שיעור וירטואלי מס 2 – 09.12.03
מפי הרב המקובל מיכאל לייטמן
הקלדה: רחל מלמן
זהו שיעור שני בסדרת היסוד של חוכמת הקבלה. נושא השיעור הוא:
ענף ושורש
רב: בשיעור שעבר דיברנו על חוכמת הקבלה עצמה – מהי, לשם מה היא קיימת.
התברר לנו שמתוך אי ידיעת המחר, מתוך חוסר הכרתנו את המציאות – את מה שקרה לפני שנולדנו כאן, בעולם הזה, את מה שקורה כשאנחנו עוזבים את העולם הזה, מתוך כך אנחנו לא יודעים איך להסתדר עם הסביבה והטבע. בהתמודדות מול כל חברה – משפחה, עבודה, וכדומה, אין לנו מושג איך להצליח.
השאלה היא, איך להצליח בכך, או יותר נכון – מהי החוקיות שמקיימת את העולם.
בחוכמת הקבלה נשאלת השאלה כך – מהי סיבת הסבל שקיים בעולם. סבל הוא לא מה שנוהגים כולם לחשוב, סבל, כך מסבירה חוכמת הקבלה, הוא כל רצון ורצון של אדם שלא בא על סיפוקו בצורה מיידית.
ניתנת דוגמא כזאת: אם אני משלשל את ידי לתוך הכיס, בתקווה להוציא משם עשר אגורות, ומוציא עשרים, זה כבר נקרא סבל. כי לא מצאתי, לא קיבלתי, בדיוק את הדבר שרציתי.
כדי להביא את האדם למצב שבו הוא יהיה לגמרי שלם, שמח, בטוח, יודע איך לנהל את חייו, הוא נצרך לידיעת הטבע, לידיעת העולם הסובב אותו. חוסר ידיעת חוקי העולם הזה, היא בעצם הגורמת לנו לסבל, לחוסר אושר וסיפוק.
אנחנו קולטים את העולם דרך חמישה חושים: ראייה שמיעה ריח טעם ומישוש.
דיברנו על כך שסך הכול אנחנו כקופסא שיש בה חמישה פתחים, פתח כנגד כל חוש, ומה שאני קולט בכול חוש נכנס בי, נכנס למרכז ההנאה שלי, ושם אני בודק אם זה טוב או רע לי. כל חוש קולט מכלל המציאות רק בגבולות מסוימים, בתדר מסוים, ועל מציאות שלא נקלטת בחושים שלי אני לא יודע כלום; למרות שהיא משפיעה עלי ומסובבת את כל העולם סביבי, אני לא יודע ולא מרגיש זאת. לכן אני נמצא בעולם הזה, לפעמים ללא שום ידיעה איך להסתדר, איך לדעת, מה לעשות כדי שיהיה לי טוב מחר, איך להיות בטוח שאני לא טועה, ובכלל – איך להגיע לטוב ואושר.
לכך חסרה לי ידיעת חוקי העולם. אז הייתי כמו קוסם; רואה מייד את הנולד, מה יקרה, מה יצא מכול מחשבה ומכול פעולה שלי. הייתי מסתדר יפה כל רגע ורגע בחיי.
http://www.kabbalahmedia.info/kmedia/download.php?fid=3968
איך אנחנו יכולים לקלוט את כלל המציאות ולהרגיש אותה. זה בדיוק הנושא שבו חוכמת הקבלה מטפלת ואליו היא מאפשרת לנו להגיע – לידיעת כלל המציאות. איך עושים את זה? אומרים לנו מקובלים שחסר לנו עוד פתח אחד, עוד חוש נוסף לחמשת החושים שלנו, והוא נקרא החוש השישי. בו אני מרגיש את כל אותו העולם שנסתר מחמשת החושים. לכן נקרא אותו עולם – העולם העליון, עולם הנסתר, עולם הנמצא מחוצה לחושים שלי. חוכמת הקבלה מאפשרת לאדם להרגיש אותו, ללמוד אותו, להבין אותו ולשלוט בחוקיו. כמו שאנחנו יודעים איך להשתמש באותו חלק המציאות הנתפס על ידינו, לפי החוקים שנלמדים במדע הרגיל, כך גם בחוכמת הקבלה, שהיא מדע, אלא שהמדע עוסק בחלק המציאות הנסתר מאיתנו.
איך מפתחים את החוש השישי ולומדים את תכונותיו. אומרים כך – יש לנו סך הכול כמו שאמרנו, חלק מרגיש, הוא לב האדם, ולידו מוח. לב ומוח. כדי להרגיש את העולם שלנו הם מספיקים לנו, אבל כדי להרגיש עולם עליון יותר שנמצא מחוצה לחמשת החושים, לשם כך אני צריך עוד איזה מין בסיס שיהיה לי. הוא נמצא אצלי, והוא נקרא "נקודה שבלב ".
אז במילים אחרות אפשר להגיד שחוכמת הקבלה היא שיטה שמפתחת בנו את החוש השישי; שיטה שעוזרת לנו להגדיל את הנקודה שבלב. אותה נקודה שבלב, אם אנחנו מגדילים אותה והיא הופכת להיות כחוש, או כמאין כלי, שבו נכנסת האינפורמציה, המידע על העולם העליון, הנקודה הזאת תהיה כלי שנקרא נשמה.
http://www.kabbalahmedia.info/kmedia/download.php?fid=3969
נשמה היא אותה מילה רגילה שאנחנו כולם משתמשים בה, אבל בחוכמת הקבלה, באותו מדע שמטפל בכול נוסחה ונושא והגדרה, נשמה נקראת – פיתוח של החוש השישי מתוך הנקודה שבלב, עד לכדי כלי קיבול של כל המציאות הנסתרת מחמשת החושים שלנו. כך מקובלים מגלים את אותה המציאות.
אלא שאחרי שמקובל מגלה, במידה שפיתח את החוש השישי, במידה שהנשמה גדלה; שיש בה איזה שהן תכונות של אורך, רוחב, קיבולת מסוימת, והוא מגלה מציאות נוספת - איך הוא יכול לבטא את המציאות הזאת? איך הוא יסביר אותה, יכתוב עליה, איך הוא ימדוד אותה, איך יוכל לחזור ולחקור אותה?
הרי חוכמת הקבלה היא מחקר, כמו שאנחנו חוקרים בעזרת חמשת החושים שלנו את העולם הזה, אותה מציאות שכולנו מרגישים, כך חוכמת הקבלה חוקרת עולם עליון יותר; אותו חלק המציאות הנתפס בחוש השישי, אבל לפי אותם החוקים, לפי אותם כללים.
ואז למקובל יש בעיה – איך הוא ירשום את מה שהו מרגיש בחוש השישי. זאת בעיה, כי להבעת הרגשות שאנחנו תופסים בחמשת החושים שלנו קיימת שפה, שפתה המדוברת של כל אומה, ואנחנו מבינים אחד את השני. אפילו לצומח, כך אומרים, יש שפה, מכל שכן לחי, לדגים, לציפורים. לאדם ישנה שפת הגוף, הריקוד, המוסיקה, הציור; יש הרבה אפשרויות לרשום ולבטא הרגשות או התפעלות מהעולם הנתפס בחמשת החושים. זה נושא בפני עצמו, עוד נדבר עליו פעם; למה אנחנו בנויים כך שבצורה כזאת אנחנו תופסים ומבטאים את הרגשות שלנו, כל זה נובע מטבעם של חמשת החושים האלו.
אבל כשאני קולט מציאות שאף אחד לא יודע עליה, לא מרגיש אותה, לא מדבר עליה, ואני רוצה לרשום אותה ולהעביר אותה הלאה, אני רוצה להתחלק בה עם אנשים אחרים, שאולי כן מרגישים כמוני,איך נדבר?
בכל זאת אנחנו צריכים לקרוא באיזה שהן מילים למה שאנחנו מרגישים, לשלוח את ההרגשה באיזה שהיא צורה של גלי קול או לרשום באיזה סימנים, שייקלטו אצל השני, והוא יוכל להגיד לי בעזרת סימנים – האם זאת אותה הרגשה, האם הוא רואה.
איפה נמצא את הקשר בנינו, קומוניקציה כזאת שבה נוכל לדבר, כשאין לנו שפה מוכנה לכך?
על כך כותב בעל הסולם, רב יהודה אשלג, במאמר "מהותה של חוכמת הקבלה ".
הוא כותב כך: "חכמי הקבלה מצאו, אשר ד' עולמות הנקובים בשם אצילות, בריאה יצירה ועשיה, החל מעולם הראשון, היותר עליון, הנקרא "אצילות", עד העולם הזה הגשמי המוחשי, הנקרא "עשיה", צורתם שוה זה לזה לגמרי בכל פרטיהם ומקריהם. דהיינו שכל המציאות ומקריה הנמצאים בעולם הראשון," הגבוה ביותר, "כל אלה נמצאים גם כן בעולם השני שמתחתיו, בלי שום שינוי של משהו. וכן בכל יתר העולמות שלאחריו, עד לעלם הזה המוחשי."
בעל הסולם רוצה להגיד כך – יש לנו עולם עליון ועולם תחתון. את העולם שלנו, התחתון, כמו שלמדנו, אנחנו תופסים בחמשת החושים שלנו. את העולם העליון אנחנו תופסים בחוש השישי.
http://www.kabbalahmedia.info/kmedia/download.php?fid=3970
אז אומר רב יהודה אשלג כך – בעצם שני העולמות האלה דומים אחד לשני; מה שיש בעולם העליון, קיים כנגד זה בעולם התחתון, בכזה דיוק שלא יכולה להיות אצלנו כאן איזו פעולה, או מקרה, או מעשה, חפץ, מחשבה, רצון, כל מה שאנחנו יכולים לקבוע בשם בעולם שלנו, שאין לו שורש בעולם העליון.
מאותו שורש נולד הדבר בעולם שלנו ומופעל, מקבל משם הזנה והשגחה והנהגה, ובעצם אם לא שורשו בעולם העליון, לא הייתה לו שום מציאות בעולם התחתון. וכך זה כנגד זה, בכל המקרים הקיימים בעולם הזה.
לכן אומר בעל הסולם, יש לנו אפשרות לקחת שמות מהעולם הזה, שמות שאנחנו נותנים לכול המקרים, המחשבות, הרצונות, הפעולות, לכל האופנים שבנמצא, ובהם לקרוא לשורשים שלהם. שם השורשים - וכאן הענפים. וכך, למרות שבעולם העליון ישנם רק כוחות, רק פקודות, זה עולם של מחשבות, רצונות, כוחות בלבד, ללא שום חומר גשמי, למרות זאת אנחנו יכולים לקרוא להם באותם השמות שבהם נקראים התוצאות שלהם, הענפים שלהם, בעולם שלנו.
http://www.kabbalahmedia.info/kmedia/download.php?fid=3971
אם כן - יש שפה מוכנה למקובלים, לדבר על העולם העליון; באותן המילים, באותם השמות שאנחנו נוהגים לבטא כאן, בעולם הזה. אבל אנחנו צריכים לדעת שאותו אדם, אותו מקובל, מתכוון לשורשים, ולא נטעה ונחשוב שהוא מדבר על העולם הזה. אמת היא שבצורה כזאת כתובה לא רק חוכמת הקבלה, אלא כל התורה וכל הספרים הקדושים ככלל. ודאי הוא שבספרים הקדושים; חומש, משנה, גמרא, בכל הספרות, לא התכוונו לספר לנו על העולם הזה, אלא מדובר על השורשים, על מציאות עליונה, מידע על צורת הקיום המתחייבת, סדר העולם, בהתאם לאותה מציאות; מידע מדויק על העולם בו אנחנו חיים, על העולם הגדול הכולל את העולם העליון. לכן אם אנחנו מדברים על שפת הענפים בחוכמת הקבלה, אנחנו יכולים לדבר בעוד שפות שבהם השתמשו המקובלים, אנשי הרוח שלנו, כדי לבטא את השגתם במציאות על. כמו "ספר -היצירה" המיוחס לאברהם אבינו וספר התורה של משה, שמתוך השגה בעולם עליון, השגת מה שנקרא בורא, כוח עליון, הוא כתב כל מה שראה, שהשיג, ברוח הקודש שלו, בחוש השישי.
את כל השגותיו ביטא משה בשפה המדוברת, ולכן אם אדם לא יודע למה התכוון, הוא חושב שהכוונה היא לסיפור היסטורי; על יציאת מצרים, על הקורות אותם במדבר, עם מי נלחמו ואיך הסתדרו.
כך אסור לנו לחשוב, מפני שזה לא ספר היסטוריה, וספרי קודש לא מספרים על העולם הזה, לכן הם נקראים ספרי קודש. קודש הוא כמו שחתן אומר לכלה – "את מקודשת לי", זאת אומרת – את מיוחדת, שייכת רק לי. קדוש הוא משהו מיוחד, לא מן העולם הזה. ספרי קודש נקראים כך מפני שהם מספרים לנו על מה שלא שייך לעולם הזה, והתורה בכללם. אם ניקח לדוגמא את ספר "הזהר", שהוא פירוש על חמישה חומשי תורה, אתם יכולים לחשוב שהוא כפשוטו – פירוש על חמישה חומשי תורה.
זאת אומרת, כל התורה מספרת לנו סך הכול על מבנה המציאות העליונה. למה?
כדי שכשנדע את החוקים, אז נדע איך להסתדר במציאות, נדע מה דורש מאיתנו הטבע הכללי, ובהתפתחות של אלפי שנים, נגיע למצבים טובים. אם היינו יודעים בברור איך בנויה כל המציאות; מהו הטבע ואיך הוא מתכנת את כל הפעולות, היינו רואים שהחוקים הם מוחלטים, ששום דבר לא נעלם או נעשה בסתמיות כמו שנראה לנו היום מחוסר ידיעת הטבע. היינו רואים איפה נמצאות הטעויות שלנו, וודאי שמגיעים רק למצבים טובים. חיינו, כבר עכשיו, על פני כדור הארץ, היו יכולים להיות מאושרים ושלמים.
אז כדי לעזור לנו בזה, כותבים מקובלים ספרים. איך? בשפת הענפים. או בשפה שנקראת מקרא (תורה נביאים כתובים) וודאי שהיא מספרת רק על פעולות רוחניות, או בספר הזהר ויתר ספרי הקבלה, שמסבירים באותה השפה ה-כאילו מובנת לנו, מה שמספרים לנו משה והנביאים. גם שם אנחנו רואים שלא ממש מובן למה התכוונו, כי גם בעזרת שפת הענפים קשה לבטא את מה שקורה בעולם העליון. עוד דוגמאות הן שפת המשנה, שפת האגדה, שמספרת באופן אחר לגמרי על החוקיות העליונה, ושפת הגמרא שלמרות שהיא מדברת כביכול רק על דינים והלכות וקיום מצוות בעולם הזה - הכוונה היא לעולם עליון בלבד.
כי בלי ידיעה אמיתית בעשיית המעשים שלנו כאן, בהתאם לחוק הכללי של המציאות,אנחנו כל הזמן טועים.
איך פועלים? על ידי מה מפעילים את העולם העליון אחרי שיודעים ממה הוא בנוי ואיך הוא מתקיים?
הרי זה לא סתם ידע יבש; אנחנו יכולים לפתוח את העולם הזה, להיכנס לשם, כדי להשתמש בכול החוקים.
כמו שאנחנו לומדים את טבע העולם הזה וחוקיו, ומשתמשים בהם לטובתנו, כך גם בעולם הרוחני, העליון.
אז מתברר שעל העולם העליון אנחנו משפיעים על ידי מחשבות מיוחדות שנקראות כוונות.
לכן כתוב - "מצווה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". זאת אומרת שהעיקר הוא לא עשיית פעולות מסוימות, אלא כיוון המחשבות, הכוונות, כלפי כוחות רוחניים, שאדם יודע, מכיר, ויודע איך הם פועלים עליו.
אם בהתאם לזה הוא מפעיל את אותם הכוחות העליונים, אז הוא חי חיים טובים,שקטים ובטוחים.
את זה חוכמת הקבלה מלמדת, ולכן היא נקראת חוכמת הקבלה; היא מלמדת את האדם איך לקבל מציאות עליונה, להבין אותה, ובסופו של דבר – לנהל אותה.
שוב – לא חשוב באיזה שפה מסבירים לנו הספרים את המציאות; שפת המקרא, שפת התנ"ך מה שנקרא, שפת האגדה, שפת הגמרא או שפת הקבלה.
אם כך נשאלת השאלה; האם חשוב באיזה ספרים לקרוא? אולי אפשר לקרוא כל החיים רק תהילים או חומש או אגדות וזה מספיק? יש אנשים שלומדים כל החיים גמרא, ולאו דווקא ספרי קבלה, שבהם באמת כמעט לא נוהגים ללמוד ולהשתמש.
מקובלים אומרים שיש הבדל גדול בין ארבע השפות; כולן מדברות על מציאות עליונה, על עולם עליון, כולן מסבירות לנו איך הוא בנוי, אבל להגיע להכרת העולם העליון, להרגיש אותו, להתחיל לראות אותו, להבין אותו על מנת להיכנס ודרכו לשנות את גורלנו - אנחנו יכולים רק על ידי שפת הקבלה.
לכן, אמנם קיימות ארבע שפות, אבל רק שפת הקבלה היא שימושית לאדם ומאפשרת לו לפעול בצורה ממשית בטבע, כדי להגיע לחיים מאושרים.
האם הקבלה יכולה לעזור גם במקרה שאני לא מרגיש את הסבל?
רב: בתחילת השיעור הגדרתי מהו הסבל.
אם כל המציאות הייתה פתוחה לפני, מגולה ונסתרת כאחת, כל העולמות הרבים שישנם,
אם הייתי יודע לראות, להרגיש ולנהל את הכול, כמו שאומרים המקובלים, אז הייתי בונה את חיי כך שכל רצון שהיה מתעורר בי, כל מחשבה, באותו רגע היה גם מתקיים, מתממש בצורה מושלמת לגמרי.
מאחר שהייתי רואה את כל המציאות, הייתי יודע להתייחס לכל אחד ואחד, מכוון שזאת מערכת סגורה; כמו גוף האדם שעובד בהתאמה מלאה, כך כלל המציאות, שמכילה את העולם שלנו והעולמות העליונים.
זהו גוף אחד, אלא שאנחנו לא רואים שזאת מערכת אחת, ולכן אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לנצל חלק אחד לטובת השני. זה מה שגורם לחיים לא כל כך מסודרים, אבל בהחלט – לא צריך לסבול.
חוכמת הקבלה קיימת לא בשביל אלו שסובלים, אלא בשביל אלו שרוצים לנהל את החיים שלהם, לקבוע גורלם בעצמם, ולא לסמוך על הגורל העיוור; מה יקרה מחר, למה כך ולא אחרת וכולי.
בכלל, אדם שמסקרן אותו לדעת באיזה עולם הוא חי, למה הכול בנוי בצורה כל כך מסובכת, למה קיימים כדור הארץ, השמש, הירח, החיים, למה מחולק הזמן בצורה כזאת, הגלגולים, למה ההיסטוריה מובילה אותנו כך, ממצב למצב.
זאת אומרת, כל דבר שאדם בעולם שלנו יכול לשאול, אפילו אם יקבל איזה שהן תשובות, הן יהיו חלקיות בלבד. כי שוב, כמו שדיברנו, הכול יורד מהשורשים למטה, אל הענפים.
לכן, אם אנחנו רוצים באמת לדעת מהי מהותה של כל תופעה הקיימת בעולם שלנו, אין לנו שום אפשרות אחרת להגיע להבנה אמיתית, מלאה, מושלמת, אלא אם נעלה למעלה, אל השורשים.
זאת הסיבה שחוכמת הקבלה נקראת חוכמת האמת; היא לא מסתירה שום דבר. אדם שמגלה את השורש, רואה מהתחלה ועד הסוף כל מה שקורה עם אותה תופעה, בכול הרמות שבכל העולמות.
לכן כשהוא רואה בעולם הזה איזה חומר ואת הנעשה איתו, לא חשוב מה, אם זה רגש או מחשבה, כוח או פעולה; כל תופעה שיכולה להיות, בכל דרגה; דומם צומח חי מדבר - הוא מייד מבין את מהותה הפנימית.
כותבים מקובלים, שכל האנושות תגיע בסופו של דבר ללימוד חוכמת הקבלה.
החיים שלנו נעשים מסובכים יותר מדור לדור, וכדי להבין אותם ולהסתדר איתם, נאלץ לעלות לרמה שבה נכיר את המציאות, את החוקיות שלה, ואז נהיה לאנשים חופשיים, בטוחים, שקובעים בעצמם את מהלך החיים.
האם אתה נמצא במקביל בעולם הזה ובעולם הבא?
רב:האמת היא שעל שאלות כאלה אסור לענות. קודם כל – אם אני אגיד כן, מי יבדוק? ואם אני אגיד לא, אז מה אני עושה כאן איתכם? בואו פשוט נתאפק ונראה יחד. אני מבטיח שאלו שילמדו, יגלו משיעור לשיעור אופקים חדשים, והחיים על אופן סידרם והתנהלותם, יהיו להם ברורים יותר.
קבלה עושה את האדם, היא בונה אותו, פותחת לפניו את כל האפשרויות. כל אחד מאיתנו הוא מיוחד, באמת מיוחד, בפני עצמו, אף אחד לא דומה לשני, בכל אחד יש משהו מיוחד משלו.
קבלה עוזרת לאדם להוציא את כל מה שנסתר בו, כביכול טמון בו, ולפתח את זה בצורה הטובה ביותר.
בין התלמידים, החברים שלנו, ישנם אנשי תיאטרון, ציירים, מוסיקאים, יש אנשים שעוסקים במדע, בכלכלה - אנשים מכל סוג. אני חושב שבסופו של דבר, חוכמת הקבלה עוזרת לכל אחד להבין את עצמו, ואיך ליישם את עצמו בעולם הזה.
אז לא מדובר רק על העולם העליון, ומה קורה אי שם עם מלאכים, שדים ורוחות, כוחות, או "עין רעה", כמו שנוהגים לחשוב על חוכמת הקבלה. לא. חוכמת הקבלה עוזרת בכל מקרה שקיים בעולם הזה, על ידי כך שהיא מסבירה לנו את שורש הדברים שקורים לנו.
על פי מדע הביולוגיה, אדם מרגיש דרך המוח ולא דרך הלב. איך זה מסתדר עם קבלה?
רב: זה נכון. לב אנחנו באמת יכולים להחליף ולהכניס משאבה במקומו. כשאנחנו מתרגשים, אנחנו מרגישים בלב כל מני תופעות, ישנה השפעה על המשאבה הזאת, ולכן אנחנו אומרים; "הלב מרגיש".
האמת היא שהלב לא מרגיש שום דבר, אפשר לעשות ניתוח ולהחליף לב, שום דבר לא משתנה. זה נכון.
מקורה של כל הרגשה, הנאה, מקום הבירור והתיקונים שאדם עושה, מקום ההשוואות,זה ודאי נמצא במוח.
רק שם נמצאת המערכת שמקבלת את המידע מחמשת החושים. היא עוברת, לאחר החומר, לאיזה שהוא - נאמר מימד - שבכלל לא שייך לגוף ונקרא מרכז התענוג. מרכז התענוג נמצא כביכול במוח, ואנחנו יכולים לחקור אותו, להבין אותו ולעשות בו ניתוחים ושינויים. אבל הרגשת התענוג עצמה היא הרגשה שלא שייכת לחומר, היא הרגשה שעומדת אחרי החומר, זו כבר צורה שמלובשת בחומר, שנקראת אצלנו רוחנית. אנחנו עוד נלמד מה הוא המושג הזה, אבל כאן בהחלט אנחנו כבר נוגעים במשהו שמעל לחומר.
נקודה שבלב היא מין אבר אודימנטארי, מה שנקרא, זאת אומרת נקודה שנמצאת בכל אחד ואחד. אלא שיש אנשים שמרגישים שהם חייבים לפתח אותה, חייבים לדעת מה קורה, איך בנויה המציאות, מה קורה לפני שנולדים, אחרי שמתים, בכלל הם רוצים לדעת הכול על עצמם. כל זה בא מהנקודה שבלב. אם היא ישנה - אדם באמת מרגיש את הדחף, את הלחץ, ומוצא מקום ללמוד. אם היא לא נמצאת - היא נמצאת בכול מקרה, רק בצורה רדומה - אז אפשר לעורר אותה.
היום רציתי לסיים את הנושא הזה. משך הלימודים שלנו ודאי נפתח כל שפה ושפה, נלמד ביחד את פרשת השבוע על פי הקבלה, אגדות על פי הקבלה, נבואה, גמרא, וודאי את ספרי הקבלה עצמם. אז נראה שכולם, ללא יוצא מהכלל, באף מילה לא מדברים על העולם הזה, אלא רק על מערכת עליונה, על השורשים שלנו, ואיך אנחנו יכולים להשפיע עליהם, כדי להנהיג את הגורל שלנו.
ההתפתחות נמשכת לאורך אלפי שנים. חוכמת הקבלה אומרת שאופן ההתפתחות שלנו הוא כזה; כל פעם הרצון לקבל עולה דרגה, האגואיזם מפותח יותר, כך במשך חמשת אלפים שנה כמעט. ואומרים לנו מקובלים שכאשר מגיע הזמן המתקרב לגמר התיקון, לסוף התפתחות האדם; האגו מתעצם עד כדי כך, שהנקודה שבלב גדלה גם היא ומתחילה לדרוש התפתחות. אז מתחיל האדם להרגיש לחץ פנימי, מתחילות להתעורר בו שאלות כמו – מי אני? מה אני? וכן הלאה.
מה שלא היה קיים בדורות קודמים, מתחיל בזמננו להיות יותר ויותר אקטואלי.
http://www.kabbalahmedia.info/kmedia/download.php?fid=3972
http://www.kabbalahmedia.info/kmedia/download.php?fid=3973
איך אדע שהנקודה שבלב התעוררה?
רב: אדם מרגיש שמעבר לתענוגים גופניים; לאוכל, למין, למשפחה, אותם תענוגים שנמשכים אליהם גם שאר בעלי החיים. מעבר לתענוגים אנושיים; לכסף, לכבוד ולהשכלה, שאליהם מתעורר האדם מתוך הימצאותו בחברה. מעבר להם נמצא משהו שלא יכול להתמלא על ידי אוכל, מין, כסף, כבוד והשכלה - והוא נמשך אליו. הוא נמשך לדעת לשם מה הוא חי, מהו מקור החיים, מהי מטרתם. אדם מוצא שלא יוכל להירגע עד שלא תיוודע לו סיבת קיומו (זאת שאלה קשה לביטוי, היא רגשית.)
יתכן שלא חסר לאדם כלום, אבל הרצון הזה, לדעת לשם מה הוא חי, כי אחרת לא יוכל להיות מאושר; אותו רצון נקרא – נקודה שבלב.
גם הרצון הזה, כמו כל רצון שלא יכול להתמלא, מוגדר על ידי הקבלה כסבל, כמו שכבר הסברנו.
תלמוד עשר הספירות הוא חיבור מאוד מורכב הכולל שישה כרכים של חומר מאוד קשה, שנכתב על ידי רב יהודה אשלג, בעל הסולם. ההקדמה לתלמוד עשר הספירות, התלמוד עצמו, וחוכמת הקבלה בכלל, נכתבו לאנשים שמתעוררת בהם השאלה הזאת – מה הטעם בחיי.
"מה הטעם בחיי" היא שאלה על משמעות הקיום, לא מתוך כך שרע לי בלבד, אלא פשוט מתוך כך שאני רוצה להבין לשם מה אני חי. זאת שאלה ששואל כל אדם בגיל שמונה, עשר, אני חושב שכל אחד יכול להעיד שבילדותו שאל את השאלה הזאת, וזה גם הזמן הנכון להתחיל ללמד את חוכמת הקבלה, כי אחר כך מתבטלת השאלה, מתכסה בכל מני דברים משניים, ונשכחת. אמנם היא ממשיכה להתקיים באיזה שהוא מקום בתת ההכרה, אבל אנחנו מתעלמים ממנה, כי מראש אנחנו חושבים שאין עליה תשובה.
אבל לשאלה הזו יש תשובה, והיא נמצאת כאן – בספרים שלנו.
השאלה תקום בכל אחד ואחד ותדרוש מכל אדם ואדם לפתח בעצמו את השאלה ולמצוא את התשובה, כי בלי זה אנחנו לא בני אדם. אז אם יש לאדם דחף כזה מבפנים – יש לו נקודה שבלב.
בדרך כלל אומרים לנו להדחיק את השאלה "מה הטעם בחיי", היא מפריעה לנו במהלך החיים.
אתה אומר להיפך – להיכנס אליה.
רב: זה לא יעזור לנו. אנחנו יכולים להתעסק בספורט, או בכל משחק אחר, אנחנו כל הזמן משחקים במשהו במהלך החיים, רק כדי איך שהוא, לא להרגיש את השאלה הזאת - בשביל מה אני חי.
ובכל זאת – השאלה מתעוררת. אז נכון, אפשר איך שהוא לדכא אותה, אבל הבעיה לא מסתכמת בחוסר ידיעת המציאות העליונה. חוסר הידיעה מביא אותנו לצרות, ואני מתכוון לדברים פשוטים כמו; בריאות, משפחה, ילדים, כסף, הצלחה, כבוד, פוליטיקה. באף אחד מהתחומים אדם לא יודע איך להצליח.
זה כתוצאה מחוסר ידיעת החוק הכללי, המציאות הכללית.
אז חוכמת הקבלה לא מיועדת לשמש כתרופה, ככדור הרגעה. אלא נותנת לאדם אפשרות, עוזרת לו לקבוע איך להתפתח - מהדברים הפשוטים ביותר, שאולי חסרים לו בלבד, ועד הדברים הגדולים, כמו סכנת ההשמדה שבה האנושות נמצאת וחוסר הכיוון המוחלט המורגש היום בכול המדינות.
זאת אומרת – בלי חוכמת הקבלה אי אפשר להתקיים. כך כתוב בזוהר; שהחל מ- 1995 והלאה, חוכמת הקבלה תהיה כל כך מבוקשת בעולם, שבלעדיה ממש לא תוכל האנושות להתקיים מיום ליום.
עכשיו אנחנו רואים את הימים האלה באים.
אז חכמה שנכתבה לפני אלפי שנים, יכולה לעזור לנו גם היום?
רב: דווקא היא יכולה לעזור. מלכתחילה כתוב שכול הנביאים ניבאו לימות המשיח, זאת אומרת – לזמננו.
חוכמת הקבלה לא במקרה הייתה נסתרת כל הזמן, לא במקרה אמרו המקובלים עצמם בכול הדורות שאסור ללמוד אותה, שצריך להסתיר אותה עד סוף המאה העשרים. כתבו על כך הגאון מוילנא ועוד מקובלים רבים, שמציינים בדיוק מתי תסתיים תקופת הנסתר, ונהיה חייבים לגלות אותה, ולהתחיל להשתמש בה.
כמו שהם בעצמם הסתירו, עכשיו אנחנו חייבים לגלות אותה - ולכולם.
איך אפשר לדעת באיזה מקום אני עומד מבחינת ההתקדמות הרוחנית, ובאיזה כיוון להמשיך?
רב: שאלה מאוד טובה. הייתי אומר שהתשובה היא כזאת; בהתקדמות הרוחנית, או בפתיחת עולם הנסתר, אנחנו בעצם נמצאים במצב שבו אנחנו נמצאים עם חמשת החושים בעולם הזה, ונוסף לנו חוש שישי לקליטת העולם העליון. כל פעם שאני מקבל עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת מידע – זה נקרא אצלי השגת המדרגה הבאה. השאלה היא איך לדעת אם אני מתקדם ועל ידי מה אני מתקדם.
http://www.kabbalahmedia.info/kmedia/download.php?fid=3974
http://www.kabbalahmedia.info/kmedia/download.php?fid=3975
בואו נקרא, יש קטע מאוד יפה מהקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנה, עמוד 189:
אות קנה) "ולפי"ז יש לשאול: אם כן למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חוכמת הקבלה?" תראו מה שהם אומרים: "לכל איש ללמוד חוכמת הקבלה." "אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחוכמת הקבלה: ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים,"
באמת, אני לא יודע איפה אני הולך, ולאן אני עולה. אני לא יודע מה אני לומד, בשביל מה ולמה. "אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים" אותם אנשים שלומדים חוכמת הקבלה, על עצמם "האורות המקיפים את נשמתם." זאת אומרת אותם אורות, אותם הכוחות נמצאים כאן והם נסתרים, ואני לא יכול עדיין לדעת מי הם, מה הם; מה יקרה עוד רגע. מה יתגלה לפני.
אבל העובדה שאני יושב כאן ולומד חוכמת הקבלה, אמנם בלי להבין מה טמון כאן, אבל על ידי זה שאני כאן, ולומד את הדברים האלו, אני מעורר הארתם אלי. והוא ממשיך ואומר:
"פירוש: כי כל אדם מישראל מובטח בסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות," זאת אומרת כל המציאות העליונה, "אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא." לכל נברא, וכל אחד יצטרך בסוף להשיג את כלל המציאות. "אלא מי שלא" מגיע לזה עכשיו בגלגול זה, מגיע לגלגול הבא, עד שמגיע "להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו." זאת אומרת, שיעמוד במרכז המציאות, וישלוט עליה. "והנה כל עוד שלא זכה האדם לשלמותו," זאת אומרת שלא פתח לעצמו את כל העולמות, להנאתו, "נבחנים לו אותם האורות," שמגיעים אליו מלמעלה, כל אותם ידיעות, האופקים שמגלה, "בבחינת אורות מקיפים." מה זאת אומרת אור מקיף? שהוא עוקף את האדם אבל ממרחק. "שמשמעותם היא שעומדים " אותם אורות "מוכנים בעדו," של האדם, "אלא שהמה מחכים לאדם" שיפתח את החוש השישי הזה, ואז יכנסו כל האורות האלו, הידיעות, הכוחות, ההבנות, לתוך האדם.
לכן אני ממליץ לכולנו ללמוד. אם אנחנו לומדים בשיטה הנכונה, בספרים הנכונים - אנחנו מעוררים עלינו בצורה הדרגתית את האורות האלו מלמעלה. כך האורות האלו, או הכוחות העליונים האלו, פותחים את החוש השישי, וניתנת לנו יותר ויותר הרגשת מציאות עליונה. אז אנחנו פשוט נכנסים לתוך עולם ומלואו ומתחילים להיות באמת בני אדם - לראות את כל המציאות.
מה הכוונה? הכוונה היא לדעת את השורשים שלנו. אז, אני מתחיל לראות על מה כתבו מקובלים בכל הספרים שמדברים בשפת הקבלה, בשפת השורשים, שכביכול עוסקים בענייני העולם הזה; כמו החומש, הגמרא, התלמוד, האגדה, או הנביאים - אני רואה שהם באמת היו בהשגות עליונות. בגלל זה הם היו אנשים קדושים, כך אנחנו קוראים להם, ומתוך זה מובן לי, באיזה עולם אני באמת חי.
השיעור הבא יעסוק בדרך לימוד הקבלה: כוונות בזמן הלימוד, אור מקיף, שעליו קצת דיברנו עכשיו. אתם רואים, איך שאחד מושך את השני, ולמרות שלא התכוונו להגיע לנושא, אני בכלל לא חשבתי על זה, בכל זאת הגענו כבר לקטע הזה מתלמוד עשר הספירות שבו בעל הסולם מסביר לשם מה צריכים ללמוד את חוכמת הקבלה. איזה כוחות אנחנו מושכים על עצמנו. בפעם הבאה אנחנו נלמד באמת איך אנחנו מתחילים לפתח בפועל את הנקודה שבלב, איך אנחנו מגיעים לפקיחת האורות האלו, לפתיחת האורות האלו אלינו, איך מתחילים לראות עולם עליון - זה נקרא לעבור את המחסום, או לעבור את קריעת ים סוף, במובן הרוחני שלה כמובן, ואיך על ידי המחשבות שלנו אנחנו פועלים בעולם העליון. זה נושא השיעור הבא.
יותר מאוחר נראה בכתבים של מקובלים וגם נרגיש, עד כמה שהלימוד הזה שאנחנו עכשיו מבצעים אותו בכל רחבי הארץ, הייתי אומר בכל רחבי העולם, (יש לנו קבוצות גדולות בשני החופים באמריקה, באירופה ובווינה, קבוצות גדולות שלומדות איתנו עכשיו) עצם זה שאנחנו לומדים יחד, ומושכים דווקא את האורות המקיפים האלו, כל אחד לעצמו, אבל ביחד בבת אחת לכולנו, איך זה בונה אותנו.
אנחנו נרגיש בזמן הקרוב, במשך הלימוד, במשך השיעורים הקרובים, עד כמה שהדבר יוצר בנו שינויים פנימיים. עד כמה שאנחנו מתחילים להתפתח, לראות, ולהבין, מה באמת קורה סביבנו.
כל טוב.