האלה גם מתקרבים וגם מתרחקים מאתנו - אין מה לעשות.

שאלה: יש סיבה לזה, סיבה רוחנית?

הסיבה שאלה כלים שמתגלים מהשבירה, אז אתה צריך לגלות כלפיהם מאור המחזיר למוטב יותר גדול, מפני שהשבירה בהם יותר גדולה, יותר עמוקה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להיות רגועים בזמנים שלנו כשיש לנו תרופה. בעבר לא הייתה תרופה למחלה, ולנו יש את האפשרות להפיץ, ללמוד, מה חסר לנו כדי להגיע?

חסר לנו רצון משלנו, שיהיה רצון גדול ושלם.

קריין: קטע 58.

"היה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך מעת עשיית העגל נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה' ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצוה העיקרית הזאת. אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה להם עצה אחרת. ואולי על זה כיוונו חז"ל שהקשו על חורבן בית שני, שלא היה שם עבודה זרה והיה בקיאים בתורה, ועל מה נחרב? ואמרו בשביל שנאת חינם. יכול להיות שהכונה, על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה, שהוא "ואהבת לרעך כמוך"." 

(בעל הסולם. אגרת ס')

זה דבר מאוד מאוד חשוב. לא מספיק סתם ללמוד תורה ולדעת מה כתוב בספרים אלא צריכים לעבוד על עצמם, על הרצון לקבל - לתקן אותו, לקרב את הלב שלי ללב שלך וככה כל הלבבות. זאת אומרת להשתדל לחבר את הרצונות לאותה מערכת אחת שהייתה לפני השבירה. לראות כמה אנחנו לא מסוגלים ולבקש מהבורא שיעשה לנו. זה מה שצריך.

לכן לא הספיק שלמדו וידעו כל מיני דברים שכתובים בכל הספרים, אלא אם לא קיימו את זה לתיקון הלב, אז שוב בא חורבן והחריבו את בית המקדש. אפילו שהיו חכמים ביניהם, אבל לא רצו להתחבר ביניהם אז באו רומאים וזרקו את כל היהודים מארץ ישראל וכך הכול נחרב, לפני 2000 שנה.

קריין: שוב קטע 58.

"היה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך מעת עשיית העגל נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה' ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצוה העיקרית הזאת." ואהבת לרעך כמוך, "אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות אף על פי שהניחו את העיקר," זאת אומרת שהתחילו לעשות בגשמיות, בידיים, ברגליים - לא ברצון הלב. "כי לא היה להם עצה אחרת. ואולי על זה כיוונו חז"ל שהקשו על חורבן בית שני, שלא היה שם עבודה זרה והיה בקיאים בתורה, ועל מה נחרב? ואמרו בשביל שנאת חינם. יכול להיות שהכונה, על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה, שהוא "ואהבת לרעך כמוך"." 

(בעל הסולם. אגרת ס')

שאלה: בעל הסולם נותן בקטע הזה מכה מאוד חזקה להרבה חוגים, להרבה אנשים. הוא אומר שאנשים הניחו את העיקר ומתעסקים בחיצוניות. אבל אני רואה שאנשים דווקא מאוד מסתפקים בדברים החיצוניים האלה, מרגישים טוב, מצליחים. האם תהיה אי פעם אפשרות מצדנו לגשת לאנשים ולהגיד להם שיש פה עיקרון מאוד מאוד מרכזי שאותו הניחו בצד?

אני לא רואה את זה כעבודה שלי. אני רואה בעבודה שלי לספק מה שצריך לתיקון למי שרוצה, למי שמכוון לזה, אבל לא למי שבכלל לא רוצה לשמוע על זה. אם אדם מסתפק בכל מיני פעולות חיצוניות, דתיות, אני לא ניגש אליו אף פעם ולא חושב על התיקון שלו, כי הוא לא חושב על התיקון שלו הוא חושב שהוא מושלם.

ולכן אנחנו ניגשים רק לאנשים שיש איתם על מה לדבר. על הקלקול של טבע האדם, ועל התיקון של טבע האדם. על השגת הבורא, השגה, גילוי הבורא ולא על קיום כל מיני פעולות חיצוניות כמו שרב"ש אמר - מנהגים. אנחנו לא מלמדים את המנהגים ולא מקיימים את המנהגים, אנחנו סך הכול מלמדים את האדם איך לקיים ואהבת לרעך כמוך, כמו שהוא כותב כאן. כי על ידי קיום המצווה הזאת אנחנו מקיימים את כל התורה, כמו שכתוב זה כלל שכולל את כל התורה.

תלמיד: מניסיון היו לנו הרבה תלמידים והרבה חברים שדווקא היה להם פוטנציאל מאוד גדול להתקדם ברוחניות, הבינו הכול, התחברו אבל כשהגיע איזה שלב התחילו לחזור בחזרה ולהסתפק במעשים חיצוניים. אלה שרוצים להתקדם, האם יש להם כוח מספיק חזק להתגבר על הרוב, על החיצוניות הזאת, איך אפשר לשמור עליהם דווקא?

זה תלוי בשורש הנשמה. אנחנו ראינו את זה בין החברים שלנו פעם. היו כאלה שלא יכלו להחזיק אצלנו. היו דבוקים לפעולות חיצוניות וראו בפעולות החיצוניות כול מה שאדם צריך, וזה באמת טוב. אני קם בבוקר, אני עושה כל מיני פעולות שהדת דורשת ממני ואני מרגיש את עצמי שלם. כל היום אני הולך בשמחה שאני מיוחד ואני יותר גבוה, גדול מכולם, וכך אני בהרגשה כזאת עובר את כל היום. אז כדאי. זה האגו שלנו, הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו הוא מפרגן, תומך בזה שכך אנחנו חושבים. תראה כמה דתיים יש מכל מיני סוגים, יהודים, נוצרים, ערבים, מה לא, כי זה טוב, זה מחזיק אותם, זה תומך באגו של האדם, מעלה אותו מעל האחרים.

מה שאין כן בחכמת הקבלה, מה הוא רואה? הוא מגלה יום יום שהוא חלש וצריך לבקש מהבורא שאולי יתקן אותו, שיש לו דחייה מחברים, במקום שיתחבר אליהם וכן הלאה. זאת אומרת כאן אנחנו פועלים נגד הטבע ולכן לא הרבה אנשים יכולים להגיע לחכמת הקבלה. אבל עוד מעט יתגלו כל מיני תנאים חדשים בעולם, אנשים יתחילו להרגיש ולהבין שרק בחכמת הקבלה יש דרך לאמת. לא סתם להרגיע את עצמו אלא להשיג את הכוח העליון באמת.

שאלה: השאלה שלי מכוונת לתנאים של התיקון, האם התנאים השתנו או שהתנאים האלה נקבעו לפי כל מה שקרה לפי הזמנים, נגיד שבירת הלוחות, בית ראשון, בית שני, האם זה קשור לסדר של ארבע בחינות דאור ישר?

התנאים של התיקון קיימים לפי ארבע בחינות דאור ישר, ולפי ארבע דרגות העביות שבתוך הכלי, ולכן בכל דור ודור מתגלה שכבה מיוחדת מהכלי הכללי, אפילו לחכמת הקבלה ובכלל לשיטת התיקון יש ביטוי משלהן. אבל הכול זה לפי אותו הסגנון, מתגלה העביות וכנגד זה צריכים להשיג מאור המחזיר למוטב, אותה העביות שהתגלתה.

שאלה: למה פרסום חכמת הקבלה זה תיקון גדול?

מפני שאני בזה מעורר אנשים אחרים להשתתף בתיקון הפרטי של כל אחד, ובלעדיהם אף אחד לא יעשה את זה ואנחנו לא נגיע לתיקון הכללי של כל המבנה של אדם הראשון. לכן הפרסום של חכמת הקבלה, הפרסום של שיטת התיקון זה לא רק כדי שאנחנו נתקן משהו, אלא על ידי זה אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, על ידי זה אנחנו מקרבים למאור המחזיר למוטב את הנשמות השבורות והאור העליון משפיע עליהן דרך הספרים שלנו, דרך כל מה שאנחנו עושים בשבילן, ואנחנו עושים הרבה. דווקא בזה אנחנו יכולים להיות גאים. אנחנו גרמנו להרבה אנשים להתקרב לתיקון.

שאלה: אם הבורא לא רוצה שנהרוג, למה הם אומרים שהם הרגו 3000 איש בדבר ה'? הם הרגו אנשים או שמדובר על היבט מסוים של האגו שהם הרגו?

אני לא נכנס להיסטוריה ולא מבין ולא חושב על זה, אני חושב על מה ששייך לי. הרגו, כנראה שהיה צריך להרוג, כנראה שזה תיקון, כשנגדל אתה תבין את זה. כל עוד אדם לא מבין מעצמו את הדברים האלה בצורה נכונה לא כדאי להסביר לו, כי יבין את זה בצורה עקומה.

שאלה: אם אנחנו עכשיו נמצאים בבניית בית המקדש השלישי איך יכולים לעזור לנו הבנייה והחורבן של בתי המקדש הראשון והשני, כי אין עוד מלבדו, אם היו גם פעם ראשונה ושנייה, השלישית היא כבר תוצאה?

דווקא על ידי זה שאנחנו בונים את הבית השלישי אנחנו משתמשים בכל השבירות של הבית הראשון והשני, ולכן הבית השלישי יכול לקום ולהתקיים.

קריין: קטע 59.

"היות ובבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב." כן.

"אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה. והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום"." 

(הרב"ש. מאמר 24 "שנאת חינם בעבודה מהו" 1987)

שאלה: איך לנצל את התקופה הזו "בין המייצרים" לקבל את הלחץ הזה בשמחה כמתנת הבורא לכיוון הנכון?

זה באמת כך, כשמתגלה המחלה לחולה שלא ידע קודם במה הוא חולה אבל הרגיש את עצמו רע, אז עכשיו הוא שמח שמבינים מהי המחלה, נמצאה תרופה והכול יהיה בסדר. כתוב על זה בהרבה מקורות, שכשנחרב בית המקדש המקובלים היו שמחים, היו צוחקים, זה היה חג שנחרב בית המקדש, כי ברור שהמצב היה רע, כפי שכתוב כאן, שלא יכלו להגיע לחיבור הנכון ביניהם, אבל בכל זאת המבנה קיים.

למשל כמו שעכשיו יש לכל אחד מדינה, יש לנו מערכת, אבל הן לא טובות, ומה לעשות? כשהן נשברות מתחילים לבנות, הבורא בורא, הבורא עושה, הבורא מחריב והבורא מעמיד בחזרה. זה נקרא "מלך ממית, ומחיה ומצמיח ישועה". ולכן, כך אנחנו צריכים לשמוע את זה, לראות את זה.

שאלה: האם בזמן "בין המייצרים" קיימת הארה עוצמתית של האור העליון?

ודאי שהאור העליון מאיר תמיד, אבל מצד התחתונים מלמטה אין מספיק חסדים ולכן לא מגלים את האורות העליונים בעוצמתם, אלא הפוך, האורות הקטנים רק מאירים כדי להחזיק את הדבר הזה וכשהתקופה הזאת עוברת הכול עובר לטובה. אומנם באותו יום שנחרב בית המקדש בט' באב כמו שכתוב, באותו יום צריך לקום בית המקדש. זאת אומרת, אותו הכלי הרוחני שנשבר יצטרך גם בחזרה להתחבר והבורא צריך להתגלות לנבראים בכל עוצמתו.

שאלה: מהי הקפיצה שהאדם צריך לעשות מידי יום?

שכל מה שהוא מגלה רע ביחס לאחרים הוא צריך להשתדל לתקן לטוב לאחרים ולצרף את זה יחד כדי שזה יהיה ככלי לגילוי הבורא, לפי השתוות הצורה בין היחס שלו לאחרים ויחס הבורא לכולם וכך הם יפגשו יחד. איפה? בכלי של הזולת, בעשירייה.

שאלה: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". מה המשמעות של זה עבורנו?

אם היום אנחנו לא מגיעים למצב שבית המקדש, זאת אומרת בחיבור בינינו זה נקרא "בית המקדש", כשהחיבור בינינו השלם, המתוקן, מתגלה הוא נקרא "בית המקדש". ואם לא מתגלה סימן שאנחנו נמצאים עדיין בחורבנו.

שאלה: מהי עשיית העגל?

אני לא הייתי נכנס להסבר הזה של עשיית העגל, להתחיל להסביר עכשיו על כל הפרטים האלה לא כדאי. יהיו עוד יותר שאלות מתשובות. אתם תשאלו על העבודה שלנו. עשיית העגל הוא שאנחנו רוצים לתאר לעצמנו את האגו שלנו, הרצון לקבלן שהוא הקדוש, הוא הגדול.

שאלה: האם קיום כל המצוות הוא עבודת אלילים כאשר הוא אינו מכוון למימוש של המצווה "ואהבת לרעך כמוך".

נכון.

שאלה: למה הכוונה במילה סגולה?

סגולה היא דבר שעוזר לנו להגיע לבורא.

שאלה: כדי לבנות מקדש האיחוד שלנו חשוב, או שהאיחוד הזה הוא רק השלב הראשוני של התיקון? האם עבודה יומיומית בעשירייה יכולה להיקרא עבודה על בניית המקדש?

יש כאן שלוש או ארבע שאלות בשאלה ששאלת. יום יום אנחנו נמצאים בבניית בית המקדש, זה דבר אחד. החיבור בינינו הוא בניית בית המקדש הבטוח, ואנחנו בונים עוד ועוד חלקים שלנו, רצונות שלנו שיתחברו. בית המקדש הוא כל הרצונות שלי המחוברים עם הרצונות של האחרים בעשירייה, ואנחנו מגיעים למצב שלאט לאט האורות מתפשטים, ונכנסים לתוך החיבור בינינו, אלה אורות של נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, כך אנחנו צריכים לבנות.

שאלה: למה הבורא ברא אנשים ששורש הנשמה שלהם לא זקוק לתיקון?

איך דבר כזה קורה? אין דבר כזה. כולם יזדקקו לתיקון וכולם ירצו להגיע לתיקון, רק תלוי מתי. מה שאנחנו רואים עכשיו בינינו, מחוצה לנו בעולם הזה אנחנו רואים אנשים שעדיין לא הגיע זמנם להתעורר, אבל פתאום זה תוך שנייה זה יכול להתלקח.

שאלה: אמרת טוב מעט בכוונה. מה העצה אם העשירייה דורשת מאדם לעשות יותר פעולות ממה שהוא מסוגל לעשות עם כוונה נכונה?

צריכים להסביר להם ולהבין האם כדאי או לא כדאי לו ולהם.

(סוף השיעור)