שיעור בוקר 26.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 116,

מאמר: "בא אל פרעה - א'"

יש כאן תשובות לכמה שאלות בקשר לתיקון שלנו. קודם כל, למה אנחנו צריכים לגשת לפרעה, להתקרב אליו, הייתי מבין שצריכים לברוח מפרעה כמו שמדובר על משה, ולא שצריך להגיע. אבל כנראה שלהגיע לפרעה, זה הבורא מחייב אותנו ועושה אותנו כך בחיים שלנו, שאנחנו נולדנו וחיים קרובים לפרעה, וכך מתקדמים.

אז "בוא על פרעה" זו הזמנה של הבורא כלפי כל אדם, שמרגע שהוא נולד ועד שהוא גומר את התיקון שלו, מתרחש בו כל פעם גדילת הרצון לקבל, והוא כל הזמן חושב איך הוא עובד עם עצמו, איך הוא מתקדם עם היצר הרע שלו שלא עוזב אותו לרגע.

בא אל פרעה - א'

תשמ"ה - מאמר י"ט
1984/85 - מאמר 19

"בא אל פרעה". וקשה, הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר. ומתרץ הזהר (בא דף י"א ובהסולם אות ל"ו) "אלא שהכניס אותו את משה, חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנין הגדול, הרובץ בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר, כמו שאתה אומר, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. נמצא שבא יהיה פירוש היינו, שנינו ביחד".

ולפרש את זה בעבודת ה', אז קודם כל צריכים לדעת, מהי הדרישה שלנו עבור זה שאנו עוסקים בתורה ומצות. זאת אומרת, איזו תמורה אנו דורשים עבור זה. והתמורה צריכה להיות ברורה, בכדי שנבין, שכדאי לנו לוותר על תענוגי הגוף, אם אנו מבינים, שזה הוא מפריע לנו להגיע להמטרה, שהיא התמורה שלנו, שעל ידי התעסקותנו בתורה ומצות, נקבל את המטרה הנשגבה זו, שהמטרה היא תמורה עבור ויתור על תענוגים גשמיים.

לכן צריכים לדעת, כי עיקר השכר שאנו רוצים עבור קיום תורה ומצות, הוא דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה, שהוא בחינת "ולדבקה בו", כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא ט"ז) "ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". כי זה הכלי שיכולים לקבל את מטרת הבריאה, שהיא נקראת להטיב לנבראיו, שהיא נקראת בשם "גילוי אלקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה", כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף ס"ד).

וידוע, כי עיקר העבודה הוא בעשיית הכלי. מה שאין כן המילוי, שהוא השפע הנשפע להכלי, הוא בא מצד העליון, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובטח מצדו אין שום מניע שיפריע מלתת לנו. וכל החסרונות שאנו מרגישים, הם מסיבה שאין לנו כלים לקבל את השפע, כי הכלים שלנו באים מצד השבירה, כי מסיבת שבירת הכלים שהיתה בעולם הנקודים, יוצאו הקליפות, שהן בחינת לקבל בעמ"נ לקבל, שפירושו של "שבירה" ברוחניות הוא, כדוגמת שבירת כלי בגשמיות, כמו שכלי הגשמי, אם הוא שבור ואתה נותן בתוכו איזה משקה, אז המשקה יוצא לחוץ, כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה.

"קדושה" נקראת "לשם שמים" וחוץ מלשם שמים נקרא "סטרא אחרא", שהוא צד השני של הקדושה. לכן אומרים, שהקדושה נקראת "להשפיע" וטומאה נקראת "לקבל". ומשום זה, שאנחנו נולדנו אחרי השבירה, וממילא הרצון שלנו הוא רק לקבל, לכן לא יכולים לתת לנו שפע, שבטח הכל ילך לצד הסטרא אחרא.

וזו היא כל הסיבה שאנו מרוחקים מלקבל את הטוב והעונג, שהכין ה' בעדינו. כי כל שהוא יתן לנו לא ישאר זה אצלנו, אלא זה ילך לאבדון, כמו שאמרו חז"ל "איזה שוטה המאבד מה שנותנים לו". משמע מכאן, ששורש הסיבה שהוא מאבד, הוא בשביל שהוא "שוטה". ומדוע "השוטה" מוכרח לאבד, ו"החכם" נשאר אצלו מה שנותנים לו ואינו מאבד.

אלא יש לפרש ש"שוטה" נקרא, אם הוא נשאר עם הטבע שלו, שהוא אהבה עצמית, ולא עוסק עם תחבולות, שתהיה לו האפשרות לצאת מהרצון לקבל. שלמרות שיש הרבה סגולות ותחבולות לצאת מטבע שלו, והוא נשאר עירום כביום הוולדו, מבלי לבוש אחר, שהלבוש הזה נקרא לבוש של הרצון להשפיע, שעם לבוש דלהשפיע הוא יכול להלביש את הטוב ועונג מה שהוא צריך לקבל.

אבל יש שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, והוא מסביר להגוף, שזוהי כל מטרת עבודה, היינו לקבל כלי דהשפעה. אבל אחרי כל אלו הוויכוחים שיש לו עם גוף, הגוף אומר לו, שאין אתה יכול לשנות את הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. וכיון שהבריאה נבחנת לבחינת "יש מאין", הוא רק מבחינת רצון לקבל, איך אתה מעיז לומר, שאתה יכול לשנות הטבע, ממה שהבורא ברא אותו.

ועל זה נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".

אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי", זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר.

וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה', בכדי אם יתנו לו איזו הארה מלמעלה, שידע לשמור אותה, שלא יקחו ממנו החיצוניים, שהם כן יודעים מה הוא הערך של איזו הארה דקדושה. לכן כשהאדם מבקש מה', שיעזור לו, וענין הביקוש האמיתי מתחיל דוקא בזמן, שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו, אז הוא יודע בבירור גמור, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שהוא יעזור לו, אחרת הוא נשאר בפירוד מהקדושה, ואין שום עצה לצאת מהמצב דאהבה עצמית. לכן כשה' עוזר לו, הוא יודע כבר, שזה נכס חשוב וצריכים לשמור מאוד, שלא יקחו זה החיצוניים.

וזה כמו שאומר האר"י ז"ל (תע"ס חלק ז' דף תצ"ה) "וזה סוד רדיפת היצר הרע וס"א להחטיא את הצדיקים ולהידבק בקדושה, יען אין להם חיות זולתו, ובהתרבות הטובה והקדושה, יתרבו חייהם. ואל תתמה מעתה, למה היצר הרע רודף להחטיא את האדם. והבן זה".

אי לזאת, כדי שהאדם ידע לשמור עצמו, שלא יאבד מה שנותנים לו, מוכרח לתת מקודם יגיעה רבה, שדבר הבא לאדם ביגיעה, זה גורם שישמור שלא לאבד את הדבר. אולם דבר זה, היינו בזמן היגיעה, כשהאדם רואה, שרחוקה עדיין המלאכה מלהיות מוגמרת, הוא לפעמים בורח מהמערכה ובא לידי יאוש. ואז להתחזקות יתירה הוא צריך, להאמין בה', שה' יעזור לו.

וזה שהעזרה עוד לא הגיעה, הוא מסיבה שעוד לא נתן היגיעה המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החסרון, בכדי לקבל מילוי, כמו שאומר (הקדמה לתע"ס דף י"ד אות י"ח) וזה לשונו, "ואם מי שהוא עסק בתורה ולא הצליח להסיר היצר הרע ממנו, אין זה אלא או שהתרשל לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמו שכתוב "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", או יכול להיות שמילאו את כמות היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו באיכות".

לכן "בא אל פרעה" צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".

לכן אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) "הן יקטלני לו איחל".

וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות לצאת מהשליטה הזאת. אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה.

אלא "אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, מצד כוחות עצמו, האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".

וזה אנו אומרים ב"קריאת שמע", שהוא קבלת עול מלכות שמים, שאנו צריכים לדעת, שהקב"ה הוא מוציא את האדם משליטת הקבלה, שנקראת בחינת פירוד, ומכניס אותו להקדושה. ואז יקויים "להיות לכם לאלקים", שאז הוא בבחינת "עם ישראל" ולא בבחינת "עם הארץ".

וזהו כמו שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח) "אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון "קוץ ודרדר תצמיח לך", זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו "רבונו של עולם, אני וחמור נאכל באבוס אחד". כיון שאמר לו "בזעת אפיך תאכל לחם", מיד נתקררה דעתו".

אולם יש להבין טענתו של אדם הראשון, שהקשה על מעשה הקב"ה, מדוע מגיע לו, שהוא יאכל עם החמור באבוס אחד, שהיא טענה צודקת. והראיה לזה, שהקב"ה נתן לו עצה לאכול לחם. ואם לא היתה טענה צודקת, לא היה הקב"ה מקבל טענתו. וטענה זו, שאמר "אני וחמור נאכל באבוס אחד", קשה להבין. הלא מהו היחוס שלו. הלא חז"ל אמרו (סנהדרין ל"ח) "תנו רבנן, אדם נברא בערב שבת, שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו "יתוש קדמך במעשה בראשית".

ולפי זה, שאם יתוש קודמו, אם כן מהי הטענה ש"אני וחמור נאכל באבוס אחד". אלא יש לפרש, שלאחר החטא נפל לבחינת אהבה עצמית. נמצא לפי זה, שנעשה דומה לחמור שאינו מבין רק אהבה עצמית. וזהו ש"זלגו עיניו דמעות ואמר, אני וחמור נאכל באבוס אחד", היינו מבחינה אחת, שהיא אהבה עצמית. לכן נתן לו עצה "בזיעת אפיך תאכל לחם", שלחם נקרא מאכל אדם. פירוש, על ידי יגיעה בבחינת "זיעת אפיך תאכל לחם", שהוא מאכל אדם, הוא יוצא מבחינת "עם הארציות", ונקרא אז בשם "עם ישראל", שהוא בחינת ישר-אל.

מה שאין כן בחינת מצרים, שהיה עם ישראל בגלות, שמצרים נקרא "עם הדומה לחמור", שהכוונה היא רק לאהבה עצמית, ולכן הישועה היתה אז לישראל, שהקב"ה הוציא אותם ממצרים. וזהו שצריכים לכוון בקבלת עול מלכות שמים "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים", שדוקא בכח ה' יכולים "לצאת ממצרים" ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים".

שאלה: איך להבחין על אילו תענוגים אנחנו צריכים לוותר?

כל תענוג שהוא מכוון לליבנו, לטובתנו כביכול, עליו אנחנו צריכים לחשוב איך לוותר ולהחליף אותו מלקבל לעל מנת להשפיע, שיהיה לנו תענוג רק מתוך זה שאנחנו משפיעים לבורא.

שאלה: איך להגיע לשיברון לב כדי ממנו נגיע לתפילה אמיתית?

צריכים להשתדל ללכת בקו השפעה ולא בקו קבלה, עד שרואים שלא יכולים, מתגברים וכך מגיעים גם לתפילה אמיתית וגם לפעולה אמיתית, כשאנחנו רוצים בכל כוחנו לצאת מעל מנת לקבל ולהגיע לעל מנת להשפיע.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגביר את תכונת החיבור בינינו, ומעבודת החיבור בינינו להגיע לעשות לבורא נחת רוח?

רק על ידי תפילה. אין לנו כוחות להתחבר אלא אנחנו מקבלים אותם רק מלמעלה, מהבורא. לכן צריכים לבקש ממנו שיחבר בינינו, ונרגיש אותו כמחבר שלנו, מייצב שלנו וכך אנחנו מתחברים למצב שכולם מרגישים את כולם ואז יכולים לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: כתוב שנלך ביחד כי אני אלך איתך כדי לשנות את הטבע, ואני רוצה שרק תבקש ממני. אז איך לזכות למצב כזה שהבורא לוקח אותך ביד ומוביל אותך דרך כל המצבים ואתה מרגיש שאתה הולך איתו יד ביד?

זה תלוי באדם. האדם צריך בסופו של דבר להרגיש שהוא תלוי בבורא ב100%. שאין אף אחד שיכול לעזור לו ואין מי שמבין מה זה עזרה אלא רק הבורא, שהוא כוח הטוב והמטיב לרעים ולטובים, לכולם, ולכן האדם צריך להרגיש שהוא ב100% תלוי בבורא וכך להתקדם.

תלמיד: באותם רגעים חשובים, אתה שוכח שהבורא מוביל אותך, אז איך בכל זאת ללכת יחד איתו? וגם כתוב שאין מקום לייאוש. אז איך לא לשכוח, איך לא לאבד את הקשר הזה איתו?

כל הזמן הוא רוצה להיות מכוון לבורא והולך לקראת הבורא, ובכל רגע הוא חושב איך הוא יעשה עוד צעד אחד לבורא, ואז זה ילך לו. וצריך כל הזמן לחשוב איך אני מתקדם עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד. וכל פעם לספור צעדים, איך שהוא מתקרב לבורא ואיך שהוא זקוק לו, ואיך שהוא פושט את היד לקבל עזרה.

שאלה: איך לספור נכון את הצעדים האלו?

אני לא חושב שאנחנו יכולים לספור את הצעדים, אלא פשוט ללכת ככה כל הזמן לקראת הבורא.

שאלה: אפשר לשבור את הקיר וביום אחד להגיע לגשר הזה, אבל הטקסט כל כך גבוה ויש שם דוגמאות כאלה שאנחנו לא מכירים אפילו בטעמים של דברים פשוטים.

אין דרך אחרת? מה נותן לנו לימוד טקסטים גבוהים כל כך, שצריך להתפתח עד כדי כך, להיות ברמה אינטלקטואלית גבוהה כל כך כדי שעם השנים בכלל נבין את זה?

אם אנחנו עובדים נכון בעשירייה אין שום בעיה, אנחנו תוך כמה שנים תופסים את העיקרון הזה ומתחילים להשתמש בו נכון.

שאלה: יש כאן ביטוי מדהים, שכתוב, "כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה". כאילו הכול מאוד ברור אבל תוכל להסביר, איך לשמור על החוט הדק הזה שלא יגנבו את הקדושה?

על ידי חיבור בתוך העשירייה, ש"איש את רעהו יעזורו". נעזור אחד לשני כדי שהכלי שלנו יהיה כלי שלם. כך זה יכול להיות ולא אחרת.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו משפיעים לבורא?

אנחנו נותנים לבורא הזדמנות לעזור לנו, לתת לנו. וזה מה שהוא צריך, לא יותר מזה.

שאלה: בסוף המאמר מוזכר, "יתוש קדמך". מה ההקשר של היתוש?

יתוש זה חיה קטנה ביותר שאנחנו יכולים לזהות שהיא אגואיסטית ומוצצת לנו דם. ו"היתוש קדמך" משמעו, שאפילו היתוש שווה יותר ממך אם אתה לא מתקן את עצמך, מפני שהוא נולד לפניך, יצא לפניך. לכן אל תתגאה בזה שאתה שווה יותר מיתוש.

תלמיד: המאמר מדבר על איך הבורא מספק שפע לאדם, והאדם לא מסוגל עוד להרגיש כי אין לו את הכלי הראוי ואז השפע הזה מגיע כנראה לסטרא אחרא. האם אנחנו מסוגלים להרגיש את השפע שהסטרא אחרא לוקח?

כן, אנחנו יכולים להרגיש את כל צורות השפע שמגיע לסטרא אחרא, שמגיע לצד הלא הכון. אנחנו נאתר את זה.

שאלה: האם אותו כסיל מבין שהוא כסיל מתוך חשבון אגואיסטי, או מתוך צער על כך שאין לו תכונת השפעה?

האדם משיג את תכונותיו מתוך הופכיותו לבורא.

תלמיד: ואת זה הוא מקבל בקבוצה, בעשירייה?

הוא מקבל בעשירייה הרגשה, כמה הוא אגואיסט ביחס לחברים, ביחס להתקדמות, ביחס לבורא.

שאלה: כשיש חיסרון חזק אני יודע שאם אפעל ברצון לקבל למלא אותו, אז זה לא ייקח אותי לכיוון טוב, ואם אני אפעל בהשפעה זה טוב. יחד עם זאת יש התנגדות גדולה מאוד של הגוף, שיכול להיות בפחד, ויכולה להיות דחייה. אז באותה נקודה בדיוק איך אני משתמש ב"בא אל פרעה", איך אני עובד עם זה?

אני משתמש ב"בא אל פרעה" כשכל פעם שאני מרגיש עד כמה שהרצון לקבל הוא עוין לי, שהוא נגדי. כמו שכתוב, "ראיתי הבורא לפני תמיד", אז לפי זה אני תמיד יכול לבקש את הבורא לתקן אותי ולהתקדם אליו.

תלמיד: כדי להצליח באותה פעולה, צריכה לפני זה להיות הרבה הכנה?

ודאי שצריכה להיות הכנה, כי שום דבר האדם לא מרגיש בצורה טבעית, אלא אם כן זה ברצון לקבל הפתוח שנולד בו.

תלמיד: אם מגיעים לנקודת החלטה כזאת, ומרגישים שיש רמת התנגדות גדולה, חשש גדול, פחד גדול ללכת עם הכיוון הנכון. אם יש את הדילמה הזאת, יש לי גם כוח התגברות לעשות את זה, או שלא בהכרח?

כוח התגברות יש, אבל רק בצורה שאני מבקש מהבורא שיעזור לי.

תלמיד: אם אני הולך עם הבורא אני אצליח להתגבר על זה, ואם לא הצלחתי זה אומר שלא הלכתי עם הבורא כמו שצריך?

נכון.

שאלה: איפה פרעה, הוא בתוכנו? כי הוא אומר שאנחנו צריכים לרדת לעומק הלב שלנו יחד עם הבורא בשביל לגלות את הרע שנמצא בתוכנו.

כן, היצר הרע נמצא בתוך האדם בכל התכונות שלו, הרצונות שלו, המחשבות שלו, זה הכול נמצא ממש בתוך טבעו של אדם.

שאלה: איך האדם מרגיש שהוא מקבל את עזרת הבורא, שהבורא באמת בא אתו לפרעה?

הוא מרגיש שדווקא ברצון לקבל שלו, שהוא שלו, הוא רואה את זה, שם נמצא הבורא ומכוון אותו לפרעה, לרצון על מנת לקבל ולא נותן לאדם לצאת ממנו אלא אם האדם יבקש בכל עוצמתו, בצורה נכונה. רק אז הבורא ישחרר לו את האזיקים בהם האדם קשור לעל מנת לקבל שלו.

שאלה: במאמר כתוב שצריך לדעת מה אנחנו דורשים עבור כך שעוסקים בתורה ומצוות. מה ההבדל בין דרישת שכר על כך שהוא עוסק בתורה ומצוות, לבין מקרה אחר שבו הוא חושש שידרשו ממנו תשלום על כך שלא עסק בתורה ומצוות?

ניתנו לנו תרגילים מיוחדים לעלות למעלה מהאגו שלנו, ועל ידי המאמצים שאנחנו עושים, אנחנו מקבלים קשר טוב, נכון, עם הרצון להשפיע, עם הבורא. לכן כל העבודה שלנו היא איך להתקרב לבורא על ידי כך שנעשה פעולות כמו שהוא היה רוצה שנעשה, ותמורת זה הוא ימשוך אותנו אליו.

תלמידה: מה זה אומר להתחזק בתורה ומצוות, ואיך האדם יכול לקבל את החיזוק הזה?

אדם שרוצה להתקרב לבורא, צריך לחזק את עצמו ולהדביק את עצמו לבורא בכל מה שאפשר. זה דבר פשוט, ככל שהוא יכול שיעשה את זה.

שאלה: המאמצים שאדם עושה כדי להתגבר על הרצון לקבל, הם מאמצים בתוך הדעת, האם יש מאמצים מעל הדעת שאנחנו יכולים לעשות בעבודה?

מאמצים למעלה מהדעת אנחנו עושים אך ורק בעזרת הבורא, כי למעלה מהדעת אנחנו לא יכולים לעבוד לבד, אבל אם הבורא עושה לנו, עוזר לנו, אז אנחנו כן עושים.

שאלה: למה משה פחד לפגוש את פרעה אפילו עם עזרת הבורא?

כי לאדם עצמו אין כוחות נגד פרעה, זה הטבע כולו, של כל העולם הזה. רק הבורא יודע להילחם עימו, לנצח אותו.

תלמיד: נאמר במאמר, לקבל את המטרה הנעלה שהיא סוג של שכר, אבל כדי להגיע לזה, אנחנו צריכים לשחרר את עצמנו מתענוגים גשמיים. זה נראה בלתי אפשרי, איך עושים את זה?

על ידי כך שמבקשים מהבורא, שאנחנו צריכים, חייבים לעלות למעלה מהרצונות לקבל על מנת לקבל, ואז הבורא עושה לנו את התרגיל הזה ואנחנו נעשים יותר חזקים מהרצון לקבל שמתעורר בנו וכך אנחנו יוצאים ממצרים. זה כל נס יציאת מצרים.

שאלה: איך לאכול את הלחם שעליו מדובר כאן ולזכות את עצמנו מבלי להיות חמור? האם אפשר לצאת מהמצב שבו אנחנו דומים לחמור?

אם כוונתנו היא על מנת להשפיע, אז נאכל לחם. אם כוונתנו היא על מנת לקבל, אז נרצה לאכל רק מה שאוכל חמור.

שאלה: האם לא נוכל להחזיק בפנייה לבורא בלי שהיצר הרע והסטרא אחרא ירדפו אחרינו?

לא, לא יהיה לנו צורך להחזיק בפניה אליו.

שאלה: אנחנו לומדים שפרעה זה בתוך האדם, אז מה הם "החיצוניים", שיש חשש שהם יעשו נזק?

"חיצוניים" זה הרצון לקבל שנמצא כביכול מחוץ ללב שלנו, כקליפה על הלב שמכסה אותו, ואנחנו רוצים, בעצם בוחרים, להשתמש רק ברצון להשפיע, הנקרא "פנימיות הלב".

שאלה: מה אדם צריך לעשות כשהוא מגלה שהיצר הרע שבו שולט על כל הטוב בעשירייה, עד לרמה שהוא רוצה להרוג מישהו בעשירייה ואין כוחות לבקש מהבורא אפילו. מה לעשות ואיך אפשר לעזור לאדם כזה?

לבקש מהחברים, להיות קרוב יותר לחברים ואיתם יחד להיאבק בבורא.

תלמיד: אבל אם יש יחס רע כלפי החברים והם לא יכולים לסבול אותו, אז מה צריך לעשות?

צריך לדבר איתם ולהיווכח בכך שכולם מבינים שעיקר מה שאנחנו צריכים לעשות זה להיות נגד היצר הרע, נגד האגואיזם, ושבכך אנחנו צריכים להתחבר ואז ננצח.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאנחנו משפיעים לבורא בכך שאנחנו נותנים לו הזדמנות לעזור לנו, האם ככל שנגיע לנקודה הזו שאנחנו זקוקים לעזרת הבורא אנחנו יותר נשפיע לו?

כן.

תלמידה: כשאתה שולח אותנו לברר בעיה משותפת, לבקש או להגיע להסכמה, דווקא אז אנחנו יותר מגיעים לנקודה שבאמת צריכים את עזרת הבורא כי אי אפשר בלי עזרתו. מה עוד יקרב אותנו לעוצמות כאלה של הזדקקות לעזרת הבורא כדי שעל ידי זה נשפיע לו יותר?

אנחנו צריכים להבין שהדרך כוללת בסך הכול שני צעדים, חיבור בינינו ומחיבור בינינו לחיבור בבורא. זה הכול, אין יותר. אנחנו צריכים כל הזמן לראות את עצמנו כך, נמשכים לבורא על ידי זה שמתחברים בינינו. קדימה.

תלמידה: כשאנחנו מתחברים, לא תמיד אנחנו עושים בירור משותף שבו צריך להגיע להסכמה. לפעמים החיבורים שלנו הם קריאה, התרשמויות, תפילה, ואבל דווקא בבירורים יש יותר הרגשה של הזדקקות לעזרת הבורא, האם חשוב להכניס את זה כל יום למפגשים שלנו?

אני חושב שאנחנו צריכים כל היום, לא כל יום, אלא כל היום מהבוקר עד הלילה לחשוב רק איך אנחנו מתחברים בינינו, איך הקשר בינינו מכוון אותנו לבורא. זהו, אין לנו יותר מלבד שתי נקודות, בתחילת הדרך זה הקשר בינינו, ובסוף הדרך זו הנקודה שלנו עם הבורא.

שאלה: האם הערבות ההדדית היא זו ששומרת על האור בתוך הכלי המשותף שלנו?

כן, ודאי. הכלי של הערבות ההדדית זה בעצם הכלי שעוזר לנו להיות במגע קבוע עם הבורא ועם האור ועם מטרת הבריאה.

שאלה: האם ההגדרה "בזעת אפיך תאכלו לחם", קשור איכשהו לאור חוזר, מסך ואור חסדים?

כמובן שזה קשור.

תלמיד: האם הזעה זה אור חוזר, הפנים זה מסך והלחם זה חסדים?

כן.

שאלה: כשהאדם עושה מאמצים בדרך - יש שתי אופציות, או שהבורא יעזור לו או לא. איך לתת יגיעה בצורה כזאת שהחברות שלי בטוח יתמידו בדרך, והאם היגיעה שלי זה רק תפילה?

רק תפילה ולא צריכים יותר.

שאלה: מה זה אומר איכות היגיעה ואיך אנחנו יכולים לבדוק אותה?

אם יש מענה - אז זה איכותי, רק כך.

שאלה: נאמר במאמר "בא אל פרעה". כאילו לומר, אין לנו שום כוחות שאנחנו יכולים לעשות איזה שינוי, אלא אם הבורא יבוא איתנו יחד. האם זה נכון?

כן, נכון.

שאלה: איך להידבק נכון לעשירייה ולא ליפול אל הרצון לקבל?

אם הוא רוצה לעזור לחברים וזאת המטרה שלו - אז אין לו בעיה, הוא לא ייפול, הוא יתקדם.

שאלה: בטקסט הרב"ש כותב, "לכן צריכים לדעת, כי עיקר השכר שאנו רוצים עבור קיום תורה ומצות, הוא דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה". כלומר שאחרי מעבר קיר האבן וגילוי הנקודה השחורה בתוך האוקיינוס של האור, אז בהמשך העבודה בעשירייה, בקבוצה, בהתכללות עם החברים, אנחנו בעצם מקיימים תורה ומצוות.

כן.

תלמיד: האם הטקסט זה ההנחיות המפורטות לזה?

כן.

שאלה: הבורא רוצה ללמד אותי ללכת לבד. אבל אני לא מסוגלת לעשות אפילו צעד אחד לבד בלי העזרה שלו. איך אני יכולה לגדול כשאני כל הזמן מרגישה שאני תלויה בבורא?

דווקא בגלל שאת תלויה בבורא ומרגישה שאת בכל האיברים, בכל המחשבות והרצונות שלך תלויה בבורא, בזה את יכולה לגדול. במה? בזה שיותר ויותר את נכנסת לתוך הקשר שלך עם הבורא, בזה את גדלה.

שאלה: רב"ש כותב, "למרות שיש הרבה סגולות ותחבולות לצאת מהטבע שלו, והוא נשאר עירום כביום הוולדו" למה הוא כותב שיש הרבה סגולות, הרבה הזדמנויות, מה הם ההזדמנויות האלה?

זה לא חשוב למה, אבל על ידם הוא לא מתקדם, אלא רק על ידי ההתמדה.

שאלה: במאמר יש לנו עניין של כמות ואיכות היגיעה. באחת השאלות ענית שאיכות היגיעה היא כשאתה מרגיש שהבורא עונה לך. מה זה להרגיש שהבורא ענה לך? איך לא להשלות את עצמי שקיבלתי תשובה מהבורא?

עכשיו קיבלת עוד איזה תירוץ, תשובה, ומתוך זה הבורא נותן לך אפשרות להתקדם אליו. "תעשה פעולה כזאת וכזאת, ובזה אתה מתקרב אליי", כך הוא רוצה להגיד לאדם. תנסו להבחין בתשובות כאלה מהבורא, על ידי מה אנחנו יכולים לעשות איזה צעד לקראתו.

שאלה: כתוב "שכדאי לנו לוותר על תענוגי הגוף". על איזה תענוגי גוף מדובר?

תענוגים בהמיים, שיש גם לבהמה.

תלמיד: מה הכוונה? מה זאת אומרת, להפסיק ליהנות?

כן. תפסיק ליהנות בגופך.

תלמיד: אז ממה לקבל חיות ביום יום?

אתה רוצה להישאר בתענוגים בהמיים, בבקשה תישאר.

תלמיד: אז כשאני אוכל עכשיו אני צריך לכוון לא ליהנות, זו הכוונה?

כן.

שאלה: האם האדם מסוגל לבנות מסך מספיק חזק כדי שנוכל להמיר תענוגים גשמיים בעל מנת להשפיע?

ודאי, ואז הוא יוכל להעלות את כל התענוגים הגשמיים עד לגובה רוחני לקבל בעל מנת להשפיע. זה גמר התיקון.

שאלה: מה אנחנו אמורים לעשות עם כל תענוג? נניח שאני אוכלת, אני צריכה לכוון את זה לבורא שהוא ייהנה מזה? הרי אנחנו עדיין משתמשים בתענוגים בגשמיות.

נכון, אבל אנחנו צריכים להשתדל להעביר כל תענוג אפשרי שעובר בנו, שהוא יהיה בעל מנת להשפיע לבורא, שנקבל אותו בעל מנת להשפיע לבורא. זו כל העבודה שלנו, וכך לאט לאט אנחנו מסדרים ומכוונים את כל התענוגים שלנו לעל מנת להשפיע.

שאלה: איך באים אל פרעה בעשירייה ומהו הצורך הדחוף הזה ללכת לפרעה כדי לשנות את הטבע?

זה לא צורך דחוף, זה צורך שאם גדלנו עד כה, אז אנחנו יכולים כן להתחבר בינינו בעשירייה ויחד ללכת לפרעה ולדרוש ממנו לשנות את הטבע שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאני מקבל תענוג לעצמי לבין זה שאני מקבל תענוג עבור הבורא? גם כך וכך גם כך אני מקבל תענוג, אז מה ההבדל בהרגשה?

יש הבדל בשביל מה, בכוונה.

תלמיד: אבל התענוג נשאר. אני מקבל, אני נהנה.

זה לא חשוב. אם אני מקבל על מנת להשפיע, התענוג הזה לא נחשב תענוג שלי, אלא למי שאני רוצה להשפיע על ידי קבלת התענוג.

תלמיד: אז מה אני מאבד אם אני כך וכך אקבל תענוג?

אין לי מה להסביר. תחשוב. תנסה שחברים יסבירו לך.

שאלה: כתוב במאמר שכדאי לנו לוותר על תענוגי הגוף אם אנחנו מבינים שהם מפריעים לנו להגיע למטרה. האם זה אומר שאם יש תכונות כלשהן שמפריעות להגיע למטרה, אז צריך לתת להן בשיניים?

כעיקרון כן. לסלק את כל ההפרעות בכל דרך.

תלמיד: איך להבחין דווקא בתכונות שמפריעות להתקדמות? אנחנו מבינים את החשיבות של כל אחת ואת הנחיצות בכל אחת, אבל לא כל התכונות שיש בנו מתאימות להתקדמות.

מאוד קל להפריד בין התכונות. אם הן מחזקות את הקשר שלך עם הקבוצה, אז אתה משאיר אותן, ואם הן מנוגדות לקשר שלך עם הקבוצה, אז אתה מתרחק מהתכונות האלה.

שאלה: כתוב, "אדם נברא בערב שבת, שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו "יתוש קדמך במעשה בראשית"." מה זה אומר שהוא נברא בערב שבת ואיך זה קשור לזחיחות הדעת?

כל השבוע שבו נבראו שמים וארץ וכל אשר בם נוצר לפני יום השבת. אפשר לקרוא על זה בתורה בתחילת ספר "בראשית". והאדם נברא אחרי זה, אחרון. ולכן אין לו במה להתגאות שהוא מיוחד כל כך, כי גם יתוש קטנטן שרק שותה דם של בעלי חיים, נוצר עוד לפני האדם.

שאלה: האם התענוג שמקבלים למען הבורא הוא תענוג אישי בין אדם לבורא או שיש עליו פילטר של העשירייה?

יש פילטר של העשירייה, ודאי. העשירייה כולה צריכה להיות ככל האפשר מחוברת בינה לבין הבורא מצד אחד, ולמטרת הבריאה מהצד האחר, וכך היא מייצבת את עצמה וכך מתקדמת.

שאלה: אז התוכן של התענוג המקורי שנוצר, יכול להשתנות למקום בכלל אחר אם הוא מסונן בעשירייה ולבורא אחר כך?

כן.

שאלה: איך תענוגים גשמיים קשורים לעבודה שלנו בעשירייה? חשבתי שהעבודה שלנו היא לתקן את הקשרים בינינו, אז מה העניין פה של תענוגים גשמיים?

התענוגים הגשמיים הם אלו שמפרידים אותנו ממטרת הבריאה. כשאנחנו מתעלים מעליהם, לא רוצים לקבל אותם, לא לעבוד איתם לטובתנו, בזה אנחנו מתקרבים למטרת החיים.

תלמידה: ואיך זה קשור לעבודה על החיבור בינינו בעשירייה?

ככל שאנחנו יכולים להתחבר בינינו אנחנו בזה יותר מחוברים למטרת החיים, למטרת הבריאה.

תלמידה: וזה עוזר לנו לשכוח מתענוגים הגשמיים?

לשכוח, אני לא הייתי אומר, אבל להתעלות מעליהם, כן.

שאלה: הגיע לאדם תענוג כלשהו. איך הוא מעלה אותו להשפעה לבורא?

אותו תענוג שהבורא מציג לפניו, הוא רוצה להעניק לבורא.

תלמיד: איך הוא יכול לתת את זה לבורא, להגיש לו את זה?

הוא חווה תענוג שהבורא רוצה לתת לו כמתנה, אבל את התענוג הזה הוא מחזיר, מסובב לבורא.

תלמיד: איך אני יכול לסובב את התענוג לבורא? אני יכול להשתדל להתקשר אתו דרך העשירייה?

כן, נניח. זו אחת הדרכים.

תלמיד: ואיפה התענוג הזה עצמו שהבורא רוצה לתת, נגיד לאוכל, הדוגמה שהשתמשנו בה היום בשיעור או משהו אחר?

אז טוב מאוד. אז תגיש את זה חזרה לבורא.

תלמיד: מה אני מגיש לו? הרי הוא לא רוצה לאכול. אין לו צורך בזה.

אבל אתה מעביר את התענוג ולא למשל חתיכת של משהו מתוק.

שאלה: אני מעביר תענוג? מה אני מעביר? כשאני נהנה אני רוצה להעביר לו את האהבה?

כן. כמובן. כמו שאתה נהנה, כמו שאתה מרגיש, כך אתה רוצה שגם הוא ירגיש.

תלמיד: אז אני רוצה שהוא ירגיש במה? בקשר בינינו? בזה שאני נהנה באהבה? מה אני רוצה שהוא ירגיש?

הכול ביחד.

שאלה: אנחנו משתמשים בשני מקורות אור?

אין שם שני מקורות של אור.

תלמיד: הראשון מהבורא והשני זה אור חוזר שסוגר את המצב כדי שיהיה שלם?

זה לא מקור של אור. זה אור חזור.

תלמיד: אסור לקרוא לו כך?

כמובן שלא.

שאלה: כשאתה משתדל לכוון את התענוג לבורא ומשום מה התענוג עצמו נעלם ולא ברור מה לכוון ולאן, מה עושים במצב כזה?

כמובן שהתענוג נעלם, כיוון שלך ולבורא עדיין אין איזו הבנה של תענוג מאותה פעולה, מאותו אובייקט. לכן כשאתה חושב איך להעביר תענוג לבורא התענוג שלך נעלם. זה רק מעיד על כך שאתה נמצא עדיין בתוך האגו שלך באופן מוחלט.

שאלה: כשאנחנו במצב המתמיד הזה שהלב מתקשה ומתרכך במשך התפילה, פתאום מופיע איזשהו שער שאני לא יכול לעבור דרכו כי אני מרגיש את זה כמו שבירה. אין לי את הכוח להמשיך יותר. מהו החיבור שצריך להתפתח יחד עם החברים כדי שנוכל לעלות לדרגה הבאה?

חיבור. חיבור.

(סוף השיעור)