שיעור ערב 20.02.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - עשירייה

תלמיד: שלום חברים, אנו נמצאים בשיעור ערב לכלי העולמי בשפה הרוסית. נושא השיעור הראשון במדבר, "מתאחדים סביב הנקודה המרכזית".

זהו שיעור הכנה לקראת מחר, מחר אנו מתחילים יומיים במדבר, והשיעור לא בשפה הרוסית, הוא עם תרגום לארבע שפות.

אז הכנס במדבר הוא "מתחברים סביב הנקודה המרכזית", והשיעור הראשון נקרא "הגורל שלי תלוי בעשירייה". נקרא את הקטע הראשון מתוך בעל הסולם, מאמר "שישים רבוא נשמות".

"אין בעולם יותר מנשמה אחת," זאת אומרת שהבורא יצר סך הכול נשמה אחת. "ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל," זה אלה שמכוונים את עצמם אל הבורא. בכל אחד בכללות, "אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק" באגו "של כל אחד ואחד... ולכן בערך הגוף הגשמי נעשה ב' בחינות:"

אז מה הוא רוצה להגיד? הרוחניות כלפי העולם שלנו היא אחרת ובה הכלל והפרט שווים. בכל אחד יש נשמה, ואותה הנשמה היא גם קיימת בכולם. אנחנו לא יכולים לתאר את זה לעצמנו, זה כמו תיאוריית היחסות, לא כל אדם יכול לתאר לעצמו על מה היא בדיוק מדברת.

ברוחניות זה בהחלט כך, יש מספר חוקים כאלה, שאנו מקבלים אותם מכיוון שהמקובלים מספרים לנו שזה כך ועד שלא נעבור את המחסום שמבדיל אותנו מהרגשת העולם הרוחני, אנו עוד לא יכולים לתפוס זאת, אלא מקבלים לפי האמונה שזה כך.

בעולם הרוחני [יש] נשמה אחת והיא נמצאת בכל אחד והיא נמצאת בכולם, זו אותה נשמה. ואין מצב כזה שכשהיא נמצאת בתוך הפרט אז היא קטנה יותר ואצל הכלל היא גדולה. לא, זה אותו הדבר, אבל זה תלוי בכמה האדם מגלה את אותה הנשמה. זאת אומרת עד כמה הוא משיג את תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, ובהתאם לזה הוא מרגיש את הנשמה הזו במידה גדולה יותר או קטנה יותר, אבל בעצם היא תמיד מאירה לו בשלמות והיא תמיד אחת.

אני חוזר,

"אין בעולם יותר מנשמה אחת, ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות," היא מתחלקת בעזרת האגו של האדם, ככה אנו מתארים אותה לעצמנו. אנו לא יכולים עם התפיסה שלנו, השגת המציאות שלנו לדמיין, לתאר לעצמנו שהנשמה הכללית שהיא אחת לכולם, גם נמצאת בהרגשתו של כל אחד, או יכולה להיות מורגשת כחלקיק. בכל מקרה יש לפנינו נשמה אחת, ואך ורק האגואיזם שלנו לא נותן לנו לראות אותה בשלמותה. "ולכן בערך הגוף הגשמי" זאת אומרת לפי השגה האגואיסטית, אז "נעשה ב' בחינות:

בחינה א', כשאדם שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו" לכל האנושות, ובכלל הדבר היחיד שהבורא ברא.

והמצב השני "שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, ז"א פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה," כי כולם תלויים זה בזה וכולם קשורים זה עם זה והם מהווים בעצם את הנשמה הזאת, כל אחד מרגיש אותה בכללות וכל אחד מרגיש שהיא בתוך כל אחד. "ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת" אור "הנשמה בכל כוחה, כמו שהופיעה באדה"ר." זאת אומרת באותו המצב כפי שהיא נבראה על ידי הבורא.

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

סדנה

תדונו על כך.

*

שאלה: בעל הסולם כותב, רק במידת החיבור עם הנשמות האחרות אפשר להשיג את הנשמה הכללית, אז מה זה מידת האיחוד?

מידת האיחוד זה עד כמה שננסה להתחבר, ננסה להתקרב, לחשוב בצורה דומה, להשתוקק בצורה מאוחדת למטרה אחת מעל האגו הפרטי שלנו. בצורה שווה, זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות כמו איזה חיילים, אבל אנו צריכים להשתדל להגיע למטרה משותפת, לדרך משותפת ולצעדים משותפים, אבל כל אחד כיוצא מטבעו. זו ההגדרה של החיבור.

שאלה: אמרת באחד השיעורים שאין לאדם משהו ששייך לו אלא רק מה שהוא קיבל מהבורא ומה שהוא יכול למסור לאחרים. אם כל אחד צריך לחוש את הנשמה הכללית, באיזה שלב הוא מתחיל לראות "מסוף העולם עד סופו"?

אבל אנו לא מרגישים את זה. אם לא מרגישים זאת, אז אנחנו לא בזה, זה דבר אחד. דבר שני, את מתחילה להרגיש שאת הופכת לעובר רוחני וזוהי המדרגה הרוחנית הראשונה אליה אנו כרגע משתוקקים לעלות. ברגע שנשיג את מדרגת החיבור הראשונה שלנו, מיד נרגיש ברמה הזאת כאחד שלם. בדרגה הקטנה ביותר, עם עביות שורש דשורש דשורש, אחד חלקי 125 של כל הנשמה, ובכל זאת, זאת תהיה רגשה של כולנו יחד.

שאלה: בהתחברות בינינו, בחיבור בינינו נרגיש ב-620 פעם את כוח החיבור, האם בתוך החיבור הזה נכלל גם דומם, צומח וחי?

שוב, מדובר כאן על הממד הרוחני. אם אתה מדבר על הנשמה הכללית או על איזו השגה פרטית, אז כלל ופרט שווים. ברוחניות הם שווים. הפרט הוא לא פרט מתוך הכלל, זהו אותו הכלל. אני לא יודע איך לבטא את זה. בצורה כזאת זה מושג ב 620 חלקים. הכוונה היא השגה ממלכות עד לבינה, זהו כל הפרצוף הרוחני בעצם. הוא נמדד בתור 620 חלקים. אבל כל ה-620 חלקים מתחלקים לעוד עשרות חלקים ועוד עשרות חלקים. אז 613 זה החלק שנקרא "רמ"ח", 248 חלקים נמצאים מבינה עד תפארת, ו-365 חלקים נמצאים מתפארת למלכות. סך הכול יוצא תרי"ג, 613, ועוד 7 חלקים נוספים, כך יוצא 620 חלקים, שנקראים "תר"ך".

אבל אותם חלקים אלה חלקי הנשמה שהתחלקה, כך היא מתחלקת בפרטות, אבל כל חלק גם מורכב מ-620 חלקים, יוצא שהרוחני תמיד מורכב מ-620 חלקים. אבל זה לא נחוץ לנו. זה כמו אצל האדם, יש לו כל מיני איברים, עצמות קטנות, גידים, יש לו איברים יותר גדולים, יותר קטנים, זה דומה לגוף הגשמי, הבהמי שלנו. כשאנו מבצעים איתכם איזה שהן פעולות השפעה, תכונות השפעה, התקרבות, אנחנו כל הזמן מחדשים, מתקנים את הרצונות האלה שלנו. באיזו צורה זה מתרחש? אנחנו בינתיים לא מרגישים, לא יודעים, אבל לאחר מכן, בהמשך אנו לחלוטין, בטוח שנדע את זה, ונחיה עם זה.

שאלה: האם הפעולה המשותפת, או ההשתוקקות שיכולה לסנכרן את כולנו יחד ולתת לנו הזדמנות להרגיש כגוף אחד, האם זה במאמץ לעשות נחת רוח לבורא?

כן.

תלמיד: ושום פעולה אחרת?

לא. אנו עושים זאת כדי להסתנכרן בינינו, ולאחר מכן כדי להתחבר ולהסתנכרן עם הבורא. כך זה עובד.

ציטוט מס' 2 ממאמר של הרב"ש.

"אם מתאספים יחד כמה חברים, כמה אנשים שיש להם הכוח הקטן הזה כדי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכוח והחשיבות לדבר השפעה שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ. כמו שאנו מרגישים בעשירייה, כביכול יש איזה שהם רצונות, מתעוררות איזה שהן תשוקות, אך לא באמת. אין כוח רציני, שכנוע רציני, כוונה לבטל את עצמי מול החברים. אצלם לפחות בפוטנציאל יש השתוקקות לבורא, הם היו רוצים להשיג זאת, לא בכל מחיר, לא לפי כל עיקרון, אבל בעצם היו רוצים, אז יש רצון אך לא ממש מאוד חזק.

ואז במקרה כזה אם מתבטלים אחד כלפי השני לפחות בכוח, כי לאף אחד מאיתנו אין כוח ולא רצון לבטל את עצמו כלפי הבורא. אנו לא מסוגלים, לא נבראנו כאלה שנוכל לעשות זאת. ולכן אם מתאספת אותה עשירייה וסביבה עשיריות אחרות, כי אנחנו לא לבד, אנו רבים, אז כשאנו מתאחדים בצורה כזו, כל אחד תורם את החלק שלו, את הכוח הקטן שלו, את הרצון שלו לתוך האיחוד הזה, משתלבים ביחד ובמקרה כזה אנו כבר הופכים להיות כמו אדם אחד עם כוח רב שיכול לרכוש את תכונת הבורא.

וכשהמערכת הזו, כשהגוף הזה מורכב למשל מעשרה אנשים הרי יש לגוף הזה כוח פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי. אבל בתנאי שכשהם מתאספים כל אחד יחשוב שהוא בא עכשיו למטרה לבטל את האהבה עצמית. היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת. אפילו שהוא לא רוצה את זה, הוא לא חושב על זה. אבל הוא חייב לחשוב כך, להשתדל אפילו שזה נגד רצונו, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך שצריכים לקבל תכונה חדשה שנקראת רצון להשפיע. ומאהבת החברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע לבורא נחת רוח."¹

זה משחק בעצם. מה זאת אומרת משחק? אנו לא רוצים להשפיע משהו, לתת משהו, לאהוב מישהו, אין בנו את זה. אבל אנו מבינים שאם לא נשיג תכונה כזו נשאר בבחינת בהמה בעולמנו, ובתור בהמות נמות ושום דבר לא יצליח בחיינו, לא לנו ולא לאחרים.

לכן אם אנו מתאספים לעשירייה זו ההזדמנות היחידה שבה אנו יכולים לאחד את הכוחות שלנו, הרצונות שלנו, הבקשות שלנו ולקבל כוח כזה שירים אותנו מעל הרצון לקבל שלנו. זה בעצם העיקרון של אהבת החברים. זאת אומרת, אין שום אהבה, אך אם אנו מחברים את הרצונות הקטנטנים שלנו, את ההסכמות לא את הרצונות, אלא פשוט את הסכמה שלנו, וזה מספיק בכדי להתחיל לעלות בצורה רוחנית.

סדנה

איך בזמן שמתאספים לעשירייה, אפילו שאנחנו עם רצונות קטנטנים, בכל זאת נוכל לחבר אותם כך, שנוכל לקבל את האור העליון ולהשתנות?

*

עד כמה אני מרגיש את עצמי עכשיו אחרת בתוך העשירייה הזו שאני יושב בה עכשיו, לעומת מה שיש לי בבית? האם זה לטובה, לרעה, לא משנה. תתחלקו ביניכם ברגש שלכם, עד כמה אני מרגיש את עצמי שונה בעשירייה הזו לעומת מה שיש לי בבית?

*

איך אני יכול בזה שאני נמצא בעשירייה מקרית למסור לה הכול, כל מה שרק אפשר בכדי לגלות את הבורא? בעשירייה הביתית שלי שאני נפגש איתה כל הזמן, יש לי כל מיני חשבונות איתה, שם אולי יכולות להיות כל מיני בעיות, הכול, יש מהכול. איך אני יכול בעשירייה המקרית שלי, שאני יושב איתה עכשיו, למסור לה פשוט את כל מה שצריך בכדי להשיג את הבורא? זו הזדמנות מופלאה שיש לנו עכשיו, איך לעשות זאת? בבקשה תתחלקו בניסיון ביניכם.

*

איך נוכל לייצב את הכוח הכללי הזה של ההשפעה? מה חסר לנו בכדי שבשדה ההשפעה ההדדית בינינו יתחיל להתגלות הבורא? אנחנו הולכים לקראת זה, בואו נעשה את זה יותר מהר, מה חסר לנו שזה יהיה? תחפשו ביניכם. הכול ביניכם, הכול בדיבור. אתם מתקדמים יפה מאוד קדימה, אל תעצרו.

*

בואו נדון על מצב כזה, רק בי תלוי האם הקבוצה שאני נמצא בה עכשיו תגלה את הבורא, אם הבורא יתגלה בה, זה תלוי רק בי. כל אחד ידון על זה עם האחרים. בקול רם, מול כולם כל אחד לפני הקבוצה, רק בו תלוי אם הבורא יתגלה לכולם, לכל הקבוצה.

*

מה חסר לנו עכשיו כדי לקבל כלי רוחני שבו יתגלה הבורא, תכונת ההשפעה, האהבה, חיבור? מה חסר לנו? מה עומד לפנינו כדי שנגלה את הבורא בינינו? איזו עוד מערכת יחסים אנחנו צריכים כדי לגלות אותו?

*

מה חסר לנו ברצון כדי לגלות את הבורא, או את החיבור הנכון, את הכוונה הנכונה? אולי אין לנו את הרצון פשוט. תשאלו אחד את השני, האם יש לנו רצון אמתי לגלות את הבורא?

*

בנקודה מסוימת היינו יחד ברצון אחד, זה נקרא "נשמת אדם", היינו מלאים באור, ובמצב הזה הייתה שבירה ובכל אחד מאיתנו יש ניצוץ, ניצוץ מהאור הזה שפעם מילא אותנו, תכונת ההשפעה, האהבה, השפעה הדדית. כל מה שנשאר זה רק ניצוץ ללא כיוון, רק ניצוץ. אז אנחנו יכולים לדבר על משהו שיש לנו, אבל מה זה אנחנו לא יודעים.

מה אנחנו יכולים לבקש מהחברים, מה אני יכול לדרוש מהם כדי להרחיב את הניצוץ, ולהפוך את זה לאור גדול שממלא את הרצון שלי, לחזור חזרה לנשמה הענקית הזאת עם מילוי ענק? מהמצב הזה יש לנו רשימו, זיכרון, יש לנו מה לחזור אליו, ויש לנו משהו להתחיל איתו. איך אנחנו יכולים לגרות אחד את השני, איך אנחנו יכולים לדחוף, לעורר, כדי שכולנו נרצה להגיע לאותו מצב?

*

אני עכשיו קיים בקבוצה מושלמת, קבוצה אידיאלית, ורק הרצון האגואיסטי שלי לא מאפשר לי לראות שאני נמצא בקבוצה אידיאלית, בין אנשים אידיאליים. אם כמו שנאמר, שכל מי מבטל את האחר הוא פשוט מבטל את התכונות הלא מתוקנות שלו. אז איך אנחנו יכולים לתאר בינינו את האנשים מולנו כמושלמים לגמרי, אפילו אם אני רואה משהו שלא מושלם? אני יכול לראות את זה, אבל אני רק רואה את חוסר השלמות הזה בתוכי, ובצורה הזאת אני יכול כל הזמן לתקן את עצמי. בואו ננסה להתכוונן לזה ולדבר על זה.

*

בדיוק דיברנו שכל אחד מרגיש שהוא במצב מיוחד, בקבוצה מיוחדת. איך אנחנו מחברים את כל הרגשות האלו, את הכוחות האלו שיהפכו לאחד, ואז המצב יהיה מספיק לגילוי הבורא? איך אנחנו מחברים את ההרגשות שלנו, ההתפעלויות שלנו, כל מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו או מרגישים יחד? זה יכול להיות מה שאנחנו צריכים בשביל לגלות את הבורא.

*

כל אחד מאתנו צריך להיות המלכות שלא מקבלת שום דבר, רק נותנת. היא עושה צמצום ורק בדרך הזאת היא עובדת כלפי האחרים. זאת אומרת, אם יש לי קבוצה, אני צריך לחשוב רק עליהם, איך לדחוף אותם קדימה. וכל אחד בקבוצה צריך לחשוב עם עצמו, איך אני דוחף את כולם קדימה, ואף פעם לא לחשוב על עצמו, זאת עבודה של כל אחד בקבוצה, ואז עשר הספירות מתחברות בתכונת ההשפעה והבורא מתגלה. איך אנחנו יכולים לעשות את זה עכשיו? כל אחד הוא מלכות שעובדת עם הקבוצה, אנחנו יודעים איך זה עובד בפרצוף הרוחני.

*

איך אני יכול לפתח בתוכי פחד מניתוק ומשכחה על העשירייה?

*

אחרי שדיברנו, בואו נגיע לבקשה משותפת לבורא, מהי צריכה להיות? כל קבוצה מחברת את התפילה שלה יחד, דברו על זה יחד במעגל שוב ושוב, עד שמשהו ברור יתגלה, משהו שנוכל להגיד לבורא מתוך מה שאנחנו רוצים, מה שאנחנו מבקשים או דורשים, וכן הלאה. אבל הדבר העיקרי הוא לא הרבה מילים, העיקר שיגיע מהלב.

*

אם בפעם הבאה אני אגיע לעשירייה חדשה לגמרי, מה שאני אומר עכשיו בעשירייה הזאת האם זה יעזור לי, ואיך זה יעזור?

*

מחר בעשר בבוקר אנחנו עם אותו נושא בשיעור הראשון שלנו בכנס במדבר. אתם באמת גדולים, אתם גדלתם. וכמו שאתה לא שם לב איך הילד פתאום גדל, כך אתכם. בזמן הזה שעבר, אפילו ביחס לכנס האחרון לפני חודשיים שלושה, זה משהו אחר לגמרי, אנשים אחרים, נשמות אחרות, הכול אחר לגמרי, אתם מרגישים את זה בעצמכם. אז מולנו, תהיה לנו עבודה מאוד מעניינת. אני מקווה כמו שעכשיו אנחנו נתקדם קדימה, והבורא יעזור.

שאלה: האם אנחנו מסוגלים להמשיך? כי אני רואה את החברים, את העשיריות האחרות, והם לא נראים עייפים.

לא, מהעבודה הזאת אי אפשר להיות עייפים.

תלמיד: כי עצרנו בדיוק בנקודה הכי מעניינת.

כן, אני מחייך, אני רוצה לבכות אתכם, זה פשוט מופלא מה שקורה אתכם. אתם רואים שלא אמרתי כלום פה, זה אתם ביניכם. קצת ביטלתם את האחד מול השני, ועכשיו צריך לדחוף, ללחוץ על אותו כיוון, והכול יסתדר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לספוג את המצב הזה, להעביר את זה לעשירייה?

לא צריך לחשוב על זה. לא צריכים לחשוב עכשיו איך להחזיק את המצב הזה, איך נגיע מחר לעשירייה עם זה, יש לכם את המצב הבסיסי, את הכללים הבסיסים. צריכים לבטל את עצמכם, כמו שהרב"ש כותב בעשרת המאמרים הראשונים על אהבת חברים. אם אנחנו כל פעם נמקם את עצמנו כך, לא תהיה לנו בעיה, נתכלל. תמיד נוכל לצאת מתוך המקום המשותף, תמיד תמצאו חברים, ותמצאו את עצמכם כמחוברים. אז אתם תראו, מחר תהיו בעשיריות אחרות שיהיו אקראיות לגמרי, אולי אפילו לא צריך למצוא שום דבר, אנחנו בודקים ולומדים על עצמנו.

אני יודע איך זה עובד, אתם צריכים בצורה מעשית לנסות את זה. מחר נשב עם אנשים אחרים, אפילו אם יהיה אותו נושא, אבל אני אדבר קצת שונה, כמובן שזה לא יהיה בדיוק אותו דבר, אף פעם זה לא חוזר על עצמו, ואתם תראו שזה קורה בכל הרכב של אנשים. בקיצור, מחר נראה את זה כולנו. יש לפנינו עוד ימים מאוד רציניים, כולנו נעבור את זה.

שאלה: כשהייתה שאלה על מה חסר זה מאוד נגע בלבי, ההמלצה הזאת מחבר שחסרה לנו הגבורה הזאת. אז על מה ללחוץ?

נתתי לכם דוגמה שהייתה פעם עם הרב"ש בסוכות. ישבנו בסוכה והיה מצב מאוד טוב, ושאלתי אותו "מה עוצר אותנו מלעשות את זה?", והוא אמר "התקפה. כרגע צריכה להיות התקפה". והתקפה זה לא שאנחנו נתחיל לצעוק, זאת התקפה פנימית בתוך כל אדם, בתוך החברים. ובאותו רגע לא יכולנו, לא הצלחנו ליצר את ההתקפה. אחר כך דיברנו על זה אתו. אחר כך מגיע הזמן שזה אפשרי, ויש אישור מלמעלה. ועכשיו יש לנו את האישור מלמעלה, אנחנו יחד, אני מקווה, ולא נשחרר את זה.

תלמיד: יש איזו המלצה "אני צריך למצוא את המקום הזה שכולנו יחד". מתוך ספרון על התקפה.

אנחנו נמשיך מחר, תודה שהשתתפתם גברים ונשים.

(סוף השיעור)

---

1. אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני. כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי. אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח. (רב"ש - א'. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)↩