שיעור ערב 25.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים – בונות את רשת הקשר בינינו-חיבור נשי

אני שמח שיש לנו עוד פגישה וכולה בנויה על השאלות שלכן. ואם תרצו פעם לא לפי השאלות אלא לפי נושא אחר, כל נושא אחר, בבקשה. אני אשמח גם ללכת לפי מה שתבחרו.

קריין: "אין בעולם יותר מנשמה אחת, ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

אנחנו רואים מכאן שישנה רק נשמה אחת. כל אחד ואחד מרגיש חלק מאותה הנשמה, לפי כמה שהוא יכול לפתוח את עצמו אליה. זה כמו שיש לפנינו נגיד פנס גדול, מנורה גדולה או שמש, לא חשוב מה, מקור של אור, וכל אחד מאיתנו יכול לפתוח את עצמו לאור הזה, זה מאיר בו ואז הוא מרגיש שהוא מקבל את האור. לא יכול לפתוח את עצמו, אז בינתיים לא.

אבל זה מקור אור אחד ופועל לכולם, לכולם ללא שום הבדל לכל העולם. יש אנשים שמשתוקקים לפתוח את עצמם לאור הזה, זה נקרא אצלם "נקודה שבלב", רצון שדורש את הקשר עם מקור האור. יש כאלו שלא כל כך וזה מה שקורה. אז נשתדל על ידי לימוד חכמת הקבלה, על ידי הקשר בינינו, על ידי זה שאנחנו נדבר בינינו, נעורר כל אחד ואחד לפתיחת הרצון שלנו למאור הזה, העליון.

קריין: "בחינת מלכות המלובש בעולמות, נקרא אני. ומשתלשל עד העשיה, והיא היא, בחינת פירודא המורגש לכל אדם, לבחינת ישות לפני עצמו. בהרגש "האני" שבו ובהתפשטותו, רוצה לכבוש כל העולם כולו, לחפצו ולהנאתו, שזה ענין כח השבירה שבעשיה, אני אמלוך, דהיינו, מניצוצות קדושים שלא נבראו עוד."

(בעל הסולם. "סוד הכף דאנכי")

יש בכל אחד ואחד מאיתנו כוח שבירה. היינו פעם יחד כולנו, ובכולנו יחד כך גם היה מאיר האור העליון. ואחר כך זה התרסק להרבה מאוד חלקים, ואז אותו כוח השבירה פועל בכל אחד ואחד. ובזה שכוח השבירה פועל בנו, כל אחד רוצה להגיד "אני אמלוך", אני שולט, אני חושב, אני רוצה, אני. וכאן זו הבעיה, איך אנחנו מבטלים את ה"אני" הזה.

ברגע שאת מבטלת את האני שלך, ברגע זה, במידה הזאת, אנחנו מתחילים לראות, להרגיש, לזהות את הכוח העליון. איפה הוא מופיע? מופיע באותו הרצון שאנחנו מבטלים אותו מה"אני". איך אנחנו עושים את זה? על ידי זה שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו. אז אני מרגיש כלפי האחרים, עד כמה שהאני רוצה "אני", חושב אני, "אני אמלוך". וככל שאני מדכא את ה"אני אמלוך", במידה הזאת אני יכול להרגיש את הבורא. אני נותן לו למלוך.

זה כוח השבירה שיש בנו, או אני או הבורא. נדמה לי שאני צריך לוותר לאנשים אחרים, לחברים, לחברות, לכל מיני דברים, לא, זה לא נכון. זה כך נראה לי. אבל באמת זה רק הבורא. ואז אם אני מתאמצת עם החברות כדי לבטל את עצמי, אני בזה מתקרבת לביטול שלי כלפי הבורא, לתת לו מקום בי להאיר, להיות מורגש. כך אנחנו צריכים להבין. זו העבודה שלנו. או אני או הבורא. ה"אני", זה נקרא שהאגו שלי, הרצון לשלוט, לקבוע, להגיד משהו, את זה אני צריך קצת להקטין, לדכא ואז במקום זה, במידה הזאת אני ארגיש את הבורא שממלא את המקום הזה.

שאלה: תמיד נדמה לי ש"עשיה" זה העולם הזה בכל זאת. אתה יכול להסביר את ההבדל?

זה לא חשוב. עשיה זה גם העולם הזה. העולם הזה נמצא בתוך עולם העשיה, כן. מה שאנחנו מרגישים, זה גם חלק מעולם העשיה. שאלה נכונה.

שאלה: שאלה פרקטית, איך אנחנו יכולות להתבטל אם אנחנו נמצאות בסדנה וכל אחת צריכה להגיד משהו לגבי שאלה שנשאלה. וכמובן כשאנחנו מדברות, אנחנו עונות מהזווית של האגו שלנו. אנחנו בינתיים לא יכולות להתבטל. או לשתוק או מה לעשות?

לעשות פשוט מאוד, את צריכה להשתדל לדבר לכיוון החיבור. לכיוון החיבור.

שאלה: מי זה האני האמיתי שעליו אני צריכה לוותר.

מי זה האני שאני צריכה לוותר עליו? אני לא יכול להגיד. כל דבר שאני חושבת לעשות מה שאני חושבת, להגיד מה שאני אומרת, זאת אומרת איפה שאני יכולה להיות נגד האחרות, נגד הבורא, זה האני שלי ואותו אני, אני צריכה לבטל.

שאלה: איך אנחנו יכולות להרגיש שהבורא שולט בחיבור שלנו ולא האגו?

דרך החברה. אם את יכולה לבטל את עצמך כלפי החברות סימן שבמקומך יכול לשלוט בורא. איפה שאת מוחקת את האני שלך שם נמצא בורא.

שאלה: מה זה אומר להוסיף יותר אגו בעשירייה?

להוסיף יותר אגו בעשירייה זה שאת רוצה לשלוט בחברות, שאת אומרת להם את הדעה שלך ואת רוצה שהם יקבלו אותה. זה נקרא להוסיף אגו בעשירייה.

שאלה: איך בביטול בין החברות אני מפנה מקום לבורא, איך התהליך הזה של התלבשות הבורא מתבצע?

איפה שאני מבטל את עצמי שם אני נותן מקום להתגלות הבורא. פשוט מאוד. זה נקרא לעשות צמצום. צמצום זה על עצמי. כשאני עושה צמצום, מסך, אור חוזר על הרצון לקבל שלי, במקום של הצמצום כבר יכול להופיע הבורא, כי אני צמצמתי את האני שלי, את האגו שלי, המקום נשאר ריק. במקום אני, השליטה שלי, ואז יכול לבוא לשם ולשלוט הבורא.

שאלה: בזמן שאני מבטלת את עצמי מה בדיוק אני רוצה להרגיש, באיזה מקום אני רוצה להיות בזמן הזה?

את מבטלת את עצמך כדי לתת מקום לבורא שיתגלה. את מבטלת חלק מהנשמה שלך, מהאגו שלך ואז במידה הזאת שם מופיע הבורא. כדי לתת לך אפשרות להתאמן בזה את נמצאת בחברה. אם את עושה את זה כלפי החברות אז את לומדת איך לעשות את זה כלפי הבורא. אם היית יכולה לעשות כלפי הבורא בצורה ישירה לא היית צריכה חברות וחברה וכל זה, אבל זה בלתי אפשרי. לכן כדי לתת לנו אפשרות להתקרב לבורא, ניתנה לנו החברה. בלי חברה בלתי אפשרי כי אנחנו כל הזמן נשחק עם האגו שלנו ולא נוכל להתעלות ממנו אף פעם.

שאלה: בהקשר לקטע הראשון שקראנו, מה תפקיד העשירייה בבניית נשמה אחת?

עשירייה זה מבנה של עשרת הספירות, עשרה רצונות, שהן תומכות זו בזו וכך מקושרות, כל אחת רוצה לתת לאחרות לשלוט. וכשהן בצורה כזאת מבטלות את האגו הכללי שלהן, בהן ביחד מתגלה הבורא בצורה השלמה, וזה נקרא "פרצוף", המבנה הרוחני השלם.

שאלה: איך אני יכולה לבטא את ההודיה שלי לחברות, מה אני יכולה לתת להן?

אני יכולה לעשות מתנה לחברות רק בדבר אחד, שאני נותנת להן דוגמה איך אפשר לבטל את עצמי כלפיהן.

שאלה: אם יש לי מצב שאני שונאת את כל העולם, אין טעם בשום דבר, במצב כזה האם אפשר לעשות נזק לעשירייה?

לא. את צריכה בכל זאת להשתדל להתקרב אליהן. אני מבין שישנם מצבים כאלו קשים שהאדם שונא את הכול, אבל דווקא צריך להתכלל בעשירייה ולהשתדל גם מתוך המצב הזה לעזור להם.

שאלה: יש חברות שמרגישות שהן לא יודעות מה זה החיבור, הן לא מרגישות, לא חשות את זה, מה מונע מאיתנו להשיג את החיבור הנכון?

אתן צריכות לעשות כך, אותן חברות שמרגישות חיבור או לפחות נטייה לחיבור, אתן צריכות להתחבר יחד ביניכן ולהראות דוגמה לחברות אחרות שלא יכולות להרגיש את זה. לתת דוגמה, כמו בבית ספר, אנחנו צריכות לתת דוגמאות אחת לשנייה, אני רוצה להראות לחברות איך אני אוהבת אותן. מתוך זה אנחנו מתקדמים.

אני חושב שזה מה שחסר בינינו. תנסו לפתוח את עצמכן ולהראות לחברות כמה אתן אוהבות אותן, כמה אתן מוכנות לוותר על עצמכן. ואתן תראו עד כמה הן ישמחו לראות את זה ויענו לכן גם באותה צורה, ואתן תתקדמו מהר מאוד לגילוי הבורא.

שאלה: האם יהיה נכון להגיד שבתוך כל אחד יש עשר ספירות וספירת המלכות היא האני?

זה בתנאי שאתן מחוברות, ואז בכל אחת יש עשר ספירות, וכל אחת במידה שלה היא מלכות כלפי האחרות.

קריין: קטע מספר 3 מתוך מאמר 9 של הרב"ש "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".

"יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה."

(הרב"ש. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)

הכול תלוי בחיבור כמו שאתן שומעות. רק חיבור.

שאלה: השאלה בנוגע לתפילה. כשאתה אומר שצריך להתפלל עבור החברות ואני עושה זאת, אני מרגישה שאני מוציאה את עצמי בעצם מהכלל, כי זה תמיד אנחנו, וזה נהיה לי קשה. האם המצב הזה הוא כתוצאה מהאגו שלי?

הכי פשוט, רק תביני, שאם את לא מתחברת עם אחרות יחד, את לא משיגה את הבורא. את צריכה לחבק אותן והן כולן צריכות לחבק זו את זו בעשירייה, ורק בחיבוק כזה הבורא יכול להופיע ביניכן. זה מה שאתן צריכות לתאר לעצמכן וכל הזמן להשתוקק לכזאת צורה.

שאלה: העשירייה של הנשים גם יכולה להגיע למבנה רוחני, פרצוף?

ודאי, כן.

תלמידה: היכן העבודה המשותפת עם הגברים במצב הזה?

אתן הנשים יכולות לעבוד לחוד מהגברים, יכולות להיות במשהו יחד, טכנית. אבל קבוצה חייבת להיות לחוד נשים ולחוד גברים. אני זוכר שהייתי בבוגוטה וראיתי שם באמת קבוצה מאוד מאוד צמודה, גברים, נשים, ממש חיבור יפה מאוד.

שאלה: אנחנו רוצות לדעת מאיזה חומר מורכב החיבור?

החיבור מורכב מרצונות שנקראים "לבבות", ושני הלבבות כשהם מתחברים ביניהם נעשה מקום משותף ששם מיד מרגישים את הבורא. ככה זה עובד.

שאלה: בהמשך לשיעור הבוקר ולכבודו של האר"י אמרת שהמערכת נותנת לנו הזדמנות בכל רגע ורגע. איך אנחנו עכשיו ברגע הזה עולות ביחד לירושלים, ירושלים שבלב, ולא מחמיצות את שעת הערביים הנפלאה הזו איתך?

אתן מוכנות לזרוק את הגברים בפתח תקווה ולעלות לירושלים לבד? כן או לא? אם כן, תעלו ותבקשו את המשיח לבוא אלינו, כי אני לא אוכל לסחוב את הגברים לירושלים.

תלמידה: אומרים שזו תהיה שעה כזאת שזעיר אנפין ומלכות יהיו בקומה שווה זה מול זה, אז אולי באמת זה אפשרי.

זה בתנאי שיתחברו ואז אין הבדל בין שניהם. כשמתחבקים ונעשים כאחד אז אין הבדל מי יותר ומי פחות, בכלל לא. אין שאלה על זה, הם הופכים להיות ל"ה' א-לוהינו ה' אחד", ככלי לאור העליון.

שאלה: את ההרגשה הזאת של "שבט אחים גם יחד", טוב לשבת יחד, את הרגשת התענוג הזו גם צריך לתת לבורא?

כל הרגשה מחיבור בין בני אדם, הרגשה טובה, אנחנו צריכים להגדיל אותה כמה שאפשר ולהעלות לבורא. כי יכול להיות שהיא כבר תהיה ההרגשה הנכונה שהוא יוכל להתגלות בה.

שאלה: מה טבעו של הניצוץ הזה שנושאת כל חברה, האם הניצוץ הזה הוא שווה אצל כל אחת או שונה?

שווה, שווה אצל כל אחת. כי הוא רק ניצוץ, אין לו מידה, אנחנו צריכים לפתח אותו.

שאלה: איפה הנקודה המרכזית בהפצה שאם הנשים נוגעות בה, יהיה פיצוץ בכל העולם, אי אפשר יהיה לעצור את זה ונגיע לגמר תיקון?

הנקודה המרכזית שאת קובעת, את מסבירה להם שהעתיד שלהם תלוי אך ורק בחיבור, אין מה לעשות. הבורא מתגלה בחיבור וחיבור אנחנו משיגים על ידי התרגיל שאנחנו ממליצים להם לעשות, ובזה אנחנו פוטרים את עצמנו מכל הצרות.

עכשיו יבוא עלינו עוד גל של ווירוס הקורונה, עוד כל מיני דברים, זה יקיף את העולם, אחר כך יבואו עוד דברים, ויש לנו כל הזמן אפשרות לעשות הפצה, הפצה נכונה, הפצה חזקה, הפצה אמיתית. אם לא שומעים בגל הראשון, יבוא הגל השני ישמעו יותר, בגל השלישי ישמעו עוד יותר. רק אל תפסיקו, תבינו שהפצה היא המפתח להצלחה שלנו.

שאלה: איך אנחנו יכולות לבנות את האמונה, את הביטחון, כדי לבנות את הלבוש הנכון?

רק מתוך חיבור בינינו, רק מתוך החיבור, משם את מקבלת את כל האורות הרוחניים, הרגשות רוחניות, ומזה את בונה את התכונות הרוחניות שלך. רק מתוך החיבור.

שאלה: אנחנו קוראות עכשיו את מאמרי רב"ש כמו שהגברים קוראים בעשירייה. האם מספיק רק לקרוא, או גם לדבר על זה, מה יותר נכון?

אני לא יכול להגיד, כי לפעמים נשים מתחילות לדבר, גם גברים לפעמים, אבל כשנשים מתחילות לדבר, כשמקבלות זכות לדבר, בזה נגמר כל מאמר רב"ש, אין יותר. אלא כל אחת יכולה לדבר לא יותר מדקה.

שאלה: עכשיו שיש את כל ההפגנות בחוץ, מה לגבי יציאה למעגלי שיח לדבר עם העם?

חס ושלום. לא ולא. אישה יושבת בית, אסור לנו לצאת ובצורה כזאת פרועה לפזר את חכמת הקבלה ברחובות בזמן שמפגינים שם. את ראית בטלוויזיה איזו צורה יש למפגינים האלו, את רוצה להביא להם את חכמת הקבלה בצורה כזאת ועוד מ"בני ברוך"? חס ושלום.

אני מזהיר את כולכם, ברגע שאני אדע שאיזו אישה במיוחד, או גבר, מישהו, עושה בצורה כזאת לא מכובדת הפצה, אני לא אסבול אותו בינינו, אני לא אסבול את האדם הזה.

רק בדרך המקובלת בינינו. יש לנו מרכז הפצה, תפנו לשם, או לאחראי שאתם רואים אותו על המסך עכשיו, ולא לעשות שום דבר שבא לכן. אני מזהיר מאוד, זה מאוד חשוב, אדם שלא יעשה לפני הנהלים שלנו ייזרק. אז אני מקווה שאתן חכמות.

שאלה: אתה אומר להתחבר אז אנחנו מתחברות ואנחנו יודעות שאחר כך מתחילות הירידות מצד החברות. לחלק מהחברות קשה להתבטל וזה משפיע על כל העשירייה, איך לתמוך בחברה שקשה לה להתעלות מעל ההפרעות?

אתן צריכות לתת להן דוגמה. בשקט, בלי הסברים לתת דוגמה, זה הכול.

שאלה: יש הרגשה של ייאוש אצל נשים רווקות כי הן לא יכולות למשוך את המאור ללא גברים. עד כמה זה נכון?

אין דבר כזה שנשים ללא גברים לא יכולות למשוך מאור. ישנה קבוצת גברים וישנה קבוצת נשים, כך גם היה אצלנו בימי הרב"ש, וגם אשתי הייתה שם בקבוצת הנשים אצל רב"ש. הוא מאוד כיבד אותן וחילק להן מאמרים והן למדו וקראו והשתתפו יחד ביניהן, והוא מאוד מאוד היה דואג שיהיה להן קשר.

וללא שום קשר לגברים, ללא שום קשר, לא צריך להיות קשר. נשים זה כמו גברים, אם יש ביניכן חיבור אתן יכולות למשוך את הבורא שיופיע בקשר ביניכן.

שאלה: בקשר להפצה, האם להשקיע בהסברה בינינו, להתאמן איך להסביר, לעשות הכשרות וכל מיני הדברים האלו, או יותר לעשות מאמץ לחיבור וכל הדברים האחרים יבואו בעצמם?

יותר טוב הסברה לחיבור.

שאלה: למה הבורא היה צריך לברוא גם נשים בנוסף לגברים?

אנחנו לומדים את זה מיסודות העולם. שדווקא קודם היסוד הרוחני זה אישה, רצון לקבל. ואחר כך בנוסף אליו, כדי לתקן אותו, מגיע רצון להשפיע שזה הגבר. אני לא חושב שזו השאלה הכי נחוצה לנו היום, זה לא כל כך בעיה.

שאלה: בהפצה כשאנחנו מדברים על חיבור טוב, האם אפשר לציין משהו על התפקיד המיוחד של האישה, שצריך להפוך להיות כמה שיותר דומה לבורא על מנת להתחבר יותר ולא להיות בחיבור אגואיסטי?

יש הבדל גדול מאוד בפסיכולוגיה הארצית שלנו בין גבר ואישה. אנחנו מכירים את זה, רואים את זה. זו טיפשות לחשוב שבעולם שלנו יכולה להיות איזו התקרבות בין גבר לאישה, אלא כל אחד צריך להיות בשלו, להתפתח מתוך הטבע שלו ולממש את הטבע שלו בצורה אמיתית. אבל לא שאני כגבר אסתכל על האישה ואעשה מעצמי דימוי שלה, או אישה תסתכל על הגבר ותגיד "אני רוצה להיות כמוהו". לא, אין דבר כזה, זו טיפשות. זו כל הבעיה של העולם, כל העניין של השוויון הזה שאנחנו רוצים, לא יהיה אף פעם, זו רק תהיה צורה יותר מקולקלת.

אלא צריך לתת לכל אחד ואחד תוכנה משלו והזדמנות משלו לממש את עצמו. לגברים לחוד ולנשים לחוד. אנחנו מאוד נפרדים והפוכים, צריכים ללמוד איך כל אחד מממש את עצמו. ובבורא, שם בבורא, במקור שלנו למעלה שם אנחנו מתאחדים.

לכן לא לשים לב. נשים שיתפתחו כמו שמגיע להן, גברים שיתפתחו כמו שמגיע להם. ויש הפרדה בזה, לא צריכה להיות ערבוביה, אלא כל אחד שיתפתח לפי המין שלו. זה לא מין, מין זה נקרא שכל היסוד שלו לאורך כל התכונות, אחר לגמרי אחד מהשני.

נלמד רק איך להגיע להזדהות עם הבורא כל אחד בקבוצה שלו, קבוצת גברים וקבוצת נשים.

שאלה: אם הכוח של ספר הזוהר הוא כל כך גדול, כמו שדיברת בשיעור ערב, אולי כדאי לנשים להתאסף בנפרד ולקרוא את ספר הזוהר בלי דיון? ומה זה יכול לתת לנו?

זה מאוד חשוב, אני מאוד מכבד את זה, זה מאוד מוסיף לכן. אני מציע, אם יש אפשרות, לעשות את זה בכל רגע פנוי.

שאלה: אנחנו יכולות להגיד שבהפצה, כשאנחנו עובדים גברים ונשים ביחד, אנחנו לא צריכים להתערבב אלא הנשים צריכות להתחבר ביניהן, והגברים להתחבר ביניהם, וכך הבורא כבר דואג לחיבור ביניהם?

אנחנו צריכים לדאוג רק לחיבור בין הגברים לחוד, וחיבור בין נשים לחוד. וכשנגיע לדרגות יותר גבוהות רוחניות, אז נדע איך לעשות גם חיבור בינינו.

שאלה: באחד השיעורים אמרת, שההתקדמות הרוחנית של האישה מאוד מאוד תלויה בהפצה. האם תוכל להסביר את זה?

העלייה הרוחנית של אישה כולה כולה תלויה בהפצה מצידה. כי בזה אישה היא כמו מולידה, מתפשטת בכל העולם וזה הרבה יותר מגבר. גבר צריך להתעמק פנימה לתוך חכמת הקבלה, לתוך ההשגה הפנימית. אישה צריכה להתפשט החוצה להפצת חכמת הקבלה ברוחב. כך זה כתוב וכך צריכים לעשות.

אני ממליץ פחות לשאול ויותר לעשות, ואתן תראו בזה הצלחה.

שאלה: שמעתי אותך אומר, ש"הלב שלנו מלא בכוחות רעים". הייתי רוצה שתסביר לנו בבקשה על מה מדובר.

כתוב ש"יצר לב האדם רע מנעוריו"¹. וכל המחשבות שבליבו, כל הרצונות שבליבו הם כולם רעים, הם כולם אגואיסטים, כולם מכוונים רק לטובת עצמו ולא לטובת האחרים. זו הכוונה.

שאלה: קודם אמרת לתלמיד שלך, שהוא צריך לפתוח את הלב ואני הרגשתי שהוא היה ממש חסר אונים והזדהיתי איתו. השאלה שלי, למה זה תלוי בנו? כי הרי אנחנו לא אחראים לא על הרגשות, לא על המחשבות, לא על הבקשות. אז איך זה בעצם תלוי בנו לפתוח את הלב, להתחבר?

זה תלוי בתפילה שלנו. ולכן זה תלוי בנו, תלוי בתפילה שלנו.

שאלה: מהי הרגשת האפס בשביל האישה, ואיך לפעול מתוך המצב הזה?

הרגשת האפס אצל אישה, זו הרגשה מאוד טובה. שהיא מרגישה שהיא ממש לא רוצה להשתמש עם הרצון לקבל שלה, למרות שהוא גדול.

שאלה: אני מרגישה בימים האחרונים הצפה של כעס בכל הרבדים. גם בחיים הפרטיים, גם ממה שאני רואה בעולם. מה זה הכוח הזה וגם איך להשתמש איתו?

זה כוח האגו בצורה הבוטה ביותר, הגדולה ביותר, זה כעס. כעס זה ביטוי של האגו של האדם.

תלמידה: איך הופכים את זה לכוח אנרגיה?

תפילה. כל הזמן פנייה לבורא שיעזור לך להתעלות למעלה מהכעס הזה.

שאלה: תוכל קצת לחדד את הנקודה של הביטול. אני לא מצליחה לאחוז בנקודה הזאת.

ביטול זה בתנאי שאני מרגיש את עצמי כל כך גרוע, כל כך לא מסוגל לכלום, שלא נשאר לי שום דבר, רק לשפוך את ליבי לפני הבורא. זו נקודת הביטול. כהכנה לזה אני צריך להשתדל לעשות אותו הדבר בקבוצה.

אני לא אוכל להגיע באמת לביטול לבורא אם אני לא עושה את זה קודם לפני הקבוצה. כי כלפי הבורא הכול הולך. כולם מוכנים להתפלל, לבקש ולבכות. אבל אם אנחנו לא עושים את זה לפני הקבוצה קודם, אז כל הפנייה שלנו לבורא היא שקרית ולא מתקבלת.

נשים, בנות, הגיעה נקודת הסיום. אני מבקש סליחה שעוד לא ענינו לכולן. אולי בפעם הבאה נעשה שיעור קצת יותר מורחב. שיהיה לכן כל טוב, תשמרו על עצמכן.

הווירוס הזה לא עובר ועוד רחוק רחוק מהסוף שלו וזה תלוי בנו. בואו אנחנו נתאחד, נביא כוח בריאות לעולם ונצליח. אני מאוד מאוד שמח שאתן רוצות לראות אותי, תזמינו אותי יותר ויותר, אני אשמח לבוא לפגישות כאלו שלנו. כל טוב לכן לכולם ותודה.

(סוף השיעור)

---

1. "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח', כ"א)↩