שיעור בוקר 09.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 734. אגרת ל"ט

קריין: בעל הסולם, עמ' 734, אגרת ל"ט.

אגרת ל"ט

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה עש"ק שלח תרפ"ז לאנדאן

לכבוד החסיד המפורסם מוה"ר. .. נ"י

אחדשה"ט כיאות

הנני להודיעך, שברגע זה השגתי מכתב המדאיב נפשי עד למאד, בדבר שמסרו קונטרסי הקדוש לידי החיצונים, להתעלל בו כחפצם, ועתה תבין אותי ואת הזהרתי הכפולה והמשולשת, להחזיק סוד, ולמה לא שלחתי הקונטרסים עד היום הזה, כי יגורתי מזה, וע"כ רציתי לשלוח מקודם את הקונטרסים, לכ"ק מרן שליט"א ולידי הרה"ק שליט"א.

והנה אשר יגורתי בא לי, וידי נערים מדעת בגדו בי, לעשות אשר לא צויתי, אחר הזהרתי הגדולה, שלא לגלות סודי לשום איש, יהיה מי שיהיה, והנה הבאישו את רוחי בעיני הדור, ואשר הכשילו אותי בדרך עבודתי הנשאה לעשות נ"ר לקוני, מי יוכל למחול להם את זה, ובשמים סהדי, על עמלי בכל כוחי, להמשיך קדושתו ית' להדור ההוא.

אמנם הס"א מוצאת תמיד אנשיה, עושי שליחותה, להפיל לי מכשולים, בכל פנותי שאני פונה בשביל להטיב לאחרים, ועכ"ד "רבים אשר עמנו מאשר עמהם", ואין הקב"ה מקפח שכרי, ולאט לאט אני הולך ומפנה הדרך, פעם פחות, פעם יותר, אבל תמיד (בשכר) עם רווח ב"ה, עד שאזכה להפיל כל שונאי השי"ת בעזרת שמו הגדול והנורא.

ואתה, אל תירא מפחד פתאים, ומוציאי הדבר קטני עבה ממתנם. כן רצה השי"ת, וכן עשה אותי ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. כי זכות תורתי גדולה מזכות אבותם, וכן בני דורו של עמוס הנביא הי' מבזים אותו ואמרו שלא היה לו להקב"ה על מי להשרות שכינתו אלא על פסילוס [המגמגם] הזה, כמ"ש בפסיקתא.

אמנם כתוב: "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר", כי לסוף אנשי האמת, המה המנצחים. עמוס, נשאר חי וקים לנצח נצחים, ומי שמע או ידע מהנעשה עם בעלי ריבו.

כן הדבר הזה, אין בעלי הלשון יכולים להזיק אלא לבני מינם, ונמצא הסער על ראש רשעים יחול, והאמת חי וקים, אינו נחלש מכל מיני השקרים, אלא עוד מתחזקת על ידיהם, כמו שדה זרועה המתחזקת ע"י זבל ואשפות, שזורקים אותם, וברכת השדה פרה ורבה על ידיהם ברצות השי"ת.

עדיין איני מרגיש הנזק שיגיע לי על ידם להפצת תורתי. וע"כ איני יודע, לכלכל לי איזה דרך להשכין אור, ולהצילו מרעתם. אבל ודאי הוא, אם ארגיש איזה נזק, אהיה נוקם ונוטר בהם, כדת של תורה, ואמדוד את כוחי עמהם, וכל מה שימצא ידי בכוחי לעשות אותו אעשה, כי את האלקים אני ירא ואין עוד כוח זולתו ח"ו וד"ל.

ובדרך כלל למענך עצמך תדע, שלא לכבודי ולצרכי, חברתי את הספר, זולת למענו ית' ויתעלה לבד, כי ראיתי בלבול דברים גדול בכתבי האר"י אשר סבתו הוא, מפני שהאר"י ז"ל, לא כתב וסידר אותם בעצם כתב יד קדשו כראוי, לעומק החכמה הנשאה הזאת, והרח"ו ז"ל, בעת ששמע וכתב הדברים, עדיין לא היה במדרגות השלימות, המוכרחות להשיג אותם השמועות בשרשם, כי היה אז צעיר לימים, בן שלושים שנה הי' בעמדו לפני האר"י ז"ל, כמו שכתוב בשער הגלגולים (שער ח' דף מ"ט) וז"ל: "ושעתה בשנת השל"א ליצירה שאני בן כ"ט שנים ללידתי", וכו' ע"ש, שאז בפסח כבר שימש את האר"י ז"ל, ובועש"ק פרשת מטות מסעי יום ר"ח אב שנת של"ב נחלה ר"ל. וביום שלישי שלאחריו ה' באב נפטר לחיי עולם הבא.

והנך מוצא שלעת פטירתו ז"ל הימנו הי' רק בן שלשים שנה, והאר"י ז"ל חי שלושים ושמונה שנים כנודע, וכתב עוד שם (שער ח' דף ע"א).

שבעת פטירתו לא היה שם הרח"ו ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא (היינו מהר"י כהן ז"ל), ויבכה לפניו ויאמר וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' ותיכף נפטר לחיי עולם הבא".

והארכתי להעתיק דברי ספר שער הגלגולים מהרח"ו ז"ל הנ"ל, כדי שתראה שהאר"י ז"ל אסר להרח"ו ז"ל ללמד תורתו לאחרים, והוא משום, שאז לא הבין השמועות ששמע מהאר"י ז"ל על בוריים, והוא הסבה שלא רצה אפילו לסדר הכתבים ששמע מרבו, וסדרו אותו הבאים אחריו, דור השלישי, המה מהר"י צמח ז"ל, מהר"מ פאפרש ז"ל, ומהר"ש ויטאל ז"ל, אשר כל אחד מאותם המסדרים, לא היה להם כל כתבי האר"י בשלימות, כי שש מאות ניירות מן הכתבים נגנבו בחיי הרח"ו ז"ל, שמהם סידר מהר"י צמח ז"ל את רוב הע"ח, ועוד איזה חבורים, וחלק אחד גזר וציוה הרח"ו ז"ל לקבור אתו בקבר, וכן עשו. וחלק שלישי הניח בירושה ליד בנו מהר"ש ויטאל ז"ל, שנסדר מהם שמונה השערים הנודעים, ואח"כ לזמן מרובה, נתקבצו מהר"י צמח ז"ל, וסיעה גדולה של ת"ח, והוציאו חלק הג' מן הקבר, ונסדר מהם מהדורא קמא [מהדורה ראשונה], ומהדורא בתרא [ומהדורה הבאה] של הע"ח, ועולת תמיד, ועוד חבורים.

והנה תראה, שבכל פעם לא הגיע ליד המסדר אלא חלק שליש מכללות הכתבים, שהמה ביחד עצם אחד ובנין אחד, והלואי שיספיק, וכיון שלא היה בידם אלא מיעוט קטן מהכתבים. לא הבינו עומק החכמה אז ובלבלו ביותר את הדברים במה שלא הבינו איך לסדר.

ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים.

והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות, אלא מצאתי חובתי מטעם... להרגיע את רוחך, לעומת שטף מים עזים, מעבדים המתפרצים על אדוניהם, ויגרשו מימיהם רפש וטיט, שיפלו במפעלם אשר פעלה נפשם הבהמי, שעוד לא הבינו בשלימות, איך להפרידו מנפש הרוחני. כי תדע שאסור לירא מפני כוחות כאלו, שאינם נובעים, אלא לשטוף כל קודש ח"ו, והקב"ה מצילנו מידם.

ואני חושב שתאמין לי, מפני שאין דרכי מעודי, לשקר ולגזם, או לרדוף אחר כבוד וקניית שם בין הטפשים וכדומה: שעד היום הזה סבלתי, ולא היה לי רצון אפילו להלחם עמהם.

וליתר עוז שלא תתבלבל מחיילות של הס"א האלו, אודיעך סימן מובהק, שקבלנו מפי האר"י ז"ל לידע מי הוא צדיק אמיתי, ומי שהוא צדיק שאינו אמיתי, אלא ראוי להיות צדיק, שמפני זה צריך ג"כ לנהוג בו כבוד, וכסבור אתה שאנו צריכים להפיל גורלות על זה, לידע מי עובד ה', ומי לא עבדו, כי האותות והמופתים אינם מכריעים בענין זה, כמו שנודע בין החסידים, וא"כ לגורל אנו צריכים, הס מלהזכיר.

אלא תדע, ששאלה זו שאל הרח"ו ז"ל את האר"י ז"ל, ומפורש זה בספר שער רוח הקודש, שהוא שער ז' מן השמונה שערים הנודעים מהאר"י ז"ל דף א' וז"ל אות באות: "והסימן שנתן לי מורי ז"ל הוא בראותינו אם הוא מאמת בכל דבריו, או אם כל דבריו לשם שמים, ולא יבטל אפילו אות אחת מדבריו, (סובב על סוד אות אחת שלומד מחברו שצריך וכו' כנודע ליו"ח) וגם ידע לבאר רזי התורה וסודותיה, זה ודאי נוכל להאמין בו", והרח"ו עצמו מסיים על סימן זה וז"ל אות באות: "וכפי דבריו נוכל לידע ולהכיר גדלו ומעלתו כפי ידיעתו" עכ"ל.

והביאור הוא כמ"ש לפני זה, שבהיות האדם, צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכוונה וכו', ממנו נבראים מלאכים ורוחין קדישין, שז"ס "העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד" וכו'. וההבלים דנפקו מפומייהו [וההבלים שיצאו מפיו] נעשים מרכבה אל נשמות הצדיקים הראשונים, לרדת למטה, ללמד תורה לאדם ההוא וכו', ע"ש.

ואומר שם עוד שבאם המצוות אינם שלימות, נעשה מזה בחי' מלאכים ורוחין שאינם שלימים, והם נקראים מגידים וכו', וע"ז נתן סימן הנ"ל אם התורה והמצוות שלימים, זוכה להשגה שלימה, ויודע לבאר כל רזי התורה. ואם הוא חסר בזה, כלומר, שאינו יודע לבאר אלא מקצתם, ודאי אין מעשיו שלימים עש"ה.

והנה כל אותם שיכולים להיות לבעלי ריבי, הוא מפני שאין מבינים אפילו את שיחתי, ואיך אפשר להחזיק אותם לצדיקים גמורים, והנה נתתי בידך סימן מובהק.

וכבר כתבתי לך, שספרי, אין צריך להסכמה, בהיות שלא הוספתי על דברי האר"י ז"ל אפילו מלה אחת, וכן כבר עשיתי מראה מקומות על כל סברא וסברא להראות מקומם בכתבי האר"י ז"ל, וא"כ האר"י ז"ל א"צ הסכמת אנשי דורנו, ועשיתי זה בכונה עמוקה, בראותי דרכי הס"א לעומתי מכל מראש, וכמעט שלא ניכר מלאכתי עצמי, והוספה בכל ב' הפירושים האלו, וא"כ, איך יחזיקו מעמד ומערכה לעומת המחברת הזאת, ואם יהיה להם תלונה, על מה שלמדתי ואני בקי בכתבי האר"י ז"ל יותר מהם, זו אינה טענה, לא היה להם לבלות זמנם בדברי רוח, והיה להם זה הפנאי לעיין בכתבי האר"י ז"ל, וכיון שחבקו ידים יאכלו עתה את בשרם.

ואני פורש שלומך ושלום... ושלום... ואמור לו, שכל דרכיו המה כמעשה זה, אשר כוונתו טובה, והמעשים לא טובים, והכל הולך אחר המעשה, אבל מה אעשה לו, אך עצמי ובשרי הוא, ועכ"פ יודיעני באריכות כל סדר המעשה הזה איך נפל הדבר מתחילת עד סוף וכו', ואשיבו דבר.

ואני מבקש אותך מאד להשיבני דעתך על מכתבי זה, ומהנעשה עוד ביניהם באריכות ובפרטות גדול, כי אני צריך לדעת כל הפרטים כדי לדעת להחזיק מגן, כי לא דבר קטן הוא, מלאכת ה' הוא.

יהודה"

שאלה: אני קורא את המכתב הזה ואני ממש מרגיש רע, אני מרגיש שהוא ערער לי את כל הביטחון בלימוד, אפילו לבוא לפה ממש ערער לי את הביטחון. אני אתן לך דוגמה הוא כותב, "מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שֶׁלִּמַדְתִּי, כי לא הבינו אותה כראוי". איפה הביטחון שלי שמה שאנחנו לומדים פה נכון?

וביתר הדברים שאומרים לך, מאיפה אתה יודע? אתה צריך להרגיש שאתה מוסר את עצמך לבורא.

תלמיד: התלמידים שהיו לאר"י היו בעלי השגה?

זה לא חשוב.

תלמיד: איך זה שיושבים תלמידים ולא מבינים את מה שהאר"י אומר?

הם מבינים, אבל כל אחד בכל זאת נמצא באיזו גישה משלו.

תלמיד: גם לנו יש גישה משלנו, מה מייחד אותנו בגישה שאפשר להגיע לזה?

בזה שאתם צריכים לעזוב את הגישה הפרטית כל אחד ולהתחבר יחד, ובחיבור הזה אתם תרצו לקבל מהבורא דרך המורה את מה שהוא רוצה למסור לכם.

תלמיד: הוא כותב, "וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם לא סִלְקוּנִי מעוה"ז [מעולם הזה] קודם זמני". הוא אומר אם הוא היה מוצא צדיק אחד הוא לא היה עוזב את העולם. מיהו אותו צדיק שהוא מתכוון אליו

הוא היה נשאר כדי ללמד אותו.

תלמיד: חיים ויטל לא היה הצדיק?

כנראה שלא היה צדיק כמו שצריך, יש דרגות.

שאלה: תפסו אותי אותם קטעים שדיבר עליהם החבר אבל אתחיל מהקטע הזה, "ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל,". מהי השיטה הייחודית של האר"י ולמה היא כל כך קשה להשגה בכל הדורות?

צריכה להיות פעולה נמרצת לביטול כללי מכל וכל במי שרוצה לקבל את השיטה. וזה לא הולך בצורה רגילה כמו שאתה לומד גמרא או משהו, אלא כאן זה הביטול הוא חייב להיות עד גובה הנשמות.

תלמיד: השיטה של האר"י היא שיטה להמונים או שיטה ליחידים?

שיטה ליחידים, אבל בזמננו היא כבר להמונים.

תלמיד: וההמונים מסוגלים לתפוס את השיטה שלו?

כמו שאנחנו רואים בינתיים, אין ראויים.

תלמיד: אז ת למה השיטה כזאת סגורה בסופו של דבר?

אתה רוצה שהשיטה עצמה תרד מהדרגות עד לאנושות?

תלמיד: לא, אני לא רוצה שהשיטה תרד, אבל אני מחפש את הדרכים שהיא כן תהיה נגישה לאנשים להתחבר בסופו של דבר לעליון.

היא דווקא נגישה לאנשים, היא דווקא נמצאת עכשיו בכל מקום, בכל חנות ספרים, בכל דבר. אתה יכול להיכנס לאינטרנט, אתה יכול למצוא הכול כדי להתחיל להתקדם.

תלמיד: הטקסטים פתוחים לכולם זה ברור, אבל איך לגשת אל הטקסטים או אל הגישה שלו, מורגש שזה נעול.

האדם צריך להרגיש זאת מתוך נשמתו.

תלמיד: הוא כותב "שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שֶׁלִּמַדְתִּי, כי לא הבינו אותה כראוי". בהקבלה אליך, האם אנחנו מבינים את החכמה שאתה מלמד?

במה שאני מלמד יחסית כן, אני לא נמצא בדרגות האר"י.

תלמיד: הוא כותב "אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם לא סִלְקוּנִי מעוה"ז [מעולם הזה] קודם זמני", מה הקשר בין התלמידים לבין הסתלקות המורה?

אחרת למה מורה קיים? אם אין תלמידים שיכולים לקבל דרכו, אז מוותרים עליו.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "אם ארגיש איזה נזק, אהיה נוקם ונוטר בהם, כדת של תורה". בטוח לא מדובר על נקמה גשמית אלא נקמה רוחנית, מהי נקמה רוחנית מצד המקובל?

אני לא יכול לספר על זה. אני לא יודע.

שאלה: כתוב, "והביאור הוא כמ"ש [כמו שכתוב] לפני זה, שבהיות האדם, צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכוונה וכו', ממנו נבראים מלאכים ורוחין קדישין, שז"ס [שזה סוד]" העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד" וכו'. וההבלים דִּנְפָקוּ מִפּוּמַיְיהוּ [שיצאו מפיו] נעשים מרכבה אל נשמות הצדיקים הראשונים, לרדת למטה, ללמד תורה לאדם ההוא וכו', ע"ש [עיין שם]."

למעשה כל מה שבעל הסולם מציע לנו לעשות כתוב בקטע. השאלה שלי, מה זה "נבראים מלאכים ורוחין קדישין" כשאני לומד תורה?

מהאדם שנמצא בדרגה כמו שהוא מציין.

שאלה: מה זה ביטול שחייב להיות בגובה של הנשמות?

אני לא יודע איך אפשר להסביר זאת. שאדם מבטל את הכול כאילו נשארת בו רק נשמה.

תלמיד: כלומר, אין אני, יש רק בורא. הכול מחוץ לי, אני ככה אני מרגיש לפי מה שאתה אומר.

יש עוד נשמות בחיבור שלהם וחלקי נשמות שביניהם הוא צריך גם לעבוד, לחברם לתיקון השלם הסופי.

תלמיד: על איזה בלבול בין התלמידים שהיה בזמנו בעל הסולם מדבר?

אני לא יכול להגיד, כי הם כולם אנשים לא רגילים. אבל מה שנראה לי הוא שהזמן עדיין לא היה מתאים לגילוי האר"י לעולם.

שאלה: אני מרגיש שאם אני לוקח את התקופה ההיא ומשווה אותה להיום, ואם אנחנו נלך כולנו כאחד לפי איך שאתה מכוון אותנו אז לא צריך להיות שום בלבול, כי כולנו הולכים לאותו כיוון לפי מה שהמורה מדריך אותנו.

אבל בכל יום לחדד את המטרה, לבדוק היטב את הסגירות שלנו, זאת אומרת שאנחנו נהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד וכך נתקדם מלחבר את השורות ולחבר את עצמנו למטרה. אם אנחנו נעשה את הבדיקה הזאת בכל פעם, אפשר להגיד קבוע, אז נצליח.

תלמיד: שאתה אומר לחדד את זה כל יום מחדש זה לבוא כל יום מתוך מאמץ להתחבר, לראות מה חסר לנו ועל זה לבקש?

כן.

תלמיד: לא לוותר על זה בשום רגע.

זאת המטרה. איך אפשר להתקדם אם אתה לא מכוון אליה?

תלמיד: האם המאמץ צריך להיות מתוך גרעין שאתה יודע שאתה יכול ללכת איתו בבטחה לאורך כל הדרך?

כן.

שאלה: ומה אתה עושה עם חברים שלא הולכים איתך בבטחה? אמרת קודם שאנחנו צריכים בעצם לתקן את כל הנשמות.

אנחנו צריכים להתפלל גם עבורם, עבור כל הקבוצה הגדולה הזאת ולקוות שיחברו אלינו עוד ועוד אנשים. לשמור על אלה שנמצאים כאן ולתת לכולם מקום. זה הכול.

תלמיד: לתת לכולם מקום?

כן.

שאלה: האם בעל הסולם הוא גלגול של נשמת הארי"י?

כן.

שאלה: וזה אומר שהוא קיבל משהו מיוחד מהייחודיות של האר"י ז"ל?

בכל אחד יש משהו מהגלגולים הקודמים שלו, אין נשמות חדשות, ואנחנו צריכים לעזור לכל אחד לתקן את מה שמוטל עליו ולהתחבר עם כולם כדי שנגיע למטרה המשותפת.

שאלה: אותה ייחודיות של נשמת האר"י שעברה לבעל הסולם, עברה גם אל הרב"ש?

אני לא יכול להגיד, זה לא שייך אלי, ולכן אני לא יכול לדבר בשם מישהו.

שאלה: כשבעל הסולם כותב פה על הבלבול בכתבי האר"י, ובעצם אנחנו מבינים שהוא המשך שלו במשהו, הוא כביכול עושה ביקורת על עצמו, וכאילו מסביר לנו למה היה צריך לכתוב את כל מה שכתב, לעשות תיקון בבלבול הזה.

כן.

שאלה: הוא נותן פה סימן מובהק מי זה צדיק אמיתי. האם אתה יכול להסביר את הסימן הזה, את מה שכתוב בעמוד 736 "אלא תדע"?

אני לא מסוגל לבאר מה שלא שייך לנו, אלה דברים שהם גבוהים, נשגבים. פעם נגיע.

שאלה: איך התלמידים שמגיעים ללמוד יודעים אם המורה הוא אמיתי או לא?

אתה לא יכול להסביר לילד שמגיע לבית הספר מי הוא המורה, אלא שהוא פשוט אדם גדול שיודע במה ללמד אותך.

תלמיד: אבל יש הרבה שמתיימרים ללמד קבלה וכן הלאה, וצריך לדעת להבחין ביניהם.

לאן שאתה נופל, לאן שהלב מכוון אותך, שם תלמד.

שאלה: על איזה ספר הוא מדבר פה, האם זה "תלמוד עשר הספירות" או ספר אחר?

"עץ חיים".

שאלה: במקומות אחרים אנחנו רואים שהוא טרח וקיבל אסמכתאות מגדולי הדור, ופה דווקא מתוך אותה בעיה שהוא מדבר עליה הוא לא רוצה אפילו לקבל אסמכתא. הוא אומר שהוא גם לא חייב, כי הוא לא הוסיף מילה אחת על דברי האר"י, ופה, כשקוראים את הספרים, מבחינים שהוא הוסיף לא מעט.

זו לא אוניברסיטה, ואל תחשוב שאתה יכול לחקור כאן עם אותו שכל ולהבין מה קורה. תשאיר את הדברים שאתה עוד לא יודע, תן להם להתבאר.

שאלה: יש שם קטע שכאילו הרח"ו ז"ל שואל את האר"י ז"ל ""והסימן שנתן לי מורי ז"ל הוא בראותינו אם הוא מאמת בכל דבריו, או אם כל דבריו לשם שמים, ולא יבטל אפילו אות אחת מדבריו, (סובב על סוד אות אחת שלומד מחברו שצריך וכו' כנודע ליו"ח [ליודעי ח"ן חכמת הנסתר])" מה הכוונה שלומד אות אחת מחברו?

זו אמונה. אמונה, זה מה שצריכים ללמוד.

תלמיד: איך אפשר ללמוד אמונה?

מזה שלומדים את כל החומר, שמתקשרים זה עם זה, שרואים מה כתוב ומכך מתקרבים.

תלמיד: חייב להיות קשר מיוחד בין אנשים כדי לעשות כזה דבר?

זה נבנה לאט לאט.

שאלה: האם במה שאנחנו עוסקים יש איזשהו אלמנט שקשור למה שהאר"י הביא לעולם?

כן.

שאלה: האם אנחנו עוסקים בעצם בחכמה של האר"י?

כן.

שאלה: במה אנחנו יכולים להרגיש את האר"י בצורת ההתקדמות שלנו?

אנחנו לומדים את "תלמוד עשר הספירות", "עץ חיים", אנחנו לומדים תורת אר"י.

שאלה: האם כאשר אנחנו לומדים את "תלמוד עשר הספירות" ו"עץ חיים", אנחנו באמת עוסקים בשיטה של האר"י, או שזה סגור בפנינו כמו שזה נסגר אז, כשהאר"י הסתלק? באיזו מידה אנחנו, כ"בני ברוך" בדור הזה, עוסקים באמת באותו אור שירד אז לעולם?

יותר. אנחנו מקבלים יותר, זה ענין של הזמן.

שאלה: כמה מתוך התורה שאנחנו עוסקים בה, גם האר"י פועל בה? האם האר"י גם פועל בטובתנו תוך כדי שאנחנו עוסקים בכתבי רב"ש ובצורה שבה אנחנו לומדים?

כן.

שאלה: כתוב, "ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו". האם אפשר להגיד שבעל הסולם הנגיש לנו את השיטה של האר"י?

כן, בעל הסולם הוא הראשון אחרי האר"י שהבין ופתח באופן יחסי את שיטת האר"י.

שאלה: כתוב "ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אז איך התלמידים יודעים שהם זוכים לכך שהרב בא ומלמד אותם?

הם ידעו, הוא שאל את האר"י. תמשיכו ותראו שאפשר להגיע לזה.

שאלה: איך במצבנו, כשאנחנו ביחד, אפשר לא לזוז מרוחו של הרב?

צריכים פשוט לקיים את מה שהרב אומר וזהו, דבר פשוט.

תלמיד: אבל לפעמים בעשירייה יש פרשנויות שונות לכל מילה שרב אומר.

אז צריכים חיבור, זה בדיוק מראה על חוסר חיבור, ריחוק זה מזה בעשירייה.

תלמיד: זה קורה כך בדיוק.

אין מה לעשות, צריכים לעבוד על זה.

שאלה: זו הפעם הראשונה שאני שם לב לדברים האלה, וזה מפחיד. תראה מה הוא כותב פה, "עדיין איני מרגיש הנזק שיגיע לי על ידם להפצת תורתי. וע"כ [על כן] איני יודע, לכלכל לי איזה דרך להשכין אור, ולהצילו מרעתם. אבל ודאי הוא, אם ארגיש איזה נזק, אהיה נוקם ונוטר בהם, כדת של תורה, ואמדוד את כוחי עמהם, וכל מה שימצא ידי בכוחי לעשות אותו אעשה, כי אֶת הָאֱלֹקִים אֲנִי יָרֵא ואין עוד כוח זולתו ח"ו וד"ל [חס ושלום ודי למבין]." למי הוא כותב את כל הדברים הקשים האלו?

לתלמידים.

תלמיד: לתלמידים שלו או לסביבה שלו?

לא, איזו סביבה? התלמידים זאת הסביבה.

תלמיד: פעם למדנו שכשהוא הגיע לארץ הוא היה בישיבה בירושלים, גער בהם, ואמר "מה אתם עושים פה? לא תיארתי לעצמי שזה מה שאתם עושים פה, לומדים כמו תוכים בלי שום דבר פנימי". יכול להיות שבהם הוא גוער?

 יכול להיות.

תלמיד: למה הוא מתכוון שעלול להיגרם נזק? הוא כותב פה שמי שלומד לא נכון, עלול להיגרם לו נזק. פעם דיברתי איתך על זה, ואמרת לי שעלול להיות נזק, אבל אני לא יודע על מה הוא מדבר. אני יכול לעשות נזק בלימוד, אני יכול לגרום נזק לאנשים פה, לחברה?

כן, אם אתה נמצא בעשירייה, אתם לומדים יחד, ואתה בזמן הלימוד מתחיל לחשוב על כדורגל, איך הוא היה, או איך הוא יהיה משבוע לשבוע.

תלמיד: כן, על האולימפיאדה.

כן, עושה חשבונות, בזה אתה גורם נזק לקבוצה שלומדת לידך את כתבי האר"י.

תלמיד: מה הנזק שאני יכול לגרום לעשירייה שלי ?

שאתה לא נמצא איתם יחד.

תלמיד: ואז מה קורה לעשירייה ?

המקום שלך ביניהם ריק, ואולי אפילו הפוך.

תלמיד: ואז מה קורה, זה מעכב את הלימוד?

בטח.

תלמיד: ממש מעכב?

כן, כי אתם נחשבים כאחד, כל העשירייה.

תלמיד: אז מה אפשר לעשות כדי לא לגרום לנזק, איך אני יכול לשמור על העשירייה שלי, כשאני יושב איתם פה?

תשמור על עצמך, זה מספיק.

תלמיד: זה מספיק שכל אחד ישמור על עצמו?

כן.

תלמיד: ואני לא יכול לבוא בטענות לחבר?

ותן דוגמה לאחרים, איך אתה שומר על עצמך.

תלמיד: כשאנחנו לומדים את דברי האר"י, אנחנו לומדים רק על המערכת העליונה. אני לא מכיר כל כך עצות של עבודת התחתונים ולכן אני לא מרגיש שאני הולך בשיטתו, כי אני לא מרגיש שאני עושה את המצוות שהוא דורש ממני או את העצות שהוא אומר לי.

הרב"ש אומר לנו את זה בפה גלוי, שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, להיות כאיש אחד בלב אחד שאנחנו צריכים רק על זה לחשוב ולהתפלל "מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי" וכן הלאה.

תלמיד: כשאנחנו קוראים את העצות האלה, אני מרגיש שאנחנו משתדלים לעשות את מה שהרב"שׁ ובעל הסולם אומרים לנו, זאת אומרת, אני מרגיש אותם ואת העצות שלהם, שאני מנסה ליישם, הם ההורים שאומרים לי מה לעשות.

כן.

תלמיד: אבל את האר"י אני לא מרגיש בצורה הזו.

כי לא קראת כתבים שלו על החיבור, על הביטול.

תלמיד: יש כאלה?

כמעט ולא.

תלמיד: לכן אני שואל, כי בעבודה שלנו יש לנו את הרב"ש ואת בעל הסולם, אבל האם באיזו מידה אנחנו צריכים להרגיש את הקשר עם האר"י או מספיקה לנו המדרגה הזאת שיש לנו?

צריך להרגיש קשר עם האר"י.

תלמיד: איך להרגיש אותו?

לְמה שבעל הסולם משתוקק.

תלמיד: אני צריך לתאר את ההשתוקקות של בעל הסולם, שזה בעצם האר"י.

כן.

שאלה: בקטע השני של ההכנה לשיעור יש תשובה לשאלה שנשאלה עכשיו, אולי אפשר לקרוא אותו.

קריין: מתוך הרח"ו, "שער הגלגולים".

"הזהיר מורי [האר"י] ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכווין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כְּאִלו הוא איבר אחד מן החברים האלו. ולמאוד הזהירַני מורי בעניין זה."

כן, זה הדבר החשוב ביותר. אנחנו שוב חוזרים לאותם הכללים, שהחיבור בינינו זה בעצם הכלי הנכון לקבלת תורת האר"י וגילוי הבורא וכן הלאה.

שאלה: בלי בלבול אי אפשר לעשות תיקון, ומה שאני הבנתי ממה שכתב בעל הסולם, שכל הבדיקה של הדברים האלו מאוד חשובה, זה כמו מדרגה שעליה אנחנו יכולים לבנות את החברה שלנו. זה נכון?

כן.

תלמיד: בלימוד חומרים של בעל הסולם והאר"י אין משהו מיותר, אין משהו שאפשר להגיד עליו שהוא לא שווה ערך.

נכון.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "אמנם הס"א [הסטרא אחרא] מוצאת תמיד אנשיה, עושי שליחותה, להפיל לי מכשולים,". האם יש מצב שהסטרא אחרא מתגלה בעשירייה, ישנם מקרים כאלה?

כן.

תלמיד: בעל הסולם מתאר באגרת שכוחות שליליים מתגלים, ומדבר על הסטרא אחרא.

כן.

תלמיד: האם הנקמה שעליה הוא כותב, זו נקמה בכוחות שליליים, בסטרא אחרא?

אני לא כל כך מבין למה אתה מתכוון ומה אתה רוצה, אבל צריכים להשתדל להיות בקדושה, בעל מנת להשפיע, באהבה, בחיבור, ולא לחטט בכל הדברים האלה שרק מבלבלים. 

שאלה: כשאנחנו מדברים על האר"י אנחנו תמיד מדברים גם על בעל הסולם, על תע"ס, על הפירוש שלו ל"עץ החיים", זה מדע עמוק ומורכב, אבל כאן אנחנו קוראים על אהבת החברים, על הקשר בינינו, על דברים רגשיים כאלה, אז איך עלינו לתפוס נכון את האר"י, באיזה אור?

במפתח החיבור. להגיע לראייה שיש בורא אחד וחוק אחד, חיבור, בינינו אליו. זה מה שאנחנו צריכים לראות ולסייע לזה ככל האפשר. 

(סוף השיעור)